צופן שאול המלך : על "למלך אין בית " מאת חגי דגן

חגי דגן סופר ומרצה לא אורתודוכסי ליהדות מוציא לאור במקביל  שני ספרים .האחד מסביר באופן עיוני למה היהדות מורכבת בניגוד למקובל מהמוני זרמים מגוונים .והשני מתאר באופן ספרותי את נסיון ההשתלטות של אחד הזרמים הדחויים והנסתרים  ביותר שלה .

בימים אלו יצאו במקביל שני ספרים שונים מאוד לכאורה פרי עטו של אדם אחד, הסופר והמרצה ליהדות ומחשבת ישראל ( וגם על זהות יהודית חילונית ) חגי דגן.

האחד מהם "יהדויות : תמונה קבוצתית " ( הוצאת מפה ) הוא מעין מסה עיונית אבל גם אישית מאוד על היהדות לדורותיה ולזרמיה .דגן מעלה שם את הטיעון שהיהדות היא למעשה מגוון של זרמים שונים ומגוונים שמשתנים ללא הרף שאין בהם אחד שהוא יותר "נכון "מהאחרים .
והספר השני הוא מותחן לכאורה לפחות בסגנון מותחן הקונספירציות "צופן דה וינצ'י" בשם "למלך אין בית " הוצאת חרגול ) שבו מגלה סוכן שב"כ ממוצע לכאורה, עילם את קיומו של זרם בלתי ידוע עד כה ביהדות "הזרם השאולי" שהם צאצאיו וממשיכיו של שאול המלך ( מזיווג עם לא אחרת באש בעלת האוב מעין דור הלא היא עטרה העמלקית ) בני משפחתו ותומכיו השונים ( שהם ככל הנראה גם נציגי הזרמים הפגאניים של הישראליים הקדומים ) והם למעשה שילוב של עממים קדומים ובהם העמלקים השנואים שנשארו איך שהוא נסתרים בחיק היהדות כ"ערב רב" שנחושים לנקום את נקמתם בממשיכי דוד המלך הלא הם נציגי המונותיאיזם הטהור שהשתלט על מה שהפך להיות העם היהודי ולהתיר את חותמם על ההיסטוריה היהודית.
ואת זה הם עושים לאורך הדורות תמיד דרך זרמי שוליים כמו המיסטיקה הגנוסטית והשבתאות והפרנקיזם .אבל תמיד נשארים מפסידנים המובסים שוב ושוב על ידי יורשי בית דוד שיורשיהם הסופיים הם ככל הנראה המתנחלים של היום ששואפים להביא את משיח בן דוד ומלכות שמיים על אדמות.
למה הם מתעקשים כל כך להישאר כחלק מעם ישראל זה לא כל כך ברור , במיוחד כאשר במהלך הסיפור מתגלה מסמך שנשלח לרשויות הנאציות שבו נציגי הזרם טוענים שהם כלל אינם צאצאי שבט יהודה כמו "היהודים " אלא צאצאי שבט בנימין שהם בכלל צאצאי עם החווים הארי הטהור ולכן אין לראות בהם יהודים שמיים ,(דגן מתבסס כאן על פרשה אמיתית שבה הקראים ניסו בהצלחה להציל את עצמם מהשמדה בידי הנאצים עם טיעונים דומים).
אולם אנשי בית שאול ( שמתברר שגם הגיבור עילם הוא מצאצאיהם,כפי שמרמז שמו "הכנעני ") נחושים הפעם לעשות מעשה שיראה כי הם שוב אינם המפסידנים הנצחיים שהיו בשלושת אלפים השנים האחרונות וישאיר את חותמו על מדינת ישראל והעם היהודי כולו ובמיוחד על שנואי נפשם המתנחלים המשיחיים הפנאטים .
לכאורה שני ספרים שונים מאוד באופיים . למעשה הם משקפים זה את זה בז'אנרים השונים שלהם שכן שניהם מדברים על החשיבות של זרמי שוליים ומסורות נשכחות שנדחקו ונבעטו אל החשכה והשכחה בידי נציגי היהדות "הנורמטיבית" ( דבר שאיננו קיים כלל לדעת דגן )ועל הצורך להוציאם החוצה אל האור גם למען שפיותה של היהדות והאנושות כולה.

מצרף אותיות לאור

גם ספריו הקודמים עסקו בנושאים אנטי אורתודוכסיים במופגן .

ספרו הראשון "קווי מתאר של כמיהה"( 1991) היה ספר שירה ( דגן היה אז חבר בקבוצת המשוררים "אב ") שכלל כמה שירים "דתיים " יוצאי דופן שדיברו על הכמיהה לברוא את העולם מחדש עם שפת קודש חדשה מינית יותר.

ספרו הבא היה "מתחת לקו העונג " ( חרגול 2001 ) יצא לכאורה מכלל זה .זהו ספר ארוטי "קשה" אך הומוירסטי על יחסי המינים בין הנשים הדומיננטיות והגברים הרכרוכיים במתחם הרחובות המקיף את שינקין שבתל אביב והוא מהווה מעין התקפה הומוריסטית על החשיבות העצמית הציונית הגברית כמו גם על הריקניות התל אביבית השינקינאית . הספר זכה לשבחים רבים ממבקרים כמו אריאנה מלמד שהיגדירה אותו כ"הספר העברי הכי מצחיק בעשור האחרון ".

ספרו המצליח ביותר עד כה היה "המיתולוגיה היהודית" ( מפה ,2003)   שנכנס לרשימות רבי המכר ושנמכר בכ-11 אלף עותקים. בו עסק דגן בחשיפה של המסורות הנשכחות והדחויות והמיתוסים שאותם העדיפה היהדות הנורמטיבית האורתודוכסית לטאטא אל מתחת לפני הקרקע לאורך הדורות .
וכעת בשני ספריו האחרונים חזר דגן ביתר עמקות אל הנושאים שהעסיקו אותו בספריו הקודמים.

מהקיבוץ לרוזנצוויג

א.א. : איך התחיל אצלך העניין בחשיפת הלא אורתודוכסי ביהדות ?
דגן : אולי בהשפעת אבי שהיה מרכז ועדת חגים בין קבוצית בקיבוץ עין המפרץ שממנו היגעתי ובין השאר היה אחראי ליצירת ההגדה של פסח המיוחדת מאוד של הקיבוצים שהראתה על ניסיון למצוא פנים חדשות ואולי לא כל כך מקובלות במסורת היהודית ולהתאים אותם לזמננו ולמקומנו .

 עוד דמות שהשפיעה עלי היא של  הסופר והמחנך ישראל רינג ששימש בקיבוץ כמורה להיסטוריה והוא וספריו שהציגו רעיונות היסטוריים ואידיאולוגיים יוצאי דופן לגבי עברו של עם ישראל ועתיד הקיבוץ וגם רעיונות סקסואליים חדשניים מאוד לזמנם כמו החיים בשלישיה ואלו בהחלט שימשו לי כמקור השראה .היו גם מקורות השפעה רבים נוספים הפילוסוף   היהודי פרנץ רוזנצוויג למשל.
א.א. : אתה נראה גם כמושפע מאוד מברדיצ'בסקי ניתן שגם הוא שם לעצמו למטרה לגלות מסורת נשכחות מעין אלה שלדעתו דווקא הן גילו את החיוניות האמיתית של העם היהודי.
דגן :בהחלט כן אני חובב מושבע של ברדיצ'יבסקי הוא מאוד קרוב לליבי אבל הגישה שלי שונה בכך שאני לא רק ליקטתי ואספתי אגדות קדומות כפי שהוא עשה אלא גם כתבתי אותם מחדש מזווית הראייה שלי וסיפרתי אותם על פי דרכי לחילוני הממוצע שיש לו יחס מורכב לעניינים האלו.ובכך אני גם יוצר ובמודע ואריאציה חדשה של היהדות. .
א.א. :קיבלת השראה גם רב המכר הענק "צופן דה וינצי'"?
דגן : יש 'קווי דמיון ל"צופן דה וינצ'י", בכך שהספר שלי מציג זרמים נסתרים מתחת לפני השטח במקרה הזה היהדות , אבל לדעתי זהו ספר היסטורי יותר עמוק מצופן דה וינצ'י השטחי והחלול .
א.א. : איך אתה רואה את הדת היהודית "הנורמטיבית "?
דגן :כמשהו מאוד לא בשל ואינפנטילי ואפילו קצת מסוכן . הסיפורים היהודיים אומנם שופעי חיוניות אבל הבעיה של היהודים שהם אף פעם לא הבינו שצריך להתייחס אליהם רק כסיפורים ולא ברצינות כדברי אלוהים חיים . בכלל יש במונותיאיזם היהודי משהו מאוד לא אנושי מאוד נוקשה .
ברגע שמכריזים על משהו שהוא אחד ויחיד בהגדרה ובאי אפשר לשלב אותו בשום פנתיאון ,אז ברור שהוא או אלה שמייצגים אותו סובלים משיגעון גדלות .
עם הולכים עד הסוף עם הרעיון הזה שהאל הוא אחד ויחיד ואין בילתו ,זה הרי מנוגד לכל מה שאנו מכירים מהמציאות שלנו שעומדת על הריבוי והרבגוניות .ואם כך האלוהים הזה לא דומה לכלום ואפילו לא למחשבות שלנו .ולכן  הוא חייב להיות שום דבר. .כי כל דבר שהוא משהו הוא כבר חלק מהעולם שלנו .אבל אם השום דבר הזה הוא האידיאל זאת אומרת שאנחנו מתייחסים למציאות באופן שלילי .מבחינה זאת המונותאיזם גורם לשנאה עצמית ולשנאת המציאות .
רעיון הטוטאליות שלו מוביל לבידוד מנטאלי ופסיכולוגי של מאמיניו ולטוטליטריזם מחשבתי . או שרוצים להיבדל מכולם ואז אומרים "כולם חוץ מאיתנו לא שווים " או שרוצים להשתלט על כולם
.אתה יכול לאמר שמאמיניו של האל האחד סובלים גם מרגשי נחיתות וגם ממגלומניה בו זמנית .
היום אנשים כבר מחפשים אמונות יותר ידידותיות יותר סובלניות .
א.א. :אתה עצמך נמשך לפגניזם ?
דגן : יש באמת משהו באלילות הכנענית הטרום יהודית וגם באלילות הכנענית היהודית ובמיניות חסרת המעצורים שלה שמושך אותי. אבל אני מדבר כאן על משהו שהוא שונה מאוד מהניו איג' של היום בכך שיש בו משהו מאוד יצרי ופראי .ואת זה אתה לא תמצא לא במונותיאיזם וגם לא בניו איג' של היום .
בכלל גם האידיאל הנשי שלי סותר לחלוטין את האידיאל המקובל בתרבות המודרנית של דוגמנית רזה כמו יעל בר זוהר וקרוב יותר לאידיאל הנשי של התרבויות הפגאניות הקדומות . אני חושב דווקא על אישה דשנה נדיבה ורכה .וזה אידיאל שחוזר בכל התרבויות בתור ארכיטיפ של האם הגדולה ,אימא אדמה. אמנם בשנים האחרונות האידיאל הזה השתנה לסינדי קראופורד וליעל בר זוהר ולדוגמניות אנורקטיות מסוממות אבל לגבי השינוי הזה מעולם לא תפס .האישה שאני חושב עליה יש בה משהו אימאי ,כר חם ועשיר שאפשר לשקוע בתוכו .

סך הכל סיפורים

חגי דגן בלקסיקון הספרות העברית החדשה

למלך אין בית
"למלך אין בית " בויקיפדיה

 אתונות מלכים ומשיחים :אהוד מימון על "למלך אין בית "

אריאנה מלמד על למלך אין בית

מנחם בן על למלך אין בית

 אין לאדם כל אפשרות לחמוק מן ההיסטוריה :ראובן מירן על "למלך אין בית "

יהדויות תמונה קבוצתית
קווי מתהר של כמיהה

רשימות מאי הנשים

מתחת לקו העונג

נועה מנהיים על מתחת לקו העונג

שמעון גלבץ על מתחת לקו העונג

יורם מלצר על מתחת לקו העונג

המיתולוגיה היהודית

אלוהים טיפוס קפריזי :ראיון עם חגי דגן

שהרה בלאו על המיתולוגיה היהודית

יורם מלצר על המיתולוגיה היהודית

גיא ביבי על מיתולוגיה יהודית

מי היא אישתו של אלוהים

צביקה בשור על המיתולוגיה היהודית

דעות של חגי דגן

חגי דגן על הגירסה הישראלית של היהדות

אלוהים טיפוס קפריזי 

חגי דגן על מין

אלוהים אולי מת אבל אפשר להמשיך להתפלמס עימו :חגי דגן על ארי אלון 

חגי דגן על ליטא לטביה ואסטוניה