מהלודיטים ועד הבלוגרים: על יובל דרור

תודה על הסקירה (אני חייב להשחיל לגוגל כמה תמונות עדכניות) ובכל זאת הערה.

כתבת: "דרור מביא את סיפורו של היונאמבר "טד קוזינסקי הטירוריסט ששלח חומרי נפץ לביתם של מדענים שונים וגרם לפציעתם בכמה מקרים עד שנלכד כתוצאה ממאמר שכתב בגנות התרבות המודרנית והתגלה כפרופסור לשעבר מאמין אדוק באיום שאותו מהווה הטכנולוגיה על הרוח האנושית . קוזינסקי קרא לשרוף את הטכנולוגיה להשמיד את התוצרים שהיא מביאה ,ולחזור בטבע על מנת לגור בקהיליות קטנות שמשתמשות רק בטכנולוגיות בלתי מזיקות לסביבה . דרור רומז בספרו שהוא אינו מוצא את טיעוניו כשגויים".

ובכן, אני מבקש להדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהמעשים של קזינסקי מחליאים. האיש שלח מעטפות נפץ למדענים, הרג את חלקם, פצע אחרים. אין לי אפילו לא גרם אחד של הזדהות עם מעשיו.

כל זה לא אומר שהמניפסט שלו הוא לא מסמך ראוי לעיון בקונטקסט המתאים. מכיוון שהספר עוסק בייצוגים פוליטיים של טכנולוגיה, זה נראה לי הגיוני לעסוק גם במניפסט.

יש לי עוד הערה אבל היא פחות חשובה ולכן אחסוך אותה ממך ומקוראיך 🙂

בכל אופן, אני שמח שנהנית.

גדולה עליהם .
והם מתחילים לפחד ממנה. לא בגלל באיום הפוטנציאלי שהיא יכולה להוות לאדם, אלא האיום בפועל על תחושתו האישית. משהו בבחינת "אני ואפסי עוד".

ערכי האדם אינם תלויים בטכנולוגיה וטכנולוגיה אינה תלויה בערכי האדם. אבל האדם כשהוא מממש את חייו, הוא מנצל את הטכנולוגיה גם לקידום ערכיו וגם לפגיעה בערכים של אחרים. כלומר, האדם מערבב/משלב בין המחשבה לבין העשייה, בין הערך לבין הטכנולוגיה. ומכאן מה שמשפיע בעצם על מהותו של האדם הם ערכיו, שהם בנויים ומוצקים לתקופות ארוכות בהיסטוריה לעומת הטכנולוגיה שמשתנה ומשתפרת כל הזמן. כל עוד האדם שומר על הטכנולוגיה תוך שמירה על ערכים, אז אין כל דיסונאנס בינהם. וכשהאדם מפר את הדואליות הזו ומשתמש בטכנולוגיה לפגיעה בערכי האדם, אז היא מופרת והאיזון מופר לרעת האדם.

הנה המאמר :
http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.3056106
האלגוריתמים לוקחים לכם את העבודות ואתם לא מתקוממים
בעידן שבו חברות מעסיקות בני אדם רק כדי שאלגוריתמים יוכלו ללמוד מהם ולהחליף אותם, קשה שלא להסתכל אחרת על האנשים שהתנגדו למהפכה התעשייתית ולהודות שמה שנראה לעתים כהתנגדות לקידמה הוא למעשה הבנה טובה יותר של העתיד"
פני 205 שנה הופיע באזור נוטינגהם שבבריטניה מנשר ראשון בסדרה של מנשרים. כותרתו היתה "מוות או נקמה" והוא סימן מטרה: צ'רלס לייסי מהעיר נוטינגהם, בעל מכונות אריגה של בד התחרה. המנשר לא הותיר מקום לספק. לייסי, קבעו כותביו, "אשם ברמייה ובמעשים מדכאים שבאמצעותם גרם עוני ומצוקה ל–700 מאחינו האהובים… עוד נודע כי לייסי השיג סכום של 15 אלף לירות שטרלינג לאחר שהרס את תעשיית הכותנה. אנחנו מוכנים לעשות מצ'רלס לייסי דוגמה". בסוף המנשר הופיעה חתימתו של אדם אלמוני. שמו היה אדוארד (נד) לאד.

במשך שנים נקשר שמם של הלודיטים להתנגדות חסרת כל היגיון ל"קידמה". הביטוי "לודיט" תופס מקום של כבוד בין ביטויי הגנאי האינטלקטואליים, לצד "דטרמיניסט", "מרקסיסט" ואחרים, והוא מופנה בדרך כלל אל מי שנתפסים כטכנופובים, אנשים שמתנגדים לטכנולוגיה כי הם לא מבינים אותה, כי הם שונאים אותה, כי הם בורים. לא פחות חשוב מכך, הלודיטים נתפסים כאנשים אומללים שאינם מבינים שאי אפשר לעצור את "הקידמה", שהיא עומדת להביס אותם ללא תנאי, כי כך נכון, כי כך צריך.

205 שנה חלפו מאז שנד לאד, דמות שככל הנראה מעולם לא היתה קיימת אלא בדמיונו של כותב המנשר, חתם על הקריאה לצאת נגד צ'רלס לייסי, וייתכן שהגיע הזמן לבקש ממנו, ומאלפי העובדים הבריטים שהלכו אחריו, סליחה.

בתקופתם של הלודיטים הופיעה טכנולוגיה שעמדה בבסיס המהפכה התעשייתית כולה: מנוע הקיטור. הטכנולוגיה המהפכנית הזו היוותה מכפיל כוח עצום על כוחם הפיזי של העובדים. בהתחלה מכונה אחת שהונעה באמצעות מנוע קיטור היתה יכולה לבצע את עבודתם של ארבעה עובדים, אחר כך של 14 עובדים, אחר כך של 40 עובדים. אחד היישומים הראשונים והמתבקשים של הטכנולוגיה החדשה היה בתחום שהעסיק עשרות אלפי עובדים והניע את הכלכלה — טקסטיל.

המצאת מכונת האריגה והסריגה, שחתכה והכינה בדים, אריגים, גרביים ושאר מוצרים, הפכה את העבודה לאוטומטית, מהירה וזולה. במקום התמחות והתמקצעות שעברה מאב לבן, הורד העובד לרמה של שן בגלגל השיניים של המכונה, וכל תפקידו היה להחזיר אותה לתלם כאשר התרחשה בה תקלה. מכיוון שהיה זה בתפקיד פשוט, כמעט כל אחד יכול היה לעשותו: אפילו ילדים בני עשר, אפילו ילדים בני שמונה, אפילו ילדים בני שש. ומכיוון שבאותה תקופה לא היה בבריטניה חוק שאסר על העסקת ילדים, עד 1833 הם היוו 80% מכוח העבודה.

הטכנולוגיה החדשה לא רק הובילה לפיטוריהם של אלפי עובדים ודחקה אותם לאבטלה, לעוני ולהתפרקות הקהילה, היא סיפקה מודל חדש ליחסי העבודה בין עובדים למעסיקים, מודל שהחל לחלחל לתעשיות נוספות. כאן נכנסו הלודיטים לתמונה וניסו לשנות את מה שבדיעבד אנחנו יודעים שהיה בלתי נמנע.

המאפיינים של הלודיטים היו ברורים: פרסומים בעילום שם, סודיות, סולידריות קנאית ותקיפת מכונות באישון לילה. גם המטרה היתה ברורה: לא רק להשמיד את המכונות, אלא גם להטיל פחד ומורא בקרב התעשיינים, בעלי המכונות. ההתקפות היו ברוב המקרים מהירות וקטלניות. הלודיטים פלשו למפעלים, הרסו מכל הבא ליד, לעתים הציתו את המקום, לעתים שדדו, ואז נעלמו בחשכת הלילה. בחלק מהמקרים, כשההתגנבות בחשאי לא היתה אפשרית, העדיפו הפורעים להגיע במספרים גדולים ולהמם את השומרים.

הלודיטים נלחמו במכונה, שברו והציתו אותה, כי היא היתה מסוגלת לבצע עבודה של כמה מהם בבת אחת, כי היא גרמה לפיטוריהם וכי הם האמינו שהמכונה לא תביא "קידמה" כלל, אלא תפגע במרקם החברתי של קהילות שלמות, תנפץ אותן, תוביל למחיקתן.

אולי הדוגמה הבולטת ביותר בהקשר הזה היא של אנשי המקצוע שהתמחו בגימור ובחיתוך הבדים (Croppers) בתעשיית הצמר. ב–1812 כ–5,000 מהם עבדו באזור יורקשייר ונהנו משכר גבוה יחסית. חמש שנים אחרי שהגיעו המכונות הראשונות לאזור, נותרה עבודה רק ל–760 מביניהם. 13 שנים נוספות אחר כך, והמקצוע שלהם הוכחד לחלוטין. לא היה בהם צורך עוד. מכונה אחת החליפה 27 עובדים מסוגם, ואפשר היה להפעיל אותה בעזרת שני ילדים.

הממשלה הבריטית הזרימה לערי התעשייה יותר מ–4,000 חיילים על מנת לדכא את המרד של העובדים שכמעט הובילו מהפכה בכל המדינה, וכעבור כשנה וחצי המרד אכן דוכא. המתקפות פסקו, העובדים פוטרו, התעשיינים ניצחו, המכונה נשארה.

בני אדם זה כבר לא טרנדי

205 שנה חלפו ולפני כמה חודשים פירסם אתר האינטרנט גיזמודו תחקיר שסיפר על חבורה של אנשי תקשורת שנשכרה על ידי פייסבוק. מאז ינואר 2014 פייסבוק מאפשרת לגולשים הנמצאים בכמה מדינות דוברות אנגלית ליהנות מתכונה הנקראת Trending Stories. אם משתמשים בתכונה הזאת נחשפים לרשימה של קישורים לידיעות חדשותיות בנושאים כמו פוליטיקה, מדע וטכנולוגיה, בידור וכדומה. את "הסיפורים החמים" מציף האלגוריתם, שמזהה סיפורים שהמשתמשים משתפים ומגיבים אליהם. אבל פייסבוק גם שכרה עיתונאים ובוגרים טריים של בתי ספר לתקשורת, הכניסה אותם לחדר צדדי, והם התבקשו לנסח כותרת, לתמצת את הידיעה בשלושה משפטים ולבחור תמונה או קטע וידיאו שילוו את ההפניה. על העובדים הוטל גם "להזריק" סיפורים שהם חושבים שצריכים להיות טרנדינג גם אם הם לא.

התחקיר של גיזמודו מתאר את תת־התנאים שבהם הועסקו אותם עובדים, שבין השאר נאסר עליהם לציין בקורות החיים שלהם שהם אי־פעם עבדו בפייסבוק. אבל החלק המרתק בתחקיר קשור בטענה שהמטרה האמיתית של פייסבוק היתה לאפשר לאלגוריתמים שלה, מסוג האלגוריתמים שקובעים אילו פוסטים נראה בראש הניוז־פיד שלנו ואילו בתחתיתו, לעקוב אחר השיקולים האנושיים בבחירת הסיפורים, לנתח אותם וללמוד מהם כדי שבבוא היום הם יוכלו לתפוס את מקומם.

פייסבוק הכחישה את הטענות שהופיעו בתחקיר ובמיוחד דחתה את הטענות שהנחתה את העובדים לקדם סיפורים מהצד הליברלי של המפה הפוליטית וכך יצרה הטיה בסוג הסיפורים שנבחרו: סיפורים שפורסמו באתרים המזוהים עם הצד הימני של המפה, כך נטען בתחקיר, הוסתרו או זכו ליחס פחות חיובי מצד בוחרי האייטמים, בעוד שסיפורים שהופיעו באתרים המזוהים עם הצד השמאלי של המפה קודמו.

כמה שבועות מאוחר יותר, ב–26 באוגוסט, פירסמה פייסבוק פוסט בבלוג שלה, שבו כתבה בחגיגיות: "היום אנחנו עורכים כמה שינויים בתכונת ה–Trending, שתהפוך את המוצר ליותר אוטומטי ולא תזדקק עוד לאנשים שיכתבו את התיאור של האייטמים השונים".

פייסבוק הסבירה שהיא עורכת את השינויים כדי לחשוף את "הסיפורים החמים" לכמה שיותר אנשים, אבל למרבה הצער קשה לעשות זאת כאשר חלק מהמנגנון נסמך על עבודתם של בני אדם בשר ודם. "תהליך שמבוסס על אלגוריתמים יאפשר לנו להרחיב את התכונה הזו כך שהיא תכסה יותר נושאים ותאפשר לנו לחשוף אותה ליותר אנשים ברחבי העולם. זה משהו שתמיד קיווינו לעשותו והחלטנו לבצע את השינויים האלו מוקדם ממה שחשבנו בשל המשוב שקיבלנו מקהילת פייסבוק בתחילת השנה".

פייסבוק מסרה בפוסט שלה תיאור טכני ביחס לאופן שבו העבודה תתבצע כאשר האלגוריתמים יתפסו את המושכות וציינה כי בני האדם לא יודחו לחלוטין מהתהליך. תחת זאת, כמה מהנדסי תוכנה ימשיכו לעקוב אחר האלגוריתם כדי לוודא שהוא מבצע את עבודתו כנדרש, ואם במקרה הוא יטעה, למשל יפרסם שני אייטמים על אותו נושא, הם יתקנו את התקלה. צריך להיות עיוור כדי לא לראות שההיסטוריה חוזרת על עצמה.

אתר האינטרנט הנפלא "Quartz" דיווח שהפוסט בבלוג של פייסבוק פורסם בסביבות ארבע אחר הצהריים, שעון החוף המערבי. באותם רגעים ממש קיבלו 18 העובדים שנשכרו על מנת לכתוב, לבחור ולטפל באייטמים השונים הודעה שהם מפוטרים ושעליהם לעזוב את הבניין עד חמש אחר הצהריים. ברוכים הבאים למאה ה–19. אנחנו מקווים שתיהנו.

חוסר היעילות כבדיחה

הלודיטים היו בין הראשונים להיפגע מטכנולוגיית מנוע הקיטור וממה שאנחנו מכנים בחיבה "המהפכה התעשייתית", ששטפה את אירופה החל מהמאה ה–18. מנוע הקיטור מתגבר על כמה מהחולשות האנושיות הבסיסיות ביותר: אנחנו מוגבלים בכוח הפיזי שאנחנו יכולים לייצר באמצעות השרירים שלנו, אנחנו צריכים מדי פעם לישון כמה שעות, אנחנו מתקשים בביצוע עבודות מונוטוניות ומשעממות, אנחנו דורשים מדי פעם שיפור בתנאי העבודה שלנו, דורשים תוספת שכר, זמן לאכול ארוחת צהריים. המכונות אינן נזקקות לכל אלו. בעוד שאנחנו מפסיקים לעבוד מדי פעם כי אנחנו חייבים, המכונות מפסיקות לעבוד רק כאשר מתרחשת בהן תקלה.

אין זה מפתיע שבצמוד להופעת מנוע הקיטור התרחש שינוי דרמטי בכל הקשור לאופן שבו אנחנו תופסים טכנולוגיות ומעריכים אותן. הפילוסוף הצרפתי ז'אק אלול (שלא במפתיע כונה בשם "לודיט", "דטרמיניסט" ו"שונא טכנולוגיות") טען שבאותה תקופה התחילו בני האדם לבחון טכנולוגיות על פי מדד אחד בלבד: עד כמה הן יעילות. לדבריו, כאשר חוקרים טכנולוגיות שהופיעו לפני המאה ה–18 מופתעים לגלות עד כמה "יעילוּת" לא היתה שיקול בבחירתן. השאלה העיקרית שבה התעניינו היתה האם הטכנולוגיה מבצעת את העבודה. כן יעילה, לא יעילה, את מי זה מעניין? העיקר שהיא עושה את העבודה, לא?

ההופעה של המונח "יעילות" כערך מרכזי זלגה עד מהרה מהשאלה "עד כמה הטכנולוגיה יעילה?" לשאלה "עד כמה כל דבר יעיל?" קשה לחשוב היום על דברים רבים בעולם שלא נקבעים סביב השאלה "האם זה יעיל או לא". העובדים נבחרים על פי מידת יעילותם, שיטות עבודה נבחרות על פי מידת יעילותן, פרקטיקות יומיומיות כמו נסיעה לעבודה, תרגול כושר גופני, רכישה בסופרמרקט, היכרויות רומנטיות, הוראה, למידה, אכילה, שינה — כמעט כל מה שניתן להעלות על הדעת מבוצע אך ורק אם אנחנו משוכנעים שזו הדרך היעילה ביותר להוציא אותו אל הפועל. אם במקרה אנחנו בוחרים בדרך אחרת, "מיושנת" ופחות יעילה, אנחנו סופגים גינוי מחברינו, אנחנו הופכים לפאנץ' של בדיחה: "מה זאת אומרת הלכת לאיבוד? לא השתמשת בווייז? תגיד, אחי, מה נסגר איתך?"

אם מנוע הקיטור יצר מהפכה המבוססת על כוח פיזי, שמאפשרת למכונות כמו מכונת הטקסטיל, ספינת הקיטור או רכבת הקיטור לבצע דברים שאנחנו ואפילו בעלי חיים אחרים, כמו סוסים, איננו מסוגלים לבצע, האלגוריתמים, ובייחוד אלו הלומדים, עומדים בבסיס מהפכה שמאפשרת למכונות להרחיב בצורה דרמטית את יכולותיהן הקוגניטיביות.

כדי להבין את עוצמת השינוי מספיק לבצע ניסוי קטן: היכנסו לאגרגטור החדשות של גוגל, גוגל־ניוז, והקלידו את המילה Algorithm. התוצאה תהיה עשרות, מאות, לעתים אלפי קישורים לאייטמים חדשותיים, כמעט כולם מספרים על נפלאותיו של אלגוריתם חדש כזה או אחר, המסוגל לבצע בתוך אלפית השנייה חישובים סבוכים ולהגיע לתוצאה מהירה יותר, טובה יותר וכמובן יעילה יותר מהפתרונות שהוצעו עד כה.

למעשה, לא תצליחו למצוא היום תעשייה מתקדמת שלא עושה שימוש כלשהו באלגוריתמים כלשהם, בין אם כדי לבצע את עבודתה בצורה טובה יותר ובין אם כדי לבצע פעולות שעד כה לא יכולה היתה לבצע. חברות אשראי משתמשות באלגוריתמים כדי לקבוע את דירוג האשראי שלכם, חברות כוח אדם משתמשות באלגוריתמים כדי לקרוא את קובצי קורות החיים שאתם שולחים ולקבוע אם לזמן אתכם לראיון, מערכת המשפט האמריקאית משתמשת באלגוריתמים כדי לחזות מה הסיכוי של פושע לחזור לעולם הפשע, אלגוריתמים קובעים איזה טיפול רפואי הכי מתאים לכם, הם מסייעים למנהלים לקבוע פגישות — אחרי הכל, בשביל מה צריך מזכירות? רוב המסחר בבורסות העולם, זה שקובע אם החברה שמנהלת את הפנסיה שלכם תשקיע במניה מסוימת ומתי, לא מתבצע על ידי בני אדם; רוב המסחר בבורסה מתבצע כאשר אלגוריתם אחד מנסה להביס אלגוריתם שני ושניהם משחקים עם הכסף שלנו.

ביותר ויותר תעשיות העובדים נדרשים לאסוף את חפציהם ולפנות את המשרד עד חמש אחר הצהריים, כי מי שהחליף אותם הם לא עובדים זולים יותר מהודו או מסין אלא אלגוריתם. אנשים שהשקיעו עשרות שנים בהתמחות, התמקצעות ולמידה נשלחים לבתיהם כיוון שמכונה, רובוט או כמה שורות קוד יעשו את העבודה שלהם בצורה "יעילה" יותר.

אין מי שיתקומם

אלא שכידוע, ההיסטוריה אף פעם לא חוזרת על עצמה בדיוק באותה צורה. עובדי הטקסטיל ששברו את המכונות בראשית המאה ה–19 הבינו כיצד הן עובדות. כמה מאיתנו מבינים כיצד אלגוריתמים עובדים? הפקיד בבנק מודיע לנו שלא נוכל לבצע פעולה כיוון שהמחשב אינו מתיר לבצע אותה. אבל לא הפקיד, לא מנהל הבנק ובוודאי שלא הלקוח אינם מבינים מהם השיקולים של "המחשב" וכיצד הוא קיבל את ההחלטה. האלגוריתמים הם קופסה שחורה שמקבלת החלטות בלי שיש לנו יכולת להציץ לתוכה, לבקר אותה או להשפיע עליה.

זאת ועוד, הלודיטים פעלו בתקופה שבה ערכים כמו קהילה, מסורת, ניסיון וגאווה מקצועית היו נטועים עמוק בליבת הערכים החברתית שהיתה נהוגה ומשום כך ההתקוממות שלהם היתה לא רק התקוממות כלכלית, אלא גם ערכית. מי יתקומם היום נגד פגיעה ב"מסורת" או "ניסיון"? מי יתקומם היום בגין פיטוריהם של 18 עובדים שנשלחו הביתה בהתרעה של שעה?

לא רק שלא נתקומם, אלא שנסביר לכל מי שידרוש הסבר, שההחלטה שהתקבלה סבירה והגיונית, שכן אחרי הכל, השיטה החדשה, זו שמבוססת על אלגוריתם, יותר יעילה, נייטרלית, נקייה וזולה. איזה מנהל יעדיף היום את רווחת העובד על חשבון רווחת השורה התחתונה, איזה מנהל יעדיף את העובדים על פני אלגוריתם שמתקתק עבודה?

דווקא מכיוון שחלפה תקופה ארוכה מאז שהלודיטים שרפו את המכונה, דווקא מכיוון שכולנו התרגלנו, חונכנו והפנמנו את הערך היחיד שמעניין את הטכנולוגיה — יעילות — לא בטוח שנראה ברחובות מיליוני נהגי משאיות ומוניות ששורפים מכוניות אוטונומיות, שנוהגות לבד, שמייתרות אותם ושולחות אותם לחפש עבודה חדשה. לא בטוח שנראה עיתונאים, עורכים, רואי חשבון, עובדי טלמרקטינג, עורכי דין, עובדים בחברות השמה, סוחרים בבורסה ואפילו רופאים ופסיכולוגים פושטים על משרדי היי־טק כדי לשרוף מחשבים, שרתים ומרכזי נתונים, אבל מה שבטוח הוא שהם עומדים להרגיש את נחת זרועה של הטכנולוגיה בדיוק כפי שהרגישו אותה הלודיטים לפני 205 שנה.

אולי הגיע הזמן להפסיק ולהשתמש במילה "לודיטים" כמילת גנאי. הם לא היו טיפשים, הלודיטים האלו, הם לא היו טיפשים בכלל. הם הבינו את מה שמעטים מאיתנו מבינים, הם ניסו לעשות משהו כדי לשנות את גורלם. זה היה ילדותי, אלים וחסר תועלת, ובמבחן התוצאה הם נכשלו כישלון חרוץ, אבל לפחות הם לא עמדו מהצד כשראו כיצד חבריהם נזרקים לרחוב לטובת טכנולוגיה חדשה וממש יעילה. ממש יעילה.

______________________________

הכותב הוא דיקאן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל וסוציולוג של טכנולוגיה