בראשית הייתה פלסטין

 

 

 

( המאמר הנ"ל הופיע בגיליון מספר 8 ועכשיו מתברר שהאחרון של כתב העת "מיטען" בעריכת מקסים גילן  שכינה אותו כמאמר "מקורי במיוחד " ומשיחות עימו התברר לי שהוא דיבר אליו במיוחד. אני מפרסם אותו כאן לזכרו . )

הו ענת
אל תתעכבי יותר בעולם התחתון ….

שובי אם כן והשיבי את אדמת האמת והמשל
אדמת כנען הבראשית
אדמת שדייך ההפקד…….
עד שישובו הניסים
ליריחו .

מחמוד דרויש . "ארחותיה של ענת"  ( הופיע בעברית בקובץ "למה עזבת את הסוס לבדו"  הוצאת "אנדלוס " , 2000 ) .

יש בין הפסלסטינאים שרואים את עצמם כצאצאי הכנענים וכתוצאה כחיילים במלחמ הנצחית עם העברים ויש בינהם שרואים בכך סימן שאפשר  להתמזג עם היהודים

ההנהגה הפלסטינאית נמצאת כיום בשלב קריטי בגיבושה של הזהות הלאומית הפלסטינאית , זהות לאומית שתהיה נבדלת מהזהות הכלל ערבית , המוסלמית , או "הסורית הגדולה" . ההנהגה הפלסטינאית היגיעה זה מכבר למסקנה שאי אפשר לסמוך על "האחים הערביים " וכי על הפלסטינאים לפתח את הייחודיות הלאומיות משלהם ואת "ההיסטוריה " משלהם שתראה שגם להם יש עבר מפואר לא פחות ואף יותר מהמדינות הערביות של האזור , ומשל המתחרים , היהודים של מדינת ישראל .
חלק ממדיניות זאת הוא הפתיחה היזומה של המאבק הנוכחי עם ישראל שמטרתו ליצור עצמאות שהושגה ב"דם יזע ודמעות " כמו גם מספר לא קטן של קדושים לאומיים וכל זאת כדי לפתח באומה הפלסטינאית הצעירה את התחושה של הגאווה הלאומית לאחר השגת הניצחון והעצמאות במלחמה קשה עם ישראל .
חלק אחר של מדיניות זאת שהרשות הפלסטינאית שוקדת עליו מזה שנים הוא "יצירתו " של עבר קדום ומפואר עבור הפלסטינאים, עבר שיתחרה בפארו ובעתיקותו עם העבר שלו טוענים הישראלים על סמך התנ"ך , עבר שמטבע הדברים יחזק את הטענות הפלסטינאיות לבעלות על הארץ כולה.
יצירה זאת של עבר לאומי קדום אינה דבר חדש כלל וכלל , היא דבר מקובל במאות האחרונות . לרוב קמים במיעוטים לאומיים שונים אינטלקטואלים ומנהיגים ש"יוצרים " עבר לאומי מפואר עבור אותה קבוצה וכך תורמים תרומה מכרעת לחיזוק אחדות הקבוצה מעבר לנאמנויות מקומיות ושבטיות ויוצרים בה גאווה לאומית המבוססת על הישגי העבר ( הדמיוניים לרוב ) שאפשר יהיה להשיגם מחדש , אם רק האומה תתלכד מחדש כפי שעשתה בעבר.
תופעה כזאת אנו מוצאים בקרב עמי המזרח התיכון , מצרים , עיראק , סוריה ולבנון , שקבוצות של אינטלקטואלים שלהם העלו על נס את העבר הפרה מוסלמי המפואר שדל ארצותיהם על סמך הממצאים הארכיאולוגיים המדהימים באמת שהתגלו בידי ארכיאולוגים מערביים.
מגמות דומות מאוד אנו מוצאים גם בקרב העם היהודי בקרב המתיישבים הציוניים בארץ ישראל , שראו את עצמם כממשיכי היהודים של תקופת התנ"ך וימי בית שני. התנ"ך הוא ששימש את הבסיס והצידוק להתיישבות מכל המקומות בארץ ישראל .התנ"ך שימש כבסיס שהתקבל גם על דעת גויים שונים כאשר הועלתה השאלה איזו זכות יש ליהודים להתיישב בארץ שבה חי עם אחר הערבים מזה דורות רבים. תשובת הציונות הייתה שהם היו עוד קודם לכן כפי שמראה התנ"ך , ועל טענה ספציפית זאת לא ערערו בתחילה גם נציגי ערביי הארץ כפי שנראה בהמשך.
בין היהודים צמחה בשנות ה-40 התנועה של "העברים הצעירים " או "הכנענים " . קבוצה שהתבססה על תמונת העבר של עם קדמון עם "העברים" שהעיר אוגרית השתייכה לחוג תרבותו , שחי בארץ ישראל לפני שנים ותרבותו הייתה תרבותה. לדעת ה"כנענים" היהודים של היום כמו גם המארונים, הדרוזים ומיעוטים לאומים אחרים בקרב "הערבאים" הם כולם צאצאי העברים שעליהם להתאחד ולהתמזג מחדש וכוללים גם את ערביי ארץ ישראל . הכנענים היו חילוניים במוצהר וראו בדת היהודית עיוות מימי בית שני של האופי "העברי " הקדום . במידה רבה "הכנענים " ראו את עצמם כממשיכים של התושבים הפגאניים הקדומים הקדם יהודיים של הארץ . מנהיגם רטוש כתב שירים שונים שהתבססו על המיתולוגיה הכנענית הקדומה .
אך אם כי ל"כנעניים " הייתה השפעה רבה על חיי התרבות של הישוב ושל המדינה הצעירה וסופרים חשובים רבים כמו אהרון אמיר, בנימין תמוז , עמוס קינן ושרגא גפני יצאו מבין שורותיהם , ואם כי מעט אחריהם קמו קבוצות מקבילות כמו קבוצת "המרחב השמי " של אורי אבנרי ונתן ילין מור , וקבוצה קטנה יותר בראשות מקסים גילן בעלי דעות מקבילות ומושפעות אם כי לא זהות שדיברו גם הן על הצורך של העם הישראלי להשתלב בין עמי המרחב , קבוצות שלכולן ביחד הייתה השפעה גדולה לטווח הארוך על השמאל החילוני הישראלי , הרי ההשפעה שלהם על התפיסה ההיסטורית הייתה מצומצמת וקצרת ימים באופן יחסי .
אך עד כמה שנראה הדבר מוזר מעין דמות מראה לתפיסת ההיסטוריה של הכנענים קמה בקרב יריבי היהודים במאבק על השלטון בארץ ישראל , אצל הערבים הפלסטינאים שגם בקירבם נוצרה תפיסת היסטוריה "כנענית" ואולי גם כניסיון ליצור מיתוס שיתחרה בזה של היהודים. תפיסת עבר כזאת זהה כמעט בדיוק לזו של "הכנענים " היהודיים קיימת כיום אצל הפלסטינאים לעיתים כתפיסה מקורית של הוגים פלסטינאים שונים ולעיתים גם בעידודה הנמרץ של הנהגתם .

תפיסת העבר הפלסטינאית

תפיסת העבר הפלסטינאית היא תופעה חדשה מאוד ביחס.
האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל נהגה בעבר לראות את ראשיתה עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7 לספירה.
ייתכן מאוד שהפלסטינאים היום הם לפחות בחלקם צאצאים של אוכלוסיית הארץ הקדומה ששינתה את דתה ואת אופייה הלאומי עם כל גל חדש של כובשים. אך התפיסה הלאומית הפלסטינאית כיום היא שהם המשך ישיר תרבותית וחברתית של תושבי הארץ הקדם ישראליים, הכנעניים ,ולפיכח זכותם לארץ קודמת לזאת של היהודים , גם אם נקבל את מה שמסופר בתנ"ך . ( וזאת גם אם נתעלם מהטענות שדוברי הפלסטינאים מעלים שהיהודים של היום אינם כלל צאצאי היהודים של העבר , אלא צאצאי עמים אחרים כמו הכוזרים וכו' שקיבלו עליהם את היהדות). במידה מסוימת תפיסה זאת של הפלסטינאים כצאצאי הכנענים מקבילה במידה מוזרה (ואולי גם במכוון ?) לטענות התנועה "הכנענית " היהודית .
תפיסה זאת כפי שהיא קיימת כיום מספקת לתביעות הפלסטינאיות עומק היסטורי , ובו בזמן גם סיפור של סבל מתמשך מידי היהודים , החל מימי בני יעקב אבינו שטבחו באנשי שכם ויהושע שטבח בכנענים אבות הפלסטינאים וכלה בסיבלם מידי הישראלים היום, והיא משמשת ככלי חזק ליצירת ליכוד לאומי.
בכל אופן לערביי ארץ ישראל לא הייתה תודעה לאומית ניפרדת כלשהיא עד לתקופה מאוחרת ביותר .הם תמיד ראו את עצמם כחלק בלתי נפרד של האימפריה העותומאנית או של סוריה או של האומה הערבית הגדולה ולא כלאום נפרד בעל היסטוריה משלו.מכיוון שהיו מוסלמים אדוקים לעבר הפרה איסלאמי של הארץ לא היה כל ערך בעיניהם ובתחילה לא הכחישו את הטענות היהודיות על קדימותם בארץ.
טענותיהם של הערבים כנגד הציונות כפי שנוסחו למשל במכתב מ-1899 לאבי התנועה הציונית ד"ר הרצל בידי הפוליטיקאי הירושלמי החשוב יוסף אל חלאדי היו שהערבים הם כבר רוב בארץ והיהודים לעולם לא יוכלו לשנות מצב זה ללא קשר לזכויותיהם המוסריות הצודקות .אבל חלאדי לא הטיל ספק בכך שליהודים יש זכות קדומה יותר על הארץ.
(הסופר בנימין תמוז כתב פעם מאמר של "היסטוריה חלופית" בחוברת של המגזין "פוליטיקה " גליון מס' 20 של אפריל 1988 בו ניסה לשער מה היה קורה אילו הזהרתו של חלאדי הייתה מתקבלת על דעתו של הרצל וכתוצאה המאמצים לישב את הארץ ביהודים היו נפסקים , כתוצאה היה מוקם כאן רק מרכז רוחני ליהדות ברוח תפיסתו של מתנגדו של הרצל אחד העם , שהיה מורכב מכמה מאות אקדמאים וחוקרים , מרכז שהיה עובר לבסוף לארה"ב).
וכך למשל עוד ב-1946 בעדותו של איש הועד הערבי העליון ג'מאל חוסייני לפני ועדת החקירה האנגלית האמריקנית לענייני ארץ ישראל , אמר חוסייני : "זהו ביתנו . כ-1300 שנים אנו יושבים בו . הוא שלנו אף שהיה שלהם לפני כן".
הערבים נטו להסכים עם היהודים וליחס את ראשית ישיבתם בארץ לכיבוש המוסלמי בשנת 634. הם הדגישו שמאז ומאילך הם שלטו בארץ למעט בתקופה הצלבנית והעותמאנית , ישבו בה ברציפות והשליטו בה את שפתם ותרבותם ללא זכר לתרבויות אחרות . רציפות היסטורית זאת מאז שנת 634 היא הייתה לדעת הערבים העובדה הקובעת בזכותם על הארץ. בשלבים הראשונים למאבקם ביהודים המתיישבים בארץ הדגישו הערבים את היותם חלק מהאומה הערבית הגדולה ולא עם נפרד שזכותו לארץ קודמת לזו של היהודים.
אבל נשמעו בינהם גם דעות שונות.דעות אלה שלא במפתיע הושמעו לראשונה בידי נוסעים אירופאים שונים לארץ במאה ה-19 שזיהו בין הפלחים הערביים ובין תושבי הארץ הכנעניים של ימי קדם וראו בהם את צאצאיהם.מאידך היו גם יהודים רבים כמו דוד בן גוריון ויצחק בן צבי שראו בערביי הארץ צאצאים של העברים הקדומים שישבו בה ונשמעו טענות של יהודים כמו ר. בנימין שעל היהודים והערבים להתמזג "מחדש".
תפיסה זאת החלה לחדור גם אל בין האינטלקטואליים הערביים. ב-1905 הופיע אחד הספרים הראשונים שקראו לתנועה לאומית ערבית. מחברו לבנוני נוצרי בשם נגיב עזורי ניבא :" שתי תנועות חשובות בעלות טבע אחד ובכל זאת מתנגדות זו לזו שאיש עוד לא שם לב אליהן מתפתחות עתה : תחיית הלאום הערבי וההתאמצות האיטית של היהודים הרוצים לכונן מחדש ובמדינה גדולה את המונרכיה הישראלית העתיקה . גורלן של שתי התנועות האלו הוא להלחם תמיד זו בזו עד שתגבר אחת מהן. ובתוצאות האחרונות של מלחמה זו בין שתי עמים , יהיה תלוי גורלו של העולם כולו".
עזורי הוכיח את עצמו כאן כנביא. ובספרו הנ"ל הופיעו גם ניצני הטענות הכנעניות שבהם ישתמשו הפלסטינאים לעתיד. הוא הראה בספרו כי העם היהודי מעולם לא היה אדון יחיד בפלסטינה . תמיד ישבו שבטי ישראל בין שבטים זרים : אדומים , חיוים מדיינים וכו' ובני ישראל לא יכלו להכניעם ולא ליהדם מה שהראה לדעת עזורי כי כל השבטים ההם היו בעלי תרבות שווה לזו של ישראל. "אפשר " קובע עזורי " שאילו היו היהודים יכולים לבלוע ולהטמיע את כל הגזע הכנעני ולהרחיב את גבולותיהם עד הר החרמון ובקעת הלבנון ואלמלא פרצו בחייהם הפנימיים הפירוד והשחתת המידות ויחסיהם לשכניהם מצפון ודרום היו יותר ישרים ונימוסיים –כי אז הייתה ממלכת היהודים מתקיימת עד היום הזה בתור ממלכה העומדת ברשות עצמה והם היהודים היו מפריעים גם בעד צמיחת הנצרות ".
דעותיו "הכנעניות " של עזורי מצאו הד בקרב אנשים מסוימים בציבור הערבי בארץ ישראל שזכרו אותם והשתמשו בהם בעת הויכוח עם היהודים. כך במאמר בעיתון "אל קדס אל שריף" משנת 1929 נטען כלפי היהודים " אבותינו הכנענים שכנו בארץ הזאת לפני אבותיכם (היהודיים) האם תכחישו זאת ? ".
בעת ביקורו של המנהיג הבריטי
צ'רצ'יל במארס 1921 פנה אליו כותב מאמר ערבי וטען " "הראשונים שהתיישבו בפלסטין מקדמת דנה אינם אלא הערבים והעמלקים אבותינו הקדומים. אברהם עליו השלום , אבי ישראל ( וגם אביו של ישמעאל אבי כל הערבים , עובדה שהכותב הקפיד שלא לציין אותה ) לא עקר אליה מארץ בבל אלא שנים רבות לאחר מכן ". ובשת 1922 טענו דוברים ערביים כי האוכלוסייה ערבית בארץ מורכבת מ"צאצאי האנשים היושבים בה משחר ימי ההיסטוריה בתוספת האלמנטים האמורי , החיתי ,הפיניקי , הפלישתי ואחרים". נציגים ערביים בדיונים עם הבריטים המשיכו וטענו כי "לפלשטינה (א"י) הייתה אוכלוסייה מקומית עוד לפני שהלכו היהודים אליה ואוכלוסיה זאת נשמרה במשך כל הדורות ומעולם לא התבוללה בשבטים היהודיים שתמיד היו עם לבדד ישכון . מצד שני הערבים חיים בארץ יותר מ-1500 שנה והם עתה בעליה".
למעשה נראה שהיו אלה ערבים נוצרים שטענו זאת ובכך הימשיכו מגמה שהייתה קיימת בארצות ערביות אחרות של הנוצרים לראות את עצמם כממשיכי האוכלוסייה הקדומה הטרום מוסלמית.
אולי כתוצאה מכך בתקופה זאת טענות אלה היו יוצאות דופן ונדירות במכלול הטיעונים של הערבים (המוסלמיים) כנגד הציונים. אבל בכל זמן שבו נשארה דומיננטית האידיאולוגיה הפאן ערבית או הפאן מוסלמית נגזר עליהם להישאר בשוליים.
אך כאשר החלה האידיאולוגיה הפאן ערבית להיחלש בקרב הפלסטינאים ( ובשלב מאוחר יותר מאשר אצל שאר האומות הערביות כמו המצרים והסורים ) גם בגלל מה שראו כבגידת האומות הערביות בהם בעת מאבקם בישראל והתפתחות שכבות אינטלקטואליות חדשות באוניברסיטאות ובעיתונים החלו להופיע בקירבם גם אידיאולוגיות המדגישות את השורשיות והקדמות הפלסטינאית ואת זיקתה לארץ ואת זהותה הלאומית והדתית הייחודית . הפלסטינאים עוסקים בעשורים האחרונים בבניית אידיאולוגיה חדשה שתדגיש את הזיקה של החברה שלהם לטריטוריה אידיאולוגיה שבו בזמן לא תדגיש יתר על המידה סמלים איסלאמיים או פאן ערביים , אך גם לא תדחה אותם על הסף.הדעות "הכנעניות " שנוסחו לראשונה בידי אזורי והושמעו מידי פעם בשנות ה-20 הפכו כעת למרכזיות יותר .
הפלסטינאים היו זקוקים למיתוס מוצא חזק שיוכלו להעמיד אותו כנגד הטענות התנכיות היהודיות .וכך היסטוריונים ערביים כמו דרוזה ונשאשיבי החלו לטעון עוד בראשית שנות ה-60 כי העברים הקדמונים כבשו את הארץ מידי ערבים , ושבטים ערביים שכנו בה מאז התקופה הפרה היסטורית. הכנענים שנזכרו בתנ"ך היו לפי מחברים אלה ערבים . בכתיבה הפלסטינאית מהתקופה הזאת נכרה אהדה והזדהות עם גורל הכנענים הקדומים שהובסו ושועבדו גם הם על ידי היהודים.
לאחר ייסוד אש"ף באמצע שנות ה-60 החל יצירה אקדמאית פלסטינאית שנועדה ליצור אידיאולוגיה לאומית ובמסדרת זאת החל גיבוש הרעיון המוצא הכנעני של הפלסטינאים . רעיון זה שעד שנת 1967 היה בשולי המחשבה הלאומית הפלסטינאית שנשלטה לחלוטין בידי רעיון הפאן ערביות , התחזק מאז מאוד , עובד לכלל מיתוס מפורט והפך לטקסט לאומי שמדגיש את השורשיות של החברה הפלסטינית ומהווה תגובה לטיעון הציוני לבעלות היסטורית דתית על הארץ.
המיתוס הכנעני הפלסטינאי הוא בעיקרון כזה : מתוך חצי האי ערב חדרו לאזור הסער הפורה לפני 4500 שנה גלים של פרוטו כנענים ( שיש מקורות פלסטינאים המרחיקים את כניסתם לתקופה הכלקוליתית הפרה היסטורית) קבוצות אוכלוסיה אלה נקראו האמורים. הם היו דוברי שפה פרוטו ערבית ויצרכו את חוג התרבות הכנענית שהשתרעה עד הסער הפורה בשטחי ישראל ירדן לבנון סוריה ואף צפון עיראק. השפה האוגריתית הקדומה היא בעצם ניב קדום של השפה הערבית של ימינו ( בעוד שהכנענים של רטוש טענו שהיא ניב קדום של העברית של ימינו …) .
השבטים העבריים שביחד עם הפלשתים קטעו את התפתחות תרבות זאת לא היו פרוטו ערביים במוצאם אלא באו מחוגי התרבות המצרית .אם להאמין להוגים פלסטינאים שונים , הישראלים היו העם הלא ערבי היחיד ששלט אי פעם בארץ ישראל ושהה באזורה.
חורבן בית ראשון ביטא את סוף הנוכחות העברית ישראלית בארץ . אחרי כן נתפסת ההיסטוריה כגלי כיבוש שונים אשר תחת שלטונם ממשיך להתקיים עם הארץ המקורי הרצוף מהתקופה הכנענית . לנוכחות היהודית לעומת זאת יש רק אופי משנה בפסיפס הזהויות בארץ. הכיבוש הערבי לפני 1400 שנה מוסיף זהות ערבית איסלאמית לזהות המקורית הכנענית פלסטינית שהשלימה אותה באופן הרמוני.
מיתוס זה שהולך ומתחזק בקרב החברה הפלסטינית תורם תרומה חשובה ביותר לעיצוב זהותה לאומית הנפרדת והוא מספק תשובה לצרכים ולמצוקות של ההווה כמו עבר מפואר שאפשר להסתכל עליו בגאווה. הוא מראה שהפלסטינאים היו ערבים עוד מקדמת דינא וכי יש להם היסטוריה קדומה יותר משאר עמי האזור (למעט מצרים ועיראק ). הוא יוצר הזדהות עם הכנענים הקדומים ומספק שדה מערכה סמלי עם הציונות לגבי השאלה למי יש שורשים קדומים יותר בארץ הזאת
מיתוס זה חדר לשיח ולתודעה הפלסטינאית ונידון במספר גדול מאוד של ספרים מאמרים והופיע בשירים של סופרים ידועים כמו גדול הסופרים הפלסטינאים מחמוד דרויש בשירו "ארחותיה של ענת "שמזכיר את שיריו של המשורר "הכנעני" הישראלי רטוש בשימוש שהוא עושה במיתוסים כנעניים לשם מטרות פוליטיות עכשויות.
רעיונות כנעניים ניתן למצוא גם במחזות פלסטינאים כמו המחזה של הסופר הפלסטינאי מועין בסיסו "שמשון ודלילה " שבו שמשון המקראי מזוהה עם כובש הישראלי האכזר ודלילה הפלישתית עם תנועת ההתנגדות הפלסטינאית.
ניתן גם להזכיר את הסופר Rashad Abu
Shawer שכתב כמה וכמה סיפורים וספרים שעוסקים בעבר הפרה ערבי של פלסטין , ואת המשורר Izz al Din (3izziddin) Al ManaSra שכתב דיואן על הנושא הכנעני בשם "כנאנידה ".
רעיונות כנעניים מגיעים לקיצוניות שיוצריה לא התכוונו אליה ( אך מזכירים את הכנעניים הישראליים ) ביצירת המשורר הערבי הישראלי אחמד חסין שקורא לכנעניזציה של הערבים וטוען " אנחנו צאצאי הכנענים , זהותנו היא כנענית והכיבוש הערבי הביא עלינו את האסון ". יש כאן מקבילה מעניינת לדברי הוגים ישראליים כמו רטוש שמראה שאולי ניתן להגיע לעמק השווה בין הכנענים הפלסטינאים והכנענים ה"יהודיים" שהם לכאורה עויינים זה את זה.
אולי גם בגלל דעות אלה החוגים המוסלמיים בחברה הפלסטינאית מתייחסים למיתוס בהסתייגות , אך אינם תוקפים אותו בפה מלא.
תפיסה זאת עדיין נפוצה בעיקר האליטות והמשכילים בלבד ולא בקרב ההמונים המוסלמיים אך כוחה הולך וגובר והוא מספק את ההיסטוריוגרפיה הלאומית הפלסטינאית .
דוגמאות של הסברה מסוג זה שמטרתה להנציח את הגירסה הפלסטינאית של ההיסטוריה ניתן למצוא באתרי האינטרנט של הרשות המיועדים להסברה ולתיירות ומציגות את ההיסטוריה של אתרים חשובים רבים כפי שהפלסטינאים מבינים אותה.
והיסטוריה שם בנויה כולה על סמך התפיסה הפלסטינאית "הכנענית ". כך למשל במאמר על תולדות ירושלים שמוצג ברשת ירושלים מוצגת בעיר כנענית (דהיינו פלסטינאית ) חשובה שהנוכחות היהודית בה הייתה קצרת ימים ולא חשובה. המקורות היהודיים מואשמים בזיוף העובדה שהעיר הייתה תמיד יותר כנענית מיהודית . הפלסטינאים טוענים שהזהות הכנענית של לפחות החלק המזרחי של העיר נותנת להם זכויות מיוחדות עליו וכי היא מעולם לא הייתה מאוחדת אם כי הפלסטינאים מסכימים שהחלק המערבי הוא חלק ישראלי בעוד שהחלק המזרחי שייך למרבית הדתות.
חוקרים פלסטינאים שונים מדגישים את הטענות של חוקרים שונים שמטילים ספק באמינותו ההיסטורית של התנ"ך ובעצם קיומה של מלכות דוד ושלמה , אם כי דבר זה פוגע גם באמינות המסורות הדתיות שלהם עצמם המופיעים בקוראן .
יש לציין שטענות אלו תופסים תאוצה גם בקרב חוקרים לא פלסטינאים . כך חוקר התנ"ך קיט ויטלאם פירסם ספר שבו טען שכלל ההיסטוריה התנכית היא פיקציה מודרנית של התנועה הציונית שמטרתה הייתה להשכיח את העם הפלסטינאי הקדמון ואת זכויותיו
בארץ בשם התפיסה היהודית הציונית של ההיסטוריה . הטענות של ספר זה תאמו במידה רבה את הטענות של הכנענים הפלסטינאים ונותנים להם אמינות רבה.
מובן שההיסטוריה של ירושלים בתקופות מאוחרות כפי שמציגים אותה הפלסטינאים משקפת את טענותיהם שהיהודים פלשו לארץ במירמה והרסו איזורים גדולים וגירשו את תושביהם המקוריים (אבות הפלסטינאים של היום ..) בכח הזרוע.
מדיניות הסברה זאת מלווה גם בטקסים סמליים שמיועדים יותר לצורכי חוץ מאשר לצרכי פנים . כך למשל אחת מפעולותיו הראשונות של משרד התרבות של הרשות ב-1996 הייתה להפיק פסטיבל לכבוד האל הכנעני הבעל. החגיגה נערכה בכיכר הכפר סבסטיה שבשומרון ובמהלכה צעירים לובשי גלימות שעליהן דמויות כנעניות עתיקות נופפו בלפידים בעודם מחוללים בכיכר העיר . צעירים נוספים דהרו במקביל במרכבות רתומות לסוסים שנבנו על פי ציורים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות בתל מגידו . ועל בימת האבן שבכיכר העיר הוצג חזיון דרמתי שבו הבעל , אל השמיים והפוריות בפנתיאון הכנעני העתיק נאבק בגבורה במות אל השאול . לבסוף בעזרת אחותו האלה ענת ( שעליה כתב המשורר הלאומי הפלסטינאי , מוחמד דרויש , שיר מפורסם ) יצא הבעל כמנצח והדבר סיפק לקריין המקומי הזדמנות להעתיר שבחים על העמים הפלישתיים הכנעניים , האמורים הגרגשים היבוסים והפריזים שלחמו לצד הבעל במערכה כנגד הפולשים העבריים שבאו מעבר הירדן.
ספק אם טקס זה היה מיועד כל כך לצרכי פנים (_הוא רק היה מעורר את חמתם של גורמים מוסלמיים חזקים שהתייחסו בחשדנות לכל הגילויים הפגאניים האלה ) כמו לגורמי חוץ להדגיש את השורשים הכנעניים של הפלסטינאים ואולי גם כדרך למשוך תיירים נוספים על מנת לצפות בטקסים מעין אלה.
יש שיאמרו שטקסים ותפיסות היסטוריות מסוג זה בראשית המאה ה-21 הטכנולוגית הן מגוחכות . לא, הם אינן מגוחכות כלל וכלל . ההנהגה הפלסטינאית מבינה את מה שהיהודים ידעו פעם ושכחו . שרק על ידי יצירת תודעה לאומית משותפת , תודעה מבוססת על מיתוסים, אפשר ליצור עם. המיתוסים הם שקריים כמובן , אז מה ? ממתי זה שינה משהו? התוצאות הן מה שחשוב .
כדאי להציב את הדוגמה הנגדית של העמים השונים היושבים בישראל שעד השנים האחרונות מה שאיחד בינהם היו המיתוסים שהתבססו על התנ"ך וכעת כשמיתוסים אלה התמוטטו שוב אין שום דבר שיאחד בינהם ואת התוצאות העגומות אנו רואים מידי יום ביומו .
מצד שני… האם יתכן שיום אחד יתאחדו בינהם צאצאי ה"כנענים" היהודיים וצאצאי הכנענים הפלסטינאים בשטח השנוי במחלוקת של ארץ ישראל /פלסטין לאומה אחת לא יהודית ולא ערבית אלא ארץ ישראלית כנענית ? אומה שתתבסס לא על דת אלא על המיתוסים הקדומים החדשים של הכנענות ?

קישורים

גירסה אחרת באייל הקורא

 

עוזי אורנן על הכנענים

הכנענים בויקיפדיה

 

הצד השני

המיתוס של עראפאת

 

דוד מלך דרום תימן 

 

מקסים גילן