בולים מתוך סדרת בולים שעוסקים בנושא החבורות בספרות העברית ויצא לאור בימים אלה. הסדרה נוצרה בהשראת הספר "מטרזן ועד זבנג".
"מספיק", הפסיקו שרגא השמן, "אנחנו לא מקבלים כל מי שפונה אלינו. רק את האמיצים והנועזים ביותר נקבל לחבורה שלנו. נכון, המפקד?" פנה שרגא השמן אל יואב צור.
"נכון", השיב יואב. "כל חסמבאי חייב להיות אמיץ לב, לדעת להשתמש בנשק, לדעת לשחות…"
(מתוך הפתיחה לחסמבה בעלילה המסוכנת המופלאה והמסתורית, ספר חסמבה שלא הושלם מאת יגאל מוסינזון ).
הם לחמו במרגלים נאצים שעבדו על מכשיר קרני מוות ובמחבלים ערביים שטניים במקום לעשות שיעורי בית . הם גזמו את שפמו של נאצר במקום לשחק בתופסת . לרגל יציאת סדרת בולים ראשונה שעוסקת בחבורות הספרותיות נשאלת השאלה לאן נעלמו ספרי החבורות נוסח "חסמבה " והבלשים הצעירים ".
לפני כשנה וחצי זמן לא רב לאחר שפרסמתי ספר על תולדות הספרות הפופולארית הישראלית בשם "מטרזן ועד זבנג" שתיעד בין השאר את תולדות סדרות כמו "חסמבה" של יגאל מוסינזון ו"הבלשים הצעירים " של "אבנר כרמלי " ( שרגא גפני ) , יצאתי בטיול מאורגן לסייר ברחבי ארצנו. במסגרת הטיול יצא לי לשוחח באגביות עם אחד המשתתפים וכאשר שאל אותי מה אני עושה סיפרתי לו על הספר שפרסמתי ועל נושאיו.המשתתף גילה עניין , הוא סיפר שהוא איש השירות הבולאי וכי יתכן שנושאים כמו אלה שבהם עוסק הספר הזה יכולים לעניין את אנשי ארגונו שהם תמיד בחיפוש אחרי נושאים חדשים שיכולים לעניין את הציבור עבור הבולים . .הצעתי לאיש כמה נושאים ותמונות שלדעתי יכולים לשמש כנושאים לבולים מרשימים במיוחד ובראשם נושא החבורה בספרות הישראלית הפופולארית והנחתי שבכך יסתיים העניין וכי דבר לא יצא מכל השיחה .
למרבית השמחה הסתבר שטעיתי ,השירות הבולאי אכן היה מעוניין ברעיון הזה ובימים אלה מוציא סדרה מיוחדת במינה של בולים , בולים המבוססים על תמונות מסיפורי חבורות ילדים ונוער קלאסיות . אלה הם "שמונה בעקבות אחד" של ימימה טשרנוביץ אדר המספר על חבורת ילדים קיבוצניקיים הרודפת אחרי מרגל נאצי , "חבורה שכזאת" של פוצ'ו ( ישראל ויסלר ) המספר על תעלולי חבורת פלמחניקים בקיבוץ בתקופת המנדט והחבורה המפורסמת ומאריכת הימים מכולם "חסמבה ". חבורת ילדים שנלחמת בכוחות הפשע והרשע בכל מקום בארץ ובעולם . וכפי שמוסבר בדף המצורף לבולים כל החבורות האלה הן יותר מסתם חבורות של ילדים ונערים הן גם חדורות באידיאלים חברתיים כמו אהבת המולדת רעות והנכונות להקרבה למען הכלל אומץ צניעות ורצון לצדק חברתי והסתפקות במועט אידיאלים שדומה שפסו בימים אלה מהארץ כפי שניתן לראות בתוכניות הריאליטי שבהם כל אחד הוא למען עצמו ואפילו זוגות נשואים זוממים אחד כנגד השני ויודעים שאינם יכולים לבטוח זה בזאת .
האם יש מסר כלשהו בעיתוי של הוצאה של הבולים הספציפיים האלה עם הנושא הספציפי שלהם עכשיו ?
גידי מרינסקי מהשרות הבולאי האחראי ליוזמה אומר : אין שום מסר ספציפי בבולים אבל נכון שכל הספר הזה על הסדרות הישנות הזכיר לי את כל הספרים הישנים האלה.
במקור היצעתי גם לשים את הדמויות האיקוניות האינדיבידואליסטיות מספרות הילדים הישראלית של קופיקו ודנידין הילד הרואה ואינו נראה ,ביחד עם חסמבה אך לבסוף הורדנו אותם והחלטנו שיהיה מתאים יותר לשים משהו שייצג את אותו עולם הולך ונעלם של סדרות החבורות ושמנו במקומם את החבורה שכזאת ושמונה בעקבות אחד .
א.א. למה דווקא חבורות ?
מרינסקי : הרגשנו שהיום יש לחבורות יותר גושפנקה בתודעה הציבורית. הספרים האלה ייצגו דור שלם שהחבורות היו אלמנט מרכזי בחייו ,זה של הקומציזים וגניבת התרנגולות והפעולות המשותפות . זה לא במקרה שאחרי הדור הזה הספרים מהסוג הזה שוב אינם קיימים יותר מאחר והיום היחיד עומד מעל החבורה. אפשר להגיד שכל הסיפורים הישנים נגעו לליבנו ורצינו להנציח אותם למרות שהם בכלל לא "פוליטיקאלי קורקט" היום .
דומה שעולם חבורות הילדים והמבוגרים שפעם היה כה דומיננטי הן בספרות והן במציאות הולך ונעלם ובמיוחד עם השתלטות המחשב על כל פרט בחיינו. כיום קשה למצוא ילדים משחקים במשחקי רחוב שדורשים יסוד בחבורות קל יותר למצוא אותם בבית בבדידות מזהירה מול המחשב . החבורות כיום אמנם ממשיכות להתקיים הן וירטואליות בעיקרן ונקראותב שם המעצבן "קהילות " שונות מאות מהחבורות הישנות . אבל הגעגועים לחבורות הישנות קיימים ובשנים האחרונות התעוררו מחדש.ואת החבורות האלה זוכרים כיום יותר מכל הודות לז'אנר סיפורי ההרפתקאות שהן עמדו במרכזו .
סיפורי החבורות –ההגדרה
חבורות הילדים וגם המבוגרים היו קבוצות שמילאו משימה מסוימת עד להשלמתה המוצלחת לעיתים קרובות מאבק למען הישוב והמדינה או מאבק בעולם הפשע והיחיד היה מתואר כמי שמנסה למצוא את מקומו בה תוך שהוא מקבל את הכללים החלים עליה החבורה הזאת תוארה כמי שמעניקה לחבריה תחושת שייכות וביטחון עצמי ובחסות הקבוצה היחידים הישיגו מטרות שאי אפשר היה לה עלות על הדעת שישיגו אותם בכוחות עצמם בלבד. .ובכך ענתה על הצורך האנושי הבסיסי בהתחברות. החבורות שימשו כמקור למידע ולכוח ותיגמלו היטב את חבריהם שהפכו למפורסמים ולנערצים ( לפחות בסיפורים ) והעניקו תחושת כוח ויוקרה חברתית .
הסיפורים תמיד הדגישו את האינטגרציה שנוצרה לבסוף בחבורה זאת גם כתוצאה מהמשימה המשותפת ואתה סולידריות שחזקה שנוצרה בקרבה לנוכח המבוגרים המאיימים ואלה היו יכולים להיות סתם אנשים מהישוב או פושעים מרגלים ומחבלים .
זה היה ז'אנר ספרותי שלם שהפך לאבן היסוד של ספרות ההרפתקאות המקומית ז'אנר החבורה .ז'אנר זה שיקף היטב את הערכים של החברה הסוציאליסטית הסובבת שבהאמינה בערכי שיתוף ועזרה הדדית ביחד עם נורמות חברתיות מחיבות וגם את המצב בשטח בין הילדים שרובם הסתובבו כל הזמן בחצרות בחבורות ושיחקו איתם במשחקים שונים כפי שעשו מאז קדמת דנה . וכך סיפורי החבורה היו אידיאלים עבור כמה סופרים להעביר דרכם אידיאלים לאומיים . בזמן שאחרים רק הסתפקו בהעברה של סיפור הרפתקאות שירתק ויבדח את הקוראים הצעירים.
ספר שהשפיע על הספרות המקומית במיוחד היה ספרו של אריך קסטנר "אמיל והבלשים" סיפור גרמני שבו יוצא הילד אמיל למרדף אחר פושע שגנב ממנו כסף בעזרת חבורת ילדים נועזת . עוד ספר שהייתה לו השפעה גדולה היה "מחניים " של הסופר ההונגרי יהודי פרנץ מולנר על מאבק הירואי וטראגי לבסוף בין שתי חבורות ילדים .
ספרים אלה השפיע מאד על סופרים עבריים שהחלו לכתוב סיפורי "חבורות " משלהם שבהם נערים נועזים גוברים בערמתם ובתושיתם ובאומץ ליבם על זדים שונים ומחבלים .
ראשון בהם היה יעקב חורגין ( שאולי לא במקרה היה ידידו מנוער של הבלש המפורסם דוד תדהר , אליל הנוער בתקופה זאת ) . ב-1935 השנה שבה תורגם לעברית "אמיל והבלשים " כתב חורגין ספר הרפתקאות היסטורי מצליח מאוד בשם הקנאים הצעירים . סיפור בגוף ראשון על עלילות נער בשם גרע שמצטרף לחבורת נערים נועזים וחדורי להט דתי בעתת שם בעל קונוטציות מאיימות כיום "הקנאים הצעירים" בראשותו של הלוחם המפורסם יוחנן מגוש חלב להיאבק ברומאים כמה שנים לפני המרד הגדול .
הקריאה בספר זה כיום אינה נעימה ביותר שכן הנערים מזכירים מאוד את המתאבדים הפלסטינאים של הגי'האד האיסלמי של היום.
אך הימים ההם היו ימי הבריטים/הרומאים הספר היה מצליח מאוד ותרם ליצירת הקונבנציה של סיפור חבורת הנערים . הז'אנר זכה לדחיפה עצומה הוד'ות לספרה של ימימה טשרנוביץ אבידר שמונה בעקבות אחד מ-1945 סיפורה של חברות נערים בקיבוץ שלוכדת מרגל שמתחזה לוטרינר . ספר זה זכה גם הוא להצלחה עצומה ונחשב לקלאסיקה ואף הוסרט בשנות השישים בידי מנחם גולן כאשר זמן העלילה מועבר משנות ה-40 לשנות השישים כדי להראות את הרלוונטיות שלו .
סודי ומוחלט בהחלט
חסמבה כבר עברה בהצלחה בחינת תיאוריה
בטסט המעשי היא תבנה את הגשרים
חסמבה חסמבה חסמבה
באלף בית ודרך זין ועד השין בית
חסמבה חסמבה חסמבה
סודי ומוחלט בהחלט
אפשר לראות הכול אם רק
פוקחים את העיניים
חסמבה מסתכלת, חסמבה תסכל
אנחנו לא רוצים לשבור לכם את השיניים
אבל בשורשים פה אנחנו נטפל
חסמבה חסמבה חסמבה […]
אנחנו נעמיד את העולם על הרגליים
חסמבה מבטיחה וחסמבה תקיים
אנחנו ניישר את המסלול והשוליים
חסמבה מקפידה וחסמבה תנווט
חסמבה חסמבה חסמבה
באלף בית ודרך זין ועד השין בית
חסמבה חסמבה חסמבה
סודי ומוחלט בהחלט
(מילים: אהוד מנור; מוסיקה: מישה סגל; מתוך הסרט חסמבה ונערי ההפקר,
1971).
את הדחיפה הסופית לז'אנר החדש של סיפורי החבורה נתנה סדרת חסמבה .שנכתבה בהשראת בנו של
יגאל מוסינזון עדו שהיה חובב סיפורי טרזן והיה מבקש מאביו שיביא לו עוד ועוד סיפורים כאלה . לבסוף החליט מוסינזון ש"נמאס לו " הוא הודיע לעדו שהוא יכתוב לו סיפור הרפתקאות שיהיה טוב בהרבה מ"הטרזנים האלה". משהו משלנו שבמקום הלוחם הבודד , האריסטוקרט הבריטי האמיץ טרזן באפריקה הרחוקה יעסוק בחבורת ילדים ציונית כאן ועכשיו בארץ ישראל המנדטורית .
הוא יצר את חסמבה החבורה המיתולוגית שכללה את ירון זהבי המפקד ,שמוסינזון טען מאוחר יותר שביסס את דמותו על בנו של שחקן שהכיר ירון לונדון ( אדם שטענה זאת רודפת אותו מאז כל חייו ), סגניתו ולעתיד אשתו ,תמר. אהוד השמן הבולט באנשי החבורה באומץ ליבו. עוזי הרזה , מנשה התימני המומחה לערבית , משה ירחמיאל כותב עלילות החבורה , ודמויות בולטות פחות כמו אליהו חרמון שנהרג בספר הראשון בעת חילוץ מעפילים , ורפאל כדורי שולמית האחות והנער דני שהתאפיין רק בישנוניותו ובכך שבשלב מסויים הוריו החששניים החליטו להוציא אותו מהחבורה. שנים לאחר מכן יצר מוסינזנון דור חדש של חסמבאים שכללו את המפקד יואב צור את שרגא השמן האמיץ ועוד כמה דמויות שבלטו הרבה פחות .
בספר המשך נשאר לא מושלם כתוצאה ממותו של הסופר יגאל מוסינזון ב-1994 וכך אין זה ידוע אם חברי החבורה הצליחו לבסוף להציל את חייו של יצחק רבין.
במציאות ,בעקבות סיפורי חסמבה צצו בכל רחבי הארץ חבורות שניסו לחקות אותה חבורה המיתולוגית ושחבריהם חלמו להיות מפורסמים כמו החסמבאים. זאת למרות ואולי בגלל שהסיפורים גונו בכל מדיום תקשורתי אפשרי בידי המבוגרים ובעיקר בידי המחנכים שראו בהם חומר מקלקל ומשחית והיו שאף טענו שיש לראות בחסמבאים המחזיקים ומשתמשים בנשק כדוגמה של נוער "כמו פשיסטי".
היו גם לא מעט שבאו לגן העצמאות בתל אביב בחיפוש עיקש אחרי המערה החשמלית הסודית של החסמבאים שאמורה להיות שם מתחת למלון הילטון אך בשנים האחרונות התופעה היא נדירה יותר גם מאחר שהמקום הפך לבסיס של "חבורה סודית " מסוג שונה מאוד, הומוסקסואלים שהפכו את המקום למרכזם הלילי .
הבלשים הצעירים
…אל דאגה חבריה "אמר להם אלי "אנו הבלשים הצעירים נסכל את מזימתו השפלה של גמאל עבדול נאצר ..אנא סמכו עלינו ! "
"אך כיצד ידידי הצעיר ,כיצד תסכלו את המזימה ?" שאל באי אמון האלוף ברנע.
"הרשו לי חבריה לשמור לפי שעה בסוד את האמצעים אשר ננקוט כנגד עבדול גאמל נאצר הרי כבר נוכחתם בעבר ,כי הבלשים הצעירים מקיימים את אשר הם אומרים ..פשוט סמכו על הבלשים הצעירים והכל יבוא על מקומו בשלום".
יהי כן "אמר האלוף ברנע במשיכת כתפיים "אנחנו מטילים את יהבנו על הבלשים הצעירים ,והבה נקווה כי הם יצליחו במעשיהם כשם שהצליחו במשימות קשות ומסוכנות בעבר.הנני נועל את הישיבה ".
( הבלשים הצעירים בתפקיד מיוחד בשנת העשור מאת אבנר כרמלי ,1957 )
לחסמבה צצו גם עשדות חיקויים ספרותיים . ובראשם "הבלשים הצעירים " של אבנר כרמלי ( שם בדוי של שרגא גפני ) שהייתה מעין פרודיה מטורפת וגרנדיוזית על הז'אנר. בסדרה זו היו 12 ספרים שסקרו את עלילותיהם של ארבעה ילדים, אלי ופנחס ושוש וחנה, הפותרים תעלומות שונות, כגון: תעלומת הזייפן קלודיוס, תעלומת מגיד העתידות, תעלומת הצרצר השותק, תעלומת פצצת האטום ותעלומת גביע הקסמים. נערים אלו הוצגו כמעט כסופרמנים העולים בכישוריהם על כל המבוגרים, אפילו על הרודן המצרי גמל עבדול נאצר ועל הגנרלים שלו, שבהם פגשו בהבלשים הצעירים בתפקיד מיוחד בשנת העשור (1958). בספר זה מתברר כי נאצר הודיע בפומבי כי הוא מתכוון למרר את מצב הרוח החגיגי בישראל בשנת העשור שלה, בעזרת ספינת חלל שהמציא, שתטוס בחלל ותמטיר גשם של מטאורים על החגיגה המרכזית של שנת העשור, שמתוכננת להיערך באצטדיון רמת-גן. הבלשים הצעירים מתכוונים לסכל את המזימה בעזרת משלחות של בלשים צעירים מכל קצווי תבל, אשר באו לישראל לכבוד חגיגות העשור. מסתבר ש'בכל ארץ אליה הגיעו ספרי הבלשים הצעירים קמו מיד אגודות של בלשים צעירים, וכל ארץ שלחה […] את המובחרים שבבלשיה הצעירים, שני בנים ושתי בנות'. " בספרים אחרים החבורה טסה לחלל ונלחמה בארגון אנרכיסטי של "ירוקים" שניסה להחזיר את האנושות לדרגת קופים על מנת להציל את הטבע, התיישבו בנגב על אפם ועל חמתם של מנהיגי המדינות הערביות השונות ואפילו הצילו את הקומיקאי דני קי ובאופן כללי הוכיחו שוב ושוב את עליונותו של הנוער הישראלי על כלל המין האנושי כולל גם על המבוגרים הישראליים .
" אבנר כרמלי" יצר עוד חבורות נוספות כמו "האמיצים הרביעייה הנועזת "בלשי הכיתה " השביעייה הסודית שלנו " ואחרים " בנוסף לכל סדרות החבורות הבריטיות שתרגם מפרי עטה הפורה של אניד בלייטון "השביעייה הסודית" , "החמישיה המפורסמת " ו" חבורת הבלשים והכלב" שזכו להצלחה גדולה לא פחות מאלו של החבורות הישראליות אף שמעולם לא יצאו למאבק בנאצר .
עוד ועוד חבורות
החבורות הספרותיות כמעט לא עסקו יותר בענייני עולם הילדים . הם עסקו לרוב בשני דברים: בלחימה באוייב הערבי, ובבלשות מסוגים שונים .ואת רובן המכריע צייר מאייר אחד "מ. אריה " הלא הוא אריה מוסקוביץ שצייר את חבריהן לרוב כהיתגלמות ה"צבר" הישראלי הטיפוסי כפי שראה אותו .
ככל שחלפו השנים החלה "התמחות " והופיעו חבורות שעסקו רק באחד משני הדברים.
חבורות שעסקו בעיקר בלחימה כללו "ילדי העיר העתיקה " ( 1952-1958 סדרה של חיים אליאב בת שבעה ספרים על עלילות ילדי הרובע היהודי בירושלים בעת מלחמת העצמאיות ולאחריה . הספר ה ראשון שהופיע במשמר לילדים מיד לאחר הופעת סיפורי חסמבה תיאר את עלילותיהם בירושלים הנצורה במאבק כנגד הערבים בשבי הלגיון הירדני . ולאחר מכן המשיך אליאב את הנוסחה של מוסינזון של הרפתקאות בארץ לאחר המלחמה עם ספרים כמו "ילדי העיר העתיקה לוחמים במסתננים " " ילדי העיר העתיקה מטביעים ספינה" (!) " ילדי העיר העתיקה בעקבות המרגלים " וילדי העיר העתיקה והמטמון מבגדד" . הסדרה הייתה פופולארית אך מחנכים היזהירו והוזהרו מפניה
סדרה נוספת על נערים לוחמים הייתה סדרת "הלוחמים הצעירים " של משה פלג (1964-1965) שתיארה את עלילותיהם של חבורת נערים מקיבוץ עין חרוד העוזרים לקצין הבריטי אורד וינגייט במאבק במורדים הערבים בספרים כמו "מבצע עמק יזרעאל ".
כל הספרים האלה אמורים היו להחדיר בנערים הצעירים את ערכי אומץ הלב והלחימה העקשנית באויב הערבי בכל מקום ומצב.
סדרה נוספת על נערים לוחמים הייתה "חבועוז" (1968-1969 )"של חיים גיבורי עלילות נערים גימנזיסטיים שנאבקים לצידו של צה"ל במלחמת ששת הימים . במהלך שניה ספרים הם מוצאים את עצמם בעבר הירדן המזרחי ולאחר הרג אינספור לגיונרים ירדנים פוגשים בגיבורי סדרה ידועה אחרת של גיבורי " ארבעת התאומים" (1967) .הללו היו חבורת צעירים וכלבתם שבימים בתיקונם עסקו בפתרון תעלומות קרימינליות רגילות בארבעת הספרים שהופיעו על עלילותיהם . אך כעת במצב החרום של מלחמת ששת הימים שיתפו פעולה עם חבועוז
. שיתוף הפעולה לא היה בלי תקלות וסכסוכים פנימיים בלתי פוסקים בין שתי החבורות מה עלה בגורלם אינו ידוע. סדרת חבועוז נפסקה לאחר הספר השני בזמן ששתי החבורות עדיין היו תקועות באיזור ירדן ואין זה ידוע אם הצליחו להיחלץ משם.
סדרות אחרות שמו יותר דגש על כישוריהם הבלשיים מאשר על הכישורים הלוחמניים של גיבוריהם .
סדרה שהתבססו על ההערצה של גיבור ספרות ידוע הייתה סדרת "חנמ"ט " חבורת נערים מעריצי טרזן ") (1961) על עלילות ילדים שמעריצים את הסיפורים על טרזן איש היער ופועלים מבית על עצים כנגד פושעים ובעקבות "האוצר האבוד" וכנגד מרגלים . סדרה זאת נכתבה בידי צ . יובב " שהיה לא במקרה השם של מחבר סיפורי טרזן באותה ההוצאה "הקרנף " כמוהם היא יצאה בתחילה כסדרת חוברות אך כסיפור בהמשכים וכנראה נועדה להיאבק בהשפעת סיפורי חסמבה שבהם טרזן הותקף פעם אחרי פעם.
סדרה מעניינת במיוחד הייתה סדרת "חבורת נחשוו" (1966-1968 ) של צביה גרנות שהיציגה חבורה שהייתה העתק כמעט מדוייק של ילדי חסמבה כולל יובל השמן ואמנון הרזה והמנהיג האמיץ והאבהי דמוי הירון זהבי רמי. אך בנוסף לכך סדרה זאת תיארה בהומור ובריאליזם רב מהמקובל את עולם הילדים בינם ובין עצמם ואת מאבקיהם המרתקים באמת כנגד בנופיית סוכנים זרים , בפורצים בנאצים עם מכונת קרני מוות שעימה הם מתכננים להשמיד את ישראל ובמחבלים מחברון .
כל הסדרות האלו חזרו על הנוסחה החסמבאית של ילדים שאומץ ליבם אינו נופל מזה של מבוגרים ושמסוגלים לאיים באקדח על מבוגרים ואף להרוג מבלי לעשות מזה עניין רב .
סופרת פוריה במיוחד ( ושזכתה להתקפות אכזריות במיוחד בביקורת ) של סדרות מעין אלה ) הייתה ארנונה גדות שתחת שמה ותחת השם הבדוי חיברה סדרות כמו "צ'ופצ'יק " סדרה של שלושה ספרים על ילדים בעלי חוש בלשי המתחרים תמיד בהצלחה במשטרה. סדרת "חבורת ספיד " (כנ"ל ) סדרת חבורת פופיק (1967-1973) סדרה בת שמונה ספרים שעסקה הפעם בילדים אמריקניים מארה"ב וכך העניקה לספרים יתר ניחוח אקזוטי מיוחד כשלישראל כמעט שלא היה כל סימן וזכר בספרים . הבולט בסיפרי הסדרה "חבורת פופיק והמליונר הקטן" שבו מגלה החבור ה את שרידיה של מושבה אבודה בקוטב ומכשיר שאותו יצרו המושבה שאיתו אפשר לתקשר עם חייזרים .וגם סדרות תחת השם "ת. אורגיל " כמו "רוני ונבחרת הבלשים " סדרה של שישה ספרים שיצאה בין 1971 ו-1975 על עלילות קבוצת כדורגל הרפתקנים וידידתם ברחבי העולם ועיוד ועוד ואת כולן כמקובל קטלה הביקורת למוות.
ברוך נאדל כתב סדרה על חבורת נט"י ( ראשי תיבות של חבריה ניסי טלי ויובל) הלומדים על מקומות איזוטריים שונים בארץ כמו מדבר יהודה ועכו ומחוצה לה כמו סלע אדום במהלך שלושת ספרי הסדרה (1970-1974 ) .
סדרות החבורות לילדים המשיכו גם בשנות ה- 80 וה-90 עם סופרות פוריות מאוד כמו גלילה רון פדר
שכתבה ספרים רבים מאוד בסדרות כמו סדרת "ציון כהן " ובנותיה ( סדרה בת עשרה ספרים על עלילות ילד עזוב שהסתעפה מאז לשתי סדרות משנה על עלילות חברתו ועלילות ידיד ה"צפוני") ג'ינג'י (למעלה מחמישים ספרים בעת כתיבת שורות אלה ) וחבורת "כס"ח " כוח סיירות חוקר" ( 27 ספרים בעת כתיבת שורות אלה ) לצד סדרות רבות אחרות כמו "מנהרת הזמן".ועוד היד נטויה .
גלילה רון פדר :
גישור במקום אלימות
סדרות החבורות המשיכו גם בשנות ה80 והתשעים עם סדרת השישיה של ברוך פריגת ( סדרה של חמישה ספרים שיצאה בין 1980-1993 . והן ממשיכות להופיע גם היום כמו למשל ספריה של זוהר אביב שמפרסמת מזה שנים ספרים על חבורת הילדים " כוח המוח " שממנה יצאו לאור מאז 1993 14 ספרים שנמכרו עד כה בכחמישים אלף עותקים והחמש עשרה בדרך .
"כוח המוח " זאת חבורה שלכאורה דומה לחסמבה ולחבורות הוותיקות בכך שהם פותרים תעלומות אבל היא עדכנית בכך שהם עושים זאת בעזרת מוח, סבלנות וגישור ולא עם אלימות וכפיה וכלי נשק כמו בחסמבה .
אני מקבלת באי מאיל המון תגובות של ילדים שפשוט מתגעגעים לחבורות ולקשרים חברתיים שבהם לא הכל מתבצע דרך אי סי קיו ופלפון אלא יש צורך להיפגש ממש ולעשות דברים. ילדים היום לא רוצים להתאמץ יותר מדי והמחשב נותן לך הכל לפה הם יותר עצלנים מפעם. אבל עדיין יש בהם געגוע ליחס האישי למבט האישי הם רוצים לחזור לזה, יש להם געגוע ים לעולם "האמיתי" הלא וירטואלי .
א.א. : יש היום עוד חבורות ילדים בכלל ?
זוהר אביב : יש היום כמה חבורות בארץ שצצו בהשראת כוח המוח לסדרה הזאת יש השפעה על הילדים. ולכן אני כותבת בשפה שלהם זה מעורר בהם את הגעגוע לחבורה אמיתית.
א.א. : המתחרה שלך כסופרת ספרי ילדים , הוא המחשב ?
זוהר אביב : הילדים פוגשים בזכות המחשב אנשים שלא היו פוגשים ללא המחשב .אלו חבורות מסוג שונה ועם יכולות תקשור שונות באמצעות המחשב ואס אם אס .
סיפורי חבורות הילדים ממשיכים להופיע ולהתקיים גם היום לכאורה כנגד כל הסיכויים אך דומה שהם איבדו משהו מהשכנוע והאמינות שלהם .היסוד הבטחוני של המאבק באוייב הערבי שהיה כה חשוב בעבר נעלם כמעט ואת מקומו תפסו הטפות על הצורך לכבד את השונה, לכבד את עצמך הזהרות כנגד אנורקסיה ובולמיה וכו' . דומה שהחיזוק האינדיבידואליות בחברה והשמת הדגש הבלתי פוסקת על מקומו וחשיבותו של היחיד בחברה באה על חשבון מעמדה של החבורה שנראתה לאורך השנים האחרונות במחשבה הפוסט מודרנית כלא יותר ממכשיר דיכוי חברתי לכפיפתו של היחיד לקונצנזוס הציוני החברתי .יותר ויותר היחיד שנראה כמי שמשלם מחיר יקר על עצמאותו ואי כפיפותו "לחבורה ". החל משנות השבעים כאשר החלה התפוררות באידיאלים הציוניים והחברתיים שהנחו את החברה ניכרה התפוררות דומה במעמדן של החבורות בספרות ובתרבות בכלל .
נשמעו טענות שונות של קבוצות שראו את עצמן כמקופחות וכמדוכאות כמו אנשי "הזהות המזרחית" שטענו שיש לראות בסדרות כמו חסמבה כלא יותר ממכשיר נוסף של דיכוי חברתי .המסר הזה הועבר בצורה האפקטיבית מכל במערכון ידוע של החמישייה הקאמרית שבו מסרב ירון זהבי הפצוע לקבל עירוי דם ממנשה התימני בגלל מוצאו המזרחי . למותר לציין שלסנטימנטים אלה אין כל קשר לסדרה המקורית שבה מצב כזה היה בלתי אפשרי אבל לכך אין כל חשיבות .
ילדי הדור הנוכחי שהעסוקים במשחקי הרפתקאות במחשב , שוב אינם מתעניינים כל כך בהרפתקאות "אמיתיות " בחוץ, כשם שרבים מהם שוב אינם יוצאים לשחק בחוץ ומעדיפים לבלות את עיקר זמנם בבית מול מסך הטלוויזיה והמחשב. .
אולי דוגמה בולטת למה שכנראה פופולארי היום במיוחד בסדרות הילדים היא סדרה שאותה כתב ברוך פריגת
בשנים האחרונות בשם "קרן אלפה " וכל כולה מתארת הרפתקאות וירטואליות שמתרחשות במשחקי מחשב של ילדה.
ברוך פריגת :סדרות על חבורות היו טובות בשנות השישים או השבעים. אבל מה שהיה פעם להיט גדול ילדים היום לא קוראים את זה בכלל, זה לא מעניין אותם. מה שמעניין אותם זה משחקי מחשב סדרות על טלוויזיה, זה מדבר אליהם יותר.אף אחד לא מתעניין יותר בחבורות .
קמבק חרדי של החבורות
אבל החבורות ממשיכות להתקיים בספרות הילדים ואפילו בשנים האחרונות מראות סוג של קאם באק בניגוד לכל הסיכויים וממקומות בלתי צפויים . למשל בספרות הילדים החרדית שם מתפרסמות סיפורי הרפתקאות רבים על חבורות ילדים חרדיים הרפתקניים הנלחמים במחבלים ובמיסיונרים נוצריים ומסתבר שדווקא אצל הילדים החרדיים יש פופולאריות גדולה במיוחד לסיפורים כאלה פרי עטם של סופרים כמו שמואל ארגמן ואחרים. ולא מעט מסיפורים אלה שעוסקים בהרפתקאות של חבורות ילדים חרדיים שלוכדים גנבים ומחבלים מזכירות מאוד סיפורי הרפתקאות שנכתבו לילדים חילוניים לפני עשרות שנים . כל מה שהתווסף הוא יתר דגש על יראת שמיים וציות להורים ולמחנכים ולרבנים ( דבר שאין למצוא אותו כלל בסיפורי הרפתקאות על ילדים חילוניים ).
אז אפשד לטעון שהחבורות הספרותיות לא מתו באמת הן רק עברו שינוי . ו האם יש סיכוי לשובן של החבורות מהסוג הישן שימים אלה כאשר אנחנו יכולים לתקשר עם כל אחד בכל רחבי העולם מביתנו? סביר להניח שהאדם תמיד יחוש צורך עצום לתקשר עם אחרים גם אם בצורת קהילות וירטואליות.
החבורות שיש לא מעטים שמתגעגעים אליהם ימשיכו להתקיים , רק בצורה שונה. אם זה טוב או רע לעתיד הפתרונים.
קישורים רלבנטיים
האתר של ספרי שרגא גפני
"שמונה בעקבות אחד " של ימימה טשרנוביץ אבידר
48 תגובות על “אז איפה הן החבורות ההן ?:סיפורן של סדרות החבורות”
בקשר לספרים החרדים, אני חייב להודות שזאת פעם ראשונה שאני שומע על הספרים הללו, אשמח לשמוע עוד יותר.
חוץ מזה, מרתק כתמיד.
אמנם כולנו גדלנו על הספרים האלה, ותמיד נזכרים בהם בתור געגוע ישן וטוב לילדות, אבל צריך גם להעמיד את ספרי החבורות אל מול המציאות. אם בוחנים את הספרים בעיניים אובייטקיביות מגלים אולי מסמך קצת פחות מחמיא: הספרים גדושים בסטיגמות עדתיות, גזעניות ושוביניסטיות.
כשקראתי את הספרים בתור ילד לא ממש חשבתי על זה ופשוט נהניתי לקרוא אותם. היום זה כבר נראה לי אחרת. למשל, אני לא רואה את עצמי כאדם בעל מודעות עדתית מפותחת, אבל כשאני נזכר בספרים האלה היום אני מגלה שהפושעים שם הם תמיד, אבל תמיד, יוצאי עדות המזרח.
בני משפחת זורקין הפושעים הגדולים בסדרת ספרי חסמבה הם ללא זהות עדתית ברורה , אבל השם כמדומני הוא בכל אופן לא מיזרחי .
אתה יכול למצוא דרך הקישור הזה :
http://www.notes.co.il/eshed/6060.asp
אני חושב שזה גם בא לידי ביטוי במאמר, ערכים שלא שמו אליהם לב בעבר מודגשים היום וליהפך. אנחנו מרבים להתרפק על העבר ושוכחים את הצדדים השליליים שלו. זורקין הוא רק דוגמא אחת, קח לדוגמא את "מנשה התימני". מדוע צריך להדגיש שהוא תימני? הרי לא שמעתי אף פעם שקוראים לירון זהבי "ירון הפולני".
666: תודה על הלינק.
לא התכוונתי בהכרח לבני משפחת זורקין, אבל זו דוגמא לא רעה. אמנם המוצא שלהם לא מוגדר באופן ספציפי, אבל המזרחיות המוחצנת שלהם (אפילו פארודית במידה מסויימת) לא משאירה הרבה מקום לספק. זה גם בא לידי ביטוי בצורה קיצונית במיוחד בסרט שנעשה על פי "חסמבה וילדי ההפקר".
הדוגמא שליאור הביא ל"מנשה בתימני" היא מוטיב די קבוע. יוצאי עדות המזרח מזוהים בספרים הרבה פעמים עם המוצא שלהם, גם כאשר זה לא בהכרח מתקשר לעלילה.
אבל אני לא מדבר רק על עדתיות. בספרים האלה יש המון מוטיבים בסיסיים שאני ממש לא בטוח שהיום הם היו עוברים בלי מחאה.
זה את "משפט חסמבה ודנידין "
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=2092302
שמציג עדות שהוצגה במשפ]ט של בית ספר בעניין הזה בדיוק.
נחזור כאן על כמה מההבהרות שלי . הטענה שחסמבה היא קבוצה צפונית אשכנזית אליטיסטית אינה מדוייקת בלשון המעטה שכן היא כלל כמה חברים מזרחיים בבירור ולא רק מנשה התימני אלא גם את משה ירמיאל העיראקי ( שמוצאו לא צויין כמו זה של מנשה ) ואת אליהו חרמון ובשלב מסויים מנהיג בהחבורה היה נער מרוקני בשם הנריקו .
משום מה לי קשה לקרוא לכך גזענות או אפילו סטריאוטיפיזם.
בסופו של דבר כוונתו של הסופר הייתה להציג את הגיבורים כישראלים ולא כאשכנזים ולא כספרדים , .
זאת משמעות שכיום מנסים להשכיח אותה כאשר קבוצות שונות מעלות על נס את מוצאן המזרחי או האשכנזי
אני תמיד נהנה להתדיין בנושא הזה של הגיזענות כביכול של סדרות הילדים אבל אבקש מהמתדיינים לקרוא קודם היטב את הכתבה על משפט חסמבה ודנידין שכן אינני נהנה לחזור על עצמי .
אני רחוק מ"להאשים" את הספרים, אני רק חושב שברור שחלק מהדימויים שם הם סטראוטיפים ומיושנים. פשוט משום שהספר ניכתב בתקופה של ערכים שונים משל היום. אני מודה שלא הייתי מודע לדמויות שאתה מזכיר כאן.
קראתי את הכתבה, כאשר רואים את התכנים שילדים ניחשפים אליהם היום לא נותר אלא לגחך לנוכח אמירותיה של יפעת כהן:
"שהעידה על תקן מי שקראה את הספרים בילדותה וטענה כי הם מזיקים….ושיש לראות בהם ספרות ממסדית שתרמה להאדרת דמות 'הצבר' כאדם עליון ולמחיקת זהותם הקודמת של בני עדות שונות שהגיעו לארץ. היא תקפה בעדותה את כל רעיון 'כור ההיתוך' וטענה, על סמך חוויותיה שלה, שהיה בגדר גזענות מוסווית."
צר לי אבל מקומה של האישה הזאת היא על ספת הפסיכיאטר ולא מול כיתה.
המשפט לא עונה על השאלות. מה גם שנכללת רק עדות של צד אחד.
"אידיאולוגיות 'פוסט מודרניות' שמדברות על כך ש"האשכנזים הרשעים, המנוולים, אויבי המין האנושי באו לדכא את הספרדים ואת הפלסטינאים המסכנים והאומללים"
ברור שקשה להתווכח עם מי שגם שואל את השאלות וגם עונה עליהן. על איזה אידיאולוגיות מדובר בדיוק, ואיך הן מתקשרות לנושא?
העדות קובעת עובדות, אבל לא מסבירה כיצד העובדות האלה נקבעו. למשל: "יש להבין שמוסינזון לא חשב כלל במונחים של 'אשכנז'י ו'ספרדי'". איך יודע העד באיזה מונחים חשב הסופר. אם הגיע למסקנה כזו, מין הראוי שיפרט וינמק את טענתו ולא ישאיר אותה כעובדה מוגמרת שאין צורך להסביר, כי מי שקורא את הספרים קצת יתקשה לקבל טענה כזאת כמובנת מאליה. זו רק דוגמה אחת למכלול שלם של טענות שנשארות בגדר אקסיומות. גם הדוגמה של ג'יימס בונד היא לא משכנעת. סרטי ג'יימס בונד מלאים בסטראוטיפים, והם על תקן של כמעט פארודיה. בוודאי שהם אינם מיועדים לילדים.
אולי העדות מתאימה לילדי בית ספר, שיקבלו עדות של מומחה כעובדה מוגמרת בלי לשאול יותר מדי שאלות. אבל מי שעבר את גיל בית הספר צריך יותר מזה בשביל להשתכנע.
אני לא יודע מי טוען שחסמבה היא חבורה צפונית-אשכנזית. רק כקורא פשוט שמתי לב שדמויות מזרחיות מזוהות עם המוצא שלהן, וזאת בניגוד לדמויות שאינן מזרחיות. הסיבה לכך לא תמיד ברורה לי.
כמו שאמרתי, גם הפושעים תמיד שייכים לעדות מסויימות.
שמתי לב שהמשפט הזה מתמקד לא מעט בנושא אחר שהוא היחס לערבים. אולי הכי קל להסתכל על זה בדרך ההפוכה. מה היינו אנחנו חושבים על ספר על חבורת ילדים ערבים שמייצגת את האידיאל המוסרי בכך שהיא לוחמת נגד היהודים הרשעים, הטפשים וחורשי המזימות, שמופיעים באיורים כבעלי אף ארוך וסנטר מחודד (על משקל איורי הערבים בעלי הראש המלבני והעיניים הקטנות)?
הן האידיאולוגיות מבית המדרש של מר סמי שיטרית ולפחות כמה מחבריו ב"קשת המזרחית ".
על פי תפיסתו של מר שטרית כפי שהוא מרצה אותה בנאומים והרצאות ומאמרים שונים כל ההגירה האשכנזית לישראל היתה פושעת מעיקרה שכן היא פגעה בערבים היהודיים שהם עם נפרד בפני עצמו
על פי נקודת ההשקפה של שטרית אם האשכנזים לא היו מגיעים הנה כי אז המזרח התיכון היום נמצא היום במצב טוב בהרבה הערבים היהודים היו משולבים היטב בחברה הערבית הסובבת
.כל זה כמובן משולב בהשקפה של שטרית שיש לזהות היהודים האשכנזים עם הנאצים בדרכי פעולתם .
לגבי הציורים שמצגים את הערבים בצורה גזענית אני מסכים איתך . כאן הסופר שרגא גפני התעקש
על ציורים אלה בגלל הזיהוי שלו את הערבים העויינים את ישראל עם כוחות הרשע חד וחלק.
מצד שני אותו גפני קורא למיזוג גזעי בין הערבים ושאר המיעוטים שבארץ ישראל ובין היהודים .
כך שאפשר לטעון שאם יש אצלו גיזענות אז היא מסוג מאוד סלקטיבי ובלתי מקובל בלשון המעטה.
ואגב לגבי הפושעים לא זכור לי במיוחד שהם מזוהים עם עדות מסויימות . נכוטן שזורקין מזוהה בסרט "חסמבה ונערי ההפקר" עם העדה המזרחית כאשר גילם אותו זאב רווח אבל לא דווקא בסרט השני "חסמבה ושודדי הסוסים" כאשר גילם אותו ספי ריבלין . ובספרים כלל לא זכור לי שהייתה לגביו התייחסות עדתית אחת ויחידה .
כנ"ל לגבי הכנופיות השונות שבהן התמודדו החסמבאים בספרויהם המאוחרים והגרועים שתמיד היו בעלות שמות ביזאריים ( העכביש השחור וכו' ) אבל לא זכור לי שלאנשיהם היו מאפיינים עדתיים מובהקים להוציא כמה מקרים בודדים מאוד.
אתה כמובן מוזמן להביא מקרים בולטים של התיחסויות עדתיות גיזעניות .
האידיאולוגיה הנ"ל מתקשרת לעניין. היא מתקשרת דרך מאמר שהופיע בכתב עת של הקשת המזרחית שפחות או יותר ביטא את דיעותיה של הזהות המזרחית דרך התקפה על ספרות הילדים הנ"ל.
אלו של איאן פלמינג כלל אינם פארודיים הם רציניים מאוד בניגוד לסרטים . והם מלאים בסטריאוטיפים גיזעניים הרבה יותר מהסרטים שהם כמעט פארודיים.
את תורתו של סמי שטרית קראתי באתר שלו ובאמת הנחתי שאליו אתה מתכוון, אבל לא ראיתי שהוא מקשר אותה לספרי חבורות למיניהם. אני לא חושב שאפשר לטעון כלפי הספרים שמדובר בקונספרציה אשכנזית למחיקת התרבות המזרחית ובכך לקשר אותה לסמי שטרית או לקשת המזרחית. ברור שזאת הגזמה, ואני בכלל לא רואה את הקשר בינהם. אבל בכל זאת יש בספרים עקיצות עדתיות קטנות ומאוד מעצבנות.
לצערי אין לי כעת את הספרים כך שאני לא יכול להביא דוגמאות, אבל המזרחיות של חלק מהדמויות השליליות היא די בולטת, למרות שלא מצויינת באופן מפורש.
זה שאדם קורא למיזוג בין יהודים לערבים לא מכשיר את הציורים שלו, שנראים לקוחים מתרבות ישנה ומאוד אהובה. צריך פשוט להודות שיש כאן נפילה. ספרים שמיועדים לילדים וכוללים ציורים מסוג זה הם פשוט לא דבר חיובי ורצוי.
אגב, גם השם האקזוטי "העכביש השחור" הוא לא תמים לגמרי, היות ו"שחור" היה באותם ימים כינוי שגור ליוצא עדות המזרח.
ברור שיכול להיות שזה סתם צירוף מקרים תמים, אבל פשוט יש יותר מדי כאלה לאורך הספרים.
דווקא למאמר שנכתב בידי אחד מחבריו של שטרית לא הוא עצמו והופיע בכתב העת שלהם "הכיוון מזרח ".
אני לא הייתי מסיק מהשם "העכביש השחור " שיש כאן עקיצה מכוונת כלפי עדות המזרח .
והרגני הרוג אבל אינני מבין מדוע אתה ושטרית וחבריו בזמן שמחפשים מתחת לאדמה התיחסויות גזעניות שכביכול קיימות איך אתם מצליחים להתעלם מהדמות של הנריקו הנער המרוקני שהופך למפקד חסמבה בספר "חסמבה והסוד הגדול וב"חסמבה במערות טורקלין ".
לידיעתך: מוסינזון כתב סיפור שלם על מעשה הגבורה של אנריקו שהיציל את חייהם של חברי כיתת חיילים בזמן מלחמת השחרור ופירסם את הסיפור ב"דבר לילדים " ב-1950 כמדומני .
לאחר מכן הוא שילב את הסיפור ב"חסמבה והסוד הגדול " והמשיך אותו בתיאור כיצד ירון זהבי האשכנזי ( פולני ? באמת אינני יודע המוצא העדתי שלו מעולם לא צויין במפורש ) שנאלץ לעזוב את מנהיגות החבורה בוחר בו כמחליפו.והנריקו ממלא את התפקיד בהצלחה בספר "חסמבה במערות טורקלין ".
האם זאת גזענות עדתית ?
אני הייתי מוטרד לא פחות מההתיחסויות הבלתי פוסקות ל"מנשה התימני " בספרים גם להתיחסויות ל"אהוד השמן" התיחסות שכיום תהיה מעליבה מאוד בחברה שלנו אבל היא לא הייתה כזאת בתקופה שבה כתב מוסינזון את ה סיפורים כצמוש הייתיחסות ל"מנשה התימני " כלל לא הייתה מעליבה נהפוך הוא . ואם כבר היא גם לא מעליבה היום שהרי שטרית וחבריו שמים דגש על גאווה במוצאם ה"מזרחי ".
כל העניין אצלהם שהם חייב ים לפרק את הטענות של יריביהם שמתנגדים לרעיונות של רב תרבותיות ושמים דגש על האחדות הקיימת בין הכל על ידי כך שהם יוכיחו שהיריבים הנ"ל הם שקרנים ומתחזים והם היו גזעניים כל הזמן בניגוד להצהרותיהם . .
ודבר נוסף "הגזען " מוסינזון חיבר בשנות החמישים את המחזה "קזבלן " שבו עסק במאבק העדתי של גיבור המלחמה ממוצא מרוקני קזבלן כנגד האשכנזים ביפו מנקודת המבט של קזבלן. המחזה שהוא המחזה הראשון אי פעם שעוסק בבעיה העדתית בישראל נהפך אחר כך למחזמר המפורסם של יהורם גאון .
קצת מוזר נכון ? מה פתאום שמחבר חסמבה הגזעני יעסוק בדברים כאלה ? ושוב ושוב
אבל למה שניתן לעובדות לבלבל אותך אתה הרי אפילו לא זוכר בדיוק על מה אתה מדבר. כל מה שיש לך אלו התרשמויות
כלליות שאתה אפילו לא זוכר מאיפה ובאיזה הקשר הן לקוחות כל מה שאתה זוכר במפורט זה את דברי השיטנה באתר של שטרית . .
אתה גורר את הוויכוח למקום לא לו. אני בקושי מכיר את טענותיו של סמי שטרית, ואני לא חושב שאני שותף להן. אתה אומר "אתה ושטרית וחבריו". איך אני וסמי שטרית בכלל קשורים זה לזה? כאמור, אני בכלל לא מכיר אותו.
כפי שטענתי, אני לא אדם בעל מודעות עדתית, בניגוד כמעט מוחלט לסמי שטרית. לא רק שאני לא מזהה את עצמי כמזרחי, אני לא מזרחי. אני צבר לחלוטין, דור שלישי בארצנו, צאצא לחלוצים ממוצא מזרח אירופאי (הטוקבקיסטים של ווי-נט קוראים לזה "שנאה עצמית"). ממש פרופיל מושלם למפקד חסמבה הבא:)
מה שאני רוצה להגיד בזה זה שכשאני קורא ספר אני ממש לא מחפש "לחפור" בכוח גזענות. בטח שאני לא רגיש באופן טבעי לזהות המזרחית, שהיא כאמור, לא הזהות שלי. הדברים עלו בעצמם תוך כדי הקריאה.
הבעיה היא לא מקרה אחד או שניים שלוחמי הזהות המזרחית יכולים להסתער עליהם כמוצאי שלל רב ולנפנף בהם בתור "הוכחה". זה פשוט נמצא בכל מקום. היכן שלא תסתכל הנושא העדתי קיים, ובצורה די מגמתית. יש אפילו מקרים של ממש שינוי המציאות.
אתה מביא את המפקד המרוקאי של חסמב"ה כהוכחה לאיזון עדתי. לזה קרא בזמנו מאיר שטרית "הפרענק התורן", (כאשר התייחס דווקא לגבי עצמו). אז בסדר, היה מפקד מרוקאי לחסמב"ה. נו, אז? זה באופן מיידי מבטל את כל שאר הספר, או ספרים אחרים שציינת כאן? זה מבטל באופן מיידי את המזרחיות המרומזת של הפושעים, או את האשכנזיות-צבריות של הגיבורים? זה לא משכנע, וכל טענה על איזון עדתי שקיים שם היא לא רצינית.
ודבר אחרון, "מנשה התימני" זה באמת לא כינוי מעליב – אלא אם כן אתה תימני.
זה כינוי מעליב .והוא נתן אותו לאשכנזי דווקא .
מעליב ארב הרבה יותר מאשר אם היה קורא לו אהוד הפולני .
האם מיכאן עלינו להסיק שהיה זילזול של מוסינזון בדמות
של אהוד ?
או "עוזי הרזה " האם אין כאן משום עלבון לרזים ולצנומים למינהם ?
והדמות של דני הילד הישנוני וה"חנון" האמן לי שהדמות
הזאת היא מעליבה לעין ארוך מכל הדמויות של המזרחיים למיניהם בספרים וילד הנ"ל הוא אשכנזי דווקא.
ואתה לא .הכתבים של מוסינזון נכתבו בתקופה שבה התייחסו לדברים מאין אלה בצורה שונה והוא לא ראה את עצמו כגיזעני וכעדתי כלל שאחרת מדוע טרח לכתוב את קזבלן.
צר לי הטענות שלך אינן רציניות ואתה אפילו לא יכול להביא הוכחות לטענותיך, הדיון הפך אצלך לריגשי ובמעגל סגור . .
אם אין לך משהו בעל משמעות יותר להביא עדיף שנסגור את הדיון .
טוב, ראיתי את התגובה האחרונה שלך רק אחרי ששלחתי את שלי. אם אנחנו נכנסים לוויכוח בסגנון ווי-נט של "למה לתת לעובדות לבלבל אותך", או "כל מה שיש לך זה התרשמויות", אז אני אומר "פוס". יש לי עוד הרבה מה להגיד על ה"עובדות" האלה, אבל לא נראה לי שזה יכול להתקדם.
אז נסכם בזה שכל מה שיש לי זה "דברי השטנה" של סמי שטרית ("שנאה עצמית" כבר אמרתי), ונסגור בזה.
עוזי הרזה, אהוד השמן, מנשה התימני. מי שחושב שהכינויים ניתנים להשוואה לא ימצא אפילו שמץ עדתיות. ברור.
בכל זאת אפרש.
המום של אהוד זה שהוא שמן
המום של עוזי זה שהוא רזה
אם כך, מה המום של מנשה?
האלה כמומים מר ליאור הנכבד.
אל תנסה להעביר את הדיעות הקדומות שלך ליגאל מוסינזון שלא ראה בהם מומים כלל וכלל ומשום כך נתן אותם ככינויים לגיבוריו .
כל ההתנגדות לדמותו קשורה אך ורק לכך שנוסף לו הכינוי התימני ". אבל איש מעולם לא העלה התנגדות לדמות של מנשה עצמו מעבר לכינוי של מוצאו וזה ברור למה מאחר שהוא תמיד מתואר כאמיץ מכולם ,שוב לא תואם לסטריאוטיפ הגזעני שמנסים להדביק למוסינזון.
הדבר המוזר הוא שהיום בעידן המיעוטים ורב התרבותיות דווקא הכינוי "התימני " לא צריך לעורר כל התנגדות בדיוק כפי שלא עורר התנגדות לפני 50 שנה שהרי היום זה מקובל להצהיר בגאווה "אני כורדי " או אני אקדמאית פמיניסטית עיראקית חד הורית " וכך הלאה.
אין זה ברור לי מדוע מוסינזון התעקש לתת את הכינוי הזה למנשה, אבל מעניין שהוא מעולם לא נתן למשה ירחמיאל את הכינוי "העיראקי " שאז ניתן היה לטעון שיש לו קונססטיות גזענית .
כפי שזה יש להתייחס לכל העניין כגחמה חסרת משמעות ותו לא שכן אם הייתה לכך משמעות גזענית היא הייתה צריכה להתבטא גם בתיאור דמותו ואישיותו של מנשה.
אני חושב שהצלחתה להבהיר לנו שלפחות בנושא המיזרחים אין צדק בהאשמות. אני מודה שלא הייתי מודע כלל לקיומם של אנריקו ומשה ירמיאל. מיותר להיכנס כאן לויכוחים בנוסח "הקשת המזרחית" אני חושב שאיש כאן לא תומך בתנועה ההזויה הזאת וברעיונות שלה.
ליאור, במשפט הנאשם הוא קודם כל בחזקת חף מפשע. התביעה היא שצריכה להביא הוכחות שיפלילו את הנאשם ולא להיפך. אמרנו שהמיזרחים של חסמבה סטראוטיפים, הגיע 666 והוכיח לנו שאין בסיס לטענות שלנו. עכשיו אתה בא ואומר לו, שברור שיש שם מיזרחים חיוביים אבל הם שם בתור עלה תאנה…לא ברור איזה תשובה אתה רוצה ממנו.
אני לא האשמתי אף אחד, ומעולם לא טענתי שיגאל מוסינזון הוא גזען. בכלל, המטרה שלי היא לא למצוא אשם, אלא לתהות על התכנים האמורים.
לא ראיתי את ההוכחה שלטענות שלנו אין בסיס. אמנם יש מספר דוגמאות נגדיות, אבל זה עדיין לא מהווה הוכחה. הפרופיל של הפושע הטיפוסי הוא פרופיל מזרחי, ושל הגיבור הוא פרופיל אשכנזי-צברי.
בסרטים של וולט דיסני יש מגמה כמעט קבועה: הגיבורים הם בעלי גוון עור לבן ושיער זהוב, והרעים הם בעלי עור ושיער בצבעים כהים. האם מיקי מאוס בעל הגוון השחור (וקצת לבן) מהווה הפרכה מוחלטת של הטענה?
יש הרבה טוב בספרי הילדות של חסמב"ה וכו'. אבל אי אפשר להכניס את הראש לחול ולהגיד שאין שם גם דברים שבמחשבה לאחור היה אפשר לשפר.
אתה אומר "אתה הוא זה שרואה את כל התכונות האלה כמומים", אבל כמה דקות לפני כן אתה מביא את הכינויים האלה כדוגמא לכינויים מעליבים.
בנוסף לכך אתה אומר "וגם אהוד השמן הוא כינוי מעליב". למה אתה מתכוון "וגם"?
אני מציע שתעשה ניסוי. תן לילד לקרוא את הספר ואחר כך תקיים מסדר של ליהוק שחקנים לסרט על בסיס הספר. תבקש מאותו ילד שיבחר שחקנים שיבצעו את תפקידהם של ירון זהבי, אלימלך זורקין וכו'. אני מניח שאפילו היום, אחרי שיאו של "כור ההיתוך", לתפקיד חברי חסמב"ה יבחרו ילדים בעלי מראה צברי טיפוסי, ולתפקיד הפושעים יבחרו אנשים בעלי מראה מזרחי יותר. כמובן שזה לא בטוח, אבל אם היית צריך להמר על התנהגותו של אובייקט הניסוי, איך היית חושב שהוא ינהג?
"לא ראיתי את ההוכחה שלטענות שלנו אין בסיס. אמנם יש מספר דוגמאות נגדיות, אבל זה עדיין לא מהווה הוכחה. הפרופיל של הפושע הטיפוסי הוא פרופיל מזרחי, ושל הגיבור הוא פרופיל אשכנזי-צברי."
הוא הראה לנו שלושה גיבורים מיזרחיים חיוביים מתוך 10 (?) חברי חסמבה, זורקין הוא לטענתו לא שם מיזרחי, אילו עוד הוכחה אתה רוצה?
המשפט הוא אלגוריה:
אתה "מאשים" את הספרים בגיזענות אנטי מיזרחית אבל לא מביא אף הוכחה ש 666 לא מצליח להפריח. הנאשם חף מפשע אלא עם כן הצלחנו להוכיח אחרת.
""אתה אומר "אתה הוא זה שרואה את כל התכונות האלה כמומים", אבל כמה דקות לפני כן אתה מביא את הכינויים האלה כדוגמא לכינויים מעליבים.
מה שאני אומר שוב ושוב הוא שבמסגת המחשבתית שבה כתב יגאל מוסינזון הביטויים האלה לא היו מעליבים .
נכון הוא שמאז השתנו הדברים והביטויים האלה הפכו למעליבים אלא שעל מנת להבין את מוסינזון יש לחזור לקונטקסט המקורי שבו הוא כתב.
נכון שאנחנו היום חושבים בצורה שונה במקצת מהדרך שבה הוא ראה דברים שונים .
לעניות דעתי יגאל מוסינזון הוא הרבה םחות גזעני מאנשי הקשת המזרחית למיניהם עם הרעיונות שלהם של הפרדה גזעית
ונחזור לאותן טענות שחסמבה הייתה חבורה "אשכנזית צפונית" .
במקור היו בה עשרה איש מהם שלושה מזרחיים ושתי בנות .
ועוד חמישה זכרים אשכנזיים.
בספר הראשוןן נהרג מזרחי אליהו חרמון וכעבור כמה סבפרים נהרג אשכנזי רפאל כדורי .
ועוד אשכנזי דני כמעט סולק מהחבורה בסביבות הספר התשיעי ולמעשדה הפסיק למלא תפקיד בעלילות אחרי ספר זה.
כך שמאז ספר זה היו בחבורה שלושה אשכנזים ,שני מזרחיים ושתי בנות
הרבה יותר שיויוני ממה שטוענים נציגי הזהות המזרחית.
ובאמת לא ברור לי למה זה פשע להציג את ירון זהבי
בלונדיני כחול עיניים .במיוחד מאחר שהוא היה בלונדיני היחיד מבין כל שאר הבנים שם
על התמונה של ספר מס' 43, הייתי בטוח ששם הספר הוא "חסמב"ה בסכנות ומעללי גבורה", כפי שכתוב בסופו של ספר מס' 42.
דבר שני, לגבי דני: בספר "חסמב"ה בשבי הלגיון הערבי" הוא מספר שהוריו רוצים שיעזוב את החבורה בשל חששם לגורלו. וכמה דפים לאחר מכן, הוא מוזמן לדבר עם ירון בשל התנהגותו הבלתי-הולמת, מה שכנראה מוביל לסילוקו מהחבורה. כאן אמור הקורא להבין שדני עזב, אבל דני חוזר מאוחר יותר בספר, מתוגבר בבני "המטפחת השחורה", שלא מוזכרים מאוחר יותר כלל מלבד הופעתם זו.
הקורא יניח שדני ביצע "קאמבק" חד-פעמי כדי להציל את חבריו, אבל לא: דני ממשיך ומופיע בסדרה עד סיום הספר "חסמב"ה והאלמוני במסיכה השחורה". לאחר מכן הוא נעלם ולא מוזכר בשנית.
למישהו יש הסבר?
הגיע הזמן שהמזרחים יפסיקו לחפש קיפוחים וסיבות להתבכיין ולייבב על כל שטות. די, תתבגרו. איש לא מונע ממכם להצליח בחיים, תקופת המעברות חלפה עברה לה.
קשה לכם? לא כולכם מצליחים? גם לנו. אני אשכנזי אומנם,(אפשר לחשוב) , אבל מובטל , ואני מבזבז את הזמן בכתיבת תגובות מרירות. מסקנה – לא חשוב מאיפה אתה, חשוב מה אתה עושה עם עצמך. האפשרויות קיימות, צריך להתכופף ולהרים.
חג שמח, ותרגעו.
מסכימה איתך…
אתה נשמע לי מוכר…
מממ…..
חחחח אני חושבת שאני יודעת מי אתה…
אלוהים ישמור…
איך מחסמבה הידרדרתם לוויכוח על עדות???
אשכנזים, מזרחיים…
מה הבעייה שלכם עם זה שירון זהבי בלונדיני עם עיניים כחולות?
אז מה? אז מנשה התימני- הוא מזרחי, ועם זה כלכך חשוב לכם, אעז יש לו עיניים חומות ושיער שחור. טוב???
מה הולך איתכם?
זאת ממש התנהגות ילדותית!!!1
[…] אז איפה הן החבורות ההן […]
[…] אז איפה הן החבורות ההן […]
קודם כל צריך להבחין בין הספרים לסרטים שנעשו על פיהם.
בתקופות שבהם המאורעות המתוארים מתרחשים, לרבות ילדותי התל-אביבית שבחלקה התנהלה גם על חוף הים שליד המערה החשמלית, לא היתה כמעט תודעה עדתית.
העדה היחידה שממש הבחינו אותה להבדילו בינה לבין כל האחרים היתה העדה ה"ייקית", שאת מבטאה ה"ייקי" חיקו ושלה לעגו במקצת. אך כאשר אנשים חלו והיו זקוקים לטיפול רפואי היתה הנטייה לסמוך בעיקר על רופאים "ייקים".
אלה היו ה"צונדקים", שני אחים רופאים בעלי שם עולמי, ה"מרכוסים", כירורג בעל שם עולמי, וה"אשרמנים", רופא בעל שם עולמי!
[…] אז איפה הן החבורות ההן […]
[…] אז איפה הןם החבורות ההן ? […]
[…] אז איפה הן החבורות ההן ? […]
הכי לא קשור שבעולם אבל יש לך קישור שבור ב
"חבורה שכזאת" של פוצ'ו ( ישראל ויסלר )
[…] נזכיר שאלו לא הבולים הראשונים ששימשתי להם כיועץ.בעבר שימשתי כיועץ לסדרת בולים המבוססת על ספרי ילדים קלאסיים כמו חסמבה ושמונה בעקבות אחד.וראו את הרשימה שלי על הסדרה ההיא של הבולים כאן […]
[…] אז איפה הן החבורות ההן […]
[…] הלא כל כך רחוק ,חבורות הילדים היו חלק אינטגראלי ביותר מהעולם של ילדי הארץ הן במציאות […]
[…] אז איפה הן החבורות ההן […]
[…] איפה הן החבורות ההן […]
[…] סיפורי חבורות […]
[…] אז איפה הן החבורות ההן […]
[…] אז איפה הן החבורות ההן […]