web analytics
קטגוריות
תרבות

טעותו הגדולה של גדי טאוב

במסגרת כתבה גדולה של אילת נגב ב"שבע ימים "  של ידיעות על בית קפה ספרותי משנות השלושים שבו התכנסו לשיחות ספרותיות טובי משוררנו דאז,שגתה המחברת איילת נגב שגיאה גדולה והכניסה קטע של ראיון עם גדי טאוב לגבי בתי קפה ספרותיים דהיום.
גדי טאוב מספר כיצד מדי יום הוא יושב בבית קפה "בראסרי " באבן גבירול עם המחשב שלו וכותב. אבל…
"היום אין דבר כזה כמו בתי הקפה הספרותיים של פעם ,ויוצרים לא נפגשים בחבורות בבתי קפה כי כבר אין להם שיח משותף ..ולכן אין טעם להיפגש כי אין עולם תרבותי משותף אלא רק איים איים .או פורום בארץ להחלפת דעות אמיתית ,ובתי קפה היום בוודאי אינם המקום לכך.

שטויות במיץ עגבניות.

 לטאוב אין את המושג הקלוש ביותר על הנעשה סביבו.
אם היה גדי טאוב טורח להוציא את חוטמו מקפה בראסארי שבו הוא יושב מידי יום בבדידות מזהרת ובניתוק מוחלט עם המחשב והאינטרנט שלו והולך כמה צעדים לבתי קפה אחרים באותו הרחוב כמו קפה "תולעת ספרים " של חנות הספרים הנ"ל או קפה "משוגעת" במעלה הרחוב היה מוצא קבוצות ספרותיות שדנות בלהט בענייני ספרות כל יום שישי כמו למשל ביום שישי זה כאשר הכתבה המגוחכת על אי קיומם עוררה זעם רב. והקבוצה הספרותית שבקפה "משוגעת " בהחלט קשורה לכתב עת ספרותי "כתב העת "עמדה".
וישנם גם קבוצות ספרותיות אחרות ,למשל הקבוצה הספרותית הנפגשת כל יום חמישי עם גבריאל מוקד בבית קפה. ויש את קבוצת האקדמיה החופשית של צ'יקי ארד שנפגשת לעיתים מזומנות בבית קפה.וישנן נוספות.
מה שכן היום כבר אין את הקשרים ההדוקים שהיו קיימים פעם בין אנשי ספרות ואמנות שהיו נפגשים ביחד בבתי קפה ומפרים זה את זה הדדית עם רעיונות חדשים , וחבל. היום אשת האמנות היחידה שמבקרת את בתי הקפה הספרותיים היא הציירת רחל ימפולר.  לדבריה אנשי האמנות היום שוב אינם נפגשים ביחד להוציא בפתיחות של תערוכות .
חבל על אילת נגב שפגעה אנושות באמינותה כאשר פירסמה את דברי ההבל האלו.
הקבוצות הספרותיות ובתי הקפה הספרותיים קיימים על אפם ועל חמתם של נגב וטאוב. ואם הם לא מאמינים הם מוזמנים לבוא לבקר פעם.  הם יגלו שיוצרים ספרותיים גם היום בהחלט מסוגלים לתקשר זה עם זה ולא רק באינטרנט.

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

41 תגובות על “טעותו הגדולה של גדי טאוב”

שוב אתה טועה, או למצער לא מדייק, או לחילופין סתם לא מבין: איילת נגב לא פגעה באמינותה – בטח לא אנושות – כי אין כאן שום קשר לאמינות, מאיפה השטות המטופשץ הזו? היא ראיינה את טאוב. טאוב יצא דביל. איילת נגב מביאה דברים בשם אומרם. "אמינות"!? אמינותה היתה נפגעת אם היא היתה מצטטת את טאוב כאומר: "דווקא יש המון בתי קפה ספרותיים". אז היתה נפגעת אמינותה – ואפילו אנושות – מפני שהוא לא אמר את זה. בחיי, אליק, אתה כ"כ נסחף לפעמים שזה לא ייאמן.

פגעה באמינותה כאשר לא טרחה לחקור את העניין לעומק ופנתה למישהו ידוע שאותו היא במקרה מכירה ( או שלא אין לי מושג על מהות היחסים בינם ) על מנת שיציג תיאור (שגוי לחלוטין ) על מצב עולם הספרות היום .
עיתונאי רציני היה טורח ובודק את העניין עם עוד אנשים.בהרושם שנוצר מהראיון הזה הוא של עיתונאית חפיפניקית שאינה בודקת דברים לעומקם .

זה מדהים כמה אתה לא מסוגל להבין דברים לפעמים, אני משתגע ממך, בחיי. מעולם – אבל מעולם, מלבד איזו התקפלות זעירה בענייני הקומיקס במגזינים – לא נתקלתי בפוסט שלך שבעקבות תגובות שקלת מחדש אפילו במעט. אתה פשוט לא מבין, אה? אין פה שום עניין של "אמינות"! היא דיברה איתו, בטח לא רק איתו, הוא אמר ככה וככה. זה עד כדי כך פשוט, אני לגמרי לא מסוגל להבין אותך. ישו.

כאשר מביאים לי עובדות שלי שהם שגויות אני משנה את דעתי.אתה לא הבאת כזה ואינך מבין כלל על מה אני מדבר .

היא דיברה עם מישהו שאין לו מושג על מה הוא מדבר וכתוצאה מהדיבורים יצרה רושם עובדתי
מוטעה לחלוטין .
מה עוד שרק לפני זמן לא רב פורסמה כתבה בעיתון "העיר " על קבוצות ספרותיות שכן קיימות ועל בתי הקפה שהם מתכנסים בהם .
יש כאן כשל חמור בתחקיר,זה אולי לא ברור לך אבל זה ברור לכל עיתונאי מקצועי.

אתה הולך לראיין בן-אדם, הבן-אדם אומר לך דברים.

אין לך, כמראיין, שום אפשרות אמיתית לבדוק ולחקור כל עובדה ופרט שהמרואיין שלך נותן לך.

זה נכון לגבי כל מרואיין. בעולם מושלם על כתבה כזו היו עובדים חודש וחוקרים ובודקים כל שורה ואמירה, אבל בעולם העיתונות הישראלי זה לא ריאלי.

אם יש לך ויכוח וטענה – הם צריכים להיות מופנים לגדי טאוב.

מה אלי דורש מעיתונאית? שתעשה קצת תחקירים לפני שהיא כותבת כתבה? זה לא כל כך קשה בועז לבדוק האם ישנן קבוצות ספרותיות שנפגשות בבתי קפה. הכתבה מטעה בכך שהיא מביאה את דעתו של גדי טאוב כדעה של מומחה בתחום הספרות… וואלה המומחה שגה, התחקירנית לא קיימת, וה"עיתונאית" הרוויחה עוד כמה שקלים על כתבה.

לכן הכתבה מדוייקת להפליא.
פה ושם יש קבוצות אז מה?
מי שמע עליהן או יודע על קיומן?
הם יושבים קבוצה קטנה של אנשים, מזדמנים, חדשים וקצת קבועים ורוצים לעסוק בעצמם
מבלי להיות פתוחים לאנשים חדשים
אז מה יוצא מזה?
שגדי טאוב ועוד מוכשרים אחרים , יושבים לבד, עם המחשב ומדברים לעצמם.
גם אלה שיושבים לכאורה מאוגדים יחד, רובם לא מסוגלים להבין או לקלוט, הם שם רק בשביל להשמיע
כל הקבוצות וההקבצות של חבורות הרחוב שמעלים רעיונות רומנטים בצוותא – מזמן כבר לא קיימות
כי זה בלתי אפשרי, אין שיח, אין תקשורת
יש רק אינטרנט.

כמה מהקבוצות האלו מוציאות כתבי עת בדיוק כמו הקבוצות מהעבר ובאותה תדירות.
וכתבי העת האלו הם בהחלט זוכים להיהפך לחלק מהשיח התרבותי גם באינטרנט
והן מקבלות את כל מי שבא ומעוניין להצטרף .
אפשר לטעון שכתבי העת שלהם כבר אינם משפיעים על השיח הכללי כפי שהיה בעבר אבל זאת בעיה של כלל כתבי העת עם או בלי קשר לקבוצות ספרותיות .
הטענה של גדי טאוב הייהת שאין בכלל קבוצות כאלו טענה שאינה מראה על הבנה נשגבת של המצב כיום אלא רק על חוסר ידע אלמנטרי על הנעשה סביבו .

אתה מגזים ופשוט לא מבין מה הולך בפנים
למרות שנדמה שאתה יודע .
לא צריך להיות נאיביים.
לא הכל פועל לפי מה שנדמה לך, וזה
אבל ממש לא ככה.
אמרת שכתבי העת האלה לא משפיעים, אתה צודק
אין להם כמעט קוראים.
מי שמקים כתב עת, מקים בשביל קבוצה קטנה של אנשים מטעמו. לרוב בלי שום רעיון או אידאה
ממשית .כשכתב העת מתפרק זה בגלל שהחבורה כבר לא ביחד.
מרביתם מתקשים לקבל חדשים.
הם בעצמם חדשים עם עצמם, איך הם יכולים?
גדי טאוב צודק ברמה העקרונית, וחבל שאתה לא מבין,יש קבוצות מעטות שלא משפיעות על כלום
ויש עוד המון דברים שאתה לא ממש מבחין ויודע בנושא, וחבל .

השאלה הייתה לא מידת ההשפעה של הקבוצות אלא אם אם יש או אין. גדי טאוב טען שאין בכלל ,קרא את הראיון עימו .
ואולי כדאי לציין שגם בעבר בתקופת שיא השפעתן של הקבוצות האלו בשנות השלושים והארבעים היו אלו קבוצות קטנות ,מסוכסכות עם עצמן ועם הסביבה ונוטות
שלא לקבל אנשים חדשים שלא היו "מאנשי שלומנו" כהגדרת אנשי הקבוצה.
אלא שאז לכתבי העת שלהן הרבה יותר השפעה פשוט בגלל מיעוט אמצעי התקשורת באותה התקופה .
זה נכון גם לגבי הקבוצות באמנות "אפקים חדשים " ואחרות .
היום יש ירידה דרסטית בהשפעה זה נכון ואני לא טענתי אחרת אבל זה כלל לא מה שטאוב דיבר עליו .

שאלה:
"האם יש סיכוי לחזרת התופעה של אמנים ואינטלקטואלים היושבים בבתי קפה ומנהלים דיונים על נושאים שברומו של עולם, בעולם בכלל ובישראל בפרט?

בני ציפר :
אמנים ואינטלקטואלים יושבים פחות ופחות בבתי קפה מסוימים לאו דווקא מפני שאנו חיים בעידן האינטרנט התוקע אנשים מול המחשב בביתם, אלא מפני ששוב אין חבורות ספרותיות של ממש כבימי שלונסקי וחבורתו, או רטוש וחבורתו, או חבורת "עכשיו". היום איש הישר בעיניו יכתוב, ואין זה בהכרח גרוע. .."

מתוך מפגש קוראים עם עורך המדור הספרותי של הארץ
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/QAHeb.jhtml?qaNo=94

הרבה יותר בכתבה עצמה.
מן הראוי היה לפרסם הודעת תיקון המתנצלת בפני הקבוצות הספרותיות שעצם קיומן הוכחש .

טעית בשמה של הכתבת.
טעית בשמו של המוסף שבו פורסמו דבריה.
אתה מסרב לראות את התמונה הכוללת.
אתה מתעלם מכך שגם איש בעל שיעור קומה והבנה בעולם הספרות כמו בני ציפר, עורך "תרבות וספרות" של הארץ, אומר את אותם דברים בדיוק כמו גדי טאוב.

אני מתקשה להבין את עקשנותך ואת נוקדנותך.

חבל שאתה נלפת בסרבנותך, כי מאמריך המלומדים מרתקים בדרך כלל.

בין שגיאות כתיב ושגיאות תוכניות מהותיות כפי שהיה במקרה של טאוב ואתה צריך לדעת את זה.
ובני ציפר אמר…
אז מה אם אמר?
האם אני צריך לקבל את דבריו כדברי רוח הקודש?
להזכירך בני ציפר התנפל לאחרונה על דוד גרוסמן הסופר כשזה היה באבל על מות בנו .זה לא נראה לי כהתנהגות רגישה ואנטליגנטית במיוחד.

האמירה הזו, ש"אין יותר קבוצות ספרותיות",
פוגעת באלה שחברים בקבוצות המעטות שכן קיימות.
קבוצות שונות מארגנות ערבי שירה וספרות,
מפרסמות כתבי עת (מודפסים או מקוונים) ויוזמות פעילויות שונות.
בקיצור – משקיעות אנרגיה רבה וזמן בקידום
הספרות והשירה .
אלי עצמו חבר בקבוצה כזו
וגם אני.
אני יכולה להבין למה האמירה ש"הקבוצות לא קיימות"
מכאיבה לו במיוחד,
וזו הסיבה שהוא מתעקש –
והוא צודק!
עצם הכחשת הקיום של קבוצות אלה על ידי אנשי ספרות
היא חצי הדרך למחיקתן האמיתית

תגיד לה שיש קבוצות רבות שיושבות בנועם
סביב שולחנות קטנים באמצע היום של תל אביב הגדולה, וכולם שם מעלים רעיונות גדולים
שהקבוצה שאתה משתתף בה היא מהפכנית והיא תכבוש את ישראל וכל בית שני יקנה את כתב העת שלה
והחומר תכף מגיע ללימוד באוניברסיטה ולהוצאת החומר בכרומו/ ברדיו/ טלוויזיה/ ועל הבמות.

סליחה?

אילת נגב ראיינה את גדי טאוב, בחור משכיל, מוכשר בטירוף, ואיש אמיתי ולא צבוע.
הוא אמר את האמת שלו.

מה אתה נדחף?????

נשמע כמו זלזול ברוטאלי בפעילות של הקבוצות.
(אתה מכנה אותם יושבי בתי קפה )
זה ממש כמו להגיד שאין בארץ תיאטרון פרינג',
ושאין מוזיקה אלטרנטיבית
ושאין קולנוע עצמאי.

ברור שכולם קיימים, ופעילים ביותר, רק שקשה להם להגיע לחשיפה תקשורתית.

אנשי רוח אמורים לעודד אותם ולא לטעון שהם נמחקו או לזלזל בהם.

את האמת שלו לנגב כשהוא מדייק.
דהיינו לא היה לו כל צורך להגיד שאין דבר כזה היום "חבורות ספרותיות " מספיק היה לו להגיד שיש כמה חבורת ספרותיות ואף אחד מחוץ לשורתיהם לא שם לב אליהם ,ואז איש לא היה אומר מילה .
ייתכן בהחלט שפשוט לא היה לו שום מידע על עצם קיומם של חבורות ספרותיות מאין אלו והדבר נחת עליו בהפתעה גמורה , אבל היה זה מתפקידה של הכתבת שאמורה להתמצא בענייני החיים הספרותיים בארץ לא לקבל את דבריהם של מרואיין אחד או שניים כפשוטם ולהציג אותם כאמת שאין עליה עירעור אלא לחקור את
הנושא לעומק.

מדובר באיזשהו מתח בין-דורי.

גדי טאוב, ואגב גם עוזי וייל בראיון בגלריה מאתמול
אם איני טועה, מדברים על כך שהחבורות הספרותיות מתו והכתיבה הפכה להרבה יותר של כל אדם לעצמו .

לעומת זאת, קיים זרם נוסף, הופכי לזרם של דור טאוב ווייל, שחוזר להיפגש בבתי קפה ויוצר בבתי קפה ספרותיים, עם הרבה משוררים, והיום יותר מפעם גם אמנים פלסטיים וקולנוענים.

ולכן כשטאוב רואיין, כנציג "הצעירים", הוא דיבר על עצמו ועל מה שהוא מכיר ולא על הדור הצעיר יותר. בכך נהג, אגב, ביושר. הוא עצמו זאב בודד ומציג את התמה שבה הוא מאמין כשהוא מרואיין. אילת נגב היא כתבת ותיקה ומיינסטרימית ולכן לא מכירה יותר מדי כתיבה מחוץ למסגרות המוכרות והמיוחצנות, ובשבילה טאוב מייצג דור צעיר.

כך שכל הצדדים צודקים וטועים כאחת. ואגב, גם כשהיו חבורות ספרותיות לא כולם היו שייכים לחבורה זו או אחרת. דרך החבורה היא לא דרך נכונה יותר או פחות מדרך אחרת.

דרך החבורה היא לא דרך נכונה להפוך את עצמך
לאיש/ת ספר.
דווקא משום שזו לא שאלה של דרך נכונה יותר או פחות, כל מה שכתב אשד בנוגע לחשיבות הידיעה
שיש קבוצה כזאת או אחרת, איננה רלוונטית לדיון
ואיננה מעלה או מורידה בכלום משום שבשורה התחתונה חשוב לדעת מה הן מקדמות הקבוצות האלה
ואיזה ישועה הן מביאות לעולם.
אין להן כל השפעה, וכל העניין הוא בהתאחדות של X אנשים ביחד לצורך תחושה של שותפות כזו או אחרת שלא מעלה ולא מורידה כלום.
כל הקבוצות האלה לא משמעותיות בכלל, כי בתוך הקבוצה שום קול לא בא לידי ביטוי, והעניין סביבן משול לפגישות פנויים פנויות.

אם הקבוצה מוציאה כתב עת (ולקבוצה זה קל יותר מאשר ליחיד ) כי אז לחבר בקבוצה יהיה קל יותר לפרסם בכתב העת כל עוד שהוא עומד בסטנדרטים המינימאליים של העורכים הראשיים כמובן.
לחברי הקבוצה יש גם יותר אפשרות לקבל ביקורת ופידבק ותשומתצ לב אמיתית מחבריהם לגבי יצירותיהם ביקורת שבדרך כלל קשה להשיג ממקורות אחרים .
כמו כן חברי הקבוצה נוטים לדחוף יותר את היצירות של עמיתהם בכלי התקשורת אם יש להם השפעה מסויימת בהם .
אז נכון ,כל כותב עומד בפני עצמו ומי שטוב יפרוץ וכיוצא בזה אבל למי שחברים בקבוצות ספרותיות החדירה לעולם הספרותי והפרסום בתוכו יכולה להיות קלה יותר במקרים מסויימים .

הסיבה היחידה שיקי כתב את מה שכתב היא שלקבוצות ברובן אין עדיין חשיפה תקשורתית
כי התקשורת מעדיפה להתמקד בסלבז .
מה תגיד כשבעתיד חלק מחברי הקבוצות יתפרסמו?
פתאם הם כן יהיו בעלי משמעות?!
לפי התפיסה שלך, גם תיאטרון השוליים הוא חסר משמעות (כי הוא לא בטלוויזיה), וכו'

גם אני חבר בקבוצה ספרותית, ויש שם אנשים מוכשרים בטירוף, לפחות כמו גדי טאוב
אם לא הרבה יותר
מרי צודקת – הכל עניין של פרסום

בהחלט הבהיר שישנם קבוצות ספרותיות ופעילות מאוד למרות הרושם השגוי והמוטעה לחלוטין שיצרה הכתבה ב"7 ימים " שכביכול המדובר בתופעה של העבר הרחוק ששוב אינה קיימת יותר .
כמו שהעיר צ' למעלה נראה שהרושם הזה הוא תוצר לא של עיוות מדעת אלא בעיקר של בורות ואי ההיכרות של כותבת המאמר ומרואייניה עם סצינת הספרות העכשווית הצעירה .
אני הייתי ממליץ למערכת "7 ימים " לתקן את הרושם השגוי הנ"ל עם כתבה שתדון בפירוט בעולם העשיר של הקבוצות הספרותיות שלמרות הכל קיימות כיום ופעילות מאוד בסצינה הספרותית שלנו .

תגידו, התחלקתם על השכל? ספרות היא המקצוע הכי בודד בעולם, רק אתה, המוח שלך ודף הנייר. אם היו מבקשים ממני להמר אם הסופר הבא יצמח מכת הצ'יקיאזם או מהשולחן של גבריאל מוקד, או מכרמיאל מדירה מבודדת ומחיים עכורים, אני יודע על מי הייתי מהמר.

ספרות זה המקצוע הכי בודד נכון .אבל גם יש קבוצות של סופרים שמסייעים זה לזה בעניינים טכניים ורעיוניים שונים .האחד אינו סותר את השני .

אלי, למה אתה נותן פתחון פה לאנשים שכותבים בצורה תוקפנית ומזלזלת? אולי תקבע רף תרבותי לתגובות, ומי שירצה שישמעו את דעתו יצטרך לעמוד בו? אני הייתי מסנן קצת את אומפה לומפה

אלי, למה אתה נותן פתחון פה לאנשים שכותבים בצורה תוקפנית ומזלזלת? אולי תקבע רף תרבותי לתגובות, ומי שירצה שישמעו את דעתו יצטרך לעמוד בו? אני הייתי מסנן קצת את אומפה לומפה

מה לעשות שבעיני חלק מאיתנו יש צדק מסוים בדבריו של אומפה לומפה, אבל דווקא יפה שאלי שומר על חופש הביטוי ועל תרבות הויכוח ולא מצנזר אותו. לא צריך להיות יותר מדי יפה נפש ולצנזר כל דבר שלא מסכימים איתו בטענה של "חוסר תרבותיות". אם זה מה שיקרה, רבים לא יתענינו יותר באתר הזה ובבלוגים בכלל. תגובות זה אחד הדברים שבשבילם המציאו את האינטרנט. מר אומפה לא רצח, לא אנס ולא קילל. לשמחתנו, אנחנו (עדיין) לא נמצאים תחת משטר אפל של מחיקות ושל צנזורה על דעות שונות ומגוונות. חבל שיש כאלו שבכזאת קלות ובלי לחשוב יותר מדי רוצים להכניס אותנו למשטר כזה.

יש הבדל בין שמירה על חופש דיבור לבין שמירה על תרבות הויכוח
מה שרונן התכוון זה שאנשים צריכים להביע את דעתם בצורה תרבותית ולא מעליבה ופוגעת

לאאאאא, מה אתה אומר? טוב שהסברת את כוונתו של רונן… אחרת לא היינו מבינים…
סתם, סתם, אחי, אל תכעס. רק רציתי להזכיר שגם אלי עצמו יודע להביע את דעתו בצורה מעליבה ופוגעת כשצריך, אז למה אתה לא אומר על זה כלום? ראה ערך הכתבה הנוכחית: " שטויות במיץ עגבניות" "לטאוב אין את המושג הקלוש ביותר על הנעשה סביבו" "אם היה גדי טאוב טורח להוציא את חוטמו מקפה בראסארי שבו הוא יושב מידי יום בבדידות מזהרת ובניתוק מוחלט" וכו' וכו'. נו מה לעשות, לבן אדם (אלי) יש בלוג, ובהחלט מותר לו להגיד מה שהוא רוצה בבלוג שלו ולנו להגיב באותה הרמה… אף אחד עוד לא מת מקצת חופש ביטוי באתר בלוגים. להיפך, קצת "אקשן" לחימום מצב הרוח זה תמיד טוב…

אם כי לא כמו אומפה.
אני לא מצדיק את אלי ולא את אומפה.
דיבור תרבותי לא יפגע בעניין שבדיון ולא בכח השכנוע של אף אחד.
דיעות יכולות להשמע מרתקות גם בלי לשלב בהן נימת זלזול ותוקפנות לצד השני.

פשוט לא נעים לקרוא את שלשלת ההתלהמות הזאת. גילוי נאות: אני מיודד הן עם טאוב והן עם כמה מאותן קבוצות קטנות. לכן יש אולי טעם לפסול את הצעתי להרגעת הרוחות משום איזו אינטרסנטיות של לצאת בסדר עם כולם. אבל אני חושב שאתם מגזימים לשני הכיוונים. טאוב נשאל בסך הכל האם הוא מכיר אנאלוגיה עכשוית לאותה קהילה אגדית שפסה מן העולם. ענה שאין. לא דייק. ענה גם שהמצב היום "איים איים", ובזה יש משהו. בסך הכל קבוצת צ'יקי היא קצת יותר מועדון חברתי מאשר ערש רנסאנס תרבותי, וקבוצות "עמדה" ו"עכשיו" הן קטנות וקולן לא נשמע.
לא נכון שקבוצות כאלו סגורות בפני אנשים חדשים. לפחות עם אלו שלי היתה התנסות איתם, גיליתי שיש בהן פתיחות רבה והתעניינות בדור הצעיר. אבל גם אין לקבוצות האלה את ה"פאנץ'" של פעם ואכן חסר להן את העולם התרבותי המשותף אליו משתוקק גדי טאוב וגם אני קצת.

ועוד משהו וולווט, אם אלי כלללללללל-כככככככך
מרגיז אותך (הו, אלוהים!! הוי, ישו!!!) – מי מכריח אותך להמשיך לגלוש הנה?!
מדוע את ממשיכה להתווכח ולנסות לשכנע אותו להפסיק?
מה יוצא לך מזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 − sixteen =