" עם שערי האדום
אני קמה עם האפר
וכמו אויר אני טורפת גבר אחרי גבר "
( לידי לזארוס מאת סילביה פלאת' )
בימים אלה מוצג בבתי הקולנוע סרט על חייה של המשוררת סילביה פלאת' בכיכובה של גווינט פלאטרו . וכמעט במקביל יצא לאור לאחרונה ספר על חייה והמיתוס של פלאת' בידי רונית ליברמנש "סילביה פלאת :מוזה אפלה " ( כהוצאת מפה ) וספר זה מבטא את העניין העצום שלו זוכה יצירתה של פלאת' בישראל בשנים האחרונות . רק בארבע השנים האחרונות תורגמו שני קבצי שירים שלה לעברית ביחד עם קובץ היומנים שלה וגם בעלה טד יוז זוכה גם הוא לעניין רב בישראל ותורגם ספר שירים שלו בידי סבינה מסג ( שאחראית לחלק גדול מהתרגומים של פלאת' עם מבואות מקיפים ביותר).
הסרט של פלאטרו הוא למען האמת חלש ואנמי למדי. הוא מתאר את חיי הנישואין הבעייתיים מאוד של סילביה פלאת' ובעלה המשורר טד יוז , חיי נישואין שמסתיימים לבסוף בגירושין ובהתאבדות בשאיפת גז של פלאת'. מי שיצפה בו יצא בתחושה שהמדובר היה באישה היסטרית וכמעט מופרעת שהתאבדה ולא יבין על מה הייתה כל המהומה סביב סילביה פלאת' שהיה צורך ליצור סרט שלם סביב חייה .
סילביה פלאת' היא דוגמה יוצאת דופן בין המשוררות המודרניות בעולם שאינו מעריך יותר שירה ורק מעטים טורחים לקרוא בה בכך שהפכה למיתוס ומקור השראה הן בגלל יצירתה והן בגלל חייה. עד כה נכתבו עליה עד כה למעלה מ-100 ביוגרפיות ! יותר מכל משורר מודרני אחר וחייה ויצירתה מעוררות עניין עצום שקשה למצוא כמוהו אצל משוררים מודרניים אחרים.
בעבר היו משוררים רבים שהפכו מסיבות שונות הקשורות לחייהם וליצירתם למיתוסים, אנשים כמו לורד ביירון ,פרסי ביש שלי ,פושקין ,רמבו ואחרים . אבל כיום נראה שפלאת' היא אולי המיתוס המשוררי האחרון: המיתוס של המשוררת הגדולה שתיארה את שאיפת המוות שלה בשיריה ולאחר מכן התאבדה. וחלק אינטגראלי מהמיתוס הוא העובדה שפלאת' הייתה נשואה למשורר הבריטי הגדול והמפורסם מכולם במאה ה-20 טד יוז האיש שקיבל אישור ממלכתי רשמי לכשרונו בבריטניה בכך שהפך ל"משורר המלכותי " . אפשר להבין את העוצמה של הרעיון של הקשר בין יוז לפלאת' אם נדמיין קשר נישואין בין המשוררת יונה וולך , המשוררת הישראלית שמזכירה יותר מכל את פלאת' בנושאי שיריה ובאישיותה ביחד עם המשורר הלאומי המיתי אורי צבי גרינברג.יתכן שקשר נישואין כזה לא היה שונה כל כך במציאות אם היה מתגשם מקשר הנישואין שהיה בפועל בין פלאת' ויוז.
הזוג המוזר
נקודה מעניינת היא שהשניים האלה היו עסוקים כל חייהם ביצירה מודעת מיתוסים .
יוז היה מעריץ של המשורר והסופר המפורסם רוברט גרייבס ( מחבר "אני קלאודיוס ") שהציג בספרו המפורסם "האלה הלבנה " ( שהוא אחד מספרי היסוד של התנועה הפגאנית המודרנית ) את המשוררים כחסידים ונושאי דברה של האלה הלבנה השולטת היקום . יוז שילב בשיריו רבים מהרעיונות המיתיים של גרייבז בתוספת רעיונות משלו מתחומי המיסטיקה והקבלה השמאניזם האסטרולוגיה והכישוף נושאים שבהם הירבה לעסוק כל חייו ובהם עירב גם את פלאת' . הזוג המוזר עסק רבות בסיאנסים ספיריטואליסטים ועל פי דיווחים שונים יוז זימן באחד מהסיאנסים האלה את האל הפגאני פאן ( טריק כישופי שהיה חביב מאוד על המכשפים הבריטיים מאז המאה ה-19 ) . יש סיפורים שהיו מבקרים שחששו לכתוב רעות על יוז מחשש שהוא יטיל עליהם בתגובה קללה כישופית . יוז האמין שהכוח החשוב ביותר בתרבות האנושית הוא הכוח האלים והאפל של "האלה הגדולה " . הוא האמין שעל התרבות המערבית הרציונלית הורסת הטבע תבוא לבסוף אפוקליפסה שתתחולל כאשר שוב אי אפשר יהיה לדכא את כוחות הטבע הנשיים של האלה כוחות מעין אלה שהתבטאו באישיות של נשים כמו סילביה פלאת'.
התמה המרכזית ביצירותיה השיריות של פלאת' היה מצד אחד רצונה למות ומצד שניה אמונה שהיא תקום לתחייה בגלגול חדש וטוב יותר בניגוד לרוב המשוררים הידועים בזמנה היא לא עסקה דווקא בשירה וידויית שעוסקת בעיקר בחייו האישיים של המשורר אלא יצרה מיתולוגיה אישית עם מוטיבים מהמיתולוגיה היוונית ומיתולוגיות אחרות שאותן שילב העם פרטים מחייה ומחיי בני משפחתה אך שמאחוריהם עמדו למעשה גיבורים מיתיים אל- זמניים "גדולים מהחיים ". ובכך הייתה יוצאת דופן בזמנה . שירתה של פלאת' משקפת תחושה עמוקה לפיה העצמיות של הכותב נבראת למעשה על ידי הדמות הלירית ביצירתו וכי עצם היצירה השירית מכתיבה את קיומו של המשורר בעולם.
בנוסף לכך היה לה גם אומץ לב נדיר לדבר על שאיפת המוות שלה בשיריה וגם בכך הייתה יוצאת דופן.
מסתבר שהיא למדה רבות מרעיונות הכישוף של בעלה. ליברמנש מספרת לנו בספרה שלפני מותה ניהלה סילביה פלאת' מעין טקס וודו כנגד יוז וכנגד אהובתו החדשה. היא לקחה את כתבי היד שלו נטלה את גזרי הציפורניים שנותרו על מכתבתו ושרפה את הכל במעין טקס וודו פולחני . מטרת הטקס אינה ברורה אבל אולי שאפה פלאת' להביא בכך להשמדת יוז ואהובתו החדשה?
יש שחושבים שטקסי ורעיונות הכישוף שבהם עסק יוז ואותם לימד גם את פלאת' הם שהביאו לחורבנה ובהדרגה גם לחורבנו שלו. יש כיום חוקרים ומבקרים שטוענים שיוז הביא לבסוף להתאבדותה של פלאת' בגלל כל הרעיונות המיסטיים המוזרים שאותם הכניס לראשה ושעימם התקשתה להתמודד, כמו גם גילויה שבעלה בוגד בה עם משוררת אחרת שעימה עזב אותה לבסוף ( נושא שמטבע הדברים עומד במרכז הסרט ) . אחרים מעירים שפלאת' סבלה במשך שנים רבות מאי יציבות נפשית וניסתה להתאבד עוד לפני שהיכירה את יוז , התנסות שאותה תיארה בספר הפרוזה המפורסם "פעמון הזכוכית ".
ובמפתיע ואולי לא האישה שהיא ובעלה עסקו ביצירת מיתוסים בחייה הפכה מיתוס בעצמה ולאיקון של התנועה הפמיניסטית . איקון שסביבו מתנהלות מלחמות בין "תומכיה " שטוענים שיוז הוא האחראי להרס חייה ולהתאבדותה בבגידותיו בה ובין תומכי יוז שטענו שהיא סבלה מהפרעות נפשיות שהביאו כבר לניסיון התאבדות קודם שלה.
נראה שהעובדות מצביעות דווקא על הגרסה השניה הפופולארית פחות אך המרגשת ( את הפמיניסטיות ) יותר אבל הויכוח נמשך בכל עוזו .
סביר להניח שהויכוח הוא כה לוהט כי איך שהוא פלאת' הבלונדינית היפה ומלאת החיים נראית כנציגה המושלמת של התרבות האמריקנית מלאת החיים והפמיניסטית בעוד שיוז הקודר מהמוצא הקלטי השקוע בעבר נראה כמייצג המושלם של התרבות הבריטית השוקעת הפטריארכאלית .
כתוצאה יוז הפך ל"מנודה " בחוגים שונים של עולם הספרות הבריטי והאמריקני ובעיקר בקרב נשות הקהיליה הפמיניסטית האקדמאית . הקראות ציבוריות שלו של שיריו היו לעיתים מזומנות מופסקות בצעקות "רוצח" מהקהל. מעריצות שונות של פלאת' הציקו והטרידו את יוז ומיררו את חייו ללא הרף בגינה של פלאת המנוחה . פמיניסטיות חמומות מוח אף טרחו ומחקו מקברה של פלאת' את שם משפחת נישואיה ליוז כאילו על מנת למחוק על ידי כך באופן סימבולי ( כישופי ?) כל קשר בינה ובין "האיש הזה". מבקרות פמיניסטיות טענו שיוז חי רק על מנת "להענש". אם נרצה אפשר לטעון שכל אותן סופרות וביוגרפיות פמיניסטיות שמעולם לא הסתירו את שנאתן הכמעט אישית ליוז רדפו " את יוז בשם אישתו המנוחה והאשימו אותו ב"רציחתה" .
רונית ליברמנש פוגשת את סילביה פלאת'
הסופרת והמשוררת והמתרגמת רונית ליברמנש היא חובבת גדולה של שירי פלאת' ( והרבה פחות של יוז ). וזה אולי קצת מפתיע שכן בראשית הקריירה שלה תוארה בידי המשורר מקסים גילן כמי שהיא "המשוררת האכסיסטנציאליסטית הראשונה בשירה העברית ששיריה הם עדות לקיום האנושי המעורטל המתייסר נטולי חזון בלי עולם הזוי בלי ילדות ובלי קודם" שאין ליצירותיה כל קשר לעל טבעי , כמי "שאין לה אלוהים " ועוסקת רק בעכשווי התל אביבי . בניגוד מוחלט למשוררת כמו יונה וולך ובניגוד למשוררת כמו סלביה פלאת '.
היא פירסמה עד היום שני קבצי שירים,רומאן בשם "חיים כמעט מתוקים " וקובץ סיפורים בשם "שפתיים בלונדיניות ושיער דובדבן " שעוסקים בעיקר בזוגיות ומיניות בתל אביב המודרנית ובמאבקה הבלתי פוסק והאין סופי של הבחורה הרגישה בלהקות הבבונים התל אביבים המצויים . בנוסף ליברמנש תירגמה ספר מדע בדיוני של קוני ויליס בשם "מעבר " שעוסק בחיים שמעבר למוות .
לדבריה שיריה לא הושפעו כלל בידי פלאת שאותה היכירה רק לאחר שכתבה את רובם . אבל דומה שיש כמה שירים שלה שבהם אפשר למצוא רעיונות ורגשות שמזכירים את אלה שאפשר למצוא אצל פלאת בימיה הקודרים יותר. למשל השיר הזה:
ללורנה בוביט
יש לך תחת נהדר ממש
אימפריה והצורה שלך עושה לי
דברים, נשף הגבר לתוך
אזנה ,מריר נצמד לצוארון
חולצתה. היא לא ענתה רק שלפה
סכין וניתקה לו באבחה אחת
מדודה .
( נערת גומי לעוסה , 1999 )
לאחרונה רונית ליברמנש פירסמה את הספר "מוזה אפלה" שמתאר את תופעת פלאת' הן בתיאור חייה והן בתיאור המיתוס שצמח בעיקבותיה . היא מגלה שפלאת' היא אחת המשוררים הבודדים מאוד שמוצאים חן בעיני הנוער באינטרנט שברובם הגדול אינם קוראים כלל שירה ( אם כי לא מעטים מהם כותבים שירה). זהו ספר קריא מאוד ומקיף שמהווה הקדמה טובה לנושא .
להלן ראיון עם רונית ליברמאנש : .
א.א :האם יש עוד משוררות או משוררים נהפכו מאז שנות השישים למיתוסים כמו סילביה פלאת ?
ליברמנש : פלאת' היא מקרה יוצא דופן משום שהאופן שבו ירד עליה המסך בצורה כה דרמטית היה אחראי בצורה רבה להפיכתה למיתוס . נסיבות חיים מלודרמטיות אכן תורמות בדרך כלל להפיכתו של אמן לאיקון תרבותי. אבל צריך תמיד שיהיו גם שירה חזקה מאוד ורצוי מאוד גם יופי פיזי שאף פעם לא מזיק ואת כל אלה היו לפלאת'. לא ידוע לי על משוררים מודרניים אחרים שהפכו למיתוס כמוה .
א.א. : האם לסילביה פלאת' יש השפעה כיום על התרבות הפופולארית המודרנית ?
ליברמנש : בוודאי. אפשר למצוא את שיריה באתרים ובלוגים רבים של נוער באינטרנט . וזהו לרוב נוער מסוג מיוחד ,הנוער "הגותי " שנוטה ללבוש בגדים שחורים ושנמשך לסיפורי אימה ולעל טבע לסיפורי הערפדים של אן רייס שבהם מתוארים ערפדים, בני אלמוות מוצצי דם יפי תואר ושרמאנטיים מאוד בסגנון הלורד ביירון . והם גם מתחברים מאוד לסילביה פלאת' וגם לטד יוז ולשירו המיסטי "העורב".
בני הנוער האלה עוסקים בפלאת' וגם ביוז בעשרות אתרים ובלוגים ברשת ששם הם מצטטים משיריה ובמיוחד את אלה שכתבה סמוך למותה . נראה שתחושות הייאוש האובדן הטירוף והרצון למות ועם זאת לקום לתחיה על מנת לרדוף את אויביה , תחושות שאותם ביטאה פלאת' בשיריה המפורסמים ביותר , מתחברות היטב עם בני נוער אלה חובבי הערפדים והעל טבעי . ברוב השירים של פלאת' ויוז יש אלמנטים של המוות והעל טבעי והם נראים בעיני בני נוער אלה כמבטאים הפואטיים המושלמים של רעיונות הדם והמוות והם משפיעים עליהם מאוד .
נראה אגב שהבנים מעדיפים את יוז בעוד שהבנות מעדיפות את פלאת ' .
א.א. מה חשבת על הסרט ?
ליברמנש : לא אהבתי את הסרט הוא היה פשטני מדי זה היה סיפור אהבה בלית ברירה מאחר שלא נתנו להם להשתמש בחומרים והפכו אותה לאישה היסטרית בסיפור הוליוודי פשטני . היא ניסתה להיות אישה טובה בהכל אם רעיה משוררת ונכשלה בכך . היא סבלה ממחלת נפש שגרמה לה כבר לנסות התאבד בעבר . לא צריך להאשים את יוז בכל דבר.
ליוז עצמו היו חיים טראגיים גם לאחר התאבדות פלאת' שכמו אישרו את הטענה שטענו אנשים מסויימים שפלאת' הטילה עליו קללה במותה. גם אישתו השניה זאת שעימה בגד בפלאת' , ישראלית בשם אסיה גוטמן שהייתה בדרכה שלה מוכשרת כמו פלאת' , התאבדה בצורה זהה לזאת של פלאת' על ידי גז והרגה ביחד איתה גם את בתם המשותפת .
יוז סירב סירב כל חייו להתבטא בעניין סיפור חייו עם פלאת' אולי משום שידע ששתיקתו רק מחזקת את המיתוס שצומח סביב שניהם? היה מי שראה בו דמות "פרומתאית " שנאלצת לראות שוב ושוב את ההתעללות הנמשכת בדמותו כאדם צעיר בידי חוקרים וביוגרפים אקדמאים בידי משוררות שהאשימו אותו ברצח פלאת' ומחברי מאמרים לעיתונים.
הוא המשיך ליצור ובין השאר הוא האיש שאחראי לתירגומו לאנגלית של המשורר הישראלי יהודה עמיחי שאת שיריו העריץ ושעימו היה מיודד .
רק זמן קצר לפני מותו ב 1998 הוא פירסם ספר שירה "מכתבי יום ההולדת " שתיעד את יחסיהם מנקודת המבט שלו . בפואמה ענקית ומסובכת מאוד זאת תיאר יוז את פלאט ככוהנת גדולה של כוחות "האם הגדולה " שנפלה קורבן לכוחות מיסטיים שבהם לא ידעה לשלוט כהלכה.
ענק הברזל של טד יוז
יוז אמור היה דווקא אז להגיע לשיא הצלחתו .זמן קצר לאחר מכן ב1999 יצא למסכים סרט אנימציה הוליוודי מוצלח מאוד בשם "ענק הברזל " סיפור על איש ברזל, גולם מיכני בשנות החמישים שנאבק בדרקון מפלצתי מהחלל , שהתבסס על ספר מדעי בדיוני קלאסי לילדים שחיבר יוז שנים קודם לכן ושאמור היה להביא ליוז פירסום עולמי מעל ומעבר לקהל המצומצם של קוראי השירה . אולם בניגוד לכל הציפיות הסרט המוצלח ניכשל למרות כל הביקורות הטובות שקיבל כישלון עצום בקופות . יוז עצמו נפטר זמן קצר מאוד קודם לכן ממחלת הסרטן כמעט מיד לאחר פירסום היצירה שבה דן בחייו עם סילביה פלאת'.
סלביה פלאת' האישה שמתה בשיא חייה ויצירתה נשארה חיה היום יותר מאי פעם ומאפילה גם על בעלה ויצירתו. ודומה שבכך שמעבר לקבר היא נקמה את נקמתה בבעלה ואהוביו .
סילביה פלאת' וטד יוז בימים טובים יותר.
קישורים רלבנטיים
אסיה גוטמן אישתו הישראלית של יוז
10 תגובות על “כישוף פואטי : סילביה פלאת' המוזה האפלה”
ואני מקווה שלא תמחוק את התגובה הזאת כמו שאתה נוהג לפעמים. מדוע אתה חושב שיוז היה מגיע ל"שיא הצלחתו" דווקא דרך סרט אנימציה, יהיה מצליח בקופות ככל שיהיה, המבוסס על סיפור אשר בטוחני שיוז עצמו היה מעדיף לשכוח? מהם הסטנדרטים לפיהם אתה שופט הצלחה, ומדוע משורר ברמתו של יוז חייב להצליח בזירת הקופות וסרטי האנימציה לילדים כדי שתוכל לומר שהצליח? האם המורשת התרבותית העניפה שהשאיר והמעמד המכובד שרכשו בחייו אין בהם די כדי לסמן את הצלחתו?
מה שאני מנסה להבין הוא מהם הסטנדרטים לפיהם אתה קובע שסרט מצוייר היה אמור לסמן את שיא הצלחתו של יוז, כשבטוחני שיוז עצמו היה מתייחס לזוטה שכזאת בזלזול, או אולי אפילו כסוג של שפל. מה גם, שזכור לי הסרט "ענק הברזל", ובשום כתבה או מודעת קידום לסרט לא נתקלתי בשמו של יוז, כך שגם לו היה הסרט מצליח – "שיא" משום סוג זה בטח לא.
הכלכלית ותו לא . אם הסרט היה מצליח גם יוז היה מרוויח מזה הרבה .
מובן שאין בכך משום הצלחה אמנותית מבחינתו אבל זה היה מביא אותו לתודעה של מאות אלפים שלא היו שומעים עליו לעולם לולא הסרט
אלי, שמי הוא רונית ליבֶּרְמֶנְש, ולא כפי שנכתב.
האם כך זה הופיע גם בכתבה בגלובס? אם כן, אני מבקשת שתדאג לכך שזה יתוקן, אוקי?
ואילו שם הספר 'מוזה אפלה'– *בלי* ה' הידיעה.
הערה מהותית, הקשורה לספרי:הנה הציטוט המקורי מתוך 'מוזה אפלה'. אני עוסקת כאן בשאלה האם שירתה של פלאת' הייתה וידויית או מיתית, ובמאגיה האפלה
שיוחסה לטד יוז:
מתוך (פרק שלישי,אלכימיה לירית)
שירה מיתית או וידויית
מרגע שהתפרסמו שיריה הראשונים של סילביה פלאת', הם תויגו כ"שירה וידויית". פלאת' הוגדרה כמשוררת צעירה בת-דורם השירי של המשוררים רוברט לואל, אן סקסטון, תיאודור רות'קה ועוד, כשלואל נחשב למשורר הבכיר שבהם. לואל נודע כמשורר רטורי, ושיריו ניתצו את סגנון השירה הלא-אישית שרווחה עד אז.
פלאת' הכירה היטב את לואל. בשנים 1958-1959 היא השתתפה בסמינר שירה שלו באוניברסיטת בוסטון, שבו לקחה חלק גם המשוררת אן סקסטון. שלושת המשוררים הללו חלקו מספר נקודות ציון ביוגרפיות משותפות נוספות: שלושתם נולדו וגדלו באזור ניו אינגלנד, ושלושתם סבלו ממשברים נפשיים ואושפזו במוסדות פסיכיאטריים. לואל היה אלכוהוליסט שסבל ממאניה-דפרסיה, והחל בשנת 1949 אושפז לסירוגין שלוש פעמים בבית-חולים לחולי-נפש. גם אן סקסטון סבלה מדיכאונות קשים. היא ניסתה להתאבד, ולבסוף שמה קץ לחייה בשנת 1972. הרביעי שבחבורת המשוררים ה"וידויים", תיאודור רות'קה, אושפז אף הוא מספר פעמים, ובתקופות שונות בחייו היה אלכוהוליסט.
ציוני-הדרך הביוגרפיים המשותפים לדור השירי הזה, משקפים אולי משבר זהות החורג מגבולות ה"אני". בני הדור שבגרו בארצות-הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה התחבטו הן במשבר זהות תרבותי-ערכי קולקטיבי והן בחיפוש נואש אחר קול שירי חדש, המשוחרר מן הקונבנציות השיריות הנוקשות והמגבילות שרווחו בתקופתם.
פלאת' הושפעה במידה מסוימת משירתם של סקסטון ולואל, אך גם ממשוררים וסופרים רבים נוספים בני המאה התשע-עשרה, שאת כתביהם נהגה לקרוא בדבקות. היא גדלה על ברכי המסורת השירית של המאה העשרים. באחדות מן הביוגרפיות שהוקדשו לחייה וליצירתה, הועלתה הטענה כי המפגש שלה עם טד יוז חיזק את הצורך הפנימי ליצור סינתזה הדוקה יותר בין השירה האמריקנית של המאה העשרים, שיוצגה על ידי רוברט לואל והמשוררות בנות דורה אדריאן ריץ' ואן סקסטון, לבין השירה המטאפיזית שנכתבה במאה התשע-עשרה. מבחינה זו, החיבור עם יוז חיזק את היסודות המיתיים או הגותיים-מטאפיזיים שערגה אליהם. יוז התעניין באנתרופולוגיה, בתורות הנסתר, בעולם הסמלים של ה"אלה הלבנה" ובמאגיה.
באחרית הדבר ל'אריאל ושלוש נשים' מציינת סבינה מסג כי פלאת' הושפעה עמוקות מן המסר הנובע משירתו של יוז, לפיו החיוני ובעל יכולת ההישרדות הוא בהכרח האפל, האלים והטורף. יוז סבר כי על התרבות המערבית, הפטריארכלית והרציונלית, עתידה להתרגש אפוקליפסה. זו תתחולל כשלא ניתן יהיה עוד לדכא את כוחות הטבע הנשיים של האלָה. אחת הפרשנויות לאלה הלבנה רואה בה את האם גדולה של הפסיכולוגיה היונגיאנית, המעניקה גם את החיים וגם את המוות, אם שהיא בה בעת המוזה והטורפת. האלה מחוללת השראה, אך היא גם אוכלת את ולדותיה. ניתן לשער כי כאישה ואם, התקשתה פלאת' להזדהות עם המסר האמביוולנטי והטעון הזה.
בניגוד לפלאת', השירה שכתבו לואל וסקסטון היא אוטוביוגרפית לפי הגדרתה. השניים יצרו עולם שירי מעונה, רווי דיוקנאות של בני משפחותיהם. ואילו פלאת' הציבה את בני המשפחה שלה כמעין "מסיכות גבס", שמאחוריהן מהדהדים גיבורים מיתיים הגדולים מן החיים. ה"אני" השירי של לואל וסקסטון מדווח על חוויותיו באופן כרונולוגי, דיבורי וישיר, בשעה שפלאת' יוצקת את הטריוויה היומיומית לתבניות של מערכת מיתית, אל-זמנית.
שירה "וידויית" היא שירה המושתתת על חשיפה פנימית, כשהצורך להתחלק עם הסביבה יוצר מעין קתרזיס. ואילו שירתה של פלאת' משקפת תחושה עמוקה לפיה העצמיות של הכותב היא עצמיות הנבראת על ידי דמותו של ה"אני" הלירי, הפורש את תמונת עולמו, כשעצם המעשה השירי מכתיב את קיומו בעולם. פלאת' מגלמת את עצמיותה ואת העולם: הפנים הנפשי הוא החוץ, והמציאות החיצונית משתקפת בנפש. אין גבולות ואין חציצה. הדימויים הדחוסים שוטפים את הקורא בעוצמה אדירה.
על הקטע המעניין .
נקודה אגבית פלאת' התאבדה והפכה כתוצאה לגיבורת תרבות ( וכתוצאה מעוד כמה סיבות כפי שראינו בכתבה ) .
אולם המשוררת אנה סקסטון שהייתה לפחות ידועה כמו פלאת' באותה התקופה התאבדה ולמיטב ידיעתי היא לא הפכה לגיבורת תרבות . מעניין למה ההבדל הזה :
אולי בגלל מלבד התאבדותה חייה אל היו כה מעניינית כמו אלה של פלאת והשירים הוידויים שלה על חייה המשעממים למדי עם כל הכבוד להם הם לא
מעניינים כמו אלה של פלאת'
הידעת שעל אן סקסטון נכתבו בסך הכל
17 ביוגרפיות, בהשוואה ל-104 (!!)
שנכתבו על פלאת'??
ושבשנת 1959 כתבה פלאת' ביומניה שהיא מקנאה
בסקסטון קנאה עזה, מפני שהיא מצליחה וידועה ממנה?
ואתה צודק.פלאת' הפכה לאייקון, בין השאר משום
ששיריה פשוט חזקים וטובים יותר.
רצוי מאוד שיוצרים ימותו בצעירותם ובשיא פריחתם האמנותית
פושקין מת בגיל 30 ומשהו בדו קרב והפך לאיקון וכך גם ג'ון לנון ומוריסון וג'מס דין .
אבל נראה שאם היו מתים בגיל מאוחר הרבה יותר כשכבר לא היו יפים כל כך למראה וכשיצירתם הייתה בשקיעה הם לא היו הופכים לאיקונים .
כך שאם אתה רוצה להיהפך לדמות פולחן עליך לדעת מתי למות .
נראה שזה נכון גם לגבי פלאת'
אבל אין כמו יונה וולך!
[…] https://www.no-666.com/2004/08/06/%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A3-%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%98%D7%99… […]
[…] כישוף פואטי:סילביה פלאט המוזה האפלה […]
[…] משוררים מוכשרים שעסקו בכישוף אנשים כמו ייטס, יוז , וסילביה פלאת ולעניות דעתו של כותב שוורת אלה ההיגיון אומר שככל […]