web analytics
קטגוריות
תרבות

המגזין "עמדה " תוקף בפעם ה-14

 

בימים אלה יצא לאור גיליון מספר 14 של המגזין הספרותי "עמדה"החוגג 10 שנים לקיומו ומתבלט זה מכבר כאחד המגזינים הספרותיים החשובים ביותר כיום .

מאמר "עמדת הפתיחה " של הגיליון המייצג את המערכת כותב :
בחלל היסטורי דיאלקטי וביקורתי בזיקה עמוקה למודרניזם העילי בכלל ולמודרניזם העברי בפרט שהתגבש מעל במות כ"התקופה " "המעורר " "הדים" "כתובים " ו"עכשיו " בזיקה לצילם של ענקים כפרישמן ,ברנר ,ברש וקורצוויל ,וכן בצילם החי של מוקד ונבות משייטת ספינת "עמדה" מאז 1995 ,תוך ניגוד חריף לציניות הכוחנית הגסה הנטולת ממדים רוחניים כלשהם ומלאה בעצמה ,האופיינית לרובם המוחלט של אנשי הספרות משנות התשעים ועד ימינו. סופרים בחצי –גרוש כרתו ברית במשקל נוצה עם חברים עורכים עיתונאים לכאורה ,לעיתים אף בחסות אקדמית מפוקפקת בגיבוי מסעות יחסי ציבור עתירי ממון וקשרים אישיים ,במאמץ בלתי מתפשר להוליד ספרות ללא עבר ,ללא ממדים רוחניים ,ספרות "הכאילו " הגודשת בצווחות את אוזני הקוראים/ות.
ספינת "עמדה " דנה את עצמה מראש ,אם כן לבדידות מסוימת גאה ואמיצה בלב אופל מתגבר ,נאמנה כתמיד לקוראי הספרות העברית שלא נואשו עדיין מלמצוא עומקים של ממש ,עולם ולשון ,מקוריות וחידוש ,ביצירות הספרות הנכתבות בעברית כאן ועכשיו.
מודעות זאת אינה מרפה את ידינו.להפך ,ניתוח זה מעמיד את חבורת "עמדה " במרכזה של עשייה משמעותית ביותר : יצורו וגיבושו של אוונגרד מודרניסטי עברי תקף בשירה בסיפורת ,מסה ודרמה ,קיבוצם וטיפוחם של סופרים מוכרים בעלי משקל לצד סופרים חדשים העושים צעדים ראשונים מבטיחים ,הצבתה של חוליה חשובה הקושרת בין עבר להווה ומסרבת ליטול חלק בהזיות מדיאליות ריקות על גדולתם של אגי משאול ,יצחק לאור ודומיהם.
הכישרון הספרותי הצרוף אינו תלוי ביחסי הציבור או בקשרים טובים במדיה ,וערוות סופרי הפלסטיק נחשפת בכל מילה שהם כותבים ומאפילה על דיוקנותיהם הניבטים בחשיבות ובשביעות עצמית אין סופית מכל ערוץ תקשורת.כך למשל ההתרגשות שאחזה בנו למקרא מופע החרזנות העילג של כתב העת החדש "הו " ,מובעת בפתח "ניכוש עשבים " בגיליון זה. שוב אנו עדים לכך שיחסי ציבור משומנים אינם תחליף לכישרון ספרותי .
כישרון ספרותי צרוף זה הוא שעומד במרכז "עמדה " והוא אמת המידה היחידה שלנו בשיפוט טקסטים.זהו מצרך נדיר מאוד תמיד ויותר בתקופה זו של משבר ,וכאן תפקידו המהותי של כתב עת ספרותי לשמש לקוראים/ות ומעבדת ניסויים משוכללת שבה נצרפים ונשקלים טקסטים בדרך לקביעת מעמדם ומשקלם הממשיים.
אין לדעתנו תחליף לתפקידו של כתב –עת בגיבושם ועיצובם של מהלכים פואטיים מרכזיים הניצבים בחזית העשייה הספרותית. אנו מאמינים שהגיליון הנוכחי ממלא בנאמנות כקודמיו שליחות זאת .
אכן תחושת שליחות מלווה אותנו בעשיית "עמדה".


בגיליון הנוכחי ניתן למצוא בין שאר יצירות מעניינות שירים יפים של אריק א. ויחזקאל נפשי סיפור של רן יגיל בשם "הרביניסט " פואמה של עודד פלד,פרקים מהפואמה של עמוס אדלהייט "איגרת מפלסטינה ", ציורים של סמדר צמח , תרגומים של הסופר היווני אנדראס לסוקראטוס ( בידי פרופסור יוחנן גלוקר ) מטה ואריאציות חדשות של גבריאל מוקד. תרגום של רומן וטר של שירו הסובייטי הידוע של אלכסנדר קוצ'טקוב "הבלדה על הקרון האפוף עשן ". תרגום של קטע מספרו הידוע של ניל סטיבנסון "קריפטונומיקון ".התקפה אכזרית של ירון אביטוב על "ספרות הדגדגן" הנשית של רומן וטר על תרגום שאינו משפת המקור ושל אבשלום לניאדון על תרגום הסטירות של יובנאליס מלטינית . ומסות מעניינות של נורית גוברין על שופמן והספרות הרוסית , של אריק גלסנר על הרומנים ההיסטוריים של משה שמיר ושל כותב שורות אלה על הסופר הנשכח יוסף אריכא .
המגזין "עמדה" מייצג ספרות עברית חדשה מסוג שדומה שכבר נעלם ,ספרות איכותית לוחמת שאינה מתרפסת לתקשורת ולאיקונים מודרניים שונים . מן הראוי שגיליון שלו יהיה חלק בלתי נפרד מהתפריט  כל קורא ספרות עברית.

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

18 תגובות על “המגזין "עמדה " תוקף בפעם ה-14”

עמדה הוא עיתון באמת נחמד ולא מזיק. הבעיה איתו שהוא עמוס בחומרים משעממים ובינוניים.

אין לי בעיה עםהצהרת הכוונות, שמח הייתי לחתום על עצומה כזו אילו היתה מוצעת לי, אבל "עמדה" מצליח להיות יותר משעממם מ"הו".
אני לא מאמין שמישהו יכול לצלוח את החוברת הזו מצידה האחד לשני. אולי צריך כאן מעט פחות אחריות ויותר כתיבה מעניינת. זו פשוט פצצה של שעמום.
האם לכך מתכוונים בהיותם שוחים בלב האופל?

דעתי היא שונה לגמרי .ואני חושב שיש ב"עמדה " חומרים שהם מעניינים מאוד.
אבל נכון הם "כבדים" בהרבה מהממוצע אצל כל מגזין ספרותי אחר ונכון שדרוש מאמץ אינטלקטואלי כדי לקלוט אותם.

חבל שמחקת את התגובה הקודמת. חבל שאתה לא מסביר את המחיר ההזוי ש"עמדה" מבקשים עבור גליון סטנדרטי.

הגליונות הסטנדרטיים של עמדה עולים בסביבות ה-50 שקל.
במיתוס אכן מהגיליון הקודם עולה יותר מ-100 ש"ח וזה נראה לי כטעות .

בחברה בה ההערכה לספרות ולתרבות בכלל התדרדרה לתהום עמוקה קשה לקבל את מניפסט "עמדה" במקום לנסות ולהגיע אל אנשים (ולא חייבים לוותר על איכות בשביל זה) ולגרום לענין עמדה עסוק בגווית סכומים לא הגיוניים בשביל כתב עת ובמריבות מול משוררים כלאור ואגי שגם אם תמשיכו להטיח שהם לא טובים הקהל ברגליהם מנגן לכם את ההמנון: משורר טוב מצליח לגעת באנשים
כנראה שעדיף לכם להמשיך לגעת בעצמכם שם בעמדה

של עמדה הוא 79 ש"ח מחיר סביר בהחלט. הגיליון הקודם אכן נמכר ב-120 ש"ח מכיוון שהיה זה גיליון כפול בגודלו
אפשר להתווכח עם הנימה הלוחמנית של הההקדמה של גיליון של עמדה אבל זה בדיוק מה שהעורכים חושבים לגבי לאור ומשעול שבעיניהם הם משוררים בינוניים ומטה ( במקרה של לאור גם הוגה בינוני ולמטה מזה ) שזוכים לתשומת לב תיקשורתית וביקורתית שפשוט אינה מגיעה להם ומשום כך יש להעמיד את הדברים על דיוקם.

אלי ידידי, הרשי לי שלא להסכים איתך.

איני רוצה להתייחס לרמת כתב העת "עמדה",
מדובר בקולגות מבחינתי, וחשוב שיש כתבי עת שמחזיקים מעמד עשר שנים.

אני שמח שיש כאן ויכוח על מחיר כתבי עת: 79 ש"ח, פן אומר 120 ש"ח, הוא מחיר לא מוסרי בתקופה כזו, בה צעירים מרוויחים משכורות נמוכות.
אפשר לדון את האליטיזם לכף החובה או החסד, אבל כאן מדובר פשוט בצמצום התרבות לעשירון העליון – מעין בידור לעשירים. יש כאן אנטואנטיזם של השירה.

אני מדבר כאן על הומאניזם בסיסי, אתיות: נקיבת סכום כזה מעידה על תפיסה סגרתנית, שמעיבה על היוזמה הברוכה של הוצאת כתב עת ספרותי – יהא אשר יהא.
כאחד מעורכי מעין, אני מכיר את מחירי הדפוס. מעין גם מודפס חציו בצבע. הרבה בזכות מחירו – שבעה עשר ש"ח – אנחנו יכולים להדפיס כשלושת אלפים עותקים ולדעת שהם יאזלו מהמדפים. ובאמת אנחנו מוציאים עכשיו עוד מהדורה.".

וכך, עם כתבי עת אחרים – טובים וטובים יותר מבחינת איכותם – "הו", "עכשיו" ו"מטעם" שנמכרים בסביבות ה59 ש"ח.

אפשר להזכיר גם את ספרות זולה של דודו גבע, אפס שלוש של אביה בן דוד ומירב כהן נחמיה, ארכיסקס של רינת ברקוביץ' ואורבניה של קראוס הצעיר. כולם כתבי עת מוצלחים לא פחות או מושקעים מ"עמדה" החומאי שנמכרים במחיר שמאפשר לאנשים עובדים ולצעירים לקנות גליון הביתה.
עיתונים אלה מגיעים לקהל צעיר, חודרים אל חיי התרבות ויכולים להותיר איזה משקל, על אף המסה השקלית הנמוכה שלהם
יש כאן עניין מוסרי שחשוב להבהיר אותו בימים כאלה.

בלי קשר לדבר, בהצלחה ל"עמדה" ונקוה שבגליון הבא יובן שגם בחירת תו מחיר היא "עמדה".

אבל אינני מכיר את שיקולי המחיר של העורכים כך שאינני יכול להגיב עליה מעבר לכך.

בסופו של דבר צריך להגיד מזל טוב, אחרי הכל החבורה הזו "עמדה", חוגגת 10 שנים שזה, לא מעט בכלל בנוף הישראלי ספרותי.
החוברת טובה בעיניי, ובה מעט קטעים קשים שאני יכול להגיד עליהם:"לא אהבתי",סך הכל, החומר דיי טוב.
אהה כן, כמה ברכות לי אלייכם, על המאמר של אריק גלסנר (חשוב), הניקוש של אבשלום לניאדו, וכמובן על שיריו הנפלאים של יחזקאל נפשי, שהם תוספת יחודית לחוברת הזאת.
מזל טוב !
אבנר.

יש מ"ס פנינות חן בגיליון הזה ומה שעושה אותו שווה מאד ומומלץ לקריאה.
אחת מהפנינות הללו הם בהחלט שיריו של יחזקאל נפשי על כל היופי והרגישות שלהם שפשוט מתפרצים מתוך הטקסט שלו החוצה.
המשך כך יחזקאל אני נהנת לקרוא אותך בכל פעם מחדש

אריקה.

נ.ב

מזל טוב על שירך שיצא לרדיו,
אני מרבה להאזין לו ברשתות השונות.

מזדהה מאד עם הביקורת על הספרות נטולת הרוחניות ועתירת התקשורתיות בימינו,עד כדי כך אני מסכימה לדברים שאני מקפידה לא לקרוא את הסופרים האלה.אוהבת מאד את הבלוג הזה.ביחס ל"עמדה "אני נטולת עמדה,לא מספיק מכירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

five × one =