מבקר הספרות אסף ענברי פירסם בגיליון האחרון של כתב העת "קשת החדשה " מספר 14 את אחד ממאמרי הביקורת הספרותית והתרבותית המרשימים ביותר שקראתי בשנים האחרונות "דיוקנו הרוחני העדכני של דן מירון ". במסה זאת יוצא ענברי לנתח את ספרו החדש של אחד המבקרים והחוקרים הספרותיים הנחשבים ביותר כאן פרופסור דן מירון "הרפיה לצורך נגיעה " ומראה כיצד הספר הזה שבו מעלה מירון שורה של טענות משונות עד ביזאריות ( אבל כתובות בז'ארגון הפוסט מודרני הנדרש ) על כך שהספרות היהודית היא שורה של ספרויות שונות שאין קשר בינן, הוא לאמיתו של דבר אחד מספרי ביקורת הספרות המגוחכים ביותר שפורסמו בשפה העברית בעשרות השנים האחרונות. במסה מראה ענברי כיצד האינטלקטואל הדגול לשעבר סותר את עצמו לא רק בכל עמוד אלא ממש בכל כמה שורות .
בקצרה האיש מביא שם תיאוריה לא קוארנטית לחלוטין על כך שאין ספרות יהודית אחת אלה שפע ( למעשה אין סוף ) של ספרויות יהודיות.
הייתי כותב על הספר ביקורת מפורטת אבל ענברי כבר עשה את זה טוב יותר ממה שאני הייתי עושה אז כבר לא אעשה את זה.
במקום זה אתן ציטוט של ענברי שמצטט את מירון :
"מירון כותב "הדיבור על ספרות יהודית אחדותית ורצופה בעת החדשה הוא דיבור ריק מתוכן .אין בעת החדשה אלא ספרויות יהודיות שונות ויצירות בעלות מרכיבים יהודיים השייכות בעת ובעונה אחת לספרויות מוצא בלתי יהודיות ובה בעת גם למכלול רופף וכולל של כתיבה יהודית .כל ניסון לדברעל "קנון " כוללני ויהודי יהודי מודרני משותף מוכיח רק את אי יתכנותו של קנון כזה".
ענברי מעיר על כך :אם אין בנמצא "מסגרת משמעותית אחת " המאפשרת דיון בספרויות היהודים "מדוע נדרש מירון לקונסטרקציה המונוליטית "ההיסטוריה התרבותית של היהודים " מדוע אינו מדבר ,תחת זאת , על אינספור היסטוריות יהודיות נפרדות כפי שמתחייב מן השיח האנטי מהותני שהוא מתקשט בו ? או שמה התחוור לו להוותו שאי אפשר לאמר שום דבר על "ספרויות היהודים " או על כל דבר אחר ,אם מתפרקים מכל קונסטרקציה מושגית -מהותנית ?"
"מירון כותב "עלינו לאמץ תיאוריה המושתתת על הכרה במקוטעות הבלתי נמנעת של הרצץ הספרותי היהודי הכרה המתנגדת ל"עצם המושג של נורמליות ספרותית " ( שכפי שענברי מעיר ביובש ומראה בפרטנות כל זה הולך כנגד שיטתו של מירון עצמו שלאורך השנים תבע מהספרות העברית להיות נורמלית לפי סטנדרטים מערביים ולא לחפש לעצמה ייחוד משלה, אבל זאת רק סתירה אחת מתוך כמעט אין סוף).
ענברי "מיד לאחר הכרזה זאת בגנות הנורמליות ,מודיע לנו מירון שתרבות המערב כולה עוברת בימינו "מעין יודאיזציה" יצירת תערובות וערבובים הנוטלות מן התרבויות הלאומיות הטבורות כביכול את טורהרתן הלאומית והגזעית ולפיכך "מה שהיה בבחינת מצבה הבלתי נורמלי של התרבות היהודית המפוצלת ורבת הקולות ,הולך ונעשה למצב הנורמלי של התרבות המערבית בת זמננו".
ענברי תמה על כך "אם המצב התרבותי המפוצל ,המקוטע ההיברידי ,הפוסט לאומי הפך למצבה הנורמלי של תרבות המערב כולה מה נותר "לא נורמלי בהוויה היהודית " ובתוצריה הספרותיים ? בשם איזו אנטי נורמליות יהודית ייחודית קורא לנו דן מירון להכיר באופיין המפוצל המקוטע הנזיל וכו' של "ספרויות היהודים " אם הוא עצמו טוען שזו הנורמליות המערבית בת זמננו ?
( ובהערה מוסגרת נעיר כאן שאם הנטיה היהודית היא ללכת תמיד כנגד הנורמליות המערבית אז ברור שהיא צריכה להיות גם כנגד הנורמאליות הזאת ,מי אומר שאנחנו צריכים להיות כמו כולם? ובכן דן מירון אומר והמסקנה היא שמה אופנתי תמיד אצל החברה המערבית אנחנו צריכים לללכת בעיקבותיו ).
עינברי מסכם את "בשורתו " של מירון : "מגעיות מסכם מירון "היא דינמיקה נוצרת "במצב תרבותי לא הירארכי ונטול הכרעה תרבותית ערכית חד משמעית " .
אבל כעבור חמש פסקאות הוא כותב "שאין כל אפשרות לייחס ערך לשיח ביקורתי רלטביסטי לגמרי ,משולל קני מידה וממילא גם יכולת העדפה או דחייה".
אין צורך איפה בהפרכתה של בשורת "המגעיות " של מירון .מירון עצמו הפריך אותה.
ענברי תמה "מה יש בה במסתו החדשה של מירון מלבד תעתוע על גבי תעתוע ? מה יש בה מלבד ריקוד מתחנחן בפני קהילת השיח האופנתית ברגע זה על ידי תשלום מס שפתיים לעגה האופנתית ולדרישה האופנתית ( אשר כבר בלתה והייתה לקלישאה ) של קונסטרקציה של הקונסטרקציה ? מה יש בה מלבד מאמץ בלתי אותנטי בעליל למצוא חן ,מצידו של מי שהטיף שלושים שנה לאותנטיות ? "
שאלה טובה : דעתי היא שחבל שמירון בכלל פירסם את הספר הזה שבהחלט אינו תוספת מכובדת לקריירה שלו ונראה יותר מכל דבר אחר כמשב של סניליות .
המסה של ענברי היא מלאכת מחשבת של ניתוח ( יותר נכון ריסוק ) מלווה בהומור יבש שביבשים ואחרי שקראתי אותה אתקשה להתייחס לכל דבר שמירון כתב אי פעם לגבי הספרות הישראלית המודרנית ברצינות ,למרות שבעברו הרחוק האיש כתב ,כנראה, גם כמה דברים חשובים .
מסופקני אם קראתי בעבר מלאכת ניתוח ופירוק מדהים כל כך של אינטלקטואל ישראלי נחשב.
מומלץ מאוד לכל מי שמתעניין בנושא חקר הספרות העברית .
עוד על דן מירון
20 תגובות על “אסף ענברי קובר את פרופסור דן מירון”
טוב מאד שמישהו שם לו למטרה לחשוף את ערוותם של האינטלקטואלים הפוסט-ציוניים הפלצנים האלה…
נדמה לי שכדאי בכל זאת לקרוא את ספרו של דן מירון לפני שקובעים שטענותיו "משונות עד ביזאריות…ולמעשה מגוחכות". מי יודע, אולי בעוד כמה שנים מישהו יעשה קציצות גם מאסף ענברי.
אבל עד שיעשו את זה בעוד כמה שני0 אני ממליץ לקרוא את הרשימה של ענברי ,בעיני היא עולה כמה עשרות מונים הן מבחינה ספרותית והן מבחינה רעיונית על הספר של מירון שלו היא מגיבה.
או שתפנה למאמר, או שתיתן כמה דוגמאות. לא רציני
עדיין ברשת
אבל דוגמה אחת מני רבות בע"מ 49 :
"מגעיות מסכם מירון "היא דינמיקה נוצרת "במצב תרבותי לא הירארכי ונטול הכרעה תרבותית ערכית חד משמעית " .
אבל כעבור חמש פסקאות הוא כותב "שאין כל אפשרות לייחס ערך לשיח ביקורתי רלטביסטי לגמרי ,משולל קני מידה וממילא גם יכולת העדפה או דחייה".
אין צורך איפה בהפרכתה של בשורת "המגעיות " של מירון .מירון עצמו הפריך אותה".
יש עוד פנינים רבות כאלו במאמר ואני באמת מקווה שהוא יועלה מתי שהוא כי פשוט אין לי חשק להעתיק קטעים שלמים אני ממליץ לק'וראים שיחפשו את גיליון קשתה חדשה
ועל המבוא הפומפוזי והמגוחך, שכתב למבחר המקיף של שיריה של אגי משעול, משוררת חביבה, לא יותר, שמירון כבר הפך אותה לאחד/אחת מענקי הספרות המקומית , מה שהיא בהחלט לא.
"בעיני היא עולה כמה עשרות מונים הן מבחינה ספרותית והן מבחינה רעיונית על הספר של מירון שלו היא מגיבה"
– קראת את הספר? אם כן, תן דוגמאות. אם לא, אל תשמיץ סתם.
דן מירון נחשב לאחד מחוקרי הספרות העברית הגדולים בדורנו, אז אם אתה בא ללכלך, תעשה עבודה קצת יותר יסודית קודם.
אלמלא "הז'רגון הפוסט-מודרני הנדרש" של דן מירון, מה היה עולה בגורלו של מפעל המחקר האישי של אלי אשד – בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית?
לא קראתי לא את זה ולא את זה אי פעם אי שם אך הטענה שהספרות אינה מקשה אחת כולה אמת.
הספרות העברית החדשה, ליתר דיוק – כותבי הספרות העברית בת מאה השנים האחרונות, יונקת ממסורות שונות, ועל כן פוליפונית – למרבה השמחה.
אוי לנו כאשר גם הספרות תהיה ליבלית אחידה. פרצופה יהיה אז כפרצוף הקרנף המצוי.
שלא נדע מצרות.
שהספרות העברית היא כולה מקשה אחת או שהיא צריכה להיות כזאת .
אבל הטענה שספרות זאת היא כל כולה טלאים של כך וכך עשרות מאות אלפי או מליוני ספרויות שונות נראית מגוחכת.
שהרי אם כך היה רק קבוצות זעירות של אנשים היו יכולים להיאנות מכל פריט בספרות זאת
במאמר ב"קשת החדשה" על פרשנויות לעגנון – חלוקת מהלומות רצינית לעוד כמה אקדמאים מן השורה הראשונה. נראה ש"קשת" הכריזו מלחמה על פלצני הספרות באשר הם
אלי חומד מה שלומך?
אני מקווה שהכול בסדר.
לטעמי מה שקורה כאן הוא שיח חירשים
בין ענברי שהוא מודרניסט גמור
לבין מירון שמבין שהזמנים השתנו כפי שאמר דילן.
אל תשמח משיח חירשים אלא דרוש שכל אחד לא יפריך לגמרי את השני.
שלך
מ.ש
גם עבור הפסוט מודרניסטים שהפכו מנושאי הדגל בשנות השמונים והתשעים "למי שהיו " בראשית המאה ה-21 .נראה שפרופסור דן מירון כבר איחר קצת את הרכבת כשהצטרף אליהם דווקא עכשיו.
For some reason no one gave the link to Inbari's article –
http://inbari.co.il/as-bar.htm
(From Inbari's own website…)
The first article from the top, PDF format.
all one has to do it look…
Shahar.
טרם ביקורתך את פרופ' דן מירון על ספריו
אתה מוכרח לטפל בבעיית הכתיבה שלך
המלאה קילקולים של תוכן, לצד טעויות כתיב.
לא ייתכן שבלש וחוקר תרבות יכתוב בשגיאות כתיב
שאינן מביישות תלמיד גימנסיה בלשון המעטה.
ובה בעת, ידון במאמריו של פרופ' לספרות.
לא כל כך מסתדר, נכון?
ולעניינו –
פרופ' דן מירון על פי גישתו, מתייחס
לספרות העברית כאל גוף מרובה סגנונות דרכים ונתיבים, ובכך אין הוא לכשעצמו מחדש דבר
ועם זאת מחזק את הנקודה לכדי דיון מגביה לגביה
אתם מערבבים פה עניינים שאינם למינם.
שהרי אם מראש, או מימלא,אנו יודעים שהספרות העברית לדורותיה מורכבת מפלחים רבים ומגוונים
מדוע בכלל להגיד את זה?
ההנחה "אין צורך לדון במה שהוא מימלא ידוע"
על כך אתה מתלהם.
אבל, אין קשר בין הביקורת שלך ובין העובדה
שגם הנחה, שתהא הבנאלית והידועה ביותר,
לא ראויה לדיון ולמחשבה נוספת ולהרהור בדמותו של ספר על טיבה.
מאמר ביקורת מעניין על דן מירון
http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-834.htm
אשד, כמו רבים וטובים אחרים, נהנים להשתמש בחד המימידיות האינסטנטית של "דף הבלוג" על מנת להשתלח באחת האושיות המלומדות והחשובות (לטוב ולרע, אז מה) בספרות ובאקדמיה הישראלית.
ידיעתו שקוראיו נוטים להביט על הפריזמה הספרותית והביקורתית דרך מנוע החיפוש מעניקה לו את העדנה לקלס אנשים שכאלה.
רבות דשה מה שקרויה הברנז'ה הספרותית בנושא מירון-משעול. גם אם הטענות אודות העניין לגופו צודקות (ואף אני מסכים על כך שמירון עבר תהליך שלילי), קשה שלא להתפעל מהיוזמות המרובות המתעקשות להתעלם מפועלו האדיר בשדה הספרות העברית לאורך עשרות שנים.
גם אם נאמר שעבר הקלח על מירון, נדמה שאין מחליפים לו- לא בשיעור הקומה, לא בחזון ולא בעומק ובתבונה. מפעל חייו כבר נעשה כשהיה בשיאו.
האם מפעל חייו של אשד כבר נעשה?
וענברי?
אשד מספר על מסתו של ענברי בתור "אחת מן המסות המרשימות ביותר שקראתי בשנים האחרונות", וזה כשלעצמו, מראה עד כמה דלה כנראה אחת מן השתיים: הקלות שבה אשד מתייק מסה (אגב, יותר מאמר ממסה) סבירה וקונוונציונלית כמופת של השנים האחרונות.
או שתיים- עיונו המוגזם ועמוס החשיבות של אשד דרך המנוע של גוגל כבסיס להתרחשות אותנטית בעולם האקדמיה.
ברור לי שאשד חכם הרבה יותר. גם לו, אחרי הכל, יש איזושהי "אגי" משלו.
אבל אם הבנתי אותך נכון מאחר שאנשים קוראים אותי ברשת ומוצאים אותי במנועי חיפוש זה אומר שאסור לי לבקר ענקים כמו דן מירון ?
האם זה נכון .
אם כך זאת שטות .
אני מציע שבמקום לבלבל את המוח על כך שאסור לי לתקוף ענקים כמו מירון ( ואגב אני בהחלט מכיר בתרומתו למחקר ) תשב ותסביר למה ההתקפה עליו של עינברי ושלי על הספר הספציפי הזה אינה נכונה .
בשל המלצתך, ניגשתי לקרוא את המאמר של ענברי, ובאמת בהתחלה הוא נראה מבטיח מאוד. החלק שמאבחן את ההבדל בין המבקרים והחוקרים שקד ומירון הוא מרתק ותורם הרבה לקורא.
והחלק במאמר שמסביר מדוע נזקק דן מירון לניתוח הפסיכולוגי המסויים שהוא מציע על אלתרמן וביאליק – הוא יפה מאוד, ומשרת היטב את הויכוח עם מירון.
אלא שברגע מסויים ענברי כתב על ביאליק, עגנון ואצ"ג שהם "ממשיכיה-מחדשיה המובהקים של מורשת השירה והסיפור העברית-יהודית הקלאסית" – איזה מין ביטוי רופף וכללי שאין לו ממשות.
שכן, האם יש "מורשת השירה והסיפור העברית-יהודית הקלאסית"? מה זה? ממתי יש איזושהי קלאסיות, איזושהי קלאסיקה בכל הכתיבה היהודית עברית? האם הכוונה לתנ"ך??? אם כן, שלושת הכותבים האלה הם לא ממשיכים של התנ"ך, ירחם השם. הם כותבים מודרניים, לאומיים. הם גם לא ממשיכים של הרמב"ם או של אבן גבירול. ואם הם ממשיכים, מה זאת אומרת שהם מחדשים? האם זאת לא מין קלישאה חבוטה ריקה שכזאת, "ממשיכים-מחדשים"?
לאורך הקריאה, מהאמצע והלאה, הבנתי שענברי לא יכול לסבול את הארגון-מחדש של מפת הכתיבה, בתפיסה החדשה של מירון, כי זה ארגון-מחדש שמגמד את המקום של הכתיבה הישראלית-ציונית, ומעניק לכתיבה הציונית מעין משבצת אחת בתוך התשבץ, וזה בלתי נסבל לענברי. מצד שני ייתכן שלא הבנתי עד הסוף את צערו וכעסו של ענברי, כי את סוף המאמר קראתי בדילוגים.
בקיצור – אכזבה. ובאשר לדן מירון – הלוואי שיאריך ימים וימשיך את דרכו, תהא קיצונית כאשר תהא, הוא תמיד מעניין.
[…] עוד על דן מירון […]