web analytics
קטגוריות
מיסטיקה ותופעות מוזרות

שליחי האלה קאלי

התאגים ,שליחי האלה קאלי או החונקים היו כת מפחידה או אירגון פשע בהודו במאה ה-19 שמטרתם בחיים הייתה לרצוח עבור האלה. והנה סיפורם.

הופיע באתר "האייל הקורא " ובאתר NRG

 

אגדה הודית קדומה מספרת : בעבר הרחוק נאבקו האלים בשד נורא ומפלצתי באופן חסר תקדים בשם רקטביג'ה .לשד זה הייתה סגולה מיוחדת : מכל טיפת דם שניגרה מגופו נוצר שד חדש בצלמו ובדמותו. וכתוצאה בכל רגע נוצרו שדים חדשים בדמותו. האלים עצמם נואשו מלגבור על השד הנורא וצבאו הבלתי מתכלה.
לבסוף הם זימנו את כלי הנשק "הסופי " שלהם את האלה קאלי כדי שתגבור על השד. היא החלה ללקק את הדם הזורם מדמו של השד ולבלוע את כל השדים שנבראו ממנו. אולם המשימה התגלתה כקשה מדי אפילו עבור קאלי והיא נאלצה ליצור לעצמה עוזרים. היא יצרה שני גברים מן הזיעה שעל זרועותיה ,נתנה לכל אחד מהם מטלית בד וציוותה עליהם להוסיף ולקטול את השדים בלי לשפוך אפילו טיפת דם אחת את הדם רצתה קאלי לשמור לעצמה בלבד. עוזריה של קאלי התגלו כיעילים ביותר והתגברו על השדים , ואז קאלי התנפלה על רקטג'יבה עצמו כרתה את ראשו ,הניפה את רגליו באוויר וינקה מצווארו הפעור את כל הדם שזרם בגופו. לעוזריה הורתה קאלי לשמור על מטליותיהם ולהמשיך להעלות לה קורבנות באותה הצורה . והפעם לא שדים אלא קורבנות אדם .

אנשים אלה ממשיכה ומספרת האגדה היו יוצרי כת "התאגים " "החונקים " ששמם מעביר צמרמורת עד עצם היום הזה,ושבמשך שנות קיומם רצחו מאות אלפים ואולי אף מליונים של הודים כמנחת קורבן לאלתם הנוראה.אלת המוות

מאות אלפי ישראלים יוצאים מדי שנה להודו ורבים רבים מהם בחיפוש אחרי "הארה רוחנית " שמשום מה הם מאמינים שאפשר למצוא אותה רק באותה ארץ ענקית המלאה במליוני קבצנים מזי רעב ו"טמאים " מנודים ששאר ההודים מתייחסים אליהם כאל פחות מבני אדם. כאשר אותם הישראלים חוזרים הם מטיפים לכל מי שרק אפשר על "עליונות " הדרך ההודית והאמונה ההינדית שוחרת השלום.
.אך לאמונה ההינדית יש גם צד אחר שהוא פחות והרבה פחות מסביר פנים . בהינדוהיזם עד כמה שזה ישמע מפתיע אין התנגדות עקרונית להקרבת קורבנות אדם , דבר שהיה מקובל באמונות פגאניות רבות לאורך השנים והיה קיים גם בהודו.

ויותר מכל נושא זה היה קיים אצל מאמיני האלה קאלי.

קאלי רוקדת על האל שיוה

קאלי היא אלת המוות וההרס באמונה ההינדואית והיא בת זוגו של אל החורבן שיווה אלא שהיא לאין ערוך מפחידה יותר מבן זוגה ( שגם הוא לרוב אינו מסביר פנים בלשון המעטה) . תפקידה הוא להשמיד את השדים המאיימים על הסדר הקוסמי . אבל תאוות הרצח וההרס שלה היא גדולה כל כך עד שהיא בהחלט יכולה להוות איום אף גדול יותר מהם לסדר הקוסמי..היא נחשבה לאף יותר חזקה מבעלה שהוא אחד משלושת האלים הראשיים במיתולוגיה ההינדית ומאמיניה הקנאים ביותר ראו בה את האלוהות העליונה . הם ראו בה את שליטת הזמן והאחראית לכל השינויים שחלים בעולם וככזאת הם האמינו שהיא תביא להרס העולם ולפי האגדות אף איימה לעשות זאת כמה פעמים ורק בקושי רב הצליח בן זוגה שיווה להרגיעה. סביר להניח שהיא גלגול של האלה האם ששלטה בדת הפרימיטיבית בהודו לפני בואם של השבטים האריים לשם וייצגה את הצד האפל של האישה : יוצרת חיים אבל גם יכולה להשמידם . .מאידך כאם אחרי שהיא משמידה את העולם היא גם זאת שיוצרת אותו מחדש.

לרוב היא מתוארת בציורים כיצור מעורר פלצות בעל ארבע ידיים ( ולפעמים עשר ואף שמונה עשרה ) עיניים אדומות ,שיער פרוע ולשון ארוכה ומאיימת מושטת החוצה ,שפתיה מכוסות בדם, יש לה שלוש עיניים וציפורניים ארוכות . היא לרוב חצי ערומה אך עונדת מחרוזת של גולגלות אדם או ראשים כרותים שנחתכו זה מקרוב ,כל גולגולת מייצגת אות של האלף בית. . יש לה חגורה של ידיים כרותות והיא עונדת עגילים שמורכבים מתינוקות מתים . ביד אחת היא מחזיקה תמיד חרב מהולה בדם וביד אחרת ראש כרות. לעיתים קרובות היא מצויירת כמי שרוקדת על גופתו נוטפת הדם של בעלה שיווה . . בתמונות מתונות יותר שבהן הם רק עסוקים בפעילות מינית קאלי היא זאת שתמיד דומיננטית ונמצאת למעלה..

היא מוצאת את סיפוקה אך ורק בדם . המקומות החביבים עליה הם שדות הקרב ( שם היא אוכלת את בשר יריביה ושותה את דמם ) ובתי הקברות שם אפשר למצוא אותה לעיתים קרובות יושבת על גופה וזוללת אותה לתיאבון כשמסביבה נמצאים משרתיה הצבועים .

היה גם צד אחר לפולחן קאלי שכמוהו אפשר למצוא גם בפולחנים אחרים של הזנות המקודשת נשים שמתמסרות מרצונן כחלק מפולחן לכוהנים ולמאמינים במקדש.מקדשיה היו לרוב מרוחקים ממרכזי ישוב ונמצאים בשוליים ,כמו האלה שאותה ייצגו.
עבורה הוקרבו קורבנות בעלי חיים כמו לאלים אחרים.אלא שבניגוד לאלים אחרים הוקרבו לה גם קורבנות אדם ונאמר שקורבן אדם אחד יכול לשכוח את זעמה לאלף שנים .
קאלי היא עם כך אלה שמייצגת את התוהו ומאיימת על היציבות אם כי היא גם מגינה עליה במאבקיה כנגד שדים שונים ,אבל כאמור היא יכולה להיות מסוכנת ליציבות זאת לא פחות מהשדים . קאלי היא בעצמה סוג של שדה מסוכנת שהברכה היחידה שהיא יכולה להביא היא בהיעדרותה. היא קשורה תמיד לדם ולמוות . ואם זאת מאמיניה האמינו שחיים אינם אפשריים בלי המוות וכך האנושות והאלים אינם יכולה להתקיים ללא קאלי . ולמען אלה זאת יש לעשות הכל .
התוצאה של אמונות אלה היא שיותר מכל ידוע פולחן קאלי במנהגים האיומים הקשורים אליו ובראשם אלה של כת התאגים החונקים .

החונקים

השם "התאגים " משמעותו היא "הרמאים " והמילה נכנסה לאנגלית כמילה ל"בריון " שמם האחר הוא ה"פאנסיגארים " שמשמעותו היא החונקים .
יש שרואים בהם את אירגון "המאפיה " דהינו אירגון פשע סודי שממשיך להתקיים מדור לדור , הראשון מסוגו בעולם .

מתי וכיצד נוצרה כת "החונקים " הוא מסתורין. יש שחושבים חושבים שהם היו קיימים מימי קדם ושיש אזכורים שלהם אף אצל ההיסטוריון הקדום הרודוטוס או מימי הביניים. . סביר להניח שהם היו קיימים כבר מהמאה ה-13 שכן יש התייחסות מתקופה זאת לשולטן מוסלמי שעליו מסופר שהיגלה קבוצה שלהם לבנגל ויש הסטור יון מוסלמי שמזכיר אתם בהקשר אחר.

 

ייתכן שמוצאם מקבוצות מוסלמיות דווקא למרות אמונתם ההינדוסטנית. בכל אופן נראה שהחלו לפרוח בעיקר בתקופה של הואקום השלטוני בהודו של המאה ה-17 כאשר מעצמות אירופיות שונות כמו אנגליה וצרפת הרחיבו בה את השפעתם.

 

צילום של תאגים נלקח בשנות השישים של המאה ה-19.

אנחנו יודעים רק ממתי השלטונות הבריטיים ומערביים החלו להיות מודעים לקיומם. זה היה כבר ב-1799 כאשר הודו הייתה למעשה בשליטת החברה של הודו המזרחית הבריטית .
התייחסויות נרחבות יותר אליהם יש מ-1810 אך קיומם לא נחשב לאיום רציני . ב-1816 כתב דוקטור ריצ'רד שרווד מאמר שלם על התאגים שניתח את ארגונם והזהיר מפעילויותיהם אך השלטונות התקשו להאמין לטענותיו שהמדובר בארגון נרחב של רוצחים . היה זה רק ב-1830 שהבריטים החלו להיות מודעים באמת לפעילויותיהם הנרחבות של שליחי האלה קאלי .


התאגים היו מאמיני האלה קאלי אך הם היו הרבה יותר ממאמינים ,הם היו גם מעין כוהנים והקריבו לאלה קאלי ( או בוואני כפי שהעדיפו לכנותה) את קרבנות האדם שהם האמינו שהיא זקוקה להם לשם המשך קיומו התקין של העולם . הם גם האמינו שכל קורבן שהם מקריבים לאלה דוחה את חזרתה לעולם ( ואת השמדתו ) בעוד 1000 שנים נוספות וכך פעולותיהם היו מעשי מוסר עילאיים.
ואת מעשי המוסר האלה הם ביצעו בקנה מידה עצום .מעריכים שהיו לפחות עשרת אלפים מהם בהודו בראשית המאה ה-19 הם היו מבני כל המעמדות ,הקסטות ,והיו בהם אף אנשים ממוצא מוסלמי ( אם כי נראה שהחלק הגדול מאנשיהם היו בני קסטות נמוכות ) ומכל האזורים בהודו וכך היו קורבנותיהם.

הם חיו אך ורק על מנת לעבוד את האלה ומצוות דתם היו מועברות בסודיות מאב לבן . על מנת להפוך לתאגי "מוסמך" היה על המאמין הצעיר ללמוד איך בוחרים קורבנות בשיירה ואיך הורגים אותם כהלכה עם חבל חניקה ,אך אסור היה להם להרוג בטרם עברו תקופת לימוד ואימון ארוכה. . המאמין הצעיר היה יוצא בחברת המבוגרים ולומד מהם כיצד להרוג את הקורבן במהירות עם חבל החניקה סביב לצווארו בלי שזה יספיק להשמיע אף קול אנחה, צעקה או יללה. חבל החניקה היה אחד הכלים הקדושים של אמונת התאגים ביחד עם החרב. ולאחר שנים של שיעורים היה מקבל את תואר "קובולה " שוליה ומצטרף לקבוצות החונקים הגדולות . שם היה התאגי הצעיר עולה בדרגה ל"שומשיה " "מחזיק הידיים " ולבסוף לדרגה העליונה של התאגי הבורקות הלא הם החונקים שרק להם מותר היה לחנוק אדם בצווארו .. נערים יכלו להיחשב כתאגים מלאים כבר בגיל 16 והיו יכולים להמשיך בכך עד גיל 70 ומעבר לכך . נראה שהיו בינהם גם נשים ,אם כי אלה היו מיעוט.

 

הם מעולם לא שפכו דם ,מות קורבנותיהם התבצע אך ורק באמצעות בחניקה בעזרת חבל . מספר עצום של קורבנות מת בעזרת שיטה זאת וייתכן שלעולם לא נדע את המספר האמיתי.
התאגים היו מסתובבים ברחבי הודו בקבוצות של עשר עד 250 איש ואף הוזכרה קבוצה של 310 איש מבינהם.

לרוב הם היו מחופשים ( ולעיתים גם היו באמת ) לסוחרים או לעולי רגל למקומות הקדושים , או חיילים או פקידי ממשלה . באותם ימים היו עולי הרגל מתנהלים בחבורות כהגנה מפני שודדי הדרכים . התאגים היו נודדים בדרכים בקבוצה גדולה עד אשר שליחיהם שאותם היו שולחים מראש פגשו שיירה אחרת ובדקו את גודלה וכמות הרכוש והכסף שבה,והתיידדו עם אנשי אותה השיירה. אז כשנפגשו הקבוצות היציעו התאגים להצטרף לקבוצה השניה להגנה טובה יותר על שתי הקבוצות. השיירה השנייה הייתה מקבלת את ההצעה בשמחה ,מבלי לדעת לאיזה סכנה איומה היא הכניסה את עצמה. הקבוצה התאגית הייתה תמיד גדולה היותר מהקבוצה שאליה הצטרפה על מנת לוודא שלא יהיו בעיות עם הקבוצה של הקורבנות . לאמיתו של דבר קבוצות הנוסעים בהודו אז היו לרוב קטנות ,נראה שהתאגים עצמם היו היחידים שנעו בקבוצות גדולות.

אז הייתה השיירה המאוחדת ממשיכה בהתקדמותה ימים אחדים ואפילו שבועות.  בנתיים התאגים היו מתידדים עם אנשי השיירה השניה ,מחלקים עימם את מזונם מתחלפים עימם במשמרות וכו ויוצרים רושם של אנשים נוחים וידידותיים ביותר. בנתיים כמה מהתאגים היו נשלחים קדימה כדי למצוא מקום מתאים ובודד לרוב בסביבת הג'ונגל לביצוע המלאכה וחופרים שם מראש קברים.

ואז לילה אחד היו מנהיגי התאגים מגיעים למסקנה שהיגיע הזמן. לרוב בלילה שאנשיהם עמדו על המשמר מפני שודדי דרכים וכך יכלו למנוע הפרעות מבחוץ. בלי שאנשי השיירה התמימים היו שמים לב השורה הקיצונית הייתה מורכבת מהבורקות בעוד שהשורה הקרובה יותר לאש הייתה מורכבת מהשומשיות בינהם נדחסו אנשי השיירה השנייה תמימים כמו במלקחיים . בנתיים הקורבנות היו מוזמנים לשבת בעוד שהתאגים היו עומדים מאחורי כל אחד מהם.
. ואז המנהיגים היו נותנים את האות .התאגים היו קופצים על רגליהם והבורקות והקאבולות היו נכנסים לפעולה . האות יכול היה להיות הערה תמימה כביכול , קריאה רמה ואולי סיסמה בראמאסית הלשון הסודית של התאגים שבה הזדהו זה בפני זה.

כך או כך הפקודה הייתה מתבצעת תוך כמה דקות.

תאגים בפעולה

השומשיות היו מזנקים קדימה ותופסים את ידי הקורבנות כדי לשתק את התנגדותם .מאחרי כל קרבן היה צץ הבורקה כשהוא שולף חבל חניקה מאבנט ומניח אותו על צוואר הקורבן בעוד שהשומשיה היה מבצע את תפקידו מחזיק את ידיו של הקורבן כדי שלא יוכל להתנגד ותאגי שלישי היה תופס את רגליו של הקורבן . תוך דקה או שתיים היה הקורבן נחנק למוות מבלי שיספיק לשמוע קול. ובתוך זמן קצר הומתו בחניקה כל אנשי השיירה. לעיתים עשרות אנשים הומתו בחניקה בו זמנית בידי התאגים.. שום מבוגר לא היה שורד ,אבל ילדים היו לפעמים ניצלים ומוכנסים לאחוות התאגים כתאגים לעתיד או נמכרים לעבדים . ולעיתים היו נרצחים גם הם..

אסור היה לתאגים לרצוח אנשי קודש ופאקירים ,נשים וילדים .אך נראה שטאבו זה נשבר לעיתים קרובות על מנת לחסל עדים לרציחות למרות שהתאגים עצמם האמינו שרציחות כאלה יביאו "מזל רע".
לבסוף היו הבורקות אוספים את השלל את רכושם של המתים ( שהרי האלה הייתה מעונינת רק במתים עצמם ) חפרו קברים וטמנו בהם את גוויות הנרצחים, הם היו מקפידים מאוד שלא יתגלו כל סימנים לקברים ולגוויות הנרצחים.

אז היו התאגים מתפללים לקאלי ומשם המשיכו את דרכם לעיתים כדי להמשיך בביצוע מלאכת הקודש ,רצח של אנשי שיירה נוספת. .
ומכיוון שהנרצחים היו לרוב באיזורים מרוחקים מאוד מאיזורי מגוריהם ,איש לא בדק ולא חקר מה עלה בגורלם שהרי הכל ידעו על הסכנות לנוסע בהודו . . .התאגים מצידם שמרו תמיד על כללי זהירות חמורים . הם מעולם לא הרגו אדם ליד מקום מגוריו אלא רק נוסעים ממקומות רחוקים ומעולם לא נפטרו מהשלל קרוב למקום הרצח,היכן שזה עלול היה לעורר חשד. וכאשר ניסו משפחות הקרבנות לברר מה עלה בגורל יקיריהם היה זה כאילו נעלמו באוויר.
לעיתים קרובות אנשים בדרגות גבוהות ,ואף נסיכים שיתפו פעולה עם התאגים עזרו להם ללכוד קורבנות ובתמורה קיבלו חלק קבוע מהשלל,למעשה שוחד וכל זה כמובן הקשה עוד יותר על השלטונות ללכוד את התאגים.
התאגים הרגו את כל מי ששמו עליו את ידיהם עשירים ועניים ,ברהמנים וטמאים ,מבוגרים וילדים וגם נשים למרות שזה נראה גם בעיניהם חטא ,אבל בעת הצורך לא היססו לעשות זאת.

היו תאגים שלא היססו לרצוח אפילו פאקירים שנחשבים לאנשים קדושים בכל רחבי הודו.

החונקים לא היססו להרוג לפי אחד הדיווחים אפילו ראג'ה במקרה מסוים. הם אפילו הרגו בכמה מקרים שומרי פרות אותה חיה קדושה לכל ההודים למרות שהיכירו בקדושתם . אך צמאון הדם היה חזק מדי. וזאת למרות שכאמור הריגות היו אסורות אפילו להם.

את חיסולם בידי הבריטים הסבירו כמה מהתאגים כעונש האלוהי ל"עבירות " מעין אלה על הקודים שלהם.
נוסף לתאגים "הרגילים " שפעלו בדרכים היו גם תאגים שונים במקצת שפעלו בנהרות ה"פונגווס" אמונתם הייתה זהה אך לא מנהגיהם הם שטו בספינות בנהרות הודו מתחזים כנוסעים או עולי רגל ,כמו עמיתיהם מהיבשה הם נהגו לפתות אנשים לעלות לספינותיהם .ושם היה הקפטין התאגי ואנשיו מבדרים את נוסעים עד ששניתן האות וכל הנוסעים נחנקו ,וגופותיהם הושלכו לנהר. והספינה התאגית המשיכה במסע הציד שלה.עוד סוג של תאגים שפעלו בדרכים היו המגפונאס שרצחו נוסעים לא רק למען רכושם אלא בעיקר למען ילדיהם שאותם היו מוכרים כעבדים . הם בניגוד לתאגים הרגילים נהגו לקחת עימם את בני משפחותיהם ונשיהם וילדיהם ששימשו כפיתיון לנוסעים ולסילוק חשדותיהם . הועלו טענות שלאמיתו של דבר אנשים אלה הרוויחו יותר ממכירת הילדים מאשר התאגים הרגילים הרוויחו מהרכוש של הנוסעים שאותם רצחו .
וכך זה נמשך במשך מאות (ואולי אלפי ? ) שנים .

הממשלה הבריטית פעילה נגד התאגים בין השנים 1808 ו-1826 אך ללא הצלחה רבה גם מכיוון שלא ידעה עליהם הרבה וגם בגלל שפעילותם לא הייתה בעיקרה אנטי בריטית דווקא בניגוד לזאת של קבוצות אחרות באוכלוסייה. רק פה ושם הם הרגו וכנראה ללא כוונה מיוחדת גם כמה אירופאים וזה הביא עליהם לבסוף את תשומת ליבם של הבריטים.
ב-1826 החל לפעול נגד התאגים הקצין הבריטי ויליאם הנרי סלימן . שניהל נגדם מלחמה של ממש בשנים 1828-1837.
אך ההישג הגדול במלחמתו היה ב-1830 כאשר לכד את אחד ממנהיגי התאגים החשובים פארינגאה ולפני פארינגאה הוצעה הברירה עונש מוות או חיים אם יתן מידע על אנשי תנועתו. הוא הסכים.

הוא גילה לבריטים מקומות שונים שבהם קברו אנשיו נוסעים שונים שאותם רצחו , בין השאר הוא הראה לסלימן כי תחת אוהלו היו קבורות 13 גופות וטען שכמעט בכל פינה בסביבה המיידית הוא יכול לחפור גופות נוספות שאותן הטמינו שם התאגים.רק עתה החלה הממשלה הבריטית להאמין כי אכן קיימת כת של מאות ואלפי אנשים רצחניים שרוצחים אלפי אנשים אחרים בשם אמונתם . הבריטים בראשות סלימן יצאו כעת למלחמת השמד נגד התאגים.
. תמורת הבטחת שחרור פארינגאה עזר לבריטים ללכוד את אנשיו לשעבר.לכידת התאגים התגלתה כקשה ביותר בגלל יכולתם להתמזג באוכלוסייה ולהעמיד פני אנשים "מהישוב " כמו גם בגלל העזרה שקיבלו מגורמים חשובים בממשלות ההודיות . סלימן גייס תאגים רבים לעבוד בשירותו בלכידת אחיהם לשעבר ובהצלחה מרובה. התאגים נרדפו ונצודו בכל פינה בהודו.
סך הכל סלימן חיסל מאות תאגים בקרבות ולכד יותר לא פחות מ-3266 מהם שמתוכם 412 נתלו 483 שימשו כעדי מדינה והשאר הוגלו או נאסרו למאסר עולם . הממשלה הוציאה מהם את כל סודות התנועה ומצאה את שמות כל החברים ורשמה אותם ביחד עם תאריכי לידתם ומקומות מגוריהם בספרים מיוחדים. מאז מי שנחשדו כחברות בתנועת התאגים ובני משפחותיהם הועמדו תחת פיקוח משטרתי הדוק . ארגון התאגים עצמו חוסל מאז .אם כי התפרצויות שונות של פעילויות פשע בהודו בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 יוחסו מדי פעם לתאגים אך כנראה ללא בסיס.סביר להניח שגם הופעת כלי תחבורה מודרניים כמו הרכבת פגעה אנושות בשיטות הפעולה הישנות שלהם ללכידת ורציחת אנשים .
וכמובן ברוח הפוסט מודרניזם והניסיון להציג באופן שוויוני יותר תרבויות זרות שבעבר ובהווה נראו לכל בר דעת כמעוותות , יש כיום בחוגים אקדמאים "מתקדמים " מסוימים גם "הערכה מחדש" של התאגים. חוקרים מודרניים מנסים להסביראת מעשי התאגים כמעין פעולה "אנטי אימפריאליסטית ואנטי קולוניאליסטית " של המעמדות הנמוכים ושל נציגי הדת הקדומה נגד המעמדות הגבוהים הברהמינים המנצלים,מזכירים שהם מעולם לא פגעו בנשים ( לא נכון ) ושהם היו "דמות מראה" של השלטון הבריטי המנצל ו"נוצרו על ידיו " וכי התאגים כפי שתוארו בידי הבריטים לפחות מעולם לא היו קיימים באמת וכו' וכו'. אך טענות אלה אינן משכנעות. התאגים היו מה שהם היו. שליחי האלה קאלי,שפעלו להקרבת קורבנות למענה וזה מגוחך לתת להם מניעים מודרניים בניסיון להצדיק את פעולותיהם.

התאגים בתרבות הפופולארית

התאגים  הושמדו ,אבל הם שרדו ביצירות של ספרות פופולארית וקולנוע. הם הישאירו רושם רב על הדימיון הויקטוריאני והמערבי . וכמה סופרים בריטיים יצרו רומני מתח ידועים שהתבססו על כת החונקים ועל עורמתם השטנית וחמקמקותם ועל יכולתם לבצע מעשי טבח המוניים מבלי להשאיר עקבות. פרשת לכידתם היא אירוע מרכזי בספרו של איז'ן סו "היהודי הנצחי " ( שחלקו הראשון תורגם לעברית ( .הם זכו לאזכורים בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום " ובסיפורי שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל.

התאגים מופיעים גם בספרו של  לואי בוסיניאר סופר הרפתקאות צרפתי בן זמנו של ורן ,אך ידוע פחות בשם "בין הפאקירים " ( בתרגום חנה עירונית הוצאת עמיחי ,1962) שם מתנהל מאבק הכולל שימוש בכוחות כישוף של משש בין תאגי ובין פאקיר

מסתורי הג'ונגל השחור

סופר ההרפתקאות האיטלקי הידוע אמיליו סלגרי העמיד אותם כיריבים הראשיים והמסוכנים ביותר של גיבוריו הקבועים ההודי האמיץ טרמאל נאיק והפירט המלאי הנועז סנדוקאן ( שסדרה מצויירת על הרפתקאותיו הוקרנה בישראל בערוץ הילדים ) וחיזק את המיתוס שלהם כחברי אירגון כל יכול וחודר כל שנמצאים בכל מקום ובעלי יכולות ועורמה על אנושיים. שלושה מספרים אלה "מסתרי הג'ונגל השחור " ( 1895) "נקמת ההודי ו" שני הנמרים " ( 1897) ( שבו מובסים התאגים לבסוף לאחר מאבק ארוך ומלא תהפוכות שבו ידם ניראית תמיד כעל העליונה ) הופיעו גם בתרגום עברי

.
הם הופיעו גם בספרי אימה מודרניים שונים מהם שתורגמו לעברית כמו "הפחד " של רוברט בלוך (מחבר "פסיכו" ) שמתאר תאגית רצחנית פועלת בשם האלה בארה"ב המודרנית ,ספר שתורגם לעבריתבידי מירון אוריאל בהוצאת ע.נרקיס ב-1963.

 

ניתן אף למצוא אותם בסדרות של ספרות קלה עברית על ההרפתקן שמסתובב בפינות אקזוטיות של העולם " נורט נורטון " מאת ""א. בלמר " ועל הסוכן החשאי איש הקראטה פטריק קים שניהם נלחמו בתאגים בהודו המודרנית ובפינות שונות באסיה יותר מפעם אחת.

וגם בסרטי קולנוע כהתגלמות האולטימטיבית של "הסכנה ההודית ". בסרט המפורסם "גונגה דין " משנות ה-30 על פי פואמה של רודיארד קיפלינג שבו מתואר מאבקם של החיילים הבריטיים בתאגים ,בעיבודים קולנועיים איטלקיים מ-1952 לספריו של אמיליו סלגרי "מסתרי הג'ונגל השחור " וב"נקמת התאגי " שניהם בכיכובו של לקס בארקר סיפור לכידתם תואר בסרט האימה "החונקים של בומבי " של טרנס פישר מ-1959 שבו מוצג המאבק בין התאגים כנציגי הרשע השטניים והבריטים כנציגי החוק והסדר. .
סיפור דומה הוצג בסרט "THE Decivers של נקולאס מאייר מ-1988 (על פי רומאן ידוע של ג'ון מסטרס מ-1952) בכיכובו של פירס ברוסנן שגם בו תואר סיפורו של הקצין הבריטי שחדר לשורותיהם והביא לחיסולם אלא שבסרט זה מהתקופה הפוסט קולוניאלית כבר היו רמזים לרגשות אמביוולנטיים יותר כלפי התאגים והתרבות שאותה הם מייצגים והם אינם רק נציגי הרשע והתוהו .

ואולי התיאור הידוע מכל שלהם הוא בסרט של סטיבן שפילברג "אינדיאנה ג'ונס ומקדש הדמים " מ-1989 שתיאר את מאבקו של הארכיאולוג הבלתי מנוצח בגילומו של האריסון פורד בכת תאגים רצחנית ששרדה במאה העשרים ומטרתה היא השגת שלטון עולמי לאלה קאלי וחיסול כל האלים המתח

.כל הסרטים האלה וספרים רבים שיוצאים לאו בשנים האחרונות מחזקים את המיתוס של התאגים ככת אורינטלית של אלת המוות השטנית שנוצחה לבסוף בידי כוחות הסדר אך שרידיה קיימים בלתי נראים ומאיימים לתקוף מחדש בכל רגע ולהביא על העולם תוהו ובוהו .
אבל פולחן האלה קאלי נפוץ היום בהודו כפי שהיה תמיד .
. ויש עדויות בלתי ניתנות לערעור שהקרבת קורבנות אדם לאלה קאלי ממשיכות במלוא המרץ  גם בהודו המודרנית.  

.ומכיוון שכל כך הרבה כתות קדומות קמו לתחייה בשנים האחרונות בגרסה פוסט מודרנית , כותב שורות אלה לא יופתע אם יתברר שגם   החונקים של האלה קאלי  חיים קיימים ופועלים מחדש בסמטאות האפלות של הודו..
.

קישורים על התאגים

תאגים בויקיפדיה

כת קאלי בקומיקס

החונקים בקולנוע 

היהלום של קאלי :סיפור מאת או הנרי

רוברט בלוך

אינדיאנה ג'ונס

רציחות בשמה של קאלי 

 

Image result for mark twain thugees

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

4 תגובות על “שליחי האלה קאלי”

"ומכיוון שכל כך הרבה כתות קדומות קמו לתחייה בשנים האחרונות בגרסה פוסט מודרנית , כותב שורות אלה לא יופתע אם יתברר שגם החונקים של האלה קאלי חיים קיימים ופועלים מחדש בסמטאות האפלות של הודו.. "
אז ככה – באיזור ווארנסי פועלות עד היום קבוצות של חונקים מודרניים, בכל שנה נעלמים 2-3 תיירים באיזור ומייחסים את זה לחונקים.
" פאקיר " ? עד כמה שידוע לי החונקים רצחו גם פאקירים, על הסאדוהים הם חסו.
וזה משהו שאתה חייב להפנים – יש הבדל משמעותי בין השניים.
וזהו. היה מעניין ורווי דם.

.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

seventeen + 14 =