חוקר הקולנוע דוד שליט פירסם את הספר "מקרינים כוח " הסוקר ומנתח את תולדות אותו מוסד שנראה שנחרץ דינו לגווע בעתיד הלא רחוק בית הקולנוע העירוני.
קולנוע
מוגרבי ב-1949. צילם דוד אלרן. מוגרבי עולה בלהבות .סבי זוכר ממוגרבי ואני זוכר ממוגרבי |
כל שדבר שעמד לגווע דווקא אז מתעורר בו עניין של אלה שמנסים לשמר את זכרו ואת תולדותיו..וזה נכון גם לגבי תולדות (בתי ) הקולנוע הישראלי שנראים יותר מתמיד כמוסד שדינו נחרץ ,כמו הדודואים באוסטרליה כמו מכשירי הוידיאו ,כמו הערוץ הראשון של הטלביזיה ולא רק כאן אלא בכל העולם כתוצאה מההשתלטות הבלתי נמנעת של הטלביזיה והרבה יותר ממנה של הקולנוע הביתי והדי וי דידי והצפיה בסרטים בעזרת אינטרנט –מחשב שמונעת את הצורך ללכת לבתי קולנוע למי שלא באמת מרגיש צורך לזוז מהבית . .
על פי נתונים מעודכנים לסוף 2005 פורסמה בארה"ב הערכה לפיה חלה ירידה נוספת של 11.5 % המספרי הצופים בקולנוע לעומת 2004. בסופו של דבר 2005 הסתיימה בירידה הנמוכה יותר רק ב5% מההכנסות לעומת השנה הקודמת לה. פחות מהתחזית אבל עדיין השפל הגדול ביותר שחוותה התעשייה האמריקנית מזה 20 שנה.
וזה רק בארה"ב. באירופה נרשמות ירידות חדות עוד יותר בהכנסות בשנת 2005 ובגרמניה למשל נרשמו ירידה של 20% בהכנסות בתי הקולנוע.
אמנם סביר להניח שבהודו בתי הקולנוע ממשיכים להיות פופולאריים כפי שהיו תמיד אבל ספק אם זה מעודד מישהו בתעשיית הקולנוע במערב שהתבססה תמיד על ההליכה לבתי הקולנוע . ובכל מקרה אלו נראים יותר ויותר כלא רלבנטיים לתעשייה . בעקבות פירסום הנתונים הכריז רוברט אייגר מנהלה של חברת דיסני שיש לאמץ צורת הפצה חדשה בבית הקולנוע בשוק הביתי במקביל .
אנשי איגוד בעלי בתי הקולנוע בארה"ב נזעקו בפאניקה אמיתית ( ומוצדקת ) והאשימו את אייגר שהצעתו כמוה כגזר דין מוות לקולנוע. אבל בשטח נראה שזה בדיוק מה שקורה.
ראינוע אופיר בתל אביב ב-1934. צילם זולטן קליגר.
ויש בכך משום אירוניה . שהרי פעם בעבר חזו ש בית קולנוע יחליף לחלוטין את התיאטרון שהוא מוסד מת לגווע,כפי שכבר החליף את בתי אמנות הבורלסקה שפעם הייתה פופולארית מאוד בארה"ב אבל היום ברור שבכל מקרה התיאטרון ימשיך להתקיים בעתיד מה שאינו ברור כלל וכלל לגבי בית הקולנוע כפי שהיכרנו אותו עד היום ..
ובתקופה כזאת של גוויעה אין זה פלא שצץ מישהו כמו דוד שליט שמנסה לתעד את מה שהיה.
.יש לי עניין מיוחד בנושאי מחקרו כי הם מקבילים במידת מה לשלי חקר הספרות הפופולארית העברית. אני עצמי ביצעתי מחקר מקביל במקצת על תולדות הסרט התנ"כי בישראל,ועל חייה של חלוצת הקולנוע הישראלית מרגוט קלאוזנר( שמהספר מסתבר שגם שליט עסק בה בדרך זאת או אחרת). וכמה מהממצאים של שליט בהחלט נראים כרלבנטיים גם למחקר שלי .
לאחרונה הוא פירסם את הספר המעניין "מקרינים כוח " בהוצאת רסלינג וספר זה הוא שילוב של היזכרות נוסטלגית של בית הקולנוע כפי שהיה בעבר,כוח חברתי אדיר ומעורר מחלוקות שונות עם מחקר לא נוסטלגי בכלל של הדרך שבה החברה ואחריה המדינה ניסתה לשלוט בכלי תקשורת אדיר כוח זה.שליט משתדל לפחות להיות גם ביקורתי לגבי מושא מחקרו .
בספר יש פרקים מעניינים מאוד של מחקר בנושאים שונים ,שאינם בהכרח קשורים זה לזה. הם נראים כמו שורה של מאמרים שונים שחוברו יחדיו תוך ניסיון ליצור להם חוט מאחד אבל הניסיון לא צלח לחלוטין.
כך למשל שליט דן בפרק מיוחד בשאלה עד כמה צפו מדינאים כמו בן גוריון בקולנוע ?שליט מראה על סמך ניתוח מסמכים שונים של בן גוריון ( שהם זמינים ברשת ,מה שהקל מאוד על מחקרו ( למרות מחקרים קודמים בנושא שטענו שבן גוריון לא צפה מימיו בסרט והיה כמו מרבית מקורביו איש ספר מהחל ועד כלה ( מחקרים שבוצעו כנראה לפני שהטקסטים הרלבנטיים הועלו לרשת ) ,הרי הוא דווקא צפה גם צפה בסרטים אם כי ספק אם המדיום השפיע עליו השפעה רבה. וכי דוד בן גוריון התנגד ובתוקף להכנסת הטלביזיה לשימוש ומסיבות שכיום בעת הדיבורים על ההשפעה המזיקה של הטלביזיה על התרבות ועל הנוער כבר אינו נראות כה מגוחכות .
שליט מראה שכיום הפוליטיקאים כמו נתניהו וברק הם אנשים שהושפעו ועמוקות בידי בתי הקולנוע אבל גם מצב זה השתנה שוב בעשורים האחרונים וכיום הגורם הדומיננטי המשפיע עליהם הוא הטלביזיה .
שליט מראה שדיון רציני בקולנוע לא נראה כשייך ל"תרבות הגבוהה" בישראל לפני שנות השישים. בארץ החלו לעסוק בכך רק במגזינים אונגרדיים כמו "קשת "בעריכת אהרון אמיר שפירסם גליון מיוחד שעסק בקולנוע כאמנות לכל דבר , התייחסות שהייתה עד אז בגדר בל ימצא בכתבי עת תרבותיים
.כיום כמובן העיסוק המחקרי בקולנוע הוא בגדר דבר לגיטימי מכל בחינה אם כי יש כאן דבר מוזר: דומה שכל המבקרים היום ובכלל זה שליט מסכימים שהישגיו הגדולים ביותר של הקולנוע הושגו דווקא בתקופה שבה הוא נחשב לכלי תקשורת נחות היאה רק להמונים הנבערים .
קולנוע מוגרבי בימי זוהרו.
כיום עם לסמוך על הביקורות המקוננות של חובבי קולנוע כמו שליט ורבים מעמיתיו נראה שהקולנוע ההוליוודי נמצא בירידה מתמדת ומבקרים כמו שליט מתלוננים כל הזמן שחלק מהסיבה לירידה בחשיבותו היא שכל אחד מסוגל לצפות בסרטים בביתו במקום לצאת ביראת הקודש הנדרשת לבית הקולנוע השכונתי ולהעריך את הסרט כפי שהוא ראוי לו במקום היחיד המתאים לכך בבית הקולנוע,שרק שם אפשר לחוות את החוויה הקולנועית כראוי כחוויה קולקטיבית ..
פרקים מעניינים נוספים בספר עוסקים במאבקים בין חילוניים ודתיים על נושא פתיחת בתי קולנוע בשבת , החרדים כידוע התנגדו מלכתחילה לבתי הקולנוע בכלל מחשש שיביאו לביטול זמן ולפגיע בלימוד תורה. עוד פרק שעורר בי עניין מיוחד מאחר שעסקתי בנושא בעצמי אם כי בהרחבה פחותה מזו של שליט הוא על הצנזורה וכיצד טיפלה בסרטים מסוגים שונים ובהם סרטים שעסקו בברית החדשה ולכן נחשדו במיסיונריות נוצרית ( אם כי האמת הכואבת היא שרובם נעשו והופקו בידי יהודים הוליוודים למהדרין).כיצד עסקה בסרטים מוקצים מחמת מיאוס במיוחד בסרטים דוברי גרמנית .
שליט חושף פרט לא ידוע על יחסה של הצנזורה לסרטי מדע בדיוני ואימה.מסתבר שהמועצה לצנזורה דחתה כמעט את כל סרטי האימה שהיגיעו לישראל והמעטים שכן התקבלו שווקו תמיד לקהל עם ההזהרה "לבעלי עצבים חזקים בלבד" ( שהשתמרה בשנות ה-70 על כריכות ספרי "סדרת האימים "של הוצאת רמדור ) .שליט מביא ציטוט מיושב ראש המועצה גרי לוי שקבע ב-1964 ש"הסרטים האלו מעוררים פחדים אצל הצופים ,והם גם בבחינת הוצאת כסף חינם מאזרחי המדינה… לסרט כזה אין כל נקודת מגע עם המדע ( זה כנראה לסרטי מדע בדיוני .א.א( לסרטי אימה אין כל תועלת ציבורית והם מזיקים לבריאות ולחינוך …אנו כמעט המדינה היחידה בעולם המפעילה איסור מוחלט על סרטי אימים ,אולם אני סבור שזו עמדה נ כונה .והראייה :סרטים אלה הולכים ונעלמים ,בהדרגה מתעשיית הסרטים הבינלאומית ".
הוא לא ידע כמה שהוא טעה..
עניין כואב במיוחד שהוא ששליט מראה שיום בתי הקולנוע וזרים להיות מה שהיו בראשיתם מונופולין של מעטים ,בית הקולנוע "עדן " הקולנוע הראשון בתל אביב הי המונופול במשך 13 שנה. אבל אחר כך המצב השתתנה בצור הדרסטית וקמו לו מגוון מתחרים . כיום לעומת זאת בתי הקולנוע הקיימים הם כולם בשליטתן של רשתות מועטות כמו "גלובס" ואין כל סימן שמצב זה ישתנה בעתיד שהרי גם בישראל בתי הקולנוע ותרבות הבילויים הקשורה עימהם נמצאת בשקיעה מתמדת . שליט מסמן אירוע מפתח סמלי במיוחד עם שקיעה זאת ,שריפתו של בית הקולנוע "מוגרבי " ב-1986. דומה שעם חורבנו של בית הקולנוע הזה שפעם היה מרכז הבילוי העיקרי בתל אביב המקום שאליו הלכו כולם לבלות ולהראות במשך עשרות שנים ואחד מסמליה העיקריים של העיר , רואה שליט ( אם כי הוא לא אומר זאת במפורש ) את התחלת הסוף של עידן בתי הקולנוע.
סך הכל זהו ספר מרשים בעומק המחקר והידע וכמו תמיד חבל שמחקרים כאלה מבוצעים רק כאשר הנחקר כבר נראה כתם לגווע אבל כנראה שרק אז אפשר לחקור את הנושא באובייקטיביות הנדרשת ,ואולי רק אז חשים בצורך הדחוף לחקור את הנושא לפני העלמותו הסופית והמוחלטת .
שליט מסיים את הספר בשלל היזכרויות נוסטלגיות על חווית הצפייה בקולנוע בתקופת הילדות של אישים שונים כמו הסופר יצחק בן נר מבקר הקולנוע שמוליק דובדבני ועורך "מקור ראשון " אמנון לורד שהם מעניינים אם כי לא מוסיפים הרבה לתכני הספר.
ומה הולך להיות בעתיד ? שליט קובע "מתחילת שנות האלפיים בטלביזיה בישראל מעניק האכסניה לאירועי הקולנוע וגם מחזיקה בבעלות על סרטי הקולנוע בעצמם .את מרביתם היא ממנת ומקרינה לאחר מכן ,כמו הייתה בית הקולנוע הגדול במדינה .בתעשייה הזאת פועלים אנשים שאינם זקוקים עוד להגנת ולאישור האליטות הישנות .ניסח זאת היטב המבקר אוהד אשרי בדבריו על תוכנית הטלביזיה "מסך הזהב "בערוץ 2שבה חולקו פרסים לגיבורי המדיום :500 סלבריטיז סגורים בתוך עולם …כולם עוסקים בעצמם מקדמים את עצמם .הם המשפחה הכי מורחבת במדינה ,האצולה החדשה ,אוליגרכיית הזוהר".
אכן ,אבל אם יורשה לי להתנבא גם אוליגרכיה זאת לא תאריך ימים יותר מאצולת הזוהר הקודמת זאת של הקולנוע שעדיין מראה סימני חיות ,באופק כבר מופיע כלי תקשורת חדש ומאיים גם על הטלביזיה לא פחות מאשר על הקולנוע זהו האינטרנט.
ולו יש את הסלבריטיז שלו ואנשי הזוהר שלו שהם עסוקים בעצמם בצורה אובססיבית לא פחות ואולי הרבה יותר מאשר אנשי הקולנוע והטלביזיה לפניהם. ומצליחים להחדיר את העניין בסלבריטאים שלהם גם לכלי התקשורת האחרים.
מי יודע אולי בעתיד נראה טקסים מפוארים של הענקת פרסים לגיבורי המדיום הזה בנוסח טקסי האוסקר והאמי הישנים שהראו את הלגיטימציה ולמעשה את ההשתלטות התקשורתית שלהם זכו מדיומים אלו בעבר.
ואולי בעתיד יופיעו ספרים נוסטלגיים של אנשים שיקוננו על הימים הטובים של העבר כאשר משפחות שלמות התכנסו סביב מסך הטלביזיה סביב ערוץ אחד ואחר כך ערוץ 2 כטקס קולקטיבי ,ויתקפו את האינטרנט כהורס החברה והחוויה הקולקטיבית. .
עוד ספר מאת דוד שליט על תולדות הקולנוע הישראלי.
קישורים רלבנטיים
הספר "מקרינים כוח"בהוצאת רסלינג
עידית אברהמי על "מקרינים כוח "
בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי
בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי : חלק ב'
מרגוט קלאוזנר:חלוצת קולנוע ישראלית
בית קולנוע "אוריון " היום.
תגובה אחת על “הצגת הקולנוע האחרונה :על "מקרינים כוח" מאת דוד שליט”
דוד שליט פירסם לאחרונה מעין ספר המשך ל"מקרינים כוח " בשם האירוני "אולם שכולו טוב "
http://www.text.org.il/index.php?book=1104032
שהוא אנתולוגיה של קטעי זכרונות על ההליכה לקולנוע בימי גדולתו שנות הארבעים חמשיים שישים שבעים ואולי גם השמונים.יש גם כמה יצירות ספרות כולל שיר של ציפי שחרור המתארת קיום יחסי מין מלאים בחשכת הסרט.
שווה לקרוא .
פרק מהספר
http://club-steimatzky.co.il/Site/Article.aspx?s=3&aid=527
כמה ביקורות על הספר:
אסף שליטא על הספר
http://www.kolnoan.co.il/news/news.aspx?newsId=4878
יעל ישראל על הספר
http://yaelisrael.wordpress.com/2011/04/22/%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95-%D7%98%D7%95%D7%91/
:
דן לחמן על הספר
http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaqen
סקירה של שמואל גרג'י
http://www.nuritha.co.il/a348317-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%98-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F