ב-1 בינואר 2007 מלאו 120 שנה להולדתו של הסופר, העיתונאי, הפעיל הציוני והלוחם לזכויות היהודים אליהו בלנק, בלנק היה האיש שהחדיר את הציונות לקהילה היהודית האנטי ציונית ביותר במזרח אירופה, תוך מאבק שהגיע לעיתים לרמות אלימות גבוהות ביותר. במקביל הקים את כוח ההגנה היהודי המאורגן הראשון באירופה. כשעלה לארץ ישראל הפך לעיתונאי לוחם ומחבר של ספרי עזר בתחומי לימוד שונים לציבור הרחב |
:..לכמה מהותיקים שהכירוהו והיו מבאי ביתו זכור שהאיש לא הרשים בחיצוניותו.היה אמנם נאה אבל נראה כסגפן ברזונו ,לא היה בעל קומה ולא עורר רושם של גיבור כפי שהיה. אבל אלה שהכירו אותו היטב ראו בו גיבור מלחמה המלחמה לתחיית עם ישראל בארצו בתרבותו העתיקה בלאומיותו המודעת . לא היה פרק במלחמה שלא העיד על עמידתו בגבורה במערכה זאת ..
היה היה איש גיבור
מאת דוד גלעדי
בתוך "ספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה -1920-1930., ת"א, 1991.
דוד גלעדי .צילמה ליהיא לפיד.
_ דוד גלעדי חבר וביוגרף, ממייסדי העיתון "מעריב" וגם זקן העיתונאים במדינת ישראל (ואביה של הסופרת שולמית לפיד וסבו של העיתונאי והשדרן והפוליטיקאי יאיר לפיד ) זוכר היטב את הד"ר אליהו בלנק :
: הוא היה הדמות המרכזית , האינטלקטואל המרכזי בחיי התרבות בעיר סיגט –מארמרוש. הוא ערך כל מיני עיתונים שם בעברית ביידיש ובהונגרית וגם כתב מאמרים בכתב עת יהודי שהופיע בבודפשט בהונגרית בעריכת יוסף פטאי בשם "העבר והעתיד "
. לא היינו חברים קרובים ממש כי הוא היה מבוגר ממני בהרבה . הוא היה סוג של מדריך רוחני עבורי ובמידה רבה הוא היה האיש שהכניס אותי והדריך אותי בתחום העיתונות . הייתי מעריץ שלו, גם בגלל המאמרים שלו על היסטוריה יהודית על תולדות מרמורש והאזור שם בקרפטים וגם בגלל האומץ לב שלו והעמידה שלו בראש זקוף במשך שנים כנגד עיר שלמה עוינת לדיעותיו ".
בתו של דוד גלעדי הסופרת שולמית לפיד מספרת בספרה האוטוביוגרפי "ואולי לא היו " ( כתר 2011) שעוסק בסיפור חייהם של הוריה והתאקלמותם בתל אביב בשנות -40 שהיה זה הד"ר אליהו בלנק שלימד עברית את הוריה כאשר היגיעו לארץ ישראל ,כמו גם אנשים רבים אחרים.
המקום
עטיפת ספר הזיכרון לקהילת סיגט ,"העיר שבלב ".
ד"ר אליהו בלנק בא מהעיר –סיגט-מארמוראש בטרנסילבניה שנמצאת היום ברומניה אך בראשית המאה העשרים הייתה חלק בלתי נפרד מהונגריה אם כי מחוז זה נחשב לאזור ספר מרוחק ,נידח , ופרוע במיוחד שלה .
היום סיגט-מארמוראש מוכרת כמעט אך ורק בגלל דבר אחד ויחיד כמקום הולדתו של הסופר היהודי המפורסם חתן פרס נובל (ולאחרונה מועמד לנשיאות מדינת ישראל ) אלי ויזל ,שתיאר אותה בכמה מספריו הידועים כמו "עיר המזל "(ששם היא מופיעה תחת שם אחר ) "בין השמשות" ובעיקר ספר הזכרונות שלו "כל הנחלים הולכים אל הים". .אך יש לה סיבות רבות אחרות להיות מוכרת הרבה יותר מאשר כעוד עיירה רומנית נידחת .
מחוז מארמוראש הוא מחוז סגור בין רכסי ערים שיהודיו היו קהילה שורשית וחזקה מאוד . אמנם לא הייתה זאת הקהילה הגדולה ביותר ( אך על פי ספירה מ1930 ישבו בה למעלה מאחד עשר אלף יהודים) אך היא השיגה שיא אולי עולמי באחוז הגבוה ביותר של יהודים לעומת האוכלוסייה הכללית . האוכלוסייה היהודים היגיעה שם ללא פחות מ40 אחוז מכלל האוכלוסייה.רוב רופאי העיר בתור דוגמה היו יהודים.
סיגט הייתה המרכז היהודי חסידי חשוב ביותר בצפון מזרח הונגריה ומרכז יצירה תרבותי בנוגע לכל שטחי היהדות בהונגריה צ'כיה ורומניה בכלל וטרנסילבניה בפרט. מארמוראש- סיגט היתה המרכז התרבותי של יהודי טרנסילבניה ובמיוחד של הזרם הציוני בתוכם במשך עשרות שנים משנו ת השבעים של המאה ה-19 ועד לתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה .במהלך תקופה זאת הופיעו בעיר כ-25 (!) עיתונים יהודיים לפרקי זמן קצרים או ארוכים יותר .
בגלל התנגדות החרדית העזה שהייתה קשה יותר מכל עיר אחרת הציונות התקשתה לעשות לה נפשות בין האוכלוסייה ועד לתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה לא כללה אלא מתי מספר אמיצים במיוחד. אך ד"ר בלנק היה אישיות דינאמית ביותר הן מבחינה ציבורית והן מבחנה תרבותית והודות לפעילותו העקשנית הפכה התנועה הציונית בסיגט תנועה חזקה אחת הערות והתוססות ביותר בכל טרנסילבניה ורומניה בכלל. וזאת על אפם ועל חמתם של בני משפחת טייטלבוים ששלטו בעיר ושגילו שמולם עומד אדם עקשן ביותר שמסרב להרתע בקלות. .
וכדי להבין היטב את האופי המיוחד של פעילותו של הד"ר בלנק בסיגט יש לחזור אחורה והרבה.
העיר הפרנקיסטית
יעקב פרנק.
בסוף המאה ה-18 הופצו באיזור העיר סיגט הרעיונות של משיח השקר יעקב פרנק .
דבר שכמעט אינו ידוע הוא שבמשך כ-50 שנה היתה בסיגט הקהילה הפרנקיסטית הגדולה ביותר עלי אדמות .על פי הדיווחים בסוף המאה ה-18 חלק גדול או רוב (ויש אומרים כל ) יהודי העיר עברו לפרנקיזם .אולם כעבור כמה עשרות שנים ( וככל הנראה זמן רב לאחר כל מקום אחר ) חזרו הרוב או הכול ליהדות המסורתית ומהפר נקיזם נשאר זכר רק בכמה ספרים .
.ברוב הספרים על סיגט אין שום איזכור לעיניין מעניין זה בתולדות העיר,שעד כמה שידוע נחקר בפרטות רק בידי שני אנשים. אדם בשם הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד , והאיש שעליו נסובה כתבה זאת , הד"ר אליהו בלנק,ולמרבית הצער תוצאות מחקריהם נמצאים רק בהונגרית . .
בסוף המאה ה-19 התגלו בפונדק בסיגט צרורות מכתבים של יעקב פרנק וחסידיו. המגלה הביא אותם לרב חרדי שהיגיע לסביבה וזה ציווה לשרוף את כל המכתבים מיידית מבלי להעיף בהם מבט,לזעמם הרב של חוקרים בעתיד .
כאשר חזרו הסיגרים בתשובה ליהדות המסורתית אי אז באמצע המאה ה-19 בנסיבות שעדיין לא הובהרו לחלוטין ( או הובהרו בידי הד"ר בלנק אבל מוסברות רק בכתביו בהונגרית ) ,הם פעלו כחוזרים בתשובה קלאסיים והפכו ליהודים חרדים הקיצוניים מכולם ולמעשה האבות המייסדים של החרדיות הקיצונית של ימינו המוכרת לנו ממקומות כמו שכונת מאה שערים .
שם שכנו החסידים החרדיים הפנאטיים וגם האלימים מכולם ,חבורות בריונים שהיכו אנשים שלא חשבו כמוהם ושרפו את בתיהם לעיתים מזומנות . ומשם באה שושלת טיטלבויים שיצרה את הכת המיסטית של חסידות סאטמר ( על שם עיירה סמוכה לסיגט) הידועה בקיצוניותה האנטי ציונית המפורסמת. כת זאת נחשבת גם היום לכת החסידית המסוגרת והאלימה ביותר וגם חוגים חרדים חוששים מאלימותה. . היא הייתה פי כמה וכמה אלימה יותר בסיגט של ראשית המאה העשרים שבה שלטה שלטון כמעט ללא מיצרים . במשך דורות שלטו ראשי המשפחה בסיגט ובסביבותיה כשהם מפעילים אלימות חסרת מיצרים כנגד כל מי מבני קהילתם או קהילות אחרות שהעז לאמר משהו או לעשות משהו שלא נשא חן בעינהם.ומסיבות שונות רעיון העלייה לארץ ישראל בכלל והרעיון הציוני בפרט היה שנוא עליהם במיוחד . אפילו כשאנשים חרדים לא ציוניים רצו לעלות לארץ הם ניסו למנוע זאת מהם .וכך קרה לחרדי הפנטי הקיצוני הרב עקיבא יוסף שלזינגר. הלה עבר בסיגט לפני שהייתה בכלל ציונות בדרכו לעלות לארץ ישראל . . הרב ממשפחת טייטלבוים שראה בעלייה לארץ ישראל חטא ניסה לעצור אותו בכל אמצעי ושלזינגר היה צריך להימלט משם פשוטו כמשמעו על מנת להמשיך בדרכו .
מנחם קרן מהמחלקה לימודי היידיש באונ' בר אילן כותב היום דוקטוראט על חיי התרבות בעיר סיגט .
קרן :היגעתי למחקר דרך אבי שבא מסיגט כל חיי אני מרותק בידי גנאלוגיה ולבסוף היגעתי לעיר סיגט וגיליתי מקום מדהים. זה היה המרכז החרדי הקיצוני ביותר שהיה קיים איפה שהוא, קח את שכונת מאה שערים בירושלים ותגדיל אותה בהרבה לגודל של מחוז הגליל ויותר מכך אתה מבין מה הייתה סיגט ,ואגב הקהילות של מאה שערים וירושלים החרדית מבוססות באופן ישיר על זאת של סיגט.ושם במקום הזה שלטה שושלת החסידים הקיצונית מכולן משפחת טיטלבאום ,שממנה צמחה חסידות סאטמאר של היום. סאטמאר הייתה עיר סמוכה שהייתה בסך הכל סניף של סיגט.
הם לא היו משפחת פשע. זאת הייתה שושלת חסידית . אבל נכון הוא שהם השתמשו בשיטות כפייה קיצוניות אולי יותר מאשר בכל מקום אחר.
תחשוב על כל שיטות הכפייה של הקהילה החרדית בירושלים ובבני ברק "משמרות הצניעות " וכדומה ותכפיל את זה פי מאה ועם הרבה הרבה יותר אלימות ואתה מבין מה היה בסיגט.
ובכל זאת במקום הקיצוני הזה צמחה תרבות לא חרדית מעניינת ביותר שאחת הדמויות המרכזיות בה היה דר בלאנק .
הקדמה למאבק
ב-1906 הקים הד"ר בלנק את האגודה הציונית הראשונה במארמוראש סיגאט.
לעשות דבר כזה בסיגט היה דבר מסוכן פשוטו כמשמעו, מסוכן אולי יותר מכל מקום אחר באותה התקופה על פני כדור הארץ כולו ,כפי שהד"ר בלנק ידע היטב . את זה למד כבר על בשרו אדם שפעל במקום שנים קודם לכן המשורר והעסקן הציוני הירש לייב גוטליב (שהוציא לאור בסוף המאה ה19 כתבי עת ציוניים אך אלו הוחרמו בידי הרבנים של משפחת טיטלבאום שרדפו אחריו עד חרמה.
רש לייב גוטליב היה משכיל שעבד לפרנסתו כבדחן בחתונות ובאירועים אחרים.
הוא הוציא עוד בשנות השמונים של המאה ה19 כתב עת בעברית בשם "השמש " אלא שהרב הסיגטי חנניה ליפה יום טוב טילטבוים הטיל איסור על קריאת כתב העת ובריוניו כפו אותו בחומרה. הבריונים של משפחת טיטלבאום רדפו את גוטליב ואיימו ללא הרף על פרנסתו , ויום אחד היגיעו לביתו העמיסו את כל חפציו ואת בני משפחתו על עגלת איכרים וכפו עליו פשוטו כמשמעו באיומי מכות להסתלק מסיגט. הבריונים אף איימו על חייו אם יעז לחזור אי פעם לסיגט ולשבש את חייה עם תעמולה ציונית .
לאחר שלוש שנים של גלות בעיר קולומייא בגליציה הוא חזר לסיגט ,אך דיעותיו לא השתנו והוא המשיך לנהל תעמולה ציונית.. הוא ניסה להוציא שם עיתון ציוני ביידיש. גם על עיתון זה הכריז טיטלבאום כמובן מאליו חרם ואסר על בעל בית הדפוס ( שהיה אז הדפוס העברי היידי היחיד בעיר ) להדפיס את העיתון.
כתוצאה מהאיומים הבלתי פוסקים של משפחת טייטלבוים וגם בגלל חובותיו של גוטליב סירבו בתי דפוס אחרים להדפיס את יצירותיו.ואז עשה מעשה נואש, הוא נסע לווינה וביקש את עזרתו של הד"ר הרצל .
בסיועו החומרי של הד"ר הרצל קנה גוטליב מלאי אותיות עבריות ששימשו לדפוס והפך את ביתו לבית דפוס אבל בדיוק כשהעיתון כבר היה מוכן לדפוס התנפלו על הבית חבורה של בריוני משפחת טיטלבאום ושרפו אותו. כל העבודה וכל האותיות ( וכמובן כל הבית עם רכושו של גוטליב ) ירדו לטמיון .
למרות כל זאת גוטליב נשאר גם אחר כך סמל של עקשנות ומסירות לרעיון הציוני. המשיך לפרסם מאמרים וספרים וכתבי עת פה ושם ונסיונו האחרון בהוצאת כתבי עת היה סמוך למלחמת העולם הראשונה . הוא נפטר בגיל 102 בזמן השואה .
הד"ר בלנק ראה בגוטליב מקור השראה ולקח על עצמו להמשיך את דרכו של גוטליב גם בסביבה העוינת של העיר השרויה בכף הברזל של משפחת טיטלבאום הפנאטית . וכמו קודמו הוא הוכיח את עצמו כעקשן שאין שני לו .
האיש
הד"ר אליהו בלנק נולד סיגאט ב1.1.1887 לאביו יהושע (סוחר ) ולאימו אסתר בת צבי טאוסקי אנשים אמידים ואורתודוכסים מבחינה דתית .
הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ביחד עם חינוך כללי. עוד כאשר היה נער גימנזיסט עם קבלת תעודת הבגרות שלו הוא הקים את ההסתדרות הציונית של מחוז מרמורוש שבראשה עמד מ-1906 ובמשך עשרים שנה מאז עד עלייתו לארץ ישראל .
כרטיס החבר בתנועה הציונית של הד"ר בלנק.
הוא גמר את גימנסיה במחלקה למשפטים ולתורת המדינה באונ' בודפשט ב1911 במקצועות המשפט ומדעי החברה בהצטיינות והוסמך לד"ר ולעורך דין ועסק במקצועו החל מ.1913 .
פעיל ציוני
כאשר חזר הד"ר בלנק לסיגט מבודפשט לאחר שקיבל שם תעודת עורך דין ,מצא עיר שבה הציונים המועטים נרדפו באלימות בידי בריוני משפחת טייטלבוים שלא היססו לפגוע בהם פיזית או לנסות לגרשם מהעיר . הוא עמד בראש הציונים כשהוא מנהל מאבק מתמיד ובלתי פוסק עם החוגים החרדיים ובראשם יואל טייטלבוים לעתיד הרבי מסאטמר השונא הגדול של כל הציונים שאותם זיהה בראש ובראשונה ומעל לכל עם הד"ר בלנק (השניים היכירו ככל הנראה מילדות ).בלנק ועמיתיו כמו הד"ר פריד העמידו לפני תושבי מחוזות אלו אפשרות בחירה נוספת לעומת האורתודוכסיה קיצונית
התרגום להונגרית של "מדינת היהודים " של הרצל מאת ד"ר אליהו בלנק.
בין השאר בלנק תרגם להונגרית והוציא לאור על חשבונו את "מדינת היהודים" של הרצל התרגום הראשון לשפת האם של המחבר.
הוא כתב והוציא חוברת להסברת הציונות בשם "מה מטרת הציונות " ( 1919 ) ,ופירסם הרבה מאמרים בעיתונים ציוניים וכלליים בהונגריה וטרנסילבניה .כן ייסד בסיגאט ספריה בעברית וביידיש .
ד"ר בלנק השתתף ביסודה ובהנהגתה של ההסתדרות הציונית בהונגריה ואחרי מלחמת העולם הראשונה בטרנסילבניה שסופחה לרומניה.
ב1917 כשפרץ משבר כספי בהסתדרות הציונית בהונגריה ומשרדה ועיתונה המרכזי ("ז'יוי סמלה" ) עמדו להתחסל עמד בלנק בראש ועדה לאיסוף קרן של מאה אלף כתרים משימה שבוצעה בהצלחה והודות לזה יכלו להמשיך את קיומם.
מאז ניהל את פעילותו גם בסיגט וגם בבודפסט כמעט בעת ובעונה אחת .הוא היה פעיל באירגון המכבי הציוני שכבר ב-1911 נמנה עם מנהיגיו .
. הוא היה חבר בנשיאות בכינוסים הארציים של הציונים בהונגריה ואחר כך בטרנסילבניה.
הוא יזם ב-1919 בית ספר יהודי דובר עברית שקיבל את השם "בית הספר היסודי של ההתאחדות הציונית " ששפת הלימוד בו הייתה עברית שפעל עד סוף שנת 1924בבית הספר היו ארבעה כיתות מעורבות ומספר התלמידים היגיע ל130 והוא פעל בניהולו של צבי טוכמן אך לבסוף נסגר הבית ספר בשל מחסור באמצעים כספיים וגם בשל התנגדות החוגים החרדיים ובראשם שונאיו הגדולים חסידי משפחת טיטלבאום שלא היססו לנסות לפגוע בבית הספר ובתלמידים באמצעים שונים.
באותו זמן הייתה כלכלת יהודי מארמורש בכי רע כתוצאה מהניתוק מהונגריה .עסקים התמוטטו והמונים היגיעו עד פת לחם .החבורה הציונית בראשות ד"ר בלאנק יצרה אז קשר עם הג'וינט שבתמיכתו הכספית נפתחו סניפי בנק לאשראי זעיר ולעידוד המסחר והמלאכה הקמעוניים ,הקימו בתי יתומים בתי ספר למלאכה וכו' ובכך סייעו כנגד המשבר הקשה שרושש המונים .
אבל במקביל ..הד"ר בלנק כמנהיג הציוני הבולט בעיר היה מאויים כמעט בכל יום מימות השנה באיומים באלימות גופנית ואלימות גופנית של ממש ,בתי דפוס שהדפיסו את כתבי העת שלו מצאו את עצמם תחת איומי שריפה.הד"ר בלנק סירב לוותר. הוא הפך למדפיס בעצמו ולא פעם הוא וידידים מצאו את עצמם נאלצים לשמור על בית הדפוס שלהם בלילות כשהם חמושים מחששות (שלא פעם התממשו ) לנסיונות הרס של בית הדפוס . כתבי העת ציוניים הוצאו לאור שוב ושוב תוך כדי קרבות בלתי פוסקים עם הבריונים של משפחת טיטלבאום שלא היססו לנקוט כנגדם באמצעי אלימות עד להרס בתי דפוס.לרוב תוך שימוש בתחביב החביב עליהם ביותר : הצתת בתים .
לעתיד הוא ימצא דרך לשבור את שלטונם האלים בעיר.
חוקר תולדות המיסטיקה
ספר המחקר הראשון על הגולם .נכתב בידי הגיס אקשטיין. הד"ר בלנק הירבה לעסוק בענייני תרבות .
הוא כתב והוציא ספר על תולדות יהודי מארמוראש בהונגרית וספרות עממית על ציונות ולאומיות הקים ספריות ואולמי קריאה .יזם שיעורי עברית .הקים רשת של עזרה רפואית חינם למחוxרי אמצעים .
הוא יזם ואירגן בסיגט קורסים ללימודי עברית היסטוריה יהודית ידיעת ארץ ישראל וכדומה לרוב ללא עזרה כספית מבחוץ. הוא שאף ליצור תרבות עברית חדשה ולהקנותה להמונים . |
. בשעות פנאי מהפעילות המשפטית והציונית השוטפת יצר הד"ר בלנק בסיגאט חוג של חובבי ספרות ומחקר היסטורי שהתעניינו בתולדות סיגט ויהודיה והאיזור בכלל (נושא שכאמור שהד"ר בלנק חיבר עליו ספר )
קבוצה זאת שמה דגש לראשונה על נושא שעד אז לא נחקר באופן רציני כלל תולדות המיסטיקה היהודית .
הם היו נפגשים מידי שבוע בבית קפה ברחוב הויפט פלאץ מספר 11 בסיגט מקום המפגש העיקרי של הסופרים והאינטלקטואלים היהודים של סיגט שלשם היגיעו מדי יום ביומו עיתונים וכתבי עת ספרותיים עבריים מכל קצוות העולם ,ונתנו למבקרים במקום הרגשה שסיגט היא למרות הכל מרכז ספרותי חשוב שאינו מנותק מכלל העולם הספרותי היהודי כפי שיכלו לחוש כאשר יצאו מתחום בית הקפה .
.
ובהשפעתו של הד"ר בלאנק גרינוואלד היה החוקר היהודי הראשון בהונגריה שפירסם את כתביו בעברית.
אך כפי שקורא לעיתים קרובות במקרים כאלה המוני העם העדיפו להמשיך לקרוא בצמא את סיפוריו של רוזנברג והתעלמו מחשיפת העובדות האמיתיות של אקשטין.
עד כמה שידוע חברי החוג הזה היו האנשים הראשונים שעסקו בחקר רציני של המיסטיקה היהודית וזה שנים לפני גרשון שלום שבדרך כלל נחשב בטעות כמייסד של תחום מחקר זה וידע היטב על פעילותם ששימשה לו כמקור השראה
( גם אקשטיין וגם גרינוואלד היגרו בשנות העשרים לארה"ב והפכו שם לרבנים ידועים ).
ידידים נוספים מהאיזור שהשתתפו בפגישות כללו את המשורר הציוני יאנוש גיסקלאי (דוד וידר ) ו יוחנן גוש חלב שהתפרסם גם בעברית הודות לספרו לנוער "מסעות בניהו " על חיפושיו של הגיבור של שלמה המלך בניהו בן יהוידע בארצות מיסטיות שונות אחרי התולעת הכישופית השמיר . את הסופר אביגדור המאירי הידיד הטוב ואת העיתונאי דוד גלעדי .
אבי ההגנה העצמית היהודית
ב-1918 לאחר התבוסה האוסטרית –הונגרית במלחמת העולם הראשונה עבר מחוז טרנסילבניה מידי הונגריה למדינת רומניה ובמהלך חילופי השלטון ,שלטה באיזור אנרכיה מוחלטת.
אחד האירועים המזעזעים הידועים של התקופה ( אבל רחוק מאוד מלהיות יחיד ) כאשר גדוד אנטישמי הטיל ביום הכיפורים ב- 1918 מצור על כל בתי הכנסת בסיגאט שהיו מלאים אז במתפללים צמים .השעה נקבעה למצור הייתה בשעת הנעילה כשהרוב המוחלט של המתפללים נמצא בבתי הכנסת .אז החלו יחידות הונגריות לצור על בתי הכנסת בטענה שהן מחפשים אחרי עריקים יהודיים שנמלטו כביכול מהשירות הצבאי .קהל המתפללים מצא עצמו עומד לפני כידוני חיילים שהוציאו את המתפללים מבית הכנסת לחצר ובדקו את זהותם תוך כדי שהם משפילים ומבזים אותם.
לבסוף רב הקהילה ד"ר שמואל דנציג שביחד עם בלנק ופריד עמד בראש התנועה הציונית הצעירה של סיגט עזר עוז ותוך כדי סיכון חייו ממש עבר את שרשרת החיילים הצליח להשיג אצל מושל המחוז (שלא ידע העל המצור ) את ביטולו התברר שהקצינים שהיו אחראיים על המצור היו מהחוגים האנטישמיים שמספרם גדל והלך כתוצאה מהתבוסה. הם הועמדו למשפט צבאי ולמאורע היה הד רב בעיתונות .
כתוצאה מאירוע זה ומהתוהו והבוהו ששרר אז במדינה המובסת ומעשי הביזה נגד רכוש שגברו מיום ליום והאנרכיה שאימה יותר ויותר על הקהילה היהודית בעיר החליט הד"ר בלנק לעשות מעשה : הוא הקים במארמורש סיגאט ועד לאומי יהודי ו אירגן גדודים ציוניים או "משמר יהודי מתנדב " באיזור שמטרתו הייתה להגן על חייהם ורכושם של יהודי העיר והכפרים שסביבה במצב האנרכי ששרר במדינה. הם גם שמרו על בנייני ציבור מחסני מזון כו' . הגדודים האלו מילאו תפקיד חיוני בהרתעת האספסוף צמא הביזה והדם ולמעשה ההיו אלו הכוחות הלוחמים היהודיים הראשונים במאה העשרים .
אלה היו מורכבים מחיילים יהודיים שחזרו משדות הקרב והיו בעלי הכרה ציונית ופעלו בהתנדבות ללא כל שכר. במשך מספר חודשים בימי ההפקר של המעבר מהשילטון הונגרי לשלטון רומני בטרנסילבניה. אירגון ההגנה העצמית של בלנק שמנה כעשרת אלפים נושאי נשק הגן על יהודי סיגאט מרמורש מפרעות ופעל גם בעיירות ובכפרים במחוז המאוכלס בצפיפות בידי יהודים שמצד זה קמה להם הצלה .ועד זה ואחרים כמוהו נתמכו גם על ידי ממשלת רומניה. השר לענייני מיעוטים לאומיים בממשלת רומניה דאג יאסי אוסקר שלח מברק לעירית סיגאט ולמוסדות מדינה אחרים כתוצאה מפנייתו של ד"ר בלנק בו הודיע "אני מכיר בחוקיות הקמת הוועד הלאומי היהודי"…טלגרמה זאת נחשבה גם כאישור רשמי לפעילותה של ההסתדרות הציונית כולה שעד כה לא קיבלה כל אישור רשמי בגלל ההתנגדות העזה הן של החרדים מבית מדרשם של בני משפחת טיטלבאום והן של יהודים מתבוללים .
בשלב מסויים במשך כמה שבועות בשיאה של האנרכיה היה השלטון האזרחי בסיגט בידי יהודי העיר שבחרו מועצה לאומית יהודית בראשות דוקטור בלאנק שניהלה את העיר.המועצה קיבלה לכך אישור דה פקטו הן משלטונות ההונגרים שעדיין ראו בעצמם שליטים להלכה אם כי צבאותיהם נסוגו מטרנסילבניה והן מן הרומנים שעדין לא יצבו את שילטונם בסיגט.
שמשון
ב-1919 ייסד בלנק בסיגאט את אגודת הספורט הציונית הידועה "שמשון "האגודה הספורטיבית
היהודית הראשונה בטרנסילבניה .
זאת בעקבות רעיונותיו של מכס נורדאו עוזרו של הרצל שדיבר על "יהדות השרירים" והצורך ליצור יהודי חדש.. ובמסגרתה קבוצות לכדורגל לאיגרוף ולאתלטיקה והתעמלות ואפילו לטיולים. .קבוצת הכדורגל היגיעה להישגים מרשימים וגם מופעי התרבות והבידור שלה שאותם אירגן בלאנק עוררו תשומת לב כללית .הצלחותיה של "שמשון " באו לידי ביטוי בניצחונותיה על האגודה הספורטיבית הכללית הלא יהודית בסיגט נצחונות שהעלו את קרנו של הנוער היהודי בעיני הגויים והרתיעו את האנטישמים .
אנשי "שימשון ".
אנשי אירגון "שמשון" שמרו על הסוחרים היהודים מפני פורעים ואנטישמים . למעשה מטרתה העיקרית של "שמשון " הייתה לשמש כוח מגן נגד ההתנפלויות של סטודנטים אנטישמיים מקורבים לחוגים הגזעניים של "משמר הברזל ". חברי "שמשון" בחורים בעלי אגרוף ברזל נתנו לא פעם לקח לסטודנטים הרומנים האנטישמים ולימדו אותם שוב ושוב שעדיף לא להתגרות ביהודים.
באמצע שנות העשרים בעקבות כנס של סטודנטים אנטישמיים בוצע נסיון בידי הסטודנטים האנטישמיים לבצע פרעות ביהודי האיזור ,ובוצעו התנפלויות על בתי כנסת וכמה מוסדות יהודיים בכמה מערי טרנסילבניה שהביאו להרס רב ולפצועים רבים בקרב היהודים .
.למשמע הידיעה שסטודנטים אלה נוהרים כעת בהמוניהם אל סיגט על מנת "להשלים שם את המלאכה" התאגדו אנשי "שמשון " לקבלת פנים ראויה לפורעים וחיכו להם מצויידים היטב באלות ובאמצעי לחימה אחרים ברחבת תחנת הרכבת .אנשי המשטרה של סיגט מיהרו להריץ שליחים לתחנה האחרונה שלפני סיגט כדי להזהיר את הסטודנטים. הללו העדיפו לחזור על עקבותיהם ולא להתמודד עם אנשי שמשון.
הם פעלו גם כנגד בריונים מסוג אחר, כנגד הבריונים ומתפרעים אורתודוכסים קיצוניים מיסודם של בני משפחת טיטלבאום ואנשי הסניף הסטמארי שלהם . אלו בהשתוללויותיהם המטורפות כנגד מוסדות ואישים ציוניים בעיר חטפו שוב ושוב מהלומות נאמנות מהבחורים של "שמשון ". במשך שנים רבות הייתה יריבות קשה בין הסאטמרים ובין חברי האגודה אם כי התגרות המרובות בינהם הסתיימו ללא יוצא מהכלל עם ידם של הבחורים של "שמשון" על העליונה .
לבסוף הבינו אפילו הבריונים הפנטים המטורפים של משפחת טייטלבוים שכבר אי אפשר יותר לפגוע בציונים ללא חשש מענישה מהירה.
כעת היה בלנק בטוח יותר הן מפגיעות האנטישמים והן מפגיעות של אנשי משפחת טייטלבוים שבריוניהם ניסו שוב ושוב לפגוע בו ובבית הדפוס שלו באלימות כפי שעשו לציונים לפניו. הבריונים החרדים שחטפו שוב ושוב ושוב מכות רצח מאנשי "שמשון " ושוב לא העיזו לפגוע בו.הם ידעו שזה יעלה להם ולשולחיהם ביוקר רב .
העוצמה של שמשון הובהרה לכל לכל כאשר בבחירות נבחר כראש הקהילה נציג מטעם הרשימה הציונית ובראש ובראשונה בזכות הישגיה של תנועת "שמשון " שהייתה מקור גאווה לכל יהודי העיר וחיזקה את תחושת הביטחון הכללית שלהם מול האנטישמים. .אחרי הניצחון הלכו אנשי "שמשון אל ביתו של הרב טיטלבוים " ושרו מול ביתו את "התקווה " במשך שעות .
שלטונה האלים של משפחת טייטלבוים בסיגאט הסתיים למעשה .
ניסיון התנקשות
כמשפטן ניהל בלנק מערכה עיקשת נגד הפעילות השרירותית של גורמי השלטון לקפח את פרנסתם של סוחרים זעירים ובעלי דוכנים בשוק העירוני. כתוצאה הפך לגורם "לא רצוי " שנוא הן על הקיצוניים בקהילה היהודית והן על השלטונות המקומיים שלא פעם איימו על חרותו ועל חייו אם לא יפסיק את פעילותו המסוכנת בעינהם .אבל האיש סירב להפסיק את פעילותו. הוא עמד בקרירות ובאיתנות על זכותו ועל זכות היהודים לפעול להגנתם.
ב-1925 החליט לבסוף לעזוב לארץ ישראל . השנאה כלפיו בסיגט הייתה חזקה מידי .הוא דרך על יותר מידי אצבעות של אנטישמים בעלי השפעה ובריוני משפחת טייטלבוים
.הוא היגיע למסקנה שהיגיע הזמן לעלות לארץ ישראל . עזיבתו הייתה אירוע ציבורי והוא לווה ביציאתו מהעיר ברבים מיהודי העיר שביצעו טקס ציבורי מרשים לכבודו לפני שעלה על הרכבת שתיקח אותו לנמל ומשם לארץ ישראל . אלא שאז בוצע ניסיון התנקשות בחייו . מישהו זרק רימון לרכבת ובדיוק למקום שבו ישב . אנשים ברכבת נפגעו קשות והיה חשש לחייהם אבל הד"ר בלנק שרד. עד היום לא ברור מי עמד מאחורי נסיון ההתנקשות, אולי אנשי משמר ברזל האנטישמיים ואולי בריוני משפחת טייטלבוים .
במאי 1926 היגיע לארץ ישראל .
בארץ נטש את מקצוע המשפטים על המעמד מקצועי המבוסס שהוא איפשר .אמנם גם בארץ ישראל הייתה ללא ספק עבודה רבה לעורך דין אחרי שהיה עובר בחינת "עורך דין זר" בהתאם לחוקי הארץ ומקבל רישיון פעולה. אך עיסוקו במקצוע זה שבו עסק בחו"ל בעיקר בהגנה על זכויות יהודים מקיפוחים שונים נראה לו זר לדמותה של ארץ היהודים לפי חזונו. :הוא לא היה מעוניין לעזור לאנשים במאבקים זה כנגד זה ולהשמין האחד על חשבונו של השני ולהשמין מהכספים שיקבל בתמורה. הוא ראה אפשרות לעסוק רק בדברים יהיו לטובת כולם בכלל הישוב אף אם שכרו יספיק למחיה בלבד ולא להשמנה.
עורך "ירושלים"
אליהו ולאה בלנק.
וכתוצאה הפך לעיתונאי וסופר .
ב1929 נשא לאישה את לאה בת יצחק קינד/
ובמקביל בשנים 1929-1930 ערך והוציא בארץ ישראל את השבועון הבלתי מפלגתי " ירושלים" (כשם השבועון הראשון שהוציא בסיגאט) . כתב העת הודפס בדפוס 'הסולל', המערכת וההנהלה שכנו ברחוב בן יהודה בירושלים , טלפון 923, ומחיר הגיליון היה שלושה גרוש.
המוטו של העיתון היה "תנאי מוקדם לתחיית העם הוא תחיית הרגש המוסרי שבו "
הוא השתתף כעיתונאי בקונגרס הציוני בציריך ב1929. ושחידש חידוש דרמתי וחסר כל תקדים כאשר פירסם את המדור הראשון בעיתונות העברית שנועד במיוחד לנשים .
בין המאמרים השונים והמגוונים שפירסם שם (רבים מאוד מהם ככל הנראה תחת שמות בדויים שונים )ניתן למצוא מאמר על הפילוסופיה של הנרי ברגסון ,תחום שעניין אותו מאוד, פה ושם כלל ביקורות ספרים וסרטים כמו הסרט של פול מיירינק "הגולם " כשזה היגיע לירושלים .
. גיליון תמוז תרפ"ט .כולל את תיאור פרשת הכותל שהביאה לפרעות תרפ"ט.
הגיליון הידוע ביותר של העיתון גיליון מס' 12 מוקדש כל כולו ל"שבוע הדמים בירושלים ובארץ ישראל" י"זכ"ב באב תרפ"ט. העיתון עסק בדיווח מפורט ביותר על מאורעות תרפ"ט ברחבי הארץ .
את הגיליון אפשר למצוא ברשת כאן.
באותו זמן סגרו השלטונות את העתון "דואר היום " של איתמר בן אב"י בגלל בקורתו החריפה על הממשלה וטיפולה בפרעות שבוצעו ביהודים באותה השנה וכתוצאה יהודי ירושלים נשארו ללא עיתון שיודיעם על המתרחש בארץ ,בלנק מסר את עיתונו ורשיונו לרשות "דואר היום " של איתמר בן אב"י והדפיס בו את הידיעות היום יומית מחזית המאורעות בארץ ואת תגובת דעת הקהל העברית על המאורעות ועל האשמים בהם.
הגיליון שמתאר את האירועים בפרטי פרטים הוא עדין אחד ממקורות המידע העיקריים על המאורעות .
אך בסופו של דבר נאלץ לסגור את העיתון שלא נשא את עצמו כלכלית .
בחזרה לטרנסילבניה
יואל טיילבוים הרבי מסאטמר ( לשעבר איש סיגט)
ב1930 ייסד בלנק בירושלים את התאחדות עולי מארמוראש ועמד בראשה עד שהתמזגה בהתאחדות עולי הונגריה.זמן קצר לפני השואה נסע בחזרה לסיגט בניסיון נואש להעלות משם כמה שיותר אנשים . בין השאר הצליח לחלץ את הוריו מטרנסילבניה ולהביא אותם לארץ .
.
מאמציו נתקבלו כרגיל בהתנגדות קשה של היריב יואל טיטלבוים ראש חסידות סטמאר.זה פירסם שבמשך שנים הוראות שבהן אסר באיסור חמור ביותר ובאיומי גיהנום נוראיים,כיד הדמיון הפראית על אלפי מאמיניו להיעזר באיזו שהיא צורה בציונים מסוגם של בלנק וחבריו.ובלנק מצא את עצמו שוב במאבק אלים עם חסידי סאטמר.
אין לדעת כמה אלפי אנשים שאולי היו יכולים להינצל מתו בבגלל שצייתו להוראות אלו של משפחת טיטלבוים .
יואל טייטלבוים עצמו ניצל לאחר שהפר את הפקודות שלו עצמו ונמלט בשואה ברכבת של המנהיג הציוני קסטנר תוך שהוא נוטש את אנשי קהילתו למוות .
ספרוני "תמצית ".
אחרי מלחמת העולם השנייה יצר בלנק קשרים בין התאחדות יוצאי מרמורש בארץ ובין הפדרציה של יוצאי מארמורש בארה"ב ( שבין ראשיה עמדו גיסו אקשטיין וידידו גרינוואלד ) ביוזמתו הוקם שיכון מרמורוש בבני ברק והוא גייס את האמצעים הכספיים לכך, אך כתוצאה מהונאה לא קיבל דירה משלו במקום לאחר כל המאמצים שהשקיע .
במקביל עבר למקצוע אחר ,הוא החליט לפרסם ספרונים בכריכה רכה שיפיצו מידע בתחומים שונים להמונים כתובים בצורה פשוטה ומובנת ככל האפשר .הוא היגיע למסקנה שלארץ ישראל מגיעים מדי יום המונים שהם חסרי כל גרעין של תרבות יסוד והיסטוריה וידיעת הארץ בשפה העברית . הוא טען שאנשים שאין להם כל יסודות כאלו ישארו כל ימיהם מהגרים חסרי שורשים .והואיל ואנשים מבוגרים כבר אינם יכולים לחזור לספסל הלימודים כילדים יש לעזור להם עם ספרוני כיס זולים ושווים לכל נפש כספית ובו בזמן פשוטים ברורים ומעל לכל תמציתיים שיתנו להם ידיעות נדרשות בתנ"ך בהיסטוריה כללית וישראלית במתמטיקה ובידיעת הארץ .
לשם כך הוא ייסד את ספריית "תמצית " שעבורה כתב והוציא ספרים קטנים ותמציתיים במדעי הרוח היסטוריה תנ"ך וגיאוגרפיה וחשבון לתועלת ההמונים שבהם קיבלו ידיעות בשפה פשוטה וקלה ובקיצור אך באופן מקיף .הספרונים זכו לכמה מהדורות כל אחד והמצליח שבכולם היה "ארץ ישראל" שיצא בשבע מהדורות (של עשרת אלפים עותקים כל אחת ) וגם יתר הספרים ברובם יצאו בשלוש ארבע מהדורות כל אחד .
אך למרבית הצער הסופר העיתונאי ועורך הדין המוכשר היה רחוק מאוד מלהיות איש עסקים גדול, הוא לא ידע כיצד למצוא רווח מהספרים שהוציא והוא ובני משפחתו חיו רוב הזמן בצימצום רב . בסופו של דבר הספרונים פורסמו בהוצאת יבנה שידעה להפיץ אותם כהלכה והפעם זכו להצלחה מסחרית גדולה והפכו לספרי עזר חיוניים עבור כל תלמיד בית ספר והביאו כסף רב עבור המו"ל .הצלחה שממנה לא נהנה היוצר והמחבר שחי בארץ רוב הזמן בעוני .
.
קרוב המשפחה שלמה לזר (הלא הוא בעלה של הסופרת תמר בורנשטיין לזר ו"שלומקה "מסדרת ספרי קופיקו שלה ) נזכר :
אני זוכר שהייתי פוגש אותו פעמים רבות בצעירותי והערצתי אותו,הייתי נוסע במיוחד מחיפה כדי לבקר אותו בתל אביב ..הוא היה עובר מבית לבית ומפיץ את הספרונים, ולפעמים הייתי מצטרף אליו הוא היה אדם אצילי כמו מהאצולה הונגרית הישנה . אבל הוא פשוט לא היה איש מכירות וכמו מרבית הסופרים מעולם לא ראה מזה הרבה כסף.זה היה עצוב מאוד.
מהסיפור הזה אגב, למדתי הרבה על מה עלול להיות גורלם של סופרים שיש להם רעיון טוב ביד אבל אין להם שום חוש מסחרי כדי לדעת איך צריך לנצל אותו .
הד"ר בלנק נפטר בתל אביב ב-6.6. 1955.בשלב מסויים נקרא רחוב על שמו באיזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב .אך רחוב זה כבר אינו נקרא יותר בשם זה .
דמותו של ד"ר בלנק מצטיירת לעינינו כדמות אגדית והיא ראויה שכך תיזכר. חייו הם ספר מרובה דפים שטרם נכתב ומי יודע אם יכתב .
היה היה איש גיבור מאת דוד גלעדי
בתוך "ספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה -1920-1930., ת"א, 1991.
ביבליוגרפיה
– יצחק אלפסי, אנה סלאי, אלי נצר (עורכים) העיר שבלב – סיגט היהודית הוצאת אירגון יוצאי סיגט בישראל , 2003
יצחק פרי (פרידמן ) תולדות היהודים בטראנסילבניה במאה העשרים :כרכים א.ב. הוצאת "תרבות ",1995.
אלי ויזל "עיר המזל " תרגם מצרפתית צבי ארד ,הוצאת עם עובד 1963 ושוב בהוצאת משכל 2006. אלי ויזל, בין שתי שמשות: סיפורים ורשימות . תרגם מצרפתית מתי מגד . הוצאת עדי ,1972. “http://www.ybook.co.il/catalog1.asp?bID=3622717
בשם "בין השמשות " הוצאת משכל ,2004.
אלי ויזל.כל הנחלים הולכים אל הים: זכרונות . עברית נעמי כרמל ,הוצאת משכל ,2000.
דוד שן
שוחרי השם בהרי הקרפטים
הוצאת שם ,2005 .סיפורה של החסידות באיזור מרמורש ובעיר סיגט מסוף המאה ה-18 ועד לתחילת המאה ובמיוחד סיפורם של בני משפחת טיטלבאום . נכתב בידי עורך היומון ההונגרי "אוי קלט" וידיד טוב של הד"ר בלנק.
.
"היה היה איש גיבור" מאת דוד גלעדי
בתוך "ספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה -1920-1930., ת"א, 1991.
נספח רשימת כתבי העת שערך הד"ר בלנק הד"ר בלאנק ערך כמה עיתונים :בהונגרית ביידיש ובעברית והוא מאבות העיתונות היהודית בהונגריה שהייתה לה השפעה גדולה כל כך על העיתונאות העברית בארץ ישראל . . : ה בטאון הציוני ZSIDO SZEMLE .(אהבת ציון ) הבטאון הרשמי של הציונות במחוז מרמורוש והמחוזות הקרפטיים של הונגריה .הירחון "אהבת ציון "יצא לאור באידית ובהונגרית בשנת 1908 .בלאנק היה אחראי על החלק ההונגרי בעוד שהירש ליב גוטליב ( אבי הציונות בעיר סיגאט והמוציא לאור הראשון של עיתון ציוני שם למרות הרדיפות האכזריות של משפחת טיטלבאום ) , היה אחראי על החלק ביידיש .
ירושלים :שבועון לעם ,בלתי תלוי שימושי ,על מפלגתי .1929-1930. רשימת ספרי אליהו בלנק . בלנק פירסם כמה וכמה ספרים בהונגרית ,ואלו כוללים ספר מקיף על תולדות העיר סיגט , חוברת להסברת הציונות בשם "מה מטרת הציונות " ( 1919) ותרגום ראשון להונגרית של "מדינת היהודים " של הד"ר הרצל . ספרים בעבריתדברי ימי ישראל מראשית הופעתו ועד ימינו . 1895. ושוב בהוצאת א. בלנק בירושלים ,1935 ( עם המילים על הכריכה "ידיעת דברי ימי עמנו הכרחית לתקומתנו "). .מהדורה ב. דברי ימי ישראל מראשית האומה ועד ימינו . מהדורה מתוקנת הוצאת המחבר ,1944 כמספר 1 בסדרת תמצית . מהדורה ג. מתוקנת .הוצאת יבנה ,1946. |
אליהו בלנק ומשפחתו.
מגזין סיגט
תמונות מסיגט בשנות העשרים
הפרוטוקולים של האחים הנאמנים :על ארגון חשאי שבו היה הד"ר בלנק חבר
מותו של דוד גלעדי חבר וביוגרף של אליהו בלנק
ועל אישתו של אליהו בלנק לאה קינד ועל בתו אימי רחל בלנק אשד ראו כאן :
לזכרה של אימא :רחל בלנק -אשד ז"ל
.תודה ליצחק פרי חוקר יהדות טרנסילבניה יעקב סובוביץ חוקר תולדות הספורט היהודי בהונגריה וטרנסילבניה .ולמנחם קרן
בית התאחדות עולי מארמורוש נמצא בתל אביב רחוב הרב פרנקל 80 פתוח בימים שני וחמישי בשעות 4וחצי עד שש וחצי ביום שלישי מ- 9ו חצי עד 11 |
24 תגובות על “היה היה איש גיבור: על ד"ר אליהו בלנק”
מרתק! למדתי המון מתוך הכתבה! אכן האיש והתקופה ראויים לתיעוד בספר או בסרט.
אולי אתה תעשה זאת, אלי?
איך זה שרק עכשיו אתה מספר לנו על הסבא החשוב ורב הפעלים שלך?
לדעתי יש לכם המון מן המשותף
מאמר מקיף ומעניין, המהווה, בנוסף, גם דוגמה מצויינת – סיפורים מרתקים נמצאים בכל מקום. אין צורך לתור אחריהם במקומות נידחים, יש, פשוט, לדעת להתבונן ולרצות לכתבם. אני סקרנית לדעת אילו סיפורים נוספים תגדֵל מהשורשים שלך.
אכן מדובר באיש רוח יוצא דופן. נתקלתי בשמו לראשונה כשחיפשתי בארכיון של
בית עגנון בירושלים חומר על מאורעות תרפ"ט. ראיתי בארכיון של עגנון את
הגליון של ירושלים , כתב עת מיוחד של עדויות על הפרעות בתרפ"ט 1929 בכל
שכונות ירושלים, ואת שמות כל חללי הפרעות. צילמתי אז את החוברת כולה
לשימושי, ואני נוהג לקרוא קטעים ממנה בסיור שלי בעקבות עגנון
וסיפוריו "מאויב לאוהב" ו"הסימן". יפה עשה אלי אשד שהציב יד לאיש סגולה.
את הספר "סיגט העיר שבלב "
אפשר להשיג דרך משה שן
03-
9027759
הסופרת שולמית לפיד ( אימו של הסופר העיתונאי והפוליטיקאי הרץ כעת לכנסת יאיר לפיד ) פירסמה לאחרונה רומן בשם "ואולי לא היו " ( כתר 2011) שעוסק בסיפור חייהם של הוריה והתאקלמותם בתל אביב בשנות -40.
בין השאר היא מזכירה שם שוב ושוב את הד"ר אליהו בלנק כמי שלימד עברית את הוריה ואנשים רבים אחרים.
פרטים על הספר יש כאן
http://www.text.org.il/index.php?book=1101054
תוכנית על תולדות משפחתי ועל חייו של הד"ר אליהו בלנק אפשר לשמוע כאן :
בית הורי
http://www.youtube.com/watch?v=PgD5vgNSdow&feature=youtu.be
[…] עוד על אליהו בלנק :היה היה איש גיבור […]
[…] כגילוי נאות גם יש לי קשר משפחתי כל שהוא. סבי הד"ר אליהו בלנק היכיר את סבו דוד גלעדי עוד מהונגריה ופתח בפניו את […]
[…] מצד אימי הד"ר אליהו בלנק גם הוא התעניין במאוד בנושא וגיסו,אקשטיין אף כתב […]
[…] על שם ד"ר אליהו בלנק סופר ומנהיק ציוני אביה של אימי , […]
[…] היו בו גם אינטלקטואלים וסופרים ומשוררים כמו הד"ר אליהו בלנק ובצידם סוחרים ופקידים וגם עסקנים מהמגזר הדתי […]
[…] תמר בורנשטיין לזר סופרת ידועה ופופולארית שאותה היכרתי וכתבתי עליה נפטרה השבוע . היא הייתה קרובת משפחה דרך בעלה שלמה לזר הוא שלומקה מהסיפורים של קופיקו שהיה קרוב משפחה של אימי רחל בלנק ,שלמה היה בן דוד של סבי אליהו בלנק . […]
[…] היה היה איש גיבור : על אליהו בלנק -עוד חקירה משפחתית […]
[…] היה היה איש גיבור : על אליהו בלנק -עוד חקירה משפחתית […]
[…] היה היה איש גיבור […]
[…] היה היה איש גיבור […]
[…] היה היה איש גיבור […]
[…] לפני כשמונים שנה לערך כפי שהוא סיפר לי בידי סבי הד"ר אליהו בלנק שעודד אותו לכתוב עבור המגזין הציוני שפירסם בעיר סיגט […]
[…] היה שכן הוא נפטר ב-2016 קרוב משפחה שלי,בן דודו של סבי הד"ר אליהו בלנק ) הביא הביתה ממסעותיו בחו"ל , קוף צעצוע שקיבל את […]
[…] באותה התקופה של ראשית שנות העשרים היכיר סבי מצד אימי הד"ר אליהו בלנק במחוז טרנסילבניה של האימפריה האוסטרו הונגרית נער […]
[…] ברומניה ( לשעבר הונגריה ) משפחה שעימה נמנים אישים כמו המנהיג הציוני אליהו בלנק והמנהיג הסובייטי ולאדימיר איליץ' לנין יש לי עניין […]
[…] בעבר מאמר גדול עליו ועל חייו בשם "היה היה איש גיבור " שתוכלו לקרוא […]
[…] של ראשית שנות העשרים היכיר סבי מצד אימי הד"ר אליהו בלנק במחוז טרנסילבניה של האימפריה האוסטרו הונגרית […]