web analytics
קטגוריות
תרבות

מז'ול ורן ועד לרועי צ'יקי ארד

 

הגיליון הראשון של כתב העת הספרותי החדשני "מעיין " יצא סוף סוף לאור, וכולל גם מאמר שלי על המשורר דוד אבידן .   ויש גם מסיבת השקה והנה הפרטים  כפי שהיגיעו מהעורך , המשורר הסופר הזמר המוזיקאי והמארגן  רועי ארד הבלתי נלאה :

ההשקה הנוצצת של הגליון הראשון תתקיים במועדון המקסים, קינג ג'ורג' 48,
פינת שדרות בן ציון, תל-אביב-יפו, ביום שישי הקרוב, ה4 במרץ, בין השעות
15:00 עד 17:00 במסיבה עם קריאת שירה, הופעות של טרי פויזן, א.ב. דן ונערי
פוסטר, ומנגינות נעימות של די.ג'יי שרוליק איינהורן ומר בוגי בן. הכניסה
חופשית.

המסיבה היא הזדמנות מעולה להשיג גליון של מעין ממכבש הדפוס. מחיר המגזין 17
₪ ומחיר מנוי לשלושה גליונות 50 ש"ח.
הגליון הראשון של מעין כבר נמצא ברוב חנויות הספרים העצמאיות בתל אביב,
שאינן תלויות ברשת, ובכמה בתי אופנה וקיוסקים. בקרוב יגיע גם לשאר הארץ
ולרשתות מסוג סטימצקי.
מן המניפסט של כתב העת: "מעין הוא חלון ראווה לשירה חדשה, מודרנית במובן
שבו מגזיני הרכב מעידים על דגם מכונית עם איזה שכלול חדש או משנק המפחית את
דלף העשן – מבחינה צורנית, זו שירה חשמלית. הפואטיקה של מעין לא נרתעת
מוירטואוזיות לשונית ולא רואה באוונגרד שם של רשת מסעדות בשרים. הפואטיקה
של מעין מוצצת בתאוותנות ומערה אל תוכה מכל משלב ורובד אפשרי. אנחנו לא
מנסים לשרבט שירה טובה – אלא להוציא תחת ידינו שירה יפהפיה, מוצפת שמש".
ניפגש בקוקטייל.
אני עצמי מתכוון להיות שם  בתקווה  שאספיק להגיע  בזמן משדה בוקר בנגב מאירוע "ז'ול ורן -בין מציאות לדמיון " לרגל 100 שנה  למותו של ז'ול וורן שבו אני נוטל חלק כאחד המרצים  אירוע של שני ימים מלא וגדוש בהרצאות מרתקות ומאלפות  על "נביא העת החדשה". .

הקוראים מוזמנים גם הם כמובן לקחת חלק באירוע אחד או  יותר משני האירועים המרתקים.

קישורים:

כתבה באנגלית  מאתר YNET החדש באנגלית על ז'ול ורן האיש שחזה  בין שאר דברים אחרים  את הטירוריסט הבינלאומי אפשר למצוא כאן

וגירסה עברית מורחבת שלה יש כאן

וכתבה בעיתון "הארץ "  על כתב העת החדש יש כאן

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

11 תגובות על “מז'ול ורן ועד לרועי צ'יקי ארד”

מר אשד,

האם לא נסחפת עם ההגדרה "נביא העת החדשה"? ספרי ז'ול וורן הם מעולים, אבל הם בפירוש לא דברי נבואה.

הדמות של קפטן נמו היא דמות טיפוסית לתקופת הלאומיות הרומנטית. הלוחם הגאה והבודד שיושב הרחק מן העולם ונחלץ ממחבואו רק כדי לסייע לכמה אומללים, כפי שזה קורה ב"אי התעלומות" הוא לא דמות יחודית. כל הספרות הרומנטית מלאה בדמויות מסוג זה. מה שהיה ייחודי בקפטן נמו זה השימוש בטכנולוגיות גבוהות. כאן ז'ול וורן היה למחדש ממש. אבל הוא לא היה נביא של איזשהו עידן חדש.

אתה כתבת שקפטן נמו היה טרוריסט – אבל זה רק הפירוש שלך לדמות זו! עם פירוש זה אתה מכניס את נמו לדפוסי חשיבה המקובלים היום ומתעלם מזה שאצל ז'ול וורן נמו היה דמות חיובית ומעוררת הערצה.

התייחס לנמו כדמות חיובית אינו משנה את העובדה שהשיטות של הדמות הן שיטות של טירוריסט , ללא קשר לגישה שלנו כלפיו חיובית או שלילית.
הגישה של ורן לרובור בספר "שר העולם " אגב היא שונה בהרבה ברור ששם גם הסופר רואה בו מגלומאן מטורף.

נכון, ולכן לא הזכרתי את "שר העולם" . כאשר כתב את הספר, היה ז'ול וורן איש שבע אכזבות מהפוליטיקה. לעומת זאת, כאשר כתב את שני הספרים על נמו, עוד האמין בלאומיות רומנטית ובמלחמות השחרור הצודקות.

היסטוריון של ספרות צריך להתייחס להקשר בו נכתב הספר ולא להחיל עליו קריטריונים של תקופה אחרת.

בעולם שרואים בבן לאדן לוחם לצדק , האם זה צריך למנוע מאיתנו להתייחס אליו כטרוריסט ?
ואין כל ספק שאנשי אצ"ל ולחי פעלו בשיטות טרור , אז היו טרוריסטים.
בכנות אינני מבין את גישתך. נראה שיש לך בעיה עם ההגדרה. אבל זה שגישתנו לדמויות שונות חיובית או שלילית אינה משנה את העובדה האוביקיטיבית שהדמויות הללו משתמשות באמצעי טרור כפי שאנחנו מבינים זאת כיום.

יש לי בעיה עם ההגדרה ועם הגישה כולה. כמו כן, יש לי בעיה עם התייחסות לדמות ספרותית – פרי דמיונו של מחבר – לבין דמויות מציאותיות כמו בן-לאדן ואנשי לח"י ואצ"ל.

אנחנו בהחלט בני חורין לנקוט בדעה לגבי משמעות מעשיהם של בן-לאדן ואנשי לח"י ואצ"ל ולהגדיר אותם כטרוריסטים או לא. תוך כדי כך אנחנו לא אמורים להתחשב בדעה של אחרים – של מוסלמים או של הימין הקיצוני בישראל. אבל כשמדובר בדמות ספרותית כמו קפטן נמו – יש לזכור שהוא פרי דמיונו של ז'ול וורן. אמנם אנו רשאים להגדיר אותו כטרוריסט, אך יש לזכור שהמחבר עצמו לא חשב כך. אם אתה כותב על כך מאמר או מחקר – עליך להזכיר את זה. לא צריכה להיות הפרדה בין דמות לאדם שהמציא אותה ולתקופה בה חי.

אנחנו חושבים כך. אנחנו חיים בתקופה אחרת ורואים דברים בצורה אחרת ולפעמים גם רואים דברים שהמחבר בעצמו לא יכול היה לראות.
ז'ול וורן כמובן לא ראה את נמו כטרוריסט ( אני מסופק אם המילה אף הייתה קיימת בתקופתו ) אבל אנחנו היום יכולים לראות את הדמיון העצום שקיים בינו ובין הטירוריסטים הבינלאומיים של היום . אילו נמו היה חי וקיים היום הוא היה מתקרא טרוריסט בינלאומי.

שספרי-הנוער/ילדים של ז'ול וורן (וכן,אני יודע שבמקור הם נועדו למבוגרים), היו מהדברים החביבים והמוצלחים שקראתי אי-אז בימי ילדותי הרחוקים.
לעומת זאת,הספר ל"מבוגרים" שלו,שיצא לפני כמה חודשים,בתרגומו של דורי מנור,היה פשוט שיעמום טוטאלי.

נראה לי שכמה וכמה מדברי-השירה הטובים ביותר,שנכתבו במאה הקודמת ובכלל,לא היו,בהכרח, "מוצפי שמש" במיוחד.

אין כל ספק שהמילה "טרוריסט" הייתה מקובלת בתקופת ז'ול וורן. המילה מופיעה בתקנון הארגון הטרוריסטי "רצון העם" הרוסי שנוצר בשנות -70 של האמה ה-19 ובווידויו של רוואשול הטרוריסט הצרפתי שרצח בכירים בצרפת בשנות ה-80 של המאה ה-19. אגב, צרפת מולדתו של וורן הייתה גם מרכז הטרור הפוליטי בתקופה ההיא.

ולעניין אחר, אני מצטער אבל קשה לי לפרגן למשהו שיוצא מכיוונה של האקדמיה החופשית המביכה הזאת. מדובר בחבורה של פלצנים ותו לא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 + nineteen =