"סטלגים " נשים לוחמות וזהות מגדרית בתרבות הישראלית

האם יש קשר בין  בין הדרך שבה מוצגות נשים בספרי הספרות הקלה של "הסטלגים " והדרך שבה עוצבו נשים לוחמות בתרבות הישראלית הכללית ?

כמקובל באתר זה אני מגיש כאן עוד עבודה אקדמאית שקשורה לתחומי ההתעניינות שלי ומבוססת על מחקרי.

והפעם של הקורא יפתח אשכנזי שבהשראת מחקרי הכין עבודה סמינריונית שלמה על תופעת "הסטלגים " אחת מכמה שנכתבו ונכתבות כיום בקורסים שונים בארץ.

ובהזדמנות זאת אני פונה שוב בקריאה לקוראים :
אם יש בינכם כאלה שמכינים עבודות קורס רפרטים עבודות סמינריוניות וכו' בנושאי ספרות פופולארית ותרבות פופולארית ישראלית כפי שעשה יפתח אשכנזי שמתבססים בדרך זאת או אחרת על מחקרי שלי וגיליתם מידע חדש במהלך מחקריכם , אל תתנו לעבודות אלו להישכח במגירה לאחר קבלת הציון . שלחו אותם אלי ואני מבטיח שאם הם יעמדו בסטנדרטים שלי העבודות יפורסמו כאן באתר מיידית חינם אין כסף,על חשבוני, ולעיתים עם איורים רלבנטיים.
על ידי כך העבודות שלכם יהפכו נגישות לכלל ציבור החוקרים והקוראים בארץ ובעולם בתחום זה ההולך וצובר פופולאריות בחוגי המחקר ויקבלו את האפשרות לשמש כבסיס לעבודות אחרות בתחום , במקום להגיע רק לעיניו של המרצה ולהתפורר לבסוף לאבק .

מין שאינו במינו: על הקשר בין ייצוג הנשים בספרי הסטלג לשינוי המגדרי בישראל.מגיש: יפתח אשכנזי 03117431 ]בית הספר להיסטוריה עבודה בקורס: תרבות והיסטוריה. מנחה: ד"ר עודד היילבורנר

תוכן

מבוא……………………………………………………………………………עמ' 3-5
פרק I – על ספרי הסטלג ופורנוגרפיה ציונית………………………………עמ' 6-9
פרק II-חיילים, חיילות ויחסי מגדר………………………………….עמ' 10-13
פרק III- –דימוי מגדרי בסטלגים מול האתוס הצבאי ………………….. עמ' 14-19.
פרק IV –סיכום ………………………………………………………………עמ' 20.
רשימה ביבליוגרפית …………………………………………………………עמ' 21-22.

מבוא
"בימי ההונים והגרמנים ששרצו על גדות הריין כמו עדר חזירים בביצות, היו הזכרים אונסים את הנקבות והכל היה כתיקונו. הגבר היה מרוצה והאישה הייתה מרגישה את עצמה מושפלת ודרוסה כפי שהטבע יצר אותה. היום, אתן נקבות נאלחות, הולכות לעולל מעשה של אונס—שזוהי זכותו הביולגית של הזכר—ומה יוצא מזה? עולם הפוך!? "
סטלג 13 מאת "מיק באדן " ( אלי קידר)

חוברות 'סטלג', שהתפרסמו בישראל בראשית שנות השישים קנו לעצמן פופולריות בקרב בני נוער בתקופה. במבט ראשון נדמה כי ספרות זו אינה קשורה בהוויה הישראלית בת הזמן. בתקופה בה החל הציבור הישראלי לפתח לראשונה שיח ציבורי הנוגע בשואה ובהתמודדות עימה, מציעות חוברות אלה דימוי פורנוגרפי של הזוועות ההסטוריות, המתעלם מהסבל היהודי, מה'מסקנות' הציוניות, ומהמשמעויות האוניברסאליות של ההתרחשויות במחנות הריכוז הנאציים. בעבודה זו אנסה להציע קישור בין הדגשים המופיעים בחוברות אלה, לבין מגמות אידיאולוגיות הגמוניאליות בשיח הישראלי בן הזמן. הקשר בין שתי התופעות נמצא באופני התיאור של הנשיות – ובמיוחד, המיניות הנשית – ב'סטלג' ובחוויה הצבאית הישראלית, כפי שעוצבה בתהליך מתמשך, החל משנות החמישים.
מתוך הקטע הקצר המצוטט לעיל, אפשר כבר להבין את המורכבות של הייצוג הנשי בספרי הסטלג אותם בחנתי. העיסוק הרב בעינוי גברים ובאונס גברים לרוב אינו מקובל בפורנוגרפיה ובארוטיקה של שנות החמישים. ייצוג זה של נשים חזקות, תאוותניות, שתלטניות, הוא מאפיין מרכזי לספרי הסטלג. ספרות הסטלג, שפורסמה בו בזמן עם התעוררות הדיון הציבורי הישראלי על השואה בעקבות משפט אייכמן, היא תופעה מרתקת שלא נחקרה דיה. בעבודה זו בחרתי להתמקד בשאלת מחקר מצומצמת מתוך שלל הקושיות שתופעה זו מעלה: כיצד ניתן להבין את הייצוג הנשי הייחודי הזה בספרות הסטלג על רקע החברה הישראלית בת התקופה?
הפרק הראשון בעבודה יוקדש למיקום של ספרי הסטלג בתוך הקשרים חברתיים-הסטוריים, ובתוך המסורת התרבותית של הארוטיקה הישראלית. אם נפשט את הדברים, ספרי הסטלג עוסקים בנשים בעלות אוטוריטה מיליטריסטית – נשים חיילות; הפרק השני יוקדש, אם כן, לשאלה כיצד עוצבו יחסי המגדר בישראל בהקשר של נשים לוחמות במהלך הדורות. בפרק זה בכוונתי להראות כי החברה הישראלית עברה שינוי משמעותי ביחס לנשים בהקשר השירות הצבאי והמעמד הנקנה בתוכו. הפרק השלישי יבחן את היחס לאישה ביחידות החי"ר הישראליות אל מול הייצוג שלהם בספרי הסטלג.

ספרות זולה ותרבות פופולרית בתור כלי ומושא מחקר- בעבודה זו אעסוק בספרות הנחשבת 'זולה' – ספרות ארוטית. השימוש בספרות כזאת הוא חלק מעיסוק הולך וגובר בעולם המחקר בתרבות פופולרית. במחקר בישראל היה נהוג עד השנים האחרונות להבחין בין "תרבות גבוהה" ל-"תרבות פופולרית", ולהתייחס אל השניה כלא ראויה למחקר הסטורי 'רציני' . כיום כמעט מיותר לציין כי לתרבות הפופולרית היה חלק מכריע בהתגבשות ההוויה הישראלית, חלק שנעלם לעיתים תכופות מעיניהם של החוקרים. התהליך אותו רציתי לבדוק – הקשור, בין השאר, בדחיקת הנשים מתפקידי לוחמה – אינו מופיע בהיסטוריוגרפיה הקונבנציונלית, לכן יש לחפש אותו במקומות אחרים. יתר על כן, בכוונתי לטעון שספרי הסטלג היו מעין סוכן תרבות של אותו שינוי, שהרי שינוי מגדרי אינו מתקיים מתוקף החלטת ממשלה אלא בתהליך חברתי, תהליך של שינוי ושל מעבר דיעות בין קבוצות שונות. בעזרת ספרי הסטלג אנסה להבין תהליך זה.

מתודולגיה

על המאפיינים והמקור של ספרי הסטלג נרחיב בהמשך, כעת נציין כי מתוך מגוון החוברות שיצאו לאור, בחרתי בעבודה זו להתמקד בחמישה ספרים בלבד, אותם אני תופס כמייצגים:
 סטלג 13, מאת מייק באדן, יצא בשנת 1961 ועוסק במחנה שבויים של שבויים מהמערב. זהו אחד מספרי הסטלג הבוטים ביותר במיניות שמוצגת בו. בחרתי בספר זה מכוון שהוא ספר הסטלג הראשון שראה אור, ולכן שימש כמודל לספרים אחרים.
 סטלג קשיי העורף, מייק באדן, יצא בשנת 1962, ספר זה עוקב פחות או יותר אחר קו העלילה המקובל של הסטלג, אך הוא פחות בוטה מספרים אחרים. בחרתי לעסוק בו מסיבות אישיות. זהו ספר הסטלג המקורי הראשון שהצלחתי לרכוש.
 סטלג הזאבות, מייק לונגשוט, יצא בשנת 1963 , ספר זה מיוחד מכמה בחינות. בספר זה השבויים נלקחים ל"לבנסבורן"( Lebensborn) , 'חוות הרבעה' של נערות אריות וקציני אס. אס. המחנה נשלט על ידי אישה אזרחית. מקום זה שונה משאר חוות הילודה, מאחר שהוא בעצם בית זונות רגיל. ספר זה בוחן את גבולות הז'אנר מכיוון שהדמויות הנשיות בו הן אזרחיות. הסדיזם הנשי בו מוצג בצורה החריפה ביותר.
 כלבתו של שולץ, מוניק דה לה טור, יצא בשנת 1963 , ספר זה אינו ספר סטלג סטנדרטי כי הוא אינו מתקיים במחנה שבויים. ספר זה יצא לאחר שספר בשם דומה, "הייתי כלבתו של שולץ", נאסר לפרסום בשל הבוטות שבו. ככל הנראה שם הספר נועד ליצור בלבול אצל הקוראים. בחרתי בספר זה כי רציתי להראות שגם כאשר אין תיאור מדויק של התעללות מינית של נשים בגברים, המסר כנגד האישה בסטלג הוא אחיד.
 סטלג 7, גו האגן, יצא בשנת 1963, ספר זה אינו עוסק בכיבוש הנאצי אלא במלחמת קוריאה, ובמחנה שבויים סיני. מנהל המחנה הוא נאצי בגימלאות. בספר זה ניתן לראות את כיצד בנויה התפיסה בספרי הסטלג, גם כאשר העלילה מרוחקת מהעיסוק בנאציזם.

הרעיון היה לנסות להמנע מהכללות, אלא לבדוק את הטקסטים בצורה היסודית ביותר. בלב העבודה אבחן את אותם רעיונות אל מול יצוגים דומים בתרבות הצבאית הישראלית.

בעיות במחקר-

ככל הידוע לי, קורפוס המחקר על הסטלגים הינו מוגבל ביותר, ביחס למגוון הנושאים שחוברות פופולריות אלה מעלות. היתרון שבפסיעה על קרקע בתולית הוא ברור, אולם כמוהו גם החסרון – העדר ספרות מחקר ענפה מגביל את היכולת לקבע את החיבור הזה בתוך הקשר נרחב יותר.
בעיה מהותית נוספת קשורה בנסיון לקבוע את הזהות של קוראי הסטלגים. קביעת קהל היעד המדויק היא מלאכה מסובכת מכדי למצוא לה פתרונים בחיבור זה. אולם לעת עתה די כי נציין את הפופלריות העצומה של ספרות זו. שבאה לידי ביטוי במספר הכותרים שהודפסו ונמכרו בתוך זמן קצר, וכן בסקרים על הרגלי הקריאה של הנוער, הרומזים בעקיפין לחוברות אלה .
לעיל ציינו את המחסור במחקר מקיף על ספרות הסטלג; בעיה דומה מתגלית גם בהקשר התיעוד של התופעות הנדונות כאן. למרות שבשנים האחרונות מתרחב המחקר העוסק בנשים או במערכת ההבניה הצבאית, במחקר שלי על ההבנייה המגדרית בצבא ישנם חורים שחורים חסרי תיעוד. איש לא בחן את הדימוי של האישה ביחידות אלו בשנות השישים. ניסיתי לפתור בעיה זו במספר דרכים. ראשית, עשיתי שימוש נרחב במחקר חלוצי בתחום שכתבה ליאורה שאיין בשנות התשעים. מכיוון שמדובר, לדעתי, בתהליך, בחינת סוף התהליך יכולה להעיד על התהוותו המוקדמת. יתר על כן, פעמים רבות, כאשר לא מצאתי מחקר מקיף, השתמשתי בעדויות מקוריות. כך למשל בתחום יחסי המגדר והגוף בפלמ"ח. בנוסף לאלו, בחרתי לעבוד עם מוצרי תרבות אחרים מהתקופות בהן דנתי בעבודה. רוב היצירות בהן בחרתי הן קנוניות, כלומר זכו לאישורו של הממסד, ולכן סביר להניח שהן אינן חורגות בצורה משמעותית מהייצוג בן התקופה. כאשר בתחום מסויים העדויות היחידות שהיו בידי היו יצירות תרבות, שלא ניתן היה להבטיח את מעמדן הייצוגי, ציינתי זאת בגוף העבודה.
הכריכה בספרי הסטלג מכילה מימד גראפי מאוד פורנוגרפי. לכן, התעלמות מוחלטת ממימד זה יכולה להוביל לפרשנות בלתי מדוייקת ובלתי מספקת. מאחר שלא ניתן לפתח במסגרת זו דיון מקיף בתופעות אלה, בחרתי להוסיף את המימד הויזואלי בתור נספח ולהתייחס אליו מדי פעם לצרכי הדגמה. נספח זה נושא אופי השוואתי בין ייצוג ויזואלי בסטלג לבין יצוג נשי ישראלי אחר. מספר פעמים במהלך העבודה הוספתי הערות המפנות לתמונות, כדי לחדד נקודה כזו או אחרת.
בניגוד למצב אותו ציינו לעיל, כאשר אנו נדרשים לנושא המחקר של הפורנוגרפיה והמיניות בחברות שונות הבעיה היא דווקא כמות החומר הרבה שנכתבה על הנושא. בשל אופיה הקצר של העבודה לא ניתן היה לבחון ולהעמיק בכל התיאוריות הקיימות בתחום זה. השתמשתי כאן במספר תיאוריות הדרושות כדי לספק הסבר לתופעות העולות מהספרים שבחנתי.
מכל בעיות אלו עולה כי התצריף אותו אני מבקש להרכיב אינו שלם. נאלצתי להסתפק בידיעה כי חיבור זה אינו יכול אלא לזהות מגמות שיזדקקו למחקר מקיף עתידי.

I- על ספרי הסטלג ופורנוגרפיה ציונית.

"ספרות הסטלג" היא כינויה של תופעה ספרותית המונה 75 ספרי כיס ארוטים, שיצאו בין השנים 1964-1961 בישראל, בהוצאת 'נרקיס' . הספר הראשון בסדרה, ואולי הבוטה  מכולם היה סטלג 13. העלילה בספרי הסטלג לרוב חוזרת על עצמה: שבוי מערבי מגיע למחנה שבויים גרמני, ומגלה עולם פרוע של סטיות מיניות. במחנה שולטות קצינות אס אס בלונדניות ואריות טהורות. השבוי עובר סדרה של השפלות והתעללות מינית, הכוללת לעתים אף מעשי אונס. סיום אופייני לספרים אלה הוא בנקמתו ובנקמת חבריו, שאונסים את השומרות הנאציות. לעיתים רחוקות יש סיפור הפוך, בו הנשים נאלצות לספק את תאוותיהם של הקצינים הנאצים. למעט ספר אחד, השבויים אינם יהודיים . ז'אנר זה אינו מיוחד רק לישראל, אלא מופיע בצורות אחרות מעט במדינות המערב . ספרי הסטלג נכתבו בארץ תחת פסבדונים של סופרים זרים, ככל הנראה כדי לתת לספר הילה של ספר זר. פעמים רבות, לוו הספרים בציורים ארוטיים על גבי הכריכה, או אפילו בין דפי הספר . בתקופה הנידונה היו ספרי הסטלג בין היחידים שהציעו ספרות ארוטית-פורנוגרפית בישראל .
היחס אל הפורנוגרפיה קשור אל היחס הכללי של התנועה הציונית אל המיניות. מתחילת דרכה של התנועה הציונית היה יחס מנוכר אל המיניות האנושית. בקרב אנשי ההגשמה נתפסה המיניות כבגידה במשימה הלאומית ובקולקטיב . האתוס הישראלי לא כלל שיחה על מין, ודמות הגיבור של דור תש"ח חסרה כמעט לגמרי מוטיב ארוטי . למרות שהחברה הישראלית הייתה שמרנית פחות ביסודה ביחס לחברות בורגניות יותר, ספרי ההדרכה המועטים למין שיצאו עד שנות השישים הדגישו את הריסון העצמי ואת השיח הרפואי . ספרים רבים הביאו בפני הקוראים אינפורמציה שגויה . אפילו בספרים ה'ליברליים' ביותר האוננות גונתה בצורה החמורה ביותר, מאחר שנתפסה כאיום על הסדר החברתי ועל ההגשמה הלאומית . התקופה בה יצאו ספרי הסטלג היא תקופה של שינוי מסויים במערכת הערכים כלפי המיניות, ככל הנראה בשל מגמות בינלאומיות שחדרו בהדרגה לארץ, ושינויים חברתיים שהדגישו את האינדיבידואל . במידה מסויימת, ספרות הסטלג היא אות לשינוי ביחס כלפי המין .
הכתיבה על מין הייתה מעין טאבו בישראל. הסיפור הארוטי הראשון בישראל פורסם בשנת 1932 וזכה לביקורת חריפה . לאחר תקופת הבצורת החלה בשנות החמישים כתיבה ארוטית גברית. בשנות החמישים צמחה בשולי תעשיית הספרות הקנונית תעשיה של ספרות כיס ארוטית. הז'אנר הבולט ביותר היה של אישה טובה במצוקה, הנופלת כקורבן של אנשים רעים . בספרים אלו, שהיו קיימים לפני כן ביידיש, דובר לראשונה על מין . על מנת לקשר את הארוטיקה לישראל, ניתנו לנרטיב מאפיינים ישראלים. ככל שחלף הזמן ספרים אלו נהיו יותר ויותר נועזים, אך עדיין לא מדובר על פורנוגרפיה ציורית מלאה. בעקבות הליך משפטי שהחלה הממשלה במאי 1961, אסר בית המשפט על הפצת הספרים הללו . כאשר נעלמה ספרות זו מהמדפים החלה לפרוח ספרות הסטלג. לאחר גוויעת ז'אנר הסטלג, עלה ז'אנר חדש של ספרות ארוטית, בו כיכבו סוכנים חשאיים ובראשם פטריק קים .
אולי השאלה החשובה ביותר שעולה כאן היא מי קרא את "ספרי הסטלג", האם ספרות זו היא באמת שולית או שהיא תופעה חברתית? לרוע המזל, על שאלות אלו לא אוכל לענות כאן, מאחר ואין נתונים מדוייקים על מספר הקוראים, שפעמים רבות גם התביישו בכך.
הארוטיקה בספרות הסטלג אינה פורנגרפית במלוא מובן המילה, שכן אינה עונה על ההגדרות המקובלות כיום בספרות לז'אנר זה. כך, לדוגמה, מבהירה לינדה וויליאמס, כי פורנוגרפיה היא:
"the graphic sexually explicit subordination of women "
הגדרה אחרת מבהירה כי:
"הפורנגרפיה עושה אנונימיזציה לאישה ומרוקנת אותה מכל תוכן, לבד האברים שהם המושא לתשוקה המינית של הגבר" .
ספרות הסטלג היא לא בהכרח פורנוגרפית, כי פעמים רבות התיאור הגראפי של האקט המיני חסר . יתר על כן, בסטלגים יש ייצוג גם של אישה א-מינית 'טובה'. כמעט אף פעם לא מתואר רגע האורגזמה במפורט . עטיפות הספרים בהם עסקתי בעבודה זו, אינן מדגישות את הפן הארוטי, אלא יותר את הריאליות של הסיפור; את המתח, או את האכזריות.

ספרות הסטלג נכתבה כאמור בין השנים 1961-1964 והיא בעיקר עוסקת בתקופת הכיבוש הנאצי. שנים אלו הם שנים משמעותיות בעיצוב תודעת השואה בישראל, מכוון שבשנים האלו התרחש משפט אייכמן. ב-11.5.60 נחטף על ידי המוסד הישראלי אדם שנודע בכינוי ריקרדו קלמנט בבאנוס איירס. שמו האמיתי של אותו אדם היה אדולף אייכמן . אייכמן היה איש אס. אס שבזמן המלחמה עסק בגירוש יהודים מתחומי הרייך, תחילה לגטאות ולאחר מכן למחנות ההשמדה. הוא עסק בעיקר באירגון המנהלה של שילוח היהודים להשמדה, ואף ביקר מספר פעמים במחנות אלו . אייכמן נלקח לישראל. לאחר חקירה ובניית כתב אישום באפריל שנת 1961 החל משפטו. למרות שנגד אייכמן יכלה המדינה להעמיד תיק ראיות כתובות, בחר היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזר ביחד עם ראש הממשלה דאז בן גוריון לבנות את המשפט בצורה של עדויות אישיות. המשפט לא התמקד רק באחריותו האישית של אייכמן לשואה. המשפט המצולם היה אמור להיות משפט היסטורי של העם היהודי כנגד פשעי הנאצים .
מטרתו המוצהרת של המשפט הייתה להציג נרטיב לשואת העם היהודי. מעין תרפיה קבוצתית לאומית . נרטיב זה אמור היה להנחיל את תודעת השואה בקרב החברה בישראל, והחברה האנושית כולה . התביעה במשפט לא בחלה בתיאור כל מעשי הרצח והאלימות על שלל גווניה. משפט אייכמן לראשונה החדיר את השואה כחלק מהזיכרון הלאומי הישראלי. העניין הציבורי במשפט היה חסר תקדים. משפט אייכמן למעשה ייסד את השיח על השואה בישראל, וגרם לניצולי שואה רבים להתחיל לדבר על מה שעבר עליהם . תיאור המשפט הופיע כל יום בכותרות העיתונים. ב-31-5-62 הוצא אייכמן להורג בתלייה בכלא רמלה. גופתו נשרפה ואפרה פוזר בים. אין ספק, כי משפט זה היה נקודת מפתח של תפיסת השואה בישראל, כי משפט ממלכתי זה הוציא את השואה 'מהארון'.
השואה אינה נעלמת מספרי הסטלג אותם בחנתי. למרות שרובם המכריע של הספרים אינם עוסקים ביהודים, הגורל היהודי מופיע תמיד. לעיתים הוא מקבל ארשת של זיכרון היסטורי רחוק . פעמים אחרות, השואה היא הסיבה מדוע יש להלחם בנאצים . לעיתים יש מיחזור של השיח הישראלי בשואה על ידי גיבורי הספר . לא פעם חוזרים הגיבורים בסטלג על הדברים שנאמרו בכתב התביעה של משפט אייכמן. בספרים אחדים יש תיאור מדויק של צמרת הממשל הנאצי . לעיתים יש ביטוי לאמונות 'עממיות' שרווחו בישראל אודות השואה .
ספרות הסטלג הייתה מרדנית בכך שלא יישרה קו עם המדיניות הממשלתית. היא ביטוי להחדרת השיח על ידי הממשלה, אך היא לא מייצגת את דעות הממשלה . למרות זאת היא ביטוי ספרותי של השיח על השואה בישראל. שיח שיהפוך להיות משמעותי בהוויה הישראלית. במידת מה לקהלים מסויימים, היא סוכן תרבותי של אותו השיח.
במידת מה, ובמיוחד מאז הקמת מדינת ישראל, הייתה שואת העם היהודי צידוק למפעל הציוני. אולם, רמת העצימות של השימוש בשואה עלתה בצורה משמעותית מאז משפט אייכמן. לטענתו של סטיבן אשהיים הסיבה לכך שהשואה מאז 1961 הפכה להיות חלק מגדיר בזהות של הישראלים . לטענת תום שגב בימים שלפני מלחמת ששת הימים מערכות השלטון והתקשרות הנחילו במודע מסרים שואתיים של השמדה כדי להצדיק מדיניות מלחמתית . מוטי גולני גורס כי השואה בתהליך מתמשך נהייתה המניע המרכזי של מדיניות הכוח הישראלית .
שאול פרינלדר דן בייצוג הנאצי בתרבות המערב, שאותו הוא מתאר כשילוב של קיטש ומוות. כוחו של הייצוג הנאצי ,לדעתו, הוא סדרת ההפכים והניגודים ,כמו ההרמוניה מול ההרס המוחלט, שהוא מכיל . העיסוק בנאצים ,לפי דעתו, מורכב מחלום בסיסי בחברה הליברלית לעוצמה מוחלטת, כניגוד לעולם המסודר המודרני . הוא מתנגד לדעתו של מישל פוקו שרואה בתפיסה הארוטית של הנאצים כארוטזציה של הכוח. לדעתו, מושא התשוקה המינית הנאצי הוא לא רק הכוח, אלא האסתטיקה ומערכת הסימבולים הנאצית היא זו שמעניקה לנאציזם את כוח המשיכה הארוטי . לדעתי, בארוטזציה של הנאציזם בספרי הסטלג יש קשר למשיכה של התרבות המערבית לחלק ממערכת הערכים הנאצית ועולם הדימויים המשוייך אליה. בשל קוצר היריעה לא אוכל להתעמק ברעיון זה, אך להלן נרמוז אליו מספר פעמים.

–II-חיילים, חיילות ויחסי מגדר-

במידה מסויימת, אפשר לקרוא את ספרי הסטלג שבחנתי בעבודה בתור ספרים העוסקים בתרבות צבאית, או יותר נכון בדימוי של גברים חיילים אל מול נשים חיילות. בספרי הסטלג מוצג דימוי מאוד ברור של אישה חיילת, ומולו דימוי מאוד ברור של גבר חייל. כוונתי בפרק זה היא להראות כיצד השתנה בחברה הישראלית היחס אל 'האישה הלוחמת' בתהליך ארוך של חקיקה והבנייה חברתית-תרבותית, שינוי שלדעתי בא לידי ביטוי בספרי הסטלג אותם בחנתי.
לצערי, לא הצלחתי למצוא מחקר מקיף על התופעה אותה אני מתאר, לכן נאלצתי להשתמש בסוגים שונים של מקורות, תוך תקווה שמן המיגוון אותו אני מציג עולה תמונה אחת, אולי לא לגמרי שלמה, אבל ברורה מספיק.
השינוי המשמעותי במעמד האישה כחלק מהמערך הלוחם היה ככל הנראה בשנים אלו. לשינוי זה יש שני מחוללים: גיוס נרחב של נשים מהיישוב אל הצבא הבריטי, ושילוב מספר רב של נשים ליחידת העלית של היישוב, הפלמ"ח. בעבודה זו אתמקד בעיקר במחולל השני מאחר ובו הנשים שירתו בתפקידים קרביים יותר, וכי לעומת הגיוס לצבא הבריטי גיוס הנשים לפלמ"ח זכה לתמיכה פולטית וציבורית של היישוב. שרה שפכנר בוורמן, אחת מהנשים שגויסו לפלמ"ח, מסבירה כי הפלמ"ח גייס נשים משלוש סיבות: אילוץ מספרי; השקפת עולם של מייסדי הפלמ"ח, לפיה הקמת מדינת ישראל צריכה להיות משותפת לשני המינים; ולחץ מצד הנשים להיות שותפות "בהגנת היישוב" . תחילה גייסו כ-60 נשים "מההתיישבות העובדת" מאוחר יותר, כאשר התחילו לגייס בפלמ"ח גרעינים תנועתיים ("הכשרה"), מספר הנשים היה כמעט שווה למספר הגברים. בתקופה שלפני מלחמת העצמאות נשות הפלמ"ח השתתפו במבצעים פעמים רבות כלוחמות פעילות .
בתקופה זו הנשים לחצו מפורשות על הנהגת היישוב לתת להן חלק פעיל בלחימה . הגוף הנשי הצעיר נחשב לחלש יותר משל הבנים, אך בנות הפלמ"ח האמינו כי בעזרת אימון הן יכולות להדביק את הפער . רוב המגוייסים הגיעו ל"הכשרה" כקבוצה אחת של תנועת נוער, לרוב ציונית סוציאליסטית. לעיתים הגיבה החברה הגברית באלימות מילולית כלפי הנשים המגויסות, אך תופעה זו נחשבה כחלק מאותו הווי מיוחד . לעומת זאת, יחס מתנשא כלפי הבנות לא זכה לגיבוי ממסדי . מחד, לא נראה כי היה יחס פורנוגרפי אל הגוף הנשי מצד הגברים. מאידך, הנשים עצמן לא התביישו בגופן. יתר על כן, בתקופה זו נשים רבות מצולמות בגוף חצי מעורטל כאשר גופן משדר כוח, ולא מיניות. הנשים נתפסו כשומרות המוסר ביחידה. לפחות בעייני הנשים, ההריון והלידה לא נתפסו כמשימתה הראשונה של האישה, אלא כעול על מילוי יעודן הצבאי .
בתקופה זו החליט ה'יישוב העברי' לשלוח ליהודים תחת הכיבוש הנאצי צנחנים שתפקידם היה לארגן ולהמריד את היהודים, ולשרת בתור סוכני מודיעין של הצבא הבריטי. מתוכם היו כ-10% נשים . כמובן, סיפור הגבורה שזכה להאדרה הגדולה ביותר היה של אישה צנחנית, חנה סנש.
אם נסכם תקופה זו, ניתן לראות כי היחס לנשים היה מורכב , אך החברה יכלה לקבל את הנשים כלוחמות כמעט שוות זכיות באפיקים מסויימים. ביחידות הפלמ"ח, ככל הנראה בשל החיים המשותפים עם נשים, אין דימוי פורנוגרפי של גוף האישה, להפך, הוא יכול להתפס כסמל של כוח. אין תיעוד של תפיסה של הנשים כגורם מסרס או מאיים על הדימוי הגברי. ההריון לא היה מהותה של האישה, במקרה הטוב רק אחד משלל תפקידה הלאומיים . האישה יכלה בתקופה זו יכלה לשמש בתור "גיבורה" ומודל לחיקוי. כאשר ב-19-12-1947 'המשורר הלאומי' נתן אלתרמן מתאר את הגבורה בשיר "מגש הכסף" הוא מתאר שני חללים, נערה ונער, ששימשו שניהם כ'מגש הכסף' – הקורבן האנושי שבזכותו הוקמה מדינת ישראל .

אפשר ללמוד רבות מרשימות שמות ההרוגים במלחמות השונות על חלקן של הנשים בחזית הישראלית. ההנחה היא כי אם נהרגו נשים אז הן מן הסתם היו בחזית. במלחמת העצמאות נהרגו כ-114 נשים בשירות פעיל . ההערכה היא כי מבין הכוחות הלוחמים כ-15% היו נשים . יש לציין כי שיעור כזה של השתתפות נשית בלוחמה הוא חסר תקדים הן ביחס ל'כוח המזוין הציוני' וגם ביחס לצבאות אחרים. במלחמה זו נלחמו נשים, אולם באתוס שנבנה מאוחר יותר תפקידן הועלם – ככל הנראה, כחלק מאותו תהליך ארוך של דחיקת נשים מעמדות צבא וכוח.
במהלך מלחמה זו עברו הכוחות הציונים מהפך ממיליציה לצבא המוסדר בחוקי מדינה. "חוק שירות הביטחון", החוק הראשון שהסדיר את השירות הצבאי בישראל, נחקק בספטמבר 1949. בחוק המקורי אין הבדל מגדרי באופי השירות, אך יש שוני בין המינים המתבטא בכך שיסוד הגיל שונה בין גברים לנשים . בחוק נקבעו ארבעה סוגים של נשים שקיבלו פטור משירות צבאי: אישה נשואה; אישה שיש לה ילד; אישה בהריון; אישה שומרת דת . אם בתקופות הקודמות ראינו כי נשות הפלמ"ח לא ראו בהורות מטרה מרכזית, בתקופה זו ההורות מוגדרת על פי חוק כעיקר תפקידה של האישה. ב-1952 הוספו תקנות לחוק שעשו את הפרדה המגדרית בצבא הישראלי לשלמה. על נשים נאסר להשתתף בתפקידי לחימה . המעוז האחרון בו עוד הייתה נוכחות נשית היה הטיס, חיל האוויר: נשים עוד התקבלו לקורס הטיס בשנות החמישים, וחלקן אף השתתפו בטיסות מבצעיות ב'מלחמת קדש' . בדיקה אקראית שערכתי 'בספר הגבורה' בהוצאת משרד הביטחון (1997), מראה כי לאחר 1949 רק אישה אחת זכתה לתואר 'גיבורה', וגם היא גיבורה לא בחזית אלא בריגול .
כמו כל שינוי חברתי, גם השינוי במעמד הנשים בתפקידי לחימה היה תהליך רב שנים. כפי שראינו קודם, למרות השינוי בגישה של הממסד, בתפקיד היוקרתי ביותר בצה"ל שירתו גם נשים עד סו?
? שנות החמישים. לדעתי, השינוי החד בגישה נובע משני תהליכים שונים בחברה הישראלית. אחד מהם, בו אדון בפרק הסיכום, הוא שינוי ערכי בתפיסה הישראלית. התהליך השני שגרם לשינוי הוא אותו דו-שיח מרתק בין אליטה לקבוצות החברתיות האחרות, דו-שיח אותו כינה אנטוניו גראמשי 'הגמוניה'. האליטה הישראלית של התקופה שהייתה, כביכול, חילונית וליברלית, וינקה את השראתה מהחזון הסוציאליסטי, הדגישה את השיוויון בין המינים. אולם לאחר קום המדינה רוב האוכלוסייה בארץ לא הייתה שותפה לגישת האליטה בתחומים רבים, בהם גם בנוגע ליחס כלפי האישה. בכדי להמשיך להחזיק 'בהגמוניה', 'נאלצה' האליטה לשנות מגמה ביחס לנשים ולשירותן בצבא . לכאורה ההשלמה עם השינוי נבעה מלחצים פוליטיים פרלמנטרים, אך בחינה מדוקדקת של האתוס הנשי הכללי מראה כי השינוי לא היה רק כדי לרצות אי אילו גורמים פוליטיים, אלא שינוי מהותי—ערכי. האישה כבר אינה חלק מ"מגש הכסף" תפקידה הוא אחר עכשיו: להיות עקרת בית, להרות, לחכות לגבר. כחלק מאותו שינוי חברתי, מעמדה של האישה בחברה הציונית ירד. דחיקת הנשים מתפקידי לחימה אפשרה, במידת מה, גם את דחיקתן מאתוס הגבורה, גם במקומות שבהם נשים באמת יכלו להשתתף בלחימה .
להוצאת הנשים מתפקידי הלחימה היו השלכות רבות על היחס כלפי נשים. בחברה שבה השירות הצבאי היה במשך שנים ארוכות כרטיס כניסה ומחולל מוביליות חברתית, כוחה של האישה להשתלב כשוות זכויות הצטמצם . רמת היוקרה בה אישה יכלה לזכות הייתה נמוכה מהיוקרה לה היה זכאי גבר בעל אותם הכישורים. השירות הצבאי הרגיל את הנשים לתפקיד בשירות הזכר הכוחני . יתר על כן, הוא שימש ככלי רב משמעות בהחדרת ערכים סטריאוטיפיים 'נשיים' מגדריים ומסרסים .
לאופי השירות המופרד יש השלכות גם על הדרך בה גברים תופסים נשים. כאשר ההפרדה המגדרית לא הייתה כל כך חדה, היחס כלפי האישה והמיניות שלה היה מודחק, הוא אפילו כונה על ידי נתיבה בן יהודי כ-"טוהר המין" . היחס כלפי האישה ביחידות הצבא לא זכה לתיעוד מקיף לאורך השנים, אך זהו הליך שאת סופו אנו יודעים. הדגשת הדימוי "הגברי" ביחידות החי"ר, המתועד החל משנות ה-90 גרם לאובייקטיפיקציה של האישה, ולראייתה בצורה פורנוגרפית מבזה.
בעבודה זו אעסוק בחומר הקריאה של החיילים לעתיד. למעשה, בפרק הבא אבחן את הדרך בה מוצגות הנשים בספרי הסטלג אותם בחנתי, אל מול הדרך בה, בשלב מאוחר יותר, תועד היחס כלפי האישה ביחידות החי"ר. להפתעתי, החפיפה בין הרעיונות המובאים חורגת מייצוג נשי סטריאוטיפי-פורנוגרפי רגיל. במידת מה, הרעיונות המובעים בספרי הסטלג אותם בחנתי כמו מנבאים את הדרך בה תתפס האישה ביחידות החי"ר בתקופה מאוחרת יותר. החפיפה הרבה מעלה את השאלה האם ספרות הסטלג רק שיקפה את המגמות הללו, או שמא היא גם עיצבה אותן. בשל קוצר היריעה בעבודה זו לא אוכל לפתור קושיה זו.

III –דימוי מגדרי בסטלגים מול האתוס הצבאי

כל אחד מספרי הסטלג שבחנתי הוא ייחודי בדרך בה הוא מציג את האישה. אולם מעבר לאותם הבדלי גוונים, עולה תמונה משותפת של דימוי האישה. בפרק זה אעסוק בדימוי האישה בספרים אותם בחנתי, תוך השוואה עם הדרך מיוצג הדימוי הנשי ביחידות החי"ר.
פורנוגרפיה — אחד המאפיינים של ראיה פורנוגרפית הוא ראיה של האישה בתור יצור אנונימי המורכב מצירוף אבריו המיניים . גישה דומה ישנה גם בספרי הסטלג אותם בחנתי, והיא באה לידי ביטוי בצורה החריפה ביותר בתיאור הנשים 'הרעות'. תיאור אישה תמיד יתחיל בתיאור אברי המין שלה, קרי: השדיים, העכוז, הירכיים, והשפתיים. השדיים נתפסים כנייר הלקמוס שמעיד על אופייה האמיתי של אישה. אישה צעירה ותמימה תתהדר בזוג שדיים קטנים . אישה שכולה רוע שדיה יהיו קמלים ובלים . שדי האישה הם הנשק האישי שלה . כאשר האישה פורקת עול היא מסירה את החזייה . העכוז הנשי ,שפעמים רבות מובלט על ידי לבישת מכנסי רכיבה, יכול להעביר את הגבר על דעתו . הירכיים גם הן זוכות ליחס מיוחד. ככל הנראה, הירכיים הנשיות נתפסות כסמל לכוח של הנקבה. מחד, הירכיים העבות הן סימן לרצחנות ; מאידך, הירכיים העבות הן מושא תשוקה גברית . לעומת הנשים 'הרעות', שלרוב מתוארות לפי אותם אברים אותם מניתי, האישה הטובה פעמים רבות מאופיינת לפי השפתיים שלה . כל אישה בספרי הסטלג מתוארת לפי אברי המין שלה, שהם הסימן הוויזואלי למהות האישה.
בצה"ל השיח המיני ממלא תפקידים רבים. המין הוא חלק מהדימוי הגברי. בעזרת השיח הפומבי עליו, הופך המין לזירה המאששת את הגבריות, ולדרך לפורקן יצרים ויצירת סולידריות . במידת מה מתפקד כאן העיקרון שתווה פוקו, לפיו דווקא השיח הנרחב על המין הוא מנגנון לדחיקת הפעילות המינית לשוליים . בצבא נפוצים שירים בוטים או ציורים מיניים העוסקים רבות באבריה האינטימיים של האישה. יש הרואים בשירים הללו דרך להגדיר שולט ונשלט. בעזרת התקפה על החלש יוצרת החברה הגברית את ההגדרה העצמית שלה, האחווה הגברית . דרך הראייה הפורנוגרפית יוצרת התרבות הצבאית אנונימציה של האישה, שמתפקדת רק בתור פונקציה מינית של הגבר . החוויה הגברית המשותפת בצה"ל מבוססת במידה מסויימת על ראיה פורנוגרפית של האישה.
התשוקה — אחד המאפיינים הבולטים ביותר ביחס לאישה 'הרעה' בספרות הסטלג הוא התפיסה הבסיסית כי אישה היא שפחה לתשוקתה. לעיתים, התשוקה של הנקבה אל הזכר נתפסת כחוק טבע . לעומת הגבר ה'טוב', שנשאר נאמן לערכיו ולחבריו, האישה תבגוד בערכיה בשל תשוקתה . האישה 'הרעה' תכלה את חייה בשל התשוקה . כאשר אישה שוכבת עם גבר היא לא פעם שורטת את גופו במהלך האקט. התשוקה הנשית יכולה להביא את האישה לעשות מעשים כ'נגד דרך הטבע', כמו לשכב עם שני גברים ביחד . גם מחוץ למחנה השבויים האישה היא היוזמת את יחסי המין פעמים רבות . הכניעה לתשוקה היא זו המבדילה את האישה מהגבר. הגבר ה'טוב' הוא מרוסן ולכן הוא נאמן . יכולתו של גבר להתאפק למראה אישה עירומה נחשבת כמבחן עליון לאישיותו .
בצבא הישראלי יש גישה דו ערכית כלפי האישה. יש חלוקה בין האישה ה'טובה' לשאר המין הנשי. מלבד מספר נשים 'יחידות סגולה' המין הנשי נתפס כבלתי נאמן וכמשולח רסן . פחדו הגדול של הלוחם הוא בגידת האישה, מאחר ובגידה זו נחשבת כפגיעה חמורה בדימוי הגברי שלו . הפגיעה גדולה יותר כאשר היא מתקיימת עם זכר שנחשב כ'לא גברי' מספיק . בספרי מסלול ובהווי הצבאי מוצגת האישה "כלחוצה" לקיום יחסי מין. במידת מה יש פה היפוך תפקדים, בו הגבר מיחס לאישה תכונות הנחשבות "גבריות", כמו אי החשבת אינטימיות. אולי מדובר במנגנון הגנה של החיילים מפני פגיעה רגשית אפשרית . יתר על כן, בייצוג כזה יש ראיה פורנוגרפית ברורה: הנשים הן אגרסיביות מבחינה מינית, ולעולם לא באות לידי סיפוק . יתכן כי השיח על תאוות האישה הוא חלק מחרדת ביצוע שנובעת מגילם הצעיר ומחוסר נסיונם של רוב החיילים. שיח כזה יכול 'לצמוח' רק במקום שאין בו כמעט נוכחות נשית, כמו יחידות החי"ר בישראל.
חרדות — הלחץ המיני שמפעילה האישה הוא קטליזטור לחרדות גבריות רבות, כמו הפחד מפני הבגידה. ספרי הסטלג מכילים את כל קשת החרדות הגבריות בתחום המיני. כך, למשל, חרדת הביצוע הגברית זוכה להתייחסות מפורטת. ב'סטלג 13' מועמדים כל גברי המחנה במכנסיים מופשלים בעוד נשות האס אס עוברות ביניהם וסוקרות אותם . האופציה כי האישה תסרס את הגבר חוזרת פעמים רבות, לעיתים כאיום ולעיתים כהתרחשות ריאלית . כאשר אישה לא 'תקבל' את מה שהיא רוצה, היא תכנה את הגבר הומוסקסואל . החרדה היא לא בהכרח מינית, לעיתים היא קשורה בפחד הבסיסי מכך שהאישה תשפיל את הגבר .

ביחידות החי"ר בצבא הישראלי יש שיח פורה אודות חרדות גבריות. עניינים כגון זיקפה ואוננות זוכים להתייחסות ענפה בשיח של חיילי חי"ר. ריסון ,לצד גילוי אגרסיביות, הוא אחת התכונות המתבקשות מהלוחם, לכן אי שליטה ביצר המיני נתפסת כפגיעה בגבריות . בשל גילם הצעיר של החיילים, רבים מהם חסרי ניסיון מיני. השיחה על חרדות בשל חוסר מקבלת לגיטימציה, ככה"נ בשל העובדה כי במערכת ההייררכית הצבאית נתפס החייל במסלול כ"ילד" . כלומר, דווקא באמצעות הדגשת החרדות מודגשת ההייררכיה הצבאית. דרך החשש מסירוס בידי נשים מתקיימת ההבדלה בין עולם נשי לגברי, אשר דרכה מתגבשת הקבוצה. יתר על כן, המיניות נתפסת כגבריות, לכן השיח על החרדות המיניות מבטא את החשש של החייל כי הוא "לא ייתפס כגבר" .
האונס — לא פעם בספרי הסטלג, האישה בעלת הכוח אונסת את הגבר . בספרים אותם
בחנתי, נשים מאלצות גברים להתעלס איתן באיומי מגלב או אקדח. האונס הנשי לא חייב להיות אלים, לפעמים האישה מפתה את הגבר שלא רוצה אותה. התופעה שאישה מאלצת גבר לשכב איתה מודגשת כדבר המשפיל ביותר בעולם . לעומת האונס בו הגבר נאלץ לקיים יחסי מין עם האישה, יש סוג אחר של אונס בו הגבר מאויים בחדירה. עונש מקובל הוא להעמיד את הגבר כשאחוריו צמודים לקיר . הצלפות בעכוז הגבר גם הן עונש מקובל. לעומת האונס הנשי, מתקיים גם האונס הגברי. הגבר המושפל מבטיח שינקום באונס, לא פעם אונס שכולל החדרת חפצים לאיבר מינה של האישה . אפילו האישה הרעה ביותר חפצה במעמקי ליבה שהגבר יגלה אגרסיביות ויאנוס אותה. כאשר גבר פועל ככה האישה תתמסר אליו, אפילו תתאהב בו .
תופעה דומה ניתן לראות גם בהווי של יחידות החי"ר בצה"ל. כחלק מהתפיסה הכללית של דמות האישה מלאת התאווה היא איום על הזהות הגבריות של הלוחם . אולם, דימוי האונס שמופיע בשיח המיני לרוב אינו מקושר בפירוש לנשים. פעמים רבות מציג עצמו החייל כנאנס על ידי המערכת הצבאית. איום נפוץ של מפקדים הוא "לפתוח את התחת" של החייל . מערכת היחסים בין מפקדים לחיילים נושאת לא פעם פנים של יחסים הומוסקסואלים, של אקטיבי ופאסיבי. האונס נחשב כסממן של כוח. טקסי הזובור נושאים לא פעם אופי של אונס, ודרכם מצליחה הקבוצה לסמן לפרט בה את מעמדו, כמעין שיטור. בפעולות "אונס" אלו נבנית התדמית ה'גברית' כמו כן הסולדריות הקבוצתית .
רעיון האגרסיביות המופיע בסוף ספרי הסטלג, גם הוא חלק מהייצוג הגברי ביחידות החי"ר. היכולת להפעיל אגרסיביות בזמן הנכון, נחשבת כמדד ל"גבריותו" של החייל . במידת מה, הגבר ה'טוב' בספרי הסטלג זהה למודל הנכון של הלוחם ביחידות החי"ר של צה"ל, דהיינו—הוא יודע להיות מאופק ומרוסן וברגע הנכון לפעול באלימות.
האישה הטובה—בייצוג של האישה הטובה, המופיע במרבית הספרים אותם בחנתי, חורגים הספרים הללו מהייצוג הפורנוגרפי המסורתי'. בסטלגים ישנן גם בחורות טובות וצנועות. האישה ה'טובה' היא ההפך מהאישה הרעה'. היא נמדדת בכך שאין היא מתמסרת לתשוקתה . גזרתה היא לרוב דקה. היא מתוארת באמצעות שפתייה ולא באמצעות שדייה. גם אם בעלה ילכד במחנה שבויים היא לא תבגוד בו . שבוי , אפילו עלוב, 'שבבעלותו' אישה כזו, יזכה להערכה מצד החברה הגברית .
לעומת האישה ה'רעה' שבוחרת לעסוק בתפקידי לוחמה גבריים, האישה ה'טובה' מחכה בבית, או עוסקת בתפקיד הראוי לאישה, כגון אחות. היא אינה מסורה לאידיאלים, ולא מבינה מדוע הגברים יוצאים להלחם . היחס לאישה הטובה דומה פעמים רבות ליחס של ילדה שלא מבינה. גם שהיא מדברת בגוף ראשון, היא מכנה את עצמה כ"נערה קטנה", "ילדה", או טיפשונת . גבר לא מתבייש בכך שהוא אוהב אישה טובה כזו. אישה זו לעולם לא תהיה אגרסיבית. היא לא תיקח חלק במלחמה. האישה הטובה חסרת אפיון לאומי. היא יכולה להיות גרמנית בתנאי שתישאר צנועה. כמובן, אישה טובה מעדיפה למות, מאשר לאבד את תומתה . יש לציין, כי רוב הנשים אינן עונות להגדרות אלה. האישה ה'טובה' היא הפרט שמעיד על הכלל.
הרעיון של האישה הטובה הנאמנה שתפקידה לחכות בבית לחייל, מופיע בישראל החל מסוף מלחמת ה'עצמאות'. ביחידות החי"ר כפי שכבר אמרתי יש מערכת ערכים אמבילנטית כלפי האישה. לצד הראיה הפורנוגרפית יש גישה המחפשת את האינטימיות, ומקדשת את מערכת היחסים בין המינים . חייל שמצליח במהלך השירות 'לתחזק' מערכת יחסים זוכה ליוקרה מצד חבריו . כמו לאובייקט המיני לאישה הזו אין שום משמעות אישית מלבד לחכות לבן זוגה. אין אנו יודעים עליה דבר מלבד נאמנותה ומסירותה. היא נמדדת כילדה שכל רצונה הוא לחכות ללוחם ששב הביתה . האישה ה'טובה' היא האישה ששומרת על יחסי המגדר בהם הכוח הוא בידיי הגברים. ספרי הסטלג יוצאים כנגד אישה שמנסה לפעול כגבר, ומתגמלים אישה שיודעת את מקומה, בצורה שחופפת את הראיה הצבאית ביחידות החי"ר בישראל.
עולם של גברים—בכל ספר סטלג יש דמות גיבורים גברים. אחד הדגשים בהצגה של הגברים הוא החברות. הגבר ה'טוב' לפני הכול הוא חבר של הגברים אחרים. כאשר גבר נפצע או מושפל חבריו יטפלו בו . בחברה הגברית ישנה נאמנות, לא פעם מוותר הגבר ה'טוב' על אפשרות לבריחה או הצלה כי הוא לא רוצה לזנוח את רעיו. את החברות בין הגברים מנסות לא פעם הנשים לשבור, אך ללא הצלחה. גבר זוכה לחבריו בעקבות גילויי האגרסיביות שלו . החברות הגברית היא חוצת גבולות ולאומים . לעומת הנשים משולחות הרסן, הגברים מתקשרים בעולם משלהם. גם האויב האכזר ביותר יכבד את האלמנטים הבסיסים בחיים—הכוח וההררכיה . לעומת האישה, גם המפקד הגרמני הקשוח ביותר, יכול להיחשב כדמות אבהית . היחס בין גבר לגבר נושא לא פעם אופי הומו-ארוטי. גברים יכולים להתרגש ממראה של גבר יפה . בסטלג מוצגים שני עולמות, אחד טוב אחד רע. הטוב הוא העולם הגברי .
כפי שהראתי בפרק הקודם, בשל דחיקת הנשים מעמדות צבאיות התפתחה בישראל מערכת גברית המחדירה ערכים שובנסטיים בחיילים. הפניית התוקפות כלפי המין הנשי, היא דרך לקבע את המעמדות בעולם הגברי. הפומביות של השיח המיני בחברה החיילית, עוקרת מתוך מערכות היחסים את המימד האנטימי על ידי השפלת בת הזוג, לטובת סולדריות גברית . הנשים נתפסות רק כתגמול לתפקודו של הגבר בעולם הזכרי.

מהבחינה אותה עשיתי עולים קשרים רבים בין הייצוג המגדרי בספרי הסטלג לייצוג המגדרי בדימוי הגבריות ביחידות החי"ר בצה"ל. בשתי המערכות אותן בחנתי רוב הנשים נתפסות באופן פורנוגרפי. אולם, הייצוג בשתי?
?ן חורג מהאפיון הפורנוגרפי המקובל. סטייה אחת היא הדגש המשמעותי שיש לשיח על החרדות המיניות. בנוסף לכך, באופן ייחודי בשתי המערכות יש שיח נרחב על אונס של הגבר. בסטלג האונס הוא ממשי ונעשה ע"י נשים. באתוס הצבאי האונס הוא מטאפורי, וכאשר נעשה בצורה סימבולית הוא נעשה ע"י גברים. בפורנוגרפיה נתפסות כל הנשים כחולות תאווה. ככל הנראה, השקפה זו נובעת דווקא מכך שנשים במציאות אינן כאלה . בסטלגים אותם בחנתי, כמו כן בדימוי הצבאי בישראל יש מקום גם לאישה אחרת ,'טובה'. קווי המתאר של האישה הטובה, זהים פחות או יותר. בשתי מערכות הערכים, האישה ה'טובה' היא המודל ההפוך לאישה 'הרעה'. ברם, שתי מערכות הייצוגים מדגישות שמקומה של האישה ה'טובה' הוא לשרת את הגבר. ניתן לסכם ששתי המערכות מבדילות בין עולם נשי מאיים ומסוכן, לעולם גברי של סולדריות.

IV- סיכום

לכאורה ,ספרות הסטלג תלושה מהמציאות הישראלית. קשה להבין מדוע בתקופה שבה התחדדה תודעת השואה בישראל, היה צורך עמוק כל כך להפוך את החוויה לפורנגרפית. דרך שאלת הנשים ניסתי להראות כי ספרים אלו לא נכתבו בחלל ריק, אלא משקפים מגמה מגדרית-צבאית בישראל. מגמה זו דוחקת את הנשים מהצבא ומעמדות הכוח, ומחדדת את ההבדלה בין המינים. הדימיון בין ספרות הסטלג להווי הצבאי לדעתי אינו מקרי, מאחר שאותם בני נוער שקראו ספרות זו במהרה נהיו לחיילים בצבא. יתר על כן, ההווי הצבאי בישראל , ולפחות בארבעים השנים הראשונות לקיום המדינה, היה אחד ממרכזי ההוויה התרבותית. גם אם ספרי הסטלג לא יצרו תהליך אלא רק שיקפו אותו, הם עדיין מקושרים בקשר בלתי נתיק להוויה הישראלית בנושא זה. במקומות שאותם בחנתי ספרי הסטלג אינם ספרות שוליים זניחה ומנותקת מההוויה הישראלית, אלא ספרות החושפת ומגיבה למגמות מגדריות-והיסטוריות ,שזכו למעמד הגמוני בישראל.

רשימה ביבליוגרפית-

מקורות סטלג:
• באדן מייק, סטלג 13 , תל אביב, 1961
• באדן מייק, סטלג קשיי העורף, תל אביב, 1962.
• דה לה טור, כלבתו של שולץ, תל אביב, 1963 .
• האגן גו, סטלג 7 , תל אביב, 1962 .
• לונגש שוט מייק, סטלג הזאבות, תל אביב, 1963 .

מקורות תרבות אחרים (סדר לפי שם היצירה):
• אורי,שטיירט ורצל אסתר, תל אביב, 1976.
• אלבום הפלמח, עריכה: הורביץ אריאלה ורבינוביץ יוסקה, תל אביב, 1959.
• יפתח אחוזת הסופה, עריכה: אבן-נור, ישראל , בת ים, 1976.
• מלון עולמי לעברית מדוברת, בן אמוץ דן ובן יהודה נתיבה, ירושלים, 1982 .
• מלחמת ההתשה, ראובני אריה, תל אביב, 1974.
• ספר הגבורה, עריכה: מיכאל בר-זוהר, תל אביב, 1997
• ספריליספרילי:חברות פלמח מספרות, גוזס סבוראי איה, תל אביב, 1993.

מקורות מחקר עברית:
• אלמוג עוז, פרידה משרוליק: שינוי ערכים באליטה הישראלית, תל אביב, 2004 .
• אשד אלי, מטרזן ועד זבנג: הסיפור של הספרות הפופלרית העברית, תל אביב, 2002.
• אשהיים סטיבן, "הנאציזם והשואה בשיח המערבי והישראלי", הרייך השלישי מאזן היסטורי, עורך: צימרמן משה, ירושלים, 1999, עמ' 52-65 .
• בוק גיזלה, "מניעת ילודה, אימהות ואבהות בגזענות הנציונל-סוצאלסטית", הרייך השלישי מאזן היסטורי, עורך: משה צימרמן, ירושלים, 1999, עמ' 83-105 .
• ברנשטיין דבורה, "מה שרואים משם לא רואים מכאן: הבטים ותובנות בהיסטוריוגרפיה הישראלית", סוציולגיה ישראלית ב (1), 1999 , ע"מ 23-46 .
• גולני מוטי, מלחמות לא קורות מעצמן :על זיכרון כוח ובחירה, תל אביב, 2002 .
• היילבורנר עודד, "מי מפחד מתרבות פופלרית: השימוש והניצול לרעה של מהלך תרבותי בישראל", אלפיים 27, 2004 ,עמ' 235-263.
• לבנטל עליזה, מין ותכונות אישיות (עבודת M.A ), ירושלים, 1979.
• ניומן בעז, ראיית העולם הנאצית: מרחב גוף שפה, חיפה, 2002 .
• פוקו מישל, תולדות המיניות I : הרצון לדעת, תרגום: אש גבריאל, תל אביב, 2001
• פרינלדנר שאול, קיטש ומוות: על השתקפות הנאציזם, ירושלים, 1985.
• פינצ'ובר שושנה, הירשברג עופרה, חן מיכאל, "מה קורא הנוער", מגמות ט :רבעון לחקר בעיות הילד, ירושלים, 1958 ,עמ' -288-300
• רום יעל (עורכת), נשים ושירות בצה"ל מציאות רצון חזון: הלכי יום עיון שנערך ב-1995 , ירושלים, 1995.
• שאיין ליאורה, דימוי גבריות אצל לוחמים: השירות בחטיבות חיל הרגלים כטקס מעבר מנערות לבגרות, ירושלים, 1997 .
• שגב תום, המליון השביעי: הישראלים והשואה , ירושלים, 1991 .

מקורות אנגלית
• Roof Judith, come as you are: Sexuality & Narrative, N.Y, 1996.
• Williams Linda, "A Provoking Agent: The Pornography and A Performance Art of Annie Sprinkle," Writing on the Body, ed: Katie Conboy, Nadia Medina & Sarah Stanbury, N.Y, 1997, Pp. 360-380.

קישורים באינטרנט

ברוכים הבאים לסטלג 13:חלק א'

חלק ב'

הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ

סטלגים והאישה הגרמניה

סטלג ליבסקר 

סטלג נחמיאס

תולדות הפורנוגראפיה העברית מראשיתה ועד ימינו