כתבה גדולה במוסף הארץ עוסקת בד"ר יגאל חלפין שפירסם מחקר מעניין על המלחמה של המפלגה הקומוניסטית בחבריה בשנות השלושים .
תוך כדי מסביר הד"ר חלפין מדוע בכלל פנה למקצוע הזה:
כמעט כל דוקטורט במדעי הרוח נובע ממשהו בנפש ,הרי קריירה גדולה אין בזה וגם כסף לא. אז עוסקים בעניין שנוגע לליבך .
מדכא שהדוקטור חלפין מצא צורך להצטדק לפני המראיין על כך שבכלל פנה למקצוע ההיסטוריה. פעם בימים הטובים שחלפו (כפי שניסח זאת פעם הסנטור הרומאי קאטו על תור הזהב של המדינה הרומאית ) שום דוקטור למדעי הרוח לא היה מעלה על דעתו להתנצל על שפנה לתחום זה ללא קשר למידת הרווח החומרי שקיבל ממנו.
והנה הדוקטור חלפין היום נאלץ להצטדק ומסביר שהמקצוע חשוב כי הוא מדבר למשהו מאוד ספציפי אצלו .
עוד אינדיקציה אם בכלל היה צורך בכך לגבי הירידה החמורה של מדעי הרוח .בעוד כמה שנים חוששני כבר לא ימצאו אפילו דוקטורים שיצטדקו על בחירתם בנושא .
פשוט לא יהיו.
7 תגובות על “הצטדקותו של חוקר ההיסטוריה”
קראתי את המאמר המעניין הזה.
המשפט שהבאת למעלה נאמר, למיטב הבנתי, לא כהתנצלות, אלא פשוט כתשובה על שאלת המראיינת, ואני מצאתי באמירה הזו אמת רבה.
עד כמה שהבנתי מהכתבה המשפט לא היה תשובה ספציפית לשאלה שהוא נשאל .
הרושם שלי הוא שהאיש מצטדק בפני עצמו ועונה לשאלות שעולות אצל עצמו מדוע בחר במקצוע הזה.
הוא עצמו כן הצליח לעסוק במה שלמד
המדד של "מה יוצא לי מזה?" או ההצדקה של מחקר מדעי בפני הקהילה הלא מדעית הם בעיתיים כשלעצמם, החשיבות של מחקר באסטרו-כימיה או של דגם משפט מסויים בוולשית אינם ברורים לקהילה הלא מדעית, וקשה מאוד להסביר את חשיבותם ללא מילים ארוכות ופורמליזציה.
"אבל את מי זה מעניין? למה לך לעשות דוקטורט\מסטר?"
שאלה שלא ראויה לתשובה אמיתית בעיני.
לפי כל הסטטיסטיקות, מספר הדוקטורנטים במדעי הרוח רק הולך וגדל. הבעיה אינה בכמות אלא באיכות. למרבה הצער, האיכות המדעית של חלק עצום מעבודות המחקר במדעי הרוח היא ירודה, ובהתאם לזאת של הדוקטורים לעתיד.
אני חושב שבתור דוקטונרט כדאי לשאול לפחות את עצמך את מי זה מעניין ולמה ללמוד לתואר.
אגב, אני חושב ש"אותי" היא תשובה נהדרת לשאלה הראשונה.
תשובה טובה לשאלה השנייה עוד אין לי.
פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים