web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

כל הזכויות על היצירה שמורות לאתר בלבד

לאחרונה פנה אלי הבעלים של אתר שבו אני מפרסם מזה שנים והודיע לי שתנאי הפירסום באתרו ( שלמען צנעת האתר נשאירו אלמוני ) השתנו באופן דרסטי . עד כה היה ברור שאני מפרסם אצלהם ללא תשלום אולם כעת הצטרפו לכך שורה של תנאים חדשים בתוספת . למען האמת כאשר שמעתי על כך לראשונה בעת דיון בפורום מד"ב ברשת ממישהו שטען שהוא עורך של האתר שהעדיף להישאר אנונימי חשבתי שמדובר בבדיחה גרועה וכי המדובר במתחזה .
אבל לא מסתבר שזאת לא הייתה הונאה .ואלו הם בהחלט תנאים שאני שומע עליהם לראשונה לגבי אתר ישראלי ברשת ובוודאי מאלה שמפרסמים חומר ללא תשלום לכותבים . אני מקווה מאוד שזהו גם האתר היחיד שיכריז על תנאים אלה מאחר שהדבר עלול לפגוע אנושות בקשרים שבין אתרים אלה וכותביהם.
והנה התנאים :

בכך שאתה שולח מאמר לפרסום באתרנו, אתה מתחייב שהמאמר (א) לא פורסם בעבר באף מקום אחר, (ב) לא נשלח להערכה או לפרסום באף מקום אחר.

אם נסכים לפרסם את המאמר, התנאי הוא שהמאמר לא יפורסם גם בעתיד באף מקום אחר ללא הסכמתנו המפורשת, מראש..

לגבי פרסום באתר הבית שלך (בלבד), אין כל בעיה לפרסם שם את המאמר, אולם לא פחות משבועיים לאחר שיתפרסם באתר " ( השם שמור במערכת מפעת צינעת האתר א.א. ) ובתנאי שיופיע שם המשפט:

מאמר זה פורסם במקור באתר ( השם שמור במערכת )

בצירוף קישור לדף הבית של "….

לגבי כל פרסום עתידי אחר, אנא פנה אלינו בטרם הפרסום, ואנו נחליט אם לאשר פרסום זה או לא. בפועל, לא נמנע פרסום ללא הצדקה ראויה, למרות שבכל מקרה אין אנו מתחייבים להסכים לפרסום.
( הערה : עד כאן עם כל התנאים האלה אין לי בעיה הבעיה מתחילה עם התנאים שמכאן ואילך )
כל זה נוגע גם ל"גרסאות" שונות של אותו מאמר, ארוכות או קצרות יותר, או בעריכה שונה: אתה מתחייב שלא פורסמו או נשלחו לפרסום באף מקום אחר, ושלא יפורסמו בעתיד באף מקום אחר.

כמו כן, הדבר מתייחס לפרסומים בכתב, בדפוס, באתרי אינטרנט או בעיתונות כתובה, בספר, בקריינות, או בכל צורת פרסום אחרת, תהא אשר תהא.

תנאים אלה תקפים לגבי כל מאמר שתשלח אלינו לפרסום משלב זה ואילך.

אנא כתוב לי במפורש אם אתה מסכים לתנאים אלה, כדי שנוכל להעריך את המאמר ששלחת."

עד כאן התנאים החדשים שמציב האתר הנ"ל . לי כל העניין נראה כמגוחך שהרי האתר הנ"ל לא שילם עבור המאמר שקיבל אז מדוע שכל הזכויות יהיו שמורות בידיו ? אני מקבל את זה שהאתר מבצע עבודת עריכה על המאמר ועליה מן הראוי שיהיו לו זכויות. אולם לא על המאמר עצמו בגירסתו הראשונית .

עורך אתר מתחרה ברשת חיווה את דעתו על החוזה הדרקוני הנ"ל : לדעתי, וניתן לברר זאת אצל כל עורך דין, אין להם כל בסיס חוקי לדרישה זו. כל עוד לא שולם כסף המאמר שייך לכותב, במיוחד כאשר אין חוזה כתוב. כל עוד אתה מוותר על העריכה שלהם אין לדרישתם שום בסיס."
ובכן אני מניח שיש להם בסיס חוקי לכך . ככלות הכל בעל האתר יכול לעשות באתר שלו ככל שיחפוץ .

 אולם נשאלת השאלה : האם זה נבון ?
דעתי היא שלטווח הארוך בעל האתר רק פוגע באתרו וללא צורך משום שמעט מאוד כותבים טובים יהיו מוכנים להמשיך לפרסם אצלו חומר שעליו הם מאבדים את כל הזכויות ועוד מבלי לקבל על כך תשלום .

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

11 תגובות על “כל הזכויות על היצירה שמורות לאתר בלבד”

האתר המדובר הוא אתר "האייל הקורא", הנמצא בבעלותי (החלקית). באופן מפתיע, בחר מר אשד לפרסם בפומבי תכתובת שלנו איתו, מבלי לפנות לבקשת תגובה בטרם הפרסום.

כמה הבהרות.

א. בכל המסמך ששלחנו לאלי לא צוין מעולם כי זכויות היוצרים עוברות לרשותנו. זכויות היוצרים היו, ונותרו, של כותב המאמר.

ב. מטרת ההסכם, שהוצג כאן באופן חלקי, אינה למנוע פרסום חוזר של מאמרים, אלא למנוע פרסום חוזר *ללא הסכמה מראש מאיתנו*. הבדל קטן, אבל מאוד משמעותי, בעיקר אם נתחשב בכך שבפועל, בכל המקרים בהם פנו אלינו כותבים ובקשו אישור לפרסום במקום אחר, ניתנה הסכמה לכך. מטרת ההסכם היא (1) למנוע פרסום על בימות שאינן מקובלות עלינו ועשויות לפגוע בשמנו הטוב (למשל, פרסום באתרי שטנה, או פרסום בכתב-עת שאנו נמצאים בהליכים משפטיים מולו בשל הפרות של זכויות יוצרים בעבר, וכו'), ו-(2) להבטיח איזכור של בימת הפרסום המקורית בכל פרסום חוזר, בעיקר לאור המאמץ הניכר המושקע בעריכת המאמרים.

כמדומני ששתי מטרות אלה אינן מוגזמות כלל וכלל. חשוב לציין כי בכל הפעמים בהן פנה אלינו מר אשד בבקשה לפרסום חוזר של תכנים שהופיעו במקור באתרנו, הוא נענה בחיוב, כמובן.

ג. עם כל כותבי המאמרים שפורסמו באייל בתקופה האחרונה (יותר משנה) הגענו בקלות להסכם ג'נטלמני שרוחו בדיוק רוח הדברים שנשלחו למר אשד.

ד. עם מר אשד, לעומת זאת, מאז ומעולם היו בעיות. הוא שולח מאמרים למספר רב של כתבי-עת בו זמנית, תוך הפרה בוטה של כללי האתיקה המקובלים בתחום (ואף מכשיל כותבים אחרים וממליץ להם לנהוג באופן דומה!). הוא נוהג לפרסם מאמרים במקומות אחרים מבלי לידע את מציגי הפרסום המקורי. ולפחות פעם אחת, הוא שלח לפרסום אל במה מכובדת (לא "האייל הקורא") מאמר, מבלי שציין כלל שהמאמר פורסם בעבר במקום אחר.

ה. דרך סטנדרטית שמר אשד משתמש בה כדי להתחמק או לעקוף את כללי האתיקה היא פרסום "גרסאות חדשות" למאמרים קיימים: אותו הטקסט ממש, בתוספת ספיחים זניחים או בהשמטות קלות, והופ! מדובר במאמר אחר, אז מה הבעיה שלכם?

ו. לו היינו היחידים שהחליטו להמנע מפרסום מאמריו של מר אשד, היה אולי מקום לחשש כי הפסול נמצא בנו, וכי אנו עלולים לפגוע בעצמנו בשל גישה זו. אלא שהמציאות מלמדת אחרת. עורכים של בימות פרסום רבות החליטו להמנע מפרסום יצירותיו של מר אשד, בדיוק בשל אותן הסיבות. בין השאר ניתן למנות את אתר "האגודה הישראלית למד"ב ופנטזיה", העיתון "חלומות באספמיה", אתר "עין הדג", אתר "בלי פאניקה", ואולי אחרים. בכל המקרים הגיעו העורכים (באופן בלתי-תלוי) להחלטה כי פרסום מאמריו של מר אשד אינו מצדיק את תלאות העריכה, בין השאר לאור העדר האתיקה הבסיסית של המחבר בנושאי פרסומים נוספים ומקבילים. אנו באתר "האייל הקורא" נמנענו עד כה מהמנעות גורפת מסוג זה, אולם ניסינו (בהסכם שחלקים ממנו הציג אלי) למנוע בעיות כאלה בעתיד. כפי שאתם רואים, נכשלנו, ונראה כי מר אשד מתעקש להמשיך בדרכו-שלו.

לא נותר לי אלא לאחל לו בהצלחה.

נ.ב. ויכוחים על נושא זה התנהלו בין מר אשד לבין עורכי "האייל הקורא" מספר פעמים, על מספר במות שונות. ראו למשל כאן: http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-859-6089-544,00.html

אין ברצוני להתחיל כאן ויכוח נוסף. הדברים הובאו כדי להציג את צידו של "האייל הקורא" בדיון ולספק לקוראים תמונה מלאה, ואין בכוונתנו להמשיך ולדון בכך.

שפירסם את הצד שלו בעניין .
למותר לציין שלי יש התנגדות גורפת שאתר כלשהו יקח לעצמו את הזכות להחליט לגבי כתבה שלי אם יש לי זכות לפרסם אותה בכל מדיום מחוץ לאינטרנט זה נראה בעיני כפגיעה בזכות בסיסית שלי כיוצר.
עכשיו אולי כדאי שנפרט את העניין :
טל מייצג כאן קבוצה של בעלי אתרים שאכן יש להם מדיניות חדה וברורה לגבי פירסום כתבות בילעדי אצלם. אולם יש לציין שמדיניות זאת היא רחוקה מאוד מלהיות כללית . אתרים כמו אימאג'ו למשל מקבלים מראש את זכותו של הכותב לבעלות
על החומר פרי יצירתו ולעשות עימו ככל העולה על רוחו .
במקרה שלי אכן יש לי נטייה מדי פעם ( לא לעיתים קרובות אבל מדי פעם ) לקחת כתבות ישנות שלי ולהרחיב אותן מאחר שהתווסף לי חומר חדש על הנושא .
כיוצר אני מעוניין אז שהכתבה תתפרסם מחדש בגירסה חדשה
התלונה היא שאינני טורח לפרסם תמיד את עצם הפירסום הקודם של הכתבה ולפעמים זה נכון . אבל לא בגלל מדיניות מרושעת אלא בגלל שיכחה פשוטה.
כאשר מעירים את תשומת ליבי לכך אני מציין מייד את הפירסום הקודם כפי שאירע במקרה מסויים לאחרונה.
יש כאן פילוסופיה שונה לגבי פירסום
אני עצמי אגב אינני נוטר כל עוינות לאתר האייל הקורא שבו אני מיתכוון להמשיך לפרסם תגובות ולהשתתף בדיונים

אתר שעליו כתבתי את הכתבה הזאת שאי חושב ששתוכנה נשאר רלבנטי
http://www.faz.co.il/story.php3?id=31

הפירסום שטל מדבר עליו הוא פירסום כתבה שפורסמה כבר באתר האייל הקורא ושפורסמה שוב באתר אימאג' על דוקטור משה קרוי בגירסה שונה וזאת לבקשת בעלי האתר וביוזמתם והם ידעו היטב שהכתבה פורסמה כבר באייל הקורא ופנו אלי שאפרסם אותה גם אצלם . מיכיוון שהייתה לי גירסה שונה ומורחבת של הכתבה שלחתי אותה אליהם .
ראו אותה כאן
http://www.e-mago.co.il/e-magazine/kroy.html
הם ביקשו לפרסם אצלם גם כתבה מקבילה שפורסמה באייל על אורי גלר אך זאת כבר לא הייתה לי שום סיבה לפרסזם אותה שוב מיכיוןן שלא היו לי תוספות ספציפיות לכתבה זאת ולא היו לי השגות מיוחדות על הדרך שבה היא פורסמה באייל הם לא קיבלו אותה לפירסום חוזר.

את הכתבה הנ"ל ראו כאן
משיח מטעם החייזרים : הסאגה של אורי גלר
חלק א'
http://www.haayal.co.il/story.php3?id=487
חלק ב'
http://www.haayal.co.il/story.php3?id=489

זאת אגב הכתבה היחידה שלי מהאייל שפורסמה באיזה אתר אחר .
אנשי אתר אימאג'ו בהאמינם שלכותב יש זכות לעשות ככל העולה על רוחו עם חומר משלו פנו אלי גם בבקשה לפרסם מחדש כתבות שלי שפורסמו כבר באתר האגודה למדע בדיוני ושלחתי אליהם גם אחת כזאת שפורסמה כאן .
שוב בגלל שזאת הייתה גירסה מורחבת אחרת לא היה טעם בפירסומה מחדש
אם זאת עורך אתר האגודה התלונן בצדק על פירסומה ללא איזכור האתר שלו וביקשתי מאנשי האתר להוסיף איזכור כזה .
http://www.e-mago.co.il/e-magazine/dumarest.html
אני בהחלט מתכוון מידי פעם בעתיד לפרסם גירסאות מורחבות של כתבות שלי אבל אז בכל מקרה אקפיד להזכיר ולציין את מקום פירסומם המקורי דבר שאכן לא תמיד הקפדתי לעשות אותו עד כה ובכלך מקרה הן לעולם לא יתפרסמו מחדש עם העריכה שקיבלו באתרים קודמים עריכה שעליה כל הזכויות היא של בעלי האתרים.

חוק זכויות היוצרים משאיר בידי הכותב את הזכות המלאה לנהוג במה שהוא כותב כרצונו.
הפרסום בכל בימה שלא תהיה הוא פרסום חד פעמי ולא מקנה לאותה בימה שום זכויות שהן על הכתוב, מלבד הרשות שניתנה כי הדברים יתפרסמו.
מה שאדם עושה עם כתביו הוא עניינו.
הבימה המפרסמת יכולה להחליט שלא לפרסם דבר שכבר פורסם או באופן גורף את רשימות הכותב, אבל אין לו רשות לדרוש, להחתים או לחייב התחייבויות מן הסוג שהוצגו כאן בדברי שני הצדדים.

האמת שאותי כקוראה ממש לא מעניין אם רשימה מסויימת כבר פורסמה במקום אחר.
מאידך מובנת כוונת ורצון בעל הבימה שהחומר המתפרסם אצלו יהיה בלעדי.
את הבעיה הזו ניתן לפתור על ידי הצגת שאלה לכותב, "האם כתבה זו פורסמה כבר במקום אחר, בשלימותה או בחלקה?"
כך נהוג בתקשורת הכתובה בעולם, הן בעיתונות והן ברבעונים ספרותיים.
זה גם ידידותי ונעים יותר לשני הצדדים.
לא כל דבר חייב להיות נושא למלחמה.

ובמגזינים נהוג לפרסם כתבות שפורסמו כבר במקומות אחרים . לדוגמה באחד מהגיליונות האחרונים של "קשת החדשה " שהוא ביחד עם מגזין "עמדה " מגזין הספרות החשוב והנחשב ביותר כיום בעברית פורסם בגיליון הקודם שלו מחזה של הסופר אהרון מגד בשם "ההיסטוריה הסודית של תיאודורה ".
אותו מחזה פורסם כבר בעבר בכתב עת ספרותי אחר בשם "עיתון 77 "
ושנים קודם לכן הוא הושמע ברדיו כתסכית.
אהרון מגד שהוא סופר חשוב וידוע נוהג מידי פעם לפרסםן מחדש יצירות ישנות שלו בבמות שונות ככל יכולתו מכיוון שהואט חושב שבכל במה יש קהל חדש שעדיין לא נתקל ביצירה זאת.

אני סבור שהיצירה, כולל הזכויות עליה, היא תמיד של הכותב. אני לא בטוח שיש חשיבות גדולה לשאלה היכן פורסמה קודם, אבל ניתן לקבוע שיש לציין את זירת הפרסום המקורית.

המסמך שנשלח לאלי מהאייל מעיד על כמה דברים. ראשית, שהאייל הפך להיות אתר נחשב ומבוקש היכול להרשות לעצמו לדחות כותבים מוכשרים על בסיס שיקולים של יוקרה נטו. שנית, שאתרים כמו אימגו יכולים להציב אלטרנטיבה גם לאתר נחשב כמו האייל או ארץ הצבי.

אני ממליץ לכל מי שנתקל בבעיות מהסוג הזה לפתוח אתר עצמאי. אלי יכול למלא אתר כזה בטקסט מרתק בקלות רבה, בלא שייאלץ להיות תלוי בהסכמתם עורכי אתרים כאלה ואחרים. זה היופי ברשת, שהאפשרויות בה הן עצומות ומאפשרות כמעט לכל פרט להתבטא בדרכו שלו אם ישקיע מעט בטכנולוגיה הבסיסית הנדרשת לשם כך. ואני לא מתכוון לאתר נוסח ישראבלוג אלא למשהו בעל אופי קצת יותר אישי ועם אפשרות לייצר אווירה פנימית קצת יותר עניינית מכפי שמקובל בקהילה שהזכרתי. יש כמה דוגמאות טובות של אתרים כאלה שמצליחים לא רע, כמו של אלכסנדר מאן ושל חיים מזר.

הבא ונאמר שאם לא היו לי אלתרנטיבות מהסזוג של אתר זה ועוד כמה אתרים ברשת הייתי מקבל את דרישות האייל מחוסר ברירה כבמה לפירסום דברים שאחרת לא יתפרסמו בצורה סבירה בשום מקום אחר.
לא הייתי מרגיש טוב עם זה ,אבל הייתי עושה זאת.
אבל למרבית השמחה יש היום אלתרנטיבות בנוסח אתר זה שמאפשרות בפעם הראשונה בהיסטוריה לכותבים אינדיבידואלים להתחרות בהצלחה עם אתרי ענק נוסח וינט והאייל .

את האמת, נשבר לי להיווכח כל פעם מחדש בזלזול התהומי של אתרים מסוימים לכותב מעניין ומוצלח כל כך כמו אלי אשד.. אפשר לחשוב שיש לאותם אתרים מונופול על התכן באינטרנט. ועוד איזה חוצפה ואזה יומרה. הכריזו מלחמה על אלי אשד כאילו אלי אשד חייב להם משהו. כאילו הם עושים לאלי אשד טובה ומושיעים אותו ואת הכתיבה שלו בכך שהם נאותים לתת לו חלקת אלוהים באתר שלהם. ועוד איזה יחס. סמרטוט מטבח. אוי זה כל כך מקומם.

אלי
אני מדבר מהלב בתור אחד שאוהב לקרוא את מה שאתה כותב. אל תקח אותם ברצינות תהומית כל כך. הם לא שווים את המאמץ שלך. המזימה שלהם להשתלט על הרשת ולשלול את מהותה כמקום חופשי להחלפת ידע לא תצלח. הם לא יהיו המפא"י של הרשת. יש היום אלטרנטיבות טובות יותר לתכנים שהם מציעים בצורת אתרי תכן חדשים, עשירים יותר ורעננים יותר. . אל תפול רוחך. תן לאתרים דרקונים לחלוף מהעולם. עבר זמנם ובטל קורבנם. אני אמשיך לקרוא את המאמרים שלך ועוד רבים אחרים במקומות אחרים ראויים יותר, סימפטיים יותר, במקומות שבהם מכבדים כל מי שכותב בעצם היותו כותב ולא עושים לו לינץ' אינטרנטי

אני אזדהה בתור סתם קורא מהצד שאכפת לו

ואגב אם אני הייתי במקומך, הייתי לוקח מהם הם כל המאמרים שלי . הם לא ראויים לזמן שלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 − eleven =