סופר בשר ודם : על משה שמיר

תמונה של הסופר משה שמיר מאת מנשה קדישמן.

הוא הלך בשדות עד הסוף.
( כתובת המצבה על קברו של הסופר  משה שמיר )

חכם היה וליבו מר.
(הפתיחה של "על סוסו בשבת " מאת משה שמיר, 1947)

 

ב 21 לאוגוסט   2004 נפטר הסופר משה שמיר, האיש שיותר מכל סופר אחר, יותר מיזהר, יותר מעמוס עוז ויותר מא.ב יהושע מסמל את הספרות העברית החדשה, האיש שניתן לאמר עליו שאם מישהו יצר את דמות הצבר יליד הארץ כדמות ספרותית הרי הוא האיש, והוא גם שכתב כמה מהרומנים הטובים ביותר של הספרות העברית החדשה ובכלל זה את הרומן ההיסטורי הבולט מכולם.
ואם כי מותו לא זכה לתשומת לב כמותה של נעמי שמר, הרי הוא היה הסופר הישראלי החשוב ביותר של דורו ואחד החשובים ביותר של כל הזמנים, גם אם חל במעמדו פיחות גדול לאורך השנים בגלל דעותיו הימניות הקיצוניות. שמיר היה בעשורים הראשונים של המדינה הסופר העברי החשוב והנחשב ביותר מכולם האיש שהורה את הדרך לאחרים. הוא היה גם הסופר העברי האהוב ביותר. סקר שנערך בשנות החמישים על ידי מכון סאלד מצא ששני שלישים מהנשאלים העדיפו את שמיר על כל סופר ישראלי אחר. הוא היה הנציג הבולט של סופרי דורו כפי שאתגר קרת למשל היה בדור סופרי שנות התשעים.
שמיר היה מלכתחילה סופר וגם הוגה אידיאולוג ופוליטיקאי, והוא גם היה השנוי ביותר במחלוקת, וכך היה בעשורים הראשונים לחייו כמעט מוקצה מהמחנה שאליו השתייך.

משה שמיר נולד בשנת 1921 וכבר מגיל צעיר החל לכתוב סיפורים ואלה משכו מיד תשומת לב, לא רק בגלל יכולתו הספרותית. תמיד היה מעורה בבעיות הפוליטיקה, ועורר התנגדות כל חייו. בתחילה עורר את זעמו של מנהיג התנועה שאליה השתייך בשמאל, מאיר יערי, בגלל מה שנראה כ"סטיות אידיאולוגיות" בסיפוריו. בדיעבד קשה להבין על מה פרצה המהומה שכן הסיפורים נראים כיום כ"תמימים " לחלוטין ובוודאי לא עוינים את או פוגעים בתנועה הקיבוצית, אבל הזעם שהתעורר כנגד שמיר היה חזק כל כך עד החליט לעזוב את קיבוצו ב-1947 מסיבות אידיאולוגיות. העזיבה הביאה לגניזת ספרו שכבר הודפס "הוא הלך בשדות". הספר נשאר במחסן במשך שנה, והיה נשאר שם אילמלא הוצג בהצלחה רבה מחזה שהתבסס עליו, פרי עטו של שמיר, בתיאטרון הקאמרי – המחזה הישראלי האמיתי הראשון.
ב-1949 הקים שמיר את עיתון 'במחנה' של צה"ל, וערך אותו עד שפוטר על פי דרישת בן גוריון מפני שפרסם כתבה על כנס שמחה על פירוק הפלמ"ח.
מאז לא הפסיק שמיר לעורר שערוריות, יותר מכל סופר עברי אחר בתקופתנו.

יוצר מיתוס מודרני

בראשית דרכו התפרסם שמיר בעיקר הודות לספריו מהווי הקיבוץ והפלמ"ח.  ספרו הראשון היה קובץ סיפורים לילדים בשם "ידידיו הגדולים של גדי וסיפורים אחרים ( 1947) . הרומאן  הראשון שלו למבוגרים שהיה גם מחזהו הראשון   היה  "הוא הלך בשדות" ( 1947 )  שנכתב על רקע המאבק בבריטים ובערבים, תאר את חיי הפלמחניק אורי, את אהבתו לנערה עולה ואת מותו בשדה הקרב. הספר זכה בפרס אוסישקין לספרות ,ראשון מני רבים.

מהדורת ספר כיס בהוצאת "ספריית מעריב " עם תמונה מההצגה על העטיפה.

תמונה מההצגה הראשונה של "הוא הלך בשדות " בכיכובם של עמנואל בן עמוס וחנה מרון.

הספר הפך למחזה הראשון של תיאטרון הקאמרי עם  תפאורה מרשימה של אריה נבון בעבודתו הראשונה לבמה ,ונחשב למחזה הישראלי האמיתי הראשון המחזה הועלה מאז על הבמה עוד כמה פעמים נוספות כמחזה המוצג והידוע ביותר של שמיר .   גיבורו אורי הפך לסמל לדור שלם, ודמותו עיצבה את דמות הצבר ונתנה לו את צורתו המושלמת. הספר עובד לתסכיתי  רדיו  והוסרט ב-1967 בבימוי של יוסף מילוא, האיש שגם ביים אותו לראשונה כמחזה.

בסרט כיכב אסי דיין בנו של משה דיין, שרבים ראו בו את ההתגלמות החיה של הצבר האולטימטיבי שעיצב שמיר בספרו. כיום יש הרואים בסרט גם את התחלת הפירוק של דמות הצבר של שמיר.הסרט הורכב משני סיפורים אחד מהם מתרחש ב"הווה "של שנות השישים ומתאר את הבן של אורי המת שחוזר ונזכר בחייו ומותו של אביו בשנות ה-40.

שמיר חזר שוב לסיפור ולדמויות של "הוא הלך בשדות " בתסכית ששודר ברדיו ביום העצמאות  1987 . הרדיו שידר אז ברצף תסכית המבוסס על הסיפור "הוא הלך בשדות " ומיד לאחריו תסכית המשך בשם "שדות 87" שבו תיאר שמיר את הדמויות ארבעים שנה   אחרי האירועים בספר-הצגה ( ועשרים שנה אחרי האירועים בסרט ). בתסכית  קודר זה  תיאר את את ההידרדרות החומרנית שחלה בחברה הישראלית ובאידיאלים שלה מאז ימיו של אורי.

 שמיר קיווה להפוך את התסכית החדש בן השעה למחזה תיאטרון שלם אך הדבר לא הסתייע. אפשר לראות את הספר-מחזה המקורי , את הסרט ואת התסכית המסכם כמעין טרילוגיה המתארת מה קרה לחברה הישראלית הקיבוצניקית לאורך ארבעים שנה בשנות ה-ארבעים בשנות השישים ובשנות השמונים ובמיוחד מה קרה למיתוס של "הצבר " במהלך תקופה זאת.

 אליק

אליק נולד מן הים.
( הפתיחה ל"במו ידיו " )

בספרו המפורסם "במו ידיו : פרקי אליק"(1951) תיאר את פרשת חייו ומותו של אחיו אליהו "אליק שמיר ",
הפלמחניק שנפל בקרב בדרך לירושלים במלחמת העצמאות. משה שמיר עיצב את דמות אחיו כסמל לדור שלם, כפי שהיה גם אורי ב"הוא הלך בשדות", ולכן הקפיד לא לציין שמות של ידידיו ומכריו של אליק. למעשה היה זה סיפור כמו מיתולוגי על גיבור מצעירותו ועד למות הגבורה שלו בשדה הקרב.

הספר זכה ב 1953 בפרס ברנר. וועדת השופטים קבעה כי "הספר הוא השג ודאי לא רק ביצירת שמיר אלא בפרוזה הצעירה בכללה". פרקי אליק תורגם לאנגלית, עובד לתסכיתי רדיו ואף זכה לעיבוד טלוויזיוני. הוא אחד מרבי המכר הישראליים הגדולים של כל הזמנים, עד היום נמכרו יותר ממאה וחמישים אלף עותקים, והיה לחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר.

איור לפרק מ"במו ידיו" הופיע ב"מקראות ישראל ", 1964. צייר ה.הכטקופף.

(אביו של כותב שורות אלה צבי אשד חקר פעם, כחלק מפרויקט היסטורי על תולדות החברה, את חיי אליק שעבד בחברת החשמל והוא היה ידידו והיה האדם האחרון שנפרד ממנו לפני שיצא לקרב האחרון שממנו לא חזר. וכך הזדמן לי לשמוע את מר שמיר בשיחת טלפון שניהל עם אבי).
שני ספריו אלה של שמיר היו בין היצירות הישראליות המפורסמות והמצוטטות, ומאוחר יותר ליצירות המותקפות ביותר בכלל הספרות הישראלית החדשה. הפתיחה ל"במו ידיו" שהיא הפתיחה המפורסמת ביותר של כל ספר עברי נתפסה כמתארת את הצבר ש 'בא מהים' כחסר שורשים ( האשמה שאותה דחה שמיר בתוקף גם במאמר האחרון שלו שפורסם לאחר מותו ) .. מחזות שונים תקפו את המסר והדמות של גיבור "הוא הלך בשדות", והפסל יגאל תומרקין אף יצר פסל פארודי שמטרתו הייתה לתקוף אתה דמות ואת הסמלים שיצר שמיר.
אבל כל ההתקפות האלה רק הראו איזו החשיבות עצומה הייתה לספר ולסמלים מלכתחילה.

שני ספרים של שמיר תחת השמש( 1950 ), ו-כי ערום אתה( 1959) הם יצירות אוטוביוגרפיות שמבוססות על חייו בשנות השלושים והארבעים. שמיר החשיב אותם הרבה יותר מספריו המפורסמים, וראה בהן את יצירותיו הטובות ביותר, אך מעטים מאוד מסכימים איתו.

שמיר כתב ספרים נוספים על בני משפחתו :"במו ליבו: פרקי סבא לובה "( 1976)  על  חיי אביו אריה שמיר מנעוריו ועד מותו ו"לא רחוקים מן העץ: קורות בית בישראל " ( 1983) על תולדות משפחתו אוטוביוגרפיה משפחתית של הסופר, מצולמת ומתוערכת, על משפחת ורבין-אהרונסון. הספר רב ההיקף מביא גם מכתבים, זכרונות ותיעוד של בני המשפחות.

הספר המתורגם ביותר שלו לצד "מלך בשר ודם" היה דווקא ספר ילדים לא ידוע  ביותר הגלגל החמישי(1961), על הרפתקאות קיבוצניק שנשלח להביא טרקטור מן הנמל למשק ונתקל על כל צעד ושעל בתקלות והרפתקאות שונות ומשונות. ככל הנראה עורר הספר עניין בילדים בארצות שונות בתיאורי הקיבוץ. ספרי ילדים אחרים שכתב עוסקים בילדים בקיבוץ וכמה מהם כמו "אחד אפס לטובתנו " ( 1951)  עוסקים בחייו של אחיו אליק כילד.

שמיר כתב מחזות רבים. בהם "גם זו לטובה" שעניינו מאבק בין קבוצת ארכיאולוגים שרוצה לשמר אתר עתיק ובין התעשיינים שרוצים להקים שם בית חרושת לפיתוח הארץ,  והמחזה "מאגדות לוד" עורר שערורייה, תושבי ועירית העיר לוד האשימו אותו שהוא משמיץ את עירם וכי אינו משקף את המציאות "האמיתית" ופנו לתיאטרון להסיר את ההצגה אך ללא הצלחה. אבל אף על פי שכתב מחזות רבים שכמה מהם מעניינים למדי, לא הצטיין שמיר בתחום זה כמו בתחום הרומאן או אף הסיפור הקצר.
דומה שהתחום שבו הצטיין שמיר יותר מכל היה לא דווקא בתיאור ההווה של בני דורו כפי שעשה בספריו הראשונים, אלא דווקא בתיאור העבר הרחוק של ימי התנ"ך ותקופת בית שני שעימו חש הזדהות עמוקה יותר מכל סופר אחר מבני דורו.

סיפורי התנ"ך וההיסטוריה של שמיר

אם אליק בא מהים ,משה שמיר נחצב ,מסלעיה משורשיה ומנופה של הארץ הזו.
( ראש הממשלה אריאל שרון בהספד למשה שמיר)

מאז ומתמיד הוקסם שמיר מההיסטוריה הקדומה של עם ישראל. הוא סיפר שמקורה של ההקסמות הזאת היה בטיולים שאותם ערך בילדותו ובנערותו ברחבי הארץ, ובמפגש עם המקומות שבהם התרחשו אירועי התנ"ך שהילכו על דמיונו קסם שמעולם לא פסק.
הסיפור הראשון של שמיר שכתב בחודש תשרי ת"ש אוקטובר 1939   והוא בן 18 בלבד "בנו" עסק באברהם ובעקידת יצחק. הסיפור פורסם בעיתון תנועת הנוער "על החומה"  ב-1940 וחמישים וחמש שנים  לאחר מכן בספר "אברהם בבוקר" ( הוצאת אבן -חושן 1995).

בספר זה שראה אור במהדורה ביבליופילית בת 175 עותקים נכללה גם מסה על אדיפוס ואברהם ומחזה חדש שעניינו "אברהם בבוקר" אותו כתב ב-1995 56 שנים לאחר הסיפור הראשון על הנושא.

תוכלו לקרוא את "בנו " בבלוג זה כאן : "אברהם ובנו בבוקר".

איור  של מנשה קדישמן מ"אברהם בבוקר" של משה שמיר.

סיפור קצר נוסף "הרדיפה" עסק במרדף שערך עשאל בן צרויה אחיינו של דוד המלך אחרי אבנר בן נר מצביא המלך שאול רדיפה שמסתיימת במותו למרות הקירבה הכימעט הומוסקסואלית ( במונחים מודרניים ) שקיימת בין השניים . שנים מאוחר יותר חזר שמיר לדמויות אלה בספרו "כיבשת הרש". "

קיראו את "הרדיפה" ב"יקום תרבות כאן :

כמה שנים מאוחר יותר פנה לתקופת החשמונאים וכתב תקופה שבה התעניין עוד מנערותו לאחר שקרא עליה בספר האגדה של ביאליק ורביניצקי.
הוא כתב סיפור קצר בשם "פח אחד של  שמן" על ימי מרד המכבים וטיהור בית המקדש. גם סיפור זה עורר שערורייה. נציגי הממסד הדתי טענו ששמיר מחלל את קודשי ישראל, ופוגע ברגשות הציבור הדתי. . בעת הדיונים אם לתת את פרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב לשמיר ( פרס שהוא סירב לקבלו במשך שנים מאחר שלדעתו לא ניתן לסופר שלונסקי שהסתכסך עם אגודת הסופרים ) מחו הרב אברמוביץ נציג החוגים הדתיים וסגן ראש העיר תל אביב בויאר על הכוונה לתת את הפרס לשמיר מאחר שהעז להציג את נס חנוכה בצורה מסולפת וזלזל לטענתם בקדשי האומה וברגשות הציבור הדתי .
לעתיד כעבור שנים רבות נראה ששמיר קיבל את נקודת ההשקפה של מתנגדיו אלה.

את הסיפור "פך אחד של שמן " תוכלו לקרוא בבלוג זה כאן.

בימי אלכסנדר ינאי

למהדורות הראשונות של "מלך בשר ודם" צורפה על הכריכה מפה של ארץ ישראל בימי אלכסנדר ינאי. משום מה מפה זאת סולקה מהמהדורות המאוחרות יותר ,וחבל.

.במסגרת הספר מתוארים יחסיו של ינאי עם אחיו האינטלקטואל אבשלום שהוא תפס את מקומו בכוח אלא שאבשלום מצליח בתחום אחד שעליו אין לינאי שליטה הכתיבה :
ראה כי לאבשלום חזקה יש על תחום אחד וממנו עשוי הוא למשוך כוחו ….. מחשבה חדשה ממלאת בדעתו של עושה מן העושים כיצד יכתב בספרו של אבשלום הווה אומר אפשר לו לאדם למשוך בקולמוסו ולהנהיג את העולם " אבשלום הוא איש רוח אך איש רוח שאינו ממלא את יעודו שכן לבסוף הוא נחלש ונותן לינאי ספר היסטורי שכל מטרתו היא לפארו וכל כולו שבחים .יש את אנטיפס היועץ האדומי שהוא כפי שיודעים הקוראים סבו של האיש שיחסל לעתיד את החשמונאים הורדוס, ואישתו של ינאי שלומציון שהיא סמל של האישה האם שהיא חזקה יותר אף מגברים לוחמניים כמו ינאי האישה כאם כגדולה של האומה ( לאה ברמן גיבורת הטרילוגיה "רחוק מפנינים" היא דוגמה נוספת לאישה כסמל האומה ביצירתו של שמיר ) והיא תבוא כמלכה לאחר מותו של ינאי ותוכיח את עצמה כטובה יותר בשילטון. הן מבעלה המנוח והן מבניה חדלי האישים שיבואו אחרי מותה וילחמו בינהם ויבואו להשתלטות הרומאים על הארץ.

מהדורה ברזיליאנית  של "מלך בשר ודם"

בספר זה בניגוד לסופרים קודמים הקפיד שמיר מאוד על אמינות היסטורית וארכיאולוגית ככל שידו היגיעה ובכך יצר תקדים שרק סופרים מעטים אחריו המשיכו בו כמו יוסף אריכא ברומנים ההיסטוריים שלו "סנחריב ביהודה" ו"סופר המלך " ולאחרונה וא. ב. יהושע בספרו "מסע אל תום האלף".
הספר היה מאורע הספרותי החשוב של שנות החמישים וזכה לשבחים נלהבים של הביקורת .נכתבו עליו מאמרי ביקורת מרובים מספור שניתחו אותו מכל בחינה אפשרית האמנותית החברתית הפסיכולוגית ההיסטורית והלשונית . .
"מלך בשר ודם " גם זכה לתפוצה עצומה במונחי אותה התקופה מכר עד היום יותר ממאה ועשרים אלף ותורגם לחמש שפות הספר העברי המודרני הראשון שתורגם לשפות אחרות. הוא גם עובד לתסכית רדיו עבור גלי צה"ל בידי הסופרת הצעירה שולמית הראבן.  הספר והמשכו זכו בפרס ביאליק,והיום הוא נכס צאן ברזל של הספרות העברית .לדעת מבקרים חשובים  רבים מאוד כמו קורצוויל גרשון שקד ועמוס אדלהייט זהו הרומן החשוב ביותר של הספרות הישראלית בכל הזמנים להוציא ספרי עגנון שהם מסורת נפרדת לחלוטין ולא להוציא את "ימי צקלג" של יזהר ואת ספרי עמוס עוז וא.ב.יהושע

המהדורה ההולנדית של "מלך בשר ודם"

המבקר המחמיר מכולם ברוך קורצוייל קיבל את הספר בתשואות וראה בו הוכחה לכך שהספרות העברית הצעירה שאותה לא אהב כלל יכולה להגיע לשיאים ספרותיים.
היו עליו גם התקפות קשות ההיסטוריון יוסף קלוזנר ראה בו סילוף היסטורי של תולדות ימי בית החשמונאים הוא קבע "הרעיון המרכזי של מלך בשר ודם הוא השמצתו של בית חשמונאי ולא השמצתו של ינאי בלבד אלא בהשמצתה של כל השושלת המפוארת כולה ". מאחר  ששמיר העיז להציג בצורה שלילית למדי את אלכסנדר ינאי כרודף כוח בלתי נילאה ואכזרי כפי שאכן היה לפי המקורות ( נראה שהמבקר הנכבד כלל לא תפס את המורכבות של הספר שהוא הרבה יותר אוהד לגיבור מכפי שהמבקר ואולי גם המחבר בעצמו הבין, בדיאבד ביקורת זאת נראית אירונית ממש שכן ברור ששמיר הזדהה עם הגיבור שקלוזנר חשב שהוא תוקף אותו ).

"מלך בשר ודם " באיטלקית.

היום ברור שאף אחד מבני דורו של שמיר או אם כבר גם בני דורות מאוחרים ביותר בספרות הישראלית לא הצליח לעצב רומן היסטורי ענק בעוצמה כזאת . הוא היגיע למעשה לשיאו עם ספר זה .אלא שבשנים מאוחרות יותר הקוראים הפסיקו להתעניין בדמויות הגדולות מהחיים והחלו להתעניין יותר בדמויות מהחיים או קטנות מהחיים דמויות שמשה שמיר התקשה לתארן . כיום "מלך בשר ודם" נראה כמו רבים מספרים אחרים מסוג זה כספר שמתאים במיוחד לנוער מה שאינו פוגע כלל באיכויותיו .

שמיר פרסם המשך לרומן בצורת מחזה "מלחמת בני אור  " ( 1956 ) שתיאר את המשך מאבקו של אלכסנדר ינאי בפרושים וכפי ששמו מראה התבסס על המגילות הגנוזות שהתגלו וזכו לפרסום רב באותה התקופה  ושמיר קיבל עבורו  בכתיבתו   יעוץ מדעי מרב האלוף והארכיאולוג יגאל ידין חוקר המגילות הגנוזות . המחזה היה אמור בהתחלה להיות המחזה של "מלך בשר ודם " עצמו  אולם לאחר ניסיון לא מוצלח בכך העדיף הסופר ליכתוב סיפור המשך לאירועים המתוארים בספר .

אבל המחזה היה מוצלח ומצליח הרבה פחות ממלך בשר ודם ". אם כי זכה ביחד עם "מלך בשר ודם"  בפרס ביאליק. שמיר הביע לעתיד את חוסר שביעות רצונו מההצגה ואת רצונו להציג שוב את המחזה בגירסה מקוצרת ודרמטית יותר.

תרגום איטלקי של "מלחמת בני אור".

המחזה הוצג גם באיטלקית בגירסה שהייתה לדעת שמיר מוצלחת בהרבה מהגירסה העברית המקורית מאחר שהדגש בה הושם על הדמות של שמעון בן שטח ולא על הדמות של אלכסנדר ינאי .דבר  שחיזק את העוצמה של הדילמה המוסרית שבמחזה בעיניו.

 ייתכן שלשמיר הייתה כוונה כל שהיא ליצור סיפור שלישי על חיי אלכסנדר ינאי וליצור בכך טרילוגיה על חייו , אבל אם כך כוונה זאת לא מומשה מעולם.

מגילת אוריה

…יקראו בני עמו של אוריה וישפטו.מגילות מגילות אשלח אליהם ואפיץ בתוכם את הספר הזה. ואם יראו כי טוב הוא למאכל,ירבוהו ויטעוהו באדמת מטעם.
אם מאוד ייטב בעיניהם יעתיקו ללשון שכיניהם , ללשון האשורים, לשפת הארמים, לכתב הצידונים.
היבוא יום ויקראו העברים את סיפור אוריה חיתי ?

(סיום "כבשת הרש").

כבשת הרש: סיפור אוריה החיתי ( 1957) עסק בימי דוד המלך וזכה גם הוא לביקורות טובות אם כי הוא נחשב ליצירה מושלמת פחות. הספר מתאר את פרשת דוד ובת שבע מנקודת מבטו של הבעל הנבגד. גם ספר זה עורר גל תגובות נזעמות על ששמיר העז להציג את דוד כמלך "רע" ומושחת. שמיר הסביר במאמר שהוא אינו רואה בדוד מלך "רע " באמת שכן אם לא היה נוקט במעשי הרשע והאכזריות שלו לא היה מצליח ליצור את ממלכת ישראל . נראה שדעה זאת נכונה גם לגבי המלך האחר שלו אלכסנדר ינאי.
הויכוח הלוהט היה אופייני לשנות החמישים כאשר גם בקרב הציבור החילוני היה עניין עצום בתנ"ך, ספק אם היום היה ספר כזה מעורר הד כלשהו.

מהדורה זרה  של "כבשת הרש"

שמיר חזר לתקופת התנ"ך ב-1963 במחזה  בתיאטרון חיפה המבוסס על מגילת רות בשם "הלילה לאיש " הסיפור על רומן האהבה בין רות ובועז. המחזה נועד בראשונה לשמש כהצגה המונית תחת כיפת השמיים והוצג בקיבוץ נגבה . "קול ישראל " שידר קטעים ממנו ברדיו ומנהל תיאטרון חיפה שהתרשם מהקטעים ביקש משמיר לעבד את המחזה מחדש עבור תיאטרונו . שמיר כתב את המחזה מחדש ללא הסצינות ההמוניות . אך המחזה לא זכה להצלחה , והוא אחת מיצירותיו החלשות והפחות דרמטיות .

הוא חזר לתקופת התנ"ך שוב  בשנות השבעים בסדרה של ארבעה ספרים מאויירים  לנוער:

מנהיגים ושופטים : מיהושע ועד שאול ( 1977)

הממלכה המאוחדת : דוד ושלמה ( 1976)

מלכי בית דוד : מרחבעם ועד חיזקיהו ( 1977 )

מלכי ישראל מהפילוג ועד הגלות ( 1978)

סדרה  שהביאה את סיפוריהם של אישי התנ"ך מיהושע ועד נחמיה ונועדו לעורר בנוער חוויה של הזדהות עם ענקי הממלכה, הרוח והמוסר של עם ישראל כפי שהסביר בהקדמה :
כאשר בן דורנו קורא בתנ"ך הוא רואה בראש ובראשונה את בני ישראל כאן בארץ ישראל .מכאן באה הזדהות העמוקה לכאן צריך ואפשר לכוון את הרצון להזדהות.
… מי  היו אנשי התנ"ך ,כיצד חיו ? למה שאפו על מה נלחמו ? מה אהבו ? ומעל הכל : במה האמינו ועל מה מסרו את נפשם ? מי שיחפש תשובה על שאלות אלו –ימצא תשובה על הרבה שאלות אחרות.

 הספר האחרון של שמיר שעסק בתקופת התנ"ך היה הקובץ "אברהם בבוקר" שבו חזר לסיפור הראשון שכתב על אברהם והוסיף לו מאמר על "אדיפוס ואברהם", מחזה מפרי עטו.

לדעת שמיר סיפורים ודרמות תנ"כיות שהצליחו באמת היו אלה שדחו את קדושת התנ"ך, אלה שהעזו לחטוא באפיקורסיות ולהתייחס לחומר התנכי בצורה אישית וחופשית, כפי שהפכו בני הדורות הקודמים נושאים תנ"כיים לאקטואליים …( אבל ) גם גישה של התנגדות וגם גישה של ואריאציה חייבת להישען בסופו של דבר על יסוד מוסכם כלשהו, שאילולא כן מאבדים הדברים את משמעותם. אף שהכול מותר ואין גבול לחופש הדמיון, ואין קדוש מגע ואין טאבו בתנ"ך –יש גבול שנאמנותנו חייבת לשמור עליו הוא גרעין היסוד והסמל הגדול של אותה סיטואציה, של אותה הדראמה שהתנ"ך מספר עליה. עם הסמל הזה עם גרעין היסוד הזה חייבים אנו להיאבק כחומר אותנטי ממשי, כעם ניסיון חיים .
"אם כל כך חשוב לנו להיות בלתי תלויים למה אנו נתלים בשמות ובסיפורים שאינם פרי יצירתנו? התשובה היא זו …גם למרחיקי הלכת גם למהפכי הכתוב גם לחופשיים ביותר דרוש הבסיס התנ"כי הקיים היציב והנצחי, לא חיפשו תפאורה לבוש, אמתלה יש כאן אלה נהייה כנה לצאת מתוך עצמנו להבקיע אל מחוץ למעגל היחסים של האני המסוים במקום זמן מסוים ..הרי זה ביטוי אמיתי לצורך להתגבר על הליריות לאין מפלט על האגוצנטריות, על הדשדוש במקום אחד –לצאת ולתת לאני איזה תקוף נוסף ,איזה כוח נוסף. על ידי שדבר חוזר ומתעצב בתוך גורלה של דמות שקיומה נודע ועומד אובייקטיבית כאחד ההרים, כחלק מהנוף, מקבל הדבר עצמו משנה כוח. בין אם אתה מזדהה עם הדמות –סמל ומעלים עצמך בתוכה, ובין אם אתה נאבק עמה וכופה עליה את אישיותך –עצם הטיפול בהוויה בעלת קיום כה עשיר מעניק לך מכוחה..הנושא התנ"כי מעניק למטפל בו עוד יתרון אחד …יש יתרון של אתגר ומתח פנימי בגורל המוגמר והידוע …לא בהמצאת עלילות ובגלגולן אלא בבדיקה מחודשת של מנגנון הסיבה והתוצאה בחיים, השכר והעונש, הייאוש והתכלית .".. לפי דעתי נקודת היתרון החשובה שלנו כישראלים כעברים כחניכי התנ"ך היא שלגבינו התנ"ך האמת בעל עוצמה של ניסיון אישי אין הוא חומר ספרותי בלבד, הוא ניסיון הוא חוויה חווית ילדות חוויה מעצבת עולם הנפש ולא ליטראטורה. (משה שמיר "למה איך הייתכן מחזה תנכי מודרני?)

. שמיר עסק בתקופות נוספות בתולדות העם היהודי. הוא כתב מחזה שמהווה עיבוד מודרני עצמו של סיפור הספר החיצוני יהודית ,   במחזה ( ששודר גם ברדיו ) "היד החזקה " על חיי הרמב"ם,  במחזה שהיה גירסה משלו ל"סוחר מוינציה"  של שיקספיר על היהודים באיטליה במאה ה-16"  והוצג בפסטיבל עכו ובמחזה טלוויזיה בשם "הבחור מפאדובה " ( תשל"ו)  על חיי המקובל היהודי מהמאה ה-17 הרמח"ל.  הוא עסק בהווה של הכתיבה בספרו "הגבול " ( 1966) ספר שעוסק בירושלים המחולקת בין הישראלים והירדנים  בשנות השישים   אולי הרומאן היחיד בתקופה זאת שעסק בנושא זה , רגע לפני שהעיר אוחדה תחת שלטון ישראל . אבל ספר זה אינו ממיטב יצירתו.

עד הסוף

לא אני בראתי את לאה ולא אני אוכל לשנותה . אני מנסה רק לספר על אדם שלא טוב ורע מתרוצצים בו , אלא טוב וטוב ממנו .
( משה שמיר "הפתיחה ל"הינומת הכלה " 1984)

בהם עסק בחייה של לאה ברמן  שהתבססה על דמות אמיתית ( קרובת משפחה של אישתו של שמיר ) שלא לפי סדר הזמנים הכרונולוגי שהוא משובש בספרים אלה. קורותיה של לאה ברמן  מקפלים בתוכם את תולדות הציונות מראשית המאה הקודמת ועד שנות השישים, מימי הפוגרומים ברוסיה של ראשית המאה העשרים ועד לשנים שלאחר הקמת המדינה ואת הסאגה של ההתיישבות הציונית. . במהלך תקופה זאת היא פוגשת אישים היסטוריים וציוניים ידועים כמו ברנר אהרון אהרונסון ,חיים ויצמן יוסף טרומפלדור רחל ינאית בן צבי לורנס איש ערב ורבים אחרים ומעורבת בפרשיות ידועות רבות ( וכך בין השאר מתגלה שלורנס איש ערב הוא שהסגיר את שרה אהרונסון לתורכים ) . ולבסוף פוגשת גם את משה אבני גיבורו האוטוביוגראפי של שמיר ב"כי ערום אתה " שהופך למספר תולדות חייה של לאה ברמן. .

יאיר

..המועיל והמהנה קוראים לזה. אפשר לומר זאת גם על הסרט. לא רע הטרזן הזה כשהוא מרחף בין עצי היער הענקיים או מחליף עים ג'ין מילים אנגליות שגם ערבים מבינים אותן… מצליח מעשן סיגריה אחרי סיגריה להירגע ,הוא לא מפחד ,הוא לא נבהל .הוא נלחץ בחרדה כולו,שימשך, שיימשך המזל הטוב הזה …האולם עצמו דווקא התמלא ..המצטרפים עכשיו מתיישבים בקצות השורות, מזל מן השמיים, עין טובה מן השמיים, הכיסאות הפנויים כאן ישארו פנויים ויש עוד חמש עשרה דקות, כן אפילו צמת פחות ועוד סיגריה למצוץ בביטחון ושלווה . ..כאשר ברגע זה מופיע האריה וטרזן מציל את צ'יטה הקוף הטיפש החכם, שמונה ועשרים. קרוקודיל פוער את לסתותיו ומחליק לעבר החוף. מצליח קם מסיר את המעיל,שומע צפצופים, מתיישב מהרה,כופה את המעיל על גב הכיסא שלפניו –וזז כפוף שמאלה כפוף מתגנב שלא להפריע סליחה פעם, סליחה פעמיים והוא מחוץ לשורה.
על המסך ובאולם דממה מתוחה, הגיעה שעתו של נחש שם להחליק לעבר ג'ין הישנה ואלוהים ממשיך לעזור מישהו נכנס ברגע זה ואפשר להחליק החוצה בדלת הפתוחה למחצה. בפתח הראשי אין שוטרים רק סדרן מנומנם .. מושיט בדל כרטיס בלי להסתכל בלי להגיב על מלמול ההתנצלות של היוצא להרוות את צימאונו בחוץ. בחוץ. בחוץ ועד פעם בחוץ. ולא להאמין בחוץ..
הפיצוץ..ועוד שלושה פיצוצים,מלמעלה. בגובה ראשי הקהל בדיוק. שאגות עדר הפילים רודפות את צווחות הנמלטים למטה, בחושך בתאים מאחור פרצו צווחות נשים. גידופי גברים, אבל איש לא זז שם ..כי קודם כל צריכות –והנה כן באות –היריות, אש אוטומטית בצידו של הבניין .. גם הסרט נפסק, נשארו רק זעקות הפצועים למטה, על הרצפה, ועדיין בחשכה. עת להסתלק, כמוסכם.
( מתוך הפרק "שאגת האריה " בספר "יאיר " מאת משה שמיר )
ספרו האחרון "יאיר רומן ביוגרפי" (2001) עסק בתולדות חייו של יאיר שטרן, פעם יריב אידיאולוגי של אנשי תנועתו של שמיר וכעת אחד מגיבוריו הנערצים, אותו עיצב כדמות הרואית שגם אלכסנדר ינאי ודוד בכבשת הרש אינם יכולים באמת להשתוות אליה.
.בין הקטעים המרשימים בספר בספרו של משה שמיר מתאר את מאמציהם של אנשי לח"י לפוצץ בית קולנוע ירושלמי "רקס " בעת הקרנתו של סרט טרזן, ומספר על הפופולריות של סרטי טרזן בקרב הבריטים, הערבים והיהודים, כמו גם בקרב אנשי לח"י עצמם, המצטערים צער רב על שעליהם לפוצץ את בית הקולנוע על יושביו בלי שיוכלו לצפות בסופו של הסרט.

שמיר ראה בספר זה את "הסימפוניה התשיעית" שלו, היינו יצירת המופת, ואין ספק שיש בו משום סיכום של יצירתו שהחלה בהסתייגות מסוימת (מלווה בהערצה) מדמות הגיבור שאינו מהסס לפעול כפושע, והסתיימה בהערצה לדמות הטרוריסט, לוחם החופש ההרואי שמבצע מעשי טרור נגד אזרחים. אין ספק שהערצת הכוח והפעולה האלימה והבוז ל"חלשים ולחלשי האופי" בולטים ב "יאיר" יותר מבכל ספר שכתב בעבר. הערצה לדמות הגיבור שעושה את מה שעליו לעשות ללא דקדוקי עניות מוסריים כלשהם היא כעת מושלמת. עם זאת אפשר לכתוב ספר כזה גם על טרוריסט של חמאס.

בסוף חייו שמיר  כינס 31 מסיפוריו הקצרים מראשית הקריירה שלו בכרך סיפורים חדש"ואפילו לראות כוכבים ( 1993) .

לצידם כינס את כמעט כל שיריו  ( 1991) בכרך מקביל לסיכום  יצירתו גם בתחום זה.
בהם ניתן למצוא שירים מתקופת ראשית יצירתו המתארים את בריאת העולם בידי אל משורר ועד לשנותיו האחרונות בפואמה שחיבר בתקופה זאת על חיי הרצל ובהם ביטא את גישתו על תולדות הציונות והיהדות .

אין סוף

….במסגרת נוער שוחר מדע הגישה תלמידת השמינית עבודה מסקרנת לוועדת השופטים בתחרות ההמצאות והיא זכתה לציון לשבח על מקוריות בניסוח היעד, אף כי הפתרון שהציעה היה אבסורדי לגמרי.
היעד : יצירת קשר עם ישויות החלל חיצוני ( תוך השמטת ההגדרה אינטיליגנטיות ) על בסיס ההנחה כי הן מצויות כבר אצלנו, אם לא על פני כדור הארץ עצמו , הרי לפחות בצורה כלשהיא באטמוספרה ….האבסורד המוחלט היה בהמשך, בהצגת הדרך ליצירת הקשר. בהניחה כי מציאותן של ישויות חוץ ארציות אינה תופעה של תמול שלשום, אלא תופעת קבע של אלפי או מיליוני שנים, הציעה התלמידה המחוננת שאולה צורי לאסוף את כל סימני הנוכחות המשונים ביותר, מכל הדורות ומכל קצווי תבל להכניס את כל האוסף הזה למחשב משוכלל ולצפות למימוש התקווה כי יש מכנה משותף לכל האמונות התפלות, לכל בלבולי המוח של הדתות וסיפורי האגדות,לרבות הפנטזיות הספרותיות מאז ומקדם-וכי המכנה המשותף הזה יפתח את הדרך לקשר של דוח שיח עם החלל החיצון, ובו אולי גם ציליויזציות של תרבות גבוהה, לא אינטליגנציה,לא אינטליגנציה, לא. אינטליגנציה, לא. אינטליגנציה זה עסק שלנו, כמו שפה שלנו, רק מפריעה להסתדר עם מהויות אחרות . ויז'נסקי שהיה בחבר השופטים טען שהגברת הצעירה שלנו התייאשה מן המדע. כשזה היגיע לאוזניה אמרה "הוא צודק".
( קטע מתוך " הביקור מכוכב לכת "חמה " " שהופיע בכתב העת "קשת החדשה: גליון מספר 4 קיץ 2003. יצירתו האחרונה של משה שמיר )

ייצירה הספרותית האחרונה שפירסם שמיר בחייו  הייתה סיפור בשם "הביקור מכוכב הלכת חמה". סיפור זה היה אמור להיות הפתיח לרומן פילוסופי רחב יריעה שאת תוכנו שמר שמיר בסוף גם מפני המקורבים אליו ביותר. בסיפור חזר שמיר לארץ ישראל של שנות השלושים, לגימנסיה הרצליה בתל אביב ולמוריה  כמו דבורה אילון סירני ודמויות מוכרות אחרות של התקופה . בסיפור יש ספקולציות על האפשרות של קיום חיים בכוכבים אחרים . אין לדעת מה הייתה כוונתו של שמיר לעשות בהמשך ספר זה וזה חבל מאוד.
הסיפור שבמרכזו עומד תלמיד המחוננת למדעים ולספרות עוסק בין השאר בספקולציות על האפשרות של קיום חיים בכוכבים אחרים .אין זה ברור כיצד התכוון שמיר לפתח את הנושא המעניין שהעסיק אותו במשך שנים וחבל מאוד
הוא סיים את הפרק ואת יצירתו כולה במילים אלה:
בחיפושי השווא, אחרי סימני חיים כלשהם, אין לרשותנו אלא סיוע אחד, תיאורטי לחלוטין כמובן והוא שלא יתכן כי באינסוף המרחבים של היקום אין אלא מקור חיים אחד בדיוק אצלנו בכוכב הלכת "ארץ". הרי לעולם לא תמצא נקודת סוף אשר בה נוכל לאמר "מצטערים ,גמרנו לחפש . אינסוף גששי חיים שוגרו לאינסוף מרחקי מרחקים מכל הזויות האפשרויות ולא נמצא סימן חיים אחד". לא נוכל לאמר זאת כי תמיד תהיה השאלה "מה הלאה ? האם לא יתכן להמשיך"-והתשובה ההכרחית תהיה כי אמנם יש אינסוף אפשרויות להמשיך . "הפרקים הלא מושלמים מיצירה זאת יצאו לאור לבסוף כספר בשם "מראש התורן "  ( הוצאת אבן חושן , 2007 ) בעריכת אור ציון ברתנא.

קשה כשמיר

משנות השישים ואילך הלכה קרנו של שמיר וירדה בעולם הספרות. הוא זכה פחות ופחות לשבחי הביקורת והותקף שוב ושוב. היה לכך קשר גם למהפך האידיאולוגי שעבר מאיש שמאל ללוחם קיצוני למען ארץ ישראל השלמה. הוא היה לחבר כנסת מטעם הליכוד ולאחד ממקימי מפלגת התחייה. האיש שהמחזה שלו "הוא הלך בשדות" פתח למעשה את עידן התיאטרון הישראלי נתקל בקשיים גדלים והולכים להעלות מחזות משלו על הבמות החשובות. היה לכך קשר הדוק לדעותיו הפוליטיות שגרמו לכך ששחקנים ובמאים סירבו להופיע במחזותיו.

במחזהו "יהודית של המצורעים" שאותו כתב לראשונה עוד ב-1968 מיד לאחר מלחמת ששת הימים הציג פרשנות פוליטית עכשווית מאוד לספר יהודית, מהספרים החיצוניים. יהודית פיתתה ורצחה את מנהיג האויב הולופרנס וכך הצילה את בני עמה. במחזה הוצגה תזה שקבעה שרק בכוח באלימות ואפילו באכזריות אפשר להציל את העם, תזה שהפכה לסטנדרטית  ביצירותיו של שמיר.   תיאטרון "הבימה " שהזמין אותו תיכנן להעלות אותו על הבמה שלוש פעמים במהלך השנים ,ושלוש פעמים נדחתה העלעתו על הסף . ניראה שהתיאטרון סירב לבסוף להעלותו בגלל הדעות הפוליטיות  שבו . המחזה הושמע לבסוף רק כתסכית רדיו  ב-1983 ולאחר מכן במסגרת "תיאטרון קריאה " 15 שנה לאחר הגשתו הראשונית לתיאטרון.  שמיר הסביר את הדחיה וההתעלמות בכך ש"יהודית " הוא מחזה הירואי עם דמויות גדולות ., שלא מציג את הבעיה הישראלית ככובש נאצי המסתער על אומללים דורס ורומס אותם ..ואולי בקריאה קל יותר להיות הירואי ".

המחזה השנוי במחלוקת הופיע מאז רק כספר ב-1989. .

שמיר זכה בפרס ישראל אבל החל משנות השישים היה מנותק מרוב אנשי הספרות הישראליים שרובם נוטים לשמאל. אבל גם בימין שאליו השתייך לא היה שמיר אהוד. הוא היה חבר כנסת מטעם הליכוד אך מעולם לא קיבל את המשרה שבה רצה, משרת שר החינוך והתרבות. אנשי הליכוד תמיד הסתייגו ממנו בגלל עברו השמאלני. כתוצאה הפך שמיר למנותק יותר ויותר מאותה שיכבה ישראלית שאותה תיאר בספריו המוקדמים ומקורב יותר ויותר לחוגים הדתיים הימניים.

ביום חתימת הסכם השלום עם מצרים כאשר על כל קברי חללי צה"ל הונחו פרחים היה רק קבר אחד עליו לא הונח פרח, קברו של אליק. שמיר שהתנגד בכל תוקף להסכם ולמסירת סיני למצרים אסר על נציגי צה"ל להניח פרח על קבר אחיו. שמיר שרצה להראות כמורד בשלטון היה גם הוא מוכן להתאבד כדי להראות את שאט נפשו מהסכמי אוסלו. את יצחק רבין שאותו הכיר מילדותו השווה למי שמשתף פעולה עם הנאצים.
שמיר הסתכסך גם עם בתו שהתגרשה בניגוד לרצון הוריה, הפכה ללסבית וכתבה מחזה שהוצג בפסטיבל עכו,  שבו תיארה את היחסים בינה ובין אביה הקשוח הקנאי והשתלטני. שמיר כדרכו לא להשאיר שום התקפה ועלבון ללא תגובה הגיב במחזה משלו "קרנבל בווינציה " שהוצג גם הוא בפסטיבל עכו והיה מעין המשך לסיפור "הסוחר מוונציה" של שייקספיר. במחזה זה בתו של הסוחר היהודי שיילוק שהתנצרה ועברה לתרבות רעה מבינה לבסוף את שגיאתה וחוזרת לזרועות אביה.
בשנותיו האחרונות היה מנודה ושנוא בקהילה הספרותית והתרבותית שממנה צמח. אך הוא המשיך בדרכו כאיש הרוח החשוב ביותר של הימין הקיצוני בעקשנות קרה כפי שרק מעטים מאוד העזו לעשות. אכן כשמו "שמיר" כן היה, קשה כצור ונחוש ועיקש ומוכן תמיד להיאבק על דעותיו והשקפותיו כנגד כולם, ודומה שככל שהתחזקה ההתנגדות לדעותיו כך התחזקה עקשנותו וקיצוניותו. כמו גיבוריו הקדומים והמיתיים אלכסנדר ינאי ודוד המלך וכמו יאיר.
במידה רבה מאוד אפשר להשוות אותו לסופר היפני מישימה הסופר היפני המפורסם ביותר של המאה  העשרים שהיה בעל דעות לאומניות לאומניות חזקות ולבסוף התאבד בחרקירי כדי להראות את שאט נפשו מהכיוון הפציפיסטי שבו בחרה יפן . שמיר היה גם הוא מוכן להתאבד על מנת להראות את שאת נפשו מהסכמי אוסלו.. אכן כשמו "שמיר" כן היה, קשה כצור ונחוש ועיקש ומוכן תמיד להיאבק על דעותיו והשקפותיו כנגד כולם, ודומה שככל שהתחזקה ההתנגדות לדעותיו כך התחזקה עקשנותו וקיצוניותו. כמו גיבוריו הקדומים והמיתיים אלכסנדר ינאי ודוד המלך וכמו יאיר.

"אלמלא היה סכין בידי קרעתיו."
לא אותו ביקש לקרוע ,אלא את השנאה שנתגלתה ,אלמלא סכין בידיו היה קורע אותה קריעה גדולה."

 ולא ידע אלישע- שחכם היה שאינך יכול לחתוך שנאה בסכין.
הסיום של  "על סוסו בשבת ")

מהדורה אנגלית של "כבשת הרש".

או עוד סיפורים של משה שמיר :

אברהם ובנו בבוקר :סיפור על עקידת יצחק 

:הרדיפה": סיפור על המאבק בין יואב בן צרויה ואבנר בן נר 

פך אחד של שמן : עוד סיפור היסטורי קלאסי של משה שמיר 

קישורים רלבנטיים

משה שמיר בלקסיקון הספרות העברית החדשה

משה שמיר בויקיפדיה

משה שמיר בלקסיקון לתרבות ישראל

משה שמיר בספריה הוירטואלית

משה שמיר במכון התרגומים

משה שמיר באתר הפלמ"ח

משה שמיר בהוצאת "עם עובד"

משה שמיר באתר האקדמיה לשון עברית

משה שמיר באתר הכנסת

משה שמיר על ..
משה שמיר על ההימנון והתנ"ך

משה שמיר על אריאל שרון

משה שמיר על השלום עם מצרים

מאמרים ספרותיים על משה שמיר

"הוא הלך בשדות ":על היצירה

כיצד מזיקה ומועילה ההיסטוריה ליצירתו של "העברי החדש" :אריק גלסנר על משה שמיר

מלך נער :דמות הצעיר ביצירת הפרוזה של משה שמיר .מאמר מאת רן יגיל

הביוגרף היהודי :ראובן טבול על משה שמיר

הספדים על משה שמיר

דברי ראש הממשלה אריאל שרון לזכרו של משה שמיר

הודעה בווינט

הספד בהארץ

במחלקה ראשונה 

הספד בנארג

הספד בפראש 

הספד בגארדיאן

הוא הלך בגבעות :דוד שליט על משה שמיר

הספדים על שמיר באנגלית

הלוייתו של משה שמיר

השמאל על משה שמיר

אריאנה מלמד על משה שמיר
נתן זך על משה שמיר 
אתה שהיית מנותני הטון בספרות העברית -מלך בשר ודם אהרון אלמוג למשה שמיר

הימין על משה שמיר

זאב גלילי על משה שמיר -המהפך מהישראלי ליהודי  

חגית ריטרמן :פרקי משה

אמונה אלון על משה שמיר

מאיר עוזיאל על משה שמיר

אדיר זיק על משה שמיר

אליק שמיר

אליק שמיר ואני

היום הארוך ביותר :יום מותו של אליק שמיר כפי שתואר בידי צבי אשד 

היום האחרון של אליק 

ספרי משה  שמיר

"הוא הלך בשדות "בויקיפדיה

הוא הלך בשדות " הסרט

ביקורת על הצגה ב"בית צבי "

אלכסנדר ינאי

"מלך בשר ודם " כתסכית רדיו

יוכי שלח על "מלך בשר ודם "

חוני המעגל ו"מלך בשר ודם"

אלישע בן אבויה
יהודית

"יאיר שטרן

ראיון עם משה שמיר על "יאיר "

יעקב אחימאיר על "יאיר "

"מראש התורן " סיפרו האחרון של משה שמיר

"בחזרה לימי התנ"ך  בסיפורת המקראית :על הסיפורת התנכית של משה שמיר

תודה לצביה שמיר ולד"ר אמנון סטופ על התמונות והסריקות.