העיתונאית שירי לב ארי פירסמה היום בהארץ מאמר מעניין על סדרה חדשה של סיפורי הרפתקאות ספורטיביים שיוצאת לאור בעברית והיא עיבוד של מקור גרמני .
טוב ויפה ,טוב שהז'אנר שמת מזה שנים מראה סימני תחייה ( ואני עצמי הכנתי כתבה מקיפה על נושא תולדות ז'אנר סיפורי הספורט בישראל שאמורה להתפרסם מתי שהוא בעתיד הרחוק ככל הנראה בקובץ של מאמרים על תולדות הספורט בישראל ) רק חבל שבכתבה נפלו כמה שגיאות מוזרות .
הציטטה הפותחת את הכתבה ושנלקחה ישירות ( ובלי שום נתינת קרדיט ) מכתבה באתר זה מיוחסת נכונה לסיפור בשם "דרכי האינסוף" . אלא שבניגוד למה שלב ארי כותבת סיפור זה אינו שייך לסדרת הספורטאים הצעירים של אבנר כרמלי אלא לסדרת ספורט אחרת בשם "רפי צור " שכתב אהרון אבדי . ולב ארי הייתה חייבת להיות מודעת לזה היטב מאחר שזה כתוב במפורש בכתבה שלי שממנה היא לקחה את הציטוט.
למה לא לתת את הקרדיט למחבר שמגיע לו ? מדוע לשנות את העובדות שלא לצורך ?
וחוץ מזה השמות של הספורטאים הצעירים של כרמלי אינם רפי לוי ואלון קפלן כפי שהיא כותבת אלא רפי גבעון ואלון לוי .
פרטים קטנים אולי אבל אם היא טעתה בפרטים קטנים כאלה שהם באמת קלים לבדיקה ולבירור אז במה עוד היא טועה?
3 תגובות על “זה לא רפי ( גבעון ) זה רפי ( צור )”
מידע העיתונאי צריך לצרף מראה מקום, כמו היתה זו עבודה אקדמית? מה היה עוזר לקוראים הקרדיט לך (בהנחה שלקחה מכאן את הציטוט?)? היה משנה את הבנתו במשהו? היא אפילו לא ציטטה אותך, רק ציטוט שמצטט אותך. לו היתה נותנת קרדיט, היתה עושה לך אולי כבוד – אבל מקשה על קוראיה.
זה בכלל לא חשוב אם היא נתנה לי קרדיט או לא ואני לא מבין למה אתה עושה מזה עניין ,זה בכלל לא היה הנקודה כאן.
הנקודה פה אם לא קראת היטב היה מדוע היא שינתה שלא לצורך את שם מחבר הקטע שאותו היא ציטטה.
מגיע לך פירגון ומילים טובות על הכתבות שלך
רציניות אחריות יסודיות מקצועיות
כתיבה נקייה ממנייריזם מצועצע
עיתונאות במיטבה.
אתר משובח ואיכותי.
יישר כוח.