web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

סבר פלוצקר מפתיע לטובה

סבר פלוצקר עיתונאי כלכלי אפרורי שידוע  בין השאר ביכולתו המדהימה לעבור מאופטימיות חסרת גבולות על יכולות הכלכלה החופשית הבינלאומית לפסימיזם אין סופי  וחוזר חלילה  בזמן קצר ביותר הפתיע לטובה .במאמר שלו פורסם בגיליון החג וגם בבלוג שלו  .

ובהחלט שווה וגם חובה  לקרוא בתור ה-מאמר של עיתוני החג הזה.

חשבון הנפש של הרוח הישראלית

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

20 תגובות על “סבר פלוצקר מפתיע לטובה”

ספר מרשים. קראתי אותו שוב לפני כחודש, מכיוון שנושא האיכות והתרבות, מול "תרבות הרייטינג" – מעסיק אותי מאוד.

פלוצקר, במקרה הספציפי הזה, צודק. התייבשותם של חוגים למדעי הרוח ולאמנויות היא סכנה גדולה.

באותו ענין, שני הפני שלי: "מי מפחד מאיכות?"
http://www.notes.co.il/boaz/22934.asp

זה אותו סבר שבמשך כל השנה מהלל ומשבח אנשים שהכשרון העיקרי שלהם הוא לעשות מיליארדים, כלומר לעשות כסף מכסף,
יפה שפעם בשנה הוא נזכר לחשוב אחרת, אבל בוא נראה אותו ממשיך לכתוב על זה כל השנה…
למשל כמו גדעון עשת.

אני חייב לציין שהפתיע אותי מאוד שדווקא פלוצקר הוא שחתום על המאמר הזה.
אחרי הכל הוא ועמיתו נחמיה שטרסלר הם שלימדו את כולנו כבר מזה שנים שאסור להשקיע בתחומים לא רוחיים משום שבטווח הרחוק הם אינם מצדיקים את עצמם.

האם יש לראות במאמר הזה סוג של חשבון נפש של פלוצקר?
לא לא יכול להיות . מחר הוא ימשיך להלל ולשבח את כל המיליונרים למיניהם בתור ם גיבורי התרבות החדשים כאילו לא היה יום הכיפורים.

גם אני הופתעתי שאת המאמר כתב סבר פלוצקר.
הוא צודק, הכל עניין של ביקוש ויצוא. תלמד פילוסופיה וישאלוך "מה תעשה עם זה?" תלמד הנדסה ותרוויח יפה. אך אני איתך אלי, לאחר החג הוא יחזור לסורו.

או כמו שקוראים לזה הפילוסופים האנגלו-אמריקאים – טרואיזם.

וכי אין ספק שירידת קרנם של מדעי הרוח היא פועל יוצא של השיטה הכלכלית המבורכת הזו, קפיטליזם, שחרגה מזמן אל מחוץ לגבולות המיועדים לה וחדרה אל התחום הממלכתי שבו אין לה מקום. הדבר קורה במיוחד באשמת ההפרטה ההדרגתית של מוסדות הלימודים הגבוהים. הכל כבר עניין של תרומות ושכ"ל. ואיפה מדינת ישראל בכל הסיפור הזה? מה קרה לחינוך חינם ומה קרה לתקציב ההשכלה הגבוהה הממלכתי?

אבל המערכת המשומנת הזו משמרת את עצמה, כי היא מעודדת אנשים ללמוד הנדסאות במקום היסטוריה, פילוסופיה ומדעי המדינה – המקצועות המקנים בדיוק את אותה הביקורתיות עצמה היכולה לשחרר אותנו מכבלי הדארוויניזם הכלכלי הזה. התוצאה היא שההשכלה הופכת לאינדוקטרינציה, האוניברסיטאות חדלות למלא את תפקיד פתיחת הראש והופכות למפעל ליצור רובוטים יצרניים עבור כלכלת השוק המוגזמת, והכל חוזר במעגל סגור.

בין אופטימיות חסרת-גבולות,לפסימיות חסרת-גבולות.
קוראים לזה-"מאניה-דיפרסיה".

לאו דווקא עובר מאופטימיות לפסימיות, אלא משנה את דעתו מדי שבוע.
אגב, זה כנראה קשור לעובדה שפלוצקר היה במקור סוציאליסט, ובמשך השנים קצת הפך את עורו. זה קורה למי שחי בין כלכלנים. הייתי אומר שיש אצלו קונפליקט בין הראש הליברלי ללב הסוציאליסטי, אבל כשהוא "חברתי" הוא נשמע הרבה יותר הגיוני.

בתוך איזו בועה סובייטית, הרואה בכל קפיטליסט חזיר מהלך על ארבע שכל מעייניו סביב בצע כסף, בעוד שהקיבוצים בארץ כמו ברוסיה הסובייטית חלמו על זהב וכסף במסווה שמש העמים.

שום דבר לא הפתיע אותי במאמר זה של פלוצקר. האיש הוא איש בעל ערכים ומוסר, בעל השקפת עולם קפיטליסטית כלכלית. בהחלט הפתעה מהממת את הסוציאליסט החזירי…

זה שאתה כורך יחד את התנועה הקיבוצית, את ברה"מ ואת הסוציאליזם, כבר מרמז על בורות גדולה.
אבל אני לפחות (ותודה ששאלת), לא מאמין בסוציאליזם אלא בסוציאל-דמוקרטיה. שזה לא סוציאליזם למרות שזה נשמע דומה, ובטח לא קומוניזם.
אולי כדאי שתנסה להכיר את השיטות הכלכליות השונות, כדי להבין במה אתה תומך ומה אתה פוסל.

המאמר הזה של פלוצקר הוא כמעט דיבורים בעלמא, סתום-ולא-מפרש. לשיטתו בשביל מה צריך "לימודי רוח"? בשביל להצליח בהייטק… הנה הציטוט: "כשגורמים זרים מנתחים את הסיבה להצלחה המרשימה של ההיי-טק הישראלי, הם מפליגים בשבחה של תרבות החדשנות והיצירתיות. תרבות זו, מאין באה? מאילו זרעים צמחה ועל איזו תשתית התבססה? על לימודי הרוח"…) .

מאז שהוא כותב במסגרת שנקראת בלוג הוא בהחלט השתפר, אבל המאמר הזה הוא סתם. אולי לשכמותו התכוונו חכמים (שלא למדו בשום פקולטה-למדעי-הרוח): "שמור אותי מאוהביי, כי עם שונאיי אסתדר בעצמי".

כשקראתי את הצרוף "תרבות החיפוש", ברגע הראשון הוא מצא חן בעיניי, כי חשבתי שהוא רוצה להגיד תרבות החיפוש בגוגל, אירוניה שכזאת. אחר-כך הבנתי שהוא מתכוון לכאילו ההפך, לחיפוש במובן הארכאי הזה, המליצי, ונזכרתי באמירתו של פיקאסו, שכאשר שאלו אותו מה הוא מחפש בעבודתו הוא השיב "אני לא מחפש, אני מוצא". צריך לתמוך בפיקסואים, לא בדוקטורנטים האלה שמייגעים מדי פעם במדורי התרבות-וספרות של "הארץ", ובכתבי עת כאלה, שמסובסדים. על טקסטים שאני (למשל, אם תסלחו לי) קולט בהרף-עין, אלה בונים לעצמם חיים שלמים, קריירות, שנות שבתון, הרי הם בדיוק אלה שיש חשק להגיד להם: לכו לעבוד!
ודניאל עוז שהגיב כאן, שיהיה ישר עם עצמו ויעיד ממקור ראשון מה כבר שווים, איזה פוטנציאל של ערך אמיתי יש בכלל לרוב-רובם של הסטודנטים ל"מדעי הרוח".

מיכאל, בתור אחד שלמד כלכלה, אני יכול להגיד לך שבכלכלה אכן מלמדים שרק לדברים שיש תועלת כלכלית יש זכות קיום. הכל נמדד שם עפ"י תועלת כלכלית, מתוך הנחה שזהו הנתון היחידי שניתן לכמת ובלא כימות הכל "דיבורים באויר".
פעמים רבות סיפרו לנו מורי החוג על חוסר היעילות וחוסר הטעם שבפוקלטה של מדעי הרוח ובנזק שהיא גורמת בכך שהיא לוקחת אליה אנשים שיכלו ללמוד דברים אחרים ולהיות פרודוקטיביים מבחינה כלכלית

את הדברים האלו של חוסר יעילות כלכלית לתשומת ליבו לכל הפחות למשך תקופה מסויימת בחייו.
הוא עושה עלי רושם של "מומר" קלאסי ,אדם שכפי שציינו כאן החל את הקריירה שלו כסוציאליסט מאמין ואחר כך עבר את כל הדרך לאמונה בקפיטליזם הקיצוני מבית מדרשו של מילטון פרידמן וזה עוד לפני שזה היה אופנתי.ולכן גם למאמריון בנושא הייתה השפעה גדולה יחסית.
מומרים כידוע תמיד הולכים עד הסוף לקיצוניות הנגדית למה שהאמינו בהתחלה . .
אבל נראה לי שהספיקות נשארו אצלו ובם יוצאים מידי פעם כמו במאמר הזה , לפני שהאמונה הקפיטליסטית ההלוהטת תחזור שוב בעוד מאמר חוצב להבות על הצורך בחופש מוחלט ליוזמה החופשית .

הכלכלה לא טוענת שמדעי הרוח גורמים נזק – זאת שטות מוחלטת.

הכלכלה כמדע מנסה למצוא מה הדבר הכי טוב לעשות. אין לזה כמובן תשובה מוחלטת, אז כדי שאפשר יהיה לבחור בין דרכי הפעולה השונות נהוג לתת להן "ערך כלכלי". אפשר לבנות מודל כלכלי מצויין שבו נותנים ערך גם ללימוד היסטוריה – ולמדע הכלכלה לא תהיה שום בעיה עם זה.

נכון, שהדיסיפלינה השולטת היום במדע הכלכלה היא הכלכלה הקפיטליסטית ובה מזהים את הערך הכלכלי עם כסף. אבל גם במודלים של הכלכלה הקפיטליסטית נותנים היום ערך למשתנים לכאורה "לא כלכליים" כמו לכידות חברתית, העדר שחיתות, רמת השכלה של האוכלוסיה ועוד. כל זה מאפשר חברה בריאה יותר שלטווח ארוך יש לה גם יותר ערך כלכלי.

לטעון שיש סתירה בין מדינה מתקדמת וקפיטליסטית לבין לימוד מדעי הרוח זה פשוט לא נכון.

יש הבדל בין פילוסופיות שעושות שימוש בכלכלה ובקפיטליזם (איין ראנד, האייק בכתביו הפילוסופיים וכו') ובין התיאוריה הכלכלית הקפיטליסטית (קלאסית וניאו-קלאסית).
לפי לימודי באוניברסיטת ת"א בחוג
לכלכלה (סיימתי בהצטיינות – ממוצע 92), לא מלמדים מודלים בהם לערכים כמו לכידות חברתית יש ערך וזאת משום שהערך הראוי היחידי הוא הערך הכספי המטריאלי (מתוך הנחה שאין חברה אלא רק פרטים אטומים והדוניסטיים שרוצים למקסם את תועלתם). חלק מהויכוחים שהיו לי עם המרצים היו בדיוק על נקודה זו – יש ערכים מעבר לערכים כלכליים כספיים, עקרון שהם שללו אותו.
בקשר לשאלה האם יש ערך ללימודי מדעי הרוח – תלמד אצל מרצים בכירים כגון יונה רובינשטיין ויעקב שיינין והם כבר יסבירו לך מדוע מדעי הרוח מזיקים ומדוע הם מונעים כוח עבודה פרודוקטיבי שישתכר בצורה ראויה, במקום מקצועות שאין להם שימוש ושרק "מוצצים את לשדה של קופת המדינה"

רוני מי אמר שמדינה קפיטליסטית היא מדינה מתקדמת? מה רע במדינות סוציאל דמוקרטיות כגון שבדיה, נורבגיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה וכו'.

בתיאוריות מקרו-כלכליות של היום מנסים להסביר הבדלים בצמיחה בין מדינות שונות. אחד ההסברים המקובלים לזה הוא שלמדינות שצומחות יותר מהר יש יתרון "תרבותי" – זה כולל פערים קטנים יותר באוכלוסיה בהשכלה ובעושר, קיום "מוסדות" כלכליים ומשפטיים, פחות שחיתות, ופרמטרים אחרים שהיום מנסים למצוא ולהגדיר. בין השאר יש מחקרים העוסקים ביתרון של השכלה (כלשהי) ליכולת ההשתכרות, ומחקרים ההקושרים בין איכות התקשורת בין הפרטים והלכידות החברתית לבין החוזק החברתי והצמיחה הכלכלית. זה אמנם נושא חדש יחסית ויכול להיות שלא נתקלת בו עדיין – כאמור, הוא מוכר יותר למי שעוסק במקרו-כלכלה.

באופן עקרוני, למשל, אין לי ספק שמחקר כלכלי המציג מודל שנותן ערך לדורות עתידיים, ומגיע למסקנה שיש לעודד ילודה, יקבל את כל הקרדיט המדעי על זה. המחקר הכלכלי היום בעולם קרוב מאד לשם למיטב ידיעתי.

הדעות שאתה מתאר אצל רובינשטיין ושיינין משקפות אולי זרם מסויים בכלכלה, אבל הן לא משקפות את כל המחקר הכלכלי היום. בעיניי זאת דעה קצרת טווח בלבד, והכלכלה היום מנסה להתמודד גם עם דעות קצת יותר מורכבות.

כספר חובה לבחינה באוניברסיטה, הבנתי שהוא מדבר גם עלינו- על דילדולה של הרוח הישראלית. כתלמידת תואר שני ראיתי כמה מעטים המרצים שבאמת תופסים את עצמם כנושאי הלפיד של מדעי הרוח. שאר רוח לא מצאתי שם. הם תיפקדו יותר כפקידיה של התרבות ולא כמוביליה.
ובאשר למקומם של מדעי הרוח. תפקידם לעשות אותנו אנשים חושבים יותר ולכן אולי טובים יותר לעצמנו, לזולתנו, למדינה ולחברה האנושית בכללה. מי שמוותר על כל אלה ומתמקד רק בצדדים התועלתיים-חומריים של הידע האנושי הופך לגוף ריק של מטריאליזם חסר נשמה. אז כן, יש מקום אדיר ללימודי מדעי הרוח רצוי גם שסוכני התרבות שלה יהיו ראויים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 × 1 =