web analytics
קטגוריות
מדע בדיוני

חולית : עולם המדבר האינסופי

סקירה על הספר המפורסם "חולית " וכל המשכיו והשראתם מעולם האיסלם ועולם האקולוגיה.

 

     

  הופיע בגירסאות שונות  באתר קולמוסנט  

בעת פירסום מאמר זה נחגג  חג הסוכות  לזכר הסוכות שהקימו בני ישראל במדבר על מנת להתמודד עם התנאים המדבריים  טוב יותר.  להלן כתבה על ספר המדע הבדיוני הידוע ביותר שעוסק בהתמודדות עם תנאי מדבר קיצוניים ,"חולית ". בימים אלו של משבר חדש במחיר הנפט שמזכירים לכל עד כמה המצרך הזה הוא יקר ונדיר המציאות ובעת מאבק בין מערב ומזרח מוסלמי המכונה ג'יהאד ומסע צלב , יוצאים בהוצאת עם עובד ספרים חדשים בסדרה הלכאורה אינסופית של "חולית " אחת מסדרות המדע הבדיוני המפורסמות והמצליחות ביותר של כל הזמנים. אלא שספרים אלו   לא נכתבו  בידי המחבר המקורי של הסדרה פרנק הרברט אלא כמקובל היום לגבי סדרות מצליחות שונות מסוגים שונים שבעלי הזכויות רוצים שימשיכו להניב ורווחיים הספר הוא פרי עט של בנו של הרברט בריאן ושותפו סופר המדע הבדיוני קוין אנדרסון . אלו הם ספרים קולחים ומרתקים אולם הם אינם יכולים להיחשב כיצירת מופת כמו הספר המקורי בסדרה משנות השישים, ספר שהוא אחת מהיצירות המעטות שאיפיינו והשפיעו על תקופה שלמה .

חולית

זהו ספר המדע הבדיוני המפורסם המצליח והמשפיע ביותר של כל הזמנים. ספר שזכה בפרסים החשובים ביותר של המדע הבדיוני ה"הוגו וה"נבולה" וזכה בתואר "ספר המדע הבדיוני האהוב ביותר" בהצבעה של חובבים ישראלים. זהו ספר שממנו נוצרו חמישה המשכים בידי המחבר המקורי וכעת נכתבים על פיו ספרים נוספים המתרחשים באותו יקום.

זהו ספר שעל פיו נעשה סרט ענקים של הבמאי דיויד לינץ שזכה לחרפות וגידופים מצד רוב המבקרים , ולשבחים נלהבים מכמה מבקרים אחרים.

וגם בשנת 2000  מיני סדרה טלוויזיונית של שש שעות עבור ערוץ המדע הבדיוני בטלוויזיה בכבלים האמריקנית שזכתה לביקורות טובות יותר ופחות ,

למיני סדרה נעשתה ב-2003    סדרת המשך בשם "ילדי חולית " על פי שני ספרי  ההמשך "משיח חולית" ו"ילדי חולית ".

https://www.youtube.com/watch?v=n2774yeIFV8

וב-2021 נעשה על פיו גירסה  מוסרטת שלישית ,הפקה בינלאומית קנדית-הונגרית-בריטית-אמריקאית  אשר בויימה  על ידי דני וילנב.

צפו במקדימון שלה כאן:

מהדורה מיוחדת ומוגבלת של "חולית " עם עטיפה לפי גרסת הסרט של שנת 2021 .הוצאת עם עובד. 

ובנוסף לסרטים נעשו על פי ספר זה גם משחקי מחשב ידועים . ואף משחק קלפים. 

"חולית " משחק המחשב.

זהו ספר ששינה לחלוטין את המודעות של דור שלם ולראשונה שם על המפה מילה שלא הייתה ידועה עד אז "אקולוגיה" ( ויש אף חובב מדע בדיוני ישראלי שבחר במקצוע הקשור באקולוגיה בראש ובראשונה בהשראת ספר זה, והוא אינו היחיד) . זהו ספר שלראשונה במדע הבדיוני תיאר תרבות עתידנית שאיננה מבוססת רק על יסודות נוצריים מערביים אלא גם ובעיקר על יסודות מוסלמיים מזרחיים . זהו ספר שהיום הוא נראה יותר רלבנטי מאשר אי פעם בעשרות השנים שחלפו מאז כתיבתו , זהו הספר "חולית" של פרנק הרברט.

היוצר

פרנק הרברט יוצר "חולית".

פרנק הרברט המחבר היה עיתונאי שהתעניין מאוד באקולוגיה , נושא שעוד לא היה ידוע כל כך בשנות השישים והוא היה בין הראשונים ש"שמו אותו על המפה ". הוא כתב ספרי מדע בדיוני רבים שונים ומשונים שלא היו קשורים לסדרת "חולית " שלו. מהם תורגמו לעברית עוד שמונה ספרים.

אלה כללו את "המוח הירוק " ( 1966 , תורגם בידי ישראלה דורי ב-1980 עבור הוצאת "רמדור") שעוסק בניסיון השתלטות של אינטליגנציה חייזרית על העולם .

עיניו של הייזנברג ( 1966 תורגם לעברית בידי עמנואל לוטם ב-1986) סיפור שעוסק בנושאי הנדסה גנטית ( מן הראשונים שעסקו בתחום זה ) והשגת חיי אלמוות.

את "כוכב המלקות " (1969 שתורגם בידי שלומית קדם בהוצאת רמדור ב-1980 ).

תקציר:קץ החיים ברחבי היקום היה מרוחק כדי חודשים או ימים, או דקות. עם מותה של הישות המסתורית האחרונה מאלה המכונים קאלבנים, ימותו עמה כל אלה שהשתמשו אי פעם ב'דלתות הקפיצה' של המקובל בכל רחבי היקום, וכל יצור נבון בכל כוכב לכת המשתמש בהן דרך קבע!הכרח היה להחזיק את קאלבן בחיים-בכל מחיר אך היא היתה קשורה בחוזה עם מיליונרית המופרעת בנפשה, שכפתה עליה עינוי שיטתי, הרסני. מקי ופורניאו ממשרד החבלה חייבים היו להערים עליה-אם רק יוכלו להאריך ימים די הצורך להשיג אותו.

ואת "ניסוי דוסאדי " ( 1977 , תרגום גבי פלג בהוצאת כתר -1987 )  שבו  דורות של בני אדם וחייזרים  לכודים בכוכב לכת רעיל, נתונים לרעב מתמיד ולמלחמות בלתי פוסקות. זהו ניסוי דודסאדי-נסוי שהצליח יותר מדי. בצד הערמומיות טיפחו תושבי דוסאדי גם תאוות נקם עזה. הם למדו כיצד לעבור דרך חומת האל כדי לנקום ביקום שיצר אותם.

Obook.co.il - החנות המקוונת של קפה ספר עם מעל 97000 ספרים משומשים וחדשים,  הרשימה מתעדכנת בכל יום | ספרות | מדע-בדיוני-ופנטסיה | ניסוי-דוסאדי

שני ספרים שעוסקים בעלילותיו של אותו גיבור סוכן חשאי על עולמות מוזרים.

הרברט גם כתב לא מעט ספרים שונים שעוסקים ב"חוויה " של האלוהות שהם מעניינים במיוחד.

 למשל "יוצרי האלים " (1972 בתרגום ברק נטף 2007 ינשוף)

על סוכן חשאי שהופך לאל באימפריה גלקטית.

הרברט יוצרי האלים 0

למשל "גזע אדונים " ( 1968, תורגם בידי אתי תמרי בהוצאת כתר ב-1982 ) ספר שבו מגלה אדם כי המין האנושי הוא תוצר של גזע גמדים מעולם אחר. שמשתמשים בו

ובמלחמותיו להפקת מופעי בידור בעולמם.

   

תורגמו גם ספרים שכתב עם הסופר ביל רנסום "חלליה" ( 1979 , תורגם בידי עמנואל לוטם בהוצאת כתר -1985 ) ו"תחיית המתים " ( 1983 , תורגם( בידי לוטם בהוצאת כתר ב-1985). שניהם חלק מטרילוגיה שעוסקת בהפיכתו של מחשב ספינת חלל לאלוהות על עולם אחר שלשם   מגיעים מתיישבים מכדור הארץ ושעל קיומם אותו מחשב מגן ומנהל. "

תורגם גם ספר שכתב עם בנו בריאן הרברט "איש של שני עולמות " ( 1986 , תרגם עמנואל לוטם , הוצאת עם עובד, 1989 )ששוב עוסק בגילוי של ישויות חייזריות אלוהיות שכל קיומנו בכדור הארץ הוא תוצר ישיר של חלומותיהם.

 נראה ששני הנושאים האלה של אקולוגיה והרס העולם מצד אחד והניסיון להיהפך באמצעים טכנולוגיים לישויות כמו אלוהיות העסיקו את הרברט מאוד. לעברית תורגמו גם שני סיפורים קצרים של פרנק הרברט "צפרדעים ומדענים " בגיליון מספר 23 של המגזין "פנטזיה 2000. ו"בואו אל המסיבה " ( עם פ.מ. בזאני) שהופיע ב"מבחר סיפורי מדע בדיוני מספר 1 " בעריכת דונלד וולהים בהוצאת אור עם , 1979. אך כמו בחו"ל ספרים  וסיפורים אחרים אלה מעולם לא עוררו בישראל אפילו חלק זעיר מהעניין שאותו עורר הספר "חולית" והמשכיו השונים . "חולית" הוא אחד מספרי המדע הבדיוני הפופולאריים ביותר שהופיעו אי פעם בעברית . הוא יוצא לאור שוב ושוב במהדורות חדשות וכל המשכיו תורגמו גם הם . ופופולאריות זאת בישראל היא ככל הנראה אינה מקרית כלל .

הספר

"חולית" יצא כספר ב-1965 לאחר שהופיע קודם לכן בהמשכים במגזין מד"ב ומיד הפך לסיפור הצלחה ו"פולחן " חסר תקדים אם כי היה זה רק ספר המד"ב השני של מחברו והוא פרסם רבים אחריו. הוא ואולי רב המכר הגדול ביותר של ספרות המד"ב מאז ומעולם למעט אולי הספרים "שר הטבעות " של טולקין ו"גר בארץ נוכריה" של הינלין שכמוהו הפכו לספרי פולחן לדור שלם(ומעניין שכמו ב"חולית " גם ב"גר בארץ נכריה" יש מסר אקולוגי מתרבות בעולם שבו יש מחסור גדול במים , מאדים. ) .לעברית הספר תורגם לעברית ב-1978 בהוצאת עם עובד בידי עמנואל לוטם , ותרגום זה נחשב ליצירת מופת של תרגומי מד"ב . המתרגם עמנואל לוטם ( שהוא בכיר המתרגמים של ספרי מדע בדיוני בעברית ) הצליח לתרגם מונחים ערביים ופרסיים שונים ולשלבם בעלילה טוב יותר משהצליח המחבר המקורי עצמו שלא היה מומחה גדול בשפות אלה.

 

העלילה של הספר היא מסובכת ביותר אך אפשר לסכמה בכמה משפטים : זהו סיפור עלילותיו של אציל צעיר פול אטריאדאס שמגיע עם משפחתו לכוכב המדברי אראקיס הלא הוא חולית כדי שיפקחו שם על העברת הסם המוצר החשוב ביותר בקיסרות, שמביא להארכת החיים ולכוחות נבואיים. משפחתו של פול נופלת קורבן לתככי הקיסר ואציל אויב , אך פול ואמו מצליחים להימלט ומתחברים עם הדררים תושבי הכוכב שמסתבר שהם עוסקים בניסוי אקולוגי ארוך טווח שתוכנן בידי אקולוג קיסרי להפיכת העולם לירוק ושופע מים . פול בעל הכוחות העל טבעיים השונים שהושתלו בו בידי תוכנית האאוגניקה של מסדר נשות בנות גשרית המסתוריות הופך למנהיג ולמשיח של הדררים תוצר של אמונה שהושתלה בהם שנים רבות קודם לכן בידי "המסיון " של בנות גשרית ומוביל אותם למאבק כנגד בית הארקונן המרושע מאבק שבו הם מנצחים והפכים לאדוני הגלקסיה. אחת הסיבות מההשפעה הגדולה שיש לספר "חולית " עד (ובמיוחד ) היום היא בשימוש הראשוני שהוא עושה ברעיונות ובנושאים שהם רלבנטיים יותר מאשר אי פעם הן במדע באקולוגיה הפלניטרית והן בהיסטוריה ובתרבות של המזרח ובעיקר האיסלאם הסוני והשיעי .

האקולוגיה של "חולית"

הרעיון ליצור ספר מד"ב שיתבסס כול כולו על אקולוגיה, ובראש ובראשונה אקולוגיה מדברית נולד אצל הרברט בראשית שנות ה-60 , בתקופה שהמילה "אקולוגיה " וכל הרעיונות הקשורים בה כלל לא היו ידועות לציבור הרחב או בחוגי השלטון . הוא נסע אז לאורגון שבארה"ב כדי לסקר סיקור עיתונאי את הפרויקטים של משרד החקלאות האמריקני הקשורות לדיונות (חוליות בעברית ) המדבריות. שם השתתף בכנס של משרד החקלאות האמריקני שבו התאספו מומחים בנושא מכל העולם ובראשם מומחים ישראליים מאוניברסיטת באר שבע, כדי שיחליפו מידע כיצד להשתלט על התפשטות החוליות והמדבר בכלל . הישראלים שנמצאו בחזית המחקר והמאבק בהתפשטות המדבריות , סיפקו להרברט מידע מעניין במיוחד בנושא והוא החליט שספרו הבא יעסוק באקולוגיה ובמאבק במדבר בעולם מדברי לחלוטין ועוין מעין כמוהו ,מעין מדבר הנגב או הסהרה אכזרי פי כמה עשרות אלפים . הספר עוסק בצורה מפורטת ביותר בניסיון לשמור ולחיות על פי "המאזן האקולוגי " בחולית ובניסיונות לשנות את אראקיס ולהפוך אותו לבסוף ל"גן עדן ". נסיונות אלה מצליחים בהמשך הסדרה, ובו בזמן מביאים להתנונותם של הדררים שהופכים לצל חיוור של הלוחמים הגאים שהיו פעם . אך בסופו של דבר אראקיס חוזר להיות מה שהיה עולם מדברי עוין לפני שהוא מושמד , מסר אכזרי על קוצר ידו של האדם להביא לשינויים אמיתיים ומרחיקי לכת בטבע.

במידה רבה היה זה "חולית" שהכניס את המילה והרעיון של "אקולוגיה " למודעות הציבורית ולתקשורת בשנות ה-60 ומאוחר יותר, דבר שאותו ניסו לעשות כמה ספרים מוקדמים יותר כמו "הקיץ השקט " של רחל קרסון לבצע ללא הצלחה.לראשונה נתקלו הקוראים בספר פופולארי שמראה בפירוט עד כמה כל המערכת האקולוגית חשובה להמשך קיומו של עולם , ואיזה נזקים לטווח הארוך יכולה לגרום פגיעה בה . מסר שאין לאמר שחלק גדול מהציבור ומהרשויות הפנימו באמת עד היום למרות שהזהרותיו של הרברט בנושא זה הולכות ומתגשמות לנגד עיננו מידי יום ביומו. זהו עדיין אחד מספרי המד"ב הבודדים שמנסה לדון ברצינות ובפירוט בעולם שלם ובכלל המערכת האקולוגית שלו על כל השלכותיה, והסביבה הפלניטארית של אראקיס שמתוארת בפירוט כה רב היא אולי המשכנעת ביותר שהוצגה אי פעם ביצירה כלשהיא של מד"ב , רק ספרים מעטים מאוד התתחילו להתקרב אפילו לדרגת השכנוע הזאת של הרברט , הטרילוגיה של קים סטנלי רובינסון על מאדים והפיכתו לעולם דמוי הארץ היא אולי הבולטת בהם. אמנם אם בודקים את הפרטים של התוכנית האקולוגית שאותה מציג הרברט בספרו של שינוי פני כוכב הלכת אראקיס בידי האקולוג קיינס נמצא שגיאות וסתירות רבות, אך מה שחשוב הוא הרושם הכללי שנוצר בעיני הקורא של אמינות גדולה מאוד.

חלק מגדול מהעוצמה של היצירה נובע מהדרך שבה שילב הרברט את האקולוגיה של העולם של אראקיס עם הסוציולוגיה והתרבות של תושביו הדררים ועם הפוליטיקה שלהם ושל גזעים ועמים אחרים ושל הקיסרות הגלקטית, פוליטיקה שיש לה השפעה עצומה על האקולוגיה הפלניטרית של אראקיס , בדיוק כפי שיש לה על האקולוגיה של העולם שלנו. הוא היה הראשון שהיציג לא רק "מסר " אקולוגי כי אם חזון נבואי משיחי של ממש שהאקולוגיה עומדת במרכזו , תופעה שמופיעה יותר ויותר גם בעולם שלנו בקרב כתות וקבוצות שונות שמדברות על "גאיה " כדור הארץ שנהרס בידי האדם ושיש להבריאו.

המשיח של "חולית"

נושא אחר שבו עוסק הספר , הוא ב"משיחיות " בנטייה האנושית האובססיבית ללכת בעיקבות דמות כריזמטית במיוחד בעיניים עצומות . כמודל ספציפי לנטייה משיחית מעין זאת שימש להרברט האיסלאם ובראש ובראשונה האיסלאם השיעי .  לטענת הרברט הוא עסק במשך שש שנים בחקר התרבות וההיסטוריה הערבית והמוסלמית כהכנה לחולית ובספר נמצאים מילים ערביות ( וגם פרסיות ) רבות . אך יש לציין שלא הכל מתרשמים כל כך מהמחקר של הרברט . המתרגם לעברית עימנואל לוטם (שהתרגום לקח לו שנים ) קובע שידיעתו של הרברט בשפה ובתרבות הערבית הייתה לאמיתו של דבר מוגבלת ביותר. לוטם נאלץ להחליף הרבה מן המונחים הערביים השגויים לחלוטין שבהם השתמש הרברט במונחים מדויקים ו"מתאימים " יותר , ולא לשווא יש אנשים שטוענים שהתרגום שלו עלה לאמיתו של דבר על המקור. Cover of Dune by Frank Herbert בכל זאת אין ספק שהרברט ביצע מחקר מפורט עבור הספר כפי שמראה השימוש הרב שלו בתורות האיסלאם השיעי שמופיעות בו . למעשה מרבית מערכת המינוחים הזרים שמופיעה בחולית לקוחה מערבית ( ובמקרים רבים מהשפה הדומיננטית האחרת של האיסלאם השיעי , מהפרסית ).ובהם מונחים בעלי חשיבות מרכזית באיסלאם כמו "חאג'" שגם בחולית פירושו "עלייה לרגל "הג'רה " מסע שמטרתו היא התגלות דתית ( רמז למסעו הידוע של מוחמד למדינה שממנו מתחילים המוסלמים את ספירתם), "עולימה " איש דת בקרב המוסלמים ובקרב הדררים של חולית ו"שאריעה" כללי החוק המוסלמי שב"חולית" פירושן כללי הפולחן הדררי. עלילת "חולית היא על המשיח "מואדדיב " שכינויו הנסתר הוא " אוצול " (בסיס העמוד בערבית ובדררית ) שמשתלט על "שר המדבר " התולעת הענקית "שיך' חולוד " ויוצא ל"ג'יהאד " בכופרים המושחתים והמנוונים של הקיסרות ביחד עם ברית של שבטים נודדים "הדררים " בתרגום של לוטם שנראים כמו שילוב של הבדואים הערביים של הנגב וסיני והטוארגים של מדבר הסהרה.

ההשראה כאן היא בברור השיעה , זאת למרות שהרברט ו"אנציקלופדית חולית" (ספר מידע מפורט ביותר על ה"יקום" של אראקיס בעריכת ויליס מקנילי שהופיע ב-1984 וכולל מידע רב שאותו אין למצוא בספריו של הרברט ) מציינים שהדררים הם פלג של "הזנסוני" שילוב של פילוסופיית הזן מהמזרח הרחוק והאיסלאם הסוני , אוייבה הגדול של השיעה, דווקא . השיעה היא פלג באיסלאם שהתפלג מהסונה הפלג הדומיננטי . השיעים מאמינים כי עלי, בן דודו ובנו המאומץ של הנביא מוחמד, היה יורשו החוקי וכי ירושה זאת נגזלה מימנו בידי אויבייו . עלי ובניו נרצחו בידי אויביהם ומאז מחכים השיעים למשיח שלהם "האימם הנסתר " שיום אחד לאחר תקופה של הסתתרות יכריז על עצמו כ"מהדי " ויוביל את המאמינים השיעים ל"ג'יהאד " מלחמת קודש בכופרים ,ויקים אימפריה עולמית שתקום על דמם של הכופרים. אחד הספרים השיעיים המרכזיים נקרא "אל אוצול אל ארבעמה " ( 400 בסיסי העמוד) . למהדי בשיעה יש כמה תכונות מיוחדות ספציפיות שמייחדות אותו מכל אדם אחר ( וגם ממשיח היהודי ) הוא מסוגל לראות "אחורנית " , שולט בכל השפות לרבות שפת החיות והצמחים , וניחן בת'פרה או בעברית "קפיצת הדרך " ( מילה שבה משתמש הרברט בספרו במונח העברי דווקא אם כי בתעתיק אנגלי מוזר ) , רעיון מוסלמי ששאוב מסיפור " מסע הלילה " של הנביא מוחמד שביקר בלילה אחד בירושלים בהר הבית וחזר בו בלילה. . תכונה זאת מאפשרת לו לנוע מנקודה אחת לאחרת ללא צורך להזיז את גופו. כך מספרים על עלי שפעם הוא שמע על משטר עריצות בתימן ומיד דילג ברוחו על פני אגם מים רחב ומיגר את הרודן התימני ( מה שמעלה את השאלה כיצד לא השתמש בתכונה שימושית זאת למיגור אויביו שלו ) . השיעה קובעת שחלק מהידע המוחלט שאצור אצל המהדי בו לו כתוצאה מלימוד וירושה מהוריו אך חלק נרחב אחר בא לו מחלומות תוצאה של קו ישיר עם האלוהות.

הדררים ( או "הפרמן " כפי שהם נקראים במקור האנגלי ) ב"חולית" הם כאמור פלג פורש של פלג פורש בשם הזנסוני שנוצר אי שם בעבר הרחוק כחלק מדת "מהומט" מוחמד השלישי אך שעברו לאמונה חדשה בהנהגותו של "עלי בן אוחשי " ואישתו ניסאי . הקשר כאן בין הזנסוני ובין השיעה המקורית שנוצרה בידי תומכיו של עלי בן מוחמד הוא ברור . עם זאת באופן מוזר כמקור הדת מתואר לא הקוראן המוסלמי אלא דווקה האפוס הפרסי המפורסם ה"שנאה נאמה" שאינו מוסלמי דווקא אלא שייך יותר לדת הזורואסטרית הדואליסטית .  לפי "האנציקלופדיה של חולית"  כאשר שהו הדררים בכדור הארץ הם הסתובבו כנוודים בעיקר באיזורים מדבריים כמו סהרה. עם זאת יש לציין שהרברט אינו מגדיר את מוצאם ערבי בדואי , או טוארגי כפי שניתן היה לצפות אלא כמצרים מ"עורובה" ( ערב?) שבעמק הנילוס דווקא. אבל מכל בחינה יש להבין את הדררים כ"בדואים מוסלמיים שיעים" של העתיד וכינויים בספר הוא "אחון בדוין " האחים הבדוים.ברור שהרברט יוצר כאן הקבלה לבדואים המוסלמיים , אבל הוא מקפיד במתכוון שההקבלה לא תהיה מדוייקת מדי.

פול מואדדיב גיבור חולית הוא ה"מהדי " האימאם הנסתר של האמונה הדררית השיעית שלאחר שסיים את תקופת ההסתתרות שלו יצא להוביל את מאמיניו הדררים ובראשם ה"פידאיון" לוחמים קנאיים במיוחד המוכנים להקריב את חייהם בשמחה ביחד עם יריביהם , לג'יהאד המובטח. התמורה המובטחת להם ממנו היא "החולוד " הנצח שכולל את כל מה שמובטח למאמינים ובמיוחד אלה שמקריבים את עצמם כמו "הפידאיון " הדררים " פירות צל נשים יפות וחושקות תמיד, יין. כל מה שחסר במדבר הערבי או של אראקיס . קריאת הקרב של מואדדיב למאמיניו היא " או הנרדמים הקיצו " קריאת הקרב של המהדי הסודאני בעת שנלחם בבריטים במאה ה-19. ניתן לראות את סיפור חייו של פול כמבוסס במידה חלקית (מאוד ) על מיתוס חייו של הנביא מוחמד , כמו גם על חייהם של גיבורי דת אחרים ידועים פחות.  במדבר של "חולית " עם כל צחיחותו יש את החומר היקר ביותר בגלקסיה "הסם " שיכול להאריך את חיי האדם ולגרום למשתמשים בו לראות את הנולד , בדיוק כמו שבמדבריות הערביים של כדור הארץ יש את סם החיים של התעשייה המערבית הנפט, הסם שבלעדיו היא אינה יכולה להמשיך לתפקד .הרברט חזה בספרו זה בצורה אליגורית את משבר האנרגיה כאשר מי ששולט "בסם" ( דהיינו הנפט) יכול להחזיק את ידיו לפחות תיאורטית על גרונן של מעצמות חזקות .

ה"פדאיון" של מואדדיב משתמשים בסם לחיזוק כושר הלחימה שלהם כפי שעשו השיעים החשישיים ( שמהם לקוחה המילה "חשיש ) בלבנון בימי הביניים שהטילו את אימתם במעשי הרצח שלהם על העולם המוסלמי והנוצרי . .את האיסלאם הסוני הזרם הדומיננטי באיסלאם , ובאופן ספציפי את הזרם המיסטי של "הצופיות " שבתוכו ניתן למצוא אצל בני טלילס יוצרי המנטטים ה"מעוותים"שהן מעין מדענים "מטורפים" אך בו בזמן גם "כמו מוסלמים" אדוקים בדתם לא פחות מהדררים.  הרברט הסתמך עם כך באופן ספציפי למדי על התרבות והסיטואציה במזרח התיכון כשתיאר את העתיד הרחוק שלו. והדררים שלו אינם יכולים שלא לעורר בנו אסוציאציות של לוחמים מתאבדים שיעים וסוניים מודרניים שפועלים מאמונות דומות מאוד ובצורה דומה מאוד לזו של הדררים. אם זאת ההקבלה אינה מדויקת לחלוטין וגם אינה מיועדת להיות כזאת . אחרי הכל יהיה זה מוזר עם במהלך אלפי שנים של התפתחות ומסעות בגלקסיה לא יחולו שינויים ברעיונות המוסלמיים המקוריים … מה גם שהרברט משלב גם רעיונות שונים מהמזרח הרחוק כמו ה"פרנה בינדו " והזן שהשתלב בסונה כדזי ליצור את הדת הדררית. מתוך ההנחה ההגיונית ( שאנו רואים אותה במערב היום לנגד עינינו ) שבעתיד יהיו צירופים ושילובים גם בין דתות שכיום נראות כרחוקות מאוד.

גם הקיסרות הגלקטית שלו שבראשה עומד הקיסר "הפאדישאח" מבוססת על מודל מזרחי מוסלמי ( בניגוד לקיסרות הגלקטית של אסימוב בסדרת "המוסד " שמבוססת על הקיסרות הרומאית המערבית). היא מעין שילוב של הקיסרות התורכית והפרסית (הקדם שיעית) , עם אלמנטים חזקים מאוד של הקיסרות הביזנטית הנוצרית מזרחית שקדמה לתורכית. כל המונחים והדרגות הצבאיות הם בפרסית . הסרדוקארים לוחמי העילית של הקיסרות מבוססים על הממלוקים במצרים ועל "היניצ'ארים " כוחות העילית של האימפריה התורקית שהיו לרוב ילדים נוצרים שנשבו והתאסלמו והפכו ללוחמים אדוקים למען השולטן התורכי . החצר הקיסרית היא חצר של הרמונות נשים ותככים מסובכים ואין סופיים כפי שהיה בחצר השולטן התורקי ובאימפריה הביזנטית הנוצרית . אך עם כל זאת ניתן למצוא ב"חולית" לא רק רעיונות מוסלמיים אלא גם יהודיים . "קפיצת הדרך " הוא כאמור מונחי עברי דווקא אם כי יש לו מקביל ערבי שהרברט יכול היה להשתמש בו .המסדר המסתורי של "בנות גשרית " שמכוונות את ההיסטוריה האנושית ומביאות להולדתו של פול מואדדיב באמצעות אאוגניקה הוא בעל שם עברי עם אסוציאציות יהודיות שונות, למרות שהאמונות של המסדר עצמו הן יותר קרובות לפגאניות של "האם הגדולה ". . וכפי שמסתבר לנו מאחד האינדקסים בספר "חולית " התורה ואגדות התלמוד שרדו מכל המקומות בצורתם המקורית פחות או יותר ( ולא רק בצורה המעובדת של "התנ"ך הקתולי של אורנג' " ספר הקודש הראשי של עולמות הקיסרות שהוא שילוב של אמונות שונות , היהדות הנצרות וה"בודהואיסלאם" ) דווקא בעולם היחיד בגלקסיה שמתחרה בצחיחותו עם חולית ב"סלוסה סקונדוס". זהו עולם הבית של הקיסרים שממנו הם שואבים את כוחות העילית שלהם "הסרדוקארים " לאחר ההדרכה המתאימה בעולם הנורא. דווקא בעולם זה , שבו שהו גם הדררים , במהלך המסע הארוך שלהם בין כוכבי לכת שונים לפני שהיגיעו לאראקיס , נשמרו מסורות יהודיות . דומה שלהרברט הייתה מעין מחשבה ראשונית שהוא לא פיתח אותה ממש ,להציג מאבק בין קיסרות שנשלטת בידי "כמו יהודים" מסלוסה סקונדוס ובעלי מסורות יהודיות בדומה לאלה של " בנות גשרית " כנגד "הכמו מוסלמים" שיעים של אראקיס. אולי כמעין גרסה עתידנית של המאבק בין ישראל והערבים במזרח התיכון הצחיח?

יהודים ממש מופיעים במפתיע בספר האחרון של חולית שכתב הרברט "בית הלשכה חולית " ששם אנו מגלים שגם בעתיד הרחוק מאוד של אלפי שנים לאחר מואדדיב היהודים קיימים כמיעוט מסתתר ששומר על מסורותיו התרבותיות עתיקות הימים כולל השימוש ברבנים ובשמות עבריים. ובנות גשרית ( שבמידה מסוימת מתוארות בסיפורים כמושפעות מהיהדות ) משתמשות בהם לצרכיהן , אך למעשה זהו מעין קשר סימביוטי, בין שני הצדדים שמנצלים אחד את השני .דומה שהרברט מרמז כאן שהעם והדת היהודית הם כמעט נצחיים ומסוגלים להשתמר כפי שהם גם בעוד אלפים רבים של שנים.  אין זה ברור מה הקשר בין היהודים האלה והכמו יהודים של סלוסה סקונדוס המדברית .אולי אלה הם צאצאי יהודי הגולה בעוד שבסלוסה סקונדוס התיישבו צאצאי הישראלים בעלי מסורות לוחמניות שהתרגלו כבר לתנאי המדבר מארצם המקורית ? ( יש לציין שבספרי "ההקדמות " של חולית שנכתבו בידי בריאן הרברט ושותפו קוין אנדרסון שעליהם ראו בהמשך ניתן מידע מפורט ושונה על כל הנושאים האלה , אולם אנו עוסקים כאן בספרים המקוריים של פרנק הרברט ). עוד נקודה מעניינת בספר ובסדרה היא שהאמונה במשיח של חולית היא למעשה אמונה "שקרית " שנוצרה בידי בנות גשרית למטרותיהן והושתלה בידי "המיסיון " שלהם בדררים . זוהי למעשה אמונה שמגשימה את עצמה. הדררים מגשימים לכאורה את אמונתם כשהם משתלטים על הקיסרות הגלקטית וממליכים עליה את משיחם . אך זוהי גם ההתחלה של חורבנם , שכן משיחם אינו מי ואינו מה שחשבו שיהיה ובנו הקיסר הבן האלמוות הוא אף רחוק יותר מכך. סדרת חולית מסתיימת בחורבנו של כוכב הלכת אראקיס ועם ניסיון "לייצר " אותו מחדש ועם מסר מקפיא דם על ההרס שאמונות פנאטיות יכולות לגרום למין האנושי ובראש ובראשונה למאמינים בהם. הממשיכים והמקדימים של "חולית " התקציר הזה אינו מתחיל לעשות צדק לתחכום ולרעיונות של הספר. והעלילה גם לא מסתיימת כאן וגם לא מתחילה .

ההמשכים של חולית

 
 

הרברט כתב לספר חמישה המשכים שכולם תורגמו ."משיח חולית( 1969, תורגם בידי תמר שטרן בהוצאת מסדה ב- 1981, ושנית ב-2002 בידי דורית לנדס בהוצאת עם עובד ) שתיאר את תקופת שליטתו של פול בקיסרות תפקיד שאינו חביב עליו כלל ועיקר עד שהוא עוזב את הכל ונעלם .

"ילדי חולית"( 1976שתורגם בידי דורית לנדס ב-2003 ) על ילדיו של פול שנאלצים להיאבק בתככים של דודתם ובמהלכו נהרג פול שמופיע שוב בדמות נביא מסתורי ( שני הספרים האלה הוסרטו ביחד למיני סדרה טלוויזיונית שנקראה "ילדי חולית ") .

"הקיסר האל של חולית " (1981, תורגם בידי דורית לנדס ב-2003 ) שמתרחש אלפי שנים מאוחר יותר ועוסק בבנו בן האלמוות של פול לטו שהופך את אראקיס לגן עדן אך הוא בעצמו לא אנושי בחלקו.

"כופרי חולית" (1981,תורגם בידי עמנואל לוטם בהוצאת עם עובד ,1986 ) ו"בית הלשכה :חולית "( 1985, תורגם בידי עמנואל לוטם בהוצאת עם עובד ב-1989 ) שמתרחשים שוב אלפי שנים מאוחר יותר ומתארים את מאבקם של הגזעים ה"ישנים " ושל מסדר בנות גשרית בגזעים חדשים ובמסדר צעיר של נשים מרושעות וסקסיות "המטרונות הכבודות" , הנחושות בדעתם לשלוט בחלק הזה של הגלקסיה. אראקיס מושמד בסוף הספר החמישי , אך בנות גשרית הופכות את עולם הבית שלהן למעין "אראקיס חדשה" עם מדבר ותולעי חול והכל .הרברט תכנן לכתוב גם חלק שביעי אך הספיק לכתוב ממנו רק תקציר.  מבחינות רבות הספרים המאוחרים נופלים במאוד מהספר המקורי. הספרים השלישי והרביעי כמעט שאינם קריאים ( ומשום כך לא תורגמו במשך שנים לעברית ) אם כי יש שיפור דרסטי בספר החמישי והשישי . אך אף לא אחד מהם יכול להיחשב ליצירת מופת אדירה כמו הספר המקורי.

 

בשנים האחרונות כותב בנו של הרברט , בריאן ביחד עם הסופר קוין אנדרסון שתי טרילוגיות נוספות של "קדימונים " שמתרחשות ביקום של חולית:

חולית בית אטריאידאס" ו"חולית בית הארקונן " והספר השלישי "חולית –בית קורינו" תורגמו לעברית בידי דורית לנדס בהוצאת עם עובד בשנים 2000- 2002 ) מתארת את המאורעות שאירעו לדמויות ב"חולית" כמו אביו של פול והרוזן הארקונן בצעירותם.

הטרילוגיה הבאה "אגדות חולית " שיצאה לאור בשלמותה בעברית בתירגומו של ליאור בן דב גם היא מתארת את האירועים בעבר הרחוק של היקום של "חולית "  אירועים שהתרחשו אלפי שנים לפני עלילת הספר המקורי של הרברט האב  בתקופה שבה נשלט המין האנושי בידי מכונות אינטיליגנטיות ( מעין גלמים שקמו על יוצריהם ) וכנגדם יוצא ה"ג'יהאד הבאטלאריאני " שבראשו עומדים האבות הרחוקים של גיבורי חולית , ג'יאהד שהשמיד את כל המחשבים והביא ליצירת האימפריה הגלקטית של סדרת "חולית ". .. הספר הראשון בטרילוגיה זאת " חולית :הג'יהאד הבאטלריאני" פורסם בהוצאת עם עובד ב-2003.
 
 
 
הספר השני "חולית –אדם נגד מכונה " ( 2004)
 
 
והשלישי"חולית –קרב קורין " ( 2005). הטרילוגיה מתארת, אירועים שכללו מלחמה ארוכת שנים בין בני האדם והמכונות שהשתלטו עליהם ושמושמדות לבסוף בג'יהאד דתי קטלני שאותו מנהלים בני האדם. ג'יהאד שכפי שמראים הספרים הוא כל כולו המצאה מלאכותית של דת שנוצרה ממטרות ושיקולים פוליטיים ובמהלכו מחוסלת גם הקדושה הראשית של המין האנושי , על ידי אנשיה שלה על מנת להטיל את האשמה באויב ,המחשב המרכזי ששלט עד כה במין האנושי ,ונציגו רובוט רצחני . הטרילוגיה כוללת קטעים מרתקים בהחלט כמו התעוררות המרד בכדור הארץ , כמו פרשת "הטיטאנים " בני האדם שבאמצעות  שימוש מתוחכם ב"רשת"  השתלטו על המין האנושי והפכו לבסוף ליצורים בגופים מלאכותיים "מכקים "רצחניים שהביאו למותם של מיליארדים לפני שמצאו את עצמם תחת השתלטות אינטליגנציה מלאכותית שהספרים מתארים את המאבק בה.עד לסוף טוב פחות או יותר שמניח את היסודות לספרים הבאים ( בעצם הקודמים ). האינטליגנציה המלאכותית אגב מצליחה להציל את עצמה מהשמדה מוחלטת  ברגע האחרון ממש וזה משאיר את החשד הכמעט וודאי שהיא תחזור להטריד את המין האנושי בעתיד הרחוק .

אבל גם בכך הרברט הבן ואנדרסון לא היגיעו לסוף רחוק מכך . הצמד פירסם לאחרונה את הספר THE ROAD TO DUNE שכולל פרקים שאותם כתב פרנק הרברט על חולית עבור הספרים "חולית " ו"משיח חולית " ולא פורסמו, לצד סיפורים קצרים משלהם המתרחשים בתקופות שונות של טרילוגיית הג'יהאד הבאטלריאני " ועוד סיפור מקורי משלהם המתרחש ביקום "חלופי " של "חולית " המבוסס על תקציר שאותו הכין פרנק הרברט עבור הגירסה המקורית של הספר "חולית " גירסה שהשתנתה באופן דרסטי בגירסה הסופית.

ולאחר שסיימו לתאר בפירוט את העבר הקרוב והרחוק והאלתרנטיבי של "חולית" מתכננים הרברט ואנדרסון לתאר גם את עתידה ולכתוב את הספרים המסיימים (?) של הסדרה המבוססים גם הם על התקציר לספר המסיים שאותו תכנן הרברט לכתוב ולא הספיק. אלו הם "ציידי חולית "  שיצא לאור ב-2006 ו"עקלתוני  חולית " שיצא לאור בשנים 2007  שמתארים את המאבק המכריע  על גורל היקום בין בנות גשרית ויריבותיהן "המטרונות הכבודות" עם אינטליגנציית המחשב ששלטה במין האנושי בעבר הרחוק של חולית והצליחה להימלט על נפשה בסיום "טרילוגיית הגי'האד".

אבל גם זה לא באמת הסוף . שכן מעבר לכך הם כתבו שני ספרים נוספים   אחד מ-2008 על חייו המוקדמים של פול אטריידס גיבור "חולית " שמתרחשים בחלקם  בין האירועים של הטרילוגיה הראשונה שלהם ובין אירועי הספר "חולית" /

והשני מ-2009   עוסק  בתקופת הג'יהאד הדררי שבין "חולית ובין "משיח חולית " שבמהלכו כובשים הדררים את הגלקסיה.

והם המשיכו   גם מעבר לכך  בטרילוגיה נוספת  שפורסמה בין 2012 ל-2016   לתיאור של דורות  קודמים שלא תועדו  ,הדורות שבהם נוצרו מסדרי "בני גשרית " והגילדה " ומוסדות חשובים אחרים ביקום של "חולית". ועוד דורות המשך ביקום של "חולית".

ב-2020  כנראה בהשראת העיבוד השלישי של "חולית:" לסרט החלו בריאן הרברט וקןין אנדרסון לפרסם עוד טרילוגיה של ספרים מהעבר של היקום של חולית   המתרחשת בקלדן כוכב הלכת שבו שולט בית אטרייאדס לפני המעבר לחולית.

הספר הראשון :Dune: The Duke of Caladan (2020) עוסק באביו של 0פול אטראיידס ובחייו .

הספר השני בטרילוגיה הוא :Dune: The Lady of Caladan והוא יצא לאור בספטמבר 2021 ממש במקביל להקרנת הגירסה הקולנועית החדשה. 

הוא עוסק בחייה המוקדמים של  ג'סיקה אימו של פול אטריאדאס.

הספר השלישי בטרילוגיה   Dune: The Heir of Caladan    שיוצא לאור ב-2022   עוסק בחייו המוקדמים של פול אטרייאס עצמו ואמור להסתיים בנקודת הפתיחה של הספר הראשון "חולית". 

ואולי בעתיד  ביחד עם סופרים נוספים יפרסמו בריאן הרברט וקוין אנדרסון  אנתולוגיות של סיפורים שונים המתרחשים "ביקום " של חולית , וכך הלאה וכך הלאה במקובל בסדרות מצליחות רבות אחרות בשוק המד"ב והפנטסיה האמריקנית, שהרי למה להפסיק כל זמן שהכסף ימשיך לזרום מהמכירות? אם זאת ספק רב מאוד אם ספריהם של השניים יצליחו להשיג משהו מן האיכות וההשפעה שהייתה לספרו המקורי של הרברט.

"חולית" היום

לקרוא את חולית היום מעורר אי שקט. אי אפשר שלא לשים לב להקבלה בין הסיטואציה הפוליטית המתוארת בו של מאבק בין פאנטים מדבריים אחוזי אמונה משיחית רצחנית ובין מעצמה טכנולוגית מתוחכמת ובין סיטואציה אחרת המוכרת לנו היטב על בשרנו. ולא רק בישראל אלא גם ממקומות אחרים בעולם ויותר מכל מהזמן האחרון ממש ממקומות כמו אפגניסטן ועיראק וצ'צ'ניה וכמובן מהרשות הפלסטינאית ומנהיגי טרור כמו אוסמה בן לאדן ששואפים לג'יהאד כלל עולמי כנגד כל מי שאינו מוסלמי . ומעבר לכך גם הסיטואציה האקולוגית של עולם מדברי על סף הכליון והמאמצים הנואשים להחיותו, והמחסור התמידי והנואש במים והצורך בשימור של מה שיש מהם בכל דרך אפשרית שהוא האלמנט המרכזי בחייהם של הדררים , דומה שהיא הולכת ומתממשת בעולם שלנו. עם התחממותו המואצת של כדור הארץ ההתקדמות הבלתי פוסקת של המדבר במזרח התיכון ובארצות אחרות, והמחסור הגובר והולך במים שאותו אנו חשים יותר ויותר על בשרנו והצורך בשיטות מיחזור והתפלה של מים ( תחום שבו ישראל מתמחה ) , אנו מבינים מידי שנה עם כל קריאה יותר ויותר טוב את מצבם ואת נקודת השקפתם של הדררים ב"חולית". גם אם הרברט עצמו לא התכוון לתת הקבלות מדוייקות , דומה שהוא קלע למטרה בתיאור המציאות ה"עתידנית " יותר ממה שאף התכוון .

חיים קנו על עטיפות חולית.

בית הלשכה חולית פרנק הרברט

עבור ספרי חולית נוצרו כמה עטיפות מענינות בעברית. רובם בידי מיכאל אפלבוים. העטיפה הידועה ביותר היא כמובן העטיפה של הספר המקורי. אולם ייתכן שהעטיפה היפה והמעניינת ביותר בעברית היא של הספר האחרון בסדרה של הרברט ,"בית הלשכה חולית ".( שהופיע במהדורה עברית ב1989-) עטיפה שנוצרה בידי האמן והגרפיקאי

חיים קנו  שמבוססת באופן ספציפי על דימויים  מהסרט "חולית " של דיויד לינץ'.להלן ראיון עם האמן חיים קנו.

א.א. : איך בדיוק יצרת את התמונה של חולית ?מה ההשפעות האמנותיות שלה ?

קנו : האיור לעטיפת הספר "בית הלשכה חולית" נוצר באמצעים "מסורתיים" של קולאז', צבעי גואש, עפרונות צבעוניים, טוש שחור וכו'… העבודה בעלת האפיונים הסוריאליסטיים שאבה את השראתה גם מסרטו של דיויד לינץ' "חולית" מ-1984. כללתי בעטיפה דמות מייצגת לבנות גישרית כפי שהופיעה בסרטו של לינץ', וכמובן העקלתון, בלעדיו אי אפשר… כמו כן רמזים שונים כלולים בעטיפה לסיפור העלילה המפותל והמורכב בכל סאגת חולית. דרך אגב, אפשר להשיג הדפס צבעוני של ציור העטיפה דרך האתר שלי. ההדפס הוא בגודל 30X40 ס"מ לערך, והוא חתום על ידי. באתר שלי המוקדש ברובו ללהקה החביבה עלי, פינק פלויד, מוצגות בחלק גלרית העבודות, תחריטים, רישומים, אילוסטרציות, עבודות אקריליק ושמן, וכן כ-30 עבודות גרפיות שנעשו בהשראת האלבומים של פינק פלויד.

א.א. :מה מקורות ההשראה לעטיפה זאת?

קנו :ההשראה לעבודה זו (כמו לעבודות אחרות שלי) שימשו האמנים הסוריאליסטיים מהזרם הקלאסי של אמצע המאה ה-20, כמו מגריט, מקס ארנסט, דה צ'ריקו, פול דלבו, ואחרים, כמו הגרפיקה החביבה עלי משנות ה-30, 40, וה-50 בארצות הברית, איורים למגזינים של מדע בדיוני, פנטסיה, ובלש שיצאו לאור אז.

א.א. :האם אתה חושב שזאת התמונה הטובה ביותר שלך או אחת הטובות ?

 

קנו : עבודה זו היא לדעתי בהחלט אחת הטובות שלי בכל מה שקשור לעטיפת ספר מד"ב, אולי הטובה ביותר. נהניתי בה מחופש אמנותי מוחלט, דבר שלא תמיד מתאפשר בעת עיצוב עטיפה לספר. כדאי לציין שהספר "בית הלשכה חולית" ראה אור לראשונה ב-1989 בהוצאת עם-עובד ומאז הודפס בכ-5 מהדורות. דבר לא שגרתי עבור ספר מד"ב בהוצאה זאת.

א.א. :האם יש עטיפות אחרות של ספרי חולית בעברית שאתה חושב שהן יפות באופן מיוחד ?

קנו : העטיפות המאוחרות לסדרת "חולית" כמו לסדרת ההמשך הן אמנם לטעמי סבירות , אבל הן נעשו בעזרת מחשב, ולכן אופין וסיגנונן שונה מאוד מהעטיפה שאני יצרתי.  אני לא עובד בעזרת מחשב. הן יותר "אמריקאיות" בסגנונן לדעתי. אבל מבין העטיפות האחרות של חולית דווקא העטיפה של המהדורה הראשונה של "משיח חולית" בהוצאת מסדה ( שעטיפתו שונה מאוד מהעטיפה של המהדורה בהוצאת "עם עובד) היא לדעתי מעניינת במיוחד.

עטיפת "משיח חולית " בתרגום הראשון שלו לעברית בהוצאת "מסדה".

,תודה לדני סלס על הסריקות . קישורים :

קראו גם :

חולית הספר

פרקים מספרי סדרת "חולית"

 

היקום של חולית בויקיפדיה

אנציקלופדית חולית

אתר ספרי "חולית

"משיח חולית " בויקיפדיה

שני פול מואדדיב : אהוד מימון על "חולית" ועל "ילדי חולית "

פרנק הרברט בויקיפדיה

חולית בויקיפדיה

אתרים באנגלית על הספר חולית הם מרובים. כמה מהטובים בהם הם :

ביוגרפיה של פרנק הרברט מחבר "חולית "

" חולית" האתר הרשמי

אתר מקיף על "חולית :

 חולית בקולנוע ובטלביזיה

" חולית הסרט בויקיפדיה

אתר על סרטי "חולית " "

משחקי מחשב על  פי "חולית"

משחק המחשב "חולית "

משחק המחשב בויקיפדיה 

נושאים ערביים בחולית

תכשיטי חולית

תליון חולית

עמנואל לוטם מתרגם "חולית " לעברית

חיים קנו אמן "חולית " ישראלי

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

23 תגובות על “חולית : עולם המדבר האינסופי”

רק שאני לא הייתי קוא לספרי הבן "קולחים". יש לו סגנון גרוע(ולא רק בהשוואה לאביו) וספריו גרועים.

והקטע של "הסרט חולית הוא אמיתי" פשוט משוגע. לא הבנתי חצי ממה שהבנאדם מנסה לומר ונראה לי שהוא היה על סמים בזמן הכתיבה. פסיכי לחלוטין.למען האמת, הוא מזכיר לי מאד מישהו משוגע שמסתובב בכמה פורומים של חולית בחו"ל, רק שהנ"ל לא סובל את הנצרות ומטיף לבודהיזם/פאגאניזם/ערבוב משוגע של כל מיני שטויות במקום זה.

בחור חרדי אחד שפגשתי פעם ליד מדף ספרי המד"ב בסטימצקי, טען שהשמות 'קפיצת הדרך' וכן 'בנות גשרית' הינם מושגים בקבלה היהודית. לא וידאתי את הדברים האלה, אבל אם זה אכן כך, אז יש למנות את הקבלה כהשפעה נוספת על הרברט, מלבד השיעה, הסונה והזן.

עוד השפעה ניכרת לדעתי על דמותו של פול, היה לורנס איש-ערב, הבריטי שהתיידד עם הבדואים של ערב הסעודית, והמריץ אותם (וכמובן הדריך וסיפק נשק) למרוד באימפריה העותמאנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

עוד בעניין האקולוגיה – הרברט מתאר בעצם ב'חולית' מחזור אקולוגי מאוזן שמתקיים שם – העקלתונים מפיקים את המרקוח כחלק ממחזור החיים שלהם (כאשר הם בצורה יותר פרימאלית); זו למעשה *סימביוזה* בין המדבר לבין העקלתונים, לבין הדררים. מרגע שהאיזון מופר והמדבר מפנה מקום לצמחיה, גם העקלתונים גוועים, ועימם המרקוח, כי עבורם מים הם רעל. הרברט אומר משהו על בני אדם שחיים במדבר ומותאמים אליו, ואם המדבר ישתנה הרי שגם הם ישתנו.

באשר לספרים השלישי והרביעי – אני מוחה נמרצות כנגד הטענה שהם לא היו קריאים. לא משום כך התעכב התרגום, אלא משום שהוצאת 'מסדה' בחרה לתרגם את הספר השני, ומאחר ושני הספרים הבאים היוו המשך ישיר, הד"ר לוטם החליט להמשיך מהחמישי. עבר זמן עד שעורכת סידרת המד"ב הצליחה לרכוש את הזכויות להם, אבל תרגומה לחלק השני, 'משיח חולית', נחות מהמקורי של תמר שטרן ב'מסדה', ושני הבאים מוחמצים: כי מלבד דמיונו המדהים, ניחן הרברט בשפה מרשימה ומסוגננת מאוד, שהיא לבדה ראויה בכרך הרביעי העוסק ברובו בדיונים פילוסופיים של הקיסר-האל. לנדס של היום אינה מוכשרת להעביר שפה שכזו, וחבל.

באשר להמשכים – הם אינם יותר מניצול ציני וממוסחר לגמרי של הסיפור שהתווה הרברט. רק הספר The Road to Dune כדאי, בעבור הקטעים הנוספים שמובאים בו מהטיוטות ל'משיח חולית' והסוף האלטרנאטיבי שלו. הרברט אכן השאר ראשי פרקים לספר שביעי, אבל שני הכופרים בלי ספק ידעו לסחוט אותו עד הדולר האחרון עם עוד כמה טרילוגיות.

אני מחפש אם קיים קובץ ציטוטים או אימרות של בנות גשרית בעיקר מהספר הראשון. אני חושב שזה הדבר הכובש ביותר בסדרה הזו.

ראשית, אני שמחה שיצא לי לקרוא מאמר זה שלך.
שתי שאלות יש לי:
1 – כמה ספרים מתוך הסדרה הלכאורה אין סופית הזו קראת?
2 – שם אחותו של פול, אעליה, אני חשבתי שיש לתרגמו אליה ושזה קשור בפתגם שלנו "אליה וקוץ בה". האם במקרה זה דומה?

אבל למען האמת היחיד שאני זוכר באמת לאחר שנים הוא הראשון בלבד.
אם זאת כדאי לציין שיש לי חיבה מסויימת לטרילוגית הג'יההד של הבן ושותפו אם כי אלו בהחלט לא ספרות גדולה.

לא יודעת למה, ההודעה הקודמת שכתבתי, לא נקלטה, לכן אני מנסה שוב.

לא יכלתי שלא לשים לב לדבר מסוים.
להלן ציטוט של ניטשה:
"אם אתה מתבונן ארוכות אל תוך התהום, התהום גם היא מביטה אל תוכך."
ועכשיו, עמוד 574 בספר חולית:
"נסי להשפיע עלי בתעלוליך, מכשפה זקנה", אמר פול. "היכן גום ג`אבאר שלך? נסי להסתכל אל תוך המקום שאינך מעיזה לראותו! תמצאי אותי שם, מציץ מתוכו אליך!"

האם הושפע הרברט מניטשה? ואם כן, האם במודע? מה דעתך/כם?

מניטשה ,סביר מאוד שהוא הכיר את תורתו .
אבל סביר יותר להניח שהוא הושפע עוד יותר מסיפורי גיבורי העל השונים שכבר היו נפוצים בז'אנר המדע הבדיוני לפניו ושגם הם הושפעו מניטשה ,דהיינו השפעה לא ישירה.
בכל אופן כאשר הרברט יצר את דמותו של פול ההשפעה הגדולה ביותר הייתה סיפור חייו של לורנס איש ערב כפי שהוצג בסרט של דיוי דלין.

"ציידי חולית " הממשיך את סדרת חולית מהנקודה שבה נפסקה בידי פרנק הרברט בידי בריאן הרברט וקוין אנדרסון הופיע בעברית.
http://www.am-oved.co.il/page_1981

הספר הבא אמור להיות הספר המסכם והמסיים של סיפור חולית.

לי זה נראה ברור שג'ורג' לוקאס העתיק הרבה מאוד מחולית (נופים, רעיונות, דמויות, אמונות ושאר ירקות) ישר לתוך מלחמת הכוכבים. מעניין שלא כתבת על זה. ניתן למצוא הרבה חומר באינטרנט על הנושא.

באוקטובר 2015 מלאו חמישים שנה בדיוק לפרסום הספר ראשון בסדרת "חולית " של הרברט.ולרגל זה מתפרסמים כמה מאמרים מסכמים על הספר,הסדרה והשפעתם.
הנה אחד מהם :
Dune, 50 years on: how a science fiction novel changed the world
http://www.theguardian.com/books/2015/jul/03/dune-50-years-on-science-fiction-novel-worl
BY
Hari Kunzru

"In 1959, if you were walking the sand dunes near Florence, Oregon, you might have encountered a burly, bearded extrovert, striding about in Ray-Ban Aviators and practical army surplus clothing. Frank Herbert, a freelance writer with a feeling for ecology, was researching a magazine story about a US Department of Agriculture programme to stabilise the shifting sands by introducing European beach grass. Pushed by strong winds off the Pacific, the dunes moved eastwards, burying everything in their path. Herbert hired a Cessna light aircraft to survey the scene from the air. “These waves [of sand] can be every bit as devastating as a tidal wave … they’ve even caused deaths,” he wrote in a pitch to his agent. Above all he was intrigued by the idea that it might be possible to engineer an ecosystem, to green a hostile desert landscape.

About to turn 40, Herbert had been a working writer since the age of 19, and his fortunes had always been patchy. After a hard childhood in a small coastal community near Tacoma, Washington, where his pleasures had been fishing and messing about in boats, he’d worked for various regional newspapers in the Pacific northwest and sold short stories to magazines. He’d had a relatively easy war, serving eight months as a naval photographer before receiving a medical discharge. More recently he’d spent a weird interlude in Washington as a speechwriter for a Republican senator. There (his only significant time living on the east coast) he attended the daily Army-McCarthy hearings, watching his distant relative senator Joseph McCarthy root out communism. Herbert was a quintessential product of the libertarian culture of the Pacific coast, self-reliant and distrustful of centralised authority, yet with a mile-wide streak of utopian futurism and a concomitant willingness to experiment. He was also chronically broke. During the period he wrote Dune, his wife Beverly Ann was the main bread-winner, her own writing career sidelined by a job producing advertising copy for department stores.

Soon, Herbert’s research into dunes became research into deserts and desert cultures. It overpowered his article about the heroism of the men of the USDA (proposed title “They Stopped the Moving Sands”) and became two short SF novels, serialised in Analog Science Fact & Fiction, one of the more prestigious genre magazines. Unsatisfied, Herbert industriously reworked his two stories into a single, giant epic. The prevailing publishing wisdom of the time had it that SF readers liked their stories short. Dune (400 pages in its first hardcover edition, almost 900 in the paperback on my desk) was rejected by more than 20 houses before being accepted by Chilton, a Philadelphia operation known for trade and hobby magazines such as Motor Age, Jewelers’ Circular and the no-doubt-diverting Dry Goods Economist.
Though Dune won the Nebula and Hugo awards, the two most prestigious science fiction prizes, it was not an overnight commercial success. Its fanbase built through the 60s and 70s, circulating in squats, communes, labs and studios, anywhere where the idea of global transformation seemed attractive. Fifty years later it is considered by many to be the greatest novel in the SF canon, and has sold in millions around the world.

***

Dune is set in a far future, where warring noble houses are kept in line by a ruthless galactic emperor. As part of a Byzantine political intrigue, the noble duke Leto, head of the Homerically named House Atreides, is forced to move his household from their paradisiacal home planet of Caladan to the desert planet Arrakis, colloquially known as Dune. The climate on Dune is frighteningly hostile. Water is so scarce that whenever its inhabitants go outside, they must wear stillsuits, close-fitting garments that capture body moisture and recycle it for drinking.

The great enemy of House Atreides is House Harkonnen, a bunch of sybaritic no-goods who torture people for fun, and whose head, Baron Vladimir, is so obese that he has to use little anti-gravity “suspensors” as he moves around. The Harkonnens used to control Dune, which despite its awful climate and grubby desert nomad people, has incalculable strategic significance: its great southern desert is the only place in the galaxy where a fantastically valuable commodity called “melange” or “spice” is mined. Spice is a drug whose many useful properties include the induction of a kind of enhanced space-time perception in pilots of interstellar spacecraft. Without it, the entire communication and transport system of the Imperium will collapse. It is highly addictive, and has the side effect of turning the eye of the user a deep blue. Spice mining is dangerous, not just because of sandstorms and nomad attacks, but because the noise attracts giant sandworms, behemoths many hundreds of metres in length that travel through the dunes like whales through the ocean.

Have the Harkonnens really given up Dune, this source of fabulous riches? Of course not. Treachery and tragedy duly ensue, and young Paul survives a general bloodbath to go on the run in the hostile open desert, accompanied, unusually for an adventure story, by his mum. Paul is already showing signs of a kind of cosmic precociousness, and people suspect that he may even be the messiah figure foretold in ancient prophecies. His mother, Jessica, is an initiate of the great female powerbase in an otherwise patriarchal galactic order, a religious sisterhood called the Bene Gesserit. Witchy and psychically powerful, the sisters have engaged in millennia of eugenic programming, of which Paul may be the culmination.
This setup owes something to the Mars stories of Edgar Rice Burroughs and Isaac Asimov’s Foundation books, as well as the tales written by Idaho-born food chemist Elmer Edward “Doc” Smith, creator of the popular Lensman space operas of the 1940s and 50s, in which eugenically bred heroes are initiated into a “galactic patrol” of psychically enhanced supercops. For Smith, altered states of consciousness were mainly tools for the whiteous and righteous to vaporise whole solar systems of subversives, aliens and others with undesirable traits. Herbert, by contrast, was no friend of big government. He had also taken peyote and read Jung. In 1960, a sailing buddy introduced him to the Zen thinker Alan Watts, who was living on a houseboat in Sausalito. Long conversations with Watts, the main conduit by which Zen was permeating the west-coast counterculture, helped turn Herbert’s pacy adventure story into an exploration of temporality, the limits of personal identity and the mind’s relationship to the body.

Advertisement

Every fantasy reflects the place and time that produced it. If The Lord of the Rings is about the rise of fascism and the trauma of the second world war, and Game of Thrones, with its cynical realpolitik and cast of precarious, entrepreneurial characters is a fairytale of neoliberalism, then Dune is the paradigmatic fantasy of the Age of Aquarius. Its concerns – environmental stress, human potential, altered states of consciousness and the developing countries’ revolution against imperialism – are blended together into an era-defining vision of personal and cosmic transformation.

Books read differently as the world reforms itself around them, and the Dune of 2015 has geopolitical echoes that it didn’t in 1965, before the oil crisis and 9/11. Remember that European beach grass binding together those shifting dunes? Paul Atreides is a young white man who fulfils a persistent colonial fantasy, that of becoming a God-king to a tribal people. Herbert’s portrayal of the “Fremen” (the clue’s in the name) owes much to TE Lawrence and Wilfred Thesiger’s enthusiastic portrayals of the Bedouin of Arabia’s Empty Quarter. Fremen culture is described in words liberally cribbed from Arabic. They go on “razzia” raids, wear “aba” and “bourka” robes, fear a devil called “Shaitan” and so on. They are tough, proud and relatively egalitarian. The harshness of their environment has given them an ethic of fellowship and mutual aid. They are what Kipling would have termed “one of the martial races”: absolutely to be admired, possessing none of the negative “oriental” traits – deviousness, laziness and the like. They are, however, not carbon-copy Bedouin: Herbert freely mixes elements of Zen into their belief system, and also, intriguingly, suggests that their messianic eschatology – the sense in which they were “waiting” for Paul – may have been seeded in previous millennia by the Bene Gesserit order as part of its murky eugenic plans. Herbert, whose female characters are consistently strong and active, has also ditched the strict sexual divisions of actually existing Bedouin culture. Thus Fremen women do their share of fighting and fearlessly contradict their menfolk, though there is still a fair amount of child-bearing and housework to be done while the men are off riding worms.
What makes Dune more palatable than, say, the gruesome spectacle of a blonde-wigged Emilia Clarke carried aloft by ethnically indeterminate brown slaves in Game of Thrones, is the sincerity of Herbert’s identification with the Fremen. They are the moral centre of the book, not an ignorant mass to be civilised. Paul does not transform them in his image, but participates in their culture and is himself transformed into the prophet Muad’Dib. If Paul is one-part Lawrence of Arabia, leading his men on to Aqaba, he is also the Mahdi. Dune glosses this word as “in the Fremen messianic legend, The One Who Will Lead Us into Paradise”. In Islamic eschatology, the honorific Mahdi has a long and complex history. Various leaders have claimed or been given it. Most Shia identify the Mahdi with the 12th or Hidden Imam, who will imminently reveal himself and redeem the world. To the British, it will always be the name of the warrior prophet who swept through the Sudan in the 1880s, killing General Gordon on the steps of the palace in Khartoum and inspiring a thousand patriotic newspaper etchings. As Paul’s destiny becomes clear to him, he begins to have visions “of fanatic legions following the green and black banner of the Atreides, pillaging and burning across the universe in the name of their prophet Muad’Dib”. If Paul accepts this future, he will be responsible for “the jihad’s bloody swords”, unleashing a nomad war machine that will up-end the corrupt and oppressive rule of the emperor Shaddam IV (good) but will kill untold billions (not so good) in the process. In 2015, the story of a white prophet leading a blue-eyed brown-skinned horde of jihadis against a ruler called Shaddam produces a weird funhouse mirror effect, as if someone has jumbled up recent history and stuck the pieces back together in a different order.

***

After Dune was published, Herbert, the consummate freelancer, kept a lot of irons in the fire. He wrote about education for the Seattle Post-Intelligencer and lectured at the University of Washington. In 1972, during the American push to extricate itself from the south-east Asian quagmire, he worked in Vietnam, part of a project called “Land to the Tiller”, aimed at cutting Viet Cong recruitment by enacting land reform. He built a family home on the Olympic peninsula which he thought of as an “ecological demonstration project”. He built his own solar collector, wind plant and methane fuel generator. In a 1981 interview he described himself a “technopeasant”. As the cult of Dune took off during the 1970s, he wrote a series of increasingly convoluted sequels, following Paul’s descendants as they fulfilled the cosmic destiny of the Atreides line. Since his death in 1986, his son and another writer have produced a further 13 books.

By rights, Dune ought to have become a big movie. An attempt by the visionary Chilean film maker Alejandro Jodorowsky to bring it to the screen became one of the great “what if” stories of SF cinema. Jodorowsky had extraordinary collaborators: visuals by Moebius and HR Giger, spaceships designed by the English illustrator Chris Foss. Orson Welles was to play Baron Harkonnen, Salvador Dali the Emperor. Pink Floyd and Magma were on board to do the soundtrack. But Jodorowsky’s prog-tastic project was strangled in the crib by risk-averse Hollywood producers. After a period of film industry bloodletting, David Lynch shot a version in 1984, only for Universal to release a cut that he hated so much he had his name removed from the credits. Lynch’s film is actually much better than its terrible reputation, but Sting in a codpiece and a Toto soundtrack will never match the potential greatness of Jodorowsky’s unmade epic.

Actually, the great Dune film did get made. Its name is Star Wars. In early drafts, this story of a desert planet, an evil emperor, and a boy with a galactic destiny also included warring noble houses and a princess guarding a shipment of something called “aura spice”. All manner of borrowings from Dune litter the Star Wars universe, from the Bene Gesserit-like mental powers of the Jedi to the mining and “moisture farming” on Tattooine. Herbert knew he’d been ripped off, and thought he saw the ideas of other SF writers in Lucas’s money-spinning franchise. He and a number of colleagues formed a joke organisation called the We’re Too Big to Sue George Lucas Society.

Though in his later years he enjoyed huge success, Herbert, the man who dreamed of greening the desert, had mixed feelings about the future. In Dune, he has Kynes, the “First Planetologist of Arrakis” (and hero of the novel’s first draft) muse that “beyond a critical point within a finite space, freedom diminishes as numbers increase. This is as true of humans in the finite space of a planetary ecosystem as it is of gas molecules in a sealed flask. The human question is not how many can possibly survive within the system, but what kind of existence is possible for those who do survive.” Gloomy Malthusianism was much in vogue in the 1960s and 70s. In 1968 Paul Ehrlich’s The Population Bomb became a runaway bestseller, predicting mass starvation unless population growth was restricted. The flip side of the green movement’s valorisation of small scale and self-reliance is an uneasy relationship with the masses, and with the idea of economic growth more generally. Herbert’s libertarian politics reinforced this worry. In Dune, Paul knows that if the desert planet is made to bloom, it will support a larger population, and the ethic of individualism will be eroded. He himself, as he is transformed from aristocrat to messiah, loses his individuality and begins to dissolve into myth, becoming part of a Jungian collective unconscious. But perhaps Herbert would take heart from the thought that history does not appear to be teleological and some long-term plans do not take on the character of destiny. Fifty years after Dune’s publication, the US Department of Agriculture is still at work on the Oregon Dunes, rooting out European beach grass, an “invasive non‑native species”. They want to return the dune processes to their natural state.

ראיתי בקולנוע את המקדימון לסרט "חולית " שיעלה על המסכים בעוד כמה שבועות.לא התרשמתי במיוחד אם כי זה מבוסס על ספר מדע בדיוני שאני מעריך ( אבל לא מחבב). כל מה שהיה שם ראינו כבר בסרט משנות השמונים ובסדרת טלויזיה משנות התשעים.
בשביל מה עוד פעם?
בהחלט יכול להיות שהתוצאה הפעם תהיה טובה יותר אבל קשה להאמין שהם ייצרו משהו חדש.
עדיף היה להשקיע את הכסף ולהסריט סיפרי מדע בדיוני קלאסיים שעוד לא הוסרטו ויש הרבה כאלה שזועקים ממש להיות מוסרטים.
"שער " של פרדריק פול " מפגש עם רמה "של ארתור קלארק ,העיר והכוכבים " של ארתור קלארק, " מערות הפלדה" של אסימוב ,"עריצה היא הלבנה " של הינליין " "כוכב כפול "של הינליין . ויש עוד כמה כאלו .
מעניין שבמקביל ל"חולית " הם יקרינו בטלויזיה האמריקנית את סדרת "המוסד" של אסימוב שהיא קצת דומה בכך ששניהם עוסקים באימפריה גלקטית בעתיד הרחוק שבה אירגון חשאי או חצי חשאי מתכנן את העתיד מאות שנים קדימה.
הרברט קיבל כאן כנראה השראה מאסימוב .

והנה המקדימון של גירסת חולית 2021

https://www.youtube.com/watch?v=8g18jFHCLXk

צפיתי השבוע בסינמטק, ביום שהוקדש בחלקו לספר המדע הבדיוני המפורסם “חולית”, גם בסרט תיעודי על גירסה קולנועית שלא יצאה לפועל שלו, וגם בגירסה הקולנועית החדשה שלו.

הסינמטק הקרין יום קודם לכן את הגירסה הקולנועית הקודמת, ושקלתי לצפות גם בה, אבל צפיה בתוך יומיים בשתי גירסאות שונות של הסיפור זה כבר יותר מדי בשבילי. אם כי פגשתי בהקרנה מישהו שעשה זאת.
אפשר לסכם שהגירסה החדשה, שהסריטה רק את החלק הראשון של הסיפור, עשתה זאת בנאמנות גדולה, בוודאי ובוודאי בהשוואה לגירסת “המוסד” על פי אסימוב המוקרנת כעת באפל-טיוי. סרט “חולית” החדש שמר על כל האלמנטים החשובים של הספר, ואפילו על אלמנט מסויים של מתח, גם למי שמכיר כבר את הסיפור.
שווה בהחלט לצפות.

מה מחשבות על ספר המדע בדיוני "חולית" של פרנק הרברט שבימים אלו עלה גירסה קולניעית חדשה שלו לאקרנים ועל "סדרת "המוסד" של אסימוב שבימים אלו מוקרנת כסדרת טלווזיה בערוץ אפל בסטרימינג.
הסרט הוא באופן יחסי נאמן מאוד לספר הסדרה הטלווזיונית בהחלט לא נאמנה אם כי היא שומרת על הרעיון היסודי שישנה תוכנית על שתימשך מאות שנים כדי להציל את הגלקסיה מקריסה לעידן של ברבריות ואפלה אינסופית.
"לכאורה אין דמיון רב בין "חולית " של הרברט " ל"מוסד" של אסימוב .
אבל נקודות הדמיון הן רבות יותר מנראה במבט ראשון ודווקא הסרט מזכיר אותן שוב ושוב.
שניהם מתרחשים באימפריות גלקטיות אם כי שונות מאוד. זאת של אסימוב מזכירה את הרומאית וגם הסינית וזאת של הרברט את האימפריה התורכית והביזנטית.
בשניהם יש תוכנית על ענקית שמופעלת בידי אליטה זעירה שמתכננת את העתיד באמצעות צעדים זעירים שלכאורה של יצירת אנשים בעלי תכונות גנטיות מתאימות לצרכיה שימשכו מאות רבות של שנים .
במקרה של "המוסד" האליטה הגלויה לעין היא "המוסד הראשון " עולם קטן
ונבחר שמתפקידו להביא לבסוף ליצירת אימפריה גלקטית שנייה ולקצר את עידן החושך ואליטה נוספת חשאית לחלוטין "המוסד האחר " אירגון חשאי שגם אנשי המוסד הראשון לא יודעים על קיומו ומטרתו לוודא שהמנהיגים הנכונים או באופן ספציפי הלא נכונים יהיו במקומות המתאימים בזמן הנכון או הלא נכון כדי להביא ליצירת האימפריה הגלקטית השנייה הזאת.
ב"חולית" יש אליטה מקבילה ל"מוסד האחר " שאמנם אינה חשאית לחלוטין אבל בהחלט מצפינה את תוכניותיה הסופיות "מסדר בנות גשרית " .
ומטרתה היא פחות או יותר מקבילה לזאת של המוסד האחר .
העלילה המרכזית בסדרת "המוסד " היא הופעתו של מוטאנט שמתגלה כלא ניתן לשליטה ומאיים לשבש לחלוטין את התוכנית של אלף השנים שאותה רקמו בסבלנות הארי סלדון ואנשי המוסד האחר.
התוכנית המקורית של אסימוב היתה לתת למוטאנט הזה לנצח ובכך להביא לסיום סדרת "המוסד" בסיום מפתיע ודרמטי ואם זאת הגיוני כי הוא לא חיבב את רעיון העל של האימפריה השנייה מסיבות שלדעתי היו אישיות ואפילו משפחתיות.
ורק בלחצו של העורך שלו ג'ון קמפבל הוא נתן למוסד האחר לנצח לבסוף את המוטאנט. ולאפשר לו להמשיך את התוכנית של אלף השנים.
גם "בחולית " מופיע ה דמות של מוטאנט שהוא הגיבור פול אטראיידס שנוצר כתוצאה מפעילות של מאות שנים של מסדר בנות גשרית יוצא לבסוף לחלוטין משליטתן ומשבש לחלוטין את התוכנית של מאות השנים שרקמו .
אז יש נקודות דמיון רבות ואף מכריעות בין שתי היצירות השונות מאוד האלו אם כי יש להודות שחלק הדמיון נדרש ומחוייב בגלל עצם הצורך ליצור דרמה ספרותית חזקה .
וכמובן הרברט היה מודע לסדרת "המוסד " ( וגם להפך אסימוב היה מודע ל"חולית" אם כי לא ידוע לי מה הוא חשב עליה ).
אבל זה ששני הסיפורים המקבילים האלו זכו לעיבוד מוסרט ממש במקביל זה באמת מדהים .
אולי יש יד מכוונת מאחורי הקלעים שמעוניינת שהרעיונות האלו יגיעו לידיעת ציבור רחב ככל האפשר ?

Yuval Welis
משהו שכתבתי שם לפני 16 שנה… עם עידכונים בסוגריים מרובעות.
י. ווליס ביום נובמבר 2, 2005 בשעה 12:42 am
בחור חרדי אחד שפגשתי פעם [לפני 20-23 שנה] ליד מדף ספרי המד"ב בסטימצקי, טען שהשמות 'קפיצת הדרך' וכן 'בנות גשרית' הינם מושגים בקבלה היהודית. לא וידאתי את הדברים האלה, אבל אם זה אכן כך, אז יש למנות את הקבלה כהשפעה נוספת על הרברט, מלבד השיעה, הסונה והזן.
עוד השפעה ניכרת לדעתי על דמותו של פול, היה לורנס איש-ערב, הבריטי שהתיידד עם הבדואים של ערב הסעודית, והמריץ אותם (וכמובן הדריך וסיפק נשק) למרוד באימפריה העותמאנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
עוד בעניין האקולוגיה – הרברט מתאר בעצם ב'חולית' מחזור אקולוגי מאוזן שמתקיים שם – העקלתונים מפיקים את המרקוח כחלק ממחזור החיים שלהם (כאשר הם בצורה יותר פרימאלית); זו למעשה *סימביוזה* בין המדבר לבין העקלתונים, לבין הדררים. מרגע שהאיזון מופר והמדבר מפנה מקום לצמחיה, גם העקלתונים גוועים, ועימם המרקוח, כי עבורם מים הם רעל. הרברט אומר משהו על בני אדם שחיים במדבר ומותאמים אליו, ואם המדבר ישתנה הרי שגם הם ישתנו.
[אם כי יש לומר שאנשי המערב שפגשו בבדואים, התרשמו שהם הורסים את סביבתם… ולא משמרים אותה כלל]
באשר לספרים השלישי והרביעי – אני מוחה נמרצות כנגד הטענה שהם לא היו קריאים. לא משום כך התעכב התרגום, אלא משום שהוצאת 'מסדה' בחרה לתרגם את הספר השני, ומאחר ושני הספרים הבאים היוו המשך ישיר, הד"ר לוטם החליט להמשיך מהחמישי. עבר זמן עד שעורכת סידרת המד"ב הצליחה לרכוש את הזכויות להם, אבל תרגומה לחלק השני, 'משיח חולית', נחות מהמקורי של תמר שטרן ב'מסדה', ושני הבאים מוחמצים: כי מלבד דמיונו המדהים, ניחן הרברט בשפה מרשימה ומסוגננת מאוד, שהיא לבדה ראויה בכרך הרביעי העוסק ברובו בדיונים פילוסופיים של הקיסר-האל. לנדס של היום אינה מוכשרת להעביר שפה שכזו, וחבל.
[עד היום לטעמי 'ילדי חולית' הוא הספר הטוב בסידרה, מלבד 'חולית'. מקוה שיתורגם מחדש בעתיד, באופן שיחזיר לו את כבודו האבוד… נועד לסיים את הסידרה בשעתו, עד שהרברט קיבל מקדמה ענקית ב-1980, לצד אלה שקיבלו אסימוב וקלארק, שהחזירו גם אותם לכתוב המשכים לסדרות הידועות שלהם – המוסד ו'אודיסאה בחלל'].
באשר להמשכים – הם אינם יותר מניצול ציני וממוסחר לגמרי של הסיפור שהתווה הרברט. רק הספר The Road to Dune כדאי, בעבור הקטעים הנוספים שמובאים בו מהטיוטות ל'משיח חולית' והסוף האלטרנאטיבי שלו.
הרברט אכן השאר ראשי פרקים לספר שביעי, אבל שני 'הכופרים' בלי ספק ידעו לסחוט אותו עד הדולר האחרון עם עוד כמה טרילוגיות.
[ניתן לראות ברשת את צילומי 2 הדיסקטים שהרברט השאיר בכספת, עם הסינופסיס המתוכנן לספר ה-7]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

seven + two =