רמברנדט צייר היהודים

משה ושתי לוחות הברית.עשרת הדיברות כתובות בלשון העברית.

א.א. : האם רמברנדט ידע עברית ?
ד"ר לוריא: הוא השתמש במילים עבריות לפחות בחמש תמונות, שלוש מהם על נושאי הברית החדשה דווקא. מילים עבריות מופיעות גם בשני ציורים תנכיים, בתמונה "משה ולוחות הברית" ששם ניתן לקרוא בבירור את חמשת הדברות האחרונות. ובתמונה על משתה המלך הבבלי בלשצר ששם מופיעות באותיות עבריות "מנא מנא תקל ופרסין" כמסופר בספר דניאל. מילים אלו הופיעו עד אז בציורים על נושא זה רק בלטינית, אם בכלל. יש חוקרים שטוענים שהוא הכניס יותר מילים עבריות לציוריו מאשר כל צייר לפניו ואחריו עד המאה העשרים. נראה שרמברנדט לא ידע עברית אבל היו לו ידידים רבים כמו הרב המפורסם מנשה בן ישראל, שרמברנדט צייר את דיוקנו.. רמברנדט יכול היה להתייעץ עם מנשה בנושאי יהדות ולשון עברית וזאת עשה בניגוד לשאר האמנים שהכניסו מילים עבריות ליצירותיהם, לרוב, כלאחר יד וללא מחקר מדוקדק בדומה לזה שרמברנדט עשה.

 משתה בלשצאר מופסק כתוצאה מאותיות עבריות. ציור מאת רמבראנדט.

לוריא : ככל הנראה הרב בן ישראל הוא הסיבה שהמילים כתובות מלמעלה למטה ולא מימין לשמאל שכן האמין בתיאוריה של רב שמואל מהתלמוד, שטען שכך הייתה כתובה הכתובת ומשום כך לא הבינו אותה בחצר בלשצאר. ייתכן אף שציור זה היה רק עבודת הכנה בדיונים שהיו לשניים ושנמשכו במשך שנים על ספר חזוני מוזר מאוד ויוצא דופן מכל בחינה  שאותו כתב הרב בן ישראל על פי ספר דניאל ושאותו רצה שרמברנדט יאייר.

וספר מוזר  זה "אבן יקרה  " היה הספר היחיד שאותו אייר רמברנדט בימי חייו.

רמברנדט והחזון המשיחי

הרב מנשה בן ישראל. פורטריט מאת רמברנדט.

רמברנדט  הכין ארבעה תצריבים לספר מדהים אפילו לגבי התקופה ההיא   של הרב  מנשה בן ישראל "אבן יקרה " שעסק באבן עתיקה המוזכרת בתנ"ך שעליה הניח יעקב את ראשו.

האבן של יעקב אבינו ,איור מאת רמברנדט לספר "אבן יקרה  "מאת מנשה בן ישראל .

הרב מנשה בן ישראל .ציור מאת רמברנדט.

הרב מנשה בן ישראל היה אחד ממנהיגיה הבולטים של יהדות אירופה והאיש האחראי להחזרת היהודים לאנגליה בימי השליט הפוריטני קרומוול.הרב בן ישראל האמין שאבן זאת היא סמל לחזון אחרית הימים.  וכששמע שהתגלו שרידי עשרת השבטים האבודים באמריקה היה משוכנע שעכשיו לאחר שהיהודים התפזרו ברחבי העולם כולל "העולם החדש" זהו הזמן הקרוב לגאולה שבו יוגשמו תקוות היהודים.

 עד כאן דעה קונבנציונאלית שהרי מרבית הדורות מזה 2500 השנים האחרונות היו משוכנעים שהם הדור האחרון, והראשון לגאולה  .

 הרב בן ישראל, הוסיף מעבר לכך ופירט מעין חזון אוטופי שלפיו   תוקם בעתיד בארץ ישראל  מדינה יהודית רציונאלית והומניסטית שתהייה דומיננטית בעולם ,ושכל הגויים הטובים יעזרו ליהודים כמו ההולנדים והאנגלים יזכו גם הם לשגשוג ולהצלחה לאחר הגאולה, אם כי לא כמו היהודים עצמם.

 זאת הייתה דעה יוצאת דופן וליברלית מאוד בזמנו וייתכן שרמברנדט ידידו  של הרב החזיק  כנראה בדעות קרובות לשלו ואולי זאת הייתה הסיבה שהרב בן ישראל בחר בידידו הצייר לאייר את הספר יוצא הדופן הזה.

זהו אגב הספר הראשון שנכתב בידי יהודי ושידוע בודאות שאוייר בידי אמן לא יהודי .

 ארבעת האיורים של רמברנדט לספר "|אבן יקרה " מאת מנשה בן ישראל.

בספר  "אבן יקרה  "  ניסה מנשה להוכיח כי חלומו של  המלך הבבלי המרושע נבוככדנאצר בספר דניאל אינו אלא נבואה על ביאת המשיח שיש לה סיוע בחזונו של דניאל וכי האבן שרוצצה את פסל מלך אשור בחזון דניאל אינה אלא האבן שעליה שכב יעקב בבית אל והיא גם האבן שעימה הרג דוד את גולית.

את כל  הנושאים האלו אייר רמברנדט עבור מנשה בן ישראל ..

יתכן שהאיורים שאותם הכין רמברנדט לא מצאו חן בעיני הרב בן ישראל ואולי גם בגלל שאחד מהם "ארבע המפלצות מחזון דניאל", הציגו את פרצוף האלוהים, מעשה חסר טקט מצד רמברנדט שהרי אין לצפות שהרב היהודי יעבור בספרו בצורה כה גלויה על הדיבר "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה".

ידוע לנו שהאיורים פורסמו רק במספר קטן מאוד של עותקים לפני שהוחלפו במהדורה חדשה באיורים של אמן יהודי. יחד עם זאת, ישנם חוקרים הסבורים שהסיבה להחלפתם לא הייתה בגלל שהרב לא היה מרוצה מהם, אלא, פשוט בגלל שאיכותם הטכנית הייתה גרועה וקשה היה להשתמש בהם למספר רב של עותקים.

רמברנדט והנאצים

מה שידוע פחות הוא שלצייר היהודים שהיה כה נערץ עליהם הייתה השפעה גדולה גם על הנאצים שהעריצו אותו אולי באותה המידה .
זה היה דרך גזען אנטישמי משפיע מאוד בשם יוליוס לנגבהן, שפירסם ב-1890 ספר בשם "רמברנדט כמחנך", ספר זה הפך לאחד מספרי היסוד של תנועה הגזענית האנטישמית ולרב מכר ענק. לגנהבן מעריץ אובססיבי של ניטשה שאף ניסה להוציא את הפילוסוף מבית המשוגעים שבו חי בשנותיו האחרונות וניסה להעבירו אל שליטתו, קרא לאדם הגרמני לנטוש את הרציונליזם לקבל את המיסטיקה ולהפך לאמן יצירתי לא רציונאלי מסוגו של רמברנדט שלגנהבן ראה בו התגלמות טהורה של האמן הגרמני הארי. לדעת לנגבהן שליטתו של רמברנדט באור הראתה על יכולתו לגבור על כוחות החושך והכאוס היהודיים
בהשראת רעיונותיו של לנגהבאן נוצרה בגרמניה תנועה גזענית אנטי אינטלקטואלית בשם תנועת רמברנדט ..לנגהבאן הפך לאחד ממורי הדרך של היטלר שכידוע ראה את עצמו  בראש ובראשונה כצייר גאוני. והנאצים העריצו כל כך את רמברנדט בגירסתו של לנגהבן עד שבהשראת ספרו יצרו ב-1943 בשיא המלחמה סרט ביוגרפי על רמברנדט שבו הופיע כמעין "פיהרר אמנותי", אמן מוחלט הנמצא במאבק מתמיד עם "האמנות החומרנית המנוונת של היהודים" ועם סוחרי אמנות יהודים מנוולים,שמוצגים בסרט כבסיס לכל צרותיו הפינאנסיות של רמברנדט מאחר שקנו ומכרו את יצירותיו במחירים זולים.

 . לא במקרה הדעות האמנותיות של רמברנדט בסרט היו הד של הצהרותיו האמנותיות של היטלר שראה את עצמו יותר מכל דבר אחר כאמן בודד ולא מובן כמו רמברנדט. כאשר היטלר הסתכל בתמונת "האיש עם כובע הזהב" ( שהיום נקבע שלא הייתה יצירתו של רמברנדט אחרי הכל ) ועל תווי הפנים "ההירואיים " של החייל המתואר שם פסק "זאת ההוכחה שרמברנדט היה ארי אמיתי וגרמני".
בעת הכיבוש הנאצי בהולנד הוציאו הנאצים בולים עם תמונת רמברנדט ,הכריזו על פרס רמברנדט על תרומה אמנותית לתרבות הנאצית ואפילו הכריזו על יום חופש לאומי ביום הולדתו של רמברנדט ה-15 ביולי שהחליף את החופשה המסורתית ביום הולדת המלכה ההולנדית .
ד"ר לוריא, : כדאי לציין שגם גרינג וגם היטלר אספו בשקיקה את הפורטרטים של היהודים של רמברנדט מתוך כוונה עם תום המלחמה להציג אותם בתור מוצג ביזארי של עם שמנוון שנכחד. שמו של רמברנדט, ואן ריין כשם נהר הריין הביא חטענה של הגרמנים שהוא ארי, מה שמראה שכל אחד רוצה שרמברנדט יהיה שלו.
רוב התמונות הללו נתפסו בידי האמריקאנים במכרות המלך באוסטריה, מסתבר, שרובם היו בכלל זיופים ואין לנו שום ביטחון שהמצוירים היו יהודים.
הן גרינג והן היטלר נפלו לסטריאוטיפ שכל מי שמצוייר עם זקן ומבט פקחי בעיניים חייב להיות יהודי, אך למעשה לא יודעים את שמות התמונות. רוב השמות מבוססים על שמות שנתנו להם מקטלגים במאה ה-19 ואלו הניחו אוטומטית שמדובר ביהודים, ללא בדיקה מעמיקה. ומה שמצחיק זה  שהם לא רמברנדטים ולא יהודים ..

רמברנדט והספרות העברית

כגדולי הספרות העברית ביאליק, עגנון ורבים אחרים, גם רמבראנדט הפך לאחד הסמלים הראשים של התרבות האירופית בשיאה. ביאליק שהיה מעריץ גדול של רמברנדט, כתב במכתב הקדמה לספר של ידידו הצייר הפסטרנק (אביו של מחבר "דוקטור זיואגו" וחתן פרס הנובל), על האמן ששמו מדבר בעד עצמו: "רמברנדט : יצירתו וערכו ליהדות: גאון ציירים זה מן הגויים השיג באורח פלא את הנשמה העברית ובא עד חקר תכונתה ,כאשר לא השיגה שום צייר מן הגויים".
פסטרנק דן בספר בשאלה האם רמברנדט היה יהודי אחרת איך אפשר להבין את הבנתו העמוק לרוחם של אישי התנ"ך הוא הסביר זאת בהכרתו את יהודי זמנו ועירו אמסטרדאם שאפשרה לו לזהות בכוח חדירה גאוני את תווי הגזע הקדומים שנרשמו בהם . פסטרנק סיים את ספרו בתקוה: "אמנם גם כיום הזה אין לב ההמון היהודי פנוי עדיין אל האמנות אל הציור. אך יבוא יום –ואולי תחישנה את בואו התקוות התלויות בארצנו ההיסטורית–ועם ישראל יזקק לאמנות. והראשון באמני המכחול הגדולים אשר יביא אתו אל אוהליו את השמחה, מתוך האמנות האמיתית יהיה רמברנדט. ולא יהיה הבית יהודי שבו לא תקשט את הקיר –אולי על יד תמונת מונטיפיורי והרצל –רפרודוקציה של אחת התמונות שנעה מעמקי נפשו הנעלה של רמברנדט, אשר מסר באהבה כה רבה ובעמקות כזאת את היפעה הרוחנית המקננת בנבכי האומה העברית. כי אכן לא קם במשך הדורות ועד אתה בתוך היהדות ולא בתחומי "על דבר היהדות", אמן "יהודי" כרמברדנט הגדול ."

הרב קוק מקובל מפורסם פרסם מאמר -בג'ואיש כרוניקל הלונדוני בשנת 1935, ובו הסביר הרב את פשר ביקוריו בגלריה לונדונית, ואת חיבתו המיוחדת ליצירות רמברנדט. הוא קבע כי רמברנדט היה צדיק, וכי הוא אחד מאלה שזכו לראות את "האור הגנוז", האור שנברא בשבעת ימי הבריאה, אור שקוף ואין סופי, ועתיד להתגלות לצדיקים גמורים, או בעת ביאת המשיח ואותו העלה ביצירותיו על הבד כך שהאור בתמונותיו אינו אור רגיל כלל וכלל .זהו האור שיצר האל בימי בראשית . .
אבל היו גם מתנגדים לתפיסה זאת. לדעת אורי צבי גרינברג רמברנדט כמו הומרוס ובטהובן מייצג את העבר שההרמוניות הקלאסיות שלה, שוב אינן יכולות לדבר אל ליבו של האדם העירוני במאה העשרים הסוערת. בעיני אצ"ג ביצירתו "רחובות הנהר", ציוריו של רמברנדט אף ניראו לו לאחר מלחמת העולם השנייה כחלק אינטגראלי מהמזימה הנוצרית של העולם הנוצרי נגד היהודים להפיל עליהם חבלי קסם ולפתות אותם באמצעות יצירות אמנות נשגבות להיכנס אל מלכודת המוות.

פרופסור אבנר הולצמן  פירסם מחקר מקיף על אמנים ויזואליים בספרות העברית מלאכת מחשבת :תחיית האומה :הספרות העברית לנוכח האמנות הפלסטית (1999).

והנה ראיון קצר עימו :

א.א. :האם ניתן לאמר שרמברנדט הוא האמן המאוזכר ביותר בספרות העברית לדורותיה ?

פרופ' הולצמן:  הוא אחד משלושה .רמברנדט, ואן גוך ומיכאל אנג'לו הם שלושת האמנים המאוזכרים ביותר בעברית עם רמברנדט כשישים או שבעים פעמים בספרות העברית.
א.א.: לאונרדו דה וינצ'י היה גם כן פופולארי ?
פרופ' הולצמן: לאונרדו דה וינצ'י דווקא לא הוזכר הרבה. דווקא בסוף המאה ה-19 יותר הזכירו את רפאל כי אז הוא היה יותר אופנתי ונחשב לאידאל הקלאסי, אבל מאז תהילתו שקעה בקרב הסופרים העבריים.
א.א.: איך אתה מסביר את הפופולאריות המיוחדת של שלושת האמנים האלו דווקא ?
פרופ' הולצמן: אצל שלושת הגדולים היה משותף סיפור החיים והתחושה שהם מבטאים משהו הומניסטי עמוק ויהודים אוהבים להתחבר לזה. לאונרדו אמנם שיקף את אהבת השכל והמחקר אבל אולי האישיות שלו פחות מושכת והסופרים היהודים פחות התחברו אליו חוץ מסיפור קצר של דן צלקה. גם על גוגן למשל, שיש לו סיפור חיים מעניין מאוד, אין מסורת בספרות העברית. השלישייה הזאת רמברנדט, מיכאל אנג'ילו וואן גוך הם שלושת האמנים הדומיננטיים בספרות בעברית.

 רמברנדט הופיע ביצירות ספרות ישראליות שונות ומגוונות. הוא מוזכר רבות בסיפורי עגנון שאף כתב עליו מחזה שאבד. רמברנדט הופיע ביצירות ספרות ישראליות שונות ומגוונות.
כך למשל היו יצירות ספרות שקישרו אותו עם בן זמנו  המפורסם שפינוזה  שהוצג כידידו .למשל בספר של יוחנן טברסקי "הסהר וההגה". המשוררים עזרא זסוסמן וש.שלום כתבו שירים על חיי רמברנדט וכך ש.שלום כתב שיר "רמברנדט אל בנו"  שהוא מונולוג  של האמן על בנו טיטוס שמת לפניו ובו מזדהה רמברנדט עם יצחק הנעקד ואף מציין לעצמו ללמוד את תפילת "שמע ישראל "לפני המוות.  גם עזרא זוסמן כותב שיר המלווה את התחנות בחיי רמברנדט מהולדתו על דמותו ומתאר את התפתחותו הרוחנית מחיי עושר לחיי עוני וסבל.
בערוב ימיו חיבר ש.שלום שיר מיוחד על הדיוקנאות של היהודים בציור רמברנדט שכתבו כפניה לצייר ומהלל אותו על עיסוקו בגילוי המאור שביהדות ומשיר זה אפשר להניח שרמברנדט הקדיש  את חייו ויצירתו באופן בלעדי לפיאור שם ישראל בעצמים .רושם שגוי כמובן .
ידוע שגם ש"י עגנוןן היה  מעריץ נלהב של רמברנדט  הוא מוזכר רבות בסיפורי עגנון שאף כתב עליו מחזה שאבד. בשם "רמברנדט ואסתר" שלמרבית הצער נשרף עם כל כתביו וספריו בשרפה גדולה בביתו בגרמניה. הוא דן רבות בציורי ברמברנט בספרו "שירה" ותמונת "הכלה היהודיה"  נידונה בסיפורו  "גבעת החול ".
רמברנדט מופיע  כדמות במחזהו של אפרים קישון "תוציא את השטקר המים רותחים " שכל כולו סטירה והתקפה ארסית נגד האמנות המודרנית ( שכנגדה כתב קישון ספר שלם בין ספריו האחרונים ). רמברנדט מוצג כמודל לכל מה שטוב ונעלה באמנות האמיתית של הדורות הקודמים ובמהלך המחזה יוצא מתמונת דיוקנו משוחח עם הגיבור ואף מנסה לסנגר על האמנות המודרנית .הוא מבקש ללמוד לצייר  בסגנון  זה אך על אף כל מאמציו להתיז צבעים על הבד כדרישת מדריכו כל מה שהוא מצליח לעשות זה ליצור יצירות מופת בסגנונו הרגיל . קישון מציג את רמברנדט במחזה כאומן המופת האולטימטיבי בהנגדה אירונית נגד הננסים האמנותיים של המאה ההסופר והמאייר שמעון צבר כתב ספר לילדים בשם "איפה אתה טיטוס", שבו סיפר על אירוע בחיי המשפחה של רמברנדט מאוייר בציורים של האמן הגדול.

לאחרונה, מככב רמברנדט בספרו של אילי גורליצקי "טהירו", שבו הוא מוצג כמי שמתעסק במסתרי הקבלה הכמוסים ביותר והוא ידידו הטוב של שפינוזה, דמות מרכזית נוספת בספר. הסיפור מתרכז סביב ציור מסתורי ומיוחד שאותו צייר האמן והחביאו, על האר"י הקדוש העומד על הררי צפת ופניו מאירים כפני מלאך ובידיו קלף שעליו רשומות מילים מסתוריות בעברית.
כל הספר עוסק במאמצים למצאו ולפענח את סוד צירופי המילים בתמונה, כאשר הדמויות בספר משוכנעות שיש בו סוד גדול מאוד של הקבלה.
במציאות רמברנדט לא יצר שום תמונה כזאת, אבל נכון הוא שאם איזה שהוא צייר נוצרי יכול היה להגיע למסתרי היהדות,  המיסטיקה והקבלה במחקר מפורט כמעט אובססיבי ויכול היה לציר ציור מעין זה, הרי היה זה רק רמברנדט "צייר היהודים ".

קישורים באינטרנט

רמברנדט בויקיפדיה

רמברנדט בויקיפדיה באנגלית
רמברנדט חייו ויצירתו

פרוייקט רמברנדט
האם רמברנדט היה יהודי?

דורון לוריא על רמברנדט

מנחם בן על חשיפה כפולה

יובל אביב על רמברנדט של לוריא

אריאנה מלמד על לוריא

רמברנדט והנאצים

פיטר גרינווי על רמברנדט

סרטי רמברנדט

צפו בקטע מסרט של פיטר גרנויי על רמברנדט: