טעותו הגדולה של גדי טאוב

פגעה באמינותה כאשר לא טרחה לחקור את העניין לעומק ופנתה למישהו ידוע שאותו היא במקרה מכירה ( או שלא אין לי מושג על מהות היחסים בינם ) על מנת שיציג תיאור (שגוי לחלוטין ) על מצב עולם הספרות היום .
עיתונאי רציני היה טורח ובודק את העניין עם עוד אנשים.בהרושם שנוצר מהראיון הזה הוא של עיתונאית חפיפניקית שאינה בודקת דברים לעומקם .

זה מדהים כמה אתה לא מסוגל להבין דברים לפעמים, אני משתגע ממך, בחיי. מעולם – אבל מעולם, מלבד איזו התקפלות זעירה בענייני הקומיקס במגזינים – לא נתקלתי בפוסט שלך שבעקבות תגובות שקלת מחדש אפילו במעט. אתה פשוט לא מבין, אה? אין פה שום עניין של "אמינות"! היא דיברה איתו, בטח לא רק איתו, הוא אמר ככה וככה. זה עד כדי כך פשוט, אני לגמרי לא מסוגל להבין אותך. ישו.

אתה הולך לראיין בן-אדם, הבן-אדם אומר לך דברים.

אין לך, כמראיין, שום אפשרות אמיתית לבדוק ולחקור כל עובדה ופרט שהמרואיין שלך נותן לך.

זה נכון לגבי כל מרואיין. בעולם מושלם על כתבה כזו היו עובדים חודש וחוקרים ובודקים כל שורה ואמירה, אבל בעולם העיתונות הישראלי זה לא ריאלי.

אם יש לך ויכוח וטענה – הם צריכים להיות מופנים לגדי טאוב.

מה אלי דורש מעיתונאית? שתעשה קצת תחקירים לפני שהיא כותבת כתבה? זה לא כל כך קשה בועז לבדוק האם ישנן קבוצות ספרותיות שנפגשות בבתי קפה. הכתבה מטעה בכך שהיא מביאה את דעתו של גדי טאוב כדעה של מומחה בתחום הספרות… וואלה המומחה שגה, התחקירנית לא קיימת, וה"עיתונאית" הרוויחה עוד כמה שקלים על כתבה.

כמה מהקבוצות האלו מוציאות כתבי עת בדיוק כמו הקבוצות מהעבר ובאותה תדירות.
וכתבי העת האלו הם בהחלט זוכים להיהפך לחלק מהשיח התרבותי גם באינטרנט
והן מקבלות את כל מי שבא ומעוניין להצטרף .
אפשר לטעון שכתבי העת שלהם כבר אינם משפיעים על השיח הכללי כפי שהיה בעבר אבל זאת בעיה של כלל כתבי העת עם או בלי קשר לקבוצות ספרותיות .
הטענה של גדי טאוב הייהת שאין בכלל קבוצות כאלו טענה שאינה מראה על הבנה נשגבת של המצב כיום אלא רק על חוסר ידע אלמנטרי על הנעשה סביבו .

השאלה הייתה לא מידת ההשפעה של הקבוצות אלא אם אם יש או אין. גדי טאוב טען שאין בכלל ,קרא את הראיון עימו .
ואולי כדאי לציין שגם בעבר בתקופת שיא השפעתן של הקבוצות האלו בשנות השלושים והארבעים היו אלו קבוצות קטנות ,מסוכסכות עם עצמן ועם הסביבה ונוטות
שלא לקבל אנשים חדשים שלא היו "מאנשי שלומנו" כהגדרת אנשי הקבוצה.
אלא שאז לכתבי העת שלהן הרבה יותר השפעה פשוט בגלל מיעוט אמצעי התקשורת באותה התקופה .
זה נכון גם לגבי הקבוצות באמנות "אפקים חדשים " ואחרות .
היום יש ירידה דרסטית בהשפעה זה נכון ואני לא טענתי אחרת אבל זה כלל לא מה שטאוב דיבר עליו .

שאלה:
"האם יש סיכוי לחזרת התופעה של אמנים ואינטלקטואלים היושבים בבתי קפה ומנהלים דיונים על נושאים שברומו של עולם, בעולם בכלל ובישראל בפרט?

בני ציפר :
אמנים ואינטלקטואלים יושבים פחות ופחות בבתי קפה מסוימים לאו דווקא מפני שאנו חיים בעידן האינטרנט התוקע אנשים מול המחשב בביתם, אלא מפני ששוב אין חבורות ספרותיות של ממש כבימי שלונסקי וחבורתו, או רטוש וחבורתו, או חבורת "עכשיו". היום איש הישר בעיניו יכתוב, ואין זה בהכרח גרוע. .."

מתוך מפגש קוראים עם עורך המדור הספרותי של הארץ
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/QAHeb.jhtml?qaNo=94

הרבה יותר בכתבה עצמה.
מן הראוי היה לפרסם הודעת תיקון המתנצלת בפני הקבוצות הספרותיות שעצם קיומן הוכחש .

טעית בשמה של הכתבת.
טעית בשמו של המוסף שבו פורסמו דבריה.
אתה מסרב לראות את התמונה הכוללת.
אתה מתעלם מכך שגם איש בעל שיעור קומה והבנה בעולם הספרות כמו בני ציפר, עורך "תרבות וספרות" של הארץ, אומר את אותם דברים בדיוק כמו גדי טאוב.

אני מתקשה להבין את עקשנותך ואת נוקדנותך.

חבל שאתה נלפת בסרבנותך, כי מאמריך המלומדים מרתקים בדרך כלל.

האמירה הזו, ש"אין יותר קבוצות ספרותיות",
פוגעת באלה שחברים בקבוצות המעטות שכן קיימות.
קבוצות שונות מארגנות ערבי שירה וספרות,
מפרסמות כתבי עת (מודפסים או מקוונים) ויוזמות פעילויות שונות.
בקיצור – משקיעות אנרגיה רבה וזמן בקידום
הספרות והשירה .
אלי עצמו חבר בקבוצה כזו
וגם אני.
אני יכולה להבין למה האמירה ש"הקבוצות לא קיימות"
מכאיבה לו במיוחד,
וזו הסיבה שהוא מתעקש –
והוא צודק!
עצם הכחשת הקיום של קבוצות אלה על ידי אנשי ספרות
היא חצי הדרך למחיקתן האמיתית

נשמע כמו זלזול ברוטאלי בפעילות של הקבוצות.
(אתה מכנה אותם יושבי בתי קפה )
זה ממש כמו להגיד שאין בארץ תיאטרון פרינג',
ושאין מוזיקה אלטרנטיבית
ושאין קולנוע עצמאי.

ברור שכולם קיימים, ופעילים ביותר, רק שקשה להם להגיע לחשיפה תקשורתית.

אנשי רוח אמורים לעודד אותם ולא לטעון שהם נמחקו או לזלזל בהם.

מדובר באיזשהו מתח בין-דורי.

גדי טאוב, ואגב גם עוזי וייל בראיון בגלריה מאתמול
אם איני טועה, מדברים על כך שהחבורות הספרותיות מתו והכתיבה הפכה להרבה יותר של כל אדם לעצמו .

לעומת זאת, קיים זרם נוסף, הופכי לזרם של דור טאוב ווייל, שחוזר להיפגש בבתי קפה ויוצר בבתי קפה ספרותיים, עם הרבה משוררים, והיום יותר מפעם גם אמנים פלסטיים וקולנוענים.

ולכן כשטאוב רואיין, כנציג "הצעירים", הוא דיבר על עצמו ועל מה שהוא מכיר ולא על הדור הצעיר יותר. בכך נהג, אגב, ביושר. הוא עצמו זאב בודד ומציג את התמה שבה הוא מאמין כשהוא מרואיין. אילת נגב היא כתבת ותיקה ומיינסטרימית ולכן לא מכירה יותר מדי כתיבה מחוץ למסגרות המוכרות והמיוחצנות, ובשבילה טאוב מייצג דור צעיר.

כך שכל הצדדים צודקים וטועים כאחת. ואגב, גם כשהיו חבורות ספרותיות לא כולם היו שייכים לחבורה זו או אחרת. דרך החבורה היא לא דרך נכונה יותר או פחות מדרך אחרת.

אם הקבוצה מוציאה כתב עת (ולקבוצה זה קל יותר מאשר ליחיד ) כי אז לחבר בקבוצה יהיה קל יותר לפרסם בכתב העת כל עוד שהוא עומד בסטנדרטים המינימאליים של העורכים הראשיים כמובן.
לחברי הקבוצה יש גם יותר אפשרות לקבל ביקורת ופידבק ותשומתצ לב אמיתית מחבריהם לגבי יצירותיהם ביקורת שבדרך כלל קשה להשיג ממקורות אחרים .
כמו כן חברי הקבוצה נוטים לדחוף יותר את היצירות של עמיתהם בכלי התקשורת אם יש להם השפעה מסויימת בהם .
אז נכון ,כל כותב עומד בפני עצמו ומי שטוב יפרוץ וכיוצא בזה אבל למי שחברים בקבוצות ספרותיות החדירה לעולם הספרותי והפרסום בתוכו יכולה להיות קלה יותר במקרים מסויימים .

גם אני חבר בקבוצה ספרותית, ויש שם אנשים מוכשרים בטירוף, לפחות כמו גדי טאוב
אם לא הרבה יותר
מרי צודקת – הכל עניין של פרסום

תגידו, התחלקתם על השכל? ספרות היא המקצוע הכי בודד בעולם, רק אתה, המוח שלך ודף הנייר. אם היו מבקשים ממני להמר אם הסופר הבא יצמח מכת הצ'יקיאזם או מהשולחן של גבריאל מוקד, או מכרמיאל מדירה מבודדת ומחיים עכורים, אני יודע על מי הייתי מהמר.

אלי, למה אתה נותן פתחון פה לאנשים שכותבים בצורה תוקפנית ומזלזלת? אולי תקבע רף תרבותי לתגובות, ומי שירצה שישמעו את דעתו יצטרך לעמוד בו? אני הייתי מסנן קצת את אומפה לומפה

מה לעשות שבעיני חלק מאיתנו יש צדק מסוים בדבריו של אומפה לומפה, אבל דווקא יפה שאלי שומר על חופש הביטוי ועל תרבות הויכוח ולא מצנזר אותו. לא צריך להיות יותר מדי יפה נפש ולצנזר כל דבר שלא מסכימים איתו בטענה של "חוסר תרבותיות". אם זה מה שיקרה, רבים לא יתענינו יותר באתר הזה ובבלוגים בכלל. תגובות זה אחד הדברים שבשבילם המציאו את האינטרנט. מר אומפה לא רצח, לא אנס ולא קילל. לשמחתנו, אנחנו (עדיין) לא נמצאים תחת משטר אפל של מחיקות ושל צנזורה על דעות שונות ומגוונות. חבל שיש כאלו שבכזאת קלות ובלי לחשוב יותר מדי רוצים להכניס אותנו למשטר כזה.

לאאאאא, מה אתה אומר? טוב שהסברת את כוונתו של רונן… אחרת לא היינו מבינים…
סתם, סתם, אחי, אל תכעס. רק רציתי להזכיר שגם אלי עצמו יודע להביע את דעתו בצורה מעליבה ופוגעת כשצריך, אז למה אתה לא אומר על זה כלום? ראה ערך הכתבה הנוכחית: " שטויות במיץ עגבניות" "לטאוב אין את המושג הקלוש ביותר על הנעשה סביבו" "אם היה גדי טאוב טורח להוציא את חוטמו מקפה בראסארי שבו הוא יושב מידי יום בבדידות מזהרת ובניתוק מוחלט" וכו' וכו'. נו מה לעשות, לבן אדם (אלי) יש בלוג, ובהחלט מותר לו להגיד מה שהוא רוצה בבלוג שלו ולנו להגיב באותה הרמה… אף אחד עוד לא מת מקצת חופש ביטוי באתר בלוגים. להיפך, קצת "אקשן" לחימום מצב הרוח זה תמיד טוב…

פשוט לא נעים לקרוא את שלשלת ההתלהמות הזאת. גילוי נאות: אני מיודד הן עם טאוב והן עם כמה מאותן קבוצות קטנות. לכן יש אולי טעם לפסול את הצעתי להרגעת הרוחות משום איזו אינטרסנטיות של לצאת בסדר עם כולם. אבל אני חושב שאתם מגזימים לשני הכיוונים. טאוב נשאל בסך הכל האם הוא מכיר אנאלוגיה עכשוית לאותה קהילה אגדית שפסה מן העולם. ענה שאין. לא דייק. ענה גם שהמצב היום "איים איים", ובזה יש משהו. בסך הכל קבוצת צ'יקי היא קצת יותר מועדון חברתי מאשר ערש רנסאנס תרבותי, וקבוצות "עמדה" ו"עכשיו" הן קטנות וקולן לא נשמע.
לא נכון שקבוצות כאלו סגורות בפני אנשים חדשים. לפחות עם אלו שלי היתה התנסות איתם, גיליתי שיש בהן פתיחות רבה והתעניינות בדור הצעיר. אבל גם אין לקבוצות האלה את ה"פאנץ'" של פעם ואכן חסר להן את העולם התרבותי המשותף אליו משתוקק גדי טאוב וגם אני קצת.

רוב מהומה על לא מאומה