ג'וזפה ורדי פוגש את המומיה ברמת גן : על המחזמר "אאידה"

למרות צרימות פה ושם המחזמר "אאידה " שמעלים תלמידי ב"בית צבי בכיכובה של עדי כהן היא הפקה סבירה ביותר . אבל המחזמר המודרני שמבוסס על אחת האופרות המפורסמות ביותר על מצריים העתיקה מזכיר יותר מכל דבר אחר דווקא סרט אימה מודרני מסדרת "המומיה".

לאחרונה במסגרת גל המחזמרים השוצף על במותנו-מחיי יצחק רבין ועד הווי הודי אפשר למצוא מחזמר מעט שונה . באולם תיאטרון היהלום ברמת גן בהפקת תיאטרון הספרייה מעלים תלמידי בית הספר למשחק "בית צבי מחזמר מודרני המבוסס על אופרה . האופרה "אאידה" של הקומפוזיטור האיטלקי המפורסם מהמאה ה-19 ג'וזפה ורדי.
"אאידה " היא אולי התוצר המפורסם ביותר של התרבות המערבית שעוסק מצרים העתיקה ( עם נתעלם מסרטי האימה השונים על "המומיה " למיניהם כמובן ) .

הסיפור מתאר את סיפור אהבתם הטראגית של אאידה, נסיכה , שהפכה לשפחה בארמון המלוכה המצרי וחולמת לחזור לאביה ולארצה , וקצין המשמר, רדמס, בארמונו של המלך, במצריים העתיקה שאותו היא משכנעת לעזור לה .סיפור האהבה הופך למשולש אהבה שבו לרוע המזל הצלע השלישית היא לא אחרת מאשר הנסיכה השחצנית בת פרעה, אמנריס המעוניינת להינשא לרדאמאס וכאשר היא מגלה את בגידתו במצרים (ומה שהרבה יותר נורא בה עצמה ) היא מצווה לקבור את שני האוהבים חיים בסיום טראגי.אבל  שני האוהבים מתאחדים בעולם הבא , וקמים לתחיה כמומיות בזמננו ומספרים לנו את סיפורם הטראגי  .

היוצרים השונים של אאידה

גם סיפור יצירתה של האופרה הוא יוצא דופן : האופרה הזאת הוזמנה מהמלחין האיטלקי המפורסם ג'וספה ורדי בידי הכאדיב של מצרים איסמעיל לשם הצגה בפתיחה החגיגית של תעלת סואץ ב- 1869 וזאת במטרה להראות לאנשי המערב את גדולתה של מצרים ( העתיקה , אבל גם החדשה ) .

 

אוגוסט מריאט

את הסיפור המקורי כתב הארכיאולוג המפורסם אוגוסט מריאט ממייסדי  המוזיאון המצרי בקהיר , שטען אז שהסיפור מבוסס על סמך אירועים אמיתיים מההיסטוריה המצרית שאותם חשף כביכול בחפירותיו.

 

פוסטרים  להצגות  של "אאידה "

למעשה הסיפור הוא מומצא לחלוטין וכמוהו השמות שאין להם קשר למצרים הפרעונית ( אאידה לקוחה כנראה משם יווני במצרים ההלניסטית שאותו חשף מריט בחפירותיו ) ושם הפרעה שבתקופתו מתרחשת העלילה לא מצויין במכוון. ייתכן שמקור ההשראה כלל לא היה מצרים העתיקה אלא מקור קדום הרבה פחות  אופרה של מוזיקאי בשם מסטסיו בשם "ניטי "מ-1756 שגם היא התרחשה במצרים העתיקה ושבה הופיעו דמויות בעלי שמות דומים וגם שם היה משולש אהבה כמו זה שבאאידה . הטקסט הנ"ל היה מפורסם ולא פחות מ32 קומפוזיטורים כתבו לו מוזיקה .
על פי טענה אחרת אחיו של מריאט ,אדוארד , יצר את הסיפור בעת שביקר את אחיו ב-1866. ואחד מבניו דרש מאז תמלוגים מהאופרה אך ללא כל הצלחה.

כך או כך  מריאט הוא זה שללא כל ספק תיכנן את התלבושות והתפאורות כדי שיהיו אותנטיים ככל האפשר . אבל מעולם לא קיבל שכר או תמלוגים על מאמציו .לאחר הצלחת האופרה מעבר למשכורתו הרגילה מהכדיב , דבר שהרגיז את יורשיו עד לטירוף לאור הצלחתה העצומה של האופרה.הכדיב איסמעיל עצמו טען במכתב לורדי שהוא שיכתב את העלילה במו ידיו וכמה זה נכון זה לא ידוע אבל אולי בגלל זה מריאט לא קיבל כל שכר מיוחד על עבודתו זאת . . יש גם טענות שהאיטלקי סולרה שגם הוא עבד בשביל הכדיב הוא שכתב את העלילה ולא מריאט אבל הנ"ל היה אוייב של ורדי ( הוא כתב עבורו את הליברטו לאופרה מתוכננת בשם "אטילה " וסירב להשלים אותה ) ולכן הקשר שלו לסיפור נשמר בסוד מיפני ורדי שהיה מסרב לעבוד על אופרה שנכתבה בידי בידי מי שהוא נכווה ממנו בעבר. .

ג'וזפה ורדי המלחין.

ורדי עצמו שלא היה מרוצה מהעלילה נתן אותה לכתיבה מחדש לקמיל דה לוש שכתב את הגירסה הצרפתית של הליברטו ,ואחריו אנטוניו גיאלנסזוני כתב את הגרסה האיטלקית ובסופו של דבר ורדי עצמו שיכתב סופית את העלילה .

פוסטר של "אאידה " מ-1872.

וכך אחת האופרות המפורסמות ביותר בהיסטוריה עברה בידי ידיים רבות ,ארכיאולוג צרפתי עם או בלי אחיו ,כדיב מצרי ,מחבר ליברטו איטלקי שהיה יריבו של ורדי ,ומנהל תיאטרון צרפתי וכמובן המוזיקאי עצמו לפני שהפכה ליצירת מופת . ואולי באיזו דרך מסתורית הצלחתה נובעת מהשילוב של כל כישרונותיהם של בני הלאומים השונים האלה .
אך  מסיבות שונות הצגת האופרה נדחתה עד 1871 וכך היא לא שימשה לבסוף  בפתיחה הרשמית של תעלת סואץ .
בכל מקרה באופרה זאת הצליח ורדי למזג מיזוג יחיד במינו של האווירה המצרית המצרית הקדומה כביכול עם מוזיקה בסגנון אירופי מערבי וליצור בכך סיגנון חדש של זימרה ומאז אופרה זאת אינה יורדת מהבמות .ויש הרואים בה את אחת משתי האופרות המפורסמות ביותר של העולם ביחד עם "כרמן " של ביזה .

המחזמר

בשנים האחרונות החליטה חברת וולט דיסני שזכתה בהצלחה גדולה עם העלאת מחזמרים על הבמה המבוססים על הסרטים המצוירים שלה מחזמרים כמו "היפה והחיה " ומלך האריות " לקחת את האופרה הקלאסית וליצור את סיפור העלילה מחדש כמחזמר עם מוזיקה חדשה ומודרנית ולזנוח לחלוטין את המוזיקה הקלאסית של ורדי ,מן הסתם מתוך ההנחה שהקהל המודרני הצעיר שוב אינו מסוגל להתמודד עימה . .. מבחינת חברת וולט דיסני היה בכך חידוש שהם מעלים מחזמר שעלילתו לא הוכיחה את עצמה תחילה כסרט שובר קופות . אך נראה שבמקרה זה הם סמכו על האופרה של ורדי כמקדמת המכירות.
עוד מאפיין יוצא דופן הוא שהמדובר בסיפור טראגי בניגוד לכל המחזמרים הקודמים של החברה אולם נראה שחברת וולט דיסני החליטה להתגוון גם מבחינה זאת ולא להיות ידועה רק כיוצרת מחזמרים לילדים ולכל המשפחה.

היוצרים של המחזמר הם האחראיים להצלחה המוזיקלית הגדולה ביותר של דיסני בכל הזמנים " מלך האריות "   טים רייס כותב המילים  ואלטון ג'ון המוזיקאי  .
אלטון ג'ון וטים ריס לקחו את האופרה המקורית של ורדי ומריאט ונותנים לה גירסה קלילה ברוח זמננו .
וזהו המסע השני של טים ריס למצרים העתיקה לאחר יוסף וכתונת הפסים שעשה עם ללויד ובר

מעניין שהסיפור בכלליותו מזכיר גם את סיפור המסגרת של סרטי "המומיה" המודרניים שככל הנראה היוו מקור השראה ליוצרים כמעט כמו האופרה הוותיקה של ורדי שגם בהם יש זוג אוהבים בוגדני שבגד במצריים ונענשים על כך בקבורה בחיים וזה ניכר במיוחד עם הפתיחה והסיום של המחזמר ההמתרחשים בזמן המודרני שבהם אנו מוצאים את עצמנו במוזיאון מודרני עם מומיות שבהן משתמרות נשמותיהם של אוהבים טראגיים ממצרים העתיקה ,עד שלפתע קמות הגוויות לתחייה ותחילות לספר את סיפורן . טריק קולנועי שחוק היישר מבית היוצר של "המומיה".

הנסיכה ב"אאידה"

המחזמר עלה על הבמות על רגל שמאל., וכמו לאופרה המקורית גם לו יש יוצרים רבים ומגוונים.
ההצגות הראשונות שלו ב-1998 היו כישלון נחרץ .לאחריהם הוא עבר מקצה שיפורים יסודי ביותר בעלילה בידי כותבים חדשים ועלה שוב על הבמות והפעם רץ בהצלחה גדולה. ארבע וחצי שנים על בימת ברודווי ולאחר מכן יצא לסיבוב הופעות בצפון אמריקה וארצות העולם למשך שלוש וחצי שנים נוספות . הוא זכה גם לאלבום כיסוי רב משתתפים שכל הכנסותיו היו קודש למלחמה באיידס ובין מבצעי שירי המחזמר שם היו סטינג ,טינה טרנר ג'נט ג'קסון ,ספייס גירלס ואחרים .. ונראה שיישאר על במות העולם עוד זמן רב.

הדמויות במחזמר.

סך הכל מחזמר נעים וקליט, ויש לשבח את יכולת השירה והמשחק של עדי כהן כנסיכה הנובית המרדנית ובן זוגה ניר שלמון בתור רדאמאס ורוני גופר בתור הנסיכה אמנאריס ,נותנים הופעה מכובדת בהחלט בהתחשב במגבלות של האולם ושל שאר השחקנים. הם גם מסוגלים בהחלט לשיר וזה חשוב הרבה יותר במקרה הזה מאשר יכולת המשחק .עם זאת חשבתי שדווקא התפקיד הקומי במקצת של אמאנאריס היה מתאים יותר לכישוריה של עדי כהן מאשר התפקיד הטראגי של הנסיכה הנובית .

השחקן הטוב ביותר בכל אופן היה נועם טלמון בתפקיד הקטן של אביו של רדאמס שבו הצליח להקרין אווירה חזקה מאוד של איש חצר זומם מזימות .

התלבושות של השחקנים לא מצאו חן בעיני כלל הן לא נראו קשורות כלל למצרים העתיקה אלא לזמנים שונים ומגוונים וזה פגם באווירה שאותה ניסו ליצור במחזמר.

כדאי לציין שזהו המחזמר השני של שחקני בית צבי בתיאטרון היהלום בכמה חודשים על מצרים העתיקה לאחר מחזמר על משה של דודו טופז ודווקא שם התלבושות והעיצוב היו מרשימים בהרבה.
ורדי זה לא , אולם בתור תחליף לקהל מודרני שרגיל יותר למוזיקת פופ ורוק זהו תחליף סביר בהחלט.ניתן בהחלט להעלות על הדעת שכאשר ישאלו ילד של היום בעוד כמה שנים האם הוא זוכר את המוזיקה של "אאידה " הוא יתחיל לפזם את המוזיקה של אלטון ג'ון. מה שיכול להעלות מחשבות נוגות על היחס ליצירות קלאסיות , אבל מצד שני יש כאן גם ניסיון לגיטימי להתמודד מחדש עם חומר קלאסי .

 עוד על המחזמר "אאידה"

 

צפו במקדימון לגירסה האמריקנית של "אאידה "

אאידה המחזמר בויקיפדיה

ביקורת אמריקנית

ביקורת אנגלית על המחזמר בברודווי

 

אאידה בוינט

עדי כהן באאידה
טרגדיה מבית דיסני 
ביקורת של צבי גורן

האופרה "אאידה"

אאידה בויקיפדיה

יהואש הירשברג על שפתה האופראית המוזיקלית של "אאידה "

ניתוח סרטי מומיות 

המחזמר "משה" של דודו טופז