כתבה ענקית מאת שרה ליבוביץ-דר בסוף שבוע "של מעריב " בשם דורש טיפול .
הכתבה עוסקת בעמיתי (וכעת מסתבר לשעבר ) הפסיכולוג שאול חיימוביץ.
הנ"ל פיתח לטענתו שיטת טיפול ייחודית המבוססת על אסוציאציות חופשיות ולא של המטופל אלא של המטפל והשתמש בה לטיפול בלקוחות שונים ועל כך כתב רשמים שונים "רשימות ".
וכמה ( ולא ברור לי כמה ) מהאסוציאציות היו בעלות אופי מיני. דבר שגרם לכתבת לרמוז בצורה הברורה ביותר האפשרית שהשיטה שלו היא מסוכנת לציבור. הכתבת מביאה ציטוטים נבחרים בכתבה על מנת שהקוראים יבינו בדיוק על מה המדובר.
הודות לאסוציאציות המיניות האלו ( וככל הנראה אך ורק בגללן ) חיימוביץ' זכה לפירסום ענק ב"סוף שבוע" אם כי אולי לא מהסוג שהוא רצה בו .הם שלחו בעקבותיו את צלם הפאפארצי ברק פכטר שנטש לשנייה אחת את מרכז קיומו בעולם את כל הנינטיות והיהודה לוים של העולם שאחריהם הוא רודף ועוקב כל חייו והפעם כדי לרדוף אחרי פסיכולוג בלוגר אחד מרשימות ולצלם אותו ללא ידיעתו.
אבל בקריאה בעיון בכתבה מסתבר שבשום מקום לא הועלה חשד להטרדה מינית של ממש גם לא בעדות של מטופלת אנונימית שהתראיינה עליו אצל הכתבת רק לשימוש בשפה ואסוציאציות מיניות שאינן הולמות .אם הוא לא היה מפרסם בלוג איש בעולם לא היה מתעניין בהתרשמויותיו המיניות והאחרות . בוודאי לא בכתבות ענק צרחניות בעיתוני סוף השבוע .
הדוקטור הטוב מיהר לסלק את הבלוג שלו מרשימות לפני שבועיים אבל המערכת של סוף שבוע מציינת באיום ש "עותק מלא של הבלוג שמור במערכת "סוף שבוע ". אבל נראה לי שלכל חובבי הסנסציות אין מה לחכות לחומר עסיסי נוסף מארכיון הבלוג ,סוף שבוע מן הסתם העלה כבר את החומר העסיסי ביותר לכתבה.
ביש המזל האמיתי של חיימוביץ היה שהוא היה קשור לבלוגרית שהתאבדה מירב קנר שהאשימה אותו בשימוש בשפה שאינה הולמת אבל שוב גם מהכתבה גם היא לא האשימה אותו בהטרדה מינית של ממש רק בשימוש בשפה שאינה הולמת .
הדוקטור הטוב מן הסתם מקלל היום את הרגע שבו החליט לפרסם בלוג ב"רשימות ".
ואולי לא, אולי הוא קיבל את מנת הפרסום והחשיפה שהיה זקוק לה על מנת לצאת מהאלמוניות האפורה של רוב הפסיכולוגים .
ומוסר ההשכל של הכתבה אם אתה מפרסם במקומות כמו רשימות אתה נחשף לציבור וגם לציבור העיתונאים גם משום שלעיתונאים קל ונוח הרבה יותר לבצע תחקירים על בלוגרים ברשימות מאשר על אנשים רגילים שעליהם צריך לבצע תחקירים מפורטים בהרבה. ולא רק לצטט מבלוג. .
אה כן וחוץ מזה :סוף שבוע ברוב חסדו פירסם את כתבות של "רשימות " והוסיף לי עוד כמה קוראים .
אז לעיתונאים ולצלמי הפפרצי לתשומת ליבכם :כאן בבלוג שלי "היקום של אלי אשד " יש חומר לכמה כתבות ענק עסיסיות וחושפניות במוספי סוף השבוע. אתם מוזמנים להיכנס ולקרוא כל מילה. ולי אין שום התנגדות להיות מצולם בידי צלמי פפראצי.
הרבה יותר קל מאשר לבצע תחקירים על אנשים מחוץ לרשת,אתם לא חושבים ?
9 תגובות על “הבלוג של הפסיכולוג”
אצלך, אלי, ואצל כל בלוגר אחר, הבלוג הינו אמצעי לביטוי-עצמי. האינטרנט נתנה לנו בהקשר זה מתנה מופלאה שעונה על אחד הצרכים האנושיים הטבעיים והחשובים ביותר — הצורך בהכרה חברתית. לכולנו יש דעות, רעיונות, ידע, אך יותר מכל — יש לנו את הצורך הבסיסי הטבוע בנו להביא את אלו לביטוי כך ש"נשפיע על העולם" או, לפחות, לכך שאחרים ידעו עלינו ועל המחשבות המיוחדות (והחשובות) שלנו. זהו כלל בסיסי ויסודי בפסיכולוגיה, שלא רק שלא נוכל להתכחש לו, אלא שעצם קיומו של הבלוג שלך (ושל רבים אחרים, כמובן) הוא ראיה נוספת לכך.
אך איך גורמים ל"עולם" לתת אמנם תשומת-לב לדבריך? איך אותם הבעות והגיגים יזכו לעיונם של אחרים? איך, בעצם, יזכה האדם בעל הצורך הטבעי בהכרה ובתשומת-לב למימושן של אלו בעולם מנוכר, מרוחק, תחרותי, אלים והמוני?
יש לכך כמה וכמה "פתרונות", כולם מבוססים על עקרונות פסיכולוגיים אלו-או-אחרים. את אחד מהם אימץ אותו חיימוביץ — אולי בשל היותו פסיכולוג ואולי "סתם" בגלל גאונותו, חיקויים של אחרים, או הברקה רגעית: השימוש בפרובוקציה. כפי שאתה יכול לראות, למשל, בכותרות הרשומות של בלוגים רבים ב"רשימות" (וזוהי דוגמה המשמשת ראיה נהדרת לעיקרון המדובר), הרי שהניסיון למשוך תשומת-ליבם של קוראים בפוטנציה באמצעות כותרת מפתה הוא עניין שבשיגרה. דרך לא פחות יעילה, אם כי פחות ישירה, היא לזכות בתשומת-ליבם של גולשים על-ידי תכנים פרובוקטיביים: כמה שהכותב יותר מזעזע, מפתיע, שונה, מיוחד, נונקונפורמיסט וכד' — כך יזכו רשימותיו ביותר תשומת-לב (ולו השלילית), הכרה חברתית, התייחסות…
חיימוביץ — שאותו אינני מכיר (וגם מוותר על הכבוד להכיר) — אינו שונה מכל אדם נורמלי, "למרות" היותו פסיכולוג. גישתו הלא-מקובלת (בלשון המעטה), אולי החולנית ואולי החלמאית, לא מהווה יותר מאשר קריאה (נואשת?) להכרה, לתשומת-לב, להתייחסות. שימוש בדרכים יוצאות-דופן, אפילו שליליות והרסניות, להשגת הכרה שכזו, עשויות ללמד על צורך רב באהבה, אפילו רעב כבד של אדם הנטוש מבחינה נפשית.
ככה הייתי מתייחס לזה, ולא אחרת. ה"תהילה" לה זוכה חיימוביץ — בזכות ואקום מטופש של עיתונאים, צלמי פאפארצ'י ושאר מספקי סוכריות מעושות — מספקת לו, אולי, קצת מזון לנשמתו הדואבת. מבט של חמלה עשוי להקל עליך ועל רבים.
(וגם טוקבק זה נכתב, כמובן, בשל אותו צורך "ילדותי ופרימיטיבי" בהכרה)
מבלי להיכנס להבחנה שאתה עורך כאן בין הטרדה פיזית והטרדה מילולית – הבחנה שהיא בעייתית במקצת כשמדובר בטיפול פסיכולוגי, שמטרתו המוצהרת היא לחולל שינוי באמצעות מילים – במקרה של מירב קנר נטען שהיו גם חיבוקים וליטופים, למרות ש(כך נטען) הוא התבקש במפורש לחדול מהם.
בעניין החיבוקים והליטופים הוא שהם לא מוזכרים כלל בכתבה.
בכתבה מצוטטים רק דבריה של קנר על כך שהפסיכולוג התפאר לפניה על כיבושיוה מיניים ועל שאלות מיניות ששאל אותה.
קשה לי להאמין שהם היו מוותרים על פרט חשוב כל כך כמו זה שהוא חיבק אותה כנגד רצונה אם לא הייתה להם סיבה טובה באמת .
אז או שהם מצאו את הפרט הזה כלא אמין או שהם חששו מתביעת דיבה מהפסיכולוג או ששהם פשוט לא נתקלו בתחקיר שלהם בפרט הזה כלל.
חיבוקים וליטופים ללא הסכמה הם כבר בגדר מעשה מגונה. פסיכולוג שמספר למטופלות על כך ששכב עם מאות נשים (כנטען הן על ידי מירב והן על ידי המרואיינת בכתבה), דבריו עולים בגדר הטרדה מינית.
של המפגשים של הפסיכולוג, כל שיפוט מיידי וחד ערכי כרגע נופל בגדל צדקנות גרידא.
ואלי, תגיד, כמה פתטי אתה יכול להיות? "כאן בבלוג שלי יש חומר לכמה כתבות ענק עסיסיות וחושפניות במוספי סוף השבוע"? באיזה נושא, חיבתך לגיבורי על לובשי טייטס?
כלום .
היא טענה כל מיני דברים לגבי כל מיני אנשים שהכחישו אותם בתוקף.
ולגביך מר פיקו אתה הרי כבר הצהרת שאתה בכלל לא קורא באתר שלי אז בעצם אין לך שום מושג קלוש מה יש בו
וזה הופך את ההצהרה שלך ללא רלבנטית וגרוע מזה
תקרא קודם את כל מה שיש בו ואז תחליט אם יש בו חומר מתאים או לא .
בכל מקרה חוש הומור הוא לא הצד החזק שלך אז אני לא בטוח שיש טעם שתעשה את זה. .
הצעתי לך :לעתיד הטרח את עצמך לקרוא את האתרים שאתה מחווה את דעתך עליהם .
אני לא אהיה מופתעת מהמספר העצום והרב
ומכך שכל כך הרבה עמיתים יודעים ומעלימים עין (שלא לומר מפרגנים)
נשים – לכו רק לפסיכולוגיות
באופן טבעי מקצוע הפסיכולוגיה שם שני אנשים במצב שבו הם משוחחים על דברים מאוד אינטימיים. זה שפסיכולוג שואל על חייה המיניים של מטופלת , זה חלק מהעניין, לא? היא יכולה להגיד שלא בא לה לספר לו (וזו הבעיה שלה) או ללכת משם ולא לחזור (שזו גם הבעיה שלה). אבל להכריז על הפסיכולוג כמטרידן מיני? הגענו למצב כל כך פרנואידי שנשים כמו אליה יוצאות בהכרזה המטופשת והילדותית: לכו רק לפסיכולוגיות.
יש הרבה פניקה סביב נושא ההטרדות המיניות והרבה נשים שמפיצות היסטריה בנוגע לסוגיה ובכך מוזילות את עבירות המין האמיתיות, את התקיפות המיניות האמיתיות, את האונסים והניצול האלים.
ביום שבו פסיכולוג לא יוכל לדבר על סקס עם מטופליו הוא היום שבו הטיפול הפסיכולוגי יהפוך למשהו שפשוט לא ניתן לעשותו וחבל