כתבה משבחת שהופיעה בעיתון מעריב בסוף השבוע על קבוצת נערים מוכשרים שבנו ביחד עם מורתם לווין מגלה בלא משים הרבה על פני החברה הישראלית ויחסה המזלזל להשגיות .
המדובר בחבורת תלמידים מוכשרים שבנו ביחד עם מורתם ד"ר אנה הלר בפרוייקט מיוחד לווין . והמורה המוכשרת ( ובהחלט יוצאת דופן במקומותינו ) תקבל על כך את פרס רקנטי למורה יזם .
הכתבה היא בהחלט מוצלחת אבל בלי משים היא חושפת את פרצופה של החברה שמסביב לאותה קבוצת נערים הישגיים ועקשניים.
הכתבה "בגיל 18 נבנה לווין " של שרי מקובר –בליקוב נפתחת במילים "תקראו להם חנונים כמה שאתם רוצים אבל …." דהיינו להיות "חנון זה דבר לא טוב בעיני רוב הקוראים וזאת למרות ש( שומו שמיים )
"..אז אין להם זמן לבילויי גיל עשרה רגילים " ( סקס ומועדונים מן הסתם )
אחד הדברים המרגיזים בכתבה היה אותו היחס המזלזל והמבטל כלפי מאמצי והישגי התלמידים שאותו אפשר לחוש מהכותרות ( שאגב אינן בהכרך עבודתה של העיתונאית עצמה , בדרך כלל אני מבין זאת העבודה של מנסחים שונים של העיתון ). אני מניח שהם התכוונו רק להומור אבל איך שהוא בלי כוונה יצא להם לבטא את היחס האמיתי בחברה להישגים כאלה.
ויש קטע מצמרר ממש שמראה את היחס האמיתי של החברה ושל הנוער לקבוצה המוכשרת הזאת :
"ההשקעה מאסיבית בלימודים ,לפעמים גם על חשבון שעות הפנאי ,ספורט ובילויים היא חלק טבעי מנוף בית הספר " אומרת המנהלת אורית רוזן " "אימא של התלמיד שהיגיעה אלי כדי לרשום את הבן שלה שאלה אותי בדאגה : הבן שלי הוא חנון , איך הוא ישתלב? " ואני אמרתי לה : כאן הוא ישתלב מצויין ,הוא יהיה חלק מהנוף הטבעי של בית הספר הוא לא יהיה שונה"
בראיון עם התלמידים הם נעלבים מההשוואה לחנונים ומצהירים שכמו כולם גם הם יוצאים לבילויים כפי שאומר אחד התלמידים :" עלי לפעמים יורדים " אתה חדשן אתה למדן ,אתה מפסיד את ההנאות של בני הנעורים ".שאר הנערים עסוקים בכתבה בהסברים מפורטים מדוע אחרי הכל הם כמו כולם ונהנים גם הם מכל אחת מהנאות החיים אותן הנאות חיים מטמטמות שכלי התקשורת שוטפים את מוחם בהסברים שחייהם לא יהיו חיים בלעדיהן.
הצרה היא שנראה שרוב התלמידים והוריהם חושבים כך . ואולי אין להאשים אותם. בחברה שבה יש סגידה לתענוגות ולדוגמניות בלונדיניות מטופשות שמתראינות כל הזמן בכלי התקשורת שמאדירים אותן ואת דמותן ואומרות בדיוק כלום שבה הלימודים מוצגים בפרסומות בטלוויזיה כדבר משעמם מאין כמוהו ושבה נסיעות להודו נראות בראש ובראשונה כשלב ראשון בתהליך של צריכת סמים , האם יש לתמוה שחבורת נערים מוכשרת זאת היא תופעה יוצאת דופן כל כך? והם עוד צריכים להתנצל על כך שהם אינם יוצאים לבילויים כמו כולם .
16 תגובות על “"תקראו להם חנונים כמה שאתם רוצים"”
ובוא נגיד רק "גם" כי לכל הנערים בני ה-18, גם אלו מהסוג הזול והנקלה שלא יקבלו את "פרס אלי אשד לגולם", אתה דפוק. דפוק חזק. מה אתה עושה עם הדחפים שלך זה עניין אחר, אבל לבטל את קיומם ולקרוא להם בשם הכה-אנכרוניסטי "דיסקוטקים" זה בעיקר מעיד על הכותב עצמו.
העובדה שלא כל בני הנוער עסוקים בבניית לווינים או תיעוד סיפורים של שרגא-גפני או לך תדע מה, לא הופכת אותם לכה-מטופשים כמו שהכותב מנסה לרמוז בסוג של גזענות אינטלקטואלית. יש טיפשים שעושים מחקרים וחורשים בלימודים, ויש אינטליגנטים, גם ביל 18 אבוי, שעסוקים במין ובמין השני (או הראשון, לפי נטייתם). מי שחושב שיש בך משהו כה נורא ואוי ואבוי מצדיק (ואני מדבר עליך אשד) את הפרסומות העילגות והמגעילות שהוא לועג להן.
היום. זה בטח כי הייתי עסוק במדע בדיוני בתיכון, אבל לא רק.
ובהחלט יש אנשים נבונים שעוסקים גם בסקס בגיל 18 וגם בגילאים צעירים יותר אפילו אני לא אכחיש זאת.
מה שמטריד אותי הוא שמי שמנסה לעסוק גם בדברים אינטלקטואליים שאינם מקובלים על הציבור הרחב זוכה אוטומטית ומיידית ( כפי שראינו מתחת לשיטין באותה כתבה ) זוכה בתיוג אוטומאטי וכללי כ"חנון " ולא כמילת שבח .
כמו הרבה דברים אחרים גם טובים וגם רעים גם זה יבוא מארה"ב ששם סרטי הנוער עוסקים בדרך כלל במאבק בין החנונים המיסכנים שהכל סולדים מהם עד שאלה מקבלים לבסוף את דעת הרוב והופכים לבסוף למקבוליםוזוכים להערצת מלכת הכיתה .
איך ?
וודאי על ידי חיקוי כל הקודים המקובלים של נטישת כל עניין אינטלקטואלי של השתכרות כמו אחרון חזירי המסבאות , על ידי נטילת סמים .
על ידי כך הם מוכיחיםש הם ראויים להיות כמו כולם .
אלו הם רק סרטים כמובן אבל הם גם משקפים קודים שקיימים ובו בזמן גם מחזקים אותם .
צריך לדעת. המטרה של העיתונים מהסוג הזה (מוספי סוף השבוע) היא למכור עיתונים. היא בפרוש לא לעזור לכל אותם אנשים שמתראיינים אצלהם, בין אם מדובר בנערים שבונים לווין, באמן חדש שמעלה הצגת תיאטרון וזוכה להצגה כמי שרק רוצה לזעזע, וגם אם מדובר בדוגמנית שרוצה להתפרסם ומוצגת כטיפשה. העיתון דווקא לא מפלה במובן הזה.
היומרה של המוספים האלו היא לייצג את עמדת העם. לא סתם יש מדי שבועיים בערך כתבות נוסטלגיות למיניהן שבהן הכתב עושה שימוש בגוף ראשון רבים, כביכול הוא מייצג את כלל הקוראים. ובפרט, אנשים שאינם חלק מהציבור הרגיל זוכים להצגה כחריגים, והכתבה לעתים קרובות לועגת להם.
אין מה לעשות כדי לתקן את הגישה של המוספים האלו. פשוט, צריך לדעת לא להתראיין אליהם.
יש עיתונאים שאם אתה מתראיין אצלהם תיזכה בסיקור סביר תלוי כמובן בתכנים .
אבל יש להודות שישנם הרבה אנשים שמתראיינים ובינהם הרבה סופרים שפשוט מביאים על עצמם את הסיקור המלגלג בגלל השטויות המפגרות שהם פולטים בניסיון עילג להביא למכירות גדולות יותר של הספר שלהם.
אבל לא זה היה המקרה בענין הנדון .
אני חייב להגיד שאני לא מסכים עם אורן. הבעיה, לדעתי, היא לא העיתונאי אלא איך החברה בוחנת ילדים שפיתחו לווין מול ילדים שדיגמנו לאופנת פוקס או זכו בכוכב נולד. האם החברה שלנו מדרבנת ילדים להיות מפתחי לווינים, או דוגמנים בערוץ הילדים?
הבעיה, לדעתי, יותר מורכבת מאשר הגישה של עיתונאי בודד בכתבת מוסף.
החברה שלנו תעריץ ילד שמדגמן אופנה בערוץ הילדים הוא יהפוך לכוכב תיקשורת נערץ. וכל זה בישביל מה בגלל שהוא דיגמן איזו חליפה ובגלל שיש לו פנים יפות ותו לא.
החברה שלנו לעומת זאת תתייחס לילד שבנה לוויין כאל חנון מוזר שחבל שהוא מבזבז את זמנו על שטויות מעין אלה במקום לבלות.
מיותר לאמר שזאת גישה שהיא מסוכנת לטווח הארוך משום שעם כל הכבוד לדוגמנים ( והתקשורת נותנת להם הרבה כבוד ) הילדים שבונים לווינים הם אלה שתורמים הרבה יותר
לטווח הארוך אבל ממתי התקשורת חושבת לטווח הארוך ?
הרי ידוע לכל בר דעת ששני הצהובונים ידיעות אחרונות ומעריב הם טבלואידים פר אקסלנס, ושמאז שדנקנר מונה לעורך "מעריב" אז מרוב צהוב כבר לא נשאר אדום לצבוע את הכותרות.
אתה מתעסק בזוטות – כתבה ספציפית, כותרת שונה, כשבסך הכל, העיתון כולו הוא שימושי רק כאשר נגמר נייר הטואלט בבית.
ובנוגע לייחס אל החנונים, טוף נו, מה עוד חדש?
אתה יכול ללכת לספריית הווידאו הקרובה לביתך ולהשאיל סרטי נעורים הוליוודים משנות ה70- וה80- ולראות בדיוק אותם דברים שכותבים ב"סופשבוע" האחרון.
לדעתי הבעיה היא לא שבסרט או בכתבה מתייחסים למי שמפתח לווין בתור חנון. הבעיה היא שזה כך במציאות שלנו. כלומר, ילד שמפתח לווין מקבל מהחברה (ולא רק מהתקשורת) הרבה פחות קרדיט מילד שהצטלם לפרסומת. אז נכון שזה כך גם בסרטים ההוליוודיים, אבל למה לאמץ דווקא את השטחיות של הסרטים ההוליוודיים ולהפוך אותה למציאות?
שמקבלת על עצמה את הקודים של הסרטים ההוליוודיים ומעבירה אותה לשאר החברה .
הבעיה היא בכתבים שרואים מליוני סרטים הוליוודיים ומתחילים להתיחס למציאות שמשתקפת בהם כאילו היא המציאות0
האמיתית וכך הכל צריך להיות.
איך אמר גרבוז בראיון לפני כמה חודשים : אין תחום
שהתדרדר כל כך בשנים האחרונות
כמו תחום העיתונות .
ידע מה שאמר.
נדמה שאין בישראל מי שלא השמיץ והתנגח בתקשורת – החל במתנחלים ובחרדים שמתלוננים על הצגתם כאוכלי חינם, אלימים ופריזטים שפוגעים בביטחון המדינה, ועד לשמאל שכועס על התקשורת שמשתמשת במכבסת המילים של הכיבוש ולא מספרת את הסיפור האמיתי של מה שמתרחש בשטחים.
כנראה שחוץ ממי שבלב הקונצוזס, אף אחד לא מרוצה מהקונצזוס.
ואתם יודעים מה?
ככה זה צריך להיות.
אף אחד לא מכריח אותכם לקרוא עיתונים, ואם אתם חושבים שיש קהל שלא מסופק מהתקשורת – אז כוחות השוק ידאגו לכך שיהיה מי שיפתח את העיתון. מה רע בתקשורת מגזרית? מה רע בעיתונות אלטרנטיבית?
כשאני רוצה לדעת מה קורה בשטחים אני לא קורא רק "הארץ" אלא גם אינדימדיה, ואני מניח שגם המתנחלים נכנסים לאתר של גוש קטיף או מה שזה לא יהיה.
תקשורת היא גוף עצמאי שלא מחוייב, ואבוי לנו אם הוא יהיה מחוייב למישהו פרט לעצמו ולאינטרסים שלו. עיתונות חופשית – במובן הכי רחב של המילה, היא דבר הכרחי בדמוקרטיה.
אם מר אשד ועוד כמה אנשים חושבים שמציגים את החנונים בצורה רעה, ושיש אימוץ של המיתוסים ההוליוודים – במקום להתלונן ולהתבכיין כמו ישראלי ממוצע, שיתחילו לעשות משהו בנידון. הם יכולים לפתוח ערוץ תקשורת משלהם או להיכנס לתוך אחד מהקיימים ולנסות להביא שם את השינוי.
ובמה שאתה מציע ולאמיתו של דבר הצעתך כבר מיושמת .
מה אתה חושב זה רשימות ?
אל עתיד של הגמוניה תקשורתית טובה יותר.
אבל במקום לבזבז את מילותייך על מר גורלם של קוראי "מעריב", היה עדיף אם היית עורך ראיון אלטרנטיבי עם מספר בני נוער הבונים לויינים בזמנם הפנוי.
שלום,
אני אחד מאותם אלה שבונים את הלווין, הכתבה עצמה מלאה במס' רב של טעויות מבורותה של הכתבת, ומעוד מס' דברים, אבל בקשר לשאלה על החנונים היא אכן רלוונטית, ואני חושב שאפשר להגדיר אותנו ככאלה למרות שאני לא אוהב את המילה, אך למרות זאת חיי החברה שלנו לא דלים כפי שהכתבה מראה.
אין זה מעניין אותנו כלל אם חיי החברה שלכם דלים או לא וזה לא צריך לעניין גם אותכם בהקשר לנושא הספציפי הזה.
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\//////////\\\\\\\\//////////\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\