ההיסטוריון החובב איתי בחור יצר את אחד הספרים המקיפים ביותר וללא ספק גם הקריא ביותר עד כה על תולדות המתיישבים הראשונים במושבה זיכרון יעקב. הוא נותן את התיאור השלם של פרוייקט ההנדסה האנושית ,אולי ראשון מסוגו , שבוצע שם בידי הברון אדמונד רוטשילד שמטרתו הייתה להפוך "עכברי " עיר ועיירה יהודיים מרומניה לאיכרים גאים ועצמאיים בתקופה של כמה שנים בודדות. |
את הספר הזה לא תמצאו בשום חנות . הוא יצא לאור בהוצאה פרטית של המחבר אפשר להשיג אותו רק ברשת . ועדיין ואולי בגלל זה מאחר שהמדובר בעבודת אהבה זהו אחד הספרים המרשימים והיפים ביותר שיצאו בשנה האחרונה.ספר שמדהים בכמות עבודת המחקר שהושקעה בו.
הספר "פעמון סדוק " של היינן וחוקר ההיסטוריה איתי בחור הוא ספר יוצא מהכלל שמועטים כמוהו כיום פרי יצירתו של מחבר פרטי שאינו קשור למוסדות האקדמיה או להוצאה עשירה. הוא כתב ספר על הנושא המאוד לא "ריטינגי " של ימי ה"עלייה הראשונה" על תולדות המתיישבים הראשונים של זיכרון יעקוב מ-1881 ועד שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. נושא שעליו בדרך כלל אפשר למצוא חומר רק במחקרים אקדמאיים יבשים בכתבי עת המיועדים לכמה מאות או עשרות חוקרים יודעי ח"ן . ושהתבסס על מחקר של לא פחות 15 שנה של נבירה בארכיונים ישנים וספרים מאובקים .
הספר הזה הוא מדהים עוד יותר בכך שמחבר מן הסתם ידע מראש שכל ספר שיכתוב בנושא כזה ועוד לאחר השקעה עצומה כל כך בזמן ובמאמץ ספק אם יזכה להצלחה חומרית או אף לפירסום אקדמאי ובכל זאת עשה זאת בניגוד למקובל בתקופתנו מבלי שאף קרן ציבורית או אוניברסיטאית תממן אותו והכל על חשבונו ובלי תקווה לקבל על כך תואר או תמורה אקדמאית כל שהיא. רק מתוך רצון עיקש לדעת ולידע לזכור ולשמר את סיפורם של אנשי העלייה הראשונה וסיפור יסודה של זיכרון יעקב תוך מאבקים אינסופיים ומייאשים . .
איש אשכולות.איתי בחור , יינן סופר והיסטוריון איתי בחור שתחום הכשרתו הוא בביולוגיה מולקולארית והתמחה בהנדסת צמחים פרסם לפני כן שלושה ספרים שהם על תחומים שונים לחלוטין
|
שפני הנסיונות של זכרון יעקב
הבארון אדמונד רוטשילד אבי הייישוב היהודי החדש בארץ ישראל ומהנדס אנוש.
בחור עוסק בתקופה שלמרות חשיבותה העצומה כמעט אינה ידועה בציבור הרחב ורק סופרים מעטים עסקו בה משום מה. ,למשל שולמית לפיד בספרה גיא אוני "שעסק במושבה ראש פינה. מאחר שאנשי עלייה שנייה ושלישית הפכו לדומיננטיים מבחינה פוליטית בישוב בארץ ישראל ולאחר מכן במדינה הם הפכו גם למושא עיקרי של כותבי ההיסטוריה והשכיחו כמעט את העלייה הראשונה שבאה לפניהם .
איתי בחור צאצא של אותם אנשים דור רביעי לכורמים של העלייה הראשונה בא לתקן את המעוות .
זהו תיאור מרתק ובמקומות שונים מדהים של עליית הבילויים לארץ ישראל אותה קבוצת אנשים שעלו מרומניה לארץ ישראל מתוך כוונה לפתוח בחיים חדשים שכמוהם לא היו מוכרים להם כלל בגולה,חיים של איכרים בשנת המפתח 1881. בחור מתאר את האנשים האלו שעד כה תוארו כקבוצה אחת חסרת פנים אחד לאחד והופך אותם לפני הקורא כמעט לדמויות חיות ונושמות ואת מערכת יחסיהם עם אנשים שונים כמו הדיפלומט והמיסטיקן הבריטי לורנס אוליפנט עם אישתו היפה והמוזרה ועם המשורר נפתלי הרץ אימבר הידוע היום בעיקר כמחבר ההימנון הלאומי "התקווה "כמו גם אנשי הישוב הישן בירושלים העוינים החוששים (בצדק) מהיהודים הלא חרדים האלה שהם יביאו לשינויים לא רצויים מבחינתם בארץ . ומעל לכל את מערכת היחסים עם האיש שתמך בהם ומימן אותם לאורך כל הדרך אבל גם היווה מכשול חמור ביותר בדרכם ובחייהם המיליונר והיזם אדמונד דה רוטשילד שזכה לכינוי "הנדיב הידוע ".
הברון רוטשילד עצמו מצטייר מהספר כמעין יזם היי טק של זמנו ששאף להטיב עם הקהילה היהודית העולמית בפרויקט רדיקאלי מרחיק ראות וארוך טווח .
אדמונד רוטשילד החליט להקים ישוב יהודי ואיכרים יהודיים מסוג חדש שמעולם לא היה קיים כמוהו בארץ ישראל או בכל מקום אחר. מהדרך שבה מציג בחור לפינו את הסיפור ברור שרוטשילד התייחס לאנשי העלייה הראשונה שבמושבותיו כמעט כמו אל שפני ניסיונות במאמציו העקשניים ליצור "יהודי חדש" איכר חקלאי חסון ארץ ישראלי . היום היינו קוראים למה שרוטשילד ניסה ליצור בזיכרון יעקב ובעוד כמה מושבות בסוף המאה ה-19 סוג של "הנדסה אנושית".
הברון אדמונד רוטשילד ואישתו בביקור במטעים בזכרון יעקב .
אבל לא תמיד התוכניות הגרנדיוזיות שלו הצליחו , נהפוך הוא לרוב הן נכשלו.
בחור משחזר לפנינו את סיפור המאבק בין המתיישבים העקשנים ובין הברון שעם כל תמיכתו העיקשת בהם ,הצליח תמיד לבחור את האנשים הגרועים ביותר לניהול ענייניו במושבה .פקידים שהתגלו שוב ושוב כסוג של עריצים קטנים מהסוג שהיה נפוץ אז ( והיום ) במושבות אימפריאליות. אלא שהאיכרים התגלו שוב ושוב כאנשים מסרבים לקבל מרות רודנית ומרדו שוב ושוב גם אם הדבר הביא לחמת זעמו של המממן העיקרי שלהם.. במושבות היו אנשים שונים שנאבקו בפקידיו הרודניים של הברון וכמה מהם כמו אביו של איש אירגון ני"לי לעתיד ,אבשלום פיינברג נאלצו כתוצאה ממרדנותם לעזוב את זכרון יעקוב.
ומלבד זאת הפרויקט הענק מטבע הדברים התגלה כקשה ומסובך יותר ממה שכולם ציפו . התוכניות של כל הצדדים הן של הרוזן והן של האיכרים השתבשו שוב שוב. אירעו מגפות ואירועי טבע שונים שהביאו לחיסול היבולים שלהם . גם הקהל היהודי בחו"ל התגלה כמי שבניגוד לציפיות לא התלהב לקנות את תוצרת המושבות . האיכרים מצאו עצמם שוב ושוב על סף רעב ואכזבה קשה וצורבת אבל המשיכו במשך עשרות שנים..
בסופו של דבר אחרי שנים רבות של ניסוי וכישלון הצליח פרויקט המושבות כנגד תנאים קשים ביותר אם כי רוב המתיישבים של הדור הראשון כבר לא היו שם כדי לההנות מזה.אבל רוטשילד עצמו בניגוד לכל הציפיות זכה לראות בהצלחת המושבה שהקים וביקר בה עוד בשנות העשרים עם רעייתו .
בחור מסיים את הספר בתיאור של הפרשה המפורסמת ביותר בתולדות זיכרון יעקב ,פרשת רשת הריגול השנויה במחלוקת ניל"י ,שהיא האירוע הידוע ביותר מתולדות זיכרון שיהיה ידוע לאדם הממוצע ברחוב ,אם זה בכלל ידע משהו על תולדות הישוב בתקופה זאת (בעיקר הודות לספרה של דבורה עומר "שרה גיבורת נילי ".)
בחור מציג לפנינו את הסיפור עם שפע מדהים של תמונות ופרטים שמראים על מחקר מעמיק ביותר.בחור מן הסתם סקר את כל הספרות הרלבנטית בנושא והוסיף לה עוד הרבה משלו . הוא הבין שאין זה מספיק להציג את מה שקרה רק במילים יבשות אלא מקפיד לשלב כל עמוד עם תמונות ותצלומים של התקופה וכתוצאה הקורא כמעט מרגיש את עצמו במסע בזמן לאותה תקופה.יש תמונה אחת ולפעמים יותר בכל עמוד מה שמראה על ההבנה של החשיבות של הצד הויזואלי הבנה שרוב החוקרים האק'דמאיים אינם מודעים לה.
משיחה שניהלתי עם בחור במהלך שבוע הספר הוא טען שהמציאות המדויקת היא תמיד החומר המעניין ביותר . טענה שאינני מסכים לה ( המציאות לעולם אינה יכולה להשתוות לדמיון ) אבל הוא בהחלט מוכיח אותה בספרו זה =.
מובן שספר כזה "לא רייטינגי " אי אפשר היום לשווק בחנויות סטימצקי שמן הסתם יסלקו אותו מהמדפים בתוך כמה שבועות וההוצאה במקרה רגיל הייתה גורסת אותו אחרי כמה חודשים או שנים. דבר שהוא שובר לב במיוחד עבור סופר שהשקיע בספר 15 שנים מחייו .
אבל ההתפתחויות הטכנולוגיות שינו את המצב הזה. בחור התחכם לשיטות השיווק המקובלות וכעת מוכר את הספר דרך אתרו שבאינטרנט .ובאופן תיאורטי הפרויקט שמאחוריו יקבל סוג של חיי נצח שספרים רגילים שנמכרים רק בחנויות סטימצקי אינם יכולים לקבל .
. בשיחה עימי בדוכנו בשבוע הספר בגני יהושע בתל אביב הוא טען שהוא מתפרנס ממכירת ספרו דרך אתר האינטנרט שלו . אם זה נכון ואין כאן הגזמה פראית הרי יש כאן מעין פריצת דרך בתחום שיווק הספרים בידי הסופר שיש בה משום בשורה על מה שצפוי בעתיד .
אבל חבל שבחור לא טרח להכניס ביבליוגרפיה של מקורות שבהם השתמש ושבהם יוכל הקורא המעוניין למצוא חומר נוסף בתחומים אלו . ביבליוגרפיה כזאת היא בגדר חובה במחקרים אקדמאיים ומבחינת החקור האקדמאי היעדרה הופך את הספר לכמעט חסר ערך חבל מאוד שגם אין אינדקס של שמות שעל פיו אפשר לחפש בספר שמות ונושאים שונים.
למרות החסרונות האלו יישר כוח לאיתי בחור על הפרויקט אדיר שלו וההשקעה. הספר מומלץ מאוד לקוראים רגילים וגם למורים שמחפשים חומרים לעניין עימם את התלמידים בתולדות ארץ ישראל . ספרו החדש הוא מרחיב אופקים מאוד ולמדתי ממנו רבות .והוא גם סיפור מעניין מאוד על המאמץ האדיר להגשים חזון ,שברו, לבסוף הצלחתו.
"הנדיב הידוע" בצילום מפורסם.
קישורים רלבנטיים
האתר של "פעמון סדוק"
האזינו לתוכנית "שבת עולמית " של יצחק נוי על "הפעמון הסדוק "
איתי בחור על בית החולים לילדים הראשון בירושלים ובמזרח התיכון כולו
קבר הברון רוטשילד ואישתו באחוזת קבר בגן הנדיב בזכרון יעקב
4 תגובות על “שפני הנסיונות האנושיים של זיכרון יעקוב: סקירה על "הפעמון הסדוק " מאת איתי בחור”
אלי שלום,
הכתבה הישרה והמפרגנת שלך אודות ספרו של בחור, והמהלך שלו למצוא פתרון לחשוף את ספריו מבלי לזהם אותם באינטרסים מסחריים נגעה בי. דבריך אודות המחויבות של סופר להשקיע רבות כל כך ולמצוא ערוץ ביטוי בצד זרם המסחר המרכזי, מעוררים אופטימיות.
גם האתר שלך, שעורך בעקשנות ובהתמדה ביקורת ספרים ללא משוא פנים, בלי התחשבות ברוכשי פרסומת עיתונאית ובלי חנופה לשוק, הוא סנונית חשובה שאולי מבשרת את בוא האביב התרבותי המיוחל. יישר כוח.
בחור מלצר לבנטיני: יודע 5 מילים בחמש שפות. הוא אולי למד ביולוגיה מולקולרית מה שלא הופך אותו לביולוג מולקולרי. הוא אולי כתב ספר על זכרון, אבל הספר מלא כ"כ הרבה אי-דיוקים וכ"כ הרבה פניות אישיות שזה מוכיח שגם היסטוריון הוא לא. הוא גם לא סופר כי לא הספר הזה ולא האחרים שלו מצטיינים באיזה כשרון יצירתי ספרותי.
לאי הדיוקים שלו ?
שלום איתי, שמעתי שכתבת על אליעזר רוקח מצפת, איפה אני יכולה לקרוא את זה
תודה רבה