web analytics
קטגוריות
שירה

משורר האהבה והאימה: על אריק א'

סקירה על יצירתו של המשורר והעורך אריק א'.

תר פרוע / אריק א

המשורר אריק א. שפירסם לאחרונה ספר שירה חדש ,ומבחר של מיטב יצירתו ,יצר בשירתו שילוב מדהים של שירי אהבה גרנדיוזיים כמעט קוסמיים באופיים  לצד שירים של אימה קיומית מהעתיד הלא ידוע וגעגועים לעבר הציוני של תקופת המנדט.
רוב המשוררים בישראל הם בגדר בלתי ידועים לחלוטין לציבור הרחב שמודע לקיומם של כמה משוררים בני הדורות הקודמים מזך ועד אבידן וויזלטייר יונה וולך דליה רביקוביץ' ואולי גם מאיה בז'ראנו ואלו פחות או יותר .
ויש משוררים שמוכרים רק בחוגים מצומצמים ביותר של "מבינים " חובבי השירה המכירים בכישרונם אם כי הם ראויים להכרות של ציבור רחב הרבה יותר.
מדוע משוררים מסוימים זוכים להכרה כללית באופן יחסי ומשוררים אחרים שבהחלט ראויים לכך אינם זוכים לכך היא באמת שאלה מעניינת . ניתן לנחש שחלק מהבעיה היא חוסר היכולת לדחוף את עצמם בתקשורת שאינה מתעניינת במשוררים שלא זכו כבר לפרסום גדול באיזו שהיא צורה.
משורר כזה שמן הראוי שיהיה מוכר יותר מכפי שהוא הינו אריה אייזנברג הידוע יותר בכינויו הספרותי "אריק א."

אריק א. ( משמאל ) עם לימור שריר ,רן יגיל ואלי אשד.
.בחוגי היוצרים והמשוררים בניגוד לציבור הרחב אריק א. מוכר היטב . אבל גם שם הוא נראה כדמות זרה ומוזרה לבוש בבגדי איש עסקים ( הוא עובד בחברה כלכלית כל שהיא ) ומסתובב בין כל הבוהמיינים הפרועים של עולם השירה ונראה כמו זר מקיום אחר ומזמן אחר שקפץ לביקור מסתובב בתל אביב המודרנית הבוהמיינית מנותק מתגעגע לעבר המדומיין של ארץ ישראל "הישנה והטובה " ומתאר אותו מקבילה שירית של "דלות החומר" של רפי לביא .
ואת הזרות הזאת מהסביבה ואת הגעגועים למה שהיה אנו מוצאים גם בשירתו שמנסה להטוות דרך חדשה ושונה מכל מה שיש מסביב .

המשורר

 

    אריק אייזנברג ידוע בכינויו אריק א.  

שיר ראשון שמתחיל באותיות א' ות'

את המילים נשבץ כמו יהלומים

בחגורה של ליצנים נוצצים

אגלי הדיו בשולי שפתים

דקות והדוקות של מוקיון מאופר

בכחול לרצות את הכל על

סמרטוט רצפה סקסי ומשומש

ספוג בזעת כורי יהלומים

חגורים בחגור צבאי וצבעוני

 

( השיר הראשון שנדפס של אריק א. הופיע בגיליון "עכשיו 51-54) .

אריק א. פירסם עד כה רק מעט שירים באופן יחסי אך זהו מעט שמחזיק מרובה.
עד כה הוא פירסם חמישה קבצי שירה.

הראשון בהם "הודאה " יצא לאור עוד בשנת 1994 אבל כמו מרבית ספרי השירה הראשונים של משוררים חדשים ( אלא אם כן שמם הוא סיון בסקין ) זכה לתשומת לב מזערית מחוץ לחוגי המבינים בשירה .
שני ספריו הבאים היו יוצאי דופן : הם מעין "קונטרסים " קרטונים דקים מאוד שיצאו במהדורות מוגבלות ביותר של שלוש מאות וחמישים עותקים וכיום הם אזלו לחלוטין ובילתי ניתנים להשגה. אלו היו "מפת המכורה האהובה ( 2001) וערב POST מלחמה ( 2003) הם תוצר של עינינו של אריק א. כביבליופיל חובב ספרים לא רק בספרים עצמם אלא בדרך שהם נוצרים .
בחודשים האחרונים פירסם אריק א. שני ספרים המסכמים את מיטב יצירתו.
לפני כמה חודשים יצא לאור ספרו "תר פרוע " שהיציג את מיטב יצירתו מאז "הודעה ". ובימים אלו הוא פירסם ספר בשם "אופציה פואטית " שיש בו מעין סיכום יצירה שכולל את מבחר שיריו וכולל גם את מבחר השירים של עמיתו המשורר עמוס אדלהייט ( שניהם הם עורכי המגזין "עמדה") ויש לראות בו מעין המשך של ה "תר פרוע " שיצא לאור רק לפני כמה חודשים .ועם ספרים אלו יש לקהל  הרחב הזדמנות חדשה  להכיר משורר מעניין זה.

אידיאולוג שירה

…אנו עומדים בעולם חדש.
לקראת ארכיטקטורת –יופי חדשה , אוניית הדגל שלנו כבר מקדימה את הזמן . עליכם ללמוד מחדש לקרוא בשפה חדשה .
מול המבנים הסמנטיים השגורים והמיושנים , המיועדים להריסה זמן רב, אנו מציבים רעננות ,מקוריות ,חידוש.
החובה העליונה להרחיב ולשכלל את הלשון ( מילים חדשות, צירופים חדשים , מפתיעים נועזים), העיקרון ליצור בכלים אישיים שפה חדשה , אותנטית ,סמאנטיקה מקורית הנשענת על ראיה חדשה, ,צורות חדשות ,חידוש התכנים עד כדי יצירת תכנים חדשים ויצירת דיאלוג עם קוראים חדשים.
שירה כפעילות מילולית –תקשורתית עליונה חייבת לפרוץ דרך אל דיאלוג זה , שבלעדיו כל מערכת –שמש סמאנטית קורסת.
( הפתיחה למאמר "שירה חדשה בשנות ה-90" מאת עמוס אדלהייט ואריק א. הופיע בגיליון "עכשיו" מספר 56 , 1989 ).

אריק א. החל לפרסם שירים בסוף שנות השמונים. ובראש ובראשונה בכתב העת הספרותי "עכשיו " בעריכתו של גבריאל מוקד . שם הוא הופיע לראשונה בגיליון 51-54 של המגזין (זה היה גיליון אחד ) ולאחר מכן  בגיליון 55 של כתב העת ביחד עם לא פחות מ-19 משוררים צעירים מוכשרים אחרים כמו עמוס אדלהייט ודפנה ושבי שחורי . כל המשוררים האלה קיבלו את השם "קבוצת עכשיו 55 " על שם הגיליון שבו הופיעו  רובם לראשונה . ובמשך זמן מה כמה מהם אכן פעלו כקבוצה מגובשת שנהגה להיפגש בבתי קפה לקיים דיונים סוערים בענייני ספרות ולארגן ערבים ספרותיים. הם התאפיינו הן בהתחברות לשירתם של משוררי שנות החמישים והשישים מדוד אבידן ועמיחי ועד לדליה הרץ, ישראל פינקס ויונה וולך. אבל מצד שני היה בשירתם גם ניסיון ליצור בשירתם חידושים סמנטיים על בסיס הדיאלוג עם קודמיהם.
חלק מהמשוררים האלו נעלמו מאז מהאופק של עולם הספרות והפסיקו לפרסם אולי התייאשו מקבלת הפנים האדישה שעולם הספרות והציבור הרחב מקבל בה את הרוב המוחלט של המשוררים המודרניים .כמה בודדים עקשניים נשארו בהם אריק א.

ביחד עם כמה מעמיתיו מקבוצת "עכשיו 55 "  הסופר רן יגיל והמשורר עמוס אדלהייט ואחרים הקים אריק א. את מגזין "עמדה " שבו הם מנסים ליישם את טענותיהם לגבי הדרך שבה צריכה הספרות העברית ללכת . וזאת יש לדעת אריק א. הוא אחד המשוררים הבודדים כיום שיש להם תזה שלמה לגבי הדרך והכיוון שבה השירה העברית צריכה ללכת .

עוד בשנת 1989 זמן קצר לאחר שהחל שהתפרסם כמשורר פירסם אריק א. ביחד עם עמיתו אדלהייט את מאמרם "שירה חדשה בשנות ה-90 " בגיליון 56 של "עכשיו ( דהיינו רק גיליון אחד לאחר הגיליון שבו "התגלה "רשמית ) שבו היתוו כיוונים חדשים לדרך שבה צריכה ללכת השירה בשפה העברית . בעת פירסומו המאמר לא עורר כל תשומת לב שהרי מי ישים לב למאמר יומרני של שני משוררים צעירים ולא ידועים לחלוטין שרק עתה החלו לפרסם את שיריהם בבימות מקצועיות ? הדבר נראה כחוצפה שבל תיאמן במקרה הטוב.

בדיעבד במרחק של שנים לאחר פרסומו ברור שהיה זה אחד המאמרים החשובים ביותר שפורסמו ב"עכשיו".
במאמר זה קבעו המשוררים שהשירה החדשה צריכה לקיים ולפתח דיאלוג עם הקורא ,דיאלוג שנוצר ממידת האותנטיות של הטקסט והיכולת ליצור הזדהות רגשית –שכלית עם הקורא.
ודיאלוג נכון ואותנטי עם הקורא נובע קודם כל משימוש מדויק שאינו מוגזם במילים. שימוש מדויק במילים תורם להצגה אובייקטיבי של תוכן הדברים כפי שהם . המשוררים קבעו שהם מאמינים בהירארכיה של הדברים כלומר שישנם דברים חשובים ומרכזיים יותר ופחות ,"גבוהים ו"נמוכים " . על השירה לא להתעלם מפיצול זה אלא לעמוד על הקשר העמוק בין "גבוה " ל"נמוך " באופן המאפשר עיסוק בכל התחומים ואינו נמנע משימוש בכל מושא בהוויה ללא פיצול ערכי . לדעתם גם כאשר שירה עוסקת בנושאים "נמוכים" עליה לעשות את החיבור לדברים העמוקים של הקיום , פענוח הרוחני בחומרי.

נשאלת השאלה האם עומד אריק א' בתביעה הזאת שהוא ועמיתו הציבו לפני 17 שנים? האם הוא בכלל צריך לעמוד ?

הביבליופיל

נשימתי רגע נעתקת
חייל מאהב שאל המערה
הסודית שבמעבה ההר
רגע הולמת כמטורפת
כמו אצבעותיי נוקשות במקשים
מקץ שנים.
("המערה הסודית" , בתוך "אופציה פואטית )
הוא עצמו דומה היה שניסה לעמוד בסטנדרטים שאותם דרש מאחרים של שמירת קשר עם העבר השירי והתרבותי של הארץ, לפחות מבחינה חזותית בשני קונטרסים מיוחדים במינם הבנויים בצורת קרטון מיושן שהוציא לאור בעצמו ב"הוצאת הבלוט " במהדורות מוגבלות של 350 עותקים כל אחת ( וכיום הם יקרי המציאות ובלתי ניתנים להשגה ) .


בחזית הקונטרס הראשון "מפת המכורה האהובה "(2001) יש תדפיס מוגדל של בול הקרן הקיימת שעליו מודפסת מפה עם כותרת " מדינת היהודים" על בול של הקרן הקיימת שהוחתם בחותמת דואר חיפאית מטעם 'מנהלת העם' ובשוליו טבלת גידול היישוב העברי בארץ בין 1868 ל¬1935, שנה לאחר מותו של ביאליק. הקונטרס נחתם בשיר "תחת שמי תל אביב " שיר מיושן כביכול אם לשפוט על פי כותרתו אבל התוכן היה רחוק מאוד מלהיות מיושן והוא נשא בו את סימני האימה הקיומית שאותן ניתן למצוא בשירים מאוחרים יותר .
"באמצעו של אותו רחוב ,כעת לא נכירו
כל אחד לגופו
יעמוד
עיניו מאדימות
כפי שמעודן לא
ישא בכל מאודו
אל המקום.

העמוד האחורי של "ערב POST מלחמה".

הקונטרס השני "ערב POST מלחמה " ( 2003) כלל בעמוד השער קטע ממפת תל-אביב. אבל באותיות קטנות וכחולות, הנעלמות לעיתים מתחת לשמות הרחובות (אבא קובנר, מאיר יערי, חנה רובינא,לוחמי המחתרות שמות עם משמעויות ברורות לגבי עברה ותרבותה של הארץ ) מופיע גם הציטוט "אם תרצו אין זו אגדה", הרצל (1896.2.14), וגם "בהחלטת עצרת האומות המאוחדות הוקמה המדינה העברית"( 29.11.1947 ) .הדפים הפנימיים כללו ציורים מיושנים של ילדים מחייכים ,צילום של בול צפת כפי שעוצב בידי מ.אריה סמלים לימים אחרים וטובים יותר לפחות לכאורה. דבר שחיזק את הניגוד בין השירים שבתוך הדפים שעסקו בימי מלחמה וערב מלחמה . אבל השתלבו יפה עם שיר ששמו היה "המערה הסודית " ששמו כמו רמז למערה מסיפורי חסמבה הישנים אבל מהר מאוד התברר שהכוונה היא בכלל לבונקר מלחמתי ובהפתעה גמורה הסתיים כשיר אהבה מיואשת .
העמוד האחורי של הקונטרס היה סמל של אימה קיומית באימאז'ים הויזואליים שבו : הוא כלל לצד השיר "אימתו של מקום " ( שנראה כמתכתב עם "תחת שמי תל אביב " בעיסוק ב"אימת המקום " ) בולים מיושנים של הר הבית ואל אקצא ( סמלים של האתר שיצית את המלחמה הבאה? ) לצד מה שנראה שנראה כסמלים של אש"ף וחותמת ישנה של "אם אשכחך ירושלים ו"עוד לא אבדה תקוותינו ".הוויזואליה והרמזים לסיפורים ישנים כאן רק תרמו לחרדת המלחמה העתידית וההשמדה הנושבת משיריו.
.הבחירה של האיורים לא הייתה מקרית : אריק א. הוא חובב ואספן גדול של פריטים נוסטלגיים כמו חוברות ישנות ואלבומי "העולם המופלא" והוא ביבליופיל הידוע בקפדנותו האובססיבית כמעט לגבי הפרטים הקטנים ביותר .,במקרה אחד הוא אף טרח ופרסם שיר שלו במגזין עמדה עם הערה נרגזת "שיר זה מודפס כאן בגירסתו הנכונה והיחידה ולא כפי שפורסם במקום אחר. " השוואה בין גירסה זאת והגרסה האחרת שפורסמה במגזין "עכשיו" מתוך הנחה שאכן נפלו שיבושים גדולים ומזעזעים הראתה שבסך הכל נפלה שם טעות באות אחת ויחידה , אבל אותו "קוצו של יו"ד " מספיק כדי לפסול את השיר בעיני המשורר הדקדקן .

השירה

יש אצל אריק א. געגועים נוסטלגיים לעבר אבל הוא רחוק מאוד מלהיות "שפוט " של העבר הוא חושב גם ורבות על ההווה והעתיד העתיד .וזה מתבטא בשירתו
ישנם כמה חטיבות בשיריו של אריק א. שמציגות נושאים שונים .
חטיבה אחת מתארת את העולם העתידני החללי הפנטסטי החודר לפתע אל אפרוריות חייו של אזרח ישראלי ממוצע ( לפחות כביכול ) ומשנה אותם מן היסוד. אני מודה ומתוודה שיש לי חיבה מיוחדת לשירים אתו אם כי הם אינם בהכרח נמנים על מיטב שירתו של אריק א ובשלב מאוחר יותר הוא נטש אותם . וכך אנו מוצאים בשיר "פנטזיה על נושא רומנטי" :
בחלל חדר נטול דלת
חדר נטול חלונות
ריחפנו בחללית אומגה שלוש
על רצפת פרקט…

אחרי שעה או שעתיים או שעות מספר
לא השגחנו בשעון ניתנו לתדלוק'
נוזלים קצר במטבח ושבנו על
עקבותינו בדיוק דיגיטאלי את ניצבת
לך בניצב עומד לי קשה. ….

טסנו אותה השעה בגובה שלושים אלף רגל
מעל האוקיינוס השקט אני סומכת רק עליך
כי רק אתה מסוגל להיות מישהו אחר
ולהישאר עצמך כרגיל ,לא ידעתי אם
להאמין לה או לא עז נשקתי ליבשת
מצחה הקסום והיא עצמה את עיניה ואמרה
תזהר רואים אותנו למטה.
( אומגה 3" בתוך "אופציה פואטית" )

או בשיר החביב עלי מאוד "דיבור" שמסיבות הידועות למשורר בלבד אינו נמצא בקבצי השירה שלו והופיע רק בכתב העת "עכשיו " :
מדבר ארוכות עוצמת את עיניה רכות
מעפילה כוכב מאדים
שרגל אדם אחר לא דרכה עליו לפנים
כמו רגלה בו
מדבר מתפשט בפניה גז אציל
מתפשט מכוכב מאדים ,עלם מעצים
מאוד באודם כוכבו בה
..גדולות ונצורות עוד ידובר
שהוא העיקר שבכלל מדובר בה

עוד אביט ללא
ספק לא
ספק שיסופק לכל דורש שיתעקש עוד
אביט בי מרחיקה בחללית אומגה שלוש
אטומה ודרוכה כקדם כל מגע של יד או צורה מוצקת אחרת של גז קל
[לנחות רק לרגע קט
בחדר כל כך מסודר ומפורט.
(עכשיו גליון 55)
לכאורה שיר שעוסק במציאות אחרת עתידנית ,עם התייחסויות שונות לסדרות מדע בדיוני כמו "מסע בין כוכבים " ("שרגל אדם לא דרכה עליו לפנים ") ואין לו כל רלבנטיות לחיינו כאן בישראל המודרנית ,אולם בהדרגה אנחנו מגלים שהמשורר משתמש במטפורות העתידניות כדי לתאר מצבים בהחלט לא עתידניים של יחסי גבר ואישה. דווקא המטאפורות העתידניות האלה כמו "ריחפנו בחללית אומגה 3 " משמשות כדי לתאר את העוצמה האדירה של הרגשות ומערכת היחסים. יש בכך מעין מקבילה מודרנית למטפורות הדתיות שבהן השתמשו משוררים מתקופת הרנסאנס כמו דנטה ופטררקה על מנת לתאר יחסי אהבה שאותם חוו בעצמם כמשהו שהוא מעל ומעבר למה שהלשון הלא שירית יכולה לתאר.
אנחנו רואים את השימוש הזה מטאפורות קוסמיות דתיות לתיאור יחסי אהבה גם בשירו של אריק א. "אור " :
….אפשר נגלה עכשיו מהות פנימית
של יפי (ה) פנים
סמוי מאחורי פניך
שהוא אור התמיד
הבוער לעד בעולמות קוסמיים נדירים פנייך
הכמוסים
שהן סיבת הסיבות
שאני רואה בך מאז ימי האפלה הגדולה
והוא הסיבה
שאת רואה את ראיתי וראיית דאגתי לך
כדי מילים
פגיון יהלום כחול של אהבה
בקול דממה
ישיגו אותך כמו חץ מורעל כמו נשיקה
( "אור" בתוך " אופציה פואטית ")
כיום העיסוק באהבה שפעם היה מרכזי בשירה ירד מאוד מגדולתו וממרכזיותו כנראה גם כתוצאה משינויים בעולם האמיתי שהפכו את יחסי האהבה הקבועים למשהו שהוא נדיר למדי ,לפחות אצל הצעירים יותר,וכך הוא גם בשירה של הצעירים יותר .
מבחינה זאת אריק א. הוא כיום בגדר יוצא דופן בקרב המשוררים הצעירים יותר ,חלק גדול ביותר בשירתו עוסק בנושא האהבה בין הגבר והאישה שהוא הנושא המרכזי ביצירתו .
אינני מתחבר לסוג זה של שירה ואינני יכול להגיד שאני מחבב או מתעניין ביותר בשירים אלו אבל יש בהם סוג של עוצמה שקטה. מי שקורא אותם בזה אחרי זה כפי שהם מופיעים בספריו של אריק א. יכול להאמין שאכן מתוארת בקבוצה זאת של שירים אהבה אמיתית בעלת כוח רב,קוסמי כמעט מעל ומעבר לסוגי האהבות שאותם אנחנו חווים בחיינו הים יומיים הבנאליים.
בשלב מאוחר יותר הרחיב אריק א. את תכני שירתו.נושא האהבה רומנטית נשאר דומיננטי כתמיד אך ביחד איתו הוא החל לעסוק גם בנושאים אחרים נרחבים יותר,שירתו החלה לעסוק בין השאר בבעיותיו של האדם הממוצע ויותר נכון התל אביבי הממוצע , במציאות המלחמתית שעליה אין לו כל שליטה בארץ שפעם היה אפשר לחיות בה קיום אידיאלי כמעט .אך היום זה כבר כמעט לא אפשרי .
המשורר חולם בשיריו על תל אביב, לפחות כפי שהייתה פעם לפני שכל אותם יזמים ומפתחים השתלטו על כל חלקה טובה שבה והפכו אותה ואת האנשים שבה לגושי אבן ובטון.

נוציא מהארון מפת המכורה האהובה
נבחר לנו אז נקודה סתם
נקרבה לעין-הלב עדין בשלו,הרחק-
בנקודה חלל
ובחלל איש
והאיש פועם ומצפה

ומקבל הודעה-
החל מהיום הנך מפוטר
בטל ומבוטל לכל דבר ועניין

ואיש מתיישב אז לאטו
בתוך הנקודה סתם
והנקודה מתרחבת לאטה
וחור עצום ורב נפער..

אנשים הרבה מתיישבים לאטם
עכשיו ,וחור הנפער מתרחב
לכאן ,ועין ולב רואים.
(מקרא מפה בתוך "אופציה פוליטית " )
דווקא בגלל השקט והקרירות האדישה כביכול ( אבל רק כביכול ) שבהם מתאר אריק א. את המצבים הקיומיים שאליהם נקלעים גיבוריו הוא מצליח להעביר ביתר כוח את האימה השקטה אך האכזרית התלויה בהם שמה הכל יתמוטט יום אחד, העיר שהוקמה במאמץ רב כל כך ונראית כל כך שבירה כעומדת על סף רעיד�
� אדמה בלתי נמנעת
.את האימה הזאת הוא המצליח להעביר בצורה החזקה ביותר ביצירתו בשיר "אימתו של מקום " שעימו כאמור סיים את הקונטרס שלו "ערב פוסט מלחמה". זהו שיר שקט לכאורה אך מבטא פחדים קיומיים ודומה שאין רלבנטי ממנו לימים שבהם אנו חיים :
לעת הזו
אניותי חוסה בצל הרהורים קשים
כהים בדיונות זכוכית
עמדה כאן בכרך האביב
לעת הזו
הד פסיעותיו של המפלס הנודע למתי מעט
שלי, חומק ושוב ושוב מאימתו
של מקום

..יציף ושבו שוב
נחשול עצמות
גברים נשברות
(אימתו של מקום ב"אופציה פואטית" )
המשורר חולם על עבר שבו הכל היה טהור תמים ונקי אבל ההווה למרבית הצער רחוק מאוד מלהיות כזה ההווה הוא של מלחמה וזמן שלאחר מלחמה שתחזור שוב.ההווה בשיריו של אריק א. הוא של ערב מלחמה שעומדת לשטוף את הכל :
כל המוכר נסדק באחת לפני המלחמה
ורק אחת נותרת –וודאית וישירה
..אבל זהו שיר ערב מלחמה
ושום פוליטיקה או שירה
לא תוכל לתרץ ממשלת תוהו ובוהו לא תוכל לתרץ
ושום דבר שבעולם הגלוי או שנסתר לא יוכל
לה לאדמה העתיקה והאדישה
המבותרת שבתוך המחשבות שלנו
פורחות בתוך הגוף הסודי שלנו
מלהכיל את אימת המחר.
( "ערב מלחמה" בתוך תר פרוע )
שיר שאם כי נכתב לפני כמה שנים נראה כאקטואלי מאוד למצבנו בעת כתיבת שורות אלו
או השיר "רעידת אדמה " שמצליח להעביר פחד מן העתיד לבוא בצורה שמעטים הצליחו
…נהיה מאוחר וצריך נומי נום למחר
אבל בחלל החדר צרימה
סוג של אנחה שנותרת כי דברים קורסים אל עצמם …
למחרת חדות הזריחה
כמעט הצליחה להשכיח
מסלולה קבוע
אבל כבר בערב ,טלוויזיה כבויה ,הבחנתי בה
מתגברת וצורמת
נערמת כמו מגדל צעצועים כאן
בקולוניה לשעבר פלשתינה-א"י
זעקת שבר של קוברים על
אלם נקברים .
וכבר אפשר להבחין בסדק שנוצר
בעודי מחבק את ילדי הקטן
בקליפה שבתוכה ממשיכים.
("רעידת אדמה" בתוך "תר פרוע" )
המשפחה של המשורר מממשיכה בחייה היומיומיים הרגילים ומנסה להתעלם ממה שמסביב אבל הסדק שבחוץ הולך ומתרחב והמשורר יודע היטב שבסופו של דבר הסדק יציף את כולם
"לא תהיה מלחמה את טוענת ,לא תהיה,לא כעת
אבל קשה להכיר ב…
עולם לא מכיר בושה
ורק אנחנו הילד ואימו והגבר ,הנותרים
נסובב בעיר הפלאות ברחובות הקטנים יותר ויותר
בהולים ..
נכניס ונוציא להכניס
לעשות מקום
לכל דבר שיזכיר לנו בגד חם
בתרמיל על שכם שלי
להתחיל אלף בית.
("ערב פוסט מלחמה" בתוך תר פרוע )
המשורר המתכונן לאפוקליפסה שעלולה להרוס את כל המוכר והאהוב עליו כל כך ושבתוכו נמצאים הוא ומשפחתו. .וכל שנשאר לו הוא להתגעגע למה שהיה ,לפחות לכאורה אז בימי המנדט הרחוקים ,בתקופת שיאה של הציונות כאשר נראה היה שעומד להיות עתיד מפואר וזוהר עבר שאותו לא חווה באמת אלא רק בדמיונו ובתאוות האספנות שלו הוא מנסה לחוות אותו מחדש.
המעבר משירי האהבה של אריק א. לשירי האימה והזוועות הקיומיות המודחקות יכול להיות פתאומי והחוויה עבור מי קורא את השירים ברצף היא מצמררת למדי.אריק א.הוא יוצא דופן בכך שהוא משורר בו זמנית גם על האהבה וגם על האימה שני נושאים שלא מתחברים בדיוק ביחד אבל ייתכן שבחיבורם הוא רומז לנו שגם במקום של האימה הקיומית הגדולה ביותר עדיין יש מקום גם לאהבה ולתקווה.
הספרים עצמם מודפסים היטב ובדקדקנות ולא מצאתי בהם שגיאות .דבר שאינו מפתיע אם נזכור שהמשורר הוא אדם שידוע כמעט לשמצה בדקדקנותו הרבה.
עם דקדקנות קפדנית כזאת לא נותר אלא לתמוה: מדוע כמה מהשירים חוזרים בשני הספרים שפורסמו בזמן קצר זה  אחרי זה ומהם שכבר פורסמו בספרו הראשון של אריק א. "הודאה ". וזה מיותר.

האם לא עדיף היה להכניס במקום השירים החוזרים שוב ושוב שירים שלא פורסמו כבר בשום ספר,כמו למשל השיר "דיבור " שפורסם רק בכתב עת או פשוט לחסוך בנייר ?
אבל אלו הן דקדקנויות קטנות ,אריק א.הוא משורר שכדאי וראוי לקרוא אותו שכן מעטים הם המשוררים שמצליחים לשורר בשכנוע כה גדול על האהבה הגדולה ביותר והאימה הקיומית ביותר. לעניות דעתי הוא בהחלט עומד בשיריו בסטנדרטים שדרש מאחרים באותו מאמר נשכח משנות השמונים כאשר הוא משלב בין הרוחניות והגופניות ומפתח דיאלוג שכלי ורגשי עם הקורא .דיאלוג שעוצמתו מתחזקת בגלל הקשר הישיר שאותו מקיים אריק א. עם השירה והסמלים הויזואליים של העבר.

עטיפת מגזין עמדה עם צילום נדיר של אריק א. ועמיתיו.

קישורים רלבנטיים

אריק א. בלקסיקון "הקשרים"

אריק א. בלקסיקון הספרים

רפי וייכרט על "מפת המכורה האהובה"

תלמה אדמון על "מפת המכורה האהובה"

תלמה אדמון על ערב פוסט מלחמה

תר פרוע 

 

כובשי החלל חלק א' :פואמה מאת אריק א'

כובשי החלל חלק ב' :

אופציה פואטית בבוקנט

אריק א. על מקסים גילן

המגזין "עמדה" בויקיפדיה

המגזין "עמדה" תוקף

העמדה של עמוס אדלהייט

הסופר רן יגיל

הכוהנים הגדולים של קודש הקודשים: על המגזין "עמדה"

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

12 תגובות על “משורר האהבה והאימה: על אריק א'”

מתוך המאמר על אריק א. העתקתי את השיר הבא:

…נהיה מאוחר וצריך נומי נום למחר
אבל בחלל החדר צרימה
סוג של אנחה שנותרת כי דברים קורסים אל עצמם …
למחרת חדות הזריחה
כמעט הצליחה להשכיח
מסלולה קבוע
אבל כבר בערב ,טלוויזיה כבויה ,הבחנתי בה
מתגברת וצורמת
נערמת כמו מגדל צעצועים כאן
בקולוניה לשעבר פלשתינה-א"י
זעקת שבר של קוברים על
אלם נקברים .
וכבר אפשר להבחין בסדק שנוצר
בעודי מחבק את ילדי הקטן
בקליפה שבתוכה ממשיכים.
("רעידת אדמה" בתוך "תר פרוע" )

אהבתי את השימוש בצלילים, בדיבור עליהם ובמצלול החזק של השיר. אפשר ממש לשמוע את הכאב והאימה של המלחמה. תמיד רלוונטי, לצערי.

ותודה על כך שאתה מקפיד להביא לידיעה ולדיון את היוצרים המופלאים שבשוליים.

לאחרונה ובאיחור גדול יצא לאור גיליון מספר 15 של כתב העת הספרותי "עמדה" שהוא שונה מקודמיו .
הוא כולל מאמרים של כל אחד מעורכי כתב העת "עמוס אדלהייט ורן יגיל ואריק . שכל אחד מהם כתב מאמר מקיף על משורר או סופר חביב עליו .
אריק א. כתב מאמר מקיף מאוד אולי הטוב ביותר שהתפרסם בנושא בשנים האחרונות על המשורר אורי צבי גרינברג
אופציה פואטית -עמדה מספר 15
http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=249-1668
אופציה פואטית :עמדה מספר 15

אריק א. הוא אחד האפיגונים הגדולים ביותר של אורי צבי גרינברג.

כל השירים שלו הם חיקוי זול וכמובן, חסרי משמעות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

nine − seven =