הפרוטוקולים של "האחים הנאמנים"

במשך שנים, ניסיתי לתהות על קנקנן של אגודות הסתר בישראל, מסניף "הבונים החופשיים" המקומי, ועד המסדרים היהודיים הסודיים.  סבי  יוסף זונדל וסרמן היה אחד ממנהיגיה הראשיים  של אגודת הסתר "האחים הנאמנים".. בדיקה אקראית במסמכים שונים של סבי חשפה תגלית מדהימה :את הפרוטוקולים של ארגון חשאי שהתקיים במשך קרוב לשבעים שנה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת והחזיק באידיאולוגיה של שינוי האומה והעולם ולאורך השנים הישיג עוצמה פוליטית וכלכלית חשאית .
להלן לראשונה סיפורה המרתק של התנועה והשפעתה על הפוליטיקה הארצית , מאבקה עם ארגון הסתר המתחרה "אחווה" ושקיעתה .

ברית אחים
זכור ושמור ברית ,אחים שביננו
לנצור אמונים זה לזה ולעם
לזרוע אחווה ורעות על סביבנו
שלום ואמת בין אדם לאדם

כל טוב ונאמן נלקט,נאגורה
נדלם מנבכי האומה מפנינים
עדות לא נפלה לדעות לא נחקורה
ללב רק נבדוק ,אם נבר ותמים

נפוץ במחנות בכל כת מתבדלת
צפונים עוד גם שפע זיקי חום , שביבי אור
נלהיב כל ניצוץ נשלהב כל גחלת
לאש לבבות שתמס בם כל כפור
……
עוד רב אוי אחים ,לפנינו הדרך
כבדה וגדולה החובה הקדושה
על שכם כולנו נטיל אור הפרך
המעמסה לא תהי אז קשה

כל אח נאמן יעמוד במשמרת
אל נא ישתמט אף אחד מן העול
יפרח מפעלנו ,מפעל התפארת
יקום ,יתגשם החזון הגדול .

מאת ש.א"נ ה ( יעקב רימון ?) הופיע ב"ילקוט בני ציון " 1 כתב עת סודי של אירגון האחים הנאמנים , שנות ה-40 )

(

בזכות הצלחת "צופן דה וינצ'י" של דן בראון קבוצות סתר הן נושא חביב. אוהבי קונספירציות טוענים שאגודות סתר עתיקות יומין, עם טקסים סודיים ומיוחדים ודרכים לקדם את חבריהן, מכוונות את ההיסטוריה האנושית במשך מאות ואלפי שנים. כמה מארגוני הסתר האלו מפורסמים מאוד כמו 'הבונים החופשיים', שבשיאו, במאה ה-19, חבריו היו מעורבים באינספור פעילויות בדרגים הבכירים ביותר, החל במהפכות (האמריקאית, הצרפתית ומהפכת הטורקים הצעירים) וכלה בניהול מפעלים פילנתרופיים וביצוע טקסים מוזרים. ארגונים אחרים מסוג זה הם בני ברית, שכולל אלמנטים שיכולים להזכיר את הבונים החופשיים ואחראי למפעלים חיוביים רבים, ובין השאר להקמת ספריית בית אריאלה בתל אביב.
במשך שנים, אני חובב גדול של סיפורי קונספירציה ורומנים שעוסקים בחבורות העוסקות בקונספירציות עתיקות יומין המתקיימות עד עצם ימינו אלה. קראתי מאות כאלו שנים לפני שדן בראון התחיל לחשוב על עלילת רב המכר שלו. אני סבור שקראתי כל ספר מסוג זה שיצא לאור בעברית ורבים מאלו שיצאו באנגלית ואף נכנסתי למחקר על "הבונים החופשיים" בישראל, ביחד עם האמן יובל כספי.

אגב המחקר על הבונים החופשיים התברר לנו שהם אינם ארגון הסתר היחיד שפעל בארץ וגם לא האגודה הסודית ביותר. ואפילו לא ארגון בני ברית. תוך כדי המחקר נתקלתי בשמו של מסדר האחים הנאמנים, ארגון ישראלי מקורי, אזוטרי (דהיינו בעל גוון פולחני חשאי), סודי, שהיה קיים בעבר. חוץ מעצם קיומו ומידת השפעתו הגדולה ידוע עליו מעט מאוד, אבל חומר כתוב על הארגון הזה הוא כמעט בגדר בל יימצא. משהו בשם הארגון צילצל לי מוכר. ידעתי ששמעתי כבר על האחים הנאמנים, אבל איפה? בבדיקה באינטרנט לא נמצא כל אזכור. ובכל זאת הרי נתקלתי בשם פעם, אז איפה?

חיטוט במסמכים של סבי מצד אבי, הסופר יוסף זונדל וסרמן, בעניין אחר לגמרי, חשף  מסמכים שהיו טמונים במקום כמעט סודי עם הסמל הארגון – שני הכרובים של בית המקדש והססמה "ופניהם איש אל רעהו".
המסמכים  אימתו את מה שאמנם כבר ידעתי שסבי היה פעיל בארגון ואף פעיל בכיר ביותר.

לאמיתו של דבר הוא היה אחד האנשים שהיו אחראים להבאתו מירושלים לתל אביב, ועמד בראש ה"לשכה" המרכזית (דהיינו הגדולה והפעילה ביותר) של המסדר מחוץ לירושלים, לשכת "משה"  שבשכונת מונטיפיורי בתל אביב.
"האחים הנאמנים" , התברר, היו   מעין חיקוי יהודי של הבונים החופשיים(כולל הטקסים הסודיים.

המשורר הלאומי ח.נ.ביאליק (חמישי משמאל ) במפגש של "האחים הנאמנים " בסוף שנות העשרים או ראשית שנות השלושים .לידו  הרב  בן ציון  עוזיאל ויוסף וסרמן .

יושב מלפנים הילד צבי אשד אביו של בעל הבלוג. 

סבי הסתייג מפעילות הבונים החופשיים. הוא לא אהב את האחווה הבין-דתית שלהם (אם כי היה מיודד אישית עם בכיריהם, ובראשם עם הבלש הפרטי הראשון של היישוב דוד תדהר ), ולא התלהב מפעילויות ארגון בני ברית (שגם בו היה חבר) וראה בהם עדת "ברברנים". הוא היה מסוכסך עם כמה מבכירי אחווה, המסדר החשאי של בכירי העדה החרדית בירושלים ורבניה, והחליט להקים בתל אביב כמשקל נגד לכולם את "מסדר בני ציון א"נ (אחים נאמנים)".

חיפוש בכתבי העת המעטים של הארגון שישנם בספרייה הלאומית חשפה עליו כמה פרטים  נוספים: את המסדר הקימו בירושלים באלול תרפ"ב (1922) שלושה אנשים: משה אלפרט, אברהם מינץ ופנחס דוד קליין, והוא נרשם כאגודה רשומה ברשם החברות המנדטוריות. מטרתו המוצהרת היתה: "אהבת אחים ועזרה הדדית, שקידה עצמית על תיקון המידות ושיפור יחסי הציבור בחברה, לשמור ביקר על נכסי העם וקודשיו הרוחניים המוסריים והתרבותיים ובמיטב המסורת היהודית… לאחד את עם ישראל בין דתיים וחילונים לפתח את ההשכלה, לשפר את מוסר העם, לעזור לנזקקים ולהרים את הרמה המוסרית על ידי אהבת אחים טהורה ובלכוד כל הזרמים והמעמדות מסביב לאידיאל הנשגב של 'ואהבת לרעך כמוך', יסוד היסודות של תורת ישראל העתיקה". בראשיתו נקרא המסדר "האחים הנאמנים". לאחר מכן ניתן לו השם הרשמי "א"נ בני ציון", אבל האחים הנאמנים הקליט יותר נשאר תמיד ככינוי המקובל.

המסדר מעולם לא הקיף המונים. עד 1929 היו חברים באגודה כ-110 איש בלבד, ואחר כך חל גידול מואץ במספר החברים. בשיאו, בשנות החמישים והשישים, היו חברים בו כ-1,000 איש ברחבי הארץ, כ-400 מהם בירושלים. בימי השיא של פעילות המסדר והשפעתו, בשנות הארבעים והחמישים, דנו בו רבות בשאלה אם לפתוח אותו לקהל רחב יותר או לשמור על האליטיזם. באחים הנאמנים היו חברים בעיקר יהודים דתיים לאומיים, אבל הוא כלל ככל הנראה גם חרדים וגם חילונים, כמו הבמאי וחלוץ הקולנוע הארץ ישראלי  נתן אקסלרוד. היו בו גם אינטלקטואלים וסופרים ומשוררים כמו הד"ר אליהו בלנק  ובצידם סוחרים ופקידים וגם עסקנים מהמגזר הדתי והחילוני, ובהם אישים ידועים כמו יצחק רפאל מהמפד"ל (לימים סגן שר הבריאות ושר הדתות שחתם בפרסומי המסדר בשמות בדויים כמו "א' האזרחי") ומנחם פורוש, מראשי אגודת ישראל
טקסי הארגון היו סודיים. החברים נקראו "אחים", וראשי הלשכות נקראו "נשיאים", כמו בבונים החופשיים ובבני ברית, שחלק מהחברים היו חברים גם בהם.

לכאורה היה זה עוד ארגון של עזרה הדדית, אבל מנהיגי המסדר שאפו להרבה יותר מזה. הם שאפו להטביע את חותמם על פני המדינה. לפחות בעשרות השנים הראשונות של קיומו היו למסדר מטרות רדיקליות של שינוי החברה. רובן לא פורטו בכתבי העת, וכנראה בוטאו יותר בעל פה.
ב"ילקוט בני ציון" משנות הארבעים אפשר למצוא, למשל, סיפור של חבר האגודה שמואל אבינועם (עובד בכיר בחברת החשמל) כיצד אגודת אנשים דמויי האחים הנאמנים מחוללים שינויים מרחיקי לכת בחברה הארץ ישראלית ואחר כך העולמית. לעניות דעתי הסיפור האוטופי היה מודל של הדרך שבה קיוו האחים הנאמנים להביא לשינויים בחברה מסביב על ידי פעילות סודית.

בין השאר הם גילו עניין רב ברעיונותיו המיסטיים של הרב היהודי מהמאה ה-17 מנשה בן-ישראל על שובם של עשרת השבטים האבודים והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. שאותם ביטא בין השאר בספר  "אבן יקרה " שאוייר בידי ידידו של מנשה, הצייר רמברנדט .

אין זה מקרה שהם בחרו לסמל דווקא את הכרובים. ידיד יהודי של בן-ישראל ושמו יעקב יהודה ליאון טמפלו  הוא שיצר את הסמל ללשכה המרכזית של הבונים החופשיים באנגליה. מהרעיונות האלו נוצרה אידאולוגיה שלמה שרובה מעולם לא הועלתה על הכתב והיא הושמעה רק בהרצאות ונוסחה במסמכים סודיים.
המשורר והאידיאולוג של התנועה יעקב רימון כותב במאמר ב"ילקוט בני ציון": "הראיון אינו מוגדר, אינו מצומצם במסגרת צרה. הוא עומד להתפשט ולהיות לנחלת העם. הוא עמוק ורחב. הוא גם אינו חדש. לא אנחנו יצרנו אותו. לא אנו הבאנו אותו לעולם. שחררנוהו מתחת לגל האפר הצונן של נשיית הזמן. הלא נעוץ הוא הרעיון בהחייאת הצווים הסוציאליים של תורת סיני. דומים אנו לשומרי עתיקות, אך אין תפקידנו לעסוק במוצגים דוממים, לנער את האבק מעליהם ולהבריקם בלבד, כי אם במוצגים חיים, מוצגים חיים הם הצווים הסוציאליים של תורת משה שאנו רוצים ושואפים להחדירם ללבבות בני עמנו כולם. לא שומרי עתיקות אנו, כי אם מחיי עתיקות. אנו משיבים את הנצח לעם הנצח…"

בכתבי המסדר עסקו תמיד בשאלה הנצחית אם להרחיב את מספר האנשים. היו שטענו שכן. במאמר שכתב "אביטל", שמן הסתם ייצג גישה רווחת במסדר בשנות החמישים, "מה ביננו לבין המפלגות": "

אל לנו לחכות עד שיגדל מספרנו. עלינו להשפיע מיד על חיי הצבור והאמצעי לכך הוא שכל אחד מאיתנו בהיותו חבר במפלגה ישתדל להגיע לעמדת השפעה עד שיוכל להשפיע ברוח אגודתנו על הציבור שבו הוא פועל ועוד אמצעי לכך במגע הדוק עם אנשי הרוח בעם ועם חוגי הנוער ולקבוע דרכי פעולה משותפים להשפיע על הציבור ברוח הטוהר והיושר. לשם כך יש להוציא במשותף שבועון או ירחון שישמש כבטאון לפעולה משותפת וכן הוצאת ספרים ברוח אגודתנו. אחרים מרחיקים לכת ומציעים להשתמש בכל אמצעי ההשפעה המקובלים כגון הרצאות ברדיו, מסיבות עיתונאים, אסיפות עם שבאמצעותן נציג את שאיפות אגודתנו".
אביטל המשיך וכתב: "כל המפלגות ללא יוצא מן הכלל הולכות 'מן הכלל אל הפרט', שפירושו הדאגה לכלל קודמת לפרט. אנו יוצאים מנקודת השקפה שונה 'מן הפרט אל הכלל' הכלל נוצר מיחידים ועל כן בדרכי ההגשמה שלנו נדאג לפרט וליחיד לחנכו אל הטוב ואל היושר… הפעילות שלנו צריכה להיות אינדיבידואלית. לא הכישרון קובע אלא מידותיו של האדם, תכונותיו וגם כוח רצונו ושאיפתו ללכת בדרכי היושר והטוהר האישי והציבורי כאחד.
"בשעה שהמפלגות נוטות לכמות של אנשים, הרי עלינו לדרוש אנשים בעלי איכות רוחנית.
ואם כי דרך המפלגות בהגברת כוחן וכוח משיכתם לחברים היא קצרה אך בסופו של דבר ארוכה.
ודרכנו המותווה היא אמנם ארוכה כי ארוכה היא הדרך לחינוך אך בסופו של דבר היא קצרה".

הלשכה בירושלים, לשכת "מוריה" , היתה תמיד הגדולה והפעילה ביותר. היו בה כמה מאות אנשים והיא שימשה לשכת אם ללשכות אחרות והפיקה את כתב העת של המסדר, "ילקוט בני ציון", ואחר כך "ציונים", בעריכת  יוסף בנזימן אביו של העיתונאי עוזי בנזימן.
נפתחו לשכות גם במקומות אחרים בארץ: לשכת שקמונה בחיפה, לשכת רמב"ם בטבריה, לשכת בר כוכבא ברמת גן, לשכת הדר בפתח תקווה, לשכת עקיבא בבני ברק, לשכת ראובן בבת ים, לשכת הוד בקרית שמואל, לשכת הלל בצפון תל אביב ולשכת משה בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, הלשכה של סבי, שאף הוציאה עלון משלה "דרכנו". לשכה זאת היית הלשכה הראשונה מחוץ לירושלים והוקמה בשנת 1928.
בשכונת מונטיפיורי הקטנה התגוררו חברים רבים של האחים הנאמנים. הם היו נפגשים באישון לילה בבתים פרטיים או בבית התרבות של השכונה, מבצעים את טקסיהם הסודיים ומדווחים על התפתחויות שחלו בארגון: על המאבקים התת קרקעיים שלהם עם אנשי אחווה ועל הצלחות בגיוס אנשים חדשים. בית הכנסת בשכונה נקרא בני ציון על שם הארגון, שמן הסתם סייע בהקמתו. סבי תרם לבית הכנסת פרוכת רקומה שנשאה את סמל הכרובים, סמלו של מסדר האחים הנאמנים.
על פי "ילקוט בני הציון" הראשון, בית הספר של שכונת מונטיפיורי, שאותו ניהל סבי מביתו, היה מוסד של האחים הנאמנים. גם פעולות איחוד השכונה העצמאית עם תל אביב נעשתה על ידי חבר ואידאולוג של המסדר וידידו ושותפו לכתיבה של סבי, המשורר יעקב רימון, סבו של העיתונאי גיל רימון..

והיתה גם לשכת נשים, לשכת בנות מוריה, אם כי לדברי הוותיקים הן לא ידעו את כל הסימנים והטקסים שהיו לגברים. במשך הזמן שלח הארגון את זרועותיו גם לארצות הברית. שם הקים סבי סניפים בניו יורק ובלוס אנג'לס כאשר עזב את הארץ לזמן מה בשנות השלושים.

ככל שצבר האחים הנאמנים עוצמה, כן צבר גם יריבים ואויבים שחששו מכוחו. בפרסומי המסדר מוצאים דיונים מודאגים על "עלילות ושיקוצים שפלים שאנשים מסוימים מטילים באנשי המסדר אף כי לכל ברור שמדובר בבדותות שלא היו ונבראו". חבר המסדר א"ש תמה במאמר פנימי "איך נעמוד אנחנו המעטים כנגד המנבלים המשמיצים אותנו בשקריהם הנתעבים? מה נעשה אם יקום אח נפשע שהאגודה פלטה אותו מקרבה ויספר עלינו סיפורי שקר ובדותות וכי מי לא ידע את עלילות השקר והאגדות שספרו על הבונים החופשיים ועל כל האגודות ששאפו להשכין שוויון? ומה נעשה עם קנאים קיצונים המורים היתר לעצמם ל'לדעת את האמת ולמרוד בה' ישתמשו בבדותות הללו ויפיצו אותן אם רק יקום אצלם החשש פן תיפגם על ידינו שליטתם בהמונים?"
נראה שההשמצות על חברי המסדר היו שהם עוזרים זה לזה להשיג ג'ובים טובים ובכל מקום אפשרי, וגם שהם צוברים השפעה פוליטית חזקה. בכתביהם הקפידו האחים הנאמנים להבהיר שהם אינם מפלגה ואינם מתעניינים בפוליטיקה (דבר שכפי שנראה לא היה מדויק כלל וכלל).
במה היה כוחם של האחים הנאמנים, אם בכלל?

דודי, מוסה אשד, זוכר אותם במעומעם:

"תראה, הם היו קבוצה חברתית כמו הבונים החופשיים. אלו היו אנשים פעילים שהיו נפגשים אחד אצל השני ואוכלים. אתה יודע, מסיבות מהסוג שמישהו נואם לפני הארוחה".

העיתונאי עוזי בנזימן, בנו של עורך כתב העת של המסדר:,יוסף בנזימן ולאחרונה  חתן פרס סוקולוב לעיתונאות ועורך מגזין "העיין השביעית "  "זאת היתה חבורה דתית עם מוטיבציה חברתית של עזרה לזולת או לפחות מי שהיה חבר באגודה זו בירושלים של שנות השישים והשבעים. היה להם דימוי של מחתרת, אבל בסך הכול היו אלו אנשים נחמדים שעזרו לזה לזה ותו לא. לא צריך לייחס להם חשיבות גדולה מדי".
אהרון אקסלרוד, בנו של נתן אקסלרוד: "זאת היתה קבוצה קטנה של אליטה כמו רימון ואבי. בהתחלה הם היו מכניסים רק אנשי אליטה כמו וסרמן המחנך ויעקב צוונגר (מהנדס  ידוע משכונת מונטיפיור וראש וועד השכונה, שנרצח בידי יהודי שהתגלה לימים כסוכן של הנאצי אייכמן בפרשייה ידועה שעליה חיבר אהרן אמיר ספר מתח היסטורי. את הרוצח חשף ידיד אנשי המסדר הבלש העברי הראשון דוד תדהר שעל פי השמועה קיבל סיוע רב מהאחים הנאמנים – א"א). אבי טען שצריך לקבל נשים, לא רק אנשי אליטה, אלא רוח נפש האדם. אנשים שהם טובים ולא רק משכילים. הוא רצה פחות אליטיזם. אחר כך הוא הצטרף לבונים החופשיים והזניח את האחים הנאמנים. הם היו מאוד סודיים ואף פעם לא הבנתי למה הם היו כל כך סודיים. כנראה היה להם משהו להסתיר. אבא מעולם לא רצה לספר על זה כלום. הוא רק אמר לנו שזוהי ברית אחוותית והיו להם מפגשים וטקסים.

האחים לימינך

בהמשך עסקו האחים הנאמנים בפעילות פוליטית של ממש.

שאול שיף מעיתון "הצופה", בעבר ביטאון מפלגת המפד"ל: "האחים הנאמנים היו קבוצת לחץ חזקה מאוד במפד"ל אבל לא רק. הם היו הרבה יותר חזקים מבני ברית, למשל, משום שהנאמנות שבתוך הגוף הזה אחד לשני היתה טוטאלית. האשימו אותם תמיד שהם בחרו אנשים כמו מאפיה ולא לפי העניין. היו כמה הצבעות מפלגתיות חשובות שהוכרעו על ידי חברים באחים הנאמנים. למשל בבחירת רב ראשי בתל אביב וברבנויות. עוצמתם היתה ברבנויות. הם קבעו מי יהיה רב במקום כלשהו ומי לא. בהתמודדויות על תפקידים האנשים שלהם היו תמיד זוכים. והאחים הנאמנים תמכו תמיד ביצחק רפאל בכל דבר ובכל עניין".
– רפאל היה המנהיג שלהם?
"לא אני חושב שהמנהיגים היו אנשים אחרים, אבל הוא קיבל תמיכה לאורך כל הדרך".
בדיקה באוטוביוגרפיה של יצחק רפאל "לא זכיתי באור מן ההפקר", שבה מתאר רפאל כל זרם שבו היה חבר וכל אדם שהכיר לטובה ולרעה בקריירה הממושכת שלו, שבמהלכה הגיע למשרת שר הבריאות, מצאה שמשום מה הוא אינו מאזכר ולו במילה אחת את האחים הנאמנים, שהיו ללא ספק בסיס כוח שלו וללא ספק תפסו מקום חשוב בחייו. אולי מסיבות של שמירת סודיות.

בשלב מסויים הורתה מפלגת "הפועל המזרחי" בראשות ד"ר יוסף בורג  לחבריה לעזוב את כל אגודות הסתר דהיינו את ""האחים הנאמנים " ואת "אחווה" אך אין זה ברור אם דרישתה נענתה . .

– א.א. אז היתה להם השפעה חזקה במפד"ל?
שיף: "אין ספק שהיתה להם השפעה מרחיקת לכת בתחומי החיים הדתיים ובפוליטיקה הדתית,
והיא נמשכה עד הסתלקותו של יצחק רפאל מהמפלגה מתישהו בראשית שנות השבעים. לדעתי היתה להם השפעה גם באגודת ישראל, אבל בעיקר במפד"ל ובציונות הדתית. בחילונים הם לא התעניינו בכלל".
עוד" דוד גלאס, לשעבר ראש מפלגת המפד"ל בירושלים, אינו מסכים: "הם היו כוח חזק ביהדות הדתית כולה, גם באגודת ישראל, ואפילו אצל החילונים. הם מעולם לא פעלו בשביל מפלגה ספציפית, הם פעלו לחיזוק האינטרסים האישיים של כל אחד מהם ושל המסדר כולו, לא לחזוק מפלגה זו או אחרת.
"אני זוכר שהם תמיד היו נאבקים בארגון חשאי אחר של החרדים בשם אחווה, שהיה קטן יותר וחלש יותר. בשלב מסוים היה כאן בירושלים אפילו בנק שהיה קשור אליהם, בנק הלוואה וחיסכון. בעיקרון רוב אנשיהם לא תפסו תפקידים רשמיים דווקא. הם היו בעיקר כוח מאחורי הקלעים שרק מעטים מאוד ידעו על עצם קיומו. כשאני הייתי פעיל במפד"ל וראש סניף ירושלים כוחם כבר נחלש, כך שכבר אינני יודע עליהם הרבה".

המאבק מול "אחווה"

אירגון אחווה "אירגון "אחווה"  הוא אירגון סודי כמו האחים הנאמנים וכמוהו עם טקסים סודיים בדומה  לאלו של הבונים החופשיים ,כל חבר נקרא "אח , וחבר בלישכה שלה יש נשיא . האירגון הוקם בירושלים ב-1895 בידי קבוצת צעירים חרדים ממשפחות מיוחסות שקבעו טקס קבלה לאגודה סימנים מוסכמים ושבועה שקובעת שהכל יעשה חשאי . החשאיות הייתה חשובה כדי להימנע מויכוחים ומריבות וכדי לאפשר להם להשפיע יותר על הקהילה . כמו האחים הנאמנים מטרתם המוצהרת היא לעזור לנזקקים בכל תחומי החיים  ושיטת פעולתם גם כן כמו "האחים הנאמנים"   היא להיכנס לחיים הציבוריים ולתפוס עמדות מפתח בכל מקום שרק אפשר בישיבות ובמוסדות , אנשיה היו מעורבים בכל תחומי החיים והייתה מעורבת בבחירת הרבנים    כמו הרב קוק לרב הראשי של ארץ ישראל .   מאז היו מעורבים במינויי רבנים  בחברא קדישא במועצות דתיות וברשויות מקומיות בהנהלות בתי אבות ,ובמערכת החינוך החרדית וזאת של "המזרחי" "אחווה" הקימה בשלב מסויים את בנק "המזרחי "  וחבריה קיבלו עזרה מכל המוסדות האלו. הם עוד היו אחראיים לבחירת  הרבנים לאו ובקשי דורון לרבנים הראשיים בישראל אם כי מאז כוחם פחת. סימלם הוא שתי כפות ידיים אוחזות זו בזו ולוחות הברית שעליהן חרות הפסוק "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".. חברי "אחווה " מזהים את עצמם זה בפני זה בלחיצת ידיים חמה תוך לחיצה חזקה של הבוהן או על ידי הנחת היד על החזה ותחיבת שתיים מאצבעות כף היד בין כפתורי החולצה. במקרה של ספק יגיד אחד מהם את המילה "אורה" וימתין לתגובה.

במשך השנים הסתכסכו האחים הנאמנים עם הארגון החשאי המתחרה מירושלים אחווה שהוקם בסוף המאה ה-19 בידי אנשי הקהילה החרדית וחברו בו הרבנים הידועים של קהילה זו.
עילת הסכסוך היתה ברורה – שני הארגונים נאבקו בטריטוריות דומות וחיפשו השפעה לחבריהם וכך דרכו זה על בהונותיו של זה. הם ניהלו מלחמה חשאית שלא היתה ידועה למי שלא היה חבר בהן.
הרב שמואל אבידור הכהן נזכר פעם: "אם רצית להיות מורה במערכת החינוך הדתית של המזרחי היית חייב להיות 'אחווניק'. רק מקורבים של אחווה יכלו לזכות בשמנת של המשרות בהוראה וברבנות".
האחים הנאמנים רצו את המשרות לחבריהם ונאבקו על כך, ובמשך זמן מסוים גברה ידם והם היו לכוח תת קרקעי אדיר שכל מי שרצה משרה והשפעה בזרמי החינוך הדתיים וברבנות היה חייב להתחשב בו. אבל לא לעולם חוסן.

משנות השישים הלך וירד כוחו של הארגון, חבריו הזדקנו וחדשים וצעירים לא הגיעו אליו. את מקום הדיונים פוליטיים והאידאולוגיים והרעיוניים שמילאו את כתב העת בשנות הארבעים והחמישים תפסו דיונים היסטוריים ומחקריים בתולדות היהדות וירושלים, עדות ברורה לאיבוד עניין בפוליטיקה ובאידיאולוגיה.

ב-1981, לאחר שרוב הלשכות ברחבי הארץ נסגרו, התמזגה הלשכה האחרונה של ירושלים במסגרת הארגון המתחרה "בני ברית", והיום היא אחת מלשכותיו, לשכת בני ציון.
אליעזר שפר, בכיר בלשכה, מדווח על מצבם של האחים הנאמנים היום: "אנחנו לא קיימים יותר כאחים הנאמנים, ואנחנו לא ארגון חשאי יותר. אנחנו היום עוד לשכה של בני ברית שכוללת כ-150 איש ועוסקת בפעילות צדקה ומחלקים מלגות וביקורי חולים וסעד הדדי. כל האופי המסתורי שהיה לנו באמת בעבר אינו קיים יותר. היום זוהי לשכה שפתוחה לכול".
חבר הלשכה אברהם מונטאג זוכר היטב את ימי הזוהר של האחים הנאמנים:

"פעם היתה לנו השפעה, אנשים שלנו היו בכל מקום והיינו עוזרים אחד לשני".
– עסקתם הרבה באידאולוגיה?
"לא, לא בתקופה שלי בכל אופן. אני זוכר שהיה מישהו משכונת מונטיפיורי שטען ש'א"נ' זה בכלל ארגון המשך של ארגון רוחני שהתקיים בליטא עוד מהמאה ה-17 והיתה על זה אידיאולוגיה שלמה על כך שאנחנו נגשים את מטרות אותו הארגון.
אבל אני לא התעסקתי בדברים כאלו. אנחנו עסקנו בעניינים פרקטיים. אם מישהו היה במצב כלכלי קשה אספנו לו כסף והוא היה מחזיר את זה לפי הגרלה. וגם עזרנו לאנשים שנזקקו בסידור עבודה. אני זוכר מקרים שבהם עזרנו לעסקים להשתקם. אז אנשים היו עוזרים אחד לשני, לא כמו היום. היום כל האגודות האלו מארגנות בעיקר מאמצי פעולות תרבות ועזרה הדדית. זה פגע אנושות באגודות הסתר. צעירים לא מוצאים בהם עניין רב ולא מצטרפים אליהן, ואם כן הם לא מוצאים את עצמם בתוכן ועוזבים ואגודות הסתר וחבריהם הולכים ומזדקנים .

– על מה היה הסכסוך שלכם עם אחווה?
"לומר לך את האמת, גם אני לא בדיוק הבנתי, כי כשנכנסתי לארגון לפני 50 שנה המחלוקת כבר היתה מושרשת. נכון שהיינו מסוכסכים איתם, אבל היום זה נראה די ילדותי. מבחינות רבות, כמו הטקסים הסודיים וחיפוש השפעה וביצוע מעשים טובים, היינו דומים מאוד. הם היו ארגון של חרדים בעל אופי חרדי, הם היו יותר אליטיסטים, ואנחנו יותר עממיים ומודרנים ודתיים לאומיים, וגם חילונים. אני מניח שהיינו מסוכסכים על משרות והשפעה על מוסדות. ואחרי הכול כל מסדר רצה לרכוש לעצמו יותר חברים בעלי השפעה מהשני".
– הסכסוך ביניכם היה גם בדרכי אלימות?
"חס וחלילה. אנחנו בעד דרכי שלום. בוא נאמר שפעולות אחד נגד השני בוצעו מאחורי הקלעים באמצעים שעדיף שלא לפרט אותם".
– אחווה עדיין קיימים?
"כן. הם עדיין קיימים ופעילים ושומרים על סודיות בניגוד לנו, אבל אני מנחש שהמצב שלהם היום לא הרבה יותר טוב משלנו. כל אגודות הסתר היום בירידה קשה, גם בני ברית.

מסדר האחים הנאמנים הוא היום בגדר אירגון גווע וכמוהו שאר המסדרים החשאיים הוותיקים של ישראל והעולם ,שמוצאים מחסור במצטרפים צעירים ונלהבים לשורותיהם . אבל יכול להיות שדווקא זרם המותחנים הפופולאריים מסוגו של צופן דה וינצ'י " שמייחסים להם קונספירציות עתיקות ימים יתגלו כמי שהחדירו דם חדש לעורקיהם על ידי כך שעוררו בהם עניין צבורי מחודש.  

תודה ליובל כספי ולרזיאל צוונג על עזרתם בהכנת הכתבה.

קישורים  רלבנטיים  

הרצח בחולות תל נוף :פרשיה מהפרוטוקולים של מסדר "האחים הנאמנים ".

שכונת מונטיפיורי :מרכז החיים החשאיים של תל אביב