web analytics
קטגוריות
היסטוריה

האיש שגילה את "דרך בורמה"

  

הפתיחה לסיפור המצוייר "דרך בורמה " מאת מרדכי אלון "דבר לילדים 1967

ייתכן שהדרך המפורסמת ביותר בתולדות מדינת ישראל היא" דרך בורמה ". דרך שנקראת על שם דרך שהפעיל הצבא בבריטי בעת מלחמתו ביפנים בבורמה

דרך בורמה הישראלית הייתה בעלת חשיבות קריטית לשבירת המצור על ירושלים שיכול היה להביא לכיבושה היא הייתה הדרך החלופית שאפשרה גישה לירושלים הנצורה במלחמת השחרור, ועקפה למעשה את מוצבי הירדנים שהיו ממוקמים באזור לטרון . ללמשה ( מוסה ) אשד הייתה חשיבות קריטית בגילוי דרך זאת וכאן מובא סיפורו .

 

ירושלים הייתה נתונה במצור בידי הירדנים ובעיר שררה אווירת ייאוש. מנות המזון הופחתו ומים חולקו במשורה. תורי ארוכים הזדנבו ליד נקודות החלוקה וליד ברזי המים והמשאבות .היה ברור שיש לפרוץ את המצור שכן אחרת העיר עלולה ליפול .ניסיון נואש לפרוץ את הדרך לעיר נעשה כשיצאו כוחות בפיקודו של האלוף דוד מרכוס[1] לתקוף את לטרון שממנה חלשו הירדנים על הדרך לירושלים. התחולל קרב עקוב מדם, אך הפעולה נכשלה, הייתה זו תבוסה גדולה, והכוחות הישראליים נסוגו באחת. ירושלים נותרה נצורה כשהייתה ואיש לא ידע מה אפשר עוד לעשות. אז התגלתה "דרך בורמה "[2] שהביאה להצלת העיר ואולי גם המלחמה כולה.

דודו של כותב שורות אלה ,משה (מוסה) אשד איש יחידת גבעתי הוא האיש שעבר בנתיב זה לראשונה יחד עם שלושה עמיתים וכאן נביא את סיפורו .


[1]מפקד חזית ירושלים שעל חייו נכתב ספר ונעשה סרט הוליוודי בכיכובו של קירק דאגלאס בשם "הטל צל ענק".

[2]דרך בורמה המקורית עקפה את הדרך הראשית מבורמה לסין, דרך בה שלטו היפנים. נתיבה עבר באזורים הרריים קשים ביותר לתנועה, ומטרתה הייתה להעביר אספקה לבעלות הברית. סלילתה אפשרה להתגבר על היפנים.

 

מוסה מספר :

בסוף מרץ 1948, לאחר ששלוש שיירות מגוש עציון, חולדה ויחיעם לא הצליחו לחדור לירושלים החליטו במפקדת ההגנה שיש צורך לשנות את השיטה ושיש צורך להקים כוח גדול שיפרוץ לאזור. אז ארגנו את מבצע נחשון ריכוזו כמה חטיבות והקימו שלושה גדודים .

ב-1 באפריל הועברו היחידות מתל אביב, אבל היה מחסור בנשק. אז הוצאה פקודה להפריש נשק עבור מבצע הפרישה. אז הגיעו משלוחי נשק מצ'כיה ואפשר היה לחלק לכל חייל נשק אישי. אז החל הכוח הגדול להתארגן . ב-13 באפריל העבירו שיירה גדולה עם אספקה לירושלים . ב19 באפריל העבירו שיירה גדולה שכללה מכובדים כמו בן גוריון .

תם מבצע נחשון והחל מבצע הראל, על כל משאית התמקמו חיילים. אנחנו היינו אנשי גבעתי במחלקה של שלושה משוריינים – "הליווי הצמוד מגדוד 54". תפקידנו היה ללוות את השיירה. אני הייתי קצין מודיעין של הגדוד. כשעברנו ליד הכפר הערבי דיר איוב, נפתחה עלינו אש קשה ונאלצנו להמשיך בחסות החשיכה . הכנופיות הערביות תקפו את המכוניות. חיילים רבים נפצעו וחלק מהמכוניות שנפגעו הן המשוריינים שנמצאים היום לצידי הכביש .

 

במסגרת מבצע "מכבי" הצליחו כוחותינו לאחר קרבות כבדים להשתלט לזמן קצר על דיר איוב ולטרון .ומיד תוכננה שיירת אספקה וציוד לעיר הנצורה אולם רק משוריין אחד הצליח להבקיע לתוך העיר ב-15 במאי, ושיירה זו כונתה "שיירת היתום".

ב-17 במאי הצליחו להעביר עוד שיירה עם 25 מכוניות. בדרך מצאו שם בחור שנעדר בקרב קודם והתברר שהוא התחבא במערה ואכל שם חרובים במשך חמישה ימים וברגע ששמע את הבחורים שלנו הוא יצא החוצה וצעק אליהם .אני נתתי לו מים למעלה . והחזרנו אותו אל היחידה שלו . ואחר כך שוב נחסם הכביש . 

אותו השבוע אני התמניתי לקצין המודיעין של מרחב באב אל ואד . אז התחיל מבצע בן נון שמטרתו הייתה לכבוש את לטרון ואז הוקמה חטיבה חדשה בשם חטיבה 7 . מבצע בן נון לא הצליח ב29 במאי החליטו על מבצע בן נון ב' . שבמסגרתו נכבשו כמה כפרים ערביים . אבל במסגרת כל האירועים האלה אנחנו היינו בירושלים מנותקים . הדרך חזרה נחסמה על ידי הערבים  ואי אפשר לחזור " .

  

 
  

מוסה נשאר בירושלים כשהוא מנותק מיחידתו בגבעתי שהיו עסוקים בקרבות באזורי הנגב דבר שגרם לו תסכול עמוק . 

  

 ב-27 למאי יצאו מירושלים שלושה פלמחניקים בראשות אריה טפר לביתו בתל אביב והגיעו בדרך לא דרך לחולדה.

אריה טפר וידידיו נחשבים על פי אחת הגירסאות למי שגילו את דרך בורמה אולם על פי מוסא הדרך שבה עברו כלל לא הייתה  בתוואי של מה שנקרא לאחר מכן דרך בורמה, זאת הייתה "דרך לא דרך" דהיינו שבילים קשים למעבר שדרכם לא יכלו לעבור מכוניות וג'יפים.  טפר על פי אחת הגרסאות נטש למעשה את ירושלים, בה הסתכסך מסיבות שונות עם עמיתיו. מסעו זכה אמנם לפירסום כתוצאה מכתביו של הסופר מנחם תלמי אולם לא היה לו קשר רב לגילוי דרך בורמה "האמיתית" .

בינתיים החליט מוסא שגם הוא יכול לצאת ולחבור ליחידה שלו במקום להישאר "תקוע" בירושלים .אלא שמוסה ידע כמו כולם שהדרך היא חסומה ומסוכנת מאין כמוה והאגוז הבלתי אפשרי לפיצוח ששמו הוא לטרון עדיין היה בידי הירדנים .הסיכויים לפתיחת דרך חדשה בקרוב נראו בקלושים ביותר אך הוא החליט לצאת בכל זאת ובתוואי חדש שלא נוסה עד כה בתקווה לעבור דרך משמרות האויב .

בוקר אחד שמע מוסה כי חטיבה 7 כבשה את  הכפרים בית ג'זין ובית סוסין.עתה משהשתלטו יחידות חטיבה 7 על שני הכפרים בית ג'זין ובית סוסין והתבססו בהם נמצאה בידיהם דרך ארץ רצופה מחולדה והשפלה ועד לשתי הכיפות הנמצאות מערב לדרך  הרטוב שער הגיא .ואילו מדרך זאת מזרחה שוב הייתה חטיבת הראל בשליטה מלאה  בשטח לאורך דרך העפר העולה מכביש הרטוב לבית מכיר ממשיכה משם לסריס ומגיע לכביש הראשי שלמרגלותיה . בין שני אזורים אלה נותר הרצועה צרה ברוחב של שניים שלושה קילומטרים אשר הפרידה בין שני האזורים שבידיים עבריות.לכל אורכה של דרך עפר זאת עברה דרך עפר אשר חיברה את הדרך היורדת מבית מחסיר עם הכביש הראשי לירושלים כ4 ק"מ מערבית משער הגיא . בדרך עפר זאת היו הערבים וחילותיהם משתמשים כלה זמן בעקפם את קטע הכביש הראשי שמוקש על ידיהם . בין בית סוסין שבידי החטיבה ובין דרך עפר זאת חצץ מרחק של פחות מקילומטר ללא דרך .דרך העפר עברה בתוך ואדי ורכס גבעות הפריד בינה לבין רכס לטרון דיר איבו שבידי הלגיון הירדני. . מוסא  הסתכל על המפה וראה  שהמרחק בין שני המקומות הוא חמישה קילומטר והחליט  שאפשר לבחור את הציר הזה למסע רגלי ושההליכה ברגל בשטח זה באזורים היא אפשרית . עדיין המבצע נראה כמסוכן ולא ככדאי בגלל הערבים שהסתובבו שם .

 האנשים  בירושלים חשבו שדעתו השתבשה עליו,   תוכנית המסע הייתה מסוכנת ביותר אבל מוסה היה והיננו אדם שהיכיר את האזורים האלה  כאת כף ידו והעובדה שמשהו נחשב לבלתי אפשרי מעולם לא הטרידה אותו ביותר.  המפקד במקום נתן לו לבסוף בחוסר חשק אישור לצאת לדרך "על אחריותו בלבד".

התוכנית של מוסה הייתה פשוטה  אם גם מסוכנת: להסתנן בין ההרים ולהגיע בחסות החשכה אל חולדה הנקודה העברית הראשונה מהעבר השני של הקווים . מוסה היכיר היטב את האזורים האלה עוד מהתקופה שהיה נער כאשר נהג לערוך שם טיולים ומהתקופה של שירותו הצבאי כאשר הוא חבריו נהגו לערוך באזורים אלו מסעות אימונים . כך שהסביבה הייתה נהירה לו היטב ואת כל הידע המפורט שלו על האזור התכוון לנצל כעת במסגרת המסע המסוכן. הוא מצא לו שלושה שותפים שהיו מוכנים לסכן את חייהם ולהצטרף אליו.

 אלה היו פלמחניק שמואל ללקין שקיבל אישור חופשה מהראל ,  קצין קשר של אלכסנדרוני שנתקע בירושלים ביחד עם מוסה , אבא טורקלטוב איש אכ"א שנשלח לבצע את רישומי החיילים הנמצאים במרחב ירושלים.   כולם אנשים מיחידות וחטיבות שונות שלא הכירו זה את זה אבל החליטו לצאת למסע המסוכן ביחד .

בלילה של ה-28 במאי הם הצטיידו בנשק ומימיות ועם רדת הערב היו נכונים לצאת .מעט מחבריהם שידעו על התוכנית המסוכנת באו להיפרד מהם ולאחל דרך צלחה. הארבעה נופפו בידיהם לשלום ונעלמו במעלה הגבעות המיועדות אל שער הגיא .

 

בדרך הם שמעו צרורות בלתי פוסקים של יריות , ואם כי לא ידעו את מקורן נראה שהם היו של חיל האויב שאם היה עולה עליהם כי אז מותם היה בטוח. אולם ארבעת הלוחמים המנוסים המנוסים הקפידו שלא להשיב באש וכך לגלות את מקומם דבר שאולי היציל אותם ממות בטוח. האויב לא גילה אותם .הם יצאו ממקום המסתור והמשיכו במסע.

בזהירות הם גלשו מהגבעות ולאחר כשני קילומטרים היגיעו לנקודה שבה היה עליהם לטפס בשביל הצר והקשה לבית סוסין .

הם האיצו את התקדמותם וכשהיגיעו קרוב לפסגה שמעו קריאה "ששון " וקראו בתשובה "הפורצים! " הסיסמה המקובלת במרחב הראל אלא שזאת לא הייתה הסיסמה שהיה צריך לענות שם שהייתה צריכה להיות "ושמחה".

מה שקרה היה שהחיילים היהודיים ששמו לב לדמויות המתקרבות מאיזור ההפקר חשדו שהם ערבים ורק החלטתו של המח"ט במקום יהושע ארבל שהחליט לקרוא את הסיסמה הצילה אותם היו אלה אנשי הגדוד ה-52 שנשלח לתקוף את המשלט דיר איוב במבצע בן נון ב' ולמוסא התברר שאת רוב האנשים הוא  מכיר.

אנשי הגדוד המשיכו לדרכם   לכיוון גבעת החתולה  להתקפה על משלט דיר איוב בעוד שמוסה וקבוצתו המשיכו מערבה עד שהגיעו לבסוף ליעד לחולדה באור היום. ובכך הם הוכיחו שאפשר לעבור מירושלים לחולדה.

אך אם ציפו לקבלת פנים נלהבת  אחרי המסע המפרך הם טעו. חולדה הייתה בדיוק אז תחת התקפה מטוסים מצריים והלוחמים נאלצו לתפוס מחסה מפני התקפת המטוסים . כשסיפרו שהגיעו זה עתה מירושלים הנצורה התקשו האנשים להאמין להם .

לאחר מכן נכנס מוסה  לחדר האלחוט ושידר הודעה למפקדם ששלום להם וכי המסע עבר בהצלחה ללא נפגעים.

משם המשיכו מוסה ואנשיו לעקרון . הוא הגיע לביתו בתל אביב ולמחרת חזר לתל נוף לגדוד 54.

מוסה ועמיתיו הראו מעבר לכל ספק שאפשר לצעוד בנתיב החדש ברגל מירושלים לתל אביב אולם לצרכי האספקה לירושלים השאלה החשובה הייתה: האם ניתן יהיה לעבור בדרך שהתגלתה גם במכוניות ?

ביום לאחר המסע הפרטי של מוסע ואנשיו בליל ה-29-30 במאי עברו בנתיב החדש שני ג'יפים צבאיים משני כיוונים שונים  בג'יפ אחד נסע עמוס חורב  ובגיפ השני חייל בשם אליהו סלע שכונה  "רעננה ".  וכאשר  נפגשו לבסוף הג'יפים, הבינו שיש דרך לעלות בירושלים שאינה חסומה בידי הירדנים.  אז ארגנו שבעה ג'יפים והתחילו להעביר מירושלים. הם נסעו במקביל. ימים אחדים לאחר מכן יצאה שיירה בת עשרה ג'יפים לדרך כשהיא עמוסה תותחים ופגזים השיירה יצאה בחסות החשכה אולם בשל תקלה שאירעה בדרך נאלצו הם לחזור על עקבותיהם במחצית הדרך . למחרת יצאה שיירה חדשה ואחרי קשיים ללא סוף בנסיעה דרך שאינה מתאימה כלל לכלי רכב הצליחה לבסוף להגיע לשער הגיא ומשם הייתה הדרך לירושלים בידי כוחותינו . הג'יפים המשיכו במסעם כל לילה בספקם לעיר הרעבה מזון ותחמושת .בצד הג'יפים עמלו כמה עשרות פרדות ואפילו גמלים. בנתיים הובהלו למקום טרקטורים ,מכונות יישור חוצבים וסוללים שבנו שם את דרך בורמה הלגיון הירדני ניסה כמה פעמים להפריע את העבודה על ידי הפגזות אולם לשווא פעם או פעמיים ניסו הערבים אפילו לכבוש את המקום אך ללא הצלחה .דרך בורמה הפכה לעובדה ולנתיב היחיד לירושלים .

לאחר מכן עבר מוסא לנגב שם נלחם בנגבה .הוא היה בין מקימי פלוגת "שועלי שמשון ".
 ובין המבצעים הרבים שבהם נטל חלק הייתה גם פעולת נחיתה בעורף המצרים.
האירוע החשוב ביותר שהיה  מעורב בו היה כיבוש חוליקאת וגם פעולת נחיתה בהתחלת מבצע יואב  הוא פיקד  על מחלקה שכבשה  את  משלט 123 בחוליקאת . הוא נתן שם  את הפקודה הסתער וטף כדור בלסת  בעת  שהיחידה הסתערה .

לאחר מכן היה בצוות הדיונים בין ישראל והירדנים והיה בין האנשים שקבעו את טוואי הגבול  עם ירדן בין חוסבאן לבית גוברין .

היום יש לו סוכנות נסיעות משגשגת  אבל הוא עסוק גם בכתיבת ובעריכת ספרים שמתארים את תולדות יחידתו במלחמת העצמאות . שני ספרים כאלה יצאו לאור בשנים האחרונות : ."חיל השדה "("הח"יש" ) במחוז תל אביב:אוסף סיפורי חברות וחברים ( הוצאת אירגון חברי "ההגנה " במחוז תל אביב ,2001)  ". ו"גדוד 54 גבעתי במלחמת העצמאות "  ( הוצאת גדוד ותיקי גדוד 54 , 2004) שבו נימצא תיאורו המפורט בגוף ראשון של המסע הראשון בדרך בורמה . כמו כן הוא המארגן והמנחה הקבוע של כנסי אנשי "ההגנה".

 

"דרך בורמה " בספרות

הסיפור גילוי דרך בורמה הפך למפורסם והופיעו עליו גרסאות שונות ומשונות וסותרות . אנשים שונים יחסו לעצמם את גילוי הדרך .הסיפור הפך גם למקור לגרסאות בדיוניות שונות :

המספר מנחם תלמי  שספרו הראשון נקרא "הנתיב החדש : דרך בורמה . (ספרית כיס לחייל העברי ,שרות התרבות של צבא ההגנה לישראל , 1948  )  פורסם מיד לאחר הגילוי   ותיאר את גילוי הדרך (ואוייר בידי נחום גוטמן ).

את הגירסה הראשונה של הסיפור של תלמי כפי שהופיע בכתב העת "מולד " כבר ב-1948 תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " ברשת כאן :

"פורצי הדרך "

שיירה בדרך בורמה.איור לספרו של מנחם תלמי "הבחורים לא הכזיבו".

תלמי שילב גירסה בדיונית של  סיפור הגילוי בספרו  לבני הנעורים "הבחורים לא הכזיבו " ( 1951 ,ובמהדורה מורחבת תחת השם "יחי האומץ"  ב-1970)  וגירסה שונה בספר "שיירות באש" ( 1957 ).

  

 

 

  שיירה בדרך בורמה .איור מאת אורה איתן ל"יחי האומץ , מאת מנחם תלמי . מהדורת 1970.

  

 

איורים  של נחום גוטמן לספרו של מנחם תלמי  "הנתיב החדש : דרך בורמה . (ספרית כיס לחייל העברי ,שרות התרבות של צבא ההגנה לישראל , 1948 :  על דרך בורמה.

בכרך "מקראות ישראל לכיתה ד' שהופיע בהוצאת מסדה בשנת תשכ"ו פורסם סיפורו של יהודה סלוצקי "דרך חדשה לירושלים " ( שפורסם במקורו ב"דבר לילדים " ב-1950) . הסיפור שהוא עיבוד דמיוני של סיפורו האמיתי של מוסא תיאר כיצד מירושלים הנצורה יוצא הלוחם עוזי כדי למצוא מעבר למכוניות וג'יפים שדרכם יוכלו להגיע לעיר אנשים חדשים נשק ומזון ומים.  עוזי מחפש לבדו דרך חדשה ואלמוני ש"עריסתו היא בין צרעה ואשתאול" מוליך אותו בדרך חדשה כזאת לפני שנעלם "הבחור גבוה כאלון ,חסון שערות ראשו ארוכות וירודות על ערפו כאילו לא הסתפר על ימיו וזקן שחור עוטר את פניו ".

איור של אורי אליעז לסיפור 'איש הפלמ"ח' מהספר 'חלומו של דרור' מאת יהודה סלוא

.."איש פלמ"ח הוא מאה אחוז" חושב לו עוזי'  "מוזר הדבר שאינני מכיר אותו הבא ואשאל אותו על הדרך ".
"מבין אתה טעיתי בדרך מירושלים .אולי תוכל להגיד לי איפה נמצא אני עכשיו ואיך אוכל להגיע לעברה השני של לטרון" .
והאלמוני מצטחק ואומר בנחת :
"בין צרעה ואשתעול תעמודנה רגליך.ואתה אל תירא ,אני אהיה לך לעיניים במקום הזה .וגם אל מחוז חפצך אביאך בשלום" .
האלמוני הולך ועוזי הולך אחריו ומהרהר : "איפה ראיתי את הבחור הזה? צעיר לימים איננו כנראה איש פלמ"ח ותיק הוא ,הרבה עבר בארץ לארכה ולרחבה מתהלך הוא בין ההרים האלה ,כאילו בין צרעה ואשתעול עמדה עריסתו ".
עלו שניהם במעלה הגבעה וכשהיגיעו לראשה ראה עוזי אור מנצנץ במרחק :
"לך עוזי אל האור "אמר האלמוני,  "שם תמצא את האנשים אשר אתה מבקש אלך בבואך לשאר תן אות ואמור "הפורצים יגיעו " ולא יעונה לך כל רע."
"ואתה כלום לא תבוא עימי "שאל עוזי
"לא"', ענה האלמוני " בין צרעה ואשתעול שם מנוחתי לשם אחזור."
לשווא החזיק האויב במבצר לטרון ולא הרפה ממנו .לשווא ניסה לנתק את ירושלים ולמנוע ממנה נשק מזון ומים .דרך חדשה נפתחה בהרים ירושלים נצלה.
וימים רבים חיפש עוזי את האיש הגובה החסון ארך השערות ושחור הזקן את האיש מצרעה ואשתעול אך לא מצא אותו..
( מתוך " דרך חדשה לירושלים" מאת יהודה סלוצקי  )
לקוראים שהתמצאו בתנ"ך היה ברור שהמדובר בשמשון הגיבור .
(למוסה לא היה זכור שהוא ועמיתיו נתקלו באיש מעין זה כאשר צעדו לראשונה בדרך בורמה כאשר שאלתי אותו על כך בילדותי … ) .

את הסיפור של יהודה סלוא "איש הפלמ"ח" תוכלו לקרוא  ברשת ב"יקום תרבות " כאן

"איש הפלמ"ח"

דרך בורמה בקומיקס

עוד גירסה של הסיפור הסיפור "דרך בורמה " שכתב וצייר מרדכי אלון בכרך ל"ז של "דבר לילדים" ב-1967 וסיפר את הסיפור על הלוחמים שגילו  במקרה את דרך בורמה לירושלים במלחמת העצמאות שבאמצעותה הצליחו כוחותינו להעביר אספקה לירושלים הנצורה. העורך אוריאל אופק הגדיר את הפרשה כ"אחת הפרשות המרתקות בקורות מלחמת העצמאות מבצע שהציל את ירושלים הנצורה". בהקדמה לסיפור שהופיעה ב"דבר לילדים כתב אלון :" זה מכבר ביקשתי להחיות בצורה מוחשית את פרשיות הגבורה שהביאו לעצמאותנו. את הסיפור על דרך בורמה שמעתי מפי אנשים שחיו את התקופה הזאת .אני מקווה שיהיה זה הסיפור הראשון בסדרה המוקדשת לקוראים הצעירים ". התקווה הזאת לא הוגשמה וזה היה הסיפור הראשון ואחרון מסוגו מפרי עטו של נבון .

הסיפור הופיע ב-14 חלקים בגליונות 37-51 של הכרך בין ה-23 למאי וה-29 באוגוסט. והעיתוי הזה לא היה מקרי כלל . תקופת הופעתו של הסיפור הלא ארוך חפפה כמעט במדויק מאורעות כבירים באותה התקופה את תקופת ההמתנה והחששות מפריסת הגייסות המצריים של נאצר ליד הגבול את מלחמת ששת הימים ואת השבועות מלאי ההתפעמות מהניצחון שלאחרי המלחמה.

מעניין שרק שבועיים לפני ראשית הופעת הסיפור, הופיע בגיליון יום העצמאות של השבועון מאמר מאת "הכתב הנודד" ( ככל הנראה אחד העורכים אפרים תלמי או אוריאל אופק ) בשם "על חומותייך ירושלים" שתיאר את תקופת מצור ירושלים במלחמת השחרור ואת סיפור גילוי דרך בורמה. להערכתי, העורכים החליטו מייד להפוך את הפרשה ממלחמת העצמאות,  שתוארה במאמר לסיפור מצויר  כאמצעי עידוד וחיזוק מורל  לקוראים  על רקע האירועים הביטחוניים הקשים. וכך בזמן שבשאר עמודי הגיליון תוארו בכל שבוע האירועים הקודרים של ריכוז צבאותיו של נאצר, סגירת מיצרי טיראן, ולאחר מכן אירועי מלחמת ששת הימים  והשבועות שלאחריה , בעמוד האחרון של כל גיליון באותה תקופה חזרו הקוראים לימי הגבורה של מלחמת העצמאות בשילוב שנראה בדיעבד כמתאים מאין כמוהו. זהו אחד מסיפורי הקומיקס המעטים המתרחשים על רקע מלחמת העצמאות וככל הנראה אחד הטובים בכולם.

את "דרך בורמה " של מרדכי אלון תוכלו לקרוא בשלמותו ברשת ב"יקום תרבות "כאן 

הסיפור היחיד שמשתווה לו וגם עולה עליו הוא הסיפור של דב זיגלמן וגיורא רוטמן "יוסקה מאיור שעוסק גם הוא בגילוי דרך בורמה בידי גיבורי הסיפור.

 

 

 

אלמלא  אותה קבוצה קטנה של לוחמים עקשניים ואילמלא גילויה של דרך בורמה אין לדעת כיצד הייתה מסתיימת המערכה ומה היה עולה בגורלה של ירושלים . ייתכן מאוד שכולה הייתה נופלת בידי הירדנים עם תוצאות שלא ישוערו לגבי עתיד המלחמה והמזרח התיכון כולו .

.המשורר נתן אלתרמן סיכם את התחושות שליוו את פריצת "דרך בורמה " ופתיחת הדרך לירושלים בשיר הידוע הזה מ"הטורי השביעי " שלו שהוא  ככל הנראה היצירה הידועה ביותר על "דרך בורמה ".
וקראו עליה כאן 
 

דבר מבקיעי הדרך

מאת נתן אלתרמן

"עברנו את הדרך , והיא פתוחה "- הודיע הרץ נושא המגילה בטקס פתיחת הדרך לירושלים.

ההיגיון גזר :לשווא !
הפחד סח : נחתם דיננו !
חשבון המלחמות השב
ירק בבוז אל מול פנינו.
פלדה אנגלית ואש -ערבים
צווחו : אתכם נכריע ברך !"-
ולנו רק מנין רובים…
אבל עברנו את הדרך !

 

מגבול מזרח שטפה עמון
מגבול דרום עלתה מצרים.
צפון וים בקול- המון
סגרו את מעגל הציד
כסד נתנו רגלינו ,אל,
עלי גחון זחלנו הרה,
ועל גבנו אח נופל …
אבל עברנו את הדרך .
עורב ועיט על גבהים
ראה ראו לדת ממלכת
עת הגדודים העבריים
טרפו ולא עמדו מלכת .
כבתום עמל חריש עמוק
נמים הם תחת תל ופרח.
לא ישיגם קול שיר ושחוק
שכן עברו הם את הדרך.
לך, העם הקם וחי
נישאו הם לא הלל וכתר
לך העם הם נתנו שי
את ארבעים הקילומטר…
את ארבעים הפרסאות
העקובות מקרב- ופרך
האפורות ומסולעות ..
ומעתה פתוחה הדרך..
( נתן אלתרמן הטור השביעי ,דבר 10.12.1948)
( השיר מובא כאן ברשותו האדיבה של היוצר והזמר נתן סלור ,נכדו של נתן אלתרמן ).

 

משה אשד.

קישורים רלבנטיים על דרך בורמה

עוד על משה אשד :

עינת הרמץ "דרך בורמה להנצחת משה (מוסה) אשד הוצאת  המשפחה 2022

גילוי דרך בורמה : המחקר ההיסטורי

בחזרה לדרך בורמה

פורץ דרך בורמה

פורץ דרך לבירה

עוד על דרך בורמה:

שבעים שנה לגילוי דרך בורמה 

דרך בורמה סיפור הקומיקס המלא 

דרך בורמה בויקיפדיה

פורצי הדרך :מנחם תלמי על גילוי דרך בורמה 

דרך בורמה :דרך ג'יפים מקום המדינה

סיפורה של דרך בורמה 

 הספר "דרך בורמה : המערכה על הדרך לירושלים בתש"ח" מאת אריה יצחקי

הקרב על ירושלים

המאבק על הדרך לירושלים

מורשת קרב בדרך בורמה 

האתר של חטיבת גבעתי

 ראו גם

.מנחם תלמי :האיש שכתב על דרך בורמה

סיפורי קומיקס מלחמתיים

שיירה בדרך בורמה .ציור מאת נחום גוטמן לספר של מנחם תלמי "הנתיב החדש -דרך בורמה".

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

30 תגובות על “האיש שגילה את "דרך בורמה"”

תודה רבה על הכתבה היפה והמושקעת.
אתמול בלילה עברתי בשער הגיא וראיתי את המשורינים השרופים מכוסים בדגלים. בתור ילד הייתי מאוד מתרגש לראות אותם כל פעם שעלינו לירושלים. גם היום.

(סתם תיקון טעות: תוואי ולא טוואי. סליחה ותודה)

שלום רב ! היכן ניתן למצוא צילומים מקרב שיירת חולדה ? אני חוקר במשך שנים את כל הפיגועים שארעו באוטובוסים מאז שנת 1924 ועד לשנת 2005. בעקבות המחקר מצאתי ו/או צילמתי את כל שאר האירועים מצולמים. רק צילומים משיירת חולדה חסרים. אשמח באם תוכל לסייע בנדון. בברכה, ד"ר אביתר רייטר, ירושלים

לפני 58 שנים גילה דודו של כותב שורות אלו,מוסא אשד את "דרך בורמה " חצה אותה לראשונה,ופתח בכך בשרשרת האירועים שהביאו לשבירת המצור על ירושלים ולשינוי מכריע במלחמה.
השבוע ב15 במאי 2006 מוסא השתתף באירוע מיוחד שבו השתתפו צעירים יהודיים מכל רחבי העולם ובו הםן חצו את הדרך מחדש .ופגשו בלוחמים ותיקים כמו מוסה ולצידו אישים אחרים כמו אלוף (במיל') עמוס חורב, עמוס חורב, המשורר חיים חפר, בן-ציון חקלאי, דן ידין, ישראל כספי, שמואל מלץ, אביזוהר נחשון, רותי ומשה סיני, נעמי פולני, אביבה רבינוביץ', אברהם רון, יסקה שדמי.

האירוע היה חלק מפרויקט "מסע" פרויקט של משרד ראש הממשלה והסוכנות היהודית, המביא אלפי צעירים יהודים מרחבי העולם להשתתף, במשך כשנה, באחת מ-120 התוכניות הלימודיות-התנדבויות הקיימות.וזאת מתוך ניסיון לחזק את הקשר שלהם לזהות הישראלית-היהודית .
באירוע, שעמד בסימן 65 שנה לייסוד הפלמ"ח ושנתיים לפרויקט "מסע", השתתפו אלפי צעירים יהודים מרחבי העולם, שלקחו חלק במהלך השנה האחרונה בפרויקט "מסע", ולוחמי הפלמ"ח לדורותיהם. המתנדבים היהודים ולוחמי הפלמ"ח "יפרצו" מחדש את דרך בורמה ויהפכו אותה ל"שביל מסע".
לאורך הדרך עברו אלפי המשתתפים בין פעילויות מגוונות, שכולן עסקו בנושא הפלמ"ח, הכרזת העצמאות ול"ג בעומר, בכללם: סיפורי לוחמים מפיו של מוסא אשד ושל לוחמי הפלמ"ח, ספורט אתגרי, תחנות אמנות ומוסיקה, שירה בציבור עם להקת "חוות הנוער הציוני" ועוד.
כל זאת תוך ליווי של תזמורת צעידה, שחקנים המחופשים לדמויות שונות מהעבר וג'יפים מימי הפלמ"ח.
על פי הדיווחים האירוע היה יותר מכל דבר אחר מסע הכרויות בין הצעירים השונים. הם התעניינו הרבה פחות ( שלא במפתיע ) בסיפורים של הותיקים על פריצת הדרך אז לפני 58 שנים .
נשאלת השאלה עד כמה יכולים אירועים כאלה לתרום באמת לחיזוק תחושת הזהות והקשר של אלפי היהודים הצעירים האלו מ חו"ל למדינת ישראל .
זאת שאלה שאין לי תשובה ,כמו שאין לי תשובה לשאלה כמה מסע כזה יכול לחזק את הזהות של ישראלים צעירים שעוברים בדרך זאת .
אבל יש לי ספקולציה : יכול להיות שבעתיד אפשר יהיה לשחזר את הפרשיות הישנות כמו המסע לגילוי ופריצת "דרך בורמה " באמצעות הדמיות וירטואליות .ואז הצעירים השונים שיעברו בדרך "בורמה "וריטואלית יעברו את המסע בעצמם וירגישו כאילו הם עוברים את ההרפתקה ואת הקרב בעצמם .וייתכן שזה ייצור תחושות שונות לגמרי מאשר התחושות שיש להם במעבר בדרך זו היום . .

מוסה אשד מורה דרך היסטוריון ולוחם האיש שבין דברים רבים אחרים היה בין הראשונים שעברו ב"דרך בורמה " שהיצילה את העיר ירושלים ממצור במלחמת העצמאות ,איננו עוד .
להלן רשימה לזכרו .
דרכו האחרונה של לוחם
http://www.notes.co.il/eshed/39529.asp

הג'יפים שנעו בדרך בורמה

בסיפרה של רחל ינאית בן צבי "ההגנה בירושלים"
עמ' 282 279
מספרים עמוס חורב, מאיר בץ ומשה בן גיאת את קורות הלילה בו נעו בפעם הראשונה 2 הג'יפים האחד מהשפלה והשני מירושלים ואת פגישתם
בג'יפ שנע מהשפלה היו: דוד מרכוס,שלמה שמיר
מחט 7, עמוס חורב וגארבוש קצין המודיעי
ומכיוון ירושלים הגיע ג'יפ בו נסעו מאיר בץ, "רעננה" מחטיבת הראל, אוירבוך ומשה בן גיאת.
זאת רק לתשומת לבך

במלאת שלוש שנים לפטירתו של משה "מוסה " אשד ממגלי דרך בורמה ,תיקרא על שמו פינת הדרכה בדרך בורמה.
טקס החניכה של המקום יתקיים ביום שישי 26.11 2010 ב-10.45 .ההגעה היא ממצפה הראל.
אוטובוס למקום יצא מתל אביב בתשע וחצי בבוקר מחניון "חנה וסע" בתחנת הרכבת בארלוזורוב תל אביב .
הציבור הרחב מוזמן להשתתף בטקס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 × one =