ניר ברעם נגד הממסד הספרותי

ניר ברעם מונה מטעם עצמו לנציג המרד במימסד הספרותי, אבל חוץ מאשר לטעון שיש צורך במנהיגות חדשה הוא לא מסביר איזו אלטרנטיבה צריכה אותה מנהיגות להציג.
אם נבחן את מקרה הקול הקורא האחרון הרי שברעם ג'וניור לא רק שאינו מציע אלטרנטיבה מרעננת אלא הוא חוזר על דברים שנאמרו (בתפוצה ארצית, ע"י העיתון הנמכר במדינה) על-ידי מי שמן הסתם יזכו לתואר הגנאי "המימסד הספרותי": מאיר שלו,ב. מיכאל ויגאל סרנה). גם א.ב. יהושע קרא להפסקת המלחמה הזאת כשבועיים לפני הקול הקורא של ברעם ג'וניור.

כבודו הספרותי של ניר ברעם במקומו מונח, אבל כדי "להחליף את המימסד" יש צורך בדיעות רעננות אותן אין המימסד משמיע.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3276821,00.html

שחוזר על עצמו כמו מכונה ולא מניח לשום דבר לבלבל אותו אבל ניר ברעם בתור מחליף?!
אהמ…

הוא עצמו הממסד הספרותי, במידה לא מעטה, קולו נשמע בכל פינה, והוא זוכה לחשיפה משתווה לזו של עוז ויהושע, ולבטח גדולה בהרבה משל סופרים אחרים בראשית דרכם, אחרי ספר או שניים.

לדעתי יש משהו מטופש בעצומות של משוררים וסופרים.
קולם של סופרים ומשוררים צריך לבוא סולו ולא במקהלה. כקבוצה אין לעמדתם חשיבות רבה מזו של נהגי אוטובוס או שמאי ביטוח.

אלי, בדרך כלל אני לא נותן לנטייה שלך לדבר שטויות להפריע לי. לא הפעם.
אתה כותב: "…בניגוד אולי לעמיתיו דוד בוסי ושמעון אדף וכל שאר החותמים שנראים כלא יותר מנגררים אחרי אישיותו הדומיננטית". ובכן, אני אחד מהחותמים על העצומה הזו. חתמתי כשקראתי את הנוסח. לא ידעתי מי ניסח אותה ובטח לא נגררתי אחרי אישיותו של אף אחד, וכמוני – אני מאמין – רוב החותמים. חתמנו בגלל העניין, לא בשביל שום דבר אחר. אז בחייאת רבאק.

מקריאת מדורו של דודו בוסי בעיתון העיר היום, מסתבר כי לא רק שלא היה בין ה"נגררים" אלא יזם את המכתב וגרר את ברעם לנסח אותו.

בוסי בעיתון "העיר " היום הרי זה די ברור שניר ברעם היה היוזם והרוח החיה ומר בוסי רק שימש על תקן של מסייע ומנסח ,או לפחות כך הוא עצמו מציג זאת.
ולדרור פויר:אין אני מטיל ספק בכך שידעת על מה שאתה חותם בעצומה למען השלום אני רק אמרתי שלחתימות של ושל חבריך אין רלבנטיות לרשימה הזאת שעוסקת במטרתו הספציפית המיוחדת של ניר ברעם שהיא מעבר לקריאה של חוגי השמאל גם לחזק את כוחו ואת נשמעותו של הדור הצעיר ושלו עצמו במה שמכונה "הממסד הספרותי ובתקשורת .
קרא את המאמר של בוסי בעיתון "העיר".

קודם כל, ספק גדול אם ניר ברעם למד את הפציפיזם המזויף והצבוע שלו מהבית, ולו משום שהבית כרגע מרכיב את הקואליציה של המלחמה הזאת. מי היה מאמין ששמעון ה"סנילי", כפי שקרא לו אתמול מנהיג השמאל הרדיקלי-הסהרורי בישראל חסן נסראללה, עם כל הצרות בצרורות שהביא על המזרח התיכון בניסיונותיו המיתממים, ידבר כפי שהוא מדבר לאחרונה?! ההיה או חלמנו חלום?

ניר ברעם אינו רק שלא יודע לדבר (שמעתי את גימגומיו בפאנל בהנחיית עמנואל רוזן בערוץ 10), הוא בקושי יודע לערוך, ואני כבר לא מדבר על לכתוב, או לראיין עם שאלות מונולוגיות אישיות כאורך הגלות (אתה לרגע לא מבין מי כאן מראיין את מי ולמי יש עניין להגדיל את שמו הטוב על גב המרואיין/נת). ראינו איזה יבול של פרי ביאושים הוא מוציא בהוצאת "עם עובד"; כמו שגם ראינו את פיטוריו המבוששים של שמעון אדף מהוצאת כתר, עוד יונה צחורה כשלג מתייפייף החתום על העצומה, בשל היבול הרדוד והשטחי של הסדרה הספרותית שערך שם.

עד כמה הסופרים והמשוררים שראיינתי על המלחמה בצפון הארץ ובדרום לבנון לא יודעים לדבר, מוטב שניתן לקוראים להחליט:

שיחה אישית עם המשורר העורך והמתרגם אהרן אמיר:
http://www.notes.co.il/uripaz/21746.asp

גרשון שקד, יהושע סובול, נסים קלדרון, עמוס עוז, אילן שיינפלד ויריב אופנהיימר:
http://www.notes.co.il/uripaz/21653.asp

השיר של המשורר והמו"ל אילן שיינפלד, שהיתה לי הזכות להיות נחשון בפרסומו:
http://www.notes.co.il/uripaz/21637.asp

ועוד 15 אנשי רוח מובילים בתרבות הישראלית, משמאל ומימין, שכינסתי בכתבה:
http://www.notes.co.il/uripaz/21297.asp

ואם שאלת את דעתי, הרי שבעיני אלי אשד בדרך כלל ממש רחוק מלדעת על מה הוא מדבר. אם זה על התרבות של החרדים ואם זה על היהדות בכלל ובפרט אם זה על הציונות. היה זה מצחיק עד מגוחך לשמוע אותו היום בצהריים בערוץ 2, בתכנית של קובי אריאלי, מגן בחורי-אף בהצטדקויות מצוצות מהאצבע על הרצל המשיח הקדוש (התכנית שודרה בשידור חוזר). כך למשל, אשד פתר את משאלת ליבו הכמוסה של הרצל ביומנו להכניס תחת כנפי הנצרות המגואלת במם של יהודים חפים מפשע, את כל העם היהודי אצל האפיפיור בווינה, כעוד איזושהי אמירה אגבית ושרבוט סתמי ביומן. ואילו שרבוט אחר באותו יומן, על הדימוי העצמי של הרצל, לא מנע מבעדו של מר אשד לגונן על טענתו בנימוק ש"כך הוא כותב גם ביומנו וכו'". אז תחליט כבר פעם אחת ולתמיד, מר אשד, האם הרצל התכוון במלוא הרצינות למה שכתב ביומנו או שהכול היה סתם כי בא לו לקשקש בשעת לילה מאוחרת ועייפה?!
אלא שככה זה בדיסוננס הקוגניטיבי של האנושות, כאשר הדבר משרת את המטרה, אז "הרצל התכוון במלוא הרצינות לכל מילה ביומניו", ואילו כאשר הדבר רק סותר את השקפת העולם הציונית הקלאסית על פי הפרשנות האישית שלך, אוי בייש, "יש לבטל את רישום החזון ההרצליאני ביומנו כשרבוט בעלמא". (זה כנראה גם מסביר אולי מדוע המכתב הנ"ל על השאיפה לנצר את העם היהודי אצל האפיפיור באוסטריה – נשמט מקובץ כתבי היומן של הרצל שהוצאו אך לאחרונה במהדורה חדשה ב-3 כרכים מטעם ההסתדרות הציונית. המכתב מופיע במהדורה המקורית והמהימנה בעריכת ד"ר לנדאו, מזכירו האישי של הרצל המנוח).

אגב, את המובאה המלאה מיומנו של הרצל, ניתן לקרוא במאמרי "גורל אחד" ב"האייל הקורא":
http://www.haayal.co.il/author?id=187

יש בארץ אנשים מנותקים. אנשים שאינם מודעים לעובדות בסיסיות, אינם עוקבים אחר מעשים והתבטאויות של האויב.
למשל:
האויב אינו רוצה שלום.
האויב שולח את ילדיו למות
בהתאבדות,
ולו בכדי להמשיך להרוג את ה"ציונים".

האויב מרמה בשקרים את התקשורת הבינלאומית, ואף מאיים על עיתונאים זרים, ומאלץ אותם להציג עובדות חלקיות בלבד, תוך הסתרת פשעי המלחמה שלהם עצמם.

החיזבאללה יורה במתכוון על אוכלוסיה תמימה, בעוד צה"ל נאלץ לעשות זאת כדי לחסל את אנשי ארגון טרור זה, המסתתרים בכוונה בין חפים מפשע.

ויש עוד.

מי שעדיין טוען שישראל היא "פושעת מלחמה", הוא כנראה מנותק מהעובדות.

אולי זה מתוך רצון להתבלט ולעשות פרובוקציה, כדי ששמם יוזכר בתקשורת.

ואולי זה סתם מתוך פחד שלא יפול להם טיל על הבועה. .

יש גבול….

אבל קביעת עובדות צריכה להתבסס על נתונים והייתי שמחה לקבל את הנתונים על פיהם בססת את העובדה שכל השאר הם "נגררים בלבד".

בת כמה היא שרי גוטמן (מו"ל לביבות הבטטה של אורנה ואלה) ואיך זכתה בגילה המתקדם להיות חתומה על עצומת סופרים כה צעירים וסקסיים?

מדוע אינך מוסיף שאת הביקורות המהללות על ניר ברעם כתבו חברים שלו ואנשים שחייבים לו טובה?
ניר ברעם ראיין במעריב את יוסי סוכרי – כתבה יחצ"נית לרגל צאת ספרו של סוכרי – ויוסי סוכרי בתמורה הייל את מחזיר החלומות בהארץ ספרים
ניר ברעם הוציא ספר בסדרה בעריכתו לדרור משעני – עורך הארץ ספרים
כמו כן ניר ברעם פרסם מאמרים של אריק גלסנר שגם הוא כתב על ברעם (ועל סמדר שיר) ביקורת טובה
יובל אביבי הוא חבר של ברעם וגם חתום על עצומה
ומאיה סלע כנראה ננזפה על כך שלא התלהבה מספיק בהתחלה מספרו של ברעם

הכתיבה של ברעם היא חסרת ערך ולא מעניינת. התופעה שנקראת ניר ברעם מאוד מעניינת – סוג של ציקי ארד שלרוע מזלו לוקח את עצמו ברצינות

מדוע אתה מפרסם את רדיפת הפרסום והעסקנות של ברעם במקום לבקר אותו?

זאת סודה של תרבות הבועה
חשבו שכולם מסתכלים בשקיקה
צמאים לדיעה מרנינה הם שכחו
את ארצם את עמם

אך לא שכחו שבשביל להפוך אידיאולוגיה
לקונצנזוס יש להביא גם את חברם

גם אם בתור הוגים וסופרים יש ביניהם אחד וגם זה בקושי שנחשב מספיק חכם

וזה ההבדל הענק בין הסופרים הישנים והטובים שעדיין למזלנו מתפקדים
מה שוודאי בזכות ולבחסד הם נהיו גדולים
ובטח שלא כמו בפוליטיקת ממלכתנו ירושה מההורים
כי עם החדשים מה נשאר לקרוא חוץ מיומן
נעורים

לגבי הטענה שכל המבקרים של ניר ברעם הם ידידיו המחוייבים לו וזה משפיע על כתיבתם ,יכול להיות אני לא אומר שלא.
אבל הבא נזכור שמרבית הברנז'ה הספרותית והתקשורתית בישראל מכירה זה את זה וכך היה מאז ומתמיד. כך שאת מה שאתה אומר לגבי ניר ברעם אתה יכול להגיד לגבי סופרים רבים אחרים.
לעצם העניין :אני מאמין שמבקר טוב גם אם הוא מכיר ומחויב לסופר שהוא כותב עליו ,אם הספר לא יהיה ספר טוב בסטנדרטים של אותו מבקר כי אז גם אם ירצה מאוד יתקשה לכתוב ביקורת משבחת באמת .
אני מכיר למשל את ארי גלסנר ולדעתי גם אם היה רוצה לכתוב ביקורת טובה למען ידיד על ספר שליבו אינו שלם עימו מה שיצא ממנו יהיו "דברי בלעם "בא לברך ויצא מקלל ".
.
הספרים הקודמים של ברעם היו בלי ספק זניחים ומטה מזה ,הספר הנוכחי יש בו גרעין חזק לכל הפחות אחרת גם מישהו מתוקשר כמו ברעם היה מתקשה לשכנע את ידידיוומקורביו לכתוב ביקורות מהללות על ספר שהם בזים לו במעמקי ליבם.
במקרה כזה הם פשוט היו מתעלמים מתחינותיו ודרישותיו של האיש בתירוצים שונים ומשונים ומחכים לספר אחר שלו שעליו יוכלו לכתוב ולחיות עם מצפונם.

של הרצל ,טענה מגוחכת שסותרת לחלוטין את כל נ מה שידוע לנו לגביו .
להקים מדינה עבור יהודים שבה יתנצרו כולם?
האם לא יהיה פשוט וקל יותר לנצר את כולם באירופה ?
ולמה שתהיה לו קונספירציה כזאת אם יחסו לנצרות היה תמיד אדיש מכלתחילה
כל מה שידוע לנו לגבי הרצל הוא שהיה חילוני וזה שונה מאוד מלהיות נוצרי הבן טען כל מיני דברים אבל האב מת בילדותו ולא היה לו כמעט קשר אליו כך שאפשר להתעלם מטענה זאת .
שוב: אם היה הרצל רוצה בניצור היהודים היה מתאר זאת בצורה מפורטת הרבה יותר מאשר שירבוט ביומנו בנערותו .
אבל זה אופייני לחובבי קונספירציות להיטפל לשירבוט אחד ספציפי מימי הילדות ולהתעלם מהאלפים שאומרים בדיוק את ההפך.
ההנחה שלך כחובב קונספירציות היא כנראה שאדם אינו מסוגל לשנות את דעתו בימי חייו .
בזמן שהאמת היא שהרצל לא היה נוצרי ולא התעניין במיוחד בנצרות הוא היה חילוני ואם כבר רצה שהיהודים יהפכו לחילוניים ולא לנוצרים ואת זה לא הסתיר מעולם .
את זה אתה תמצא בכל כתביו .
בשביל זה אתה לא צריך להיטפל ביאוש לשירבוט אחד ויחיד .

שמת לב שבמקום להגיב עניינית לראיות שהבאתי אתה משתלח בי ברמה אישית ומייחס לי קונספירציות מצוצות מהאצבע?!

אני אשמח לנהל איתך את הדיון הזה, בשעה שתנוח דעתך ותירגע מלנפנף בשמי הפרטי עשרות פעמים בכל משפט בתגובה אחת. ברגע שתחזור לשפיות, ותשיב כמו היסטוריון וחוקר תרבות אקדמי לשמו על הטיעונים מנגד שהעליתי – אשמח להמשיך בדיון הענייני.

מאחר ולי אין שום דבר אישי נגדך ומעולם לא היה- תמהני למה אתה יורד לרמת הזילות העצמית הזאת.

חוששני שאתה זה שלא ענית על שום דבר משאלותי כפי שברור מההודעות כאן.
אתה הוא זה שלא עונה לשאלות הפשוטות שלי
תענה עליהם ואז אפשר יהיה לפתח דיון .
אני מציע שתתחיל בלהביא ציטוט מנאום או מכתב או ספר או משהו של הרצל שבו הוא קורא לנצר את כלל היהודים .
אני מבין שזה נחמד מאוד לטעון שאני לא התייחסתי לשום דבר ממה שהבאת אבל מה לעשות עשיתי זאת .
עכשיו היגיע תורך.

מר פז טיעוניך המוזרים מעמידים את סבלנותי במבחן קשה אבל כך הוא עם
חובבי תיאוריות קונספירציה באופן כללי שאתה משתייך אליהם :
אתה אומר
"מעניין שדווקא אני הוא שהביא מיומניו של הרצל על שאיפתו/חלומו הגדול לנצר המונית את בני העם היהודי וכולי, ואתה לא הבאת שום מכתב ושום ספר או משהו מדבריו של הרצל המפריכים "שאיפה/חלום זה

ובכן יש אחד אורי פז שכתב כך ב"האיייל הקורא"
http://www.haayal.co.il/thread?rep=382414

:
רק לידיעתך, איציק, הרצל חזר בו באחרית ימיו
ואף קרא לשוב אל היהדות האותנטית.
הנה קטע ממאמר שחיבר הרצל ב-‎1897, תחת הכותרת: "החנוכייה". וכך כתב שם:

"היה היה איש שבמעמקי נפשו חש בצורך להיות יהודי – – – ייסורי הנפש הכבושים סופם שהוליכו אותו אל מקורם, כלומר אל יהדותו. ובעקבות זאת חל בו שינוי שבשום פנים לא היה מתחולל בו בימים שהיה רחוק מהיהדות. הוא התחיל לאהוב את היהדות בכל לבו – – – בתחילה לא עמד אל-נכון על טיבה של הנטייה המשונה הזאת, עד שלבסוף גבר הרגש העמום והיה למחשבה ברורה: הרעיון שאין אלא מוצא אחד, והוא השיבה הביתה אל היהדות".

כן, קשה להאמין, אך מלים אלה נכתבו על-ידי הרצל עצמו, בשנת ‎1897. אלא שהוא עצמו לא הספיק בחייו לשוב הביתה אל היהדות ה"עמומה".

בנימין זאב הרצל שקד, וגם פרסם ב-‎1895, את המלים הבאות: "אנו מזהים את עצמנו כאומה על-פי הדת". ואת זאת כתב אותו הרצל שב-‎1892 חשב שניתן לפתור את הבעיה היהודית על-ידי הטבלתם של כל היהודים לנצרות. כלומר, חלה בו התפתחות רעיונית, וב-‎1895 הוא אמר: אנחנו מזהים את עצמנו כאומה על-פי הדת.
"
עד כאן אורי פז בהאייל הקורא.
אז אתה טוען שב-1897 בעת ראשית התנועה הציונית הרצל חזר ליהדות .
אז תחליט כבר :הרצל רצה לנצר את כלל היהודים עם התנועה הציונית שלו או שהוא חזר בתשובה?
עעוד ב1897?
האם אינך חושב שיש כאן סתירה בין שתי הטענות האלו ?
מר פז שים לב :אתה אדם אינטליגנטי אז איך אתה יכול לטעון
"להגיד שהרצל לא חזר על החלום/השאיפה הכמוסה שוב ושוב, מה שבסימן שאלה אחד גדול (כי מניין לך שהוא לא חזר על כך בעל פה אך לא בכתב? והאם קראת כל פיסת נייר מכתביו או עליו שאתה קובע זאת? בוודאי שלא, כי ביוגרפים והיסטוריונים לא פוסט-ציונים לא מפריכים טענתי) — זה רק שלא רציני, אלא רחוק מלהיות "
מקצועי מחקרית.
יפה אז תביא הוכחות לכך שהרצל טען דברים מעין אלה בעל פה או בכתב מעבר לאותו שירבוט ביומנו.
חובבת ההפרכעה היא לא עלי שכן אני ביקשתי מימך שתביא אישוש לטענותיך ועליך חובת ההוכחה
והטענה ש"מניין לך שהרצל
לא חזר על כך בכתב או בעל פה ".
כאמור לי לא ידוע על כך אם לך ידוע על כך אז תביא עדויות והוכחות .
ואני מבין שאין לך כאלה .
מר פז לתשומת ליבך הטיעונים שלך נעשים רציונליים פחות ופחות מהודעה להודעה. אנא הישאר בתחום העדויות בכתב שאפשר להוכיחן כדי שנוכל להמשיך בויכוח ביננו.
אגב מר פז גם בקרב חוקרי תרבות מקובל לפנות זה לזה בשם אתה האדם הראשון ניתקלתי בו אי פעם שמוצא את עצם ההתייחסות אליו בשמו כעלבון.