web analytics
קטגוריות
חזון ופוליטיקה

ארץ ישראל בשנת 2040- אלחנן לוינסקי והאוטופיה העברית הראשונה.

 

הופיע באתר "האייל הקורא"

ביום העצמאות של מאי 2006 כאשר למדינת ישראל מלאו 58 שנים זה הזמן לפנות לסיפור הראשון שניסה לדמיין כיצד תיראה מדינה יהודית בעתיד של שנת 2040 , סיפור שהתפרסם לראשונה לפני 114 שנים בדיוק ובימים אלו נהנה מפלאי הטכנולוגיות שאותן חזה והועלה כולו לרשת והוא זמין שם לכל.

 

ארצי ועמי! אני שלכם, וחלומותי שלכם…. ( אלחנו לוינסקי )

 

בחודש מאי 2006 מלאו 114 שנים להופעתו של הסיפור האוטופי ( וגם המדעי בדיוני ) הראשון בעברית מודרנית ספרו של אלחנן לוינסקי מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השלישי " שהופיע לראשונה במסגרת המגזין "פרדס" באודיסה במאי 1892 ויצא לאור שוב כספר מיוחד עם תיקונים קלים ב-1893  ומאז במהדורות נוספות באודיסה ב-1918 ובברלין בהוצאת "התחייה" בשנת 1922 . הסיפור הופיע מאז במסגרת האנתולוגיות של האוטופיות "חזיונות מדינה " בעריכת ג. קרסל ופ. סנדלר מ-1954 . ולאחרונה ב"המחר של האתמול " של רות אלבוים דרור מ-1993 .

ספרים אלו הם מטבע הדברים קשים למדי להשגה היום. אך בימים אלו ממש  סיפור ישן זה זכה לניצחון נוסף על הזמן הוא הועלה על הרשת בעזרת פרוייקט בן יהודה וכעת הוא זמין לכל לקריאה. מעניין לקרוא סיפור זה כיום כדי לראות באיזו מידה התממשו הציפיות של סופר מסוף המאה ה-19 לגבי מדינה יהודית בעתיד.

העתידן הציוני הראשון

זהו ספר אוטופי שמתאר את פניה של המדינה היהודית בארץ ישראל בשנת 2040 והוא נכתב בתקופה שבה היו בארץ ישראל רק יהודים מעטים והתנועה הציונית עצמה הייתה רק בחיתוליה. לוינסקי עצמו ידוע היום בעיקר בגלל הרחוב שנקרא על שמו שבו נמצאת התחנה המרכזית החדשה של תל אביב ומכללת המורים שעל שמו , אך בימיו היה אחת הדמויות המרכזיות שפעלו למען תחיית התרבות והשפה העברית והפצתן.

אלחנן ליב לוינסקי  נולד בשנת 1857 . הוא ביקר בארץ ישראל ב-1881 וחזר משם כשהוא משוכנע בצורך להקים שם מרכז יהודי . הוא השתקע באודסה מרכז התרבות היהודית של התקופה והיה עסקן של תנועת "חיבת ציון " ושל התנועה הציונית וידידו הטוב של ההוגה הציוני המפורסם "אחד העם". הוא היה ממייסדי הוצאת הספרים "מוריה " וסייע רבות למפעלים ספרותיים ולסופרים עבריים . . מאידך הוא גם היה זה שייסד את היומון היידי הראשון של אודסה "גוטו-מארגען" ב-1901.

בנוסף היה גם איש עסקים וסוכן של חברת היינות הארץ ישראלית "הכרמל " שלמוצריה הרבה לעשות פירסום גם ביצירותיו הספרותיות .

הוא נודע גם כסופר ובעיקר ככותב פיליטונים הומוריסטיים מוכשר מאוד ומייחסים לו את יצירת הפיליטון הפובליציסטי בשפה העברית. בפיליטונים שלו הרבה להגיב בהומור טוב לב על אירועי השעה תוך שימוש בחומר מדרשי ובפולקלור עממי .לאחר מותו ב-1911  יצאו כתביו בשלושה כרכים בשנים 1911-1913 ושוב במהדורה נוספת בשנת 1936 עם הקדמה ארוכה של יוסף קלוזנר על חייו. אך יותר מכל הפיליטונים שלו התפרסם באוטופיה שלו שהייתה ראשונה מסוגה בעברית,ולמעשה ניתן לראות בה את ספר המדע הבדיוני הראשון שנכתב בשפה העברית.

הוא חיבר אותה בהשראת אוטופיה ידועה של האמריקני אדוארד בלאמי שפורסמה ארבע שנים קודם לכן על החיים האוטופיים בשנת 2000 שבה הסוציאליזם שולט בעולם .ששמו של בלאמי אף מוזכר בטקסט של לוינסקי .   מקור השראה אחר ללוינסקי היו ההשקפות של של אידיאולוג תנועת חובבי ציון " אחד העם" ( שרק החל להתפרסם ב-1891 כאשר לוינסקי כתב את יצירתו זאת ) . לוינסקי היה משוכנע שלעתיד לבוא ארץ ישראל תהיה צריכה להיות מרכז רוחני לתפוצות הגולה לפי תוכניות "אחד העם " וכך תיאר אותה בסיפורו העתידני.

הסיפור מתאר מסע עתידני בשנת 2040 לארץ ישראל שבה הקימו אנשי תנועת "חובבי ציון " חברה אוטופית טכנולוגית ברוח רעיונות "אחד העם ". המסע מתואר בגוף ראשון בידי מורה לעברית שנשא זה מקרוב אישה שמסורה גם היא לתרבות העברית ואם כי הם חיים בחוץ לארץ ( ששם עברית היא שפה בינלאומית השגורה בפי כל בכל מקום ) הרי את ירח הדבש שלהם הם עושים בארץ ישראל. וגם זאת יש להגיד כי הנסיעה לארץ ישראל מודה היא כיתר המודות .הנימוס והמנהג לכל זוג –חדש מבני –עלייה לעשות את דרכם ראשונה לארץ ישראל ,לבלות שם את "תור הזהב" . (אלחנן לוינסקי)

בארץ ישראל הזוג מגלה חברה טכנולוגית מתקדמת אם כי חקלאית ברובה שבה שולטת התרבות העברית לאחר תהליך ארוך של החייאה. בארץ ישראל שולטת השפה העברית בכל פינה והנאתו מהשמות העבריים של כל אדם כל מוסד כל רחבו וכל עיתון ניכרת בכל שורה ממש. . לוינסקי מספר שהישוב בארץ החל מחמת הרדיפות האנטישמיות בחו"ל והיהודים החלו את יישוביהם ליד יפו ומשם היגיעו עד שבם ועד הירדן ולא בחרב ולא בדיפלומטיה אלא על ידי קנית אדמות בכסף מלא..

בשנת 2040 ארץ ישראל מיושבת יהודים משני גדות הירדן.

העיר גדולה עד מאוד ויש רחובות אשר אורכם כשתי פרסאות ויותר. החשמל מפיץ את אורו בכל הרחובות והבתים ,ולילה כיום יאיר , ומסילת החשמל עוברת בכל העיר מן הקצה אל הקצה. . הבנינים כולם יפים עד להפליא ,ויש כאלה שנבנו משיש הלבן. מספר תושבי העיר לפי המספרים האחרונים ,יותר ממליון .חוף האוניות גדול ומהולל מאוד ומתחרה במסחרו את מרסיי והמבורג .ביחוד גדול מאוד המסחר את ארץ הקדם בכלל וארץ ישראל בפרט.. ( אלחנן לוינסקי)

המסע של הזוג הצעיר מתחיל בעיר הנמל "אשדות" שבה גרים מליון איש שממנה הם מפליגים באנייה של חברת אניות החשמל העברית ביפו. עיר הנמל אשדות מונה יותר ממליון נפש והחשמל מפיץ בה את אורו בכל הרחובות והבתים ומסילת החשמל עוברת בכל העיר. מאשדות אפשר לנסוע לארץ ישראל או דרך הים או ב"מגדל הפורח " דהיינו בתחבורה של ספינות אוויר . אך לצערנו אנו מגלים שגם בשנת 2040 ספינות האוויר עוד לא היגיעו לכלל שלימות מספקת וכך הגיבורים מעדיפים לנסוע באניית החשמל המהירות יותר מהמגדלים הפורחים. שמה של הספינה הוא "יהודה המכבי " ושם רב החובל שלה הוא יונה בן אמיתי. ואגב זהו מנהג מקובל בין אנשי אותו עתיד רחוק להיקרא בשמות תנכיים מעין אלה.

בספינה הזוג מגיע ליפו ושם מתאר לוינסקי בין השאר את הזמרה "חכמת השיר והזמרה ..צעדה לפנים צעדי ענק במאת השנים האחרונות ..כי השכילו העברים ..לאחד את השירה המזרחית בכל עמקותה והרגשותיה עם השירה המערבית ביפיפותה ובחינה". חיי התרבות הם פעילים ביותר בכל עיר ועיר ואף הקטנה ביותר יש כתב עת וביפו למשל יש לא פחות משישה מקומונים ( לוינסקי קורא להם "מכתבים עיתייים ") שמתוכם מביא לוינסקי דוגמאות של מודעות "שגרתיות ". על ספרים שונים שמהם ניתן לראות על הפריחה התרבותית בארץ בהם מודעה על האנציקלופדיה העברית במהדורה חדשה עם הוספות ותיקונים רבים "תחת השגחת הפרופסורים זרחי ושמשי חלק כ"ה מן מוריה ועד משה ניתן להשיגו במחיר שקל "

.לוינסקי מתאר גם את תוכנם של "מכתבי העתים"  העבריים האלה "שהם שונים בפרט אחד חשוב מאוד ממקביליהם באירופה :ש"כל הליצנות והרכילות ולשון- הרע וניבול-פה וסיפורים בדבר מעשי-תעתועים ושיחות קלות שבין אוהב לאוהבתו ופרטי –כול של משפטים ידועים ..בכלל כל ההוללות ,שעולם הצרפתים מלא מהן ,לא תראה ולא תמצא במכתב-עתים עברי . כי הספרות היא מעיין החיים ,וכמו ששונים החיים הצרפתים מן החיים העבריים , כך שונים הם גם מכתבי העתים.

סביר להניח שלוינסקי אם היה קם לתחיה בשנת 2006 לא היה מתלהב כלל מ"מכתבי העיתים " של מדינת ישראל המודרנים המלאים וגדושים בדברי "ליצנות ורכילות ".

בעתיד של לוינסקי החינוך הוא ממלכתי ציבורי וחינם אין כסף לומדים בו שילוב של לימודי דת וכלימודים כלליים ביחד עם לימודי החקלאות . שהרי ארץ ישראל היא בראש ובראשונה ארץ של חקלאים עובדי אדמה.. אך החקלאים שאותם מתאר לוינסקי הם שילוב של אנשי ספר ואדמה שספרי הש"ס והפוסקים נמצאים בספריתם לצד ספרי בוטניקה וחקלאות . . התרבות שלוינסקי מתאר היא תרבות יהודית אך סובלנית פלוס חידושים טכנולוגיים וכלכליים.

הכלכלה מתנהלת במימדים גדולים בלבד. יש:מפעלים קורפרטיביים גדולים ,מסחר סיטונאי ,חנויות כל בו גדולות בעוד שהחנוונים והסוחרים הקטנים (הבורגנים ) שהיו כה דומיננטיים בגולה היהודית כמעט שנעלמו וביחד איתם נעלמו השמות והשפות של הגולה כל השמות הן שמות עבריים תנכיים למיהדרין ואין להעלות על הדעת שמישהו ידבר אידיש בישוב בארץ ישראל. הממשלה מבטיחה אמצעי קיום בסיסיים ורמת מחיה סבירה בלי לכפות שויון . לוינסקי מתנגד בהחלט לכל נסיון לכפות את חיסול הרכוש הפרטי דבר שרק עלול להביא לקרע חברתי. בארץ זאת אין ניגודים מעמדיים הודות לקיומה של שנת היובל המוזכרת בתורה שבמהלכה מוחזר כל רכוש לבעליו המקוריים.

בארץ יש רפואה ציבורית גם בשנת 2040 אבל מצד שני מסתבר שגם באותו עתיד אוטופי הרופאים אינם מתעשרים מאחר שהם קניין הכלל ונותנים את שירותיהם ותרופותיהם חינם יש חוק וסדר "גם השופטים וגם השוטרים אינם עמוסי עבודה ,שכורים אין ,אין פרעות בחוץ ,אין גניבות גדולות . רציחות ..מעטים מאוד הלווים ואינם משלמים"…. אכן חזון אוטופי.

בארץ ישראל של שנת 2040 עומדת המשפחה במרכז החיים: "רבות הן מאוד מודעות של שמחה וחגי המשפחה ..חיי המשפחה והצניעות אחת מהמידות הטובות בהן יתפאר ישראל ". ברור מהסיפור שאין שיויון בין גברים לנשים שהן כולן יפות אולם מהיותן נשים שאינן חכמות במיוחד "נוטה לבן לבבל החדשה (פאריז)" על פני ירושלים.

לוינסקי עוסק גם באופנה של העתיד. הוא מדווח ממדור הרכילות של עיתון בשנת 2040 ( כן הרכילות עדיין קיימת ) כי "המודה האחרונה בירושלים : במשתה הערב בבית הנשיא במוצאי שבת לבשה בת הנשיא לבוש תכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן " ..ואילו הנערות לקראת ט'ו באב לובשות "שמלות לבנות של צמר גפן צחור ..ויקלעו בשאר ראשן מקלעות ציצים ופרחים וביחוד השושנה הלבנה וחבצלת השרון . הבחורים גם הם כולם מלובשים בבגדי משי לבן ועל ראשיהם מגבעת לבנה של תבן הירדן ". בקיצור בגדים בצבעים הלאומיים של תכלת ולבן .

בארץ אין ניגודים לאומיים מסוג זה שקיים באירופה. הערבים לא מוזכרים כלל בשמם כאילו אינם קיימים . יש שוויון אזרחי מלא בין יהודים ל"נוכרים " ( שהם בבירור מיעוט ) שמבטיח הרמוניה ושגשוג. ירושלים ולא יפו היא לב הארץ ובה מתרכזים החיים המדיניים והתרבותיים של כל העם והארץ כל שאר הערים הגדולות בארץ הן רק בנות למטרופולין של ירושלים. כשמה כן היא עיר השלום אין בה מבצר ואין מצודה ואין חומה ואין תותח ובני האמונות השונות חיים בשלום בהר הזיתים יש בה אוניברסיטה וגם יש בה מצפה כוכבים מהולל שממנו חשבו את קו האורך העולמי הראשון. למרבית הצער ( או השמחה ) בית המקדש עדיין לא קם על כנו גם בשנת 2040 והכותל המערבי עומד בחורבנו.

בירושלים מתכנס ה"וועד הלאומי " שמנהל את המדינה. אך למעשה ברור מהסיפור השלטון נתון בידי פקידים מקומיים בכל מקום והממשל המרכזי הוא רופף. בירושלים מבקר הזוג בבית הנשיא שנבחר מדי שנה. אפשר לבקר בנחל קידרון שהפך מנחל חצי יבש לנחל גדוש מים הם מבקרים בים המלח שהפך להיות ים החים ושם יש גם גשם מלאכותי כמו גם פלאים טכנולוגיים אחרים. לוינסקי מתאר את החברה היהודית הזאת כחיה חיי שלום.,והיא אף מעמידה בראש חוצות את נושא השלום המסמל את עם ישראל  בכל מקום אפשר למצוא את "מגרש השלום " " רחבת השלום " "שוקי השלום " יש בכל עיר קטנה וגדולה ויש גם כפרים ומושבות נקראות בשם השלום ( מזכיר קצת את ישראל בתקופה שלאחר הסכמי אוסלו כאשר הייתה אופוריה של שלום) . אבל מצד שני " ואף כי שלום לעמנו עם שכניהם ואין פרץ ואין צווחה ברחובותיהם פנימה בכל זאת ליתר תוקף ועוז ובנו גם מבצרים ומצודות כי מי יודע מה ילד יום "

סך הכל יש שם צבא  של ארבעים אלף איש שולפי חרב שמשרתים רק שנה אחת ואף בה משתחררים לעבודות הקציר והבציר .שלום לישראל מבית ומחוץ ויש רק "מלחמות קטנות עם הבדווים בערבות פארן ".וכתוצאה "הוצאות הממשלה אינן מרובות חיל הצבא לא ידרוש הרבה " וכנראה שאין כלל צורך במיסוי ו"הכנסת הממשלה מנכסי הממשלה "( זה באמת כבר נאיבי !) . לוינסקי רומז שהמדינה "חוסה בצילו של "מלך אדיר " (מן הסתם מעצמת על כלשהיא ).

יהודים מכל העולם זורמים לארץ אוטופית זאת בגלל עושר תרבותה והאנטישמיות פסקה זה מכבר. התרבות העברית ואף הדת היהודית הפכה לדומיננטית בעולם כולו שבהו התקבלו דיני שמיטה וכשרות אחרי שהתברר שהם בריאים ויעילים יותר ואף מקבלים שמות תנכיים ( וכך שר הלגיון הצרפתי נקרא אבנר בן נר ושר הצבא האיטלקי הוא אבישי בן צרויה…) והכל נוסעים לארץ ישראל כדי ללמוד ממנה מאחר שהפכה למרכז תרבות הידוע בכל העולם .

"ובעת ההיא עברתי את ארץ היהודים לאורכה אבל לא לרוחבה ,כי עוד לא עברתי בעבר הירדן ,כל חבל הארץ נחלת גד וראובן וחצי שבט המנשה מדן עד דמשק ומדמשק עד נהר הפרת ומנהר פרת עד בצרה ומבצרה לגד ומגד לקדמות ומקדמות לער-מואב וממואב לתפל ומתפל לצקלג עד באר שבע על גבול ישראל –את כל המדינות וחבל הים ההם ,אשר שם עתה רוב אחינו נחתים ,עוד לא ביקרתי . ( אלחנן לוינסקי ).

אך בסוף הסיפור משום מה הזוג אינו נשאר בארץ ישראל האוטופית אלא חוזר לחו"ל.

Theodor Herzl.jpg

בנימין זאב הרצל.

…. על האוטופיה של לוינסקי האפילה בתוך כמה שנים יצירתו של מחבר פיליטונים אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם "אלטנוילדנד" ב-1902 10 שנים לאחר לוינסקי , אם כי הפעם העתיד היה קרוב יותר זה של שנת 1923 .אוטופיה זאת בניגוד לספרו של לוינסקי נכתבה בגרמנית ( ושם התרגום שלה לעברית "תל אביב " תרם את שמה של העיר העברית הראשונה).

יריבו הפוליטי של הרצל (וידידו של לוינסקי ) "אחד העם  כתב ביקורת קטלנית על "אלטונוילד" וטען שכאוטופיה בדיונית הספר נופל מכל הבחינות מספרו של לוינסקי . אחד העם לעג בארסיות לאוטופיה של הרצל . הוא העיר על אחד ההבדלים המרכזיים בין שני הספרים ,הערצה לתרבות העברית המקורית של לוינסקי לעומת העדפתו הברורה של הרצל לתרבות האירופית ( ובעיקר הגרמנית –אוסטרית ) כאשר כתב " אמת שם (בספרו של לוינסקי ) אנו נמצאים בשנת ת"ת (2040) ופה (בספרו של הרצל ) בשנת תרפ"ג ( 1923) . אבל שם יש תיאור של חירות לאומית אמיתית ופה יש רק חיקוי של קופים של התרבות האירופאית הנוצרית". הוא האשים את הרצל שבאוטופיה שלו הוא מתאר רק "קולוניה אירופית באסיה ש"אינה הולכת קוממיות אלא זוחלת ומתרפסת " בפני האירופים. זאת בניגוד לאוטופיה העברית הגאה של לוינסקי .

מקס נורדאו.

. הביקורת הרגיזה את הרצל מאוד. ידידו של הרצל מקס נורדאו (אביה של מה מכונה היום "יהדות השרירים ") הגיב בחריפות על התקפותיו של אחד העם וזה התגונן בשני מאמרים גדולים נוספים,ואל הויכוח הצטרפו אנשים נוספים שהגנו על אחד העם מפני התקפות נורדאו.

וכך יצא שאחד הויכוחים החריפים ביותר בתקופת ראשית הציונות התמקד למעשה סביב איכותם הספרותית והרעיונית של שני ספרי מדע בדיוני.

ספרו של לוינסקי נשכח היום כמעט לחלוטין וכל מה שנשאר ממחברו הוא כאמור הרחוב שנקרא על שמו בעיר שאותה לא חזה כלל וכלל וגם בית המדרש לגננות ולמורות על שם לוינסקי  שנועד לעודד את החינוך הלאומי שהיה כה יקר ללוינסקי . אך זה עדיין מעניין לקרוא אותו היום 114  שנים לאחר פירסומו הראשון של הספר.

מעניין לקרוא את הדגש הרב שהוא שם על רעיון השלום ,רעיון שלמרבית הצער לא התממש ,ועל העתיד החלופי שהוא מתאר שבו התרבות העברית גאה ובטוחה בעצמה דומיננטית בארץ ובעולם. דומה שכיום כאשר התרבות האמריקנית מאיימת להשתלט לחלוטין על התרבות העברית שהויכוח שספר זה היה חלק ממנו הוא עדיין רלוונטי.

קישורים רלבנטיים:

מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף השישי :הטקסט המלא

אלחנן לוינסקי בפרויקט בן יהודה

אלחנן לוינסקי בויקיפדיה  

אלי אשד על חוזה מדינת היהודים

 אלי אשד על יהודים בחלל:מקורותיה של הספרות הספקולאטיבית בעברית 

סיפור עתידני על מדינת ישראל בשנת 2000 ההווה כפי שנחזה בעבר

ארץ ישראל בשנת 2018-חזון בוריס שץ

אלי אשד על מדינות ישראל העתידניות

ציור מאת עטרה כהן
אלחנן לוינסקי ציור מאת עטרה כהן

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

17 תגובות על “ארץ ישראל בשנת 2040- אלחנן לוינסקי והאוטופיה העברית הראשונה.”

הרומנטיקנים שלפני 100 שנה לא הצליחו בשום
אופן
לראות את העתיד.

נביאים הם לא היו, בקושי סופרים. השפה העברית קושקשה מפיהם
וזה מה שהיה חשוב.
לעת ההיא.

אמנם השפה העברית מדוברת בכל מקום בישראל
אבל איך היא מדוברת?
כולה מלאת שמות לועזיים.
על כל חנות בישראל 2006 יש שלט באנגלית.

וכו' וכו' וכו'

אין ספק שמקור ההשפעה לכתיבת הספר הזה
היו ספריו העתידניים של ז'ול וורן!!!!!!
הנסיון להיות מעין זו'ל וורן יהודי ולצפות את
העתיד נכשל כשלון טוטלי דרך הספר הזה.

"רבות הן מאוד מודעות של שמחה וחגי המשפחה ..חיי המשפחה והצניעות אחת מהמידות הטובות בהן יתפאר ישראל ".

צניעות??????? חיי משפחה???????????
מידות טובות????????????

ז'ול וורן דרך אגב, מעולם לא היה אוטופיסט
הוא היה נביא אמיתי.

אחרי הכל לוינסקי לא ניסה לצפות את שנת 2006 אלא את שנת 2040 יכול להיות שאז התחזיות שלו יהיו נכונות יותר
אבל כנראה שלא.
בכל אופן אם מישהו היה בא לארץ בשנת 1930 נניח והיה קורא את הספר שלו קודם לכן , אפשר היה להגיע למסקנה שהוא צדק ברבות מהתחזיות שלו כמו טהרת הלשון העברית וכו'.
כמובן מאז המצב השתנה.
לדעתי הוא הושפע לא כל כך מז'ול ורן כמו מאדוארד בלאמי שהיה סופר מסוג אחר לגמרי מורן שהי הסופר הרפתקאות ורק לעיתים נדירות ביותר ניסה לחזות את העתיד.

ז'ול וורן ניבא דרך עשרות ספריו את כל ההתפתחות הטכנולוגית של ההווה ובכלל זה של העתיד הקרוב.
כל תחזיותיו התממשו.
לאחרונה בתכנית בערוץ דיסקברי אומתו רבות מנבואותיו הטכנולוגיות והרוחניות עם ההווה
והתכנית גילתה – שהאיש היה נביא אמיתי.

חבל שאתה מבלבל את המוח ולא מכיר לעומק

שלא היו כבר קיימים בזמנו אנונימי.
רוב ההמצאות הטכנולוגיות שתיאר היו שינויים

של דברים שבר היו קיימים בזמנו כמו הצוללת
אפשר לכנות אותו "נביא " אם כי רק פעם אחת או פעמיים ניסה לתאר תקופות עתיד .אבל אין טעם מיוחד לקשר אותו עם לוינסקי ועם האוטופיה הציונית שלו .

חזה הרבה יותר מאשר את הצוללת.
בתגובה הקודמת שלך הוא רק לעיתים נדירות מאוד ניסה לחזות את העתיד…
עכשיו התקדמנו קצת.
יש לי חדשות בשבילך.
תתחיל לקרוא את זו'ל וורן ותראה כמה דברים הוא המציא, למעשה הוא ניבא את כל מה שאתה מכיר כיום .הוא ניבא על הצוללת, על הטלפון הסלולארי, על הטלוויזיה, על המחשב, על הרחפות ענק שמשתמשים בהם היום בחיל האוויר ולמזג האוויר, הוא ניבא את מטוס הסילון,
ועוד אלפי פריטים שאנו מכירים בווריאציות שונות המאכלסים את חיינו בהווה, ואף איננו מכירים אותם כי הם יומצאו בעתיד.

טענתי לגבי האוטופיסט
שהושפע מהעניין של כתיבת נבואה עתידנית מז'ול וורן.לא בהקשר לטכנולוגיה, אבל בהקשרים אחרים.

ד"א ז'ול וורן לא חלם בהקיץ כשכתב על ההמצאות האלה, לידיעתך, הוא היה בקשר מתמיד וקרוב עם אנשי טכנולוגיה ומדע בתקופתו, שמע מהם על רעיונות, קיבל מהם נתונים, והושפע ממה שאמרו לו
אל תוך ספריו.
הוא שמע מהם על רעיונות מהפכניים שלא היו תפורים עד הסוף, ותפר אותם.
התוצאה – ז'ול וורן הוא הנביא הטכנולוגי הראשון.

אתה בטוח שהגירסה בפרויקט בן יהודה היא המקורית משנת 1892 ? לוינסקי מתיחס שם להצהרת בלפור ולספר הלבן. משהו לא מסתדר

הנה הקטע מהסיפור המופיע בפרויקט בן יהודה. הקטע עוסק בויכוח בין יהודי צרפת ויהודי אנגליה מי מהם זכאי לתואר חלוץ ישוב א"י.
ואלו דברי היהודים מאנגליה:
"ואחינו שבאנגליה יטילו ספק במעשי הצרפתים, באמרם כי כל מה שעשו עשו רק כצרפתים, בקלות-ראש ולב בלא כל מטרה ויסוד, רק עבודה שטחית, זמנית… וכי התנועה ההיא לא היתה אז תנועה לאומית בקרב יהודי צרפת – נראה מזה, כי לבד "הנדיב הנפלא" ועושי רצונו לא נמצאו עוד צרפתים חובבי-ציון. וכמה שהתאמצו היהודים שבגולה לעשות את פריז למרכז התנועה ההיא לא עלתה בידם. וראשית תנועת הישוב, תנועה שיש בה ממש ויסוד היסתורי, יש לחשוב, לפי דברי אחינו אלה, מן היום הגדול אשר "יהודי לונדון" פרסמו בריש-גלי את הבשורה הגדולה והנעימה, כי "ארץ ישראל – לישראל". אמת הדבר, כי בעתה לא הביאה לנו הבשורה ההיא רב טובה; כי על ידה נסגרו השערים, ולעת ידועה נפסק הישוב… "
איך זה נשמע לך ? לא הצהרת בלפור והספר הלבן ?

לוינסקי נפטר לפני הצהרת בלפור ב-19111 אבל מן הסתם שיער שיקרה משהו בדומה להצהרת כורש מתקופת התנ"ך.

7 מליון ישראלים.
עשרות מקומונים, עיתונים, כתבי עת, ירחונים, שבועונים.
אין רכבת, אך לישראל יש את התחבורה הציבורית הכי יעילה בעולם.
ישראל ב-20 המקומות הראשונים במדעים וטכנולוגיה.
הוצאת ספרים לנפש הכי גבוה בעולם.
מקום שלישי בעולם ברישום פטנטים.
ישראל מובילה בתחומים ייחודיים כמו היי-טק, ביוטכנולוגיה ואלקטרואופטיקה.
חקלאות מובילה בעולם.
מספר הפרסומים המדעיים בין הגבוהים בעולם.
אפילו היין הישראלי זוכה לשבחים.
בניגוד לדימוי, ישראל היא מעצמת תרבות החל ממוסיקת טראנס וכלה במוסיקה
קלאסית.

אך יש לנו תקשורת מתלהמת, קטנונית, הסוגדת לשעורוריות כדי להשיג רייטינג.

לוינסקי כתב מדור הורוסקופ הומוריסטי ב´לוח אחיאסף´ ( אפשר למצוא ב´כל
כתבי´ שהזכרת. היה לו עניין בחיזוי העתיד..
רוח הדברים בהורוסקופ ההומוריסטי רחוקה מאוד מן האופטימיות של האוטופיה.
וגם.. אהממ. יש בה הומור.
לשנת תרנ"ז:
"בוודאי גם בשנת תרנ"ז כל ימי עשיר יהיו טובים וכל ימי עני יהיו
רעים…. ימי טבת יהיו ארוכים ולילי תמוז קצרים, בקיץ יהיה חם ובחורף
קר, גשמים – יש אשר ירדו בעתם ויש אשר לא ירדו בעתם… המה יאכלו, המה
ישבעו, ואנחנו נשב בניקיון שיניים, נסחר בתבואות, נרויח, נרויח, וסוף
סוף נפסיד כפליים, ועמי הארץ יצעקו כי ניצלנו את מצריים".
ממש מרים בנימיני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 × 3 =