web analytics
קטגוריות
תרבות

ניר ברעם נגד הממסד הספרותי

הסופר ניר ברעם יזם קול קורא להפסקת המלחמה ונגד התקפת האזרחים בלבנון , שעליו חתומים סופרים שונים . קול קורא שעורר כבר סערה בתקשורת .
נתחיל בהערה שאינני תומך בקול הקורא אבל אני כן תומך בזה שיש לפרסמו. המטרה של נסארללה היא ליצור בקיעים בחברה הישראלית אבל המטרה שלנו צריכה להראות שאנחנו חברה רבגונית עם דעות שונות ומנוגדות ושמחזיקה עם זה מעמד יפה מאוד.אם אכן נצליח לעמוד בכך זה עניין אחר. אבל לנסות צריך. עד כה בכל אופן הצלחנו בכך.
מעבר לכך יש לראות ב"קול הקורא " הזה לא רק התקפה על המדיניות הישראלית.
כפי שהסביר ניר ברעם לכל מי שרוצה לשמוע יש לראות בו גם, ואולי בראש ובראשונה, התקפה על הממסד הספרותי הוותיק השולט ודומיננטי ונשמע בכל פינה מזה עשרות שנים דהיינו א. ב. יהושע ועמוס עוז ועוד כמה.
ניר ברעם ( בניגוד אולי לעמיתיו דוד בוסי ושמעון אדף וכל שאר החותמים שנראים כלא יותר מנגררים אחרי אישיותו הדומיננטית ופרט לעצם חתימתם אינם רלבנטיים לרשימה זאת ) משתמש בקול קורא זה כהצהרה שיש טוען למנהיגות חדשה לספרות הישראלית .
וזה אגב לא חדש הוא כבר מצהיר זאת בצורות שונות ובמאמרים ובאירועים שונים מזה שנים ולרוב נתקל רק באדישות מזלזלת .
עם הקול הקורא הזה והתהודה התקשורתית שיצר הוא עלה עוד שלב בטענתו לכתרם של עמוס עוז וא.ב. יהושע כ"דובר " הספרות והתרבות הישראלית וזאת במיוחד עם נזכור שאין הרבה טוענים צעירים אחרים ל"כתר" זה.

וודאי לא סופרים שהיו בולטים בשנות התשעים כמו אתגר קרת או אורלי קסטל בלום שמצהירים מאז ומתמיד שבכתיבתם הם מייצגים רק את עצמם ולרוב גם זה לא.
אם הייתה מאחורי ניר ברעם , לא יצירה ספרות ברמה גבוהה במידה סבירה, אלא רק פובליציסטיקה וכמה יצירות ספרות זניחות כפי שהיה עד השנה האחרונה כי אז יכול היה להיחשב,כפי שנחשב עד כה,  כ"עסקן ספרותי " ותו לא ,וכל הפעילות הזאת שלו לא הייתה מעלה ולא מורידה לטווח הארוך .
הספר החדש של ניר ברעם "מחזיר החלומות " שזכה לתהודה תקשורתית וגם ספרותית  גבוהה בהחלט מחזק במידה מסוימת את הטענה שלו למנהיגות,בכך שהוא מראה שיש לאיש גם יכולת ספרותית ולא רק פובליציסטית .
יהיה מעניין לראות מה יהיו הצעדים הבאים שלו בדרך ל"לקיחת " המנהיגות הספרותית מא.ב.יהושע ועמוס עוז לפחות עבור קבוצה מסוימת באוכלוסיה .
( רשימה על ספרו של ברעם "מחזיר החלומות " תופיע מתי שהוא בעתיד באתר זה ) .

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

36 תגובות על “ניר ברעם נגד הממסד הספרותי”

ניר ברעם מונה מטעם עצמו לנציג המרד במימסד הספרותי, אבל חוץ מאשר לטעון שיש צורך במנהיגות חדשה הוא לא מסביר איזו אלטרנטיבה צריכה אותה מנהיגות להציג.
אם נבחן את מקרה הקול הקורא האחרון הרי שברעם ג'וניור לא רק שאינו מציע אלטרנטיבה מרעננת אלא הוא חוזר על דברים שנאמרו (בתפוצה ארצית, ע"י העיתון הנמכר במדינה) על-ידי מי שמן הסתם יזכו לתואר הגנאי "המימסד הספרותי": מאיר שלו,ב. מיכאל ויגאל סרנה). גם א.ב. יהושע קרא להפסקת המלחמה הזאת כשבועיים לפני הקול הקורא של ברעם ג'וניור.

כבודו הספרותי של ניר ברעם במקומו מונח, אבל כדי "להחליף את המימסד" יש צורך בדיעות רעננות אותן אין המימסד משמיע.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3276821,00.html

מלכים לרגע.
כל פעם איזה בילעם חדש.
לא שזה רע, אבל התחלופה של החמורים
בתדירות גבוהה כזאת קצת מוזרה אשד
אם כי בעיניי ההמלכות שלך אשד שוות הרבה יותר
מכל מיני שמצטטים "אנשים שעושים רוח"
שאין להם מה להגיד.
עדיף בילעם.

הוא עצמו הממסד הספרותי, במידה לא מעטה, קולו נשמע בכל פינה, והוא זוכה לחשיפה משתווה לזו של עוז ויהושע, ולבטח גדולה בהרבה משל סופרים אחרים בראשית דרכם, אחרי ספר או שניים.

לדעתי יש משהו מטופש בעצומות של משוררים וסופרים.
קולם של סופרים ומשוררים צריך לבוא סולו ולא במקהלה. כקבוצה אין לעמדתם חשיבות רבה מזו של נהגי אוטובוס או שמאי ביטוח.

אלי, בדרך כלל אני לא נותן לנטייה שלך לדבר שטויות להפריע לי. לא הפעם.
אתה כותב: "…בניגוד אולי לעמיתיו דוד בוסי ושמעון אדף וכל שאר החותמים שנראים כלא יותר מנגררים אחרי אישיותו הדומיננטית". ובכן, אני אחד מהחותמים על העצומה הזו. חתמתי כשקראתי את הנוסח. לא ידעתי מי ניסח אותה ובטח לא נגררתי אחרי אישיותו של אף אחד, וכמוני – אני מאמין – רוב החותמים. חתמנו בגלל העניין, לא בשביל שום דבר אחר. אז בחייאת רבאק.

כדי ליצור ממסד חדש.
אם מישהו חפץ לקלל אותי, שיאחל לי שאהיה חלק מממסד.
בספרות, ובכל דבר אחר.

אני חושב שחלק מהבעיה של 'הממסד הספרותי הישן' סו קולד היר, הוא שמפלגתם מנהלת את המלחמה הזאת. אני לא בטוח שאת השבחים של א.ב. יהושע סובול למיניהם היינו שומעים, לו מופז ניהל את המלחמה בתור שר הבטחון עדיין של הליכוד. ב1982 היה להם קל יותר (וגם כן, לא בשבועות הראשונים) כי שרון לא היה מהמפלגה הנכונה, אז.

כיום, זה קצת שונה, זה כבר לא מערך-ליכוד, לפחות לגבי הצעירים אפילו שאב'של ניר הוא מעמודי התווך לשעבר של מפלגת העבודה. אולי הוא רוצה לחקות את דוד'שלו הירושלמי.
לי הוא קצת נראה להוט מדי להיות 'הממסד החדש'. עכשיו בכל אופן אני הולך לראות את העצומה.

מקריאת מדורו של דודו בוסי בעיתון העיר היום, מסתבר כי לא רק שלא היה בין ה"נגררים" אלא יזם את המכתב וגרר את ברעם לנסח אותו.

אלי אשד יודע הרבה יותר טוב ממך על מה הוא מדבר
אם כבר אז כבר הוא מביא את אלה שיודעים לדבר
ולהגיד משהו והניר ברעם ינק את זה מהבית
הבנת?
תפסיק להביא משוררים וסופרים שלא יודעים לדבר
ורק לעשות רוח.

וד.ט. צודק בכל מילה ומילה

בוסי בעיתון "העיר " היום הרי זה די ברור שניר ברעם היה היוזם והרוח החיה ומר בוסי רק שימש על תקן של מסייע ומנסח ,או לפחות כך הוא עצמו מציג זאת.
ולדרור פויר:אין אני מטיל ספק בכך שידעת על מה שאתה חותם בעצומה למען השלום אני רק אמרתי שלחתימות של ושל חבריך אין רלבנטיות לרשימה הזאת שעוסקת במטרתו הספציפית המיוחדת של ניר ברעם שהיא מעבר לקריאה של חוגי השמאל גם לחזק את כוחו ואת נשמעותו של הדור הצעיר ושלו עצמו במה שמכונה "הממסד הספרותי ובתקשורת .
קרא את המאמר של בוסי בעיתון "העיר".

על גבול אדמת ארזים ישבה לה ילדה קטנה בוכיה
על הצוק במנרה , בשדות בירעם, במסיק, בכרמים ובשוק קריית שמונה ,לפני כניסת השבת
ישבה בוכיה הילדה והנה לפתע הגיח הסופר מהבועה
שלום לך אמר לילדה
ענתה הילדה איזה שלום מאיימים להרגני על גבול המדינה
לא לא אמר הסופר הידען בכל רע יש גם טוב גם
אם צעק להשמידך הרשע התכוון רק להפחידך
בואי תראי הוא לא נורא
אך בידו החרב ושוב הוא קורא בקנאות צמאה
שרק אם יהרגני יזכה לחסדי הבריאה
עיזבי את דברי התוכחה
ענה הסופר ואחז בידה
אזיז את שומר ישראל סור מדרכי כה אלים ורשע
אני על שלום גדלתי ואתה על חרבך!
אך גם אני רודף שלום ענה השומר אך לא כשאין דרך להמלט מחרבו של האוייב על ביתי
בוא ואראה לביתך את האוייב אל תעמוד בפרץ של עמדתי
טוב ענה השומר אתן לך הזדמנות קח את ביתי ותראה לה את האוייב הרחום
הגיע הסופר אל הקנאי ודיבר אל ליבו
אך זה כבר חידד מספיק את חרבו ושיסף את ביטנו
ואז פנה לילדה שלא הייתה מוגנת מכל
וגם את ראשה ריטש בכל גדול
זעק השומר מה עשיתי איך יכולתי לתת לו את ביתי
לאחר כל האותות נכנעתי כי רצה להיות הגדול בעמי

אדם שכותב ביקורת על הבועה לא הופך אותו לשונה ממנה
לא נהפוך לפרוייקט ניסויי שלו כאשר האוייב אפילו לא מנסה לשקר ולהגיד שהוא מעוניין במשהו אחר מראשנו

קודם כל, ספק גדול אם ניר ברעם למד את הפציפיזם המזויף והצבוע שלו מהבית, ולו משום שהבית כרגע מרכיב את הקואליציה של המלחמה הזאת. מי היה מאמין ששמעון ה"סנילי", כפי שקרא לו אתמול מנהיג השמאל הרדיקלי-הסהרורי בישראל חסן נסראללה, עם כל הצרות בצרורות שהביא על המזרח התיכון בניסיונותיו המיתממים, ידבר כפי שהוא מדבר לאחרונה?! ההיה או חלמנו חלום?

ניר ברעם אינו רק שלא יודע לדבר (שמעתי את גימגומיו בפאנל בהנחיית עמנואל רוזן בערוץ 10), הוא בקושי יודע לערוך, ואני כבר לא מדבר על לכתוב, או לראיין עם שאלות מונולוגיות אישיות כאורך הגלות (אתה לרגע לא מבין מי כאן מראיין את מי ולמי יש עניין להגדיל את שמו הטוב על גב המרואיין/נת). ראינו איזה יבול של פרי ביאושים הוא מוציא בהוצאת "עם עובד"; כמו שגם ראינו את פיטוריו המבוששים של שמעון אדף מהוצאת כתר, עוד יונה צחורה כשלג מתייפייף החתום על העצומה, בשל היבול הרדוד והשטחי של הסדרה הספרותית שערך שם.

עד כמה הסופרים והמשוררים שראיינתי על המלחמה בצפון הארץ ובדרום לבנון לא יודעים לדבר, מוטב שניתן לקוראים להחליט:

שיחה אישית עם המשורר העורך והמתרגם אהרן אמיר:
http://www.notes.co.il/uripaz/21746.asp

גרשון שקד, יהושע סובול, נסים קלדרון, עמוס עוז, אילן שיינפלד ויריב אופנהיימר:
http://www.notes.co.il/uripaz/21653.asp

השיר של המשורר והמו"ל אילן שיינפלד, שהיתה לי הזכות להיות נחשון בפרסומו:
http://www.notes.co.il/uripaz/21637.asp

ועוד 15 אנשי רוח מובילים בתרבות הישראלית, משמאל ומימין, שכינסתי בכתבה:
http://www.notes.co.il/uripaz/21297.asp

ואם שאלת את דעתי, הרי שבעיני אלי אשד בדרך כלל ממש רחוק מלדעת על מה הוא מדבר. אם זה על התרבות של החרדים ואם זה על היהדות בכלל ובפרט אם זה על הציונות. היה זה מצחיק עד מגוחך לשמוע אותו היום בצהריים בערוץ 2, בתכנית של קובי אריאלי, מגן בחורי-אף בהצטדקויות מצוצות מהאצבע על הרצל המשיח הקדוש (התכנית שודרה בשידור חוזר). כך למשל, אשד פתר את משאלת ליבו הכמוסה של הרצל ביומנו להכניס תחת כנפי הנצרות המגואלת במם של יהודים חפים מפשע, את כל העם היהודי אצל האפיפיור בווינה, כעוד איזושהי אמירה אגבית ושרבוט סתמי ביומן. ואילו שרבוט אחר באותו יומן, על הדימוי העצמי של הרצל, לא מנע מבעדו של מר אשד לגונן על טענתו בנימוק ש"כך הוא כותב גם ביומנו וכו'". אז תחליט כבר פעם אחת ולתמיד, מר אשד, האם הרצל התכוון במלוא הרצינות למה שכתב ביומנו או שהכול היה סתם כי בא לו לקשקש בשעת לילה מאוחרת ועייפה?!
אלא שככה זה בדיסוננס הקוגניטיבי של האנושות, כאשר הדבר משרת את המטרה, אז "הרצל התכוון במלוא הרצינות לכל מילה ביומניו", ואילו כאשר הדבר רק סותר את השקפת העולם הציונית הקלאסית על פי הפרשנות האישית שלך, אוי בייש, "יש לבטל את רישום החזון ההרצליאני ביומנו כשרבוט בעלמא". (זה כנראה גם מסביר אולי מדוע המכתב הנ"ל על השאיפה לנצר את העם היהודי אצל האפיפיור באוסטריה – נשמט מקובץ כתבי היומן של הרצל שהוצאו אך לאחרונה במהדורה חדשה ב-3 כרכים מטעם ההסתדרות הציונית. המכתב מופיע במהדורה המקורית והמהימנה בעריכת ד"ר לנדאו, מזכירו האישי של הרצל המנוח).

אגב, את המובאה המלאה מיומנו של הרצל, ניתן לקרוא במאמרי "גורל אחד" ב"האייל הקורא":
http://www.haayal.co.il/author?id=187

ותודה שהסבת את תשומת ליבי שהופעתי היום בטלביזיה אני לא הייתי מודע לכך .
חבל שבכל דבריך האחרים אתה כמובן טועה ומטעה כפי שכבר הערתי לך שוב ושוב
אבל אתה כנראה אכול אובססיה בעניין הזה
אתה הרי כבר מכיר את הטיעונים אז למה אתה חוזר על כך שוב ושוב?
ולא :הרצל לא התכוון במלוא הרצינות לתמיד לגבי כל דבר שכתב ביומנו לעצמו. ויותר נכון כמו כל אחד מאיתנו גם הוא שינה את דעתו לגבי דברים לאורך השנים .
האם אתה לא שינית את דעתך מעולם מר פז לגבי דברים שחשבת בנערותך?
שוב בפעם המי יודע כמה :
טענתו הנ"ל של הרצל על הצורך לנצר את היהודים היא כפי שאמרתי באותה תוכנית ,הייתה קישקוש בעלמה.
משום שהוא כתב את זה רק פעם אחת ומעולם לא חזר על כך ושינה את דעתו בעניין . .
ואיך קובעים שהוא שינה את דעתו בעניין? ?
קובעים על פי הדיון של האיש בנושא במהלך חייו
האם הרצל השמיע נאום בקונגרס ציוני שבו קבע שעל כלל היהודים להתנצר?
אם כן מר פז צטט אותו . .
האם הוא חזר שוב ושוב ובהזדמנויות שונות על הדרישה לנצר את כל היהודים ?
אם כך מר פז צטט את הדרישות האלו ?
האם בזמן פגישה עם האפיפיור הוא דיבר על הצורך לנצר את כל היהודים ?
עם כך מר פז צטט את הודעות הרצל באזני האפיפיור שיש לנצר את כלל היהודים
האם בספריו השונים או במאמרין השונים שפירסם בעיתונים הוא דיבר על הצורך לנצר את היהודים ?
אם כך מר פז צטט את הקטעים האלה .

אם התשובה לשאלותי היא חיובית ,כי אז ברור שהוא רצה כל חייו לנצר את היהודים .ואשמח לקבל ציטוטים כאלה מעבר לאותו ציטוט יחיד שהרצל כתב בימינערותו ואתה נאחז בו באובססיה כזאת. .
אם לא .כי אז לא.
אבל אינך יכול כמו שאתה יודע היטב כל מה שיש
לך זה ציטוט אחד ויחיד של משהו שהרצל
שירבט בנערותו ושינה את דעתו לגביו אולי .אתה בכל אופן תמשיך להיאחז כאכול דיבוק מטורף באותו קטע..
מה שמביא להטלת ספק חמור לגבי היכולת שלך לחשוב חשיבה רציונלית על הרצל .
וחבל
עוד על הרצל ראו כאן
חוזה מדינת היהודים

http://www.notes.co.il/eshed/6542.

יש בארץ אנשים מנותקים. אנשים שאינם מודעים לעובדות בסיסיות, אינם עוקבים אחר מעשים והתבטאויות של האויב.
למשל:
האויב אינו רוצה שלום.
האויב שולח את ילדיו למות
בהתאבדות,
ולו בכדי להמשיך להרוג את ה"ציונים".

האויב מרמה בשקרים את התקשורת הבינלאומית, ואף מאיים על עיתונאים זרים, ומאלץ אותם להציג עובדות חלקיות בלבד, תוך הסתרת פשעי המלחמה שלהם עצמם.

החיזבאללה יורה במתכוון על אוכלוסיה תמימה, בעוד צה"ל נאלץ לעשות זאת כדי לחסל את אנשי ארגון טרור זה, המסתתרים בכוונה בין חפים מפשע.

ויש עוד.

מי שעדיין טוען שישראל היא "פושעת מלחמה", הוא כנראה מנותק מהעובדות.

אולי זה מתוך רצון להתבלט ולעשות פרובוקציה, כדי ששמם יוזכר בתקשורת.

ואולי זה סתם מתוך פחד שלא יפול להם טיל על הבועה. .

יש גבול….

בין אלי אשד לאורי פז אני אבחר באלי אשד.
ואסביר בקצרה ובמהירות גם למה.
אלי אשד מנתח דברים ולא קובע קביעות שרירותיות
מעלה ספקות, בודק הנחות, ולוקח את הדברים בפרופורציה הגיונית ולא באובססיה.
בעוד שמר "אורי פז" שהשד יודע מאיפה הוא צץ לפתע, מתנפח כמו בלון, מצטט "אנשי רוח" ומקבל
מהם את הלגיטימציה לכסח כל מה שזז מסביב.
בשם אנשי הרוח שאף אחד לא מבין מה הם אומרים אצלו בסלון.
בקיצור השתן עלה לו לראש.

העובדות לקוחות מזכרונותיו של דודו בוסי בעיתון "העיר " אתמול .
אולי כדאי לצטט קטע נחמד
מדבריו של ניר ברעם שם:
""כולנו הומואים אימפוטנטים וחסרי עמוד שדרה " ירה עלי ניר מעבר לקו
מי זה כולנו שאלתי ?
"כולנו זה אני ,אתה וכל הסופרים הצעירים "השיב" ברגע האמת ,אנחנו משאירים את הבמה רק לזקנים .
תמיד זה עוז ,מיכאל ויהושע ,עוז מיכאל ויהושע .ושוב פעם עוז ויהושע .
כוס אומו ,בא לי לקחת אם 16 ולרסס את כולנו ". …זה לא דור של פורצי דרך אלא דור של סופרי אמצע הדרך ,סופרים גלגלצ"ים".
ומכאן ממשיך הסיפור על התעקשותו של ניר לשלוח מכתבים אך ורק לסופרים צעירים עד לגיל מסויים ולא לסופרים מבוגרים יותר כדי שהיה ברור לכל שאכן מתנהלת כאן מהפכה כנגד הדור הוותיק יותר בעולם הספרות .

לא נראה לי שהחותמים השונים על העצומה היו מודעים לכוונתו של ברעם להראות לתקשורת ולעולם הספרות אחת ולתמיד שיש כאן דור חדש של סופרים שמעתה ואילך יש לשאול אותו ואת נציגיו לגבי כל אירוע בעל משמעות לאומית יותר או פחות ולא רק את הזקנים שחלף זמנם את כל העוזים והא.ב.יהושע האלה .

בת כמה היא שרי גוטמן (מו"ל לביבות הבטטה של אורנה ואלה) ואיך זכתה בגילה המתקדם להיות חתומה על עצומת סופרים כה צעירים וסקסיים?

בשיחה טלפונית עם ניר ברעם הוא ביקש להבהיר את הדברים האלה :
אין לראות ב"קול הקורא" כל התקפה אישית על דור הסופרים הוותיק ואין בו שום ניסיון להשיג השג אישי .כל מהותו היא לתת פתחון פה לדור הסופרים הצעיר בנושא פוליטי חשוב.
ניר מספר שהוא הבהיר זאת גם לא.ב. יהושע שהתקשר כדי לברר אם יש בקול קורה התקפה עליו.
ובכן אין.
כמו כן ניר ברעם מבהיר שאין לראות בחותמים האחרים "נגררים " וכי כלל העבודה על הקול הקורא הייתה עבודת צוות משותפת של ו עם אנשים כמו דודו בוסי שמעון אדף ורבים אחרים ואין זה נכון לטעון,כפי שטענתי כאן שהוא מנסה לרכוש דומיננטיות בעולם הספרות דרך הקול קורא הזה שכל מטרתו הייתה לעסוק רק בענייני המלחמה.

מדוע אינך מוסיף שאת הביקורות המהללות על ניר ברעם כתבו חברים שלו ואנשים שחייבים לו טובה?
ניר ברעם ראיין במעריב את יוסי סוכרי – כתבה יחצ"נית לרגל צאת ספרו של סוכרי – ויוסי סוכרי בתמורה הייל את מחזיר החלומות בהארץ ספרים
ניר ברעם הוציא ספר בסדרה בעריכתו לדרור משעני – עורך הארץ ספרים
כמו כן ניר ברעם פרסם מאמרים של אריק גלסנר שגם הוא כתב על ברעם (ועל סמדר שיר) ביקורת טובה
יובל אביבי הוא חבר של ברעם וגם חתום על עצומה
ומאיה סלע כנראה ננזפה על כך שלא התלהבה מספיק בהתחלה מספרו של ברעם

הכתיבה של ברעם היא חסרת ערך ולא מעניינת. התופעה שנקראת ניר ברעם מאוד מעניינת – סוג של ציקי ארד שלרוע מזלו לוקח את עצמו ברצינות

מדוע אתה מפרסם את רדיפת הפרסום והעסקנות של ברעם במקום לבקר אותו?

יצאנו מהשטחים לפני שנה.

כשנפלו קסאמים בשדרות – שתקתם
כשנורו קסאמים באשקלון – לא הזיז לכם
כשעפו קסאמים על כיסופים – הייתם בחו"ל אצל הדודה

עכשיו, כשתוקפים אזרחים לבנונים, אתם צועקים

איך אפשר להתייחס אליכם ברצינות?

זאת סודה של תרבות הבועה
חשבו שכולם מסתכלים בשקיקה
צמאים לדיעה מרנינה הם שכחו
את ארצם את עמם

אך לא שכחו שבשביל להפוך אידיאולוגיה
לקונצנזוס יש להביא גם את חברם

גם אם בתור הוגים וסופרים יש ביניהם אחד וגם זה בקושי שנחשב מספיק חכם

וזה ההבדל הענק בין הסופרים הישנים והטובים שעדיין למזלנו מתפקדים
מה שוודאי בזכות ולבחסד הם נהיו גדולים
ובטח שלא כמו בפוליטיקת ממלכתנו ירושה מההורים
כי עם החדשים מה נשאר לקרוא חוץ מיומן
נעורים

צעירים לומר את דעתם.
אבל אני מסכים מאוד עם ראשי התיבות
מי זה????
ד.ט שכתב/ה למעלה דעה מאוד נכונה בנושא
העדריות אצל סופרים ומשוררים,
כשמדובר בפוליטיקה זו תופעה נורא מוזרה, הם פתאום מתאגדים יחד כאילו היה ביניהם איזה קוצנזוס .
וזאת בנושא המורכב ממליון סוגיות, תתי סוגיות
ועניינים שסופרים אינם מבינים בהם , אלא אנשי צבא ומודיעין.
לכן, דעתם נקראת "כצעקתה" ובפועל איננה מעניינת באמת אף אחד.

הם צועקים וצווחים וקונים שטחי פרסום בעיתונות
או מפגינים את התנגדותם למלחמה כשאך לפני שבועיים הם צידדו בה וטענו שמוכרחים להפגיז.
השתולל בטירוף במיוחד המשורר שיינפלד באתר של פז עם שירו המזעזע הקורא להשמדה המונית של חפים מפשע.

די לליצנות המטופשת של סופרים שצועקים בעד המלחמה ונגדה כשבפועל אף אחד לא מתחשב בדעתם
והיא איננה משפיעה על אף אחד, ולא יותר מכל קהילה אחרת שיוצאת לצעוק נגד או בעד המלחמה.

כל העיסוק הפוליטי של סופרים ומשוררים מביך
מקומם מוזר ומשונה.

לגבי הטענה שכל המבקרים של ניר ברעם הם ידידיו המחוייבים לו וזה משפיע על כתיבתם ,יכול להיות אני לא אומר שלא.
אבל הבא נזכור שמרבית הברנז'ה הספרותית והתקשורתית בישראל מכירה זה את זה וכך היה מאז ומתמיד. כך שאת מה שאתה אומר לגבי ניר ברעם אתה יכול להגיד לגבי סופרים רבים אחרים.
לעצם העניין :אני מאמין שמבקר טוב גם אם הוא מכיר ומחויב לסופר שהוא כותב עליו ,אם הספר לא יהיה ספר טוב בסטנדרטים של אותו מבקר כי אז גם אם ירצה מאוד יתקשה לכתוב ביקורת משבחת באמת .
אני מכיר למשל את ארי גלסנר ולדעתי גם אם היה רוצה לכתוב ביקורת טובה למען ידיד על ספר שליבו אינו שלם עימו מה שיצא ממנו יהיו "דברי בלעם "בא לברך ויצא מקלל ".
.
הספרים הקודמים של ברעם היו בלי ספק זניחים ומטה מזה ,הספר הנוכחי יש בו גרעין חזק לכל הפחות אחרת גם מישהו מתוקשר כמו ברעם היה מתקשה לשכנע את ידידיוומקורביו לכתוב ביקורות מהללות על ספר שהם בזים לו במעמקי ליבם.
במקרה כזה הם פשוט היו מתעלמים מתחינותיו ודרישותיו של האיש בתירוצים שונים ומשונים ומחכים לספר אחר שלו שעליו יוכלו לכתוב ולחיות עם מצפונם.

מעניין אלי איך זה שטענתו של הרצל על הצורך לנצר את היהודים "הייתה קישקוש בעלמה", אם בנימין זאב חרג מתחום המסורת הדתית-יהודית ובחר שלא למול את בנו. אותו בן, אגב, בחר להתנצר לאחר מות אביו, חוזה מדינת היהודים, בטענה כי כך היתה שאיפת אביו שייעשה.

אבל, כפי שכבר אמרתי למעלה, טשטוש האמת המבישה הזאת בידי הציונות – אין עוד מלבדה וכל עובדה ונתון שרק לא נציג בפני מצדדיה העיוורים באפילה, לא תועיל לסודותיה הקמוסים מעין החניכים כמוך.

של הרצל ,טענה מגוחכת שסותרת לחלוטין את כל נ מה שידוע לנו לגביו .
להקים מדינה עבור יהודים שבה יתנצרו כולם?
האם לא יהיה פשוט וקל יותר לנצר את כולם באירופה ?
ולמה שתהיה לו קונספירציה כזאת אם יחסו לנצרות היה תמיד אדיש מכלתחילה
כל מה שידוע לנו לגבי הרצל הוא שהיה חילוני וזה שונה מאוד מלהיות נוצרי הבן טען כל מיני דברים אבל האב מת בילדותו ולא היה לו כמעט קשר אליו כך שאפשר להתעלם מטענה זאת .
שוב: אם היה הרצל רוצה בניצור היהודים היה מתאר זאת בצורה מפורטת הרבה יותר מאשר שירבוט ביומנו בנערותו .
אבל זה אופייני לחובבי קונספירציות להיטפל לשירבוט אחד ספציפי מימי הילדות ולהתעלם מהאלפים שאומרים בדיוק את ההפך.
ההנחה שלך כחובב קונספירציות היא כנראה שאדם אינו מסוגל לשנות את דעתו בימי חייו .
בזמן שהאמת היא שהרצל לא היה נוצרי ולא התעניין במיוחד בנצרות הוא היה חילוני ואם כבר רצה שהיהודים יהפכו לחילוניים ולא לנוצרים ואת זה לא הסתיר מעולם .
את זה אתה תמצא בכל כתביו .
בשביל זה אתה לא צריך להיטפל ביאוש לשירבוט אחד ויחיד .

הדיון הזה על השאלה האם שאיפתו של הרצל הייתה כל חייו לנצר את היהודים יש בה את הסימנים הקלאסיים של דיון עם חובב קונספירציות .
חובב הקונספירציה מאמין באמונה אובססיבית ששום טיעון הגיוני לעולם לא יכול להסית אותו ממנה שכל מה שאישיות אומרת בכתביה הידועים הוא שקרי מעצם ההגדרה ויש לחפש שירבוט לא ידוע זה או אחר שבהם נאמרים הדברים "האמיתיים " והם מרמזים על קונספירציה אפלה שאותה אישיות תיכננה כל חייה .
במקרה של אורי פז האמונה האובססיבית היא ככל
הנראה הנחה שהרצל היה נוצרי נסתר שיצר קונספירציה על מנת לנצר את כלל היהודים .
ההוכחות :
שירבוט אחד ויחיד שהרצל כתב בנערותו ביומן. .
הצהרה כל שהיא של בנו של הרצל שאותו לא מל הרצל ושהתנצר שזה מה שאביו רצה שיעשה ".
(האב כאמור נפטר בילדותו של הבן וספק רב אם היו בינהם שיחות נפש כאלו אבל נניח לזה )
.
תמהני האם מר פז העלה על דעתו שאולי להרצל היו סיבות מקבילות בכך שלא מל את בנו לאלו של המשורר המודרני מנחם בן שידחה בזעם כל טענה לגבי נצרותו אבל נניח לזה.
כל זה באמת מעניין מאוד ומעורר חשדות אפלים לגבי הקונספירציה ( אם אתה חושב כמו אורי פז כמובן ) אבל עמיתיו של הרצל כמו נורדאו וולפסון וכל השאר שמן הסתם היו נרתעים ממנו אם היו יודעים על קונספירציה כזא מצידו לנצר את כלל היהודים לא מדווחים על כך דבר הם כנראה היו מטומטמים מידי מכדי לשים לכך לב בניגוד למר אורי פז בהיר המחשבה שלנו או ש היו חלק מהקונספירציה בעצמם .
ועם כך מדוע גם הם כבר לא התנצרו או שילדיהם התנצרו ?
ואפשר להמשיך כך הלאה והלאה.

הגיחוך בכל הטענות האלו נובע מהעובדה שהרצל התייחס באותו בוז לנצרות שאליו התייחס ליהדות הדתית כדבר שחלף זמנו .
.אבל אני מניח שמבחינת אנשים כמו אורי פז חשוב מאוד להראות שהרצל היה כל חייו נוצרי מאמין ולא כפי היה ולא הסתיר זאת מעולם חילוני אדוק . אבל קל יותר לעורר סלידה כנגד מישהו שמוצג כנוצרי מאשר מישהו שמוצג כחילוני שאדיש לכל הנושאים הללו .
לא שהטיעונים האלו משנים הרבה
ברור שמבחינת אורי פז כל מי שאינו חושב כמוהו הוא טיפש מטופש או סביר יותר שהוא חלק בלתי נפרד מהקונספירציה בעצמו .

שמת לב שבמקום להגיב עניינית לראיות שהבאתי אתה משתלח בי ברמה אישית ומייחס לי קונספירציות מצוצות מהאצבע?!

אני אשמח לנהל איתך את הדיון הזה, בשעה שתנוח דעתך ותירגע מלנפנף בשמי הפרטי עשרות פעמים בכל משפט בתגובה אחת. ברגע שתחזור לשפיות, ותשיב כמו היסטוריון וחוקר תרבות אקדמי לשמו על הטיעונים מנגד שהעליתי – אשמח להמשיך בדיון הענייני.

מאחר ולי אין שום דבר אישי נגדך ומעולם לא היה- תמהני למה אתה יורד לרמת הזילות העצמית הזאת.

הסופר הצעיר, הכוחני והנלהב ניר ברעם הסביר שעצומת הסופרים הצעירים, שיזם נגד המלחמה, מסמנת לדעתו את קו הגבול וההבדלה בין "הדור הספרותי החדש‭,"‬ לדבריו, המוחה נגד המלחמות, ל"דור הישן‭,"‬ לדבריו, "הנוטה להזדהות עם הממסד והצבא" כביכול. וואלה‭!?‬ הרי אין דבר יותר ישן-נושן בספרות הישראלית מה"אנטי מלחמתיות" (כאילו מדובר באמת במלחמתיות וכאילו יש לנו ברירה‭.(‬ זוהי המסורת האפיגונית השולטת בתרבות הישראלית, ובעיקר בספרות ובשירה הישראלית, לפחות מאז מלחמת ששת הימים. מחנוך לוין הגדול עד יב"י הגרפומן המנוח (שפורסם תמיד בכבוד גדול ב"הארץ‭,("‬ כולל כל הנספחים האפיגוניים שנוספו במשך השנים בנוסח אהרן שבתאי (שפעם כתב שיר תהילה פשיסטי ממש למנחם בגין עד שהבין מאיזה צד מרוחה החמאה ועבר לצד השני‭.(‬ אז על איזה "דור ספרותי ישן, הנוטה יותר להזדהות עם הממסד" מדבר ניר ברעם? ומה? שלישיית עוז-יהושע-גרוסמן לא היתה רוב הזמן בראש "כוחות השלום" בתרבות הישראלית עד שהרצחנות הערבית, מהאינתיפאדה עד נסראללה, המאיסה גם עליהם סוף-סוף את "הצדק הערבי‭?"‬ ואגב, גם אורי אבנרי (סופר לא רע בכלל, אגב) הוא לא ילד. והוא בצד של ניר הצעיר, לא?

מנחם בן
מוסף פרומו, מעריב, 11.8.06

חוששני שאתה זה שלא ענית על שום דבר משאלותי כפי שברור מההודעות כאן.
אתה הוא זה שלא עונה לשאלות הפשוטות שלי
תענה עליהם ואז אפשר יהיה לפתח דיון .
אני מציע שתתחיל בלהביא ציטוט מנאום או מכתב או ספר או משהו של הרצל שבו הוא קורא לנצר את כלל היהודים .
אני מבין שזה נחמד מאוד לטעון שאני לא התייחסתי לשום דבר ממה שהבאת אבל מה לעשות עשיתי זאת .
עכשיו היגיע תורך.

מעניין שדווקא אני הוא שהביא מיומניו של הרצל על שאיפתו/חלומו הגדול לנצר המונית את בני העם היהודי וכולי, ואתה לא הבאת שום מכתב ושום ספר או משהו מדבריו של הרצל המפריכים שאיפה/חלום זה.

חובת ההוכחה, בעצם ההפרכה, היא אפוא עליך. ואל תתיימר לגלגל כדורים למגרש של השני סתם כך, טוב. אחרת עוד לא ירצו להתדיין איתך.

להגיד שהרצל לא חזר על החלום/השאיפה הכמוסה שוב ושוב, מה שבסימן שאלה אחד גדול (כי מניין לך שהוא לא חזר על כך בעל פה אך לא בכתב? והאם קראת כל פיסת נייר מכתביו או עליו שאתה קובע זאת? בוודאי שלא, כי ביוגרפים והיסטוריונים לא פוסט-ציונים לא מפריכים טענתי) — זה רק שלא רציני, אלא רחוק מלהיות מקצועי מחקרית.

ברור שאל אף חילוניותוהמתבוללת, הרצל העדיף לנצר את היהודים כפתרון ל"בעיה היהודית", האנטישמיות. כפי שכבר עסקתי בכך במאמרי "גורל אחד" ב"האייל הקורא" למעלה כאן.

מר פז טיעוניך המוזרים מעמידים את סבלנותי במבחן קשה אבל כך הוא עם
חובבי תיאוריות קונספירציה באופן כללי שאתה משתייך אליהם :
אתה אומר
"מעניין שדווקא אני הוא שהביא מיומניו של הרצל על שאיפתו/חלומו הגדול לנצר המונית את בני העם היהודי וכולי, ואתה לא הבאת שום מכתב ושום ספר או משהו מדבריו של הרצל המפריכים "שאיפה/חלום זה

ובכן יש אחד אורי פז שכתב כך ב"האיייל הקורא"
http://www.haayal.co.il/thread?rep=382414

:
רק לידיעתך, איציק, הרצל חזר בו באחרית ימיו
ואף קרא לשוב אל היהדות האותנטית.
הנה קטע ממאמר שחיבר הרצל ב-‎1897, תחת הכותרת: "החנוכייה". וכך כתב שם:

"היה היה איש שבמעמקי נפשו חש בצורך להיות יהודי – – – ייסורי הנפש הכבושים סופם שהוליכו אותו אל מקורם, כלומר אל יהדותו. ובעקבות זאת חל בו שינוי שבשום פנים לא היה מתחולל בו בימים שהיה רחוק מהיהדות. הוא התחיל לאהוב את היהדות בכל לבו – – – בתחילה לא עמד אל-נכון על טיבה של הנטייה המשונה הזאת, עד שלבסוף גבר הרגש העמום והיה למחשבה ברורה: הרעיון שאין אלא מוצא אחד, והוא השיבה הביתה אל היהדות".

כן, קשה להאמין, אך מלים אלה נכתבו על-ידי הרצל עצמו, בשנת ‎1897. אלא שהוא עצמו לא הספיק בחייו לשוב הביתה אל היהדות ה"עמומה".

בנימין זאב הרצל שקד, וגם פרסם ב-‎1895, את המלים הבאות: "אנו מזהים את עצמנו כאומה על-פי הדת". ואת זאת כתב אותו הרצל שב-‎1892 חשב שניתן לפתור את הבעיה היהודית על-ידי הטבלתם של כל היהודים לנצרות. כלומר, חלה בו התפתחות רעיונית, וב-‎1895 הוא אמר: אנחנו מזהים את עצמנו כאומה על-פי הדת.
"
עד כאן אורי פז בהאייל הקורא.
אז אתה טוען שב-1897 בעת ראשית התנועה הציונית הרצל חזר ליהדות .
אז תחליט כבר :הרצל רצה לנצר את כלל היהודים עם התנועה הציונית שלו או שהוא חזר בתשובה?
עעוד ב1897?
האם אינך חושב שיש כאן סתירה בין שתי הטענות האלו ?
מר פז שים לב :אתה אדם אינטליגנטי אז איך אתה יכול לטעון
"להגיד שהרצל לא חזר על החלום/השאיפה הכמוסה שוב ושוב, מה שבסימן שאלה אחד גדול (כי מניין לך שהוא לא חזר על כך בעל פה אך לא בכתב? והאם קראת כל פיסת נייר מכתביו או עליו שאתה קובע זאת? בוודאי שלא, כי ביוגרפים והיסטוריונים לא פוסט-ציונים לא מפריכים טענתי) — זה רק שלא רציני, אלא רחוק מלהיות "
מקצועי מחקרית.
יפה אז תביא הוכחות לכך שהרצל טען דברים מעין אלה בעל פה או בכתב מעבר לאותו שירבוט ביומנו.
חובבת ההפרכעה היא לא עלי שכן אני ביקשתי מימך שתביא אישוש לטענותיך ועליך חובת ההוכחה
והטענה ש"מניין לך שהרצל
לא חזר על כך בכתב או בעל פה ".
כאמור לי לא ידוע על כך אם לך ידוע על כך אז תביא עדויות והוכחות .
ואני מבין שאין לך כאלה .
מר פז לתשומת ליבך הטיעונים שלך נעשים רציונליים פחות ופחות מהודעה להודעה. אנא הישאר בתחום העדויות בכתב שאפשר להוכיחן כדי שנוכל להמשיך בויכוח ביננו.
אגב מר פז גם בקרב חוקרי תרבות מקובל לפנות זה לזה בשם אתה האדם הראשון ניתקלתי בו אי פעם שמוצא את עצם ההתייחסות אליו בשמו כעלבון.

הנורמליזציה היא אינטרס של שני הצדדים, ובשמה נמנעה ישראל עד כה מלהגיב על הפרובוקציות של החיזבאללה. אבל לכותבי העצומה בראשות ניר ברעם, אין כתובת בצד השני. החומה היחידה שהם יודעים לבקוע, היא חומת הסולידריות הישראלית. מאת דרור אידר:

http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=1798&MenuID=668&ThreadID=1014014

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 − 3 =