בחזרה אל האוהל האדום

לאחרונה מוצג על במותינו המחזה "האוהל האדום " המבוסס על ספר רב מכר שהוא גירסה סופר פמיניסטית ואף פגאנית של הסיפור התנ"כי על דינה ששימש כמקור השראה לתנועה בעולם האמיתי של "אוהלים אדומים " שהם קבוצות  העצמה לנשים בלבד.

לאחרונה הוצגה בתיאטרון היהודי הערבי ביפו " ההצגה ה"מקראית" הפמיניסטית "האוהל האדום "
הצגה המבוססת גם על סיפורי ספר בראשית התנ"כי ובראשם סיפור אונס דינה שבספר בראשית וגם ובעיקר על הרומן רב המכר העולמי בשם זה מ-1997 של אניטה דיאמנט " שהוא לכאורה (אבל רק לכאורה ) עוד רומן תנ"כי -היסטורי על חיי נשים בתקופה קדומה הפך להרבה יותר מרב מכר רגיל. הוא הפך לאירוע תרבותי לכל דבר ויצר מוסד חברתי חדש, "מעגלי הנשים " שקמו במידה רבה בעקבות המוסד חברתי דמיוני שאותו תיארה דיאמנט "האוהל האדום" שהפך למציאות רק בעקבות הצלחת ספרה  .

הספר

"האוהל האדום" מספר את סיפורה של דינה בתו היחידה של יעקב אבינו שעל פי הסיפור התנכי נאנסה בידי חמור בן מלך שכם. וכתוצאה אחיה שמעון ולוי כפו על חמור לשאת אותה לאישה ולמול את כל בני עירו ולאחר מכן הרסו את העיר והרגו את אנשיה בפעולת נקמה רצחנית .
כל הסיפור הוא אניגמאטי למדי וגם מהמקורות היהודיים ברור שלא תמיד נחה דעתם של חז"ל מהספור המוזר המציג את אבות האומה באור שלילי למדי של מפירי שבועה ורוצחים. מוזרה גם העובדה שדינה האישה שעומדת במרכזו אינה פוצה בו את פיה אפילו פעם אחת (!) כדי להגיב על הנעשה סביבה וכך גם אמהות המשפחה, נשות יעקב רחל ולאה (שלא לדבר על השפחות בלהה וזילפה שגם הן ילדו כמה ילדים עבור יעקב ).
ניתן לראות בסיפור זה סמל למעמדה הנחות האישה וליחס אליה עד לעשרות השנים האחרונות . האישה כאן היא אובייקט בלבד בעבור הגברים לאנוס ולהילחם עליו כרצונם מבלי שאף אחד ישאל אותה לדעתה שלה בעניין או לדעת הנשים מקורבותיה.

. ב"האוהל האדום " דיאמנט נותנת לדינה לבסוף את זכות הדיבור ולאורך 321 עמודים. בספרה של דיאמנט סופרת יהודיה אך בהחלט לא דתיה חרדית אנו מקבלים לראשונה את הגירסה של דינה עצמה למה שהתרחש, גירסה שכנטען בספר שהוסתרה עד כה בידי עורכי התנ"ך שהישאירו אותה אילמת .
על פי גרסתה של דינה לא היה שום אונס . היא התאהבה בבן מלך שכם שבא לבקש את ידה כמקובל אך אחיה האכזריים שמעון ולוי קמו על האיש ועל בני עירו ורצחו אותם בשפלות באישון לילה .וזה הביא לנתק מוחלט בין דינה ובין בני משפחתה מעתה ואילך.

 

המדובר עם כך בסיפור פמיניסטי-חתרני המספר לא רק את סיפורה של דינה ואת סיפורן של ארבע האמהות שלה – לאה, ורחל המפורסמות מאוד כאימהות האומה , אחיות שאוהבות אחת את השנייה, כמו שרק אחיות יכולות, אבל גם מתחרות ביניהן על ליבו של אותו גבר- איש אניגמטי ומרוחק העסוק בשיחות עם אל אישי משלו , הלא הוא יעקב –ישראל וסיפורן מלא אהבה , סקס קנאה ורגשות ומאבקים אלימים שונים..
הספר מביא גם את סיפורן של שתי אימהות האומה הנוספות הלא הן השפחות בילהה וזילפה שנשכחו מלב כאילו היו חסרות כל חשיבות מלכתחילה למרות שגם הן הולידו את כמה מילדיו של יעקב שהפכו לאבות שבטים ידועים
והכל מתואר מנקודת המבט שעד כה הוסתרה במקרא , נקודת המבט של נשות האבות שהן כמסתבר מהספר בעלות אמונות פגאניות אליליות ולא מונותיאיסטיות טהורות המקבלות בהכנעה ובשוויון נפש את עליונות הגבר ואלוהותו הזכרית , כפי שהיו עורכי המקרא רוצים שנאמין.
הספר וגם ההצגה שעל פיו נפתחים בהצהרתה המדהימה של דינה המספרת : "כן, זאת אני הקרבן. בתחילת הספר הקדוש שלכם, יש פרק שאומר שנאנסתי…ואחרי כן הפרק ממשיך עם סיפורי דמים ומלחמת כבוד של האחים אני לא נאנסתי. ככה הם סיפרו את זה. ככה הם רצו שיחשבו. אבל אני לא נאנסתי. אני אהבתי אותו, אבל האחים רצו כבוד. הם רצו כבוד ואדמה!"

הסופרת

אניטה דיאמנט היא סופרת ועיתונאית יהודית מהזרם הרפורמי ,שפירסמה כמה ספרי יעוץ לנשים יהודיות שלא זכו לתשומת לב רבה . ספרה "האוהל האדום" התקבל בצורה שונה , הוא נבחר לספר היהודי הטוב ביותר של שנת 1999 בידי מגזין היהדות הרפורמית למרות שהוא מנוגד בדיעותיו הפמיניסטיות הקיצוניות לזרם המרכזי של היהדות.
.ספר זה הפך לאחר הוצאתו לאור לרב מכר ענק בארה"ב שממנו נמכרו יותר ממאתיים אלף עותקים ,ומעניין שזה קרה ללא כל פרסומות וללא מאמרי ביקורת רבים במגזינים ובכלי תקשורת נחשבים בניגוד לכל המקובל כיום בעולם הספרות שרק פירסום אין סופי יכול להפוך ספר למצליח , בעיקר הודות לשמועה מפה לאוזן גם הודות להרצאות של אנשי דת שדיברו עליו בדרשותיהם . מה שאולי מראה גם על יתר פתיחות מצד אנשי הדת שעד' כה נחשבו לשמרנים שוביניסטיים קיצוניים כלפי הנשים.

דיאמנט לא במקרה היא פעילה לא רק בעולם הספרות. היא ייסדה ועומדת בראש תנועת "מים חיים", העוסקת בחקר וחידוש מסורות עתיקות של טקס הטבילה במקווה של נשים טקס שלו יש חשיבות רבה במסגרת "האוהל האדום " כמודל לטקס נשי שבו מבטאת האישה את עצמיותה .
הספר הופיע עד כה ב21- מדינות ( כולל ישראל שם תורגם לעברית בידי שרונה גורי בהוצאת "מטר " ב-2000) ותורגם ל22 – שפות . והייתה לו השפעה גדולה על נשים מודרניות שונות וגם על זרמים שונים בפמיניזם עד להקמת "מעגלי נשים " המבוססות על אלה המתוארות בספר. דיאמנט חיברה מאז ספרים נוספים כמו "נמל מיבטחים " ( שתורגם גם הוא לעברית ) אבל לא הצליחה לחזור על ההצלחה החד פעמית והמדהימה של "האוהל האדום ".

האוהל האדום

האוהל האדום הענק שעל שמו נקרא הספר הוא מעון הנשים בתקופת המחזור שלהן . זהו מקום לנשים בלבד שלגברים אין בו דריסת רגל שם מתכנסות הנשים כשהירח מתמלא הן מקיימות שם טקסים משלהן סודיים וסגורים בפני גברים. שם על פי תיאורה של דיאמנט מתרחשות גם הלידות וההנקות והחגיגות המיוחדות לנשים, שם הן יכולות ללמוד ולפתח את המיוחד לחכמה ולמודעות הנשית שאינה ידועה כלל לגברים . שם כולן טוענות את "הבטריות" ויכולות לצאת חזרה מפתח האוהל ולהמשיך לבצע את כל מה שעולם הגברים הילדותיים מטיל עליהן. שם מתכנסות הנשים של יעקוב ביחד ומספרות זו לזו את אשר אירע להן ואת אשר אירע לקודמותיהן במשפחה וסיפורי חייהן ועל ידי כך מועצמות ביחד כנגד העולם הגברי הקר הבלתי מבין והעוין .
דיאמנט מנסה בספרה זה להעביר את הרעיון שהמחזור הנשי אינו רק שטיפה החוצה, היטהרות וניקיון. אלא הרבה יותר מכך, וימי המחזור אינם ימים רגילים ובזה ייחודם.
בימים אלה הנשים מתקרבות יותר מתמיד לקצב הפנימי שלהן ו"זורמות" איתן.המסורת והטקסים הקדומים של האוהל האדום , רומזת דיאמנט הן הבסיס לטקסי המיקוה המוכרים היטב מהיהדות המאוחרת .

מעגלי האוהל האדום

מוסד "האוהל האדום " שאותו תיארה דיאמנט היה דמיוני והספר תיאר מציאות כנראה לא היסטורית לחלוטין בתקופת התנ"ך. אולם בשנים האחרונות בהשראת הספר וגם בהשראת רעיונות נשיים פמיניסטיים שונים ההולכים וצוברים תאוצה בעולם הוא מתממש .
לספר זה הייתה השפעה אדירה על 'קוראות רבות שלו אולי יותר מכל ספר אחר מסוג זה ובמידה רבה בהשראתו הוקמו בידי נשים פמיניסטיות, וגם לא פמיניסטיות , קבוצות תמיכה שונות של נשים למען נשים שנפגשות ב" אוהלים אדומים " בדומה לאלה שתוארו בספר של דיאמנט שבהן נשים יכולות להתקבץ ביחד ומקיימות שם תהליכים שונים של שיתוף בין הנשים למען העצמה נשית משותפת ומאורגנת.

אלו הן סדנאות שבהם מתבצעת פעולה משותפת של חלק מהנשים שמדברות זו עם זו ,מכירות זו את זו ,משחקות זו אם זאת לומדות לבטוח זו בזו והופכות לחלק מיחידה אחת. שבה הקבוצה והאחווה הנשית היא חזקה יותר מהפרטים.

שם שמים יתר דגש על האישה עצמה כיצור בעל רצונות וצרכים משלו שאינן קשורות אך ורק לאלו של הגבר ושל הילדים ושבו בזמן זקוקות לעזרה ולתמיכה גם מנשים אחרות שרק הן מסוגלות להבין מטבע הדברים את הבעיות האמיתיות של האישה שדרכן ן הן חוות אותן בעצמן .בעיות כמו המחזור הבלות הנשית ,בעיות מין וגוף וחשיבה וכיוצא בזה וביחד הנשים מקבלות העצמה משותפת שלא היו מקבלות לולא קבוצות אלו .
המפגשים האלה הם רב שלביים תמיד שהרי יש צורך בזמן ובמאמץ לתת לכל אישה להיפתח ולקבל ולתת לאחרות לאחר כל הדיכוי וההשפלה שעברה וספגה בימי חייה .שלבים באופן כללי הם של ההכרה האיטית את האחרות ונכונות גוברת והולכת להיפתח עד שהאישה בסופו של דבר יכולה לא רק לקבל אלא גם לתת מנסיונה ומהבנתה הן את עצמה והן את האחרות . ובכך לתת להעצמה המשותפת של כולן .

אולי  יש להבין את צמיחת הקבוצות האלו על רקע הפופולאריות הגוברת והולכת של קבוצות תמיכה מסוגים שונים בעשרות השנים האחרונות .קבוצות תמיכה לאלכוהליסטים קבוצות תמיכה למעשנים ,קבוצות תמיכה לילדי חולים בסרטן ובאלצהיימר קבוצות תמיכה למכורים לסקס ועוד ועוד ועוד .קבוצות תמיכה שמספקות הן מקום להחלפת מידע בנושאים הרלבנטיים אבל גם מקום להכיר אנשים בעלי צרות דומות ( ( על משקל הפתגם "צרת רבים חצי נחמה ") ולקבל וגם לתת תמיכה בבעיות משותפות .כל הדברים האלו ללא ספק תורמים רבות לשיווי המשקל הנפשי  של האינדיבידואל המסתבך בבעיה מסוימת ומרגיש הודות לקבוצות אלו שהוא לא לבד.

   קבוצות "האוהל האדום " הן לדעתי  המשך והרחבה של קבוצות אלו אגב שימת דגש על אידיאולוגיה מעין פמיניסטית ( אם כי היא לא חייבת להיות כזאת ) של עוצמה נשית משותפת שכמוה נשים לא יוכלו להשיג כאשר הן רק עם גברים או ילדים .שימוש ביצירה אמנותית מחד ובסיפורים על חייהם מאידך ובמשחקים מסוגים שונים .כל אחד מהדברים האלה  וגם כולם ביחד נתן לנשים הסגורות בדרך כלל כתוצאה מבעיות אישיות שונות ומגוונות להיפתח יותר זו לזו ולהבין את חייה ובעיותיה האחת של האחרות ובו בזמן לתמוך בהן ולעזור להן מנסיונה בבעיות דומות או מקבילות להראות לנשים האחרות שהן לא לבד. .ולנסות להשתחרר כך מבעיות כמו דימוי עצמי נמוך כתוצאה מעודף משקל וכיוצא בזה . קבוצות האוהל האדום זוכות לפופולאריות גדלה והולכת במציאות גם בגלל התפיסות אופנתיות שונות שהוצעו בידי חוקרים כמו הבלשנית דבורה טאנן. היא טוענת בספרה משנת 1990 You just Don't Understand שהבדלים בין המינים מבטאים שתי פילוסופיות חיים שונות בתכלית. ההבדלים בגישה של גברים ושל נשים לתקשורת בין-אישית ולחברות הם, למעשה, ההבדלים בין היסוד "הנשי" ליסוד "הגברי"."גברים", אומרת טאנן, "חיים בעולם היררכי, המחייב אותם לעלות ולטפס: בעולם כזה שיחות הן למעשה משא-ומתן להשגת יתרון יחסי, מיקום יותר גבוה או הגנה על המיקום הקיים מפני אחרים, המנסים לתפוס את מקומם בהיררכיה. החיים לפי הגבר הם מאבק מתמיד לשמירה על אי-תלות ולהימנעות מכישלון.
נשים, לעומת זאת, רואות את החיים מנקודת תצפית שונה לחלוטין. גם הן רוצות להשיג מטרות ולהימנע מכישלונות, אבל הן אינן ממקדות את כל מאמציהן במאבק על שליטה, אלא רואות את עצמן כחלק מרשת של קשרים. בעולמן של נשים שיחות הן הזדמנות להשיג תמיכה, ליצור הסכמה רחבה ככל האפשר, להימנע מבידוד חברתי ולהגיע לאינטימיות".
בעקבות המחקרים הרבים שערכה, הגיעה טאנן למסקנה שגברים ונשים חיים בעולמות שונים, הגם שהם מתגוררים תחת אותה קורת גג. לכן השיחות ביניהם משולות, לא פעם, לתקשורת בין אנשים הבאים מתרבויות שונות. היכולת לספר על עצמך ועל חייך בפרטי-פרטים היא הנוסחה הבוגרת של ההסתודדות התמימה, שהיא מהות החברות בין ילדות. התחלקות בסודות, אינה רק עדות לקרבה ואינטימיות. היא גם יוצרת אותן. היא ההופכת מכרים לידידי אמת. שיתוף החברה הקרובה בפרטי- הפרטים של החיים אינו רק צורך של המספרת. זהו גם חלק מקוד החברות.
הקרבה והאינטימיות שיוצרת ההתחלקות בסודות וברגשות, מאפשרות למשתתף בשיחה להרגיש שהחברים מעניקים לו ביטחון ותמיכה, תחושת שייכות והזדהות.
או כפי שזה הוגדר בצורה פופולארית בהרבה ברב מכר ענק על יחסי גברים ונשים "גברים הם ממאדים ונשים מנוגה" ושני העולמות אינם יכולים להיפגש.
בשנים האחרונות הגיעה הבשורה של "האוהל האדום" גם למקום שממנו על פי ספרה של דיאמנט היא יצאה מלכתחילה , לישראל : סדנאות רוחניות של מעגלי נשים עושות שימוש במונח "האוהל האדום", ומציעות ללקוחותיהן חוויה נשית מעצימה.למשל בסדנת נשים של קבוצת "הרוח הגדולה " קבוצה שמאנית שיצרה "אוהל אדום " משלה שמבוסס במידה רבה על זה של דיאמנט בתופסת אלמנטים שונים שלקוחות מאמונות אינדיאניות שונות או לפחות מגירסאות פופולאריות שלהן. אבל אותה קבוצה עסוקה גם בחקר של האמונות הכנעניות העתיקות או לפחות בחקר גירסאות הפופ המודרניות שלהן כפי שהן מוצגות בספרים כמו "האוהל האדום ".

"האוהל האדום" אפילו שימש כמקור השראה ל"מסיבות רווקות " הבנויות בסיגנון אירועי הנשים המתוארים בספר .

בעברית יצא לאור ספר שהוא מקביל למדי של שולמית אברמסון בשם "מעשה תמר " שזכה גם הוא להצלחה רבה ומתאר את אירועי משפחת יעקב  וסיפור בתו דינה מנקודת מבט נשית אם כי לדבריה סופרת היא קראה את ה"אוהל האדום" רק לאחר שגמרה לכתוב אותו. בכל אופן יש בו עמדות מקבילות. ווזה מראה על כך שהמסרים של דיאמנט מחלחלים בספרות ובחברה.

ההצגה

בישראל "האוהל האדום " הומחז בידי קלאודיה דלה-סטה וזאב קלאתי והוצג כהצגת בית ספר למשחק בסמינר הקיבוצים ביולי 2005 ,וזכה לתהודה חיובית רבה ולאחרונה הועלה באופן עצמאי כהצגה מקצועית לכל דבר
בתיאטרון הסימטה ביפו . וכעת הוא מוצג בתיאטרון היהודי הערבי .
אני ראיתי את ההצגה בתיאטרון הסימטה ושם ברוח הספר ישנה הפרדה בין הצופים הגברים והצופים הנשים שנאלצים לשבת זה מול זה. הפרדה שאני כצופה מצאתי לא נעימה אולם היא הגיונית לחלוטין מבחינת נקודת מבטם של יוצרי המחזה.
המחזה  שהוצג אז בכיכובו של גיל קופטש ( שלו כבר יש ניסיון רב במשחק בהצגות ובמופעים המבוססים על סיפורי התנ"ך) שכל כולו מתבצע על רקע של אדמת חול המפוזרת על הבמה הוא מצויין. אמנם לכאורה לא הרבה קורה בו פרט לסיפורים האישיים של יעקב ובני ביתו.
במסגרת ההצגה נחשפת התגלית שרבקה הנערצת אימו של יעקב היא כוהנת לאלה בעוד שיעקב עצמו מאמין באל אישי זכרי ירושה מאביו יצחק (וסבו אברהם ). הרמז לצופים הוא שהאמונה באל זה היא הדרך של יעקב ואביו יצחק להשתחרר מהדומיננטיות המעיקה של האם החזקה מאוד.

נשאלת השאלה האם באמת אנחנו רוצים הפרדה כזאת בין גברים ונשים ? ולהציג אותם כמי שחיים בעולמות שונים זה מזה?
נראה לי שאם נלך עד הסוף בדרך ההגיונית שאותה מציעה ההצגה של הפרדה בין המינים של הנשים עם האלות שלהן ושל גברים עם האל הזכרי שלהם נגיע גם למצב של נתק מוחלט בין המינים בדומה לזה שמציע האסלאם הקיצוני של נשים החיים בהרמונות משלהן וגברים החיים בעולם שלהם ,מצב שהוא גרוע הרבה יותר מהמצב הקיים היום של שילוב בין שני המינים והכרה בזהות רוחנית בין שניהם .

קישורים
הספר "האוהל האדום"

האוהל האדום בויקיפדיה

האוהל האדום באמאזון

אניטה דיאמנט בויקיפדיה
האתר של אניטה דיאמנט

אניטה דיאמנט בישראל

נמל מיבטחים עוד ספר מאת דיאמנט

עומר טל על האוהל האדום

ההצגה באתר הבמה

ארנה קזין על האוהל האדום

מיצג האוהל האדום

דינה בת יעקב בויקיפדיה

שוב ישוב הבעל

למה צחקה מיכל ?

הגירסה של המפסידים:סיפורת תנכית פאגאנית

יעקב אבינו כוכב קולנוע : על הסרט "איש רחל" הסרט ה"כנעני " הראשון בקולנוע הישראלי