כתבנו לענייני ריגול:על יוסי מלמן - המולטי יקום של אלי אשד

יוסי מלמן

בימים אלו עלתה על הבמות ההצגה "הבן הטוב" פרי עטו של אחד מבכירי העיתונאים של ישראל ,יוסי מלמן ,שהוא גם אחד משני כתבי המודיעין היחידים כאן ומומחה ראשי לתולדות השירותים החשאיים של ישראל .

להלן ראיון מקיף עם יוסי מלמן .

יוסי מלמן מחזאי "הבן הטוב " הוא גם כתב לענייני מודיעין של עיתון "הארץ"…מלמן עיתונאי וותיק וידוע היה בעברו הוא היה כתב לענייני מפלגות וכתב מדיני של העיתון "דבר" ..שהה בבריטניה במשך ארבע שנים מטעם עיתון "הארץ ". ושנה בארה"ב.
הוא פירסם עד היום שיבעה ספרים בענייני דיפלומטיה החשאית במזרח התיכון טרור ומודיעין ויחסי החוץ של ישראל עם ארה"ב ועם ירדן.וגם את הספר "הישראלים החדשים " שהוא מעין סקירה כללית ואישית מאוד על תולדותיה של החברה הישראלית מזווית מאוד לא שגרתית . שלושה מספריו בשיתוף פעולה עם העיתונאי האמריקני דן רביב .ספר אחד נוסף נכתב עם העיתונאי איתן הבר. רובם תורגמו לשפות זרות .
לאורך השנים יוסי מלמן רכש לעצמו שם הן בישראל והן בחו"ל כמומחה ראשי בתחום התקשורת לנושא השירותים החשאיים של ישראל.
וחוץ מכל אלה הוא גם ספורטאי ואצן למרחקים ארוכים. . הוא הקים את תחרות איש הברזל הראשונה בארץ (בתקופה שמעטים ידעו מה זה טריאתלון), הקים את תחרות האולטרה מרתון הראשונה בארץ והיה יו"ר אגודת איילות של האצנים .

א.א.: מר מלמן האם היית אי פעם סוכן חשאי ?
מלמן :מעולם לא. נכון שבגלל שאני מתמקד בזה בעיסוקי כעיתונאי וכסופר רבים משוכנעים שאני עובד או הייתי עובד של המוסד .אבל לא. שמע רק לפי כמה חודשים התנצל אתר חדשות בגרמניה על שהגדיר אותי כסוכן מוסד לשעבר בעקבות מאמר שכתבתי על סרטו של שפילברג "מינכן".
האמת המרה היא שאין לי אפילו שום רקע מודיעני בטחוני חוץ מזה ששירתתי בסדיר בסיירת שקד ובמילואים ביחידת סיור.

א.א. אז איך היגעת לעסוק בתחום הספציפי הזה במשך למעלה משני עשורים כפרשן אחד משני העיתונאים היחידים המתמחים בו ?

מלמן : הגעתי לזה לגמרי במקרה באקראי כמו כל הדברים שקורים לאנשים. תחילה דרך ספר שערכתי "דו"ח הסי אי אי על שירותי הריגול של ישראל" ( 1982) ספר שהאיראנים שמצאו אותו קרוע לגזרים בשגרירות האמריקנית לאחר שהשתלטו עליה בסוף שנות השבעים ,הם שיחזרו אותו פרסמו אותו וזאת הייתה הפעם הראשונה שהופיע דיווח מפורט ואמין יחסית על שירותי הביון של ישראל . ואני ערכתי אותו לפרסום בישראל .

המהדורה הגרמנית של ספרו של יוסי מלמן על הטרוריסט אבו נידאל.

זה היה השלב הראשון של ענייני בנושא .בהמשך בשנות ה-80 הייתי סופר עיתון "הארץ "בלונדון וסיקרתי שם בין דברים אחרים את ניסיון ההתנקשות של מחבלים מאירגון אבו נידאל בשגריר ישראל .ההתנקשות ששמשה כתירוץ לפריצת מלחמת "שלום הגליל " ביוני 1982.

מהדורה צרפתית של "אבו נידאל".

במהלך המשפט של שלושת המתנקשים נחשף חומר רב על עולם הטרור ושירותי הביון שהיה עד אז כארץ לא נודעת עבורי.התחלתי לאסוף את חומרים האלו ומהם הבשיל ספר "אבו נידאל –דיוקנו של אירגון טרור ". כנראה שנדלקתי ומאז המשכתי לקרוא לכתוב לפרשן ולסקר נושאי טרור ,ביון מודיעין ריגול ודיפלומטיה החשאית על כל ני גזרותיהם .

א א: איך זה להיות כתב מודיעין ?
מלמן :אני גאה בזה שאני הייתי הראשון שהעמיק באמת בתחום הזה .עד שנות שמונים הכתיבה על המודיעין הישראלי הייתה מאוד מיתולוגית ,הייתה מלאה בהאדרה של סוכני הביון עד אז כל מה שנכתב על המוסד היה מבולבל מאוד שקרי וגדוש בכתיבה "ג'ימס בונדית " ובעיקר כתובה לחו"ל ולא לארץ. עד שאני היגעתי לנושא סוכני המוסד תמיד הוצגו כגיבורי על בנוסח גיבור ספרי הילדים "עוז יעוז " של "עידו סתר". ספרי " מרגלים לא מושלמים " היה ניסיון ראשון להתמודד בצורה מעמיקה ואובייקטיבית ויסודית ביותר עם הנושא של קהילת המודיעין בישראל .זאת הייתה הפעם הראשונה למשל . שכתבו על ארגון העלייה "נתיב" שהוא חלק מקהילת המודיעין .היום הוא כבר לא משתייך והוא על סף הפירוק.
במוסד נתנו לי את המידע שאף עיתונאי לא קיבל קודם לכן גם משום שהיה לי שותף אמריקני בכתיבה העיתונאי דן רביב. כל כך הרבה מידע חדש היה לנו שם שהצנזורה רצתה לפסול חלקים גדולים מהספר.

"מרגלים לא מושלמים " מאת יוסי מלמן ודן רביב המהדורה הצרפתית.

א.א :אז איך פירסמתם אותו לבסוף?
מלמן : הצנזורה לא יכולה לפסול משהו שפורסם במקום אחר. אם כי לעיתים הם פוסלים גם מידע שפורסם במקורות זרים למרות שאם משהו כבר פורסם אז מן הסתם יודעים על זה. אין לה סמכות על כתבים אמריקניים ומה שדן רביב כתב לא חלו עליו כללי הצנזורה הישראלית . אבל היה מאבק קשה מאוד עם הצנזורה על כל פרק..
בספר זה יצרנו דן רביב ואנוכי את המושג "מודיעין יהודי " משום שהמודיעין ראה את עצמו כמודיעין של העם היהודי ופעל להגן על קהילות יהודיות במצוקה בנשק ובהגנה עצמית ובהעלאת יהודים .וכך זה נמשך עד היום . תדע בעיני המנהיגים של המוסד מבצעי הצלת והעלאת יהודים לארץ היו תמיד הפעולות החשובות והמרגשות ביותר.
אגב הביטוי באנגלית שהיה שם מהדורת הספר באנגלית EVERY SPY A PRINCE היה לקוח מתרגום התנ"ך אנגלית שהיה שגוי….

. א.א. ומה בדיוק הדבר שמושך אותך לתחום זה ?
מלמן : אני לא יודע אם המילה "מושך "אכן מבטאת היטב את תחושתי.בעבר,בוודאי בשנים הראשונות, בעיסוקי זה אכן נמשכתי לתחום משום שראיתי בו מעין בבואה מיוחדת במינה לחברה האנושית.כאן תוכל למצוא בצורה מרוכזת במיוחד את כל מרכיבי הקיום האנושי :אהבה ,שנאה ,קנאה ,תככים ,יצרים תחכום. בצד טיפשות אגו ותאוות נקם .
אבל אני רוצה לאמר לך שככל שהתוודעתי יותר לאנשים שעוסקים בתחום זה גיליתי שלמרות הילת הזוהר שסביבם הם אנשים רגילים כמוני וכמוך .יש שם אנשים נבונים מאוד ולצידם אנשים טיפשים .זהירים ושקולים לצד פזיזים .הססנים ליד מהירי החלטה. נועזים ומקוריים מול משעממים ושגרתיים.
בקיצור אנשים כמו אלו שאנו פוגשים בכל מקום בכל וג'וב באשר הוא.

"מרגלים לא מושלמים " המהדורה הרוסית.

. א.א. : ובכל זאת מה הייחוד של עולם המודיעין ?
מלמן : אולי שיש בסביבה הזאת ריכוז גבוה במיוחד של מגוון הפעילויות האנושיות .מכאן הריגוש והמתח הרב שיש למי שעוסקים בנושא. אבל תדע מערכות הביון והמודיעין בחברות דמוקרטיות הן מערכות מפונקות מאוד שיש להן מעטה חזק מאוד למנגנוני הגנה וסודיות .ולכן לא פעם יש להם תחושה שמותר להם הכל. אליהו בן אלישר שגריר ח"כ ובעברו איש המוסד ( שמת בנסיבות מסתוריות ביותר א.א. ) אמר לי פעם "מלמדים אותנו לשקר ומאפשרים לנו לשקר להונות ולהוליך שולל בשם המדינה כלפי חוץ כלפי מי שמוגדרים כאויבים. הבעיה שלפעמים אנחנו שוכחים ומתבלבלים ומפנים את כל הידע שצברנו גם כלפי פנים."
אני אוסיף שזהו הגבול הדק בין מותר לאסור בחברה דמוקרטית ,הרוב מכירים בגבול ולא חוצים אותו ,אבל לצערנו יש חריגים .

עיתונאי העל

"מרגלים לא מושלמים " המהדורה היפנית.

א.א. האם אנשי המודיעין היום חושפים יותר סודות מבעבר ?לפעמים נוצר הרושם שהם רצים ממש אליך ואל גד שימרון עם סיפורים לחשוף ולספר כאילו היו עוד סלבריטאים תאווי פירסום ממוצעים מהשורה..
מלמן : יש בזה משהו שהם חושפים סודות יותר מאי פעם לתקשורת . וזה לא חדש. גם החברה הישראלית משתנה ושמה דגש חזק מאוד על הסלבריטאיות ככלל..

אבל נכון שהוותיקים שלהם עדיין מקפידים על הסודיות .עלה לי בדמים ממש לשכנע את צבי זמיר ראש המוסד בעבר לתת ראיון ראשון מסוגו. הוא היה ראש המוסד עד 74 והוא מעולם לא התראיין עד אז.הוא הסכים רק בגלל הסרט של שפילברג והתמונה המגוחכת הפתטית של עבודת המוסד בנושא הפעולות לאחר מינכן .נכון שאת הצעירים בינהם הרבה יותר קל לדובב. אתה יכול לאמר שהם יותר תאבי פירסום .
אבל עדיין אני חושב שאנשיי "המוסד" לא מדברים בלי אישור.

"מרגלים לא מושלמים "המהדורה הפולנית.

א.א. אבל הם מודעים הרבה יותר לתקשורת .יש להם כבר דוברים .
מלמן : לשב"כ יש כבר דובר . אבל לאמ"ן אין דובר הוא מפרסם הודעות רק דרך דובר צה"ל. ל"מוסד" עוד אין דובר אבל יש להם אתר באינטרנט אבל אתה יודע כמה זמן לקח להם עד שהיגיעו למסקנה שיש להם צורך בזה?

נכון שהם מפרסמים מזה שנים מודעות בעיתונות של חיפוש אנשים אבל זה בגלל מצוקה עצומה של כוח אדם.
המוסד הוא ארגון של מודיעין אנושי וצריך אנשי הפעלה לסוכנים . וכל השאר הם רק מערכת מסייעת שמטרתה לגייס ולהפעיל סוכן להחדיר אותו ולהפעילו תוך כדי בקרה
אנשי "המוסד " פועלים כמו עיתונאים שרוצים לגלות משהו ומנסים להגיע לכל מקור אפשרי .זה ארגון שמטרתו להפעיל אנשים ובדרך כלל מנסים למצוא מיהו המקור הטוב ביותר באפשרי. וזה דורש הרבה כסף .
מנסים להגיע למשל למידע על תוכנית הגרעין של איראן ומנסים לגייס שם את מי שרק אפשרי . אבל כמובן שזה ייקח הרבה כסף והרבה זמן ולכן יש צורך לאתר מי האיש שיודע הכי הרבה ושהכי נוח לגייס ושיסכים לשתף פעולה וכך לחסוך כסף. אז יוצרים תוכנית איך להגיע אליו איך לשכנע אותו איך לדאוג שיעביר מידע טוב ואיך ליצור איתו קשר שיעביר את המידע.ואיך לדאוג שיעביר מידע חשוב באמת.
א.א. : אז אפשר להגדיר את המוסד כארגון של עיתונאי על של אוגרי מידע ובלשים?
מלמן :בהחלט ה"מוסד" הוא ארגון תלוי מודיעין אנושי .ויש בעיה לגייס אנשים שיודעים שפות ומוכנים לעבוד תשמע הדבר האחרון שהם צריכים זה ג'מס בונדים או אם תרצה "עוז יעוזים ". .
הדבר שהם באמת צריכים אלו אספני ומנתחי מידע מעולים. ומאלו אין כל כך הרבה.
א.א. : מה דעתך על המקביל שלך העיתונאי גד שימרון ?
מלמן : תראה אני מעדיף לא לתת לגד שימרון ציונים . אני לא מבקר של העיתונות העברית. בכל אופן אני 32 שנה בעיתונות ועדיין שייך לדור העיתונאים שקוראים עיתונים כי ככה חינכו אותי.אז אני קורא גם אותו.
אפשר להגיד עליו שהוא כותב בנושאים חופפים לאלו שלי על האינטגרציה בין המודיעין וענייני חוץ ואסטרטגיים.חוץ משנינו בדרך כלל מסקרים את הנושא של המודיעין רק כתבים צבאיים.
אבל זה נכון שהוא ואני באים מרקע שונה מאוד וזה מן הסתם משפיע על צורת הכתיבה שלנו . גד שימרון בא "משם" הוא היה במשך כמה שנים במוסד והוא באמת כותב בתור מישהו שבא מבפנים וחושב אולי כמו האנשים שבפנים . זה היתרון שלו וזה עוזר לכתיבתו.
היתרון שלי.הוא שאני בא מ"בחוץ" וכתוצאה משתדל לכתוב עליהם בצורה אולי יותר אובייקטיבית ואולי הכתיבה שלי אאוטסיידרית יותר משל גד שמרון .ואני הייתי ביקורתי מאוד אל המודיעין הישראלי למשל במאמר שבו יצאתי נגד ההתעללות בואנונו ולא רק נגד מערכת הביטחון אלא גם נגד מערכת המשפט שממשיכה בהגבלות עליו .כתבתי על סוחרי הנשק של ישראל שהם לא אור לגויים ובמיוחד לארצות העולם השלישי. אני ביקורתי ומשתדל מאוד לא להתפשר .

הסופר

א.א. איזה ספרים כתבת?
מלמן : הספר הראשון שכתבתי היה על מסמכי הסי אי אי שנתפסו באיראן וערכתי את זה וזאת הייתה הפעם הראשונה שהתפרסם תיאור מפורט על המוסד בעברית.

הספר שני היה על הטרוריסט הפלסטינאי אבו נידאל שההתנקשות של אחד מאנשיו בשגריר ישראל בלונדון הביאה לפתיחת מלחמת "שלום הגליל " השג שלא יאומן לאירגון טרור זעיר כל כך.
הספר פתח את השוק האמריקני והניח אותי על תודעתו השל הקורא האמריקני. כתוצאה יש לי בחו"ל שם .ומכירים אותי ממש כמומחה לתחום ה"מוסד".

שותפות עוינת: הקשרים הסודיים בין ישראל לירדן / יוסי מלמן, דניאל רביב

הספר השלישי " שותפות עוינת " עסק ביחסי ישראל וירדן ותיאור הפגישות של המלך ועוזריו עם מנהיגי ישראל .

"שותפות עויינת " בערבית.

הספר הופיע במהדורות ערביות ללא רשות במצרים כווית ובלבנון.בסוף שנות המונים פנה אלי בחור פלסטיני מטעם המכון ללימודים פלסטינאים של פייסל אל חוסייני בירושלים וביקש רשות לפרסם את זה בערבית ..הסכמתי .זמן מה לאחר מכן פנו אלי ממשרד הביטחון ואמרו שהם יודעים על זה ושאתה מקבל מקדמה ואנחנו רוצים להגיד לך שזה אש"ף .אמרתי שאני יודע אז מה אם זה אש"ף. אבל בסוף הספר לא פורסם כי פרצה האינטיפדה הראשונה וסגרו את המכון .

הספר ""מרגלים לא מושלמים" הרב המכר הגדול שלי והיה בראש רשימת רבי המכר בארה"ב 15 שבועות ותורגם לעשר שפות.

הספר יצא גם בערבית בלבנון ובכווית שוב ללא קבלת זכויות ניסיתי לתבוע אותם אבל התברר שאצל כולם יש סעיף בחוק שבגלל שישראל היא מדינת אויב אז אי אפשר לעשות עסקים עם סופר ישראלי והם לא מחויבים לשלם.

"מרגלים לא מושלמים " באנגלית.

א.א. : בדקת את הטקסט הערבי אם הוא שונה משלך ?
מלמן : אני לא קורא ערבית אבל בכל אופן בהקדמה הם משתמשים במונחים הערביים המקובלים על סוכנים ישראליים שהם חלאות וכו'.

עדכון מ-2020 :"מרגלים לא מושלמים" יצא לאור שוב בהוצאת "תכלת" 30 שנים לאחר פרסומו המקורי במהדורה מורחבת ומעודכנת.הפעם הופיע עליו שמו של מלמן בלבד.

הספר החמישי היה "שותפים לדבר מעשה" על יחסי ישראל וארה"ב שתיאר היסטורית את הברית המוזרה בין ישראל וארה"ב ואת סביבותיה וגורמיה הערכים הדמוקרטיים ,הערכים התרבותיים השואה ושאל את השאלה למה האמריקנים תומכים בנו כל כך.

המרגלים פרשות ריגול במדינת ישראל

והספר השישי היה עם איתן הבר "המרגלים" שלא הופיע בחו"ל.והצליח מאוד בארץ נמכרו 50 אלף עותקים.

א.א. ואיך אתה מגדיר את עצמך? כביטחוניסט?
מלמן : בהחלט לא.להפך .אני מאמין באמונה בשלמה בזכות הציבור לדעת בגילוי האמת ובפיקוח הדוק ביותר על אנשי הביטחון והמודיעין .נראה לי בפרפרזה על משפט ידוע שענייני הביטחון והמודיעין הם עניינים רציניים מידי מכדי שיופקדו אך ורק בידי גנרלים וביטחוניסטים ". אני גאה מאוד שעל שבמרוצת עבודתי העיתונאית חשפתי מעשי שחיתות.פרסמתי תחקירים על סוחרי נשק ערמומיים ותאבי בצע וחשפתי פעולות שגויות של מערכות המודיעין והביטחון. היגשתי עתירות לבתי המשפט לפרסם את שמם של ראשי המוסד והשב"כ שהיו חסויים. בסופו של דבר השמות פורסמו מסיבותיה של המערכת וללא קשר לעתירות אבל אולי תרמתי משהו לכך. .כתבתי ללא ליאות שעל מערכת הביטחון לאפשר לקלינברג להשתחרר מכלאו אף שסלדתי ממעשיו .וכך גם נאבקתי על זכותו של ואנונו להשתחרר מכלאו ולאפשר לו לעזוב את המדינה על אף מעשיו.

" הבן הטוב

א.א. :האם "הבן הטוב" הוא מחזה בדיוני ?
מלמן :שאבתי כמובן השראה מפרשת קלינגברג.אבל זהו רק סיפור המסגרת .כל השאר הוא יצירה מקורית של רמי דנון ושלי.הדיאלוגים המונולוגים היחסים בין הדמויות הן פרי רוחנו .כל השאלות הגדולות במחזה של נאמנות ובגידה מיהו פטריוט אמיתי ומיהו בוגד וסוגיות הנוגעות במצפונו של המדען וערכי המוסר שמנחים או צריכים להנחותו .כל אלה הם יצירה מקורית.

א.א. אבל למה בחרת דווקא בפרשת קלינגברג כמודל דווקא ? למה לא ישראל בר או ואנונו ? אחרי הכל גם הם אנשים מעניינים ודרמטיים מאוד מה המיוחד בקליינברג?

מלמן : המצב של קלינגברג עניין אותי במיוחד.קודם כל הוא פולני. אני גם הייתי פולני עד גיל 5. אימי לא ידעה עברית ודברתי איתה פולנית בבית.היכרתי את ההוויה הזאת ואת הדילמות שבהן היה מצוי .

ואנונו היה בעיני גם הוא דמות בימתית אבל למען האמת כבר עשו עליו הצגה ובכל מקרה בעיני הוא היה נפש אבודה יותר מכל דבר אחר.הזיגזגים המנהליים שהוא עשה הפכו אותו לדמות טועה ומאוד דוגמאטית.הוא אמר לי פעם שכל עוד לא נותנים לו לדבר עם זרים הוא לא ידבר עם עיתונאים ישראליים כמוני למרות שכתבתי עליו בצורה חיובית. בשלב מסוים הוא השתגע וטען שהשתילו לו בטלוויזיה מכשירים שמקרינים עליו. הוא ניסה לשכנע את קלינברג ששכן לידו שלא יכניס טלוויזיה לחדרו כדי שלא יהיה נתון להשפעת הקרינות של השב"כ.

קלינגברג בעיני הוא הרבה יותר מעניין מבחינת הניגודים שלו.

הוא איבד את הוריו בשואה ,אדם שעבד במקום שמיצרים בו נשק כימי וביולוגי שראה את עצמו מצדד בסובייטים דווקא בגלל העליונות של ארה"ב ורצה לאזן את מאזן הכוחות .הייתי משווה אותו בשקט לאופנהיימר ומדעני האטום שהתחרטו על תפקידם ,אבל הם יצאו נגד הנשק הגרעיני שבו ראו מפלצת המאיימת על שלום העולם. הוא לא מתחרט ,אבל הניגודים האלה ריתקו אותי המורכבות של דמותו והעובדה שהאמת לגביו לא ידועה.כמו לגבי ישראל בר.שכמו קלינברג סיפר גירסאות שסותרות .קלינברג כמו ישראל בר המציא את עצמו כל פעם .חושבים שהוא עלה כסוכן כבר ב48 .הוא מכחיש אבל בעצם לא יודעים .החוקרים חושבים ששברו אותו בגלל האשמות כבדות שהטיחו בו שהוא נטש את הוריו שהושמדו בשואה משום שמסר מידע לאויבי ישראל שרוצים להשמיד אותנו .הם משוכנעים שזה שבר אותו .הוא מכחיש וכתב ספר שנמצא עכשיו בצנזורה הוא טוען שנשבר רק בגלל שאיימו על בתו.

בעקבות המחזה אני מקבל הרבה פניות מאנשים שהיכירו אותו וטוענים שהוא לא רופא בניגוד לטענותיו ,וניסו לשלול בגלל זה את הפנסיה שלו אבל זה נדחה בידי בית המשפט ששוכנע שהוא אכן היה רופא. על סמך מסמכים שהביא מביילורוסיה שאישרו שהיו לו מסמכים אבל הם נעלמו.
אבל נכון אפשר לטעון שהק.ג.ב יכול היה ליצר כל דבר. כך שכל העניין נשאר עם סימן שאלה גדול.
עניין אותי להציג את המרגל הבוגד שתמיד מוצג כאדם המסוכן ביותר למרות שהמדובר לעיתים באדם עלוב נפש שבמקרה הייתה לו גישה .לטענת מערכת הביטחון הוא גרם את הנזק' החמור ביותר למדינת ישראל מבין כל המרגלים.
יש כאן העניין של הדילמות כמדען אתה מביא מזור לבני האדם ואתה עוסק גם באמצעים ופיתוח להשמדת אנשים . נגיפים וגזים מרעילים.

מרקוס קלינגברג משתחרר מהכלא.

נעזרתי מאוד ברמי דנון שהוא שותף לכתיבה ואני אוהב תיאטרון מילדותי,ההשראה הייתה ההצגה קופנהגן על נילס בוהר ותלמידו ורנר היזנברג שעוסקת בשאלה האם היזנברג סייע לנאצים או פגע ביכולתם להשיג נשק גרעיני משום שהבין את המשמעות את של הנשק הגרעיני בידיהם.אמרתי לעצמי שהמקרה של קלינברג הוא עוד יותר מרתק ורב שכבתי ועמוק מאשר המקרה של נילס בוהר יותר מעורר שאלות .
מבחינתי ההצגה הזאת היא לא רק פוליטית אלא גם על סיפור משפחתי יחסים בין אב לבתו שהיא דמות לא פחות מרתקת מימנו.
א.א. : זה תואם את היחסים שהיו בינם במציאות ?
מלמן : אין לי מושג. ראיינתי אותה פעמיים וכתבתי עליה ועל הנכד שני מאמרים אבל מעולם לא דיברתי איתה על היחסים בינה ובין אביה והיא גם לא הייתה מוכנה לדבר על זה. חקרתי את חייהם כעיתונאי וכל התיאור הוא המצאה וניחוש ואינטואיציה ודמיון .אין לי מושג אם זה נכון . זה גם לא חשוב לי אם זה נכון או לא נכון.מה שחשוב זה הדרמה ..
א.א: למה לא כתבת מותחנים ?זה נראה ממש קשור לתחום שלך. גד שמרון למשל פירסם מותחנים .למה אתה לא? .
מלמן : כי אני מתבייש ולא בטוח שיש לי כישרון לזה. יש הרבה כותבים כאלה ואין לי לדעתי כשרון יחסי בתחום הזה. הסופר המנוח אורי אדלמן ביקש ממני שאני אעיר הערות על הרומנים שלו בתור מומחה בתחום השירותים החשאיים ואני מופיע כיועץ. ושאני אוסיף לאותנטיות ואמינות בכך שאמנע מימנו לשגות שגיאות .ראיתי איך שהוא כותב ולא חשבתי שאוכל לכתוב כמוהו.
אבל המחזה נתן לי סיפוק לא רגיל בפעם הראשונה כתבתי יצירה שבה אני האדון לגורלה ולא רק כתבות עיתונאיות שבהם אני לא אדון לדמויות ואני לא יכול לשנות אותם או ליפות אותם כרצוני כאן אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.
א.א. :ואיך אתה מסכם את דרכך כעיתונאי ?
מלמן : אני רואה את עצמי כנמנה עם הדור הראשון בישראל שהיה חדור במוטיבציה וספק מינונים גדולים של אינדוקטרינציה ציונית והאמין בה ,ובסופו של דבר כתוצאה מהמפגש עם המציאות התפכח.
הייתי בתנועת נוער,הגשמתי בקיבות ,והתנדבתי ליחידה נבחרת בצה"ל. אך לאחר מלחמת ששת הימים ובעקבות שירותי הצבאי ברצועת עזה ב1970-1971 שבו התוודעתי לכיבוש ,התפכחתי מהמינון העודף של החינוך הציוני ובעיקר מחמלה עצמית וצדקנות .מה שנותר בי הוא הישראליות נטו הרצון לחיות כאן כי כאן ביתי.
אני מאוד פטריוט וציוני אבל אני גאה מאוד במאבקים המשפטיים שלי לפרסם דברים שהצנזורה ומערכת הביטחון ניסו למנוע .הייתי הראשון שעתר לבג"ץ ב-1991 לאפשר לפרסם את פרשת קלינברג שנאסרה עד אז לפרסום אם כי פורסמה בחו"ל והצנזורה התקפלה כתוצאה מבג"ץ . אחר כך ניהלתי ב95- מאבקים לפרסם את שמם של ראש מוסד וראש השב"כ עד ל95 לא פירסמו את שמם .אני עתרתי בימי פרי וגילון ובשב"כ ושביט במוסד אבל אז אישרה הממשלה לפרסם את שמות ראשי השב"כ והמוסד והעתירה נהפכה למיותרת.
אני עתרתי לבית המשפט לגבי פרשת טננבאום ,הזכות לכתוב עליו הייתה תוצאה של מאבק משפטי של שלוש שנים וחמש עתירות ..
ושתתפתי בעתירה של מייק קדר שנאבק בצנזורה על ספרו על הספר על הצוללת האבודה דקר.אני מאמין בחופש הדיבור והעיתונות שצריך לאפשר לפרסם הכל ואם כתוצאה נגרמת עבירה אז מה אז תעצרו אבל לא מונעים פירסום .אני בעד שאנשים יגידו מה שהם רוצים.אבל עם כתוצאה נעברות עבירות צריך להעמיד אותם על דין. אבל לא על עצם הפרסום אלא בגלל עבירות אחרות. והיו לי גם עתירות בתחום השחיתות הביטחונית דיונים משפטיים שנערכו בדלתיים סגורות .אני עכשיו במאבק במשפטי בגלל חקירה שנערכת נגד מנכ"ל שעבר של התעשייה האווירית שקיבל שוחד מסוחר נשק .ובנתיים לא נותנים לי לפרסם את שמו של סוחר הנשק ..וייצג אותו דורי קלגסבלד האיש שהיה מעורב בגרימת מוות בתאונה של אם חד הורית ובתאונה .

מליונר

כל מי שקרא את הספר ”המרגלים“ של העיתנאים יוסי מלמן ואיתן הבר, יודע שכל עשיר שמנסה להתחכך בפוליטיקה, סופו בחקירה עד לכתב אישום.
לאחרונה מלמן הותקף בידי המיליונר ארקדי גאידאמק שטוען שמלמן תוקף אותו ורודף אותו בכתבותיו מסיבות לא מקצועיות לאחר שניכשל בניסיון להתקבל אצלו לעבודה .

כדאי אולי לציין כאן שהיה זה מלמן שחשף לראשונה את גיידמאק לציבור הרחב בראיון שנים לפני שזה הפך לידוען נוצץ בעל קבוצות ספורט ומארחן של סלבריטאיות .

אלא שמה שהחל כהצגה לציבור של מליונר אלמוני ומיסתורי ולמעשה כמעט יחסי ציבור הפך מאז לחקירה בלתי פוסקת בעסקיו השונים והמשונים של גיידמאק .מלמן הפך למעשה לקוץ בבשרו של גיידמאק וגרם לו נזק תדמיתי שלא יתואר, אולי הוכחה חותכת לכך שעיתונאים למרות הכל יכולים לשנות ולהשפיע ,גם כנגד מיליונרים המככבים במדורי הרכילאות הנערצים על אובדי כדורגל. .
א.א. : מה יש לך להגיד על הטענות של ארקדי גידאמק שאתה תוקף אותו בכתבות כי הוא סירב להעסיק אותך ?
מלמן : ראשית מועצת העיתונות דחתה על הסף את תלונתו, בלי לטפל בה כלל. כנראה משום שלא מצאה בה ולו שמץ של ראיה לטענה שהוא השמיע. ברור לי שכל תכליתה של התלונה היה להכפיש את שמי ולהטיל בי דופי. עובדה היא שידיעה על הנושא התפרסה למחרת היום שבו הוא שלח בפקס את ה"תלונה" כביכול למועצת העיתונות . . שנית, עורכי מעניקים לי גיבוי מלא. כל הכתבות שכתבתי אודותיו וכל הראיונות שקיימתי עמו נעשו בתאום, פקוח בקרה ואשור של העיתון. שלישית, לא אני בקשתי ממנו עבודה אלא להיפך בשלוש הזדמנויות שונות בשנה פלוס האחרונה הוא הציע לי לעבוד אצלו ודחיתי את כל ההצעות. במקביל דיווחתי עליהן לעורכי ולמנהלי. ויש לי על כך ראיות חותכות. רביעית, עוד לא אמרתי את המילה האחרונה בפרשה הזו.

א.א. :אתה מתכננן ספרים נוספים לעתיד ?
מלמן: בימים אלו אני כותב ספר נוסף על איראן והנשק הגרעיני ותגובת המערב . וגם על העתיד . הספר על איראן הוא בשיתוף עם מאיר ג'בדנפר, יהודי שנולד באיראן, התחנך בבריטניה וחי עם משפחתו בישראל. הוא מומחה לענייני איראן.וכמו בספרי הקודמים אני מקווה להעיר בו זרקור לגבי עוד פינה אפלה שקשורה קשר הדוק לעולם המודיעין של ישראל.

דן רביב ועולם הקומיקס

דן רביב שותפו של מלמן בשלושה מספריו חיבר לבדו ספר תיעודי בשם

COMIC wars על מרוול קומיקס והתהליך המסובך שבמהלכו נרכשה בידי ישראלי אבי ארד שהעלה את החברה על דרך המלך . זאת לאחר שכמה מיליונרים אחרים שרכשו אתה חברה הביאו אותה לפשיטת רגל ..
( אבי ארד עוזב את ניהול החברה בימים אלו ופונה לדרך עצמאית)

א.א. : אתה ייעצת לרביב בספרו זה?
מלמן :דן רביב לא התייעץ איתי. הוא רק סיפר לי על החוזה שחתם ועל כוונתו לכתוב את הספר.לצערי אני לא הכרתי את נושא עולם הקומיקס בכלל.התחום שלי זה עולם המודיעין והריגול שזה עולם קצת שונה.

נספח :רשימת ספרי יוסי מלמן
1. דו"ח הסי אי אי על שירותי המודיעין והביטחון של ישראל . זמורה ביתן מודן,1982. תירגם וערך יוסי מלמן. כולל דו"ח חוות הדעת של הסטודנטים האיראנים על המודיעין הישראלי

תוצאת תמונה עבור יוסי מלמן המוסד
2. אבו נידאל :דיוקנו של אירגון טרור . הדר ,1984.

3. יוסי מלמן ודן רביב שותפות עוינת :הקשרים הסודיים בין ישראל וירדן . ידיעות אחרונות ,1987.

4. יוסי מלמן ודן רביב מרגלים לא מושלמים :סיפורו של המודיעין הישראלי ספריית מעריב ,1990.

"מרגלים לא מושלמים " המהדורה הצרפתית

5. הישראלים החדשים :מבט אישי על חברה בשינוי ,שוקן,1993.

תקציר הספר :הישראלים החדשים מתאר את החברה הישראלית של היום כפי שהיא מצטיירת בעיניו של עיתונאי ערני ורגיש, תוך הארתם של מיתוסים ישראליים מקובלים באור חדש, שלעתים חושף את ארעיותם ואת חולשותיהם. הספר מנסה לאבחן את השינויים העוברים על ישראל ולהצביע על התפרים הנפרמים בחליפה הציונית־ישראלית: אומה המתקשה להגדיר את זהותה; חברה המנסה לקיים אורח חיים מערבי בסביבה מזרחית; חברה, שנבנתה על חלוציות ואורח חיים סגפני, מאמצת אגואיזם והדוניזם כערכי ה"אני מאמין" שלה; חברה הכמהה לשלום, אך חיה על חרבה.
זהו ספר ביקורתי ואופטימי כאחד, החדור אמונה בכוחותיה ובחוסנה של החברה הישראלית למרות הניגודים שבתוכה.

6. יוסי מלמן ודן רביב שותפים לדבר מעשה :בתוככי הברית הישראלית אמריקנית ,ספריית מעריב ,1994.

על הדיפלומטיה, שתדלני המודיעין, מארץ הקודש לשואה, מיליארדי דולרים, העשור של איפא"ק, ועוד.
7. איתן הבר ויוסי מלמן המרגלים :פרשות ריגול במדינת ישראל ידיעות אחרונות ,2002.
8. המחזה "הבן הטוב " עם רמי דנון ( 2006)

9. יוסי מלמן ומאיר ג'בדנפר, הספינקס : אחמדינג'אד והמפתח לפצצה האיראנית תל-אביב : ספרית מעריב, (תשס"ז) 2007

10.אוטוביוגרפיה של ריצה, הוצאת ידיעות ספרים, 2011.