הופיע באתר "בננות "בשם "איילה והגבר הקדמון "
הסופרת ג'ין אואל יצרה בספריה דמות של יפהפייה מושלמת וגאונית החיה בתקופת האבן .דמות שהיא יותר מכל מעין גירסה נשית פמיניסטית של טרזן איש הג'ונגל .
ובכך הפכה לסופרת מספר 2 במכירות בעולם אחרי המחברת של ספרי "הארי פוטר".
לאחרונה יצא לאור בהוצאת ספריית מעריב ספרה של ג'ין אואל "מושבות האבן " ( 2002). וספר זה הוא יוצא דופן מכמה סיבות : זהו ספר עב כרס במיוחד בן קרוב ל760- עמודים שהוא רק החלק החמישי בסדרה שהיא ככל הנראה הסדרה רבת המכר ביותר שנכתבה אי פעם בידי אישה אחרי סדרת "הארי פוטר"של רולינג.
והסדרה הזאת עוסקת בנושא שהוא לכאורה איזוטרי ומרוחק מהקוראים עד כמה שרק אפשר :תקופת האדם הקדמון לפני כעשרים וחמש אלף שנה היא מתארת את התקופה הזאת דרך קורותיה אישה אחת שחיה בילדותה בשבט שאינו הומו ספיאנס אבותיו של האדם המודרני אלא "ניאדרטאלים" בני מין אנושי אחר בגרסה מודרנית נשית פמיניסטית סקסית פוליטיקלי קורקטית של הסיפור הקלאסי של טרזן איש הקופים .ובכלל כל הסדרה נראית כפנטזיה נשית על הרפתקאותיו של טרזן.
כמו טרזן ,איילה גודלת בימי ילדותה אצל שבט של בני "מין " אנושי שונה מזה שלה ולכאורה לפחות הרבה פחות מפותח ,כאאוטסיידרית .כמו טרזן היא לומדת בכוחות עצמה כל מיני כשרים ויכולות ומגלה דברים שאינם ידועים לאנשים שסביבה. וכמו טרזן היא מתגלה כמי שעולה על כל מי שהיא פוגשת במהלך מסעותיה הנרחבים.
יש כמובן הבדלים בולטים וכנראה גם מכוונים ,איילה בניגוד לטרזן הלוחמני והקטלני היא אשת שלום ומרפאת .ובנוסף לכך בניגוד לאיש הקופים שעם כל היותו נשוי מעולם לא גילה עניין מיוחד ברומנטיקה או אפילו בסקס ותמיד מעדיף עוד מסע והרפתקה על פני שהות עם אישה ,כל אישה עיילה מקדישה חלק ניכר ביותר מזמנה להתלבטויות רומנטיות רגשיות ולסקס .







בסדרה זאת הופיעו עד כה חמישה כרכים "שבט דב המערות " ( 1980,תורגם לעברית בידי יורם שרת ב-1983 ) סיפורה של הילדה עיילה שמאומצת בידי בני מין אחר "הניאדרטאלים" ואף יולדת לאחד מהם תינוק תוצאה של אונס .
הספר גם הוסרט בגרסה קולנועית איומה ממש בכיכובה של דאריל האנה. אואל השתוללה בזעם מהדרך שבה טופל ספרה והיא תבעה לדין את המפיקים ולמרבית ההפתעה אף זכתה במשפט.
הספר השני בסדרה "עמק הסוסים " ( 1983,תורגם ב-1985) תיאר כיצד אילה שגורשה "מהשבט" הניאדרטאלי מאלפת לראשונה בתולדות המין האנושי את הכלב ואת הסוס מצילה גבר יפה תואר מאריה הרים והנ"ל הופך לאהובה .




הספרים הבאים בסדרה " ציידי הממותות"( 1985 תורגם ב-1986) ו"ערבות המעבר" ( 1990 תורגם ב-1991) שמתארים שניהם את מסעם הארוך של איילה ואהובה יונדאלאר לאורך אירופה אל בני שבטו של יונדלאר בצרפת של היום. וכל זה תוך תיאור פרטני באופן חסר תקדים בספרות היפה בכלל של החיים בתקופה הפרהיסטורית.



הגיבורה איילה או עיילה ( שם שקיים רק בעברית אם כי אואל לא ידעה זאת כשיצרה אותו ) היא יפיפייה מושלמת בעלת יכולות ריפוי ויכולת לאלף בעלי חיים והיא היא האישה שאילפה לראשונה את הכלב והסוס ויצרה המצאות שימושיות מרובות שאיש לא חשב עליהם לפניה מעין והיא סופרמנית של תקופת האבן . לצידה נמצא גבר גבה קומה ויפה התואר יונדלאר שאת חייו היצילה והוא הפך למלווה נאמן וצייתני ולמאהב כנוע כראוי וכנדרש לאורך ערבות אירופה האינסופיות .
הספרים הללו עם כל איזוטריותם והתקופה הבלתי מוכרת לחלוטין שהם מתארים , נימכרו עד היום ב28 שפות וב38 מיליון עותקים. הספר "ציידי הממותות" היה הספר הראשון שהישיג הדפסה ראשונה של מאות מליוני עותקים. הם יצרו ז'אנר חדש של ספורים רומנטיים פמיניסטיים אירוטיים על רקע התקופה הפרהיסטורית ,עשרות סופרים כתבו סיפורים מסוג זה שלרוב היו חיקויים חיוורים של ספריה של אואל ושימשו רק כדי להרגיע את הצמא הבלתי נדלה של ציבור הקוראים לספרים נוספים של אואל מאחר שאלה התעכבו והתעכבו .
כל הספרים האלו תורגמו כמעט מיידית לאחר פירסומם באנגלית גם לעברית בהוצאת ספרית מעריב.הראשון בהם תורגם בידי יורם שרת וכל השאר בידי צילה אלעזר, וכפי שתרגומם המיידי מראה גם כאן כמו בכל מקום אחר הפכו להצלחה.
מלכת תקופת האבן
ג'ין אואל כותבת מספר שניים במכירות ספרים אחרי ג.פ. רולינג.
ג'ין אואל הסופרת ידועה אך ורק הודות לספרים אלה ומעולם לא כתבה ספרים אחרים .
באופן מפתיע סיפור חייה נקרא כמעט כמו העתק מדויק של סיפור חייה של סופרת רבי המכר הגדולה האחרת של זמננו ג.פ. רולינג מחברת ספרי "הארי פוטר".
אואל היא חברה באירגון "מנזה " של בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד אבל עד לגיל מאוחר יחסית לא היה לה עניין מיוחד בכתיבה. היא החלה לכתוב את הספר הראשון ממש בחוסר ברירה מאחר שפוטרה מעבודתה כפקידה בחברת אלקטרוניקה ונשארה מובטלת.. ואז בין חיפוש עבודה אחת לאחרת עלה במוחה הרעיון להעביר את הזמן בכתיבת סיפור שיתרחש בתקופה הפרהיסטורית . נושא שאם כי היה קיים כבר בספרות היפה היה מאוד זניח ונדיר באופן יחסי ורק סופרים מועטים כמו הסופר הצרפתי רוני האב מחבר "המלחמה לעל האש" וחתן פרס נובל ויליאם גולדינג התפרסמו בו.
לאואל עצמה לא היה כל עניין וידע על תקופה זאת עד שהחלה לכתוב באופן אקראי את הסיפור שלגיבורה שלו נתנה, שוב באופן אקראי, מכל השמות דווקא את השם העברי "עיילה ". (וזאת הסיבה שתינוקות רבים בארה"ב מקבלים כעת שם עברי טהור זה).
אלא שהסיפור התרחב התרחב ואואל שלא ידעה דבר על תקופה זאת החלה במחקר מאסיבי על התקופה שעד אז לא עוררה בה כל עניין שהוא והיא החליטה להפוך אתה סיפור לסדרה שלמה של שישה כרכים.
הספר הראשון "שבט דוב המערות " ( 1980 ) הפך להפתעת הכל לרב מכר ענק ,
דבר שהוא נדיר מאוד אצל סופרים של ספר ראשון ובוודאי כאלה שלא עסקו עד אז כלל בכתיבה למרות הנושא האזוטרי ואולי דווקא בגללו .

ועם כל ספר בסדרה הלכה והתרחבה כמות המחקר שביצעה אואל על התקופה הפרהיסטורית וכנראה כתוצאה הלכה וגדלה גם כמות השנים שעברה בין ספר וספר .
וכך מליוני הקוראים הנאמנים נאלצו לחכות 10 שנים בין הספר השלישי ובין הרביעי והחמישי נאלצו לחכות לא פחות מ-12 שנים.מה שהביא למתח ולציפייה גוברים והלכים לצאת הספר משל היה כמעט המדובר בבואו השני של ישו.
( לשם השוואה כדאי לנסות לחשוב מה היה קורא עם הקוראים של ספרי הארי פוטר אילו אלו היו נאלצים לחכות עשר או שתים עשרה שנים לצאת כל ספר חדש בסדרה, ניתן לחשוב על מהומות ממש ברשת כנגד המחברת ואין ספור המשכים לא חוקיים בדפוס וברשת ).
כה גדולה הייתה הציפייה בין ספר לספר שהתפשטו שמועות שונות עליה שהיא התגרשה גירושין כואבים מבעלה שהיה סופר הצללים של הספרים , שהיא חולה מאוד בסוגים שוני של מחלות כמו במחלת אלצהיימר או בסרטן ובמגוון מחלות אחרות , שהיא הסתבכה בתאונת דרכים קטלנית ומתה (!) . היו שמועות שמישהו אחר כותב עבורה את הספרים ומאידך ברשת הופיעו הודעות מתיחה של אנשים שהתחזו לה שהודיעו שספרים מספרי חמש שש ושבע הושלמו ועומדים לצאת לאור בכל רגע.
לאמיתו של דבר אואל הקדישה את כל הזמן הרב בין ספר לספר למחקר בילתי פוסק שהפך את הפקידה הפשוטה לשעבר למומחית בפלאונטולוגיה שידיעותיה בתחום אינן נופלות כלל מאלה של אקדמאים רבים בתחום. התחקיר האינטנסיבי שלה לקח אותה לאתרים פרהיסטוריים שונים בצרפת באוסטריה בגרמניה בצ'כוסלובקיה ברוסי ובאוקראינה הדרך שגיבוריה עושים במהלך מסעם הארוך לצרפת.
היא למדה במהלך המחקר כיצד לבצע במו ידיה דברים שונים שאותם עושים האנשים הקדמונים בספריה כמו כיצד לבנות מערות משלג , ליבש עורות לאסוף ולהכין מזונות פראיים וצמחי רפואה כיצד לצור אש כיצד לזרוק חניתות ועוד ועוד כשרים של האנשים הקדמונים . וכמובן עברה קורס שרידה באיזורי פרא.
כה עמוק הידע שהיא מפגינה בספריה עד שבסקנדינביה משתמשים בהם כספרי לימוד על חיי האדם הקדמון בתיכונים ובמיכללות .
וכעת גם הקוראים העבריים יכולים להיהנות מהפרק החדש במסעם הארוך של עילה ויונדלאר. המסע הסתיים הם היגיעו למערות שבטו של יונדלאר בערבות צרפת של היום ופוגשים את אנשי ונשות שבטו ומשפחתו וכמובן גם אקסית של יונידלאר שמאיימת לעשות צרות לעתיד בספר הבא.

האם הציפייה של 12 שנה הייתה שווה את זה ?
חוששני שלא .
הספר הוא בן 700 עמודים, אבל אם כי הוא מלא אירועים והסברים מפורטים ואנחנו למדים כמויות עצומות של פרטים מעניינים מאוד על חיי האדם הקדמון,מעט מאוד דברים משמעותיים מתרחשים בו . אין בו עלילה של ממש מעבר לרמזים על אויבים מקנאים של בני הזוג "אקסים מיתולוגיים " מן העבר שמן הסתם יעשו להם צרות בספר הבא.
עלילת הספר היא למעשה חזרה כמעט מדוייקת על עלילת הספר השלישי "ציידי הממותות " שבו הייתה עלילה מקבילה ממש רק דרמטית הרבה יותר כאשר עיילה מחלקת את זמנה ומיטתה בין שני בני גברים שכל אחד מהם מקנא בשני .

בכל אופן כל מי שהוא חובב אמיתי של ספרי אואל והתקופה הפרהיסטורית לא צריך לתת לזה להרתיע אותו.
אואל מבטיחה שיהיה לפחות ספר אחד נוסף בסדרה השישי כפי שתכננה מראש לפני שנים רבות. היא מבטיחה דבר אחד לגבי הספר האחרון לאכזבת הקוראים אילה לא תיפגש עם בנה החצי נאדרטאלי דורק . אך מן הסתם יהיה לה הרבה מה לאמר על נושא הגנוסייד שבוצע ככל הנראה בבני מין הניאדרטאלי בספר הבא וכך לעשות אותו לעדכני עוד יותר.
ג'ין אואל.פורטריט.
בכל מקרה אואל רוצה להספיק לכתוב ספרים שאינם עוסקים רק בתקופה הפרהיסטורית.מה שברור הוא שספריה ימשיכו להיות פמיניסטיים עדכניים וימשיכו לשים דגש על עליונותה הבלתי מעורערת של האישה הפמיניסטית על הגבר.

איך שורד "שבט דב המערות " במבחן הזמן
עדכון :
"ארץ המערות הצבועות " הספר השישי והמסיים בסדרה של ג'ין אואל. יצא לאור ב2011.תורגם לעברית בידי קטיה בנוביץ ב-2012.
27 תגובות על “שבט אנשי המערות: על ג'ין אואל”
איילה כמובן, אבל עיילה ayla מבוטא אחרת לגמרי.
רשום בבקשה את הסתייגותי מיצירתה של הגברת אואל, שתאורי התקופה הפרהיסטורית שלה הם אולי נכונים מבחינה מדעית, אלא שמבחינת התחושה, ההתפעמות מבעלי החיים של התקופה, ומקצב העלילה הכללי, נופלת בהרבה מקודמיה(שמידע עליהם אפשר למצוא באתר הספרות הפרהיסטורית שצירפת לינק אליו) בראשם רוסני הבכור("המלחמה לאש") וספרי קספאק ופלוסידאר של בארוז. אני יודע שבארוז עשה סלט מדעי גדול מאד, אבל אצטט את הגדרתו של ידידנו המשותף הסופר י.קמין:
שבט דוב המערות זה סוג של רומן רומנטי.
תנו לי ממותות משתוללות, נמרי-מערות ארוכי-ניבים, קרבות שבטיים עתירי-ניצבים, אפלוליות פרהיסטורית ראויה לשמה ולא פוציניו-מוציניו בפרוות שראויות אולי להפגנה בקאסטרו.
רוסני ובארוז לשלטון.
עליה למטבח!
וזה לעולם לא יהיה משהו שאגיד.
אסביר שוב: גם אם הידע המדעי של בארוז וסופרי תקופתו לא היה דומה לזה של הגב' אואל, כשמגיע הדבר לתאורים של סביבה, בעלי-חיים, והתרחשויות דרמטיות, הכבוד מגיע לדור 1860-1940. מלבד זאת, מי כמוך יודע, שבארוז לא היה שוביניסט וידע לתאר נשים אמיצות דעתניות ובעלות עמוד-שדרה מוסרי שהיה איתן לעיתים אף יותר מזה של ג'והן קארטר או דיויד אינס בהקשר הנוכחי.
אני פשוט מעדיף את הפרהיסטוריה הספרותית שלי קצת יותר גועשת.
בתקווה שהבהרתי את עצמי
ראשית, צריך להעיר שאיילה הופכת ליצור מיני מובהק שמנצל גברים לתענוגות רק במהלך הספר השלישי ולא במהלך הספר הראשון ואפילו לא במהלך הספר השני, שבו היא פוגשת ביונדלאר.
אם ילחצו אותי לקיר אז אולי יצליחו ממני הודאה שלקראת סוף הספר השני.
שנית, לפי ידיעותי והקריאה שביצעתי, אין הוכחות לביצוע גנוסייד בבני המין הנאדרטלי והם נכחדו שכן הם לא הסתגלו לשינויים הסביבתיים. מתמיהה אותי שדווקא אואל שכן חקרה את התקופה תבוא בטענה כזו בלתי מבוססת.
אבל ימים יגידו.
מבחינתי אני מיציתי את הסידרה כבר בעמק הסוסים, ולמרות שיש לי את הכרכים של ערבות המעבר ועמק הממותות לא השקעתי זמן לקרוא אותם.
מה שמקומם אותי במאמר של אשד הוא שלדעתו, או לפי המחקר שביצע, אואל מתבססת על עובדות ומחקרים הסטוריים וכו'.
מה שהוא משמיט זה שאואל גם נותנת פתח מטורף לדמיון העשיר שלה וחלקים נרחבים ממה שקורה בספרים האלו זה דמיון צרוף.
אף אחד לא יודע איך חשבו הניאנדרטלים.
ביות הסוס, הכלב, הזאב, השימוש בכלים וכו' נמתחו על פני מאות (שלא לומר אלפי) שנים ובטח שלא ע"י בן אדם אחד.
ויש עוד המון דברים מהסוג הזה.
יש בספרים של אואל התבססות על תקופה אמיתית וכמה פרטים אמיתיים, אבל מה שיש שם יותר זה דמיון עשיר ופמיניזם מודרני.
עיילה בערבית זה משפחה, אאל"ט – ולמעשה יש עוד שימוש בשם ערבי בסידרה – טאלוט הוא בעצם הגרסה הערבית ל"שאול" – אם אני זוכר נכון.
היה שם יותר זיונים אלימים מפוצניו מוצניו,בתור ילד בן 12,נורא אהבתי את הסרט הזה (הסביר לי הרבה דברים שלא הבנתי על החיים)
כל ארבעת ההמשכים שיצאו אח"כ מלאים בתיאורי משגלים בכל צורה, בכל מזג אוויר ומכל גזע (הייתי כותב גם מכל מין, אבל בחלק הזה היא קצת שמרנית)
במקביל לאינספור תיאורי נוף. חוץ מזה, העלילה יחסית מעניינת. (חוץ מהספר האחרון שיצא בעברית לא מזמן אחרי שנים של שתיקה, הוא טרחני מאכזב ומלא פאתוס ומרגיש כאילו כתבה אותו אישה מרירה וזקנה שהכניסה אליו את כל הדברים שהיא רצתה ולא היו לה בחיים)
אני מאד אהבתי את הספר הראשון (למרות שהוא לא מד"ב), וקראתי גם את שאר הספרים למרות הטרחנות הגדולה של התיאורים המיותרים מסביב לעלילה.
את הספר האחרון דוקא קראתי , שלא כמנהגי, באנגלית – ואחרי האכזבה הגדולה מכך שלא קרה כלום לא קניתי את העברית
ספוילר למטה
היא התחתנה, נכנסה להריון, מישהו עם עבר סמוי כניאנדרטלי כעס עליה, ובסוף היא גילתה מערה קדושה וכולם התפעלו ממנה …
בשביל ספר עם מאות עמודים הייתי מצפה שלפחות יקשרו אותה עם משפחתה המקורית, ולמה היא חלמה על הסלע הזה כל השנים.
מתי יצא הספר השישי בעיברית
למי לפנות בנושא
זה הרבה יותר טוב מאיך שאני תיארתי את הספר הזה: עיילה פוגשת את משפחתה המורחבת החדשה, וחוץ מזה לא קורה כלום במשך אלף עמודים.
אלף פאקינג עמודים על "איך אני אסתדר עם החמות שלי?"
גררררר.
אין עלילה ולו הקלושה ביותר…
וגם עם גיסתה, וגם עם הבן-זוג של החמות וגם עם השאמאנית של הזלאנדונים שהיתה המאהבת של יונדאלאר. למעשה, חוץ מכמה תמהוניים שאף אחד גם ככה לא אוהב, כולם נופלים לרגליה של עיילה כמעט מן ההתחלה. ממש מפתיע, לא? אני דווקא ציפיתי לקצת אקשן בנוסח המישפוחה הפולניה (פרֵחה בלונדה גונבת להם את הבן החתיך!), אבל זה לא קרה.
ביקורת מפורטת כאן
http://www.tapuz.co.il/forums/main/articles/article.asp?forum=276&a=63325&c=5942&sc=267&ssc=0
זה לא בספר הראשון? [או שאני סתם בורה שלא קראה מספיק.אם כן אז חבל.]
וממשיך בכל הספרים.
כי בפעם האחרונה שביקשתי את הששי, נדמה לי, בספריה, הספרנית זרקה אותי החוצה.
כנראה זה המראה התמים והנחמד שלי שמטעה אנשים.
שבט דוב המערות, עמק הסוסים, ציידי הממותות, ערבות המעבר ומחסות האבן או משכנות האבן או משהו כזה, שכחתי איך קראו לחמישי בעברית.
הראשון, לטעמי, ממש טוב, כשזה הולך ונהיה פחות ופחות טוב בכל אחד מהספרים הבאים. לפחות, הספרים שעד הרביעי הם הרפתקאות מוצלחות (גם אם יש בהם עודפים מרשימים של סצינות סקס משמימות), גם אם מהשני ואילך זו כבר לא ספרות טובה. החמישי גם לא כיף, סתם מייגע. קראתי אותו כי הייתי מוכרחה לדעת מה קורה בהמשך קורותיה של עיילה (ככה זה, מתמכרים), אבל הוא לא באמת היה שווה את זה.
האדם הנאדרטלי, עפ"י מאובנים וכלי עבודה הופיע לפני 200K-100K שנים.
לפי אותם מחקרים החפיפה בין הומו-ספיינס לבין הנאדרטלי היא אי שם לפני 60K שנים עד 30K שנים. לא רק שהם חיו בדו-קיום כ"כ הרבה שנים אלא גם יצרו כלים דומים.
30K שנים לג'נוסייד? זה נשמע לי מעין השתלבות ב- PC מצידו המגוכך.
ההנחה המדעית היא שההומו-ספיינס למד הרבה יותר מהר מהנאדרטלי עקף אותו מבחינה תרבותית ולשונית וכמו כל הליך אבולוציוני שבו המתאים יותר שורד הנאדרטלי לא שרד.
מי שרוצה ספרים להדיוט האינטליגנטי הנה:
בעברית
"בני מיננו" / מרווין האריס / הוצאת מעריב
באנגלית
The Ascent of man/ J.Bronowski/British Broadcasting Corporation Publishing House
עמק הסוסים הוא הגרוע מבין הספרים, וכדאי להמשיך הלאה ולו בשביל ערבות המעבר ומחסות האבן. אין שם כ"כ סקס , וזו לא ספרות מופת, אבל זה פאן. וגם בפאן, כל עוד הוא איכותי לסוגו, אין רע.
2. הזכרת לי את תיאוריית דגלס אדמס בקשר לניאנדרטלים. תודה
רוסני עדיף? יה רייט!
אנשים כחולי שיער וחסרי כתפיים.
מאוד נכון היסטורית.
כמו שמאוד הגיוני אנשים שמשמרים אש ולא יודעים עדיין ליצור אש מענפים, בעוד ששבוע הליכה מהם נמצאים אנשים שכבר משתמשים באבני צור.
בספר השני ואילך, סאפיינס (הגזע שעיילה השתייכה אליו). על פי אואל (גישה שנתמכה על ידי תיאוריות מסוימות), הניאנדרתלים סגדו לדמויות טוטם בדת ששמה דגש על עליונות זכרית, ואילו הסאפיינס סגדו לאם הגדולה, דבר שהתבטא בתרבות שוויונית/פמיניסטית יותר, כביכול. יש תיאוריות פמיניסטיות-פגאניות שטוענות שכזה היה המצב עד שהדתות המונותאיסטיות הזכריות הרסו לכולנו. אה, נו.
מכיוון שכך, התרבות הניאנדרתלית ע"פ אואל הייתה כביכול פטריארכאלית עם כפייה רבה על הנשים, ואילו תרבות הסאפיינס הייתה שוויונית. לא פלא, אם כן, שבספר הראשון היה בעיקר סקס אלים (אינוס, למעשה), ובספרי ההמשך סקס פוצי-מוצי פרחים ופרפרים, הו.
שאלה…. לרצות להיות דומה לגבר, כלומר, ציידת, פיזית וזאת שמזיינת מלמעלה, עושה אישה לפמיניסטית גדולה? אני חושבת שמה שיפה בתקופה הזאת, זה שלכל אחד היה תפקיד וכל אחד נתן את שלו לקהילה. אגב היום יש מחקרים שאומרים שהניאנדרטלים היו אנשים רגישים, סובלניים והורים מעולים. אם כבר בא למישהו על ספר פמיניסטי בסגנון {בערך} אז אני ממליצה על האוהל האדום.
31 שנים לאחר שיצע הספר הראשון בסדרת "ילדי האדמה " השבט של דוב המערות ותשע שנים לאחר הספר הקודם בסדרה ". יצא לאור סוף סוף הספר והשישי ואולי גם האחרון "ארץ המערות המצויירות ". .
בכל אופן המחברת בת השבעים וארבע כבר הודיעה שאולי פשוט תמשיך לכתוב עוד.
עם כך אין צורך לחכות בעצירת נשימה לספר הבא .
אלא עם כן כמובן המחברת תיקח כמקובל "שותפים " ו"סופרי צללים " שהם אלו שיעשו את המלאכה .
דבר שהוא הגיוני בהחלט שתעשה.
ראו :
http://www.cleveland.com/books/index.ssf/2010/11/jean_auels_new_the_land_of_pai.html
מתי
עוד פעם מתי ולמי לפנות כדי לקבל מידע
[…] שבט דב המערות […]