web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

תחרות ה"ביציקופטר" וקופיקו.

סיפורה של תחרות הביציקופטר בטכניון שנוצרה בידי החייל המבריק ניב יה-דורבן שנרצח. וכיצד היא שימשה מקור השראה לספר של קופיקו מאת תמר בורנשטיין-לזר.

תמונה מהספר "קופיקו בתחרות הביציקופטר". איירה סולופ.

כמדי שנה בחול המועד פסח מתקיימים במרכזי המדע במכון ויצמן למדע ברחובות ובטכניון בחיפה פסטיבלים של מדע . אלו הם חגיגות חוויתיות ותוססת של מדע וטכנולוגיה, המורכבת מתצוגות, תחרויות, מופעים, סדנאות, תצפיות, סיורים, הרצאות והדגמות המיועדת לילדים ובני נוער, ולקהל הרחב.
אולם דומה שכמו מידי שנה בולטת בין כל האירועים תחרות הביצה המעופפת
משתתפי תחרות זאת מתחרים בתכנון וביישום של שיטות מתוחכמות ומתקנים שונים להשלכת ביצים מגבהים שונים, ( עד 28 מטר על משטח קשה ) מבלי לשבור או לסדוק את קליפת הביצה.
הזוכה הוא  מי שהמתקן שלו הצליח למנוע את שבירת הביצה המעופפת. אם ישרדו מספר ביצים, יקבע הדירוג על-פי מדידת זמן הנפילה – זמן קצר יזכה בניקוד גבוה יותר.

בטכניון התקיימו לאחרונה התחרויות שנתיות של ה-"טכנוראש " 4, והתחרות הנוכחית שקיבלה את השם "פסחולוגיה" היתקיימה ב-13 באפריל ברחבת הדשא המרכזית בטכניון והוקדש לאירועי פסח . משימתה – לבנות רובוט שמרגע שהוא מופעל אסור לגעת בו יותר ויש להפעילו בשלט רחוק. על הרובוט הוטלה משימה : להניח כוס יין על שולחן פסח ולמלא אותה בכמה שיותר יין .במרחק 2 מ' מקו הזינוק נמצא "ים סוף" – בריכה בגודל 1*1 מ' ובעומק כ-20 ס"מ. בהמשך, במרחק 1 מ' נמצא "שולחן פסח" בגודל 1*1 מ' (בגובה הקרקע). .

הרובוט היה צריך לצאת לדרכו לחצות את הבריכה דמוית ים סוף בלי שהיין ישפך ולהניח אותה לאחר שהוא חוצה את ים סוף במרחק כמה מטרים נוספים ולמזוג כוס "אליהו הנביא" עם יין לפסח על שולחן "סדר פסח" את כל זה יהיה על הרובוט לעשות בתוך דקה ." – וכל זה ללא התערבות אדם!
איך נוצרה תחרות מיוחדת זאת ? זהו סיפור מרתק ,ועצוב  בפני עצמו .

ניב יה  דורבן יוזם תחרות ה"טכנוטראש" " בטכניון .

היוזם והמארגן הראשון של התחרות היה סטודנט צעיר ומוכשר ביותר בשם ניב יה דורבן .
אביו הוא פרופסור דורבן מהמחלקה לאוירונאוטיקה בטכניון , אימו היא רחל מורה לספרות ,וניב שחי בבית שחי וחשב כל הזמן על הטיסה לחלל החליט ללכת בדרכו .כבר בתיכון הוא גילה כישורים ויצירתיות מבריקה בכמה כיוונים ובמיוחד בתעופה והאהבה הגדולה שלו הייתה בנייה של טיסנים טילים קטנים ורקטות צעצוע למרות שהיה אז איסור בארץ להשתמש בהם . לאחר סיום התיכון הוא היגיע לעתודה האקדמאית ולמד בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון והיה סטודנט מצטיין ( ובמהלך הקריירה זכה פעם בתחרות של גלי צה"ל של "החייל עם השם הכי מוזר בצה"ל "…)  . הוא החל ללמוד בשנת 1995. ובשנת 1997 הגה את הרעיון של מה שנקרא אז תחרות " הביציקופטר" שעניינה לתכנן מתקן שבעזרתו תוטל או תושלך ביצה מקו הבניין הגבוה ביותר בטכניון 45 מטרים כאשר המטרה שהביצה תגיע לקרקע שלמה וכמה שיותר מהר.

הוא הושפע מאוד מהנחיתה הראשונה במאדים ובכך שהאתגר הגדול ביותר שם היה להנחית שם רכב עם מכשירי מידע ותצפית /ניב דורבן קיווה שבאמצעות תחרויות מאין אלה אפשר יהיה לעורר עניין בקרב הציבור הרחב ובעיקר הילדים והנוער יתר עניין במדע . הרעיון הגדול שלו היה להוציא את הסטודנט מהכיתה והמחשב ולאפשר לו לבטא את יצירתיותו באווירה של כיף.

הרעיון המדהים עורר בהתחלה קצת לגלוג ופליאה בקרב עמיתיו של ניב אבל הוא שיכנע את נשיא הטכניון לתמוך בו והתוצאה אירוע ענק שבו השתתפו כמה אלפים ב-1997 אירוע שבו הפרס הראשי היה זכייה בכרטיס טיסה למרכז סוכנות החלל האמריקנית בארה"ב. האירוע זכה לכיסוי עיתונאי נרחב בכלי לתקשורת.
ההצלחה עודדה את ניב לחזור על האירוע שוב ב-1999 עם תחרות חדשה והפעם המטרה הייתה לבנות רכב שינוע על הקרקע למרחק מקסימלי כשמקור הכוח הוא רק שני נרות שבת ! וגם תחרות זאת זכתה להצלחה רבה.
.התחרות השלישית נקראה בולהיט היא נבחרה לפתוח את חגיגות היובל השמונים לטכניון ובה  היה צריך לבנות מנגנון שיקטוף ביצה בגובה מטר וחצי ולהניח אותה בנקודה מסוימת שנקבעה.  ניב כבר תיכנן שורה של אתגרים ותחרויות נוספות מעבר לזאת .

אולם ניב שאמור היה להנהיג את התחרות  לא זכה לצפות בה.

 

לניב הכל צפו   קריירה מדעית מזהירה, והוא היה עסוק בשפע של תוכניות ורעיונות לעתיד כמו תכנון עיר מיוחדת בנגב ששמה "נוגובו " .  אולם הוא  לא זכה  לראות בקרייירה או פיתוח נוסף של רעיונותיו  וגם לא לראות תחרויות נוספות מהסוג שיצר
במרץ 2003  הוא  נרצח בפשע חסר טעם , הוא נדקר למוות  בידי חייל שיכור שנמצא אשם ברצח במזיד ונשפט למאסר עולם .

חבריו של ניב  נטעו יער לזיכרון במקום שבו נהג לבלות  בנחל בשור. הטכניון הקים לזכרו קרן ענקית של  אלפי שקלים שמפירותיה מקיימים כל שנה את תחרויות הטכנוראש  מ-2004 לזכרו וברוחו והן מתקיימות כל שנה ביום רביעי האחרון לפני פסח באפריל.

כמו כן  יש  לזכרו פינה במוזיאון המדע של חיפה שמציגה מכשיר שבנה .

 קופיקו בתחרות הביציקופטר

ניב הונצח גם בדרך בלתי צפויה לחלוטין: סופרת הילדים המפורסמת תמר בונשטיין לזר שקראה על אירוע הביציקופטר בעיתון חיברה סביבו בשנת 2000 ספר בשם "קופיקו והביציקופטר" עם גיבורה האהוב קופיקו שמשתתף גם הוא בהתחרויות בדרכו המיוחדת מאוד. הספר היגיע לידיו של אביו השכול של ניב והוא נדהם מהדרך שבה מתנהג ופועל ומדבר קופיקו בספר המזכירה מאוד את זאת של ניב .
: פרופסור דרבן : אני מדען ורחוק מפרפסיכולוגיה , אבל הספר הזה קשור לכמה דברים מוזרים ביותר . קיבלתי אותו ביום האם שבו ניב היה מקפיד תמיד להביא מתנות מיוחדות לאימו והיה משקיע בכך מאוד בונה מרכיב אותן. ביום האם האחרון ישבנו אני ואימו בבית ופתאום מגיעה חברה לשעבר שלו עם הספר שאחותה במקרה מצאה בספריה . ניב לא ידע עליו למרות שיצא שלוש שנים לפני מותו .הספר יצא ב-2000 הוא נרצח ב-2003 והספר היגיעו אלינו ב-2004 .
בספר יש כל מיני דברים שמקבילים למציאות : יש שם המון איזכורים של אירועים אמיתיים שהיו בתחרות ומונחים ואיורים של הפרוייקטים שזכו, הפרויקט שזכה מאוייר בבספר . הצוות שזכה בפרויקט במציאות ירה את הביצה עם טיל כלפי מטה כמו שמתואר בספר . וברור שתמר השקיעה לא מעט במחקר.
אבל יש שם נקודות דמיון שמגיעות מעבר לכך שם החיבה של ניב היה "קופוש" ובספר מופיע המונח "קופוש " ככינוי של קופיקו . אני יכול להעיד שדמותו בספר של קופיקו כתעלולן סקרן מזכיר מאוד את זאת של ניב כ"תעלולן סקרן" . . יש לה ביטוי נפלא "החנון המחונן מהטכניון" שמתאים מאוד לניב.
בספר היא מספרת על הפקולטה לאוירונאוטיקה  הספר עושה שירות גדול במשיכת הצעירים מוכשרים ומטיף ליצירתיות ולהצטיינות דברים שהם קצת נשכחים בימינו .
תמר בורנשטיין לזר מחברת ספרי "קופיקו " מספרת : כתבתי את הספר בשנת 2000 ולא ידעתי שהוא קרוב כל כך למציאות כפי שמתאר זאת פרופסור דורבן זאת הפתעה גדולה ומשמחת בשבילי ואני חושבת שיש דמיון בין הפסטיבל ובין ספרי קופיקו בכך ששניהם תורמים ליצירתיות אצל ילדים בדרכים חדשות וכיפיות .
עטיפה של "קופיקו  בתחרות הביציקופטר " מופיעה כעת באתר התחרות. ויש בכך משום אירוניה מאחר שספרי קופיקו נחשבו במשך שנים בידי מחנכים רבים ליצירות אנטי חינוכיות אולם לאמיתו של דבר דומה שהמסר שלהם ושל הסדרה האחות של צ'יפופו שאפשר ללמוד מדע וגיאוגרפיה באמצעים כיפיים היא מקבילה לזאת של יוצר תחרות הטכנוטראש  "ניב יה דורבן .

עדכון :

הספר קופיקו בתחרות הביציקופטר .הוסרט לפרק בסדרת הטלווזיה על קופיקו .

עדכון נוסף :

אמש יצא ספר ילדים שניב-יה כתב 
ג'נסיס רוצה הביתה/ מאת  ניב-יה דורבן ז"ל
איירה רחל סטולרו
בהוצאת רימונים.
זהו סיפורו של ג'נסיס הג'ירף מקסים שחי בגן החיות העירוני אבל חולם על הסוואנה שנולד וגדל בה, על עולם בלי כלובים וגדרות, ועל חופש נצחי. בחלומותיו הוא אפילו רואה את עצמו מצמיח כנפיים ועף לנוף מולדתו.
הספר נכתב לפני 15 שנה בהיות ניב-יה בן 18 , סטודנט בשנתו הראשונה בטכניון.
 המשפחה מודיעה לי שבמקור נכתב כחיבור נלווה, כתוספת לבובת ג'ירף , שניתנה במתנה לחברתו דאז,- וכמעט הושלך לסל.(נסיבות התגלית הן סיפור מרגש בפני עצמו).

קישורים רלבנטיים
אתר התחרות

תחרות הביציקופטר

האתר של ניב דורבן

ניב דורבן בפייס בוק

שידור על ניב יה דורבן 

מי ניצח בתחרות הביציקופטר :פרק בסדרת קופיקו

קטע מהפרק

ישראל מחכה לקופיקו

קופיקו כוכב עליון

תמר בורנשטיין לזר ,קופיקו צ'יפופו וספייסי ואני 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

9 תגובות על “תחרות ה"ביציקופטר" וקופיקו.”

לא מדברים סרה במת- אבל להגיד שהוא *הגה* את הרעיון?

אני יכול להביא לך עשרות דוגמאות מסדרות וסרטים אמריקאיים עם אותו רעיון בדיוק (שנעשו הרבה לפני 1997).

הוא אולי הביא את זה לארץ, אבל בטח שלא *הגה* את הרעיון.

לא היה של ניב.
ועדין הוא ייבא אותו לארץ ושיכנע מוסד שמרני כמוה טכניון לאמץ אותו .זה עדיין השג מרשים.

!מרשים מאוד
כיוון שהשם "טכנוראש"לתחרויות הוא שלו, ו"ביצקופטר" ו"נרמוביל", ולעניין את כל המדיה, ולסחוף 3000 סטודנטים וסופרת אחת,ולעניין תורמים ועתונאים מחו"ל,ובמקביל ללמוד ולהצטיין- ?אין כאן חוסר פרגון וקנאה

רות ירדני כץ כותבת על

ג'ניסיס רוצה הביתה. ניב-יה דורבן. ספר ילדים.

איורים: רחל סטולרו.

כותרת משנה: הרצח הבלתי נתפס

הספר "גניסיס רוצה הביתה", יצא לאור בימים אלה בהוצאת רימונים, ואני ליוויתי את רחלי, אמו של ניב-יה, לאורך כל הדרך. הסיפור נכתב בהיות ניב-יה בן 19, כחיבור נלווה למתנה – בובת ג'ירף קטנה – שניתנה לחברתו דאז. הטקסט התגלה במקרה וכמעט נזרק לסל.

הסיפור מציג שתי חיות: ג'ירפה והג'ירף ג'נסיס. הג'ירפה תמיד שמחה ומרוצה מחייה בגן החיות העירוני. היא מטופלת יפה, מקבלת אוכל ומה שהיא הכי אוהבת זה לחם עם אבוקדו. אבל היא יותר אוהבת אם מוסיפים לפרוסה קצת מיונז משובח. לגי'רפה אין טענות. אבל לעומתה, ג'נסיס הג'ירף עצוב עצוב מאוד. "כלפי חוץ הוא נראה חייכן וחביב, אך הכלוב הסגור את לבו מעציב." ג'נסיס חולם על חופש, על מרחבים וטבע עם אמא ואבא לידו.

האם חלומו של ג'נסיס יתגשם?

הסיפור בחרוזים, מלא דמיון והשראה, האיורים יפים ומשלימים את הסיפור. אין ספק שילדים יאהבו אותו.

את ניב-יה ליווינו עד יום הירצחו.

עכשיו הסיפור האישי שלי. ניב-יה נרצח בהיותו בן 25 בשובו מטיול בנחל הבשור שאירגן לחבריו, כי רצה לראות את פריחת החורף של המדבר. הידיעה על הירצחו היתה מהלומה קשה. ביום שבת, פתחתי את הרדיו והידיעה הראשית בחדשות היתה שסרן ניב-יה דורבן נרצח. טירון, עריק ושתוי, במדי צה"ל – הסתובב עם רובה טעון ודרוך ברחוב השופטים בת"א, ירה בניב-יה מטווח אפס בבטנו והרגו, איים על המתקרבים, מנע עזרה תוך ניסיון לגנוב את רכבו הצבאי, ונטש את ניב-יה מדמם למוות על המדרכה. האירוע הבלתי יאומן הזה התרחש בשנת 2003.

קשה לתאר במילים את הרגע הנורא הזה. קשה לתאר מה עובר בראש, מה מרגישים, אלף שאלות מתרוצצות: איך, למה, מדוע? מה עושים? מטלפנים למשפחה? ואז מה אומרים? מה אפשר להגיד?

השכל אומר שילדים קוברים את הוריהם, ולא להיפך.

את רחלי ודוד דורבן היכרנו בשנת 1977 בקמברידג' אנגליה. שתי המשפחות היו בשבתון. דוד הוא פרופסור מומחה לאווירונוטיקה בטכניון, רחלי היא מחנכת ומורה לספרות בכיתות הגבוהות בתיכון. ידידות עמוקה נוצרה בינינו. ליעד, בן השנתיים, כבר התרוצץ מפה לשם וניב-יה היה בבטן אימו. כשנולד, דוד ביקש מבן-זוגי להיות לו לסנדק. ניב-יה גדל וכישרונותיו התגלו מגיל צעיר. ילד שובב, סקרן, למדן, ממציאן.

כשהגיע לגיל מצוות בן-זוגי שאל אותו איזו מתנה הוא רוצה? וניב-יה השיב: "ארגז כלים מקצועיים של מקצוענים ולא של ילדים." הוא קיבל בדיוק את מה שביקש.

ניב-יה ניגן על חליל צד, התעניין בעולם התעופה ובנה דגמי טיסנים שאותם הטיס. הוא סיים את לימודי התיכון בהצטיינות, ובחר ללמוד בטכניון כעתודאי הנדסת אווירונוטיקה וחלל, גם פה סיים בהצטיינות, והמשיך ללימודי תואר שני בהנדסה ביו-רפואית.

חבר לספסל לימודיו בטכניון כותב: "ניב-יה היה אדם מיוחד, יוצא דופן. מעבר לתכונות אופי אישיות של חוכמה, יושר נדיר וטוב לב, הוא תמיד רצה בטובת הכלל. ניב-יה התאפיין ביצירתיות עצומה, כזו אשר ייחדה אותו מאחרים ובכריזמה חוצה גבולות."

הוא לא היחיד שהתפעל מניב-יה המיוחד. מפקדו בחיל האוויר הספיד אותו במילים אלה: "ניב-יה, הגעת לענף בסתיו 99. רק שלוש וחצי שנים וכה רב המעש שעליו מתנוסס שמך, כה רבים ההישגים שאליהם הגעת ושלהם היית שותף, כה בולט חותמך בענף. ביצעת עשרות שינויים במטוסים, יזמת שינויים בכלי-טיס, שינויים שתרמו באופן ישיר לחיזוק כוחו של חיל- האויר שכה אהבת, ולביטחון מדינת ישראל שכה היית גאה להיות שייך לה. בלטת גם בתחום החברתי. היית הציר המרכזי של צעירי הענף, היית כוכב ראשי בערבי הענף, גיבשת קבוצה של צעירים שטיילו ובילו יחדיו… יש בך נפש של מהנדס, ויש בך נפש רגישה של אמן… יש בך מין מיזוג מופלא שכזה, מין מיזוג שהוא רק אתה, מין מיזוג שהופך אותך לשלם ומושלם."

ניב-יה היה אדם מיוחד ומוכשר ביותר שציפה לו עתיד מפואר, ובגלל חייל שיכור שנשא נשק וחשק במכוניתו באו אל קיצם חיים מרתקים של בחור צעיר, ואותנו השאיר כואבים, עצובים אך עם זיכרונות חמים ונעימים.

לא מוזכר, אבל הזוכה בתחרות היה יאיר סולומון שממשיך עד היום בטכניון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 × 4 =