סודות האלוהות על פי האר"י ,שפינוזה ,ואילי גורליצקי

תקציר הספר :טהירו'- החלל הפנוי שנוצר לאחר שאלוהים צימצם עצמו כדי שתתרחש בו בריאת העולם – הוא אחד ממושגי היסוד שבקבלת האר"י, קבלה שהתסיסה ועוררה את לידתה של התנועה המשיחית השבתאית באמצע המאה ה – 17 – זמן עלילת הספר. סיראריוס וחברתו סופיה, טרודים במסע חיפושים מרתק אחר כתבי יד נדירים של מקובלים, ואחר תמונת 'טהירו' מסתורית שכולם נלחמים להשיגה כדי לגלות בה סודות קבליים הקשורים במהלכי המשיח שבתי צבי. השניים מקורבים גם לברוך שפינוזה, שבאותם ימים ממש רקם את תורתו על אלוהים שהוא הטבע, והטבע שהוא אלוהים, ועל אושרו של האדם שאינו בגאולה המשיחית, אלא באהבת אלוהים – טבע, ובתפיסת האדם את עצמו כחלק מאלוהים. הדי הקבלה ותורת שפינוזה עולים מבין דפי הספר, שבין דמויותיו: שפינוזה, רמברנדט, נתן הנביא, ר' אברהם כהן הירירה, המיסטיקן פון רוזנרוט ואחרים.

השחקן אילי גורליצקי פירסם לאחרונה את הרומן ההיסטורי "טהירו " העוסק בדיונים הקבליים והפילוסופיים והמשיחיים של חכמים יהודיים ונוצריים בהולנד של המאה ה-17 ובו מככבים הפילוסוף שפינוזה המשיח שבתאי צבי ונביאו נתן העזתי ותמונה של הצייר רמברנדט שצפונים בה סודות קבליים מסתוריים .

" ….הפילוסוף שפינוזה ,וגם המקובלים מבית מדרשו של האר"י מצפת ,שואלים אותן שאלות :איך נברא העולם ? איך נמצא לו מקום בכלל ? כי אם אלוהים הוא אין-סוף ,הוא ממלא את הכול ,אין מקום לשום דבר זולתו .ואם זה כך ,איך בכל זאת נמצא מקום לעולם ?"
( מתוך ספרו של אילי גורליצקי "טהירו " ע' 19)

השחקן אילי גורליצקי הופיע לא פחות מ-645 פעמים בתפקיד החכם באדם שלמה המלך במחזמר המפורסם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר " בשנות השישים השבעים והשמונים ואם לשפוט על פי ספרו החדש "טהירו " וספרו הקודם "הסוד הגדול " כנראה משהו מהחכמה הזאת נדבק בו .
בדרך כלל הציפייה הקבועה משחקנים ואנשי תקשורת סלבריטאים כאשר הם כותבים ספר שהתוצר יהיה איזה ספר רדוד וצעקני , מלא וגדוש עד להתפקע באלמנטים אוטוביוגרפיים מוסווים בצורה הקלושה ביותר האפשרית על מנת למשוך את הקורא שאילולא שמו של הסלבריטאי לא היה מטריח את עצמו להציץ בספר .
אבל אילי גורליצקי הפתיע לטובה, ולא כתב עוד איזה ספר על בגידה של אישה נשואה , או על חיי המין הלסביים של שחקנית מובטלת ברחוב שינקין וכו' וכו' כמקובל אצל סלבריטאים , הוא העדיף לכתוב על משהו רחוק מאוד מסדר היום של הישראלי הממוצע ,רחוק עד כמה שרק אפשר,ספרים העוסקים ברעיונות פילוסופים ומיסטיים . .
מי היה מצפה ספרים פילוסופיים עמוקים (באופן יחסי לספרות היפה במקומותינו ) מהאיש שיזכר לנצח כשחקן שגילם את שלמה במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר כמו גם כשחקן -זמר במופעי זמר אחרים כמו "שוק המציאות " על פי שירת נתן אלתרמן ו"ברנשים וחתיכות " על פי סיפורי הגנגסטרים של דמון ראניון '?
אבל עובדה.
גורליצקי הוא אדם שמתעניין מאוד בקבלה ( דבר שאמנם הוא נפוץ מאוד אצל חילוניים במקומותינו בימים אלה ) ובפילוסופיה יהודית וזרה ( דבר נפוץ לעין ערוך פחות ).
וכך והוא חיבר שניים מהספרים האינטליגנטיים ומלאי הידע העצום ביותר שנכתבו בידי שחקן . ויש קשר הדוק בין שני ספריו שהם שונים מאוד מהספרות היפה היוצאים לאור בדרך כלל במקומותינו. שניהם הם ספרים שהם לא כל כך על אנשים כמו על רעיונות פילוסופיים ומיסטיים .

ספרו הראשון "הסוד הכמוס " ( 2002) עסק במאה ה-12 ובתקופה ההיסטורית של מסע הצלב השלישי לארץ ישראל , ובו הציג חליפת מכתבים פיקטיבית שני האנשים החכמים והמלומדים ביותר של תקופתם ( והמכתבים כתובים בסגנון "פסודו רבני " נמלץ במיוחד שאינו מקל על קריאתם ) , בין החכם היהודי המפורסם מכולם הרמב"ם ובין החכם המוסלמי הדגול בן זמנו אבן רושד. במכתבים יש דיון ברעיונות פילוסופיים שונים של השניים על האדם ,על החברה , על היהדות ועל האסלאם והשונה והדומה בינם ועל עניינים אלוהיים שונים ועוד ועוד דיונים שמהם מסתבר שהיה קשר רוחני הדוק בין השניים .בספרו של גורליצקי ( שהתבסס על מחקר מדוקדק ופרטני מהסוג שכבר לא רואים בימינו אצל כותבים של ספרות יפה ובודאי לא בנושא מסובך וקשה לפיצוח כל כך ),. שהחכמים צריכים להסתיר הרבה מהמוני העם שזקוקים לדת מוחשית אך החכמים אינם זקוקים לכך אך עליהם להסתיר ולהסוות את אמונתם האמיתית הדוחה את רעיון בריאת העולם יש מאיין ואת רעיון תחיית המתים . הציבור הרחב, נאלצים שני החכמים להסכים בכאב לב ,אינו בשל לרעיונות דרסטיים כל כך וערעור פילוסופי עליהם עלול לערער את אמונתו ואת הסדר החברתי הבנוי עליה . וגם בהזדמנות זאת לסכן את חייהם של הפילוסופים ,וכך אין ברירה יש לכתוב על תורות אלו רק בלשון רמזים שתהיה מובנת ליודעי ח"ן בלבד.
המפגש הרעיוני היה אומנם מומצא ,ספק אם הרמב"ם ואבן רושד היכירו זה את זה בחייהם ( אם כי תיאורטית זה לא בלתי אפשרי ) , הפילוסופיה אמנם הייתה על קצה המזלג , אבל ספק אם הקורא הממוצע שגורליצקי אולי פנה אליו יכול היה להבין יותר מזה .. לפעמים פופולאריזציה קלילה של רעיונות היא חשובה לא פחות ואף יותר מהצגה מפורטת ומדויקת שלהם ,דווקא בגלל שהיא מגיעה לקהל גדול יותר שלא היה מגיע לרעיונות אלה לולא כן.
התוצאה הייתה ספר יוצא דופן ולדעתי אחת מיצירות הספרות האינטליגנטיות ביותר שנכתבו אי פעם בידי שחקן תיאטרון .
אלא שהספר זכה בתשומת לב מועטה כאשר יצא לאור ככל הנראה בגלל אופיו האינטלקטואלי-אזוטרי מידי ,רוב המבקרים היו עסוקים באותו הזמן בספרה של שחקנית שיצאה בו בזמן ותיאר בפירוט את חייה המיניים במתחם שיינקין ,נושא שעורר עניין עמוק הרבה יותר בקרב המבקרים הספרותיים הציבור הרחב מאשר ספור התכתבות בין שני פילוסופים בני שתי דתות שונות ועוד במאה ה-12.
סקס כידוע תמיד מעורר עניין יותר מפילוסופיה.
. גורליצקי לא נרתע מההתעלמות והמשיך לעסוק בנושא שכנראה מעסיק אותו מאוד של הקשרים בין חכמי דתות שונות ודווקא בתקופה זאת של מה שנראה כמלחמת תרבויות ודתות מאיימת .
ולאחרונה יצא לאור ספרו השני "טהירו" ( 2006) ( טהירו " הוא בלשון המקובלים החלל הריק שממנו ובתוכו נוצר היקום בידי הבורא ) וספר זה עוסק ב ברעיונות דתיים ומדעיים מיסטיים ופילוסופיים מן המאה ה-17 הרלוונטיים גם לימינו ושבהם הוא מראה שההבדל בין השיטות השונות להבנת העולם אולי אינו גדול כל כך .
יש נקודות דמיון בין שני ספריו של גורליצקי בכך ששניהם מראים על פילוסופים ומיסטיקנים בני דתות שונות שמוצאים בינם נקודות השקה ואחווה שאותו אינם יכולים למצוא עם בני דתם שלהם .
וזאת הוא מראה בספר שהמסופר בידי חכם נוצרי פטר סיראריוס דמות אמיתית של מלומד נוצרי מהתקופה שהתעניין בתורה המיסטית של הקבלה ( ויותר נכון בגירסתה הנוצרית ) וידידם של שפינוזה ורמברנדט ומרבית חכמי התקופה,שאיתם הרבה להתכתב .
אין מדע שישכנע אותנו בדבר אלוהותו של ישו המשיח יותר מהמאגיה ומהקבלה .
( טהירו ע' 28)
סיראריוס המתעניין מאוד בכל חידושי המדע מתעניין מאוד באותה המידה גם בכל המתחדש במיסטיקה ובקבלה שכמו מיסטיקנים נוצריים אחרים הוא מאמין שרק דרכה אפשר להגיע אל ישו .

נתן העזתי ,נביאו של שבתי צבי.

הימים הם ימים סוערים ביותר מבחינה זאת , השנה היא 1666 התקופה שבה רבים האמינו שהתגלה מלך המשיח האמיתי האחד והיחיד הלא הוא שבתאי צבי . צבי האמין שהוא נמצא בקשר אישי ומיוחד עם האלוהים בכבודו ובעצמו ונביאו נתן העזתי אף רמז שהוא סוג של אלוהות בפני עצמו ( בדומה למה שרומזים היום חסידיו הקיצוניים ביותר של הרבי מלובביץ') . מוזרותו של צבי לא מנעה ממרבית היהודים ברחבי התפוצות להאמין באמונה שלמה שהוא המשיח וכי קרבה הגאולה. והם לא איבדו מאמונתם בו גם כשזה נאסר בידי השולטן והתאסלם כדי להציל את חייו .
בסיפורו של גורליצקי סיראריוס עוקב באהדה אחרי שבתאי צבי והקריירה שלו שעליהם הוא ועמיתיו מיסטיקאים ומקובלים נוצריים מקבלים עדכונים שוטפים בהולנד מרכז הסחר העולמי של התקופה .

רמברנדט

סיפור הציר בספר שמעניק לו את שמו הוא המרדף של סיראריוס אחרי תמונה סודית שיצר הצייר הדגול רמברנדט ואן רין ( שהשנה חוגג העולם 400 שנה להולדתו) שנודע בציורי המקרא וציורי דמויות יהודיות שלו כמו הרב מנשה בן ישראל . רמברנדט מיסתבר בסיפור צייר גם לא אחר מאשר את אבי המקובלים האר"י הקדוש מצפת ביחד עם אימרה סודית שמי יודע איזה סודות מיסטיים צפונים בתוכה . והסיפור עוסק גם במרדף אחרי תמונה סודית זאת שרמברנדט עצמו מתכחש אליה . .
בנוסף יש עלילה משנית סיפור האהבה הטראגית בין המספר ובין בת משפחת אנוסים.

ברוך שפינוזה

מדוע אומר רמברנדט שהציור קרוב לאלוהים ? כי הציור הוא נכדו של הטבע ,והטבע זהה עם האלוהים .לכן גם הציור זהה עם אלוהים .לכך אני מסכים ,ואין בזה דבר עם הקבלה .
( שפינוזה מרצה את תורתו ב"טהירו " ע' 33 )
במהלך הסיפור אנו נפגשים לצד רמברנדט ודמויות כמו תומאס הובס הפילוסוך האנגלי הרציונאליסט גם בפילוסוף הרציונליסט המפורסם ברוך שפינוזה שונאם הגדול של המיסטיקנים והמקובלים ובראשם השבתאים ונביאו של שבתאי צבי נתן העזתי שמופיע בהופעה קצרה בסיפור על מנת להתווכח עם שפינוזה על טבע היקום והבריאה והאלוהות .

אנו מגלים שההבדלים בין הפילוסוף שפינוזה ובין המקובלים מהאסכולה של האר"י אינם כה גדולים כפי שניתן היה לחשוב,למעשה יש אפילו איזה שהוא קו מחבר בין שפינוזה והמקובלים בדרך דבקותם של שני הצדדים באלוהות וברצונם להתמזג עימה . אלא שטענתו של שפינוזה שהאלוהים הוא חלק מהעולם ומכל הישויות שבו וכך כל אדם וכל דבר יש בו מהאלוהות והגאולה היא בזיהוי האדם האלוהות ,היא טענה שאינה יכולה להתיישב עם היהדות המסורתית שרואה באלוהות לעולם כוח חיצוני ונפרד ממנו לחלוטין .אבל אם נרצה אפשר לטעון שהיא עוד טענה מיסטית בדומה לטענות המקובלים ובעצם אינה שונה מטענותיהם מהותית שהרי כמו טענותיהם שלהם אינה ניתנת להוכחה או להפרכה .בדרכו שלו שפינוזה כפי שהוא מופיע בסיפור , למרות הכחשותיו הנמרצות וזלזולו במקובלים גם הוא סוג של מיסטיקן .
"…את תביני סופיה ,שחייך אינם אלא חיי אלוהים .מציאותך הסופית ,המוגבלת ,היא חלק קטנטן של מציאותו האינסופית של אלוהים –טבע. ואת אמנם יצור חולף .אבל תתפשי את עצמך כנצחית ,כי את חלק מאלוהים ".
( שפינוזה ממשיך להרצות את תורת האלוהות שלו ב"טהירו " ע' 152 ).
שפינוזה גם לא היה יחיד מבין ה"רציונליסטים " של התקופה שעסק ברעיונות דתיים לכל דבר , והרי ניוטון אבי המדע המודרני בן התקופה עסק בניסויים מודרניים וגם באלכימיה וחישובי קץ העולם על פי התנ"ך שבהם מילא את רוב זמנו .
ב" טהירו "אנחנו מקבלים פתיתי מידע גדולים על הקבלה הן בגירסתה היהודית הלוריאנית הן בגירסתה השבתאית כפי שהיא מנוסחת בידי נתן העזתי והן בגירסתה הנוצרית שבה מחזיק גיבור הסיפור המאמין שהקבלה היא הוכחה למשיחיותו של ישו אם כי אינו דוחה כלל את שבתאי צבי שנראה בעיניו כמשיח היהודים .
גורליצקי יצר ספר עם מידע מרתק מעביר מידע מעניין מאוד. מבחינת העלילה הכללית . ספרו יכול לעורר עניין אינטלקטואלי עמוק . וכך בעקבות הספר התקיים במכללת אורנים אירוע ספרותי נדיר ביותר: סמינר על פילוסופיה, דת ודמיון – עיון בתרבות היהודית, הנוצרית והמוסלמית בעקבות ספריו של אילי גורליצקי "הסוד הכמוס" ו"טהירו". שבו השתתפו גורליצקי, ד"ר גתית הולצמן, ד"ר משה שנר וסלמן בשיר.

אין הרבה ספרים של ספרות יפה שיצאו בזמן האחרון שיכולים לשמש כבסיס לסמינר כזה.

אולם הצרה היא שמעבר לעניין האינטלקטואלי , סיפור אמיתי אין כאן להוציא אולי סיפור האהבה הטראגית של המספר וגם זוהי עלילה משנית ביותר ולא באמת חשובה או מעניינת .
מה שחסר ב"טהירו " ( כמו שחסר "בהסוד הגדול ") זה סיפור טוב וחזק שיחבר בין פרטי המידע והידע המרתק באמת כשלעצמו . וזה הופך אותם מראש למיועדים כמעט אך ורק לקהל מצומצם יחסית או מאוד של יודעי ומביני ח"ן שמתעניינים במידע ואינפורמציה איזוטרית מרתקת מסוג זה שאותה מפזר גורליצקי ביד רחבה.