web analytics
קטגוריות
תקשורת

המגזין הטוב ביותר הנמכר כיום-"כותרת " בעריכת דן שילון

 

יותר ויותר אני מוצא שמידי חודש אני זקוק למנת "הכותרת" שלי . "כותרת" הוא מגזין חדשותי -תרבותי שיוצא מידי חודש בחודשו בעריכת דן שילון  ואוריה שביט ועושה את מלאכתו נאמנה. לאחר חמישה גליונות שכללו תחקירים פוליטיים ותרבותיים מעניינים ומרחיבי דעת אני חוטף אותו מהמדפים מיד עם הופעתו.,תופעה נדירה אצלי בשנים האחרונות  וכל חודש אני חושש יותר מהיום שבו יודיעו על סגירת המגזין .

הוא בולט במיוחד בבדידותו המזהרת בדוכנים על רקע של מגזינים של נשים של עירום של "בלייזרים " מפגרים למינהם וכו' וכו'.

יש ספקות גדולים עד כמה מגזין כזה יכול לשרוד בשוק התקשורת הצפוף הקשה מאוד של ישראל ולהתחרות באינטרנט ובטלוויזיה ,אבל בנתיים הם עושים עבודה מצויינת ומראים למה יכול להגיע מגזין מודפס במיטבו.אני מחזיק להם אצבעות שיצליחו.

המממנים של המגזין הם  בני משפחת לוצאטו בעלי משרד הפטנטים צאצאים של משפחה שתרמה רבות לתרבות היהודית באיטליה במאה ה-19  ובהחלט ניתן לראות במגזין המשך של מסורת זאת .

יכול להיות שהחלטתם ליזום מגזין זה יש לה קשר לכתבת תחקיר לא נעימה שערך פעם "גלובס" על היחסים המעורערים בינם ובין אבי המשפחה ( אדם מעניין בפני עצמו שפירסם כמה ספרים מעניינים)  שתבע אותם לדין ,יכול להיות שאחרי כתבת התחקיר הזאת הם החליטו שכדאי גם להם להיות בעלי יותר השפעה בתקשורת  ( כמו לבני משפחת נימרודי במעריב ) .כך או כך  "גם אם שלא בשמה "  וללא קשר למניעים   הקוראים רק מרוויחים.

בזמן שהרמה של העיתונות הכתובה באופן כללי רק מיתדרדרת "כותרת " מראה שאפשר גם אחרת .יישר כוח .

סופה של "כותרת "

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

14 תגובות על “המגזין הטוב ביותר הנמכר כיום-"כותרת " בעריכת דן שילון”

בהתחלה, הם רצו מגזין לייף סטייל לעשירון העליון. אחר-כך היו דיבורים על למתג אותו לאיזו כוכבנית מקומית, נגיד אודטה או גילת אנקורי (סטייל המגזינים שיש בארצות-הברית, כמו של רוזי אודונל ואופרה ווינפרי). זה לא הצליח. במקביל, הם חיפשו כותבות/ים, יצרו איתם קשר והזמינו כתבות. אותם/ן כותבים/ות כתבו, השקיעו, אפילו רכשו ספרים בשביל לכתוב עליהם ביקורות, תוך שהובטח להם על-ידי יניב יעקובי שהם יקבלו החזרים.
אחר כך אותו יניב יעקובי נעלם. הוא לא החזיר טלפונים, לא השיב לטלפונים, לא למיילים. כשמישהו כבר תפס אותו, הוא הפנה אותו למספר טלפון של איזה שירות מענה. הושארו הודעות, הוא לא חזר.
אנשים עבדו במשך 4 חודשים בשביל מגזין שהוא דיבר עליו המון, בלשון חלקלקה ונעימה, מאוד אדיב ומקסים. חשוב לציין, שאף אחד מהם טרם ראה גרוש, או החזרים על הספרים ותשלום מינימלי לשעות שהושקעו ברעיונות ובכתיבה.
פתאום, אחרי כמה חודשים טובים, הייתה ידיעה בויינט על "כותרת", ויניב יעקובי התראיין. שמעתי שדן שילון עורך אחראי ויש שם גם את שביט, ילד הפלא.
אני לעולם לא ארכוש אף לא גיליון אחד של המגזין הזה, מאחר ואופי הסיפור שסיפרתי כאן מראה על המצב הנורא ואיום שבה נמצאת היתונות בארץ הקודש. לפחות התנ"ך עדיין מוכר כמו שצריך. לא שאנחנו מקבלים תמלוגים, אז עוד לא היה מה שנקרא חוקים של זכויות יוצרים.
אז בפעם הבאה שאתם רוכשים את המגזין הזה, לא משנה כמה הוא טוב ומעניין ומרתק. תזכרו אותם כותבים/ות שלא ראו עד היום גרוש אחד מהעבודה שעשו (ולא שזה יעניין מישהו מהעיתונים הגדולים האחרים. המצב ככה אצל כולם, בפעם האחרונה שבדקתי, אז אין אינטרס ללכת וללכלך על זה או אחר).

תודה על ההקשבה,
אשתו.

למה אתה חש צורך להגדיר תמיד את המגזין הנמכר ביותר/הטוב ביותר/החשוב ביותר? מה יש לך מתחרויות?

קראתי גליון אחד של כותרת והיה בסדר. הוא מעומד כמו בשנות השמונים – עניין של תקציב, אני מניח, וחבל. לגבי בלייזר – אם לא הבנת שהכתיבה בו אינפנטילית במכוון, אז אולי אתה פחות מתוחכם ממה שנדמה. אם הבנת – אז אתה סתם לא אוהב את זה, וזה כמובן גם לגיטימי וגם מעיד על טעם טוב – אבל לא הופך אותו "למפגר". איכשהו היה רושם שלא צריך לאיית לך את המילה "אירוניה".

של הספרות "הנחותה" ביותר אז מי אני שאתקוף את "בלייזר " וקוראיו , הבעיה היא שאירוניה או לא אירוניה קשה כבר למצוא מגזינים שמיועדים גם לסוג קוראים שמעוניינים ברמה .
גבוהה יותר של כתיבה ללא אירוניה
ובשלב מסויים נראה לי שהקוראים כבר יתרגלו כל כך לכתיבה האינפנטילית במכוון עד שכבר הם יתקשו לזהות את האירוניה .

יש ל"כותרת" רוחב יריעה מעורר קנאה, שכולי תקווה שישתמשו בו נכון. מצד שני, התחקיר על יוסי ביילין היה אחד היותר משעממים שקראתי מעודי, הכי באווירת חוסר עניין לציבור.

וגדי, זוכר שפעם אמרת לי שיכולתי להיות נחום ברנע, ובחרתי להיות איטו אבירם? הגדרה מעולה ל"בלייזר", שאפילו אני, שעבדתי בחיים ברשת, חושב שיש בו יותר מדי הומור פנימי.

גם "ארץ אחרת " הוא מגזין שהוא לכל הפחות ברמה של "כותרת " למעשה הרבה יותר טוב אבל הרבה פחות סדיר בהופעתו .
אז נצמצם ונקבע ש"כותרת " הוא "הירחון הסדיר " הטוב ביותר כיום.

מטרת על להומור הפנימי של בלייזר. הוא מקדם סוג של male-bonding ומייצג אותו. אבל, כמובן, לכל אחד הזכות לדעתי.

גברת נכבדה,

אני הייתי מעורב בעניין וקבלת כל גרוש שהייה מגיע לך, כנראה שנפגעת מזה שלא בחרו בך לבצע את העבודה מכיוון שלא היית מספיק מקצועית.

זה לא אירוניה, לא אינפנטילי במכוון, לא סרקזם מסווה, לא הומור פנימי ולא אף קשקוש בו אתם מוכנים לשכנע את עצמכם כדי לא להרגיש כל כך פאתטיים, וכדי להרגיש שנשאר משהו מהכבוד והכשרון שלכם גם כשאתם כותבים זבל צרוף.

"בלייזר" הוא פשוט רע, ו"מפגר" היא בהחלט דרך נוספת (ונאמנה למציאות) לתאר זאת.

" המגזין שניסה לתת חלופה רצינית לכלל המגזינים לנשים לרווקים ולבלייזרים שמציפים את דוכני העיתונים נסגר לאחרונה בקול ענות חלושה.
וזה מהווה מכה קשה ביותר בטווח הנראה לעין לכל מי שירצה ליצור מגזין נייר חדשותי אינטלקטואלי מתוחכם יותר מהממוצע.
על סגירת "כותרת " ראו :
http://www.nrg.co.il/online/4/ART/937/949.html

"כותרת " לא רק נסגר אלא שמסתבר כעת שהמולים
שלו בני משפחת לוצאטו לא שילמו לעיתונאים שלו את שכרם .וכעת מוגשת כנגדם תביעה בעניין
ראו בוואלה
http://b.walla.co.il/?w=/3054/739483
וסקירות מקיפות בנאנא
http://mixer.nana.co.il/Article/?ArticleID=192463&sid=49
ובהארץ
http://new.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=604956&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

וזה מדכא מאוד אם גם צפוי לחלוטין .
בני משפחת לוצאטו הוזהרו פשוטו כמשמעו שהוצאה לאור של מגזינים שוב אינה רווחית כיום
( וגם במאמר מיוחד בוינט
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2979155,00.html)
אבל המשיכו במיזם בכל זאת וכעת מסרבים לשלם לעיתונאים שנטלו בו חלק .
ספק אם אחרי הכישלון הזה יהיה מישהו נוסף שירים את הכפפה ויקים מגזין מודפס איכותי תרבותי חדש. אם כי לקוות תמיד אפשר .
אולם נראה שהעתיד הוא ברשת ומה זה אומר לגבי העיתונאים ששכרם הולך ונעלם ועימו המקצוע שלהם .
שאלה טובה מאוד .
אין לי עליה תשובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 − 3 =