חוברת הקומיקס החדשה "טנטופוביה" מאת אהוד בר-אל יוצרת פתיחה לסיפור אימה על טבעי על רוצח סדרתי שנראה מבטיח למדי . הצרה היא שלא ברור כלל מתי היא תזכה להמשך אם בכלל והקוראים נשארים כתוצאה מאוכזבים .
חוברת קומיקס חדשה הופיעה לאחרונה במסגרת גל סיפורי הקומיקס העלילתיים המקוריים והלא שגרתיים שתקף אותנו לשמחתנו בחודשים האחרונים, וכעת מופצים בצורה נרחבת יותר ברשת חנויות סטימצקי .
זוהי חוברת מספר אחת, ששמה הוא "בשר ודם " במה שאמורה להיות סדרת " טנטופוביה" ( שם שמשמעותו הוא "פחד מהמוות ") והיא "מומלצת לקוראים בוגרים " ככל הנראה בגלל כמה אלמנטים מפחידים בסיפור העלילה ( אבל באמת אין בה שום דבר שיזעזע ילד בן 11 בימינו שראה סרט אימה אחד או שניים ).
אהוד בר-אל
היוצר אהוד בר- אל הוא חייל בצה"ל תושב אשדוד שהוציא את החוברת על חשבונו . לבר- אל אין ניסיון מקצועי קודם בקומיקס אבל לגבי יוצר קומיקס מתחיל התוצאה היא בהחלט מבטיחה.
זהו סיפור מתח על טבעי הסובב סביב חקירת רצח המתרחש בעיירה דרומית כלשהי שהיא ככל הנראה דמוית אשדוד אבל ככל הנראה עד כמה שאפשר לשפוט מהסיפור נמצאת בעולם מקביל שבו העל טבעי הוא חלק מקובל לחלוטין מהחיים ואיש לא מפקפק לרגע במציאותו. ( במחשבה שנייה אולי לא בעולם מקביל אלא רק בעוד כמה שנים בודדות מהיום אם נשפוט לאור נכונותה הגוברת של החברה הישראלית לקבל בלי ביקורת כל שטות על טבעית חדשה ) .
אורי גורן
מרכזית בסיפור, הינו חוקר
במרכז הסדרה עומד אורי גורן בלש משטרתי בעל היכולת לתקשר עם מתים שמתו זה לא מכבר, דבר שתיאורטית לפחות מקל מאוד על איתור את הרוצחים שלהם. זהו רעיון מקורי למדי בקומיקס אם כי לא חדשני באמת בעולם שמחוצה לו.
מישהו זוכר את סדרות המתח "פרופילר " ו"מילניום "שהתבססו על רעיונות דומים ? אבל בעצם רעיון החקירה הבלשית על סמך תקשור עם המתים הוא ותיק למדי דווקא מחוץ לספרות לטלוויזיה ולקומיקס , וקיים בעולם עוד מאז ראשית המאה העשרים לפחות . בארץ הרעיון הועלה בידי הספיריטואליסטית מרגוט קלאוזנר שאיתרה אנשים וצוללות על ידי תקשור עם המתים .
אבל למרות כישוריו המיוחדים אורי הוא אכול דיכאון על מות אהובתו שאת מותה לא הצליח להימנע ומיסורי ממחלת הסרטן המקננת בגופו .
הבלש אורי ושתפו זוהר יוצאים אחר רוצח סדרתי שכבר רצח ארבע אנשים .מגלה שיש קשר בין הנרצחים כולם עסקו בדרך זאת או אחרת בעולם על טבעי וככל הנראה היה קשר בינם ומעשי הרצח שהם ככל הנראה שחיתות טקסיות של הקורבנות.במהלך הסיפור הם נתקלים במורה לציור עם כישורים מיוחדים משל עצמו , מסתבר שבעזרת ציוריו הוא יכול לזמן ישויות מהעולם שמעבר..
והר, חוקר במחוז הדרומי וחברו הטוב של אורי זוהר הוא שוטר ותיק, נשוי
באושר עם שלושה ילדים. אופיו ציני ועממי, חם מזג ובעל "פתיל קצר" ועצבים
רגישים זוהר מסייע לאורי בחקירת הרציחות הסידרתיות, ומקבל כמובן מאליו את כשרונו "המיוחד" של אורי, אם כי הוא מוצא את עצמו לא פעם מרוחק וסקפטי בשאלת קיומם של יכולות על טבעיות ואמינותם בעולמינו.
בר-אל מוסיף לחוברת נספח נחמד ומצמרר בפני עצמו של התקיים המשטרתיים על פרטי הנרצחים השונים כולל איורים פרטניים של הצורה שבה נמצאו גופותיהם ..
וההמשך יבוא . מתי שהוא.
אהוד בר אל עם חוברות שצייר
זאת אמורה להיות רק הפתיחה לסדרה של ארבעה חוברות . ולאחר מכן סיפורים נוספים ושונים על הדמויות ועולמן שבהם מתכוון היוצר בר אל לחשוף מיתולוגיה חלופית פרטית שלמה משלו שהעלילה הנוכחית היא רק חלק זעיר ממנה . .
הסיפור כפתיחה עושה רושם מעניין אפילו מרתק. ובהחלט יש לו פוטנציאל בהמשך אבל אין זה ברור אם יהיה כזה שכן היוצר עצמו אמר לי שאינו בטוח אם יוכל לממן אותו .וזה מביא אותי לבעיה המרכזית שיש בסוג זה של קומיקס בהמשכים .
לכאורה הרעיון של סיפור בהמשכים ( שאנחנו מוצאים אותו גם אצל נמרוד רשף בסדרה משלו בשם "עוזי ") הוא בעל פוטנציאל שהקוראים שיקראו אותם "ידלקו" ימתחו מהסיפור המרתק ויהיו להוטים לקרוא את ההמשך כאשר יופיע .. אבל זה יכול להצליח רק בארצות עם מסורת קומיקס וותיקה כמו ארה"ב ויפן ששם סיפורים כאלה מופיעים בפרקי זמן קבועים ( טוב לא תמיד ).
אבל לא בישראל ששם שוק הקומיקס הוא צעיר וקטן.
אהוד בר -אל
לדעתי עדיף שיוצרי קומיקס צעירים ולא ידועים כמו בראל יוציאו את סיפוריהם כאלבום שלם אחד ( כפי שנעשה בידי אלעד טיבי יוצר צעיר ומבטיח אחר ב"שם קוד קארו קאן" ) ולא בהמשכים מאחר שאנשים ימנעו מלקנות סיפורים בהמשכים מאת יוצרים לא ידועים להם שהם אינם יודעים אם ימשכו מה גם שהעלילה לא מובנת מיד בהתחלה. . רק יוצר מפורסם ממש כמו אורי פינק שיש לו כבר קהל גדול שמכיר אותו היטב יכול,אולי, להרשות לעצמו לעשות זאת וגם הוא לא עושה זאת.
אם עומדת מאחורי היוצר הוצאת ספרים או קומיקס גדולה שיש ביכולתה להבטיח את המשך הוצאת הסדרה בצורה סדירה כי אז זה עניין שונה.. אבל אם לא כפי שזה למשל במקרה הנוכחי ..כי אז אין ברירה יש להשקיע מאמץ וכסף נוסף ולהוציא אלבום עם סיפור שלם אחד בלבד, זה יקר יותר ודורש זמן ומאמץ נוספים מצד היוצר אבל זה ישתלם יותר בטווח הארוך .לכן עדיף היה גם מבחינת היוצר וגם מבחינת הקוראים שעצירת הסדרה בפתיחתה או בהמשכה לפני שהיגיעה לסיומה הוא בגדר התעללות של ממש בהם, להשלים את הסיפור מלכתחילה ולהוציאו לאור כיחידה שלמה אחת.
כפי שזה עכשיו ייתכן מאוד שהקורא יישאר מתוח ולעולם לא ידע מה עלה בגורלו של השוטר המדבר למתים אורי ומה מסתתר מאחורי סדרת הרציחות העל טבעיות שאותה הוא חוקר ואיזו מיתולוגיה עשירה ( או שלא ) מכין בר אל עבור קוראיו.
עידכון מיולי 2011 : בסופו של דבר אהוד בר -אל פירסם את החוברות הנוספות בסדרה והשלים את סיפור העלילה.
והנה העטיפות של החוברות הנוספות:
קישורים רלבנטיים
אורון שכנר על טנטופוביה מספר 2
9 תגובות על “פחד מוות: על סדרת "טנטופוביה " מאת אהוד בר-אל”
גם יוצר 'אדירי התכלת' הוא תושב אשדוד. האם יש משהו באוויר העיר שגורם לכתוב קומיקס בעברית? 🙂
יכול להיות שאני טועה, אבל עד כמה שידוע וזכור לי, סאם ווטרס גיבורת "פרופיילר" לא ניחנה בשום כח על טבעי, אלא פשוט באינטואיציה חזקה וכושר ניתוח מבריק.
גיבור "מילניום" פרנק בלק אמנם ניחן בכח על טבעי (זה נאמר במפורש בפרק הראשון אאל"ט), אבל לא ביכולת לתקשר עם מתים. (יותר בכיוון של לראות בעיני רוחו מה התרחש בזמן הרצח ע"י נגיעה בנרצח. טוב נו, אולי זה סוג של תקשור).
לעומת אלו, אליסון דובואה גיבורת הסדרה היחסית חדשה "מדיום" בהחלט מתקשרת עם מתים וכנ"ל גם גיבורת "הלוחשת לרוחות" מלינדה גורדון. לא לחינם דמויות אלו מבוססות על שני מדיומים קיימים (אליסון דובואה וג'יימס ואן פראה- שהחליט להשתמש דווקא בדמות נשית בסדרה המבוססת כביכול על חייו כמדיום).
בקרוב תעלה בארה"ב גם הסדרה Raines בכיכובו של ג'ף גולדבלום, ובה יוצג בלש המתקשר עם המתים- ממש כמו בקומיקס הנ"ל.
חבל שאתה לא כותב ביקורת.
חבל שאתה לא מתייחס קצת יותר במקצועיות לאיכות העברת הסיפור בקומיקס ולקומפוזיציות באיורים.
לדעתי אנחנו בעידן שבו יש קצת יותר קומיקס על המדף מאשר מלפני 5 שנים. וניתן להתייחס לכל מוצר בפני עצמו ולתת ביקורת מקצועית כלפי המתרחש בפנים.
חבל ששלפת את הלך העלילה רק כדי להוכיח נקודה או שתיים בתפיסת החיים שלך.
וחבל שאתה כותב עמדות על החוברת מבלי להציג כל סימוכין והסבר עבור העמדה.
פרט לזאת לא ברור לי בכלל למה ציינת את סדרות הטלוויזיה הדמות במבנה שלהן למבנה טנטופוביה. מה רצית להגיד בזה?
בסך הכל אני מאוד מאוכזב מהכתוב וציפית מידען כמוך לכתוב באופן קצת יותר מקצועי וענייני ופחות רוחני.
לגבי עמדתך בנושא הוצאה כחוברת מתוך סדרה ולא כספר שלם. זה וויכוח רב שנים עם עמדות מסקנות והסברים לכאן ולכאן ואתה הבאת טיעון בודד עבור צד אחד של המתרס. כאילו שכל הבעיה של הקומיקס בארץ זה שצריך לחכות כל כך הרבה זמן בין חוברת לחוברת.
אלי, להזכירך, הסדרה ארינאה של קומיקום שקצרה הצלחה יפה. ארכה יותר משנתיים מרגע יציאתה של החוברת הראשונה.
ובין גליון 1 לגליון 2 של אדירי התכלת של עופר זנזורי עברה יותר מחצי שנה.
קצת סבלנות בהחלט לא תזיק לתרבות הישראלית.
תן לאהוד להפנים את תוצאות החוברת הראשונה ולהתפתח בהתאם. ותן לו זמן לגייס את המשאבים להוציא את חוברת ההמשך.
אמרת בעצמך שלא קל בארץ להוציא קומיקס. אז תן לו הזדמנות, ודווקא אתה הבקיא בתרבות הקומיקס העברית יודע שחצי שנה זה מעט זמן.
אני מתנצל על הבוטות אבל באמת כל כוונתי היא שדווקא מקדמי תרבות כמוך, ייתנו יד ליוצרים וייתנו הערכה לכל יצירה ויצירה בפני עצמה תוך התייחסות מקצועית למוצר ופחות לתיאוריות חברתיות, או תזות שונות המחפשות הוכחה.
הבנאדם צודק, חוץ מכמה מילים על הסיפור לא רשמת פה שום דבר ביקורתי על החוברת עצמה, לא אמרת מה דעתך על העלילה מבחינה ספרותית, הדמויות, האומנות…כלום.
פשוט סיפרת מההתחלה ועד הסוף את מה שקורה בחוברת (תוך כדי חוסר התחשבות בקורא וביוצר, שכן אתה פוגע בקורא שעוד לא קרא את הסיפור) והצגת איזושהי תיאוריה תרבותית שלא קשורה בכלל למוצר וחבל- לתשומת ליבך.
על העלילה משום שאי אפשר לכתוב הרבה בתור דעה על חוברת זאת כיחידה בפני עצמה ,יש לחכות שיופיעו החוברות הבאות לפני שאפשר יהיה לחוות דעה על סיפור העלילה.
בכל אופן החוברת השנייה יוצאת בימים אלו לרגל יריד הקומיקס .
ויש לה גם אתר כאן:
http://www.tanatof.com/press.html
של טנטופוביה יש כאן
http://www.isf.co.il/article.asp?ref=1271
אהוד אחי… אתה הצייר הכי טוב שראיתי אי פעם…
בנוסף רק תדעו שאהוד הוא אדם ממש טוב…
אני שמח לראות שאתה הולך אחרי החלום שלך
בקיצור אחי שיהיה בהצלחה ונהיה בקשר
[…] פחד מוות על "טנטופוביה " מאת אהוד בר אל […]
[…] ,אמן אשדודי אחר אהוד בר אל יצר סדרת קומיקס מקבילה בשם "טנטופוביה" שבה המשטרה נעזרת בשוטר שמסוגל לדבר עם המתים במאבק […]