web analytics
קטגוריות
תקשורת

איום בעורכי דין

מנהלת חברה מסויימת יצרה לאחרונה  קשר עם אורי ברוכין לגבי טקסט שפורסם בעבר לפני כשנה בבלוג שלי אבל היא נחשפה אליו רק עכשיו ,טקסט ארוך למדי לגבי קורס מסויים שבמהלכו הכותב ( שעבד באותו עבר בחברה ) התקיף את החברה שלה בכמה משפטים..
היא דרשה מברוכין להוריד את הטקסט הנ"ל ,הוא הפנה אותה אלי כמי שכל האחריות על התכנים באתר היא עליו .
בשיחה עם המנהלת היא הגדירה את המשפטים הנ"ל כ"הכפשה" ורמזה כפי שרמזה לברוכין שאם הם לא יורדו "ינקטו צעדים" שהיא סירבה לפרט את מהותם .
בדקתי את המשפטים השנויים במחלוקת הנ"ל ,והיגעתי למסקנה שיש בהם משום ביקורת לגיטימית ,אם גם לא נעימה על החברה ובכל מקרה הם רק כמה משפטים מכלל הטקסט שעסק במשהו אחר. אם אכן היה כאן בגדר התקפה אישית על מישהו באותה החברה כי אז היה צדק בטענתה של המנהלת לראות בכך הכפשה " והטקסט היה מורד , אבל בכמה המשפטים האלו לא הוזכר שום שם ,זאת הייתה ביקורת (אגבית ) על החברה בכללותה.
משום כך החלטתי שלא להוריד את המשפטים הנ"ל .
אם בכל זאת "ינקטו צעדים " כנגדי , נניח ישלח מכתב איום של עורך דין שיאיים בתביעה משפטית וכו' כי אז אנקוט בצעד הקבוע הנקוט עימי במקרים מאין אלו,כאשר איימו עלי בצעדים משפטיים בגלל משהו שכתבתי.
מכתב האיום הנ"ל יתפרסם מיידית בכל רחבי האינטרנט בכל פורום ואתר תרבות אפשרי, וישלח לכל כלי תקשורת טלוויזיוני ומודפס   ולכל תחנת רדיו ולכל פורטל סלולארי  כאיום על חופש הדיבור , גם המתלוננים וגם עורך הדין שלהם  ימצאו שהם הפכו לסלבריטאים אינטרנטיים אם גם לא בהכרך מסיבות שהיו רוצים בהם .
אין לי מושג אם זה באמת יעזור לי כנגד תביעה בבית המשפט אבל לדעתי זה יגרום לנזקים ארוכי טווח לתדמית של המתלוננים שעולים לעין ארוך על הנזקים ש(אולי ) נגרמו כתוצאה מכמה משפטים במכתב מלפני שנה.
האם זה באמת שווה את זה?

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

6 תגובות על “איום בעורכי דין”

אני חושב שאתה צודק. אני חושש שלעיתים מרחיבים את עוולת לשון הרע ומשתמשים בה כדי להשתיק.

אני לא קראתי את הדברים שאתה מדבר עליהם ואני לא יודע מהם, אבל בכלליות – אם מישהו תובע אותך תביעת סרק תמיד זכותך לתבוע אותו בחזרה על הטרדה, על גרימת נזק ועל "נגישה" (במקרים פליליים).

אגב, לעורך דין אסור, מתוקף כללי האתיקה, "לאיים". אלא רק לציין מהם הצעדים המשפטיים שהוא עומד לנקוט בשם מרשו.

לפני כמה חודשים דווקא אחת השכנות כאן ברשימות איימה עלי באיום כזה בגלל תגובות שלכאורה השארתי לה.
אם היה לה (ולחבריה) שמץ של מושג באינטרנט או קצת קומון-סנס היא הייתה רואה שלא עשיתי שום דבר כזה ובטח ובטח שאי אפשר לבסס על זה תביעה עובדתית. וגם לו היו העובדות נכונות (שאכן זה אני ואכן הצקתי לה) – עדיין אין בזה שום דבר פלילי.

יש אנשים שלא מבינים חוק אינטרנט ומה שבינהם. ודווקא הצועקים נגד אגרסיביות מתבררים כ(פאסיב)-אגרסיב אמיתיים.
הנה תגובתי הקצרה למקרה: http://www.notes.co.il/oren/21366.asp

וייצא לכם קייס אידאולוגי מגניב. אני הלכתי לבית משפט במחשבה הזו וחזרתי בהלם מימי הביניים שבהם תקועה המערכת המשפטית. שיהיה לך ברור , אלי, שהבלוג שלך הוא פרסום רשמי המוני בריש גלי עבור המערכת המשפטית וכל ניסיון להוכיח אחרת אבוד מראש, אתה בדיוק כמו כלי תקשורת ואם יש עילה ללשון הרע לא תחמוק ממנה. מה שכן, תמיד תוכל לטעון "אמת דיברתי" …

אבל בנתים כל הדיונים על החברה הנ"ל בעניין ישארו לנצח במיליון אתרים ברשת ומחוצה לה ,כל מי שיחפש מידע על אותה חברה מסוייימת יגיע אליהם תחילה ,והם כבר יקבעו לגביו את תדמיתה.

בלוג הוא אכן כלי תקשורת המוני. אתם רוצים להגיד לי שהבלוג הזה הוא לא כלי תקשורת המוני? מה, אתם מפיצים אותו לקהל נבחר או מובחר שאתם בוחרים בו באופו אישי? אתם ממיינים אנשים ומפיצים אותו רק לכמה בוחרים? לא. אתם מפיצים לכל עבר ומי שרוצה נכנס וקורא. בלוג הוא כלי תקשורת, ומי שכותב בכלי תקשורת שמפיץ אינפורמציה צריך לקחת אחריות על הדברים שהוא כותב ומפיץ. מה לעשות. זאת המציאות.

למה שלא תשלח אחריהם ואחרי עורך הדין שלהם
את אנשי מסדר "האחים הנאמנים " שיסגרו איתם עניין .
זה כל מה שאנשי העסקים המטורפים לתביעות האלו מבינים ,כוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

seventeen − 4 =