בלילה חלמתי שאני אתגר קרת. זה היה החלום הכי מפחיד שחלמתי אי-פעם, מעולם לא חלמתי חלום מפחיד כל-כך.
(צבי יוליס, 'אורסוס מאריטימוס', בתוך "לכל שודדי הים" 1999)
בימים אלה יצא לאור ספרם החדש של הסופר הצעיר הידוע המצליח והמוערך מכולם אתגר קרת ושל אמן הקומיקס אסף חנוכה, "פיצריה קמיקזה ". זהו ספר שהוא בגדר יוצא דופן בספרות הישראלית זהו עיבוד ראשון מסוגו לקומיקס שביצע חנוכה לסיפור שהופיע בעבר כיצירת פרוזה "הקייטנה של קנלר "
סיפור הקומיקס המקורי הוא עדיין דבר נדיר בתרבות הישראלית, ועיבודים של יצירות ספרותיות לקומיקס הם נדירים אפילו יותר. וזאת אם כי קומיקסים כאלה החלו להופיע עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת . אך הם נחשבו תמיד לדבר זר ומוזר כזה שמותר להכניסו רק בעמודים האחוריים של עיתוני ילדים לא נחשבים כמו "דבר לילדים " ו"הארץ שלנו " ולא היו ראויים לשזיפת עין מבוגר.
וכך אין זה מפתיע שהקומיקס מעולם לא חדר לזרם המרכזי של התרבות הישראלית ורק סופרים ידועים מעטים מאוד, ניתן למנות אותם על אצבעות יד אחת, טרחו לעסוק בתחום יצירה זה ולרוב תחת שם בדוי או מתוך התנצלות . אלו היו המשוררת לאה גולדברג אולי הסופרת הידועה הראשונה בעולם כולו שעסקה בכתיבת סיפורי קומיקס נוסח "אורי מורי" ו"אורי כדורי " בעמוד האחורי של "דבר לילדים " במשך שנים רבות . הסופר והמשורר הידוע פנחס שדה שבמשך קרוב לעשרים שנה היה סופר הקומיקס הקבוע של "הארץ שלנו " תמיד תחת שם בדוי ושהתבייש בושה עזה בפרנסה "נחותה" זאת ובסיפורי ההרפתקאות שיצר. ואפשר להזכיר גם את הסופרים "פוצ'ו" את משה בן שאול ואת סופרת הילדים ארנונה גדות .
רוב הסופרים ה"נחשבים" לא היו מוכנים להתקרב למדיום הבזוי.
אבל בימינו קם סוף סוף סופר שאינו בז לקומיקס וזהו אתגר קרת. קרת שהוא חובב ואספן קומיקס מנערותו הוא הסופר העברי החשוב הראשון, מאז פנחס שדה ופוצ'ו, העוסק בתחום שהביקורת מתייחסת אליו בזלזול.ואולי בגלל שהוא בניגוד לכל סופר קודם גדל על המדיום הזה. ספרי הקומיקס שכתב, דוגמת לא באנו להנות (בשיתוף עם רותו מודן) ו- סמטאות הזעם, זכו להצלחה. סיפורים קצרים רבים שלו עובדו לקומיקס על-ידי אסף חנוכה ורותו מודן וחברי קבוצת 'אקטוס טרגיקוס'.
קרת הוא גם הסופר העברי המעובד ביותר לקומיקס, ואין בכך פלא: הוא מכיר היטב את תרבות הקומיקס ואוהב אותה. לא פחות מכך, הוא היה קורא נלהב של חוברות קומיקס (עבריות וזרות). את מקורות ההשראה האלו אפשר למצוא בסיפורים הקצרים ובסיפורי הקומיקס השונים שפרסם. לכאורה ניתן לראות בקרת כתוצר של תרבות הקומיקס .
.
אסף חנוכה
ואם קרת הוא מבכירי הסופרים הצעירים כיום בישראל ( ובוודאי הידוע והפופולארי שבכולם ) הרי אסף חנוכה הוא מבחירי אמני הקומיקס הישראליים. הוא החל להתבלט עוד באמצע שנות התשעים כאשר כרב"ט יצר ביחד עם אחיו התאום תומר את מדור הקומיקס של מגזין צה"ל "במחנה" שתרם ליצירת אופי חדש ושונה מאוד למגזין הוותיק .
כמה סיפורים מרשימים במיוחד שאייר שם היו "השקמיסט שמכר את נשמתו לשטן" ו"פליטה " (או "למי יש חברה מהמאדים ") סיפור סרקסטי שתיאר את הניסיון לקלוט את אחינו האבודים אנשי המאדים בצה"ל ואת קשיי ההסתגלות והקליטה של חייזרים עולים אלה בצה"ל. הסיפור הופיע בגיליון מיוחד על עולים בצה"ל.
בדרך כלל הסיפורים שאייר נכתבו בידי אנשים אחרים , ינאי גוז , בועז לביא , ניל מנוסי ויותר מכולם אתגר קרת . ב"במחנה " הופיעו עיבודי הקומיקס הראשונים לסיפורי של קרת בידיו של חנוכה וכמה מהם מרשימים למדי .
לאחר השחרור מהצבא אסף המשיך לעבוד עם קרת ובנוסף הוא אמן הקומיקס היחיד עד כה מישראל שזכה להצלחה באחד ממרכזי הקומיקס העולמיים ,בצרפת ובכך להגשים את חלומם של קומיקסאים ישראליים רבים . במשך שנים אסף חי ולמד איור בצרפת ששם פירסם שני ספרי קומיקס צרפתיים עם סופר צרפתי . "כרטיס צהוב " על עולם הכדורגל של שנות השלושים בצרפת " ו"הסגת גבול " על צעירים בפרוור של פריס.
דפדפתי בספרים האלה. מבחינה אמנותית הם מושלמים יותר מכל מה שעשה בארץ ומצד שני הם חסרים את האנרגיה המתפרצת שהייתה בסיפורי "במחנה " שלו .
חוברת קומיקס באנגלית מאת אסף ותומר חנוכה ואתגר קרת.
מעניינת יותר היא חוברת הקומיקס שאותה פרסמו באנגלית מגזין קומיקס לא קבוע שאותו מוציא אסף, ביחד עם אחיו תומר ,אמן קומיקס מצליח גם הוא בארה"ב, בשם BIPOLAR שלה תרם גם קרת סיפור וזכתה לתשומת לב חיובית מסוימת בארה"ב שם הופיעה הגרסה הראשונה של " פיצרייה קמיקזה ".
המציאות על פי קרת וחנוכה

זהו הספר השני שעליו עובדים קרת וחנוכה . שיתוף פעולה הראשון היה "סמטאות הזעם". זה כלל כמה סיפורים לא רעים בכלל ובראשם הסיפור שנשא את שם הספר על נער "צפוני " שמתאגרף עם נער ערבי ביפו. סיפור שהוא אולי הדרמתי ורב העוצמה בכל סיפורי הקומיקס של קרת.
אולם יש הבדל אבסולוטי בין סמטאות הזעם " ובין " פיצריה קמיקזה" . בספר הקודם קרת כתב את הסיפורים במיוחד עבור מדיום הקומיקס בעוד שכאן המדובר בעיבוד של סיפור שנכתב מראש למדיום אחר של הפרוזה .לאמיתו של דבר הנובלה "הקייטנה של קנלר " הועברה למדיום הקומיקס בדייקנות ( להוציא כמה קיצורים פה ושם ) ואין לאמר שהסיפור עבר טרנספורמציה כל שהיא במדיום החדש כך שאין כאן יצירת קומיקס העומדת בפני עצמה אלא יותר "סיפור מאוייר " .
נשאלת השאלה האם היה זה הסיפור הנכון להעביר למדיום הקומיקס ? וחוששני שהתשובה היא שלילית .לאמיתו של דבר "פיצריה קמיקזה " מהווה ניגוד אבסולוטי למרבית סיפורי הקומיקס המקובלים והידועים ( שחלקם ידועים היום גם מהגירסאות הקולנועיות והטלווזיונית שלהם של דמויות כמו "סופרמן " , באטמן , "ספיידר מאן " ורבים אחרים ) שאחד המאפיינים המרכזיים שבהם הוא שהמציאות הקיימת המוכרת כל כך לקוראים מוצגת כמי שמכילה בתוכה את הדברים המדהימים והמוזרים ביותר והיא למעשה מציאות של עולם חלופי. וכך בסיפורי ספיידר מאן בתור דוגמה העיר ניו יורק מוצגת כעיר הסובלת מכל בעיה עירונית מוכרת ובנוסף לכך מאיומים קבועים הנשנים כמעט מידי יום ביומו של פלישות מהחלל של התקפות בידי פושעי על חמושים בכלי נשק מסוגים מדהימים מהתקפות כישופיות בלתי פוסקות וכו' וכו' . וכך זה גם במרבית הקומיקסים האמריקניים ולאמיתו של דבר גם ברבים מהיפניים והצרפתיים .
קטע מ"פיצריה קמיקזה"
אך לא כך הדבר בקומיקס הנוכחי של קרת וחנוכה . הסיפור עוסק בצעיר שהתאבד ומוצא שהעולם הבא זהה בפרטי פרטים למציאות שאותה הכיר בחייו ,מציאות משעממת ומדכאת של צעירים שהתאבדו ומצאו את עצמם כמוהו שם וכעת כולם נעים כמו זומבים ממסיבה למסיבה ומפאב לפאב . חיים מדכאים של אנשים משעממים, הכוללים בעיקר בהייה ,שתייה וסקס חסר משמעות . דומה שהיוצרים תיארו כאן את המציאות והאנשים המוכרים להם ( האם הם מכירים רק אנשים כאלה ? אני מקווה שלא אבל כך מתוארים כל האנשים בסיפור ) כמציאות נצחית ואין סופית שמתקיימת גם בעולם הבא שהוא כתוצאה נורא שבעתיים . אפילו המחבלים המתאבדים מגיעים לעולם זה ומוצאים שאין גן עדן ואין שבעים בתולות שמחכות להם רק מציאות ישראלית שגרתית של פאבים ומסיבות משעממות ( ומה אם האירופים והאמריקנים ? והאפריקנים והסינים ? האם גם הם כולם מגיעים בעולם הבא לתעתיק זה של מציאות ישראלית כפי שהיוצרים רואים אותה ? או שהם מגיעים לתעתיקים של ארה"ב של סין? העניין אינו מוסבר. אולי בספר ההמשך אם יהיה כזה ).
העולם הבא על פי קרת וחנוכה מזכיר יותר מכל דבר אחר את המציאות המתוארת בסרטו החדש של אסי דיין "הבשורה על פי אלוהים " שגם שם מתוארת מציאות ישראלית מאוד שבה אלוהים עייף ומשועמם לבוש בחלוק בית ובנו ישו ומלאכיו שב"שמיים " עסוקים בעיקר בישיבה פאסיבית מול הטלוויזיה ובקניית מצרכים מוזלים .ניתן לטעון שהשקפת העולם של היקום כמקום משעמם ביותר של שתי היצירות משלימות זו את זו ואולי מתרחש הסיפור של קרת ב"עולם " של סרטו של אסי דיין ? או להפך ?
אצל קרת כמו אצל דיין העולם הבא זהה לשלנו או יותר נכון הוא זהה לעולם של קבוצה מסוימת של בליינים באזור צפון תל אביב והשרון . ולכן הכל משעמם ומדכא כל כך. הגיבורים הם צעירים ישראלים מדוכאים שהתאבדו בצורות שונות אולם פרט לכך אין בהם שום דבר מעניין. הסיפור עצמו עוסק בחיפושים אחרי חברתו של הגיבור שאינם מגיעים לשום מקום. אנחנו לא מגלים שום דבר מעניין על מהות העולם הבא הזה אם כי נרמז שיש עולם הבא אחריו ( שלפי אופי הסיפור לא יהיה שונה במאומה מהעולם הבא הזה ) .
סיפור זה מהווה אנטי תזה לסיפורי קומיקס רגילים שעוסקים באנשים אקטיביים שמנסים להבין ולשפר את עולמם. וספק רב אם זה מה שמחפש קורא הקומיקס הממוצע. ייתכן שסיפור זה מתאים יותר לחובב הספרות היפה הממוצע אולם לו כבר עדיף לקרוא זאת בפרוזה. נכון זהו סוג סיפור מקובל בקומיקס "האלטרנטיבי " ועדיין אין בו מספיק אנרגיה כדי לעניין ולרגש באמת.
האמנות של חנוכה היא מצוינת והיא שיפור על כל מה שעשה בעבר. אולם רבות מהתמונות מורכבות בעיקר מראשים מדברים שאינם עושים כלום וזאת אנטיתזה לסיפורי קומיקס שבהם יש צורך בפעולה ובגיוון וגם ברעיון מעניין באמת וכאן אנחנו לא מוצאים כזה .
פסק הדין:
אהבתי את האמנות לא אהבתי את הסיפור. עדיף היה שחנוכה יאייר סיפור אחר של קרת ולא את זה שהוא מכל בחינה "אנטי קומיקס ".
קישורים רלבנטיים
אתגר קרת בלקסיקון הספרות העברית
חותכי ורידים :עיבוד קולנוע של הסיפור

20 תגובות על “העולם הבא על פי אתגר קרת”
אני נהנה מאוד לקרוא את הכתבות והמאמרים שלך, וכתבתי לא פעם שאתה תרמת תרומה חשובה לרשת העברית ולתוכן האיכותי שבה – אבל את הכתבה הזאת פשוט לא נהניתי לקרוא.
אני לא יודע אם זה בגלל שהידע שלי בקומיקס מתמצה בדודו גבע, אורי פינק ואסף חנוכה או בגלל שלא כתבת כאן שום דבר חדש ובעצם סיכמת וניסחת יפה מאוד את עבודתם של קרת וחנוכה בתחום הקומיקס, אבל זה פשוט לא עשה לי את זה.
אחת הסיבות המרכזיות שאנשים קוראים אותך, וכותב שורות אלה בינהם, היא העובדה שאתה תמיד חושף את הקורא לדברים חדשים, לעובדות שלא היו ידועות לו, פיסות היסטוריה שנסתרות מן העין, ראיונות מיוחדים וזוויות חדשניות – הפעם פשוט לא עשית את זה. וחבל.
כלל אני לא עוסק ,זאת ביקורת רגילה.
אבל נראה שיותר כתבות מסוג זה יופיעו בעתיד .
האם משתמע מהכתבה שהקיום של קומיקס הינו במסגרת של שני ג'אנרים בלבד, ג'אנר הגיבורים ומולו עולם ומלואו שאותו הקטנת לדבר אלטרנטיבי. האם קראמב היום זה רק אלטרנטיבי? האם מאוס הוא אלטרנטיבי? ובכלל האם כל ג'אנר ה graphic novel שצובר תאוצה בעולם הקומיקס (עד כדי כך שנאלצו ליצור הגדרה שתבדל אותו מהקומיקס) הוא אלטרנטיבי וזהו?. עולם הקומיקס בימינו הוא הרבה יותר רחב ממיקי מאוס וסופרמן (ואנשים כמוני שגדלו על קומיקס אירופאי וצרפתי בפרט כלל לא מצפים מקומיקס לתאר גיבורים). יש משהו לא הוגן בדרך בה אתה שופט את הספר, בלי להיכנס כלל לשאלה אם הספר טוב או רע. אתה מפעיל שיקולים שלא ברור לי עד כמה הם רלוונטיים במקרה דנן, ועולה השאלה האם זה מתוך הנחה שקהל קוראי הכתבה לא מבין בקומיקס או דבר מה אחר.
אני לא מומחה כמוך לקומיקסים, אבל אני רוצה להצביע על טיעון לא לגופו של עניין בהתייחסותך לקומיקס של חנוכה וקרת שסקרת, ועליו הסתמך פסק הדין שלך בסוף מאמרך (עדיף היה שחנוכה יאייר סיפור אחר של קרת ולא את זה שהוא מכל בחינה "אנטי קומיקס").
לדבריך הסיפור או העלילה היא אנטי-קומיקסית מפני שהיא לא עוסקת במציאות חלופית, בהרבה אקשן וכו'. אבל, קח למשל את "אמריקן ספלנדור", שלאחרונה נעשה על מחברו סרט בשם זה:
http://www.imdb.com/title/tt0305206/
זה קומיקס שדיבר לליבם של הרבה מאוד אמריקנים למרות שתכניו דומים לאלו שבתאורך את "פיצריה קמיקזה" (אני עצמי לא קראתי אותו), ואין זה הקומיקס היחיד מסוגו.
בקצרה, נראה כי בביקורתך הלכת שבי אחרי פרדיגמה מסוימת שאתה נעול עליה (כלומר, מהי עלילת קומיקס טובה), ולא התייחסת די הצורך לקומיקס שסקרת לגופו של עניין.
נ.ב.
אלטרנטיבי כותבים בט' ולא כפי שכתבת 'אלתרנטיבי' (נדמה לי שאיני הראשון שמעיר לך על בעיות הגהה במאמריך, בלי קשר לאיכותם).
שייך לז'אנר הקומיקס האלתרנטיבי . שהוא שונה מהז'אנרים האחרים . וכפי שציינתי חסרה בסיפור האנרגיה כדי להיות דוגמה טובה של ז'אנר זה . זאת כבר עניין של דיעה אישית אפשר להתווכח עם דיעה זאת .
נכון אין לי אהבה גדולה לסיפורי ז'אנר זה עם כי דווקא חיבבתי את אמריקן ספלנדור. מה תעשה לי תירה בי ?
אחד מהגרפיק נובלס המצליחים ביותר כיום בעולם הוא "דייויד בורינג" של דניאל קלואס. כפי שניתן ללמוד משמו, זהו אינו ספר על גיבור על. גם הספרים של הארווי פיקאר דוגלים בשיעמום וביומיומיות. זה הופך את האתגר של אמן הקומיקס לגדול פי כמה, והספרים האלה נמכרים במאות אלפי עותקים ברחבי העולם. יש מקום לא רק לגיבורי על.
מעניין . אני מסכים שיש מקום גם לגיבורים שאינם גיבורי על וגם לגיבורים מסוגו של הרוי פקאר . אבל האמת היא שגם פקאר הוא דמות מנוגדת ליצורים הפסיביים בספרו של קרת .
פקאר מופיע בסדרת הקומיקס המתמשכת שלו כמי שמצליח להתעלות על סביבתו ועל מצבו הקיומי למרות כל הקשיים ולהפוך לדמות ידועה מסוג כל שהוא וזאת משום שהצליח למצוא את התחום שבו הוא טוב סיפור חייו על ידי יצירת קומיקס.
הודות לכך הוא נהפך למפורסם וגם מצא את אשת חייו. . דהיינו הוא הצליח לשפר את חייו בכוחות עצמו.
שים לב שאין שום דבר כזה בספר של קרת הדמויות שלו הם בליינים שלא מתעניינים בשום דבר ולא עושים שום דבר, להוציא הגיבור שמחפש קצת את החברה שלו בחייו. .
אף אחד מהם לא מעלה על דעתו לנסות להבין מהו המקום הזה שבו הם נמצאים להוציא איזה מנהיג דתי שמתאבד לבסוף ומוסר ההשכל אצלו הוא : עדיף לא לנסות להבין ממילא לא יצא לך מזה כלום.
לי זה נראה גם כניגוד לכל מה שהרווי פקאר מייצג.
בכל מקרה, אני ממליץ לך לקרוא את "ג'ימי קוריגן", הגרפיק נובל האלטרנטיבי המצליח ביותר בשנים האחרונות, העוסק בנער חסר ביטחון ופסיבי עד אימה. אולי תשנה את דעתך.
http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/0375404538/qid=1090097031/sr=8-1/ref=pd_ka_1/002-6456291-2952036?v=glance&s=books&n=507846
ודווקא ממקום של "כן מומחה לקומיקס".
הערבוב שאתה עושה בין הגדרת הקומיקס כמדיום והגדרת הז'אנרים הנפוצים/ראויים בו, חוטא לטיעון הכללי שבאת לטעון.
לכנות משהו "אנטי-תזה" לקומיקס אפשר אם הטכניקה הסיפורית שלו חוטאת לתכונות הקומיקס כמדיום – וגם אז זה בעייתי. אבל לא נכנסת לעובי הקורה של האופן בו הספר הזה מספר קומיקס.
זה שיש לך דעות ריאקציונריות בכל מה שקשור לאג'נדה התרבותית הראויה של ספרות ואמנות באשר היא (כפי שיכול להבחין מי שעוקב אחר כתיבתך), לא אומר שום דבר על פיצה קמיקזה כדוגמה טובה או לא של ניצול המדיום.
והדוגמאות הטובות שהביאו חלק מהקוראים כאן הן רק טיפה בים…
קומיקס יכול לספר כל סיפור, עם כל אג'נדה אתית/תרבותית.
אם אתה רוצה לעשות ויכוח אתי/תרבותי – לך על זה, אבל לנסות לקשור את זה בטבעו של הקומיקס כמדיום רק מחזיר את המדיום הרדוף הזה בחזרה לגטו תרבותי שהוא נאבק לצאת ממנו כבר כמעט מאה שנה, ושאחראי על מרבית הרעות החולות של תעשיית המיינסטרים האמריקאית העומדת על פי תהום.
נ.ב.
בלי קשר לזה – אני מופתע מהשטחיות שבה אתה מפרש בעקביות כל שיח שלא תואם את השקפת עולמך… בהתחשב בהתעמקות האובססיבית כמעט המאפיינת את עשייתך בדרך כלל. אבל לויכוח כזה אין לי כח להכנס כאן.
יוצר ומנהל אתר "רשימות " כמובן שקטונתי מלהתווכח עימו.
בכל אופן להגדיר את הדיעות שלי כ"ראקציונריות " זה כשלעצמו מראה על נטייה מסויימת מסוג אחר עדיף היה לנתח אותן ולהראות אותן כשגויות , אחרי הכל "ריאקציונרי " זה בעינו של המתבונן .
זה ביחס לדומיננטה התרבותית.
ובתור מישהו שיש לו קווים ריאקציונרים משל עצמו (-: , נראה לי שהגישה כאן החמיצה את העניין.
כמאמר השיר: "פגישה, חצי פגישה"…
שבבסיסו אירוניה גדולה (שהרי מה זה בעצם חצי פגישה? וכיצד דבר כזה מתקיים?).
מסכים:
מדיום הקומיקס לא בדיוק עושה חסד לסיפור.
כפי שיוכלו וודאי האורחים האחרים לקרוא בביקורת/גילוי דעת, אותו כתבתי בקומיקאזה ולינק לו נמצא בסיום רשומה זו, גם אני חשתי שמדיום הקומיקס לא עושה חסד עם הסיפור.
גם לעניות דעתי, היו מספר נקודות שלא טופלו כראוי במעבר מן הסיפור אל הקומיקס ובראש ובראשונה היו אלו נקודות טכניות.
לא מסכים:
הנקודות אותן ראית לנכון לציין במאמר כ"פוסלות" נראות גם לטעמי חסרות רלוונטיות.
קומיקס הוא מדיום, וניתן לעשות בו דברים נפלאים.
אפשר לעשות בו סיפורים על כל דבר ועניין בעולמנו ובכלל זה תורת היחסות של איינשטיין ומצב החסה בשטחים הכל בנשימה אחת.
הכל בטכניקה ולא בסיפור.
אלי, ברשימתך הנ"ל, בניגוד למאמריך עד כה, עשית ניתוח אופי של היצירה על סמך ההקשרים העלילתיים והספרותיים שלה ובכך חטאת לה, לטעמי. נכון לטעון כנגד הדברים שנראים לך לא צודקים, אולם אין לקשור אותם בדברים שאינם קשורים להם. אם ברצונך להביא את סופר הגיבורים כדוגמא, הבא אותם כדוגמא ל"טריקים" טכניים של הכנסת עניין באומנות.
הבא אותם כדוגמא לעיצוב פאנלים או להעברת מסר.
אל תביא אותן כדוגמא למודל בסיס אליו יש לבצע השוואות עלילתיות או תוכניות. הדבר יחטא הן לסופר גיבורים ולז'אנרים האחרים שבמדיום.
ומעבר לכך:
מבחינות רבות פיצריה קמיקאזה, היווה בעבורי קריאה מהנה הרבה יותר מאשר רבים מן הסופר גיבורים הקלאסיים.
פיצריה קמיקאזה, היה יותר מהנה עבורי גם מ GHOST WORLD של "קלואס" (שאדפטציה קולנועית שלו הוקרנה בארץ תחת השם "העולם שבפנים").
וכך אני נמצא במקום בו כתבתי בתחילת דברי –
"הסכמה, חצי הסכמה".
את גישתי מספיק . אינני משווה את קמיקאזה אך ורק לגיבורי העל שהם ז'אנר אחד ויחיד מני רבים בקומיקס אלא לדמויות "גיבורים " באופן כללי בסיפורי קומיקס ואלו כוללים לא פחות מסופרמן גם את טנטין הבלגי וכן גם את הרוי פקאר כפי שהערתי קודם
ואפילו את מאוס של ארט שפיגלמאן שהוא למי שלא יודע סיפורו של ניצול שואה שמצליח להימלט מידי הנאצים ..
אני מסכים עם הטוענים כאן שלגיטימי לעשות הכל בקומיקס
אבל אני באופן אישי מוצא שסיפרים על כשלונות פאסיביים שלא הרבה קורה בהם
הם אפקטיביים בעיני הרבה פחות כסיפורי קומיקס מאשר כסיפורי פרוזה , איך שהוא המדיום בעיני הוא פחות מתאים לסיפורים כאלה .
מה שאינו אומר שאין לספר בקומיקס גם סיפורים אינטלקטואליים וסיפורים מסוגים אחרים כמו מה שאנשי קבוצת אקטוס למשל עושים . כל סיפור יש לשפוט לגופו . במיקרה הזה לא הרגשתי שהסיפור של קרת היה אפקטיבי ודרמטי כסיפור קומיקס
ברור שתמיד יהיו יוצאי דופן שיצליחו להעביר גם סיפורים מסוג זה אבל נראה לי הם ישארו טעם של מיעוט .
[…] ידוע שעסק כמה פעמים בחסמבאים הוא אתגר קרת הידוע בעניינו בספרי ילדים […]
[…] ידוע שעסק כמה פעמים בחסמבאים הוא אתגר קרת הידוע בעניינו בספרי ילדים […]
When you compare different systems, you can also compare security companies.
Previously, using the door and window triggered alarm system
was enough to deter anyone from unlawfully entering the building.
No longer is it necessary to put holes in walls to lay cables, installation can occur within a couple of hours.
[…] ידוע שעסק כמה פעמים בחסמבאים הוא אתגר קרת הידוע בעניינו בספרי ילדים […]
[…] חטף המבצע ב-1993 עם "מבצע אנטבה –המחזמר" שאותו יצרו אתגר קרת ויונתן בר גיורא וזכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו ותואר […]
[…] לשם השוואה: משהו דומה אך לא מקביל בדיוק קרה עם אתגר קרת שסיפוריו הראשונים פורסמו בגיליון ספטמבר 1990 של עיתון 77 […]
[…] העולם הבא על פי אתגר קרת :על "פיצריה קאמיקזה" […]