בעת פירסום מאמר זה מלאו 100 שנה למותו של בנימין זאב הרצל האיש שחזה את מדינת ישראל ופתח בצעדים שהביאו להקמתה תוצאה ישירה של חזון זה.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמייחסת את הצעדים הראשונים שהביאו לבסוף ליסודה לסופר של אוטופיות ומדע בדיוני לתיאודור הרצל , העיר תל אביב היא העיר היחידה בעולם שחייבת את שמה לכותר של ספר מדע בדיוני , תירגום של שם הספר האוטופי שאותו חיבר הרצל , "אלטונוילנד". במשך שנים רבות היה הסופר הרצל הדמות הנערצת ביותר בהיסטוריה של הציונות ותמונתו נמצאה בכל משרד חשוב ובכל בית ספר וכמעט בכל בית, הרצל נחשב להתגלמות היהודי המושלם מעין "דוד חדש" שבכוח רצונו יצר יש מאין את הציונות ולבסוף מדינת ישראל, וכך הציל את העם היהודי מהשמדה מוחלטת .המשפט המפורסם שלו "אם תרצו אין זו אגדה" הוא ככל הניראה המשפט המצוטט ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות עם התחזקות מגמת "ניתוץ המיתוסים" לגבי כל פרט בהיסטוריה של המדינה , מגמה זאת לא פסחה כמובן מאליו גם על האיש שחזה את המדינה. החל מבדיחות סרות טעם בהצגות , דרך רומן היסטורי שפירט את סיפור ההתעללות הרוחנית של הרצל ועמיתיו באישתו (התעללות שלא הייתה ולא נבראה ). בסדרה שהוקרנה על חייו בערוץ 2 החליט איזה טיפש מטופש לפתוח את הפרומואים לסדרה בהודעה המרעישה (ברוח הפתיחות המינית הידועה של ערוץ 2) שהאיש הרצל נהג (כן כן ) ללכת לזונות כנראה מתוך ההנחה שרק גילוי כזה יכול להעלות את הרייטינג של הסדרה ,ההיסטוריונים הפוסט ציוניים מתחרים בינהם בשמות הגנאי שהם נותנים לו החל "מ"פוליטיקאי בינוני ומטה" וגרוע מזה שמתארים אותו כאדם שהיה עיוור לחלוטין לקיומם של הערבים בארץ כ"אימפריאליסט " וכמעריץ שוטה של הטכנולוגיה , פסיכולוגים שונים מעלים תיאוריות על "ההומוסקסואליות " של הרצל וכו' וכו' .
ולמרות זאת הרצל היה ונשאר אחד האנשים המעניינים ביותר ב-200 השנים האחרונוות, וככל הניראה הסופר היחיד ששינה בצורה משמעותית את פני ההיסטוריה האנושית .בזמנו הוא כונה בזלזול "ז'ול ורן היהודי" כדי להשוותו עם סופר המדע הבדיוני המפורסם של זמנו אך כמו ורן והרבה יותר ממנו הרצל יצר נבואות שהגשימו את עצמן ובניגוד למקרה של ורן ספק אם היו מתגשמות לולא הופעתו בזירה.
שני התיאודורים
במהלך המאה ה-19 היה אחד הז'אנרים הספרותיים הפופולאריים ביותר ז'אנר האוטופיות . סיפורים שתיארו חברות מושלמות ואידיאליות בפינות שונות ברחבי העולם , לרוב תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ושיטות חברתיות מתקדמות אף יותר , המסר של הכותבים היה תמיד שבאמצעות השימוש בשיטות המתוארות בסיפור אפשר יהיה ליצור משטרים מושלמים כאלה גם בעולם האמיתי כל מה שצריך זה רק קצת מאמץ והשקעה…
באירופה יצאו אלפי ויש אומרים עשרות אלפי סיפורים מסוג זה אך למרות כל הכוונות הטובות של מחבריהם מתוך כל האלפים האלה היו רק שני מחברים אוטופיים שהצליחו להשפיע על קוראיהם עד כדי כך שנעשו ניסיונות משמעותיים ביותר להגשים את חזונם האוטופי במציאות .
האחד מהם היה יהודי הונגרי מבודפסט שימש כעורך הספרותי של העיתון הוינאי החשוב "הנויאה פרייאה פרסה" . שמו היה תיאודור הרצל. השני היה יהודי הונגרי מבודפסט ששימש כעורך הכלכלי של העיתון הוינאי החשוב " הנויאה פרייאה פרסה" שמו היה תיאודור הרצקה.
תאודור הרצקה התפרסם הודות לספרו מ-1890 "פריילנד : חזון עתיד סוציאלי" בספר זה תיאר את הקמתה של מדינה אוטופית למופץ במזרח אפריקה , מדינה המבוססת על ההתאגדות החופשית של אזרחיה לתכליות יצרניות במעין קורפרטיבים נוסח "דן " ואגד " של ימינו. האזרחים נעזרים גם בהמצאות הטכנולוגיות המדהימות שעומדות לרשותם כמו רובוטים והתוצאה היא חברה אידיאלית ומאושרת באמת .
ספרו של הרצקה עשה רושם עצום על קוראיו והפך לרב מכר בכמה שפות אירופיות שונות כולל באנגלית , הרצקה נראה בעיני רבים כמי שהיציע לראשונה שיטה פרקטית וניתנת ליישום ליצירת חברה אידיאלית. הרצקה הצליח לארגן תנועה בינלאומית גדולה . ובכינוס בינלאומי של תומכי תוכניתו בוינה שם הוחלט לשגר משלחת לאוגנדה לשם רכישת אדמת קרקע להתיישבות ולהקמת חברה האידיאלית .המשלחת אכן יצאה לביצוע המשימה ב-1893 אך מסיבות שונות המשלחת לא הצליחה במשימתה, הבריטים לא ששו למכור שטחים גדולים לגורם שהם חשדו שמאחוריו עומדת האימפריה האוסטרית , אם כי בין תומכי התוכנית היו גם בריטים רבים, והתוכנית בטלה לצערם של רבים וטובים.
תיאודור הרצל שהיה עמיתו של תאודור הרצקה ב"נויאה פרייאה פרסה" ידע הכל על הרצקה תוכניתו והתנועה הבינלאומית שהקים . שניהם שכנו במשרדים סמוכים זה לזה באותו מסדרון בבניין המערכת. לא מן הנמנע שהייתה זאת המחשבה על הרצקה וכישלונו וכיצד יכול הוא היה להצליח היכן שהרצקה נכשל שהייתה אחד הגורמים העיקריים ביצירת תוכנית אוטופית משלו ותנועה בינלאומית משלו להגשמת התוכנית.
ספרו מ-1896 "מדינת היהודים " שכלל הצעת תוכנית להקמת מדינה יהודית ופרסם את שמו בעולם נועד בשלב הראשון להיות רומן אוטופי בסגנון "פרילנד " של הרצקה , אך הרצל שינה את דעתו לאחר שהיגיע למסקנה שלאחר כשלון תוכניתו של הרצקה רומן אוטופי שוב לא יזכה להתיחסות רצינית.
בהתייחסות הפומבית היחידה שלו להרצקה אמר עליו :" התוכנית של הרצקה היא מכונה מורכבת רבת שיניים וגלגלים אבל לדעתי אי אפשר להניע אותה , לי לעומת זאת יש את הדלק להניע מכונה כזאת , ודלק זה הוא מצוקתם של היהודים".
מאידך העלבון הנורא ביותר שאפשר היה להגיד על הרצל, גרוע מהכינוי "ז'ול ורן היהודי " ומתנגדיו הרבו להשתמש בעלבון זה, היה לקרוא לו הרצקה השני. בין מתנגדיו הגרועים ביותר של הרצל היו הממונים עליו בעיתונו שלעגו לרעיונותיו, בין השאר, מן הסתם, משום שחשו תחושה חזקה של "דז'ה וו" כאשר העלה את רעיונותיו על הקמת ארגון בינלאומי שיקים ישוב אוטופי.
אין זה ידוע מה חשב הרצקה על התנועה הציונית של הרצל שדמתה כל כך לתנועה הבינלאומית שהוא כמעט הקים,ושלפעילותה המוצלחת היה עד , הוא מת בשנת 1924 , שנים רבות לאחר הרצל.
הרצל כסופר מדע בדיוני
לפני שהפך למנהיג ציוני היה הרצל ידוע בעיקר כסופר וכעיתונאי. ובקריירה שלו כסופר כמה מסיפוריו ומאמריו עסקו בספקולציות של מה שאנו מכנים כיום " מדע בדיוני" ו"עתידנות ". כך למשל אחד מסיפוריו הראשונים "רואה המחשבות " היה סיפור בגוף ראשון על טלפט שיכול לקרוא את מחשבותיהם של האנשים שסביבו ולשלוט עליהם והוא מזכיר במקצת ספר בשם "למות מבפנים " שאותו חיבר סופר המדע הבדיוני רוברט סילברברג שנים רבות לאחר מכן.
המפורסם בחיבוריו הבדיוניים של הרצל, שהיה קשור קשר אמיץ בפעילותו בתנועה הציונית היה תיאורו האוטופי של החיים במדינה יהודית בעתיד "אלטונוילנד " ( ארץ ישנה חדשה) מ-1902 . הרצל תיאר בו מסע לארץ ישראל של שנת 1923 שבה קיימת מדינה יהודית ובה יהודים ומוסלמים חיים בשלום ובשלוה ותוך ניצול של הישגי הטכנולוגיה החדשים ביותר .
הרצל הואשם תמיד ( בין השאר בידי היסטוריונים "פוסט ציוניים" שונים) כי בכתביו הציוניים התעלם לחלוטין מקיומם של הערבים בארץ ישראל , אך דווקא בספרו האוטופי הזה הוא הראה כי לאמיתו של דבר הוא הקדיש מחשבה רבה לבעיית היחסים בין שני העמים , ותיאר דו קיום בשלום בניהם במונחים המזכירים מאוד (וכנראה שלא במקרה) את הרעיונות של "המזרח התיכון החדש " של שמעון פרס.
הרצל בקריקטורה מזמנו.
הוא לא היה הראשון שכתב חיבורים ציוניים מסוג זה . קדם לו ספר שהוא ככל הנראה ספר המדע הבדיוני הראשון בשפה העברית, ספרו של הסופר והעסקן אלחנן לוינסקי מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף השישי (1892 ) המתאר מסע עתידני בשנת 2040 לארץ ישראל שבה הקימו אנשי תנועת "חובבי ציון " ( אנשי תנועתו של לוינסקי) חברה אוטופית טכנולוגית ברוח רעיונות האידיאולוג הציוני אחד העם.לוינסקי מתאר את החברה היהודית הזאת כחיה חיי שלום , אם כי חיה מאחורי מבצרים ומקיימת צבא שכן "אין לדעת מה ילד יום ". מאידך אחד ממקורות הפרנסה שלה הוא יצור כלי נשק ומכירתו לאומות לוחמות שונות , נבואה שהתגלתה כמדויקת למדי…
יריבו הפוליטי של הרצל (וידידו של לויסקי ) אחד העם כתב ביקורת קטלנית על "אלטונוילד" וטען שכאוטופיה בדיונית הספר נופל מכל הבחינות מספרו של לוינסקי . אחד העם לעג בארסיות לאוטופיה של הרצל כאשר כתב " אמת שם (בספרו של לוינסקי ) אנו נמצאים בשנת ת"ת (2040) ופה (בספרו של הרצל ) בשנת תרפ"ג ( 1923) . אבל שם יש תיאור של חירות לאומית אמיתית ופה יש רק חיקוי של קופים של התרבות האירופאית הנוצרית". הביקורת הרגיזה את הרצל מאוד וההוא הגיב עליה בחריפות. וכך יצא שאחד הויכוחים החריפים ביותר בתקופת ראשית הציונות התמקד למעשה סביב איכותם הספרותית והרעיונית של שני ספרי מדע בדיוני.
רבים התנגדו להרצל משום שלא האמינו שסופר ועיתונאי יוכל להביא לשינוי אמיתי כל שהוא במדיניות הבינלאומית . ואכן הרצל הוא אחד הסופרים הבודדים בהיסטוריה שהייתה להם השפעה כזאת. ובודאי היחיד בתחום הספרות האוטופית וספרות המדע הבדיוני .
סופרי מדע בדיוני ופוליטיקה מעשיתניתן לספור על אצבעות יד אחת את סופרי המד"ב שהייתה להם השפעה כל שהיא על הפוליטיקה.היה אלכסנדר בוגדנוב סופר קומוניסטי מתקופת המהפכה שחיבר סיפורים על מסעות למאדים והיה איש מפלגה סוציאליסטי/קומוניסטי חשוב, אך בסופו של דבר כל תורותיו החדשניות נשכחו והושכחו בידי הקומוניסטים . הייתה איין ראנד אם האידיאולוגיה "האוביקטיביסטית " של "כל אחד לעצמו " שחיברה שני ספרי מד"ב פופולאריים והפכה גורו להמוני סטודנטים, ואנשים רבים אחרים מתחת לגיל ה-20 , אם כי רק עיון קצר בביוגרפיה שלה עצמה מראה עד כמה האידיאולוגיה שלה אינה אפשרית לישום בקרב בני אדם חיים ונושמים (בחסידיה בארץ הקימו כת סהרורית בראשות ד"ר משה קרוי ). היה גם מעריצה סופר המד"ב מפורסם רוברט הינלין שניסה את כוחו בעסקנות פוליטית והייתה לו השפעה רבה על המפלגה "הליברטיאנית " מיסודה של ראנד שבה חברים סופרי מד"ב רבים ויש גם סופרי המד"ב לארי ניבן וג'רי פורנל ( גם הם שייכים למפלגה הזאת ומגדירים את עצמם כ"ימניים מאטילה ההוני") ושמיחסים לעצמם את היוזמה שהביאה לתוכנית "מלחמת הכוכבים " החללית של הנשיא רונלד ריגן כנגד ברית המועצות. אלה הם פחות או יותר הכל ( אם ניתעלם מהסינטולוג רון הבארד שניסה לשלוח יד בפוליטיקה בכמה ארצות ותמיד גורש מהם כאישיות לא רצויה).ויש להודות ההשפעה של סופרי המד"ב שמיחסים לעצמם רעיונות כה מרחיקי לכת על העתיד ועל הדרכים שבהם יכול המין האנושי לצעוד , על ההתפתחויות הפוליטיות החשובות הייתה בדרך כלל זניחה ומטה. הרצל הוא יוצא הדופן היחיד. |
הרצל והקיסר הגרמני וילהלם.
אין ספק של"אלטונוילנד" הייתה השפעה עצומה על ציונים מרובים שראו בספר זה חזון שאפשר וצריך להגשימו על ידי כך שארץ ישראל תיהפך לארץ טכנולוגית ומתועשת בידי היהודים.ציונים שונים כמו פינחס רוטנברג ביצעו פרוייקטים טכנולוגיים שונים בארץ כמו בניית חברת החשמל בראש ובראשונה בהשפעת הרעיונות הטכנולוגיים שהוצגו בספר . תרגום ספר זה לעברית בידי העיתונאי העברי נחום סוקולוב נקרא "תל אביב " והוא שסיפק את שמה של העיר העברית הראשונה.מבחינה זאת ספר זה היה נבואה שהגשימה את עצמה.
גם כתוצאה מספר זה יצא להרצל כיו בידי מבקריו ם שם של מעריץ עיוור של הישגי הטכנולוגיה , ובכך כאיש הטיפוסי מאוד לתקופתו , אך אין דבר הרחוק יותר מן האמת.
איור ל"ספינת האוויר המונחית "מתוך הספר "בתקוע השופר"
ב-1896 חיבר הרצל סיפור בשם "ספינת האויר המונחית " על אדם שממציא כלי תעופה , אחד מחלומותיה הגדולים של התקופה אך הורס אותה בגלל הבנתו שהמצאה זו עלולה לשמש בעתיד ככלי הרס במלחמות, תפיסה שהייתה בהחלט חדשה בתקופתו של הרצל שבה הכל דיברו בעיקר על כלי התעופה כמכשיר לימי שלום.
גישה ספקטת זאת לגבי השגי הטכנולוגיה ניכרת בראש ובראשונה בסיפורו הקצר הטוב והידוע ביותר של הרצל כיום הוא הסיפור "סולון בלידיה" מ-1900 (שבמשך שנים רבות הווה חומר קריאה בבתי הספר בישראל ) שהיה ככל הנראה הסיפור החביב עליו ביותר שכן היה הסיפור הקצר היחיד שלו שהפך אותו למחזה ( והוא גם המחזה היחיד שלו שהוצג בארץ בידי תיאטרון "אוהל ") .
בסיפור זה השתמש הרצל באחת הטכניקות החביבות ביותר על סופרי המדע הבדיוני כיום , תיאור של ההשפעות של שינוי טכנולוגי יחיד על חברה שלמה. אלא שבמקום לתאר בסיפורו חברה עתידנית , בחר הרצל באופן יוצא דופן לתאר השפעות כאלה על חברה בעבר הרחוק.
בסיפורו הוא מתאר כיצד המחוקק האתונאי הידוע מהמאה השישית לפני הספירה סולון מגיע לממלכת לידיה העומדת לפני מהפכה עצומה: ממציא מגלה דרך ליצור קמח ללא תבואה, כלומר אפשרות יצור כמויות אינסופיות של מזון ללא צורך בעמל אנושי . למרות אזהרותיו של סולון מרחיק הראות מחליט מלך לידיה לנסות את ההמצאה אשר אכן מגשימה את כל טענות הממציא –היא מספק אין סוף מזון לכל האנשים מבלי שישקיעו מאמץ כלשהוא. אך כמובן בכך העניין אינו מסתיים . הרצל מתאר בפירוט בסיפור וביתר פירוט במחזה את השינויים שחלים בחברה הלידיאנית כתוצאה מההמצאה החדשה, שינויים שאינם לטובה שכן הלידיאנים שאינם נאלצים לעבוד למחייתם נהפכים לעצלנים רודפי תענוגות ולבסוף למרדנים שואפי מלחמות. הממציא מסרב לשמור על סוד המצאתו ומודיע על כוונתו להפיצה בכל העולם ובכך לשחרר את כל בני האדם מהצורך לעמול למחייתם. סולון שרואה במצב שנוצר איום על המשך ההתפתחות של המין האנושי מרעיל אותו על מנת להחזיר את המצב לקדמותו.
בסיפור זה יש הזהרה ברורה מפני ההשלכות של טכנולוגיה בלתי מבוקרת על החברה האנושית , גם אם היא נוצרת מהמניעים הנעלים ביותר, ודומה שהיום הוא רלבנטי יותר מאי פעם , עם כל התחזיות של המדען אריק דרקסלר ועמיתיו על "הנאנו טכנולוגיה" הטכנולוגיה שתיתן שפע אינסופי של מוצרים למין האנושי וזמן פנוי בלתי מוגבל. הממציא בסיפור של הרצל הוא מעין "דרקסלר קדום " ודומה שכל ההזהרות של סולון בסיפור תקפות באותה המידה לגבי הנאנו טכנולוגיה.
ההבדל בין הרצל וסופרי מדע בדיוני של היום הוא שהם לא היו נסוגים ברגע האחרון ומבטלים את ההשפעה של ההמצאה על ידי חיסול הממציא ( כל ידע שיש היום בידי אדם אחד רוב הסיכויים שיגיע גם לאנשים אחרים) . אלא ממשיכים ומתארים את השינויים הדרסטיים שחלים בחברה עד שאין היא דומה למה שהייתה לפני הופעת ההמצאה וזאת הרצל העדיף לעשות רק בצורה מוגבלת ביותר.אם אכן היה ממשיך בכוון זה בסיפור כי אז היה נכנס לז'אנר אחר ושונה של המדע הבדיוני ז'אנר "ההיסטוריה החלופית " שמתאר מה היה קורא אילו אירועים ותקופות היסטוריות שונות היו מתפתחות בצורה שונה.
ההיסטוריה החלופית של הרצל
למרות שנימנע לעסוק בכך בפירוט ב"סולון בלודיה " הרי להרצל היה עניין עמוק בשאלות של "מה היה קורא אילו " ובהיסטוריות חלופיות ויש לו מקום חשוב ( אם גם לא ידוע) בז'אנר זה.
ז'אנר הסיפורים העוסקים ב"מה היה קורא אילו " הוא עתיק יומין וניתן למצוא ספקולציות מסוג זה אצל היסטוריונים עתיקים כמו טיטוס ליויוס. לספרות היפה הוכנס ז'אנר זה בידי האב והבן יצחק ובנימין דישראלי , הסופר וראש ממשלת בריטניה . אחריהם ניתן למצוא דוגמאות בודדות מאוד של סוג ספרותי זה עד סוף המאה ה-19.
אצל הרצל ההצגה של נושא ההיסטוריה החלופית היא שונה מאוד מכל קודמיו. בסיפור שלו של היסטוריה חלופית " היזם בונפרטה " (1900) ( סיפור שמשום מה בניגוד לרוב סיפוריו האחרים של הרצל תורגם רק פעם אחת לעיברית ) תואר עולם שבו המצביא המפורסם נפוליאון לא התבלט בקריירה צבאית ובמקום זאת הפך לאיש עסקים בעל רשת חנויות. זאת בזמן שהמעצמות המלוכניות הביסו את צבא צרפת המהפכנית והכתירו את לואי ה- 18 למלך …בשנת 1796 . הסיפור תיאר את עלייתו של נפוליון למעמד אחד האנשים העשירים ביותר בצרפת ואת נפילתו הפינאנסית כתוצאה משפל כלכלי בשנת 1815 ( שבהיסטוריה שלנו , כמובן , נפוליאון הובס בה סופית בקרב ווטרלו ) בסיפור זה מתאר הרצל בצורה כללית את פניה של ההיסטוריה שבה נפוליאון לא שיחק תפקיד כה חשוב כמו בהיסטוריה שלנו..
אין שום ספק שלהרצל היה עניין אישי עמוק ביותר בשאלות של מה היה קורא אילו אירועים היסטוריים היו מתנהלים בצורה היסטורית ממה שהתרחשו ואילו דמויות היסטוריות היו חיות ופועלות בצורה שונה.
דוגמה לעניין זה מופגנת באחד מסיפוריו הידועים בשם "הפעמון השמאלי " שבו מתאר הרצל מה היה עולה בגורלו של אדם אילו היה לוחץ בהזדמנות מסוימת על הפעמון השמאלי בבית מגורים ( שאז היה פוגש אישה מכוערת "קלפטה " מתחתן עימה והופך לאיש אומלל ומיסכן ) או בפעמון הימני (שאז היה פוגש אישה יפיפייה בת למשפחה עשירה והופך לאדם מאושר ומצליח ). העלילה מזכירה מאוד את העלילה של סרט מודרני שמתאר את הגורלות השונים הצפויים לבחורה אם הייתה יורדת בתחנת רכבת אחת או בזו שאחריה.
ברור ( ורישומים רבים ביומניו מעידים על כך ) שהעניין של הרצל בסיפורים אלה נבע ממחשבותיו על גורלו שלו , מה היה עולה בגורלו אם לא היה כותב את הספר "מדינת היהודים" ב-1896 , והיה ממשיך להיות עיתונאי מפורסם ומצליח , אך מי שהיה משאיר את חותמו כלא יותר מהערת שוליים בספרי היסטוריה על העיתונאות הוינאית בסוף המאה ה-19? ומאידך מה היה קורא לאיש ששמו דמה כל כך לשלו, להרצקה, אם היוזמה שלו להקים קהילה אוטופית באפריקה הייתה מתממשת?
לאמיתו של דבר הרצל הוא אחד מארבעת האישים היחידים ששיחקו תפקיד חשוב בהיסטוריה וגם חיברו סיפורים של היסטוריות חלופיות . שניים מהאחרים היו ראשי ממשלה בריטיים : בנימין דיזראלי אחד ממייסדי הז'אנר ,ווינסטון צ'רצי'יל שחיבר סיפור בשם "מה היה קורה אילו לי הפסיד בקרב גטיסבורג" שכאילו נכתב בידי היסטוריון בעולם שבו לי ניצח בקרב מפורסם זה במלחמת האזרחים האמריקנית וכך הביא לניצחון הדרום במלחמה.הדמות הרביעית של יושב ראש הקונגרס האמריקני מטעם הרפובליקנים , ניוט גינגריץ שחיבר היסטוריה חלופית של מילחמת העולם השניה שבה הנאצים הביסו את הבריטים וארה"ב היא המעצמה היחידה שממשיכה להילחם כנגדם. צ'רצ'יל הוא כמובן דמות חשובה בסיפורים רבים של היסטוריה חלופית על מלחמת העולם השניה….
ולאור התפקיד החשוב שאותו שיחק הרצל עצמו בהיסטוריה הציונית ולמעשה העולמית ניתן לכתוב גם סיפורים וספקולציות של היסטוריה חלופית עליו. ספקולציות שידונו בשאלה : מה היו פני ההיסטוריה אם הרצל אכן לא הייה פונה לפעילות ציונית , האם הייתה התנועה הציונית קמה כארגון עולמי אפקטיבי ללא הדחיפה שנתן לה בכח אישיותו והשפעתו?ניתן גם לחשוב על סיפור מדע בדיוני המספר על יחידת קומנדו מוסלמית החוזרת בזמן כדי לרצוח את הרצל בשנת 1894 לפני שכתב את "מדינת היהודים"
אבל דומה שהספקולציה המעניינת ביותר של היסטוריה חלופית הקשורה בקריירה של הרצל שאפשר לעלות קשורה לשאלה : מה היה קורה אילו התממשה תוכניתו של הרצל להקים אוטונומיה ( ואולי גם מדינה ) יהודית באוגנדה ?
מדינת ישראל של אוגנדה .
ב-1903 היציעה הממשלה הבריטית לתאודור הרצל כי ההסתדרות הציונית תקים מושבה יהודית אוטונומית באפריקה המזרחית, בצירוף מיקרים מוזר, באותו האזור עצמו שבו ניסה תיאודור הרצקה בדיוק 10 שנים קודם לכן להקים ישוב אוטופי משלו. התוכנית קבעה כי האזור יהיה אוטונומיה יהודית תחת פיקוחה העליון של ממשלת בריטניה.
הרצל שנואש מהאפשרות להקים אוטונומיה יהודית בארץ ישראל או בסיני כתוצאה מהתנגדות התורכים קיבל את ההצעה . הוא קיווה להביא לאזורי הישוב ( שנמצאים היום בשטחים של אוגנדה וקניה בין נאירובי ופסגת הרי מאו ) את המוני היהודים שהחלו לברוח מרוסיה לאחר הפוגרומים בקישינב. האזור שהוצע נודע באקלימו הטוב ובשטחיו הפוריים, הממשלה הבריטית העריכה שאפשר יהיה ליישב בו לכל הפחות מיליון יהודים.
התוכנית נכשלה לבסוף , נציגי יהודי רוסיה שייצגו את האוכלוסייה שהייתה אמורה ליישב את האזור התנגדו לתוכנית בכל תוקף , ובין הנימוקים שהועלו היה כשלונו של הרצקה בישוב האיזור ( אם כי זה היה בעיקר בגלל התנגדות בירוקרטית ).הם היו מוכנים לשמוע רק על ארץ ישראל. התוכנית נגנזה לבסוף וכישלונה המוחלט היה אחת הסיבות למותו בגיל צעיר של הרצל.מכאן ואילך הופנו כל המאמצים לישוב ארץ ישראל.
התשובה לשאלה היא חיובית, לטווח הקצר לפחות ישוב כזה שאליו היו נוהרים אלפי פליטים מרוסיה וארצות אחרות במזרח אירופה מתוך הידיעה שבאזור זה הם יזכו בתמיכה ובהגנה של הממשלה בריטית האדירה ושל ההסתדרות הציונית בהחלט יכול היה לשגשג .ישנם לכך מקבילות היסטוריות . הבורים בדרום אפריקה שהקימו שם מדינה עצמאית היו במקורם מתיישבים הולנדים בעלי מוטיבציה אדירה שמספרם לא עלה על מספר המתישבים היהודים שיכלו לאכלס את חבל הארץ המוצע. והודות למוטיבציה והארגון היעיל שלהם ( וחולשת יריביהם השחורים שלא יכלו להתמודד עם הטכנולוגיה שלהם ) השתלטו על כל דרום אפריקה וזאת ללא כל עזרה של מעצמה שעמדה מאחוריהם.
ליהודים הנרדפים מרוסיה וממזרח אירופה הייתה בדיוק אותה מוטיבציה שהייתה לבורים ( ואף חזקה מזו של הבורים ) ואותה יכולת טכנולוגית הם בהחלט יכלו להפוך את אזור האוטונומיה באוגנדה וקניה לאזור חקלאי משגשג כפי שעשו במציאות בארץ ישראל בתנאים קשים בהרבה.
ייתכן מאוד שהישוב היהודי היה גדל ומתחזק מספיק לאחר כמה עשרות שנים עד שישמעו דיבורים של עצמאות , אך ספק אם משהו היה נעשה בעניין , ליהודים לא היה את אותו קשר עם אפריקה שהיה להם את ארץ ישראל ולא היה להם שם את אותו ביטחון עצמי שהיו חשים בארץ ישראל גם ללא הגנת האימפריה הבריטית. ונקודה חשובה נוספת : ספק אם האוטונומיה היהודית באוגנדה הייתה זוכה לתמיכה בלתי פוסקת של יהודי שאר העולם כפי שזכו יהודי ארץ ישראל. , לאוגנדה עם כל הכבוד , אין את העוצמה הרגשית שיש בלב היהודי כמו ארץ ישראל . אוטונומית אוגנדה הייתה נחשבת בעיני שאר היהודים כעוד יהדות "תפוצות " שאינה זכאית לתמיכה ועזרה מיוחדת יותר מכל קהילה אחרת , בדיוק באותה המידה שאוטונומית בירוביג'אן היהודית של ברית המועצות לא עוררה שוב שביב מיוחד של הזדהות בקרב יהודים שמחוץ לבריה"מ.
האם יכולה הייתה אוטונומיה זאת להשיג עצמאות ? בשלב מסוים כאשר הבריטים החלו לנטוש את ארצות האימפריה שלהם ניסו הקולוניסטים שלהם בכמה ארצות באפריקה להשיג עצמאות עבור עצמם שתאפשר להם לשלוט ברוב השחור שסביבם . הדוגמא הקלאסית היא רודזיה ששם שלטו המתיישבים כמה עשרות שנים לאחר עזיבת ארץ האם .
אני בהחלט יכול להעלות על דעתי ניסיון כזה של האוטונומיה היהודית להשיג עצמאות לאחר עזיבת הבריטים כתוצאה מחוסר הרצון להישלט בידי השחורים .עם הטכנולוגיה והכוח הכלכלי העדיף שלהם אין ספק שהיהודים היו יכולים להשיג שליטה צבאית על אזורם ואולי הרבה מעבר לו כנגד הכוח הצבאי הנחות יותר של השחורים .
וכך זה היה נשאר למשך כמה עשרות שנים. יהודי אוטונומית אוגנדה לשעבר ( שבינתיים קיבלה מן הסתם שם , אולי "הרצליה" על שם המייסד , ואולי "ישראל " או "יהודה" או שם אחר ) היו נחשבים כוח חזק באזורם . אך יותר ויותר היו סובלים ממתקפות המחתרת של השחורים , מארגונים דמויי המאו מאו הקנייתי. אחת מפעולות המחתרת האלה יכולה הייתה להתרחש בשנת 1976 כנגד שדה התעופה היהודי באנטבה כשבראש מתקפה זאת עומד מנהיג מחתרת כושי , אחד אידי אמין….
בסופו של דבר כמובן המדינה היהודית הייתה נאלצת להגיע להסכם כלשהו עם השחורים כפי שאירע בדרום אפריקה וברודזיה והדבר תלוי בכמות השחורים שנמצאים בתורה האם הם רוב או מיעוט . אם הם מיעוט כי אז המדינה היהודים הייתה יכולה להתקיים עוד שנים רבות ללא חשש רב מהמדינות השחורות שמקיפות אותה אך אם השחורים הם רוב…. כי אז התוצאה תהיה דומה למה שאירע בדרום אפריקה ורודזיה השלטון יעבור לבסוף לידי השחורים ורוב היהודים יעדיפו לעזוב את האזור , שיעשה פחות ופחות בטוח כתוצאה מהמלחמות הפנימיות בין השחורים ומגפות האידס והאבולה למקומות בטוחים יותר. ובכך היגיע קיצה של האוטונומיה שנוצרה בידי הרצל .
הרצל במדינת ישראל
אך לא זה מה שהתרחש . במקום אוטונומיה באוגנדה הוקמה התיישבות בארץ ישראל ולבסוף מדינה שראתה את הרצל כמייסדה .
מה היה הרצל חושב על מדינת ישראל אם היה קם מקיברו לתחייה על מנת לבקר בה כיום ? האם היה מוצא אותה כתואמת את החזון האוטופי שאותו תיאר ב"אלטונוילנד", או שלא היה מזהה בה דבר ממה שתיאר ולא היה מבין מה הקשר בין מדינת ה"ערב רב" הזאת ובין חזונו?
יש פזמון מקסים שאותו שרה רבקה מיכאלי שדן בדיוק בשאלה הזאת בצורה צינית ומתאר את ההבדל הגדול מאוד בין מה שחזה הרצל שכלל לא העלה על דעתו מדינה עם "הזונה היהודיה הראשונה והגנב היהודי הראשון " ובין המדינה כפי שהיא. . .
ראש ממשלת ישראל לשעבר שמעון פרס , , שרואה את עצמו תלמידו הרוחני של הרצל הקדיש לשאלה זאת ספר שלם בשם עם הרצל לארץ חדשה (1999) שבו הוא מתאר את מסעותיו עם הרצל במדינת ישראל החדשה. פרס מתאר בספר עד כמה הרצל מתפעל מההישגים הטכנולוגיים של המדינה ( שתואמים מאוד את חזונו של הרצל עצמו ב"אלטונוילנד" ועוברים אותו בהרבה). מאידך הרצל מזדעזע מההתנהגות חסרת הנימוס של הישראלי הממוצע שהיא שונה מאוד מההתנהגות המנומסת והמחונכת שאותה חזה ולה ציפה . פרס גם מפגיש את הרצל עם בן גוריון והשניים מתגלים כבעלי עמדות מנוגדות לגבי עניינים שונים פרט לצורך בהמשך קיומה ובחיזוקה של מדינת ישראל. לפי גרסת פרס הרצל יוצא אופטימי מאוד מהמסע בזמן שלו למדינת ישראל של סוף המאה ה-20.
מה היה הרצל חושב על מדינת ישראל היום ? האם היה מוצא אותה מתאימה לתחזיותיו ? התשובה על כך חייבת להיות שלילית . אבל לדעתי הוא היה מרגיש דבר אחד: תדהמה על שהרעיונות והתחזיות שאותם היציע עיתונאי וסופר לא מן החשובים בכמה ספרים וסיפורים גרמו לשינויים בסדרי עולם והפכו אותו כתוצאה לאחד האנשים שהשפיעו ביותר על המאה ה-20 .
קישורים
המועצה הציבורית להנצחת זכרו של הרצל
"קול קרא בחשיכה " ביוגרפיה לילדים מאת דבורה עומר
בעקבות הבית הנעלם :סיפורו של הרצל מאת אורה מורג
חיים גרוסמן על דמותו של הרצל באמנות השימושית
הרצל מפרסם את "מדינת היהודים "
הרצל ובלפור חקק על פגישת הרצל והקיסר וילהלם השני
מרדכי נאור על תצלום מפורסם של הרצל
אורי זילברשייד על הרצל כציוני סוציאליסט
הספדים על הרצל מאת יריב: מרדכי ברויאר
דניאל גברון על אילו הייתה מוקמת באוגנדה מושבה יהודית
יעקב שביט על הרצל והרברט ספנסר
האם ראה הרצל את עצמו כואגנר יהודי
מנחם בגין על הרצל אריאל שרון על מלאת מאה שנה למות הרצל
האם הרצל עוד רלבנטי ? :ניר ברעם על הרצל
הרצל בהחלט רלבנטי :אלה פלורסהיים עונה לניר ברעם
לירון שכטר על זניחת דרכו של הרצל
אריאל פלדשטיין על ספרים שונים על הרצל
"
עפרה ישועה ליית על הרצל בספר "ארץ ברית "
ארץ ישראל בשנת 2040 :תוכנית העתיד הציוני של אלחנן לוינסקי
היזם בונפרטה -סיפור של היסטוריה חלופית מאת הרצל
העתיד הוא שלנו -הרצל בבית הקפה הספרותי
הרצל צופה לגלקסיה ,ציור מאת אבי כץ.
28 תגובות על “חוזה מדינת היהודים:הרצל כסופר וחוזה”
כידוע, הבריטים ששלטו בארץ הגבילו את העליה לארץ וסייעו בכך, בעקיפין, למות המיליונים. האם לדעתך היתה אפשרית הגירה יהודית המונית לאוגנדה לפני 1939?
אבל באמת אינני יודע זאת שאלה למומחים.
אני מנחש בכל אופן שכמויות גדולות של יהודים שהיו מהגרים לאוגנדה לא היו מסתגלים לתנאי הארץ והאקלים והיו נוטשים , כפי שקרה בארץ ישראל.
העיסק המתמיד של הרצל בשאלת הפתרון הטריטוריאלי לבעיה היהודית מעורר שאלות מהסוג של "מה היה קורה אילו".
בניגוד לרבים אחרים, אני מעריך שאילו הייתה בריטניה מיישבת כמהמאות אלפי יהודים באפריקה ומגדירה את תחומי המושבה הזו באופן שיכיל אוכלוסיה מקומית דלילה ככל האפשר, היה הדבר משנה לחלוטין את ההיסטוריה של אפריקה ושל המזרח התיכון. למעשה, יכולה הייתה המדינה היהודית החדשה להיות המדינה הלבנה היחידה במרכז אפריקה השחורה. במקביל, היה היישוב היהודי בארץ ישראל נשאר מצומצם מאוד, כך שספק רב אם היה יכול להשיג לעצמו הגדרה עצמית ברמת המדינה. סביר יותר להניח כי היה נותר חלק מממלכת ירדן הגדולה או מסוריה.
האם באמת היה הרצל חוזה מדינת היהודים? האם בכלל היה צורך בחוזה שיחזה אותה? באמת שאין כבר מה להוסיף ולדון בנושא ולו רק מהסיבה שמי שרוצה להאמין בחזון הציוני ובחזונו של הרצל מאמין. ומי שלא רוצה להאמין ימצא אלף ואחת סיבות וגורמים להוכיח את ההיפך מזה. רק במשפט אחד אביע את דעתי. את מדינת היהודים חזו רבים, בתקופות שונות ובמקומות שונים, כך שהרצל לא חזהאת מדינת היהודים אלא רק יצק לתוך הרעיון כל מיני דברים שאותם ראה סביבו ואימץ אותם לדעותיו, ואפשר ללמוד על כך אפילו רק משם סיפרו "ארץ ח-ד-ש-ה ישנה" (אלט-נוי-לנד) וכמו שלדעתי הוא לא יסד בבזל את מדינת היהודים, כך גם בן-גוריון לא יסד את מדינת ישראל במוזיאון תל-אביב. מי כן יסד? שאלו את עשרות אלפי הדברים שנאמרו על כך בהבל פה. קיראו את אלפי הדברים ששורבתו על כך בעט סופרים. לימדו את מאות הספרים שנדפסו בכל מכונת כתיבה או מחשב. גדול הנושא מהעולם בו אנו חיים וארוך הוא מאורך הגלות.
בקישור מופיעה תמונתו של הרבה יהודה אלקלעי שקדם לתיאודור הרצל בכשישים שנה. אולי הוא באמת ראוי לתואר "חוזה המדינה"?
http://www.jafi.org.il/education/100/hebrew/people/bios/alkalai.html
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=24891&Word=&gilayon=2043&mador=
מבט מעניין על הקשר בין הרבה יהודה אלקלעי מזמלין לסבו של חוזה המדינה-בנימין זאב הרצל.
מישהו מכיר תוכנה שהופכת את כל הסיכום לאנגלית זה דחוף אז בבקשה תעזרו לי
את עצמו מבחינה כלכלית ?
הכלכלו דוד סיון חושב שכן ,רק שזה לקח הרבה יותר שנים מ-20 השנה שאותם צפה הרצל .
ראו :
אלטניילנד -שורשים חזון ומציאות
http://www.e-mago.co.il/Editor/article3.php/history/309
הרצל בסיפרו כתב שהוא לא מל את בנו הנס והוא מברך על כל יהודי שמיתנצר הוא כנראה רצה לראות מדינה כביכול יהודית אבל מודרנית על ידי התנצרות אין ספק נצח ישראל לא ישקר ולכן רק על ידי הטיעון ההיסטורי שעם ישראל שייך לארץ ישראל הרצל לא טען זאת ואף הסכים למדינה במקום אחר רק היתנגדותם של היהודים ולאחר מותו של הרצל כמה המדינה וחייון המדינה הוא מהתורה!
אני מניח שהכותב הוא אחד מאותם חרדים מבית מדרשו של השקרן הידוע אמנון יצחק שמפיץ סרטים שקריים שלפיהם הרצל יצר את הציונות כדי לנצר את היהודים.
הם מסתמכים על שירבוט קצר ביומניו של הרצל שבו שקל את הרעיון בנערותו לפני שזנח אותו לחלוטיו ולא חזר אליו.
מובן שאין כאן יותר מרצח אופי ושקרים אבל בכך אותם חרדים מצטרפים למעשה לשקרנים מהצד השני של "הפוסט מודרניזם " מבית מדרשו של אילן פאפא ואנשי שמאל קיצוני אחרים ומקימים ביחד איתם "ברית לא קדושה
" להשחיר את שמו של הרצל ושל הציונות במיתקפה שהיא בסופו של דשר אנטישמיות צרופה ונתעבת .
כתבה בעיתון הארץ על יום הרצל שנת 2006 יום הרצל השני
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=713327&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0
) הרצל חתר למצוא פתרון במובן הקיומי הפשוט ללאום היהודי. העסיקה אותו שאלת עצם הקיום, ולא שאלת הדת. כמו ה.ג'. וולס ורבים מהוגי סוף המאה ה-19, הרצל האמין בקדמה ליברלית. אם כן, הוא עסק בשאלת הבניין התרבותי, על גבי תשתית הבטחת הקיום של בני הלאום, ולא בשאלת הדת. הוא לא היה נגד הדת היהודית, וגם לא בהכרח בעדה, הוא היה א-דתי, ניטראלי-דת ומוכוון לאום. ומוכוון לשאלות בנייה של מוסדות חברתיים ופוליטיים ובניין העל הרוחני של תרבות.
2) ככל שאני רואה את הדברים, אופן שיקוליו של הרצל היה זה של בניית מערכות לפתרון בעייות מורכבות. חשיבתו היתה של מהנדס העומד מול מטלה הנדסית מורכבת וחותר למצוא פתרונות אלגנטיים ואפקטיביים. במובהק, האיש היה גבוה ביכולת לחלוקת קשב, באופן הברור ביותר. הוא לא היה בעל סגנון של מורה רוחני, היורה אמירות מחץ קצרות, אלא בעל סגנון מוחי של אדריכל הפותר בעיות מורכבות בזו אחר זו, תוך הצבת מערכת פתרון כוללת.
3) אשר לשאלת הדת היהודית, יתכן שהדברים הללו חשובים. אך יתכן גם שכמו כל פתרון טוב ומורכב לבעייה סבוכה, לא משנה אם המתכנן הוא יהודי, נוצרי, בודהיסט או אתאיסט. מה אם לורד אוליפאנט, נוצרי מאמין, היה זה שהיה כותב את אלטנוילאנד ויוצר את תנועת הציונות המדינית בשיתוף עם נורדאו, אושיסקין ואחרים? מבחינת הציונות, הדבר אינו מכריע. גם מבחינת אדם דתי, האם חייב לשנות לו אם את בית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל תכנן יהודי מאמין או גוי? מדובר במסגרת כללית לקיום פיזי של לאום.
4) עם זאת, פתרונו של הרצל נכשל בהבטים רבים. מדינת ישראל כיום רחוקה מלהיות מדינת המדע והתרבות הנאורה, בה ישכנו ביחד חכמי דת יהודים ונוצרים, אותה תכנן הרצל. כלכלתה אינה ליברלית, אלא קרטליסטית, בחסות השותפות הון-שילטון. תחת להיות המדינה המתקדמת שהרצל חזה, אשר בה ירוכזו ויתרמו טובי המוחות היהודים, מדובר במדינה המושחתת ביותר במערב, על פי דוחו"ת של גופים בינלאומיים. אלימות הנוער בה היא במקום הראשון בעולם, השגי הנוער במתימטיקה ומדעים הם במקום ה-33 וה-36 בעולם בהתאמה, והמדינה מוצפת בסמים, 20 אחוז מאוכלוסייתה רעבים ללחם, הפער בין העשירון העליון לשאר האוכלוסיה הוא הגבוה בעולם, ובמבחני הבגרות, השגי ערבים נוצרים עולים על השגי הנוער היהודי.
יש סיפור, לפיו היציג הרצל את תוכניתו בפרוטרוט במשך למעלה משעתיים לקייזר וילהלם השני בעת ראיון איתו בארמונו בברלין, כשהקייזר נמצא בחברת שלישו וכמה מיועציו. הקייזר הקשיב רוב קשב, ונפרד מהרצל בנימוס מופלג מלווה במילות הערכה חמות, תוך הבטחה לשקול את תוכניתו במלוא תשומת הלב הראוייה. אבל מייד כשעזב הרצל את המקום, פרץ הקייזר בצחוק גדל והולך כשהוא נשנק, וכמעט נפל לרצפה בצחוק אדיר. השליש פונה אליו בתדהמה, הר קייזר, הרי התוכנית נראית סבירה למדי, ומדוע אתה צוחק?
עונה ווילהלם השני, תוך בעבועי צחוק, נכון התוכנית נהדרת, מדוייקת, ערוכה היטב, מבריקה. יש לה רק חיסרון קטן אחד. מהו? שואלים הנוכחים. משיב הקייזר, הבעייה היחידה היא שאי אפשר לבצע אותה עם יהודים, ברוההה.
אבל מכל מקום, כך או כך, רבים מקווי התכנון של הרצל כשלו, ועלינו מוטלת החובה לבנות מערכים אחרים, המתקנים את המצב, ולהגות רעיונות חדשים. לא חסרים עדיין מוחות.
ניתן לומר בוודאות מוחלטת שהשתקמה למאמר הנוודה.
נבדה*
לרגל ה-4 במאי יום הרצל היום היחיד בשנה בלוח השנה הישראלי המוקדש לסופר מדע בדיוני:
להלן כתבה על הסיפור שהפך גם למחזה הטוב והמפורסם ביותר של הרצל ,"סולון בלידיה " סיפורמדעי בדיוני על המצאה שמשנה את חייה של אומה ועל השלכותיה החברתיות המזעזעות. סיפור שהוא היום רלבנטי יותר אף מהזמן שבו נכתב.
ראו
הרצל סולון ואטלנטיס
http://www.notes.co.il/eshed/55876.asp
רצ"ב פרטים בנוגע לתחרות איור חדשה..
לציון 150 שנה להולדת הרצל, בית אצ"ג בירושלים
מכריז על תחרות איורים נושאת פרסים לעיצוב סיכת כפתור,
הנושאת את האימרה מתוך יומנו האישי: 'הציונות היא השבת של חיי'.
פרס ראשון 3000 ש"ח, שני 2000 ש"ח ושלישי 1000 ש"ח.
מועד הגשה סופי: 10 ביוני.
פרטים מלאים מופיעים במסמך הרצ"ב.
לשאלות ומידע נוסף ניתן לפנות ישירות לבית אצ"ג:
02-6251856 02-6231532
פקס: 02-6251264
azagg@walla.com
בהצלחה!!
אני שמח לבשר שמגזין "יקום תרבות" שאני עורך עם עוד צוות שלם של עורכים כמו גיורא לשם "ד"ר אמנון סטופ ,ניסים כץ ,ירון ליבוביץ משה מנשהוף ואחרים מתקרב לרגע השקתו הרשמית ברשת לציבור הרחב ברשת בחודש ינואר 2011.
ובנתיים הקוראים מוזמנים לבקר בגרסת הביתא של האתר ולהגיב עליה .
והנה לפניכם טעימה ראשונה מ"יקום תרבות ".
מאמר בין שני חלקים לרגל 150 שנה להולדתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל , שחזה זה את בנייתה של ספינת האוויר הראשונה כמה חודשים בלבד לפני בניתה !
ספינת האוויר של הרצל :
החלק הראשון
http://www.yekum.org/2010/09/ספינת-האוויר-של-הרצל/
החלק השני
http://www.yekum.org/2010/09/%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%99/
[…] בין שני חלקים לרגל 150 שנה להולדתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל , שחזה זה את בנייתה של ספינת האוויר הראשונה כמה חודשים […]
[…] לוינסקי האפיל בתוך כמה שנים יצירתו של עיתונאי אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם […]
[…] 29 יוני 2004 … הרצל תיאר בו מסע לארץ ישראל של שנת 1923 שבה קיימת מדינה יהודית ובה ….. על הקשר בין הרבה יהודה אלקלעי מזמלין לסבו של חוזה המדינה-בנימין זאב הרצל.מתוך חוזה מדינת היהודים | המולטי יקום של אלי אשד להמשך קריאה […]
When you compare different systems, you can also compare security companies.
Previously, using the door and window triggered alarm system
was enough to deter anyone from unlawfully entering the
building. Given that the certain word or phrase can be duplicated by either recording a person saying it
or utilizing a sample of them writing it, the phrase
is typically changed so that it is random.
ובשנת 2008 כתב רופא השינים, ד"ר יצחק וייס, מחקר מקיף מאד על הרצל, ופרסמו בצרפתית ותורגם לעברית "הרצל: קריאה חדשה".
[…] חוזה מדינת היהודים […]
[…] שהפך למנהיג ציוני היה תיאודור הרצל ידוע בעיקר כסופר וכעיתונאי. ובקריירה שלו כסופר כמה […]
[…] רבה כאשר כותבים מאמר על איזבל המלכה או על דוד המלך על הרצל או נפתלי הרץ אימבר ופיזמון עליהם מתנגן ברקע…). אבל […]
[…] האפילה בתוך כמה שנים יצירתו של מחבר פיליטונים אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם […]
[…] חוזה מדינת היהודים […]
[…] לוינסקי האפיל בתוך כמה שנים יצירתו של עיתונאי אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם […]