web analytics
קטגוריות
טלויזיה

תמונות יפואיות :סדרת הטלוויזיה

"תמונות יפואיות " הייתה סדרת פשע קומית מוצלחת מאוד על פי סיפורי יפו של מנחם תלמי על עולם הפשע של העיר יפו.והנה סקירה עליה.

בשבוע שעבר יצאתי לסיור של המדריך דורון עוזר בעקבות "התמונות היפואיות" של מנחם תלמי .סיור שהתבצע מסביב לאיזור "השעון " במרכז יפו ובמהלכו סיפר המדריך על מקומות ואישים בתולדות חיי הפשע של העיר בעשרות השנים האחרונות וליווה את הפרשיות בסיפור סיפורים (שאותם הוא יודע בעל פה !) של מנחם תלמי על עולם הפשע והג'מעה של יפו,כל סיפור סופר ליד המקום הספציפי שבו הוא מתרחש באיזור השעון הגדול של יפו .
לאחרונה גם מוקרנים בטלוויזיה בערוצים שונים ובV.O.D-   שידורים חוזרים  של סדרת הטלוויזיה הוותיקה ומוצלחת "תמונות יפואיות"על פי סיפורים אלו.
ואלו הן סיבות טובות לחזור ולהיזכר בסדרה זאת ,ובסידרת הסיפורים הקלאסיים  שעליהם היא מבוססת.

לפני שהייתה סדרת הסופראנוס שהיציגה את אנשי המאפיה בארה"ב כדמויות של אנשים רגילים כמוני וכמוך שבמקרה גם מכים ורוצחים אנשים על ימין ועל שמאל הייתה סדרת "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי שעשו את אותו הדבר רק עם הרבה יותר הומור והרבה פחות חיבוטי נפש ודיונים פילוסופיים אינסופיים.

יפו סבאבה סיבוב שלישי

אמנם גם תלמי  לא היה הראשון בשטח זה. הרבה לפני מנחם תלמי היה דימון ראניון שתיאר בצורה דומה את פושעי ניו יורק על הסלנג המיוחד שלהם ( שלא ברור עד כמה היה אמיתי ועד כמה הומצא כולו בידי ראניון) וזה הועבר לעברית בצורה מזהירה בידי המתרגם אליעזר כרמי ,שיצר בתהליך עברית חדשה משלו כפי שעשה מאוחר יותר תלמי .

אבל תלמי מרגע שהתחיל הפך את יפו ואת אנשיה ואת חוגי הפשע שבה  לעיר שלו

מנחם תלמי עם חברים.צילם יוסי אלוני

יפו של מנחם תלמי

תמונות יפואיות סיבוב שני

יש אולי משהו אירוני בכך שהסופר הפטריוט שהתפרסם תחילה בסיפוריו על חייהם וגבורתם של נערים צבריים אידיאליסטיים התפרסם יותר מכל בסיפורים על טיפוסים שהם בהחלט אינם מסוג הצברים המקובלים ושהם רחוקים מאוד מלהיות אידיאליסטים ,והם בכלל פושעים קשוחים .אם כי בדרך כלל ( אבל בהחלט לא תמיד ) "פושעים בעלי לב זהב" . תלמי כמעט ולעיתים יותר מכמעט מצליח לחבב עלינו את הדמויות האלה מהעולם התחתון שבחרו להם את הפשע כדרך חיים ומקצוע .הוא נותן לנו לעקוב אחרי סגנון דיבורים אורח חייהם ומעשי הקונדס שלהם הרפתקאותיהם הביזאריות מאוד ותאבונם שאינו יודע שובע וגרונם הניחר תמיד הזקוק למשקה .

כשגבר היה גבר

הבונבונים הכי יפים
עבריינים אלו הם אנשים כמעט חביבים גם משום שהפשיעה עבורם היא מעין ספורט עם כללים ברורים ביותר שיש בהם מותר ואסור..

איור מאת  זאב פרקש לסיפור של מנחם תלמי.
.איך לקרוא לסיפורים האלו ? הם אינם בדיוק פיליטונים וגם לא סאטירות ויש בהם מנה הגונה ביותר של פולקלור .אולי כדאי לקרוא להם "הומורסקות פולקלוריסטיות ".
רבות מהרשימות של תלמי הומחזו למערכונים משעשעים בחוגי חובבים.ואחר כך הוסרטו לטלוויזיה לסדרה "תמונות יפואיות" . וזאת אחת הסדרות הבודדות בעולם הטלוויזיה הישראלי שמבוססות על סדרת סיפורים .

תמונות יפואיות :סדרת הטלוויזיה

הג'מעה בהרכב מלא .

סדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות " מתארת את פועלם והרפתקאותיהם של סלומון הגדול, פרוספר, חזוקה, אנג'ל היפה זאקי שקשוקה וחבריהם ועמיתיהם , בני משפחתם מקורביהם נציגי העולם התחתון של יפו ומאבקיהם עם אויביהם נציגי הכנופיות של מקומות אחרים כמו רמלה המנסים לפלוש לשטחיהם ביפו וגם יחסיהם הלא כל כך ידידותיים עם אנשי המשטרה של יפו ששמים עליהם עין פקוחה אם גם סובלנית ולא נמנעים מלהשתמש בשירותיהם בטובים בעת הצורך .

 

הג'מעה בבית קפה.

סך הכל אנשי הג'מעה של יפו מתוארים בסדרה כמו בסיפורים של תלמי כ "חברה " שהם בסך הכל בסדר גמור. אמנם הם לא אוהבים לעבוד עבודה פיזית ,מעדיפים להתבטל בבית הקפה או המסעדה היפואית כל שעות היום והלילה,ואף פעם לא מהססים להכות או לחסל את כל  מי שמגיע לו (שהוא  תמיד פושע בעצמו ). אבל הם בתוספת גם נציגים נאמנים "אותנטיים " ואהודים של הקהילה היפואית באשר היא ואף פעם לא מהססים להושיט עזרה לאישה יפה או לגברת זקנה בעת צרה .מן הסתם זאת הצורה שהברנשים האלימים של יפו ( ושל כל מקום אחר בכדור הארץ מהיאקוזה ביפן דרך המאפיה בסיציליה ובארה"ב וכלה בסוחרי הסמים של קולומביה) מעדיפים לראות את עצמם .
מסדרה זאת הופקו הופקו 12 פרקים סך הכל ארבעה ב95 ועוד שמונה ב-96 .ולמרבית הצער לא יותר. אבל ההומור הפולקלורי שלה עובד גם היום .
המפיקים מתי  מתי הררי ואריק לוביצקי כתבו את כל הפרקים ביחד עם אביב טלמור בהסתמך על סיפורים שונים של תלמי שלרוב שולבו כמה לפרק אחד.

סלומון הגדול (אורי גבריאל ).

"סלמון הוא המוח הסמכותי .עם סלמון איכשהו הכל מסתדר .מה שסלומון אומר עושים "

( מתוך תמונות יפואיות 1 ) .

אורי גבריאל

רוב השחקנים משחקים משחק שגרתי בהחלט  ופחות מכך חוץ מאורי גבריאל שבתור מנהיג הכנופיה סלמון הגדול הוא משכמו ומעלה מעל כל השאר פשוטו כמשמעו .
אחרי שרואים את אורי גבריאל בתור סלמון שוב אי אפשר לדמיין אותו בשום דמות אחרת . גבריאל ביחד עם  ג'וליה מסלאווי בתור חצ'ורה הם שני השחקנים הבולטים ביותר בסדרה,  והדמויות נראות כתפורות עליהם.

חצ'ורה

ג'וליה מסלאווי היא אימה של השחקנית פנינה מור  שלה היציעו לגלם בפרק זה את תפקיד אחותה של אורנה בנאי היא לא יכלה לקבל בגלל ניתוח קיסרי ולידה קשה אך היציע למפיקים לבחון את אימה חסרת הניסיון עד כה וכך החלה קריירת משחק חדשה.מור הופיעה אחר בפרק הראשון כפלורה באסירה בכלא ואחר מכן כאישתו של מלולי השודד.
מעניין התפקיד הקבוע של בעל המסעדה שבה יושבים אנשי הג'מעה וסועדים את ליבם ומעבירי בה את היום . בפרקים הראשונים גילם אותו סלים דאו בתפקיד ג'מילי ואחר כך מסיבה זאת או אחרת הוחלף באריה אליאס בתפקיד אבו נאג'י והמסקנה שאליה הצופים יכלו להגיע הייתה שמסיבה זאת או אחרת קצה נפשם של אנשי החבורה מג'מילי ומסעדתו והחליפו מקום.

סלומון הגדול במשחק ביליארד.

מפיק הסדרה אריק לובצקי  :גדלתי על הסיפורים של תלמי כילד. יש בסיפורים אוירה מיוחדת במינה של עולם תחתון ביפו שמשלבים אגדה ופנטזיה עם חוכמת חיים ופשע והרבה הומור ובסלנג מאוד מאוד מקורי ויחודי . והכבלים בתקופה זאת מאוד אהבו את הסדרה. והלכו על זה . אבל גם טלעד רצו את זה מאוד בשלב מסויים .
אורי גבריאל כיכב אבל היו עוד שחקנים ידועים כמו ארנה בנאי יגאל עדיקא גלריה ארוכה מאוד של שחקנים ידועים . זאת הייתה הסדרה בין הראשונות של הטלוויזיה המסחרית.
היה בה ממש צורת סיפור וביטוי מאוד ייחודית שונה לגמרי. כל פרק היה עיבוד של כמה סיפורים שונים של תלמי ששולבו ביחד כדי ליצור פרק
. סך הכל נראה ש"תמונות יפואיות " בהחלט קיבלה את הבמה הדרושה והכבוד המגיע לה בטלוויזיה.

א.א. :תלמי היה שותף בהפקה?
לובצקי : הוא דווקא לא היה שותף פעיל ואמר לנו תעשו כהבנתכם ולא התערב כי לא הבין את המדיום.

א.א. :למה הסדרה הופסקה אחרי 12 פרקים בלבד?
לובצקי : היו שתי עונות. ואחר כך החלטנו לפתח סדרה אחרת את "חלומות נעורים". אבל הסיבה האמיתית להפסקה הייתה הכבלים שהחליטו על ללכת על תכנים אחרים. אותה התקופה הייתה גם תקופה קשה לערוץ הכבלים שהיו עסוקים אז בכל מיני משפטים וכו' והחליטו להיפטר מ"תמונות יפואיות " כדי לחסוך בכסף הם גם טענו שהסדרה לא תופסת את הצעירים והכבלים הם לצעירים.
זאת למרות שהמפיקים שעבדו עליה מאוד אהבו אותה וזאת סדרה מאוד ייחודית בין כל אלו שהופק עד היום לטלוויזיה בעברית . תמונות יפואיות" הפכה לסדרת פולחן. אני מכיר הרבה אנשים היום שמשננים וזוכרים כל מישפט מן סדרה כאילו זה היה מערכון של "הגשש החיוור ". זאת סדרה שחוזרים ורואים אותה שוב ושוב עד היום אני כל הזמן עוד מקבל תגובות על הסדרה הזאת .
א.א. :חשבתם להקים אותה לתחייה באיזה שלב ?
לובצקי : תמיד חשבנו לעשות מזה או מחזה או סרט קולנוע. אבל תמיד הייתי עסוק בדברים אחרים . ואולי יום יבוא ונחזור לזה . אבל היום זה יותר קשה בגלל האופי השונה של הטלוויזיה. האמת היא שהיינו יכולים לעשות עוד עונה נוספת מהסיפורים שנשארו בספרי "תמונות יפואיות " וגם מהספרים הישנים יותר של תלמי "כשגבר היה גבר" ו"הבונבונים הכי יפים " שגם להם היה מימד מעניין ומאוד  צבעוני וייחודי וגם מימד פילוסופי בגובה העין.
מיכה שרפשטיין המפיק : "תמונות יפואיות " היא סדרת פולחן בלי שום ספק. זה מתבטא בכך אנשים ישבו יחד וצפו ביחד בפרקים בדיוק כמו שצופים בסרטי פולחן קולנועיים כמו "צ'רלי וחצי " ו"סנוקר". .
עד היום התקשרו אלי עשרות והתחננו לקנות קלטות . אם "תמונות יפואיות " הייתה מוקרנת בערוץ 2 היא הייתה ממשיכה עוד עונה .זאת הייתה סדרה טובה מאוד. והדמויות שמוצגות בה ובראשם סלמון הן דמויות נצחיות .וחבל מאוד שהופסקה לפני זמנה .

מנחם תלמי הסופר התלהב הרבה פחות מהסדרה המבוססת על יצירתו :

א..א. מה חשבת על הסדרה הטלוויזיונית של "תמונות יפואיות "?

  מנחם תלמי : לא התלהבתי. חשבתי שעשו אותה די מאולץ. הם עשו מישמש מהסיפורים.
אבל זה גם לא ששנאתי אותה. הם בהחלט עשו את המקסימום האפשרי עם מה שעמד לרשותם. אני עדיין חושב שזה יכול היה להיות טוב יותר אם היו עושים את זה בצורה אחרת ועם תקציב אחר אבל אני גם לא איש סרטים,ובהחלט יכול להיות שדעתי שגויה.

דעתי היא שזאת היא סדרה חביבה בהחלט ובכמה פרקים אף יותר מזה, ומצליחה מדי פעם להעביר משהו מההומור המלווה באיום ואלימות של הסיפורים  .ואילו היו נותנים לה צ'אנס להמשיך לעונה אחת או שתיים נוספות היא הייתה יכולה לזרוח ולהביא משהו מהעוצמה וההומור של הסיפורים למסך הקטן ששם סוג ההומור הפולקלורי הזה הוא בהחלט חסר.

הררי ולובצקי חזרו מאז לסיפורי עולם הפשע בסרט "בלאק ג'ק " גם הוא בכיכובו של אורי גבריאל.
ויש לקוות שמישהו אי פעם יקים לתחייה את סיפורי עולם הפשע של "תמונות יפואיות "

אבל יש להודות הפושעים בעלי לב הזהב נראים אנכרוניסטיים לחלוטין בעולם הפשע המתוחכם והרצחני של היום.

נספח :תקצירי הפרקים :
הוקרנה לראשונה ב-1997
פרקי תמונות יפואיות
מפיקים מיכה שרפשטיין,עמיתן מנלזון
במאים מתי הררי אריק לובצקי
תסריטאים מתי הררי אריק לובצקי ואביב טלמור
שחקנים אורי גבריאל=סלומון
מוטי בן ישי =חזוקה
גבי דן –פרוספר
סלים דאו –ג'מילי

אריה אליאס -אבו נאג'י
שמיל בן ארי הפקד קביליו
ג'וליה מאסלאווי -חצ'ורה
בתפקיד אורח הופיעו  אורנה בנאי , יגאל עדיקא, שמיל בן ארי, עמוס לביא, מיכאלה ברקו, אביבה מרקס ואחרים
פרקי הסדרה הם :

עמוס לביא בתפקיד  מנהיג כנופיה עוינת.

1. הפרוטקשן הגדול  ( מבוסס על סיפור בשם זה בתמונות יפואיות 1)

מה סופם של מלוכלכים שבאים לקחת פרוטקשן מהג'מעה ואיך קיבל ג'מילי את המסעדה בתקופת האנגלים?
שני "מלוכלכים" בריונים באים למסעדה של ג'מילי בניסיון לסחוט ממנו דמי פרוטקשין . ג'ימילי לא פרייר ומזמין למקום את הלקוח הקבוע סלמון הגדול על תקן של השותף וסלמון ושני עוזריו מהג'מעה חזוקה ופרוספר מחטיפים מכות רצח למלוכלכים ושוטפים אותם קצת בבור עד שיגלו מי שלח אותם . בנתיים במהלך השטיפה ג'מילי חושף לפני הג'מעה איך רכש את המסעדה. זה היה הודות לכייס ידוע מוריס שיום אחד נתפס כשהוא לבוש בבגדי אישה וניכנס לכלא נשים על תקן אישה . שם גילו הנשים את זהותו המינית האמיתית וכפו עליו לעבוד עם כל אחת מהן מיד יום ולהוציא מהן את לחציהן המיניים .וכאשר גילתה הסוהרת את העניין הצטרפה לחינגה בעצמה .מוריס יצא משם על תקן של חצי מת והיגיע לביתה חולים שם עבד ג'מילי הצעיר .ושם הודות לטיפול טוב שנתן לו ג'מילי העביר לו ארנק מלא כסף שבו השתמש ג'מילי לקנות את המסעדה.
ובנתיים הבריונים ההמומים מגלים את השם של שולחם דויד הקפיץ מרמלה . וסלומון שולח אותם לדויד בתוך ג'ורה בצירוף הזהרה : מי שמתחיל עם יפו גומר עם סלמון הגדול .

חצ'ורה הזקנה שלשונה הקשקשנית מטילה אימה על כל יפו (ג'וליה מאסלאוי ).

2. איך הפסיק לוי להיות טורנבול ( או "סונד")
( מבוסס על סיפור בשם זה ועל "לוי הקטן מחזיר את הכבוד ללונה "בתמונות יפואיות 2)
ציטוט :"יפו זה לא תל אביב ביפו זו עיר של נימוסים כאן הכל הולך בקלאסה שום דבר לא בוער".
טורנבול הוא פחד של דבר מתי שבא הירח המלא הכישוף מתחיל לעבוד על הטורנבול מוציא אותו מהמיטה לטייל על הגגות וחוטי חשמל .גם לוי המסכן נתפס במחלה ורק הג'מעה יכולים לרפות אותה .ולמה הפחד הוא השדכן הטוב ביותר של האדם?
לוי נשוי לבת המכוערת עד זוועה ( אורנה בנאי באיפור מזעזע במיוחד ) של חצ'ורה הזקנה הקשוחה המטילה את חיתתה על כל יפו והיא ידידתם הטובה של אנשי הג'מעה .וסלמון מספר כיצד היגיע למצב הנורא הזה .פעם הוא וחבר נתפסו בידי דוד הקפיץ מרמים בקלפים . החבורה של דוד הקפיץ רדפה אחרי לוי שהיגיע לבית של חצ'ורה ונשכב במיטה של הבת ושם הזדעזע לראות עם מי הוא יושן אך נתפס בידי חצ'ורה ובניה ואולץ באיומים להתחתן עם הבת ולא יימסר לפושעים בחוץ שחטפו התקף לב כשראו את האישה המכוערת . וכך קרה גם עם הרב שחיתן את השניים .
בנתיים גם עמיתו של לוי עבר הרפתקאות כשנרדף בידי דוד הקפיץ למועדון לילה ושם מצא את עצמו כנגן חצוצרה בפעם הראשונה בחייו על מנת להציל את חייו.

3. מלאך המוות של יפו.
( מבוסס על "יש גופה ביפו" בתמונות יפואיות 3 )
מי הבנאדם שיותר קשה לו להדליק סיגריה מלכבות חיים של בנאדם?
למרות שהוא נחשב בידי כל יפו לרוצח מיקצועי והכל חוששים ממנו הרי גיבור הפרק אינו באמת רוצח וכך כאשר הוא מקבל משימה לבצע חיסול הוא ממהר להציע למישהו מבת ים שידוע כרוצח את החיסול. אבל גם זה אינו בדיוק רוצח וממהר לתת את החיסול למישהו שלישי שדווקא ידוע לו כרוצח (ובמציאות המרה גם הוא לא ) .

4.נוסעים לברכה אמבולנס
( מבוסס על סיפור בשם  "לוח הכפל אצל ברכה אמבולנס " בתמונות יפואיות 1)
בנו של בעל בית הקפה חיים ג'מילי , חיים פצע הוא באמת ילד טוב אבל מה ראש בטון נכשל בלימודים, עוד מעט בר מצווה ועוד לא יודע את לוח הכפל . וההורים לא יודעים מה יצא מממנו.ג'מילי בוכה איך לפתוח את הראש בטון של הילד .אבל חברים בזה לא רק בשביל ארק . ואם ג'מילי בצרה הג'מעה באים לעזור . חברי הג'מעה מחליטים לקחת את הילד לזונה ברכה אמבולנס בתקווה שזה יעשה ממנו גבר ויוציא ממנו את השטויות מהראש והפצעים מהפנים . בדרך הם יוצאים לבקר עמית וותיק שיצא זה עתה מביתה סוהר ופוגשים אצלו את חברי הג'מעה היריבה מרמלה . ועיתם הם מסתבכים בכמה התערבויות.

5. תעלומת שני היהלומים 

חלק א'
כתבו לוביצקי הררי ואביב טלמור
ציטוט : בבורסה של יפו לכל דבר יש מחיר ורק לכבוד אין ואת הכבוד אי אפשר לזרוק סתם כך לרחוב . מושן השתין וגם ירק על הכבוד שלך הגמעה ועכשיו צריך לסגור חשבון
הג'מעה ומושון (יגאל עדיקא )  מורידים מכה גדולה על הסניף המרכזי של הדואר גונבים מכספת בלגית שני יהלומים ענקיים כל אחד בשווי חצי מיליון . אך שוד ושבר איך שמתחילה החגיגה לפתע נעלם השלל ! כולם שוברים את הראש : איפה היהלומים וברור שאחד מהשלישייה העלים אותם אבל איך בדיוק : סריקה שעושה סלומון על השלושה לא מוצאת כתום גם לא בבטן ובצואה.אבל בג'מעה כששואלים שאלות רוצים גם לדעת את התשובות .
מתברר שמושון העביר את היהלומים לאיש שהציג את עצמו כשוטר וביקר בדירה והלה היה סוחר יהלומים .הג'מעה נחושים לנקום על הדריכה בכבודם ולסגור חשבון עם מושון .

פרק 6. תעלומת שני היהלומים : חלק ב' ( מבוסס על "האדם שראה איך הורגים אותו " תמונות יפואיות 3)
איך זה שיצא בנאדם שקברו אותו בבור סיד לסגור חשבון עם הג'מעה ?
הג'מעה לוכדים את מושון וזורקים אותו לבור סיד לעולם הבא . אך להפתעתם מושון חוזר כעבור שנה ממה שנראה מהעולם הבא שודד מישהו אונס את האחות של פרוספר . סלומון מסרב להאמין אך לבסוף לוכדים שוב את מושון שמגלה שהוא ידע שסוחר היהלומים ילשין עליו וחיסל אותו והסתתר וצפה ב"חיסולו " וחזר כדי לנקום .
(פרק זה הוא כמעט היחיד שבו מתגלים הג'מעה כפושעים קשוחים שאינם מהססים כלל לבצע מעשי רצח ,אם כי אלו הם רק למי שמגיע להם ,פושעים אחרים ).

איש הכנופיה היפואית חזוקה בפעולה.

פרק 7. למה אין מפתח בבית של חצ'ורה?
( מבוסס על סיפור בשם זה בתמונות יפואיות 2 ועל "השועל סוגר חשבונות " בתמונות יפואיות 3)

ביפו יש הרבה אגדות רצות על האוצר של חצ'ורה הקשוחה ( ג'וליה מאסלאוי ) שהיא מחביאה מתחת לבלטות ומשגעות לאנשים את השכל התוצאה : כל ערב מגיע איזה מלוכלך הופך לה את הבית עושה נזק ולא מוצא כלום.כל הזמן פורצים לבית של חצ'ורה הזקנה וגורמים לו נזקים קשים. היא באה א עם הבעיה לסלומון . הג'מעה מחליטים לעשות לזה סוף. חקירה של הג'מעה מגלה שהשמועות הן לא לגמרי חסרות בסיס .מסתבר שחצ'ורה הסתירה את הפושע הנמלט הפצוע חיים אקילה השועל ( אוזן אריה עמוס ) וסעדה אותו .ומאז הוא שולח לה כסף ותכשיטים מחו"ל כתמורה.

סלומון חצ'ורה ובתה .
תצפית על הבית חושפת שלבית של חצו'רה פורצים אנשים כמו מנהל התזמורת של יפו העגלון ואפילו הגבאי של בית הכנסת האשכנזי בחיפוש אחרי האוצרות . סלומון ופרוספר מבקרים אצל כל המכובדים הנ"ל וכופים עליהם לשלם עבור שיפוץ הבית ולא….

https://www.xoox.co.il/clip/show_media.php?id=2009

פרק 8 .היכטה של פאפויו
( מבוסס על סיפור בשם זה בתמונות יפואיות 1)
זמרת אופרה יפה ( הדוגמנית מיכאלה ברקו) באה לסלומון בבקשת עזרה לחפש אחרי אימה שנעלמה עם בחור יפואי . סלומון סורק את יפו ומגלה שהאם והיפואי נמצאים על יכטה על החוף. הם באים לחשפם ולהפתעתם מנגלים שהאם (אביבה מרקס)   כלל אינה רוצה לעזוב את הבחור שהוא חבר של הג'מעה הרמלאית .הוא מספר להם את הסיפור כיצד ניסה לפרוץ לביתה של האישה וניתפס בידי המשטרה אך הצליח לשכנע אתהאישה התרבותית והמתוחכמת באהבתו אליה ושוחרר. האם בנתיים מתוודה לפני הבת שהעבריין היפואי מצליח לספק אותה כפי ששני בעליה המתוחכמים לא הצליחו ואין לה חשק לעזוב אותו כלל.

פרק 9. המכונית הממולכדת של חזוקה.

( מבוסס על "המכונית הממולכדת של בנז'ו" בתמונות יפואיות 3)

אחד הפרקים הטובים ביותר . חזוקה מסרב להצעה שאין לסרב לה של מנהיג כנופיה יריבה ( עמוס לביא ) להפסיד בקרב הורדת ידיים.. הנקמה לא מאחרת לבוא ומנסים למלכד את מכוניתו . אבל המלוכלכים לומדים על בשרם שאת חזוקה לא עשו בבקבוקים של האוניברסיטה. חזוקה ואביו תופסים את הממלכד אלברט מכניס אותו למכונית וממלכדים אותה. כל מי שיגע במכונית יביא לפיצוצה . ומכאן ואילך שני הממלכדים מתייבשים במכונית ועוברים מסע עינויים בניסיון להשתחרר מהמכונית שמולכדה בידי חזוקה.

פרק 10. הנקמה המתוקה של חצ'ורה.

חצ'ורה מגלה לבסוף שהבעל של ביתה,לוי הקטן בוגד בה עם רומניה ונוטש את בתה המכוערת  לאנחות . לא חצ'ורה תעבור על כך בשתיקה היא תחזיר את הכבוד של המשפחה שלוי הקטן דרך עליו ברגל גסה . עם קרוב משפחה היא מוציאה במנוף את המיטה שבה יושנים הבעל הבוגד ואהובתו ומביאים אותו לדירת הג'מעה שם נמצא הבעל של הרומניה והשניים מוצאים עצמם כשהם מתעוררים מטרה ללעג הכל .

סלומון לוכד יריב.

11. הכיסא הריק של פרוספר

( מבוסס על "הכיסא הריק של אמסטל" בתמונות יפואיות 2" ו"בבית קברות בליל ירח" בתמונות יפואיות 3)
כמידי יום הג'מעה מבלים במסעדה ומתבטלים רק פרוספר נעלם . מסכן פרוספר נכנס בו השד והתחיל פתאום לעבוד . מתברר שבלחץ המשפחה הוא הלך לעבוד בטיוח. הג'מעה המזועזעים יוצאים לאסוף את האובד האומלל .ומעלים זכרונות מהימים שבהם לפרוספר היה עושה מעשי צדקה בבית הקברות כצדיק נסתר בבית קברות מקבל משימות מאנשים ומביא להם תוצאות באמצעים מאוד לא על טבעיים של אלימות ובשביל כמה לירות היה פותר לכל אחד את הבעיות. . וגם כאשר הופיע מתחרה בחצי מחיר בקבר אחר ידע להתגבר על התחרות בעזרת הג'מעה והכאת המתחרה.
פרוספר נמצא עובד בבניין . הג'מעה לא מצליחים לשכנע אותו לחזור ומבטיחים לחשוב על עצת השוטר חביליו להצטרף אליו למשך שנה או שנתיים .

הפקד קביליו "שמיל בן ארי ) לוכד עבריין.

12. עסקת חליפין

מי המלוכלך שנכנס לבחורות בלילה למיטה ,מעצבן את המשטרה ושובר לג'מעה ולכולם את השקט והשלווה?
אנס מזעזע את יפו תוקף רווקות שודד דירות . השוטר חביליו ( שמיל בן ארי ) מבקש מהג'מעה לעזור בלכידת האנס וליתר חיזוק לוכד את חזוקה ומחזיק אותו בבית הסוהר . בנתיים אחיו של פרוספר נוטש את אישתו מדריכת הקרטה אדירת הכוח ומעדיף לבלות עם אלמנה רוסיה . אישתו לוכדת את האנס ודורשת בתמורה שבעלה יוחזר אליה.

תמונות יפואיות טיפול קומפלט -פרק מ-2021

הסדרה הנשכחת שהפכה לקאלט

תמונות יפואיות - אמנים שונים

תמונות יפואיות - אמנים שונים

קישורים רלבנטיים

מנחם תלמי משורר עולם הפשע של יפו

מנחם תלמי בויקיפדיה
תמונות יפואיות בויקיפדיה

סקירה של ליאור נרקיס  על "תמונות יפואיות "

תמונות יפואיות ההצגה

אורי גבריאל בויקיפדיה

סלים דאו

אריה אליאס

תמונות יפואיות הפתעת המדד

רשימת ספרי  סיפורי יפו מאת מנחם תלמי :
1.כשגבר היה גבר. צייר זאב. מסדה ,1971..
2.הבונבונים הכי יפים .צייר זאב, מסדה. 1978.
3.תמונות יפואיות . צייר שמואל כץ .ספריית מעריב .1979.
4. תמונות יפואיות : סיבוב שני . צייר שמואל כץ. ספרית מעריב .1981.
5. יפו סבאבה: תמונות יפואיות סיבוב שלישי . צייר שמואל כץ , ספרית מעריב , 1983..
6. פעמיים תורכי .צייר שמואל כץ . ספרית מעריב, 1986.

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

20 תגובות על “תמונות יפואיות :סדרת הטלוויזיה”

"מלאך המוות של יפו" מבוסס על סיפור בשם זה מהספר השלישי. ("יש גופה ביפו" די שולי לעלילה הכללית).

"איך הפסיק לוי להיות סורנבול" מבוסס על "איך הפסיק מרקו להיות טורנבול", וגם על "חצוצרת הפחד של ג'ינו". (בנוסף ללוי הקטן שציינת).

"עסקת חליפין" מבוסס על "עסקת חליפין עלא-כיפאק או: צריך לדעת איפה לטפס".

"הנקמה המתוקה של חצ'ורה" מבוסס על "הנקמה המתוקה של מתוקה".

סדרה שמספרת את סיפורה של יפו בשילוב עם גדול השחקנים – אורי גבריאל יכולה להיות פחות ממושלמת?

הסדרה הכי מצחיקה בעולם……
חייייייבבבב לעשות עוד פרקים……
סדרה ענקית!!!!!!!!!!!!!!!!!
ראיתי כל פרק 100 פעם לפחות….אני מדקלם את כל הסדרה בע"פ

חצ'ורה שחקנית בחסד עליון היינו רוצים לראות אותך יותר על המסך הקטן והגדול
ממש תמורה מלאה מקבלים בעד המשחק שלך

הסלנג בסדרה הפך להיות שגור בפי

ביטויים כמו "רוצה ראש מת שים כסף חי"
"לקחתי קריזה"
"מספר רציני אתה"

הצגה המבוססת על סיפורי "תמונות יפואיות " של הבמאי שמעון מימרן ובה משתתפים קבוצת השחקנים הצעירים של בית לסין תפתח את פסטיבל "פותחים במה 10 " פסטיבל בית לסין למחזאות ישראלית במופע שיהיה שזור בשירי יפו ,אריס סאן ועליזה עזיקרי .
ההצגה תוצג שם בשלישי וברביעי לספטמבר.
ראו
http://www.telavivcity.com/EDisplay.asp?EventCode=18276

רק להזכיר שהסיפורים בחלקם הופיעו לראשונה במוספי שישי של מעריב בתחילת השמונים, ובהמשך לוקטו לספרים. מי שחי ביפו (כמו כמה מקרוביי) העריך אותם מאוד…

מצער שתלמי לא זכה לגמול רציני יותר. לדעתי הוא סופר ישראלי ייצוגי פי כמה מעמוס עוז או שבתאי טבת, ובטח יותר מהנה מהם…

מעריב
https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-831272

דוקו חדש יוצא למסע בעקבות סדרת הספרים "תמונות יפואיות"
בסרטם החדש, "עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה", אורי רותם ודבורית שרגל יצאו למסע בן חמש שנים אחרי עלילות הג'מאעה של יפו חזרו עם מסקנה: "סיפורי יפו מבוססים על 20% עובדות ו־80% תוספות"

כרמית ספיר ויץ 03/04/2021 06:57 12 דק' קריאה
תגיות: ספרים / תמונותשתפו:
תמונות יפואיות תמונות יפואיות (צילום: כריכת הספר)

שבועיים באביב 1970 – זה פרק הזמן שנדרש בשביל שלא יישאר בחנויות אפילו עותק אחד מספרו של מנחם תלמי, "כשגבר היה גבר" (הוצאת מסדה). הכל נחטף. כל דרי הממלכה שלו, אלו שפגש "בעבודה, בהליכת בטל, בישיבת קרנות ובציפייה ליום טוב יותר", כלשונו, היו שם. בפלורנטין, ברחוב הקישון, בנמל חיפה, וכמובן ביפו.הייתה לו שיטה שניסחה את עצמה, בכל יום עוד קצת: "יש אנשים שאני מדובב, אלה בדרך כלל אנשים חצי מקצועיים שכבר יודעים מי אני, שלעתים באים אליי למערכת העיתון. לעתים הם מטלפנים אליי ואומרים שמחכה לי סיפור חדש, או שמסתובב בשטח טיפוס חדש שראוי לסקירה. ולא פעם קורה שהם קולעים בול".בין הטיפוסים שלו, כפי שנהג לכנותם, היו כאלה חיים וקיימים. אחרים, איך נגיד, היו דמויות שהלביש עליהן את אוסף הביטויים שליקט. הוא לא ראה בהם את "ישראל השנייה", פריפריה חברתית או כל ביטוי נעלה מכובס אחר. גם לא בפושעים או בפושעים לשעבר שעליהם כתב. הוא ניגש אליהם באהבה, בקשב, והעלה אותם, את שפתם ואת רוחם על הכתב.
יכול לעניין אותך גם
הבנייה כבר הסתיימה: פרויקט הנופש הענק בבטומי קורץ לישראלים (ממומן | web-mine)
גיא לוזון בהלם: צפו בזוג מקיים יחסי מין במרכז המגרש
"מעריך אותו מאוד": יעלון חשף למי יצביע בבחירות
ישראל לאיחוד האירופי: לא נאשר כניסה של משקיפים לירושלים
"האנשים האלה מעניינים אותי. כוונתי לאנשים הפשוטים באמת, בלי מירכאות. הלבביים, הפתוחים, כי יש להם הומור בריא וראיית עולם מיוחדת במינה – פיקחית ומפוכחת גם יחד. מלאת חיים והומור. לעתים הם מעמידים קצת פנים אבל לעולם אינם מזויפים. זו העמדת פנים גלויה, שאינה מסתירה שזו העמדת פנים. אנשים אלה אוהבים את החיים ויודעים לחיות במסגרת שניתנה להם".

"כשגבר היה גבר" וספר ההמשך שלו "הבונבונים הכי יפים" הגיעו אחרי שורת ספרים לילדים, לנוער ולמבוגרים, שעסקו ברובם בהרואיקה ארץ־ישראלית ובתיעוד היסטורי־ספרותי. הם היו קדימון לפצצה הגדולה שהטיל בסוף שנות ה־70 כשהוציא לאור את "תמונות יפואיות", הספר הראשון בסדרה המבוססת על טוריו ב"מעריב", עם איוריו של שמואל כץ. אחריו הגיעו "תמונות יפואיות – סיבוב שני" (1982), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות – סיבוב שלישי" (1983) ו"פעמיים טורקי" (1986).באותה עת כבר היה ברור שתלמי, שנהג לחתום על טוריו לעתים בשמו המלא ולעתים בשמות הבדויים מ' סייר ומ' אחי־דורון, הוא המתעד הרשמי של הרוח שהכתיבה שפה פתוחה, מצחיקה, דוקרת וכנה מאוד.השמות והכינויים, כמו אצל דיימון ראניון, מעידים על טיבן של הדמויות, נטיות לבן ומוצאן: אלימלך קוקוריקו, הקפיץ, חיים הזורק החוצה, ברכה אמבולנס, חזוקה, שלמה הרומני, שמשון הדוחף, ארמנדו היפה, לופו שקשוקה ועוד. חלק מהדמויות של תלמי מכירות את תוככי עולם הפשע, ולפעמים גם את תוככי הכלא."התנחלות" היא ישיבה בכלא, "חוואסים" הם דמי חסות, ויש גם מקומות כמו "הקפה של היווני" ו"המדרכה של ג'מילי". הברכות והאיחולים נעים בין "אוחת אבו יא־מניאק", "שאראמיט ביל־רוכסה", "אעוז ביל־טיזאק", "אבן אל־חרא", "אילען אבו ג'ידאק" ו"יא דמיקולו". לא פחות חשוב: לתלמי מיוחסת המצאת הצירוף "לנגב חומוס".הסיפורים והדמויות יצאו מהספרים במרוצת השנים: הם כיכבו בסדרת טלוויזיה בשנות ה־90, בשתי הצגות בבית לסין בבימויו של שמעון מימרן, ולאחרונה התעוררה תוכנית לצילומי פרקים חדשים בסדרה בבימוים של אריק לובצקי ומתי הררי. בין לבין, מעניין לראות איך שגלגל מסתובב: 30 שנה לאחר שהספר הראשון ראה אור, הוא חזר למדפים בתרגום לרוסית.המו"לית רינה ז'ק שמעה שפרופ' אלכסנדר קרוקוב, מרצה לעברית מדוברת באוניברסיטת מוסקבה, מלמד את הסטודנטים שלו פרקים מתוך "תמונות יפואיות", ונדלקה. מה אתם יודעים, יא ג'מאעה, תלמי, "הכתב המשוטט" שהפסיק לשוטט, שבר שתיקה בת 40 שנה והגיע להשקה ששילבה סיור ביפו וקוקטייל עם פול, זיתים, ערק ומוזיקה יוונית.תמונות יפואיות – ברכה אמבולנס מתחתנת (צילום: באדיבות משפחת שמואל כץ)תמונות יפואיות – ברכה אמבולנס מתחתנת (צילום: באדיבות משפחת שמואל כץ)
לשמור על אחי־דורון
מנחם תלמי נולד ב־1926 לטובה ולאפרים, סופר, משורר ועיתונאי. הגננת שלו הייתה חיה ברוידא, אשתו של י"ח ברנר, והוא למד בבית החינוך לילדי עובדים בתל אביב. אחרי מות אמו, כשהיה בן 11, עבר לבית הספר החקלאי בן שמן, שם ספג שיעורים באהבת הארץ ממורו יזהר סמילנסקי, שהיה מפקד בהגנה ונהג להוציא את תלמידיו לטיולים נועזים, בין חולדה לירושלים של שנות ה־30 וה־40 של המאה הקודמת.עם סיום לימודיו הצטרף להכשרת פלמ"ח בקיבוץ מזרע והשתתף בפעולות נגד הבריטים. לאחר כשנתיים השתלב בחיל השדה של ההגנה בתל אביב וכתב על חוויותיו. ב־1947 שלח סיפור ל"מבפנים", רבעון הקיבוץ המאוחד. זה היה פרסומו הראשון. ד"ר מרדכי נאור מספר שעם פרוץ מלחמת העצמאות נמנה עם ראשוני חטיבת גבעתי, השתתף בקרבות באזור תל אביב והדרום ולאחר כמה שבועות נשלח עם חבריו לירושלים כ"תגבורת לשבועיים־שלושה", שהתארכו לחצי שנה.תלמי נטל חלק בקרבות קשים ומרובי אבידות בירושלים ובדרך אליה. בחודשי המלחמה הראשונים החל לכתוב ולפרסם סיפורים ורשימות בעיתונים, בעיקר ב"דבר", "על המשמר" ו"במחנה". סייע לו בכך אביו, שפתח בפניו את הדלתות במערכות העיתונים. רוב רשימותיו וסיפוריו הראשונים עסקו בהווי המחתרת ובקרבות מלחמת העצמאות. בתקופת המלחמה ומיד לאחריה השתתף בקביעות בכתיבה לקובצי סיפורים, בהם גם "ילקוט לדברי ספרות של סופרים־חיילים" בעריכת משה שמיר.עם הסרת המצור על ירושלים ירד תלמי לשפלה, קיבל דרגת קצונה והשתלב ככתב צבאי במערכת "במחנה". הוא הצטרף אל הכוחות הלוחמים במלחמת העצמאות ונשלח למחנות המעפילים בקפריסין, כדי לתאר את ההווי שם ערב עליית אחרוני המעפילים הכלואים לארץ.לאחר סיום שירותו ב"במחנה" כתב ב"דבר" וב"דבר השבוע" והחל לפרסם ספרים. רוב ספריו לנוער פורסמו תחילה בהמשכים בשבועון "דבר לילדים".ב־1956 הביא אותו עזריה רפפורט ל"מעריב". ד"ר עזריאל קרליבך, מייסד העיתון ועורכו הראשון, פתח בפניו את הדלת לרווחה. הסיפור הראשון שפרסם היה על אוניית נשק שיצאה מאיטליה לארץ. "מ. אחי־דורון", חתם עליו. משה ז"ק, האיש של "מעריב" בניו יורק, שלח מברק לעיתון: "תשמרו על האחי־דורון הזה". כאשר ז"ק מונה לעורך "סופשבוע", תלמי הגיש לו סיפור מיפו. "תמשיך להביא לי רק כאלה", אמר לו. התמונות התפרסמו מדי שבוע ב"סופשבוע", לצד ביקורת המסעדות של מאו"ל (מנחם אוהב לאכול). אחר כך, כאמור, הגיעו הספרים.לפני שלוש שנים בדיוק הלך לעולמו והשאיר מורשת תלמית, מילון מלא ביטויים והרבה התרפקות וצחוק. "העין אורגינל תמיד מבסוטה. צוחקת כמו ילד קטן בבוקר", כמו שכתב הוא עצמו.אורי רותם ומנחם תלמי, מתוך הסרט (צילום: צילום מסך)אורי רותם ומנחם תלמי, מתוך הסרט (צילום: צילום מסך)
בלי סאונד, בלי תאורה
עכשיו מצטרף אל פנתיאון ההנצחה "עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה", סרטם של אורי רותם ודבורית שרגל. שלוש שנים בדיוק אחרי פטירתו של תלמי, תיערך הפרמיירה (9 באפריל, 13:00, סינמטק תל אביב).בסרט התיעודי רותם (52), מעריץ נלהב של סיפורי "תמונות יפואיות", יוצא לפצח את הקסם היפואי ולחפש את הדמויות מהספרים: סלמון הגדול, ברכה אמבולנס וכמובן חיים הזורק החוצה. כדי למצוא אותם הוא צריך לשכנע את תלמי לספר לו כל מה שהוא יודע על יפו של שנות ה־60 ועל הג'מאעה מאז. אחרי מאמצים הוא מצליח במשימה וגם מלקט שברירי ראיון אחרון עם האיש.בדרך הוא מגלה את המקור של מספר דמויות ומקומות, בין היתר באמצעות שיטוט עם מדריכי טיולים ביפו. הוא מוצא את המשפחות של האנשים שעל שמם קרויות הדמויות סלומון הגדול וחיים הזורק החוצה, ועורך עבודת מיפוי וכימות. "אחרי המחקר הארוך שעשיתי, אני יכול לומר שסיפורי יפו מבוססים על 20%־30% עובדות ו־70%־80% תוספות, הגזמות ורעיונות ספרותיים של תלמי", אומר רותם. "תלמי כתב בכמה סיפורים, כמו 'קושר הקשרים', על חיים הזורק החוצה, שהיה מעיף אנשים שמפריעים בהופעה במועדון"."נודניק אחד, אחרי שהועף על ידי הזורק, חזר שוב ושוב למועדון. הזורק החליט ללמד אותו לקח והכניס אותו לפתח של ביוב ביפו ואמר לו שיפגוש אותו במוצא הביוב לים ברחוב טרומפלדור בתל אביב. לא היה ולא נברא. היו פעם שני תאומים זהים שהיו עושים מתיחה כזו. אחד נכנס לפתח הביוב ביפו, ואחרי כמה דקות יוצא השני מהפתח בטרומפלדור. תלמי לקח את הסיפור ששמע והלביש אותו על חיים הזורק החוצה".מה מביא איש הייטק מרמת השרון, נשוי ואב לשניים, חובב מושבע של השפה העברית ושל מאכלי רחוב, לצאת להרפתקה הזו? "שנים שאני מחובר לסיפורי יפו. מצטט מהם. נהנה. כמעט כל נושא שעולה בשיחת חולין מזכיר לי משהו מ'תמונות יפואיות'. לחברות שלי הייתי קורא את הסיפורים לפני השינה. חלק אהבו. חלק פחות. קראתי את הסיפורים עשרות פעמים והם תמיד מהנים ומחדשים", הוא אומר."הסרט הוא הגשמת חלום עבורי: להכיר את הסופר שהוא אליל נעוריי ולעשות סרט עליו ועל פועלו. אני מציע לכל אחד לחשוב לפעמים מחוץ לענייני העבודה והמשפחה ולראות אם יש לו חלום. המאמץ הוא אדיר אבל שווה הכל. אם אני פוגש מישהו שמכיר את הסיפורים, זו חגיגה של ממש".אורי רותם (צילום: פרטי)אורי רותם (צילום: פרטי)בהתחלה נתקל בסירוב עיקש מצדו של תלמי. "כשהתקשרתי אל תלמי ב־2011, הוא היה טרוד מאוד במעבר דירה ולא היה פנוי", הוא מספר. "רציתי להסתובב איתו, שיראה לי את המקומות, איפה הקיוסק של ג'מילי, איפה המסעדה של היווני, ויחשוף בפניי את האנשים האמיתיים שעליהם מתבססות הדמויות. הוא היה עסוק מאוד וירדתי מהנושא"."בשלהי 2014 פורסם בעיתונות שעומד לצאת סרט דוקומנטרי על ילדי העולם, 'איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו־סאן?' של דבורית שרגל. אמא שלי אמרה לי שקראה את הספרים בשנות ה־50 ומאוד מעוניינת לצפות בסרט. הסרט הגיע לרמת השרון במרץ 2015, אבל אמי כבר הייתה חולה מאוד ולא יכלה לבוא לצפייה. ניגשתי לדבורית בסוף ההקרנה ושאלתי איך אפשר להראות לאמי את הסרט. דבורית ענתה שיש מספר דרכים וניתן אפילו לקבל ממנה DVD. קיבלתי ממנה את ה־DVD ואמי צפתה בבית והייתה מאושרת. שלושה חודשים אחר כך היא נפטרה".מספר חודשים לאחר מכן, המחשבות התחילו להתרוצץ ולנקר. "אמרתי לעצמי: אם דבורית הלכה לחפש ילדים משנות ה־50, מדוע שאני לא אחפש את גיבורי יפו שלי ואעשה מזה סרט? חוץ מזה, הפריע לי ששכחו את מנחם תלמי האגדי", הוא אומר. "הסגנון הייחודי שלו השפיע על במאים ויוצרים, אבל שמו נשכח כמעט לגמרי. מה שאמור לקרות הוא שתלמי ייחשב בישראל כמו שדיימון ראניון נחשב בארצות הברית: יוצר חשוב שתיעד תקופה שהייתה ואיננה. חייב להיות רחוב על שמו ביפו באזור השעון".רותם ושרגל נפגשו אחרי ההקרנה של סרטה ברמת השרון, והוא סיפר לה על אהבתו לתלמי, ובעיקר ל"תמונות יפואיות" שלו. "כמובן שידעתי מי זה תלמי וברור שקראתי בשעתו את 'תמונות יפואיות', אבל זהו, לא פיתחתי שום תחושות מיוחדות לאיש וליצירתו", אומרת שרגל. "אורי אמר לי שהוא גם רוצה, כמוני, לחפש את הדמויות מהספרים שלו, כלומר של תלמי, אבל יודע שרובן המוחלט כבר לא עמנו. הוא שאל אותי איך מתחילים ומה עושים, ואמרתי לו שחובה לצלם את תלמי – הוא ידע שהוא כבר לא אדם צעיר ולא ממש בקו הבריאות – ולהתקדם עם כל החומרים שכבר יש לו – בראש, בספרים, בארכיון, ועם מי שהוא עוד רוצה לפגוש".המפגש הבא כבר נערך אחרי שרותם קיבל את הסכמתו של תלמי להצטלם, בדיור המוגן "עד 120" ברמת החייל, שבו גר תלמי. שרגל הגיעה מצוידת במצלמה הקטנטנה שלה וצילמה ראיון קצרצר עם תלמי על אוכל, כשתוך כדי כך דליה, רעייתו, מתערבת ומתבלת. "אני מגלגלת את הסרט חמש שנים קדימה, והראיון, כמעט כולו, בפנים", היא מספרת."אחר כך אורי רצה לראיין את בינו גבסו, ד"ר שקשוקה, וגם את זה אני צילמתי, שוב, עם המצלמה הקטנטונת שלי, בלי סאונד, בלי תאורה. והנה, גם הסצינה הזו בסרט. צילמנו עוד ראיון אחד, פחות מוצלח, ואז אמרתי לאורי שדי, אני לא יכולה להמשיך איתו יותר, הייתי כל כולי במסע ברחבי המדינה עם 'איפה אלה קרי' ולא יכולתי להקדיש לסרט, לאורי ולתלמי דקה נוספת. אבל שמרנו על קשר והוא עדכן אותי בקורותיו".דבורית שרגל (צילום: אור קפלן)דבורית שרגל (צילום: אור קפלן)
דרך חתחתים ארוכה
המסע הזה ארך כחמש שנים, לא כולל הקורונה שתקעה את כל העסק והכניסה את הסרט הגמור להקפאה עמוקה. "כאשר פגשתי את מנחם תלמי, הוא היה כבר כמעט בן 90 ולא זכר הרבה מהפרטים שהשתוקקתי לדעת. יחד עם זאת, ביקרתי את בני הזוג תלמי מספר פעמים, והפגישות כולן נסבו על 'תמונות יפואיות'. לא היה תקציב כלל, וניסינו לגבש קו כללי לסרט. כל גיבורי יפו אינם בין החיים, מה שחידד שצריך קו קצת אחר לסרט. יצרנו קשר עם אנשים שחשבנו שראוי לצלם אותם", אומר רותם.בשלב הזה נכנס לתמונה הבמאי והמפיק ניר וייס. "הוא ממש בולדוזר, היו לו רעיונות נפלאים וצולמו החומרים העיקריים של הסרט. כמו כן הוא בנה את הטריילר האפשרי לסרט עבור הגשה לקרנות הקולנוע וגופי השידור", מספר רותם.ככה, חדורי התלהבות, הערצה ל"תמונות יפואיות" ולתלמי, עברו שני משוגעים לדבר בין קרנות הקולנוע. אבל כל מי שקצת מכיר את דרך החתחתים לגיוס כסף ליצירת קולנוע בישראל יספר ששני משוגעים לדבר מול קרנות הקולנוע בארץ זה לא כוחות. "כל קרנות הקולנוע וגופי השידור דחו את הסרט שלנו", הוא מספר."כתוצאה מזה, אחרי כמה שנים של עבודה, בקיץ 2019 ניר החליט לפרוש מהפרויקט. שאלתי את דבורית אם תרצה לחזור להצטרף לפרויקט, כי היא עזרה לי בתחילת הדרך וצילמה איתי כמה סצינות. היא כבר הייתה בשלבי סיום העריכה של סרט מספר 6 שלה, 'צוללת', והסכימה. גייסתי הון מינימלי להפקת הסרט ממשפחתי ויצאנו לדרך".תמונות יפואיות – חנה המתרחצת לא התרחצה (צילום: באדיבות משפחת שמואל כץ)תמונות יפואיות – חנה המתרחצת לא התרחצה (צילום: באדיבות משפחת שמואל כץ)בקיץ 2019 הם חברו זו לזה שוב. רותם שאל את שרגל אם תוכל לערוך איתו את הסרט, והיא השיבה בחיוב. "כבר חשתי מחויבות וקשר לפרויקט – אבל אמרתי שאוכל להתפנות רק אחרי שאגמור את 'צוללת'", היא מספרת. "וכך הגענו לדצמבר 2019. בשלב הזה עירבתי את העורכת של 'צוללת', הילה הרמתי, ושאלתי אותה אם בא לה על הרפתקה נוספת איתי, הפעם עם אורי ועם תלמי. גם הילה כמובן הכירה את תלמי, ובבית הוריה היה אפילו עותק ישן של 'תמונות יפואיות'".ההחלטה התקציבית המקדמית היא שזהו, הצילומים נגמרו, מסתדרים עם מה שיש. "בכל זאת הסרט מומן על ידי אורי ולא על ידי שום גורם אחר, והיה לו להפקתו סכום מוגבל מאוד ואיתו היינו צריכות להסתדר", היא מסבירה. "כי מי אם לא זו שמפיקה סרטים דלי תקציב שלא באשמתה, תוכל להרים פרויקט שכזה? ומכאן התחלנו לחשוב יחד עם הילה הרמתי על מבנה התסריט, על בניית העלילה וכן הלאה"."העריכה החלה לפני ימי הקורונה ובהמשך, כשנקלענו לסגר, חלק גדול ממנה נעשה כשהילה ואני כל אחת בחדר עבודתה. גמרנו את הסרט ב־2 ביולי, יום לפני הפרמיירה של 'צוללת'. אבל לצערנו הרב העולם נפתח לשבוע בלבד וחזרנו לעוד סגרים והגבלות שהשביתו את עולם התרבות עד מרץ 2021".\
)ספק אם המילון של תלמי היה עובר היום. לאלמנה יש "גוף עבודת יד ובונבונים כמו מהמגזינים הכי מלוכלכים", על איבר המין הגברי הוא כותב: "כשילך לעולמו, את הברוך הבא שלו יצטרכו להרוג באופן פרטי", "אתה כבר שמונים וחמש, יכול להיות שהלולב כבר לא מכה … אצלי הקפיץ כמו חדש"."יש כמה דברים", משיב רותם בתשובה לשאלה מה עוד לא היה עובר היום: "ככלל, הספרים שוביניסטיים ומתאימים לשנות ה־70. אלימות כלפי נשים, אפילו אם נכתבת ברמיזה ובחן, לא עוברת היום. יש סיפור כזה, מצחיק ממש, 'צ'אלוקי מצטלם לטלוויזיה', שבו בחורה צפונית שמתאהבת ביפואי שעובד בשיפוצים באוניברסיטה מגיעה לתעד ביפו אלימות נגד נשים. הג'מאעה מכנים אותה 'קחני', כי היא הייתה פונה אל היפואי במשפטים שלא היו ברורים להם, כמו 'קחני בזרועותיך הרחימאיות, והניפני אל מחוזות החפץ המתפוקקים'. הם עונים לה: 'בכל רחוב תמצאי פה לפחות גבר אחד שמפוצץ את האישה שלו. כולם הולכים פה על עצבים'"."גם החפצה של נשים לא עוברת – כמו למשל 'ברכה אמבולנס', שקוראים לה כשגבר בלחץ. צריך לזכור שהכל נכתב על ידי תלמי בקונטקסט של שנות ה־70. הוא ניסה לשעשע. לא לכתוב ביקורת חברתית. תלמי אמר: 'הסיפורים האלה הם בשביל להעביר את הזמן בכיף'. הוא תיעד תקופה – גם מבחינת הסלנג, וגם מבחינת החיים החברתיים. אלה זמנים שהיו ולא יחזרו". 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 + two =