"אין שירה עברית בלי תנ"ך": הילל ברזל ופרוייקט תולדות השירה העברית

 

בימים אלה יצא לאור ספרו החדש של פרופסור הלל ברזל, הכרך השישי בסדרה המונומנטאלית "תולדות השירה העברית " שירת ארץ ישראל: אקספרסיוניזם נבואי "   העוסק המשוררים אורי צבי גרינברג , יצחק למדן ובמחזאי והמשורר מתתיהו שוהם.
פרופסור הלל ברזל הוא אחד מהחוקרים החשובים והפוריים ביותר כיום של הספרות והשירה העברית . הוא תלמידו המובהק של המבקר והחוקר המפורסם ברוך קורצוויל ונחשב בעיני רבים לממשיך דרכו . ברזל פירסם במשך השנים למעלה מ-30 ספרי ביקורת וניתוח סיפורת שירה ודרמה (שבהם בולט במיוחד ספרו מ-1993 " גבהות הכיסופים : שירה מתקנת עולם " על שירי החזון בעברית וספרו מ-1995 "דרמה של מצבים קיצוניים " העוסק בחקר הדרמה ) , מחקרים ומונוגראפיות שבהם עסק ביוצרים עבריים וותיקים ומודרניים רבים, כמו גם אנתולוגיות רבות הן של מאמרי מחקר והן של סיפורים של מספרים מודרניים שאותם ערך, ולא הייתה כמעט דמות חשובה בשירה ובפרוזה העברית שעליה פסח עטו כמבקר וכחוקר. במקביל וזה הרבה פחות ידוע ברזל עסק גם בחקר תנועות הנוער.
אך בשנים האחרונות  מעדיף ברזל  להתמקד בחקר ההיסטוריה של הספרות העברית מחקר שגולת הכותרת שלו הוא "תולדות השירה העברית "שהוא ביחד עם פרוייקט מקביל של פרופסור גרשון שקד על תולדות הסיפורת העברית אבן פינה מרכזית בחקר הספרות העברית בשנים האחרונות . בפרוייקט זה מנסה ברזל להציע סינתזה של תולדות השירה העברית מסוף המאה ה-19 ועד השירה המודרנית
כרכי הסדרה  עסקו  :

הכרך הראשון  "שירת חיבת ציון " עוסק  במשוררי שירת התחייה  דוד פרישמן ואחרים .

בחיים נחמן  ביאליק בכרך השני.

בשאול טשרניחובסקי בכרך השלישי.

באנשי קבוצת "הפליאדות " יעקב כהן זלמן שניאור דוד שמעוני ויעקב שטינברג בכרך הרביעי. שירת התחייה -אמני הז'אנר .

בשלונסקי אלתרמן ולאה גולדברג בכרך החמישי.

בכרך השישי :בשירת ארץ ישראל אקספרסיוניזם נבואי שעסק אורי צבי גרינברג ביצחק למדן ובמתתיהו שוהם .

באלכסנדר פן , אביגדור המאירי יונתן רטוש ,ורחל בכרך השביעי. שירת ארץ-ישראל – רומנטיקה, אידיאולוגיה, מיתולוגיה.

בכרך השמיני ""מהפכות צורניות "  ( שיצא לאור ב-2007) ברזל עוסק במשוררים אסתר ראב , אבות ישורון,אמיר גלבוע ,ויהודה עמיחי .

בכרך התשיעי שירת ארץ ישראל :   מיסטיקה וסימבוליקה ( שיצא לאור ב-2008)  : ש. שלום, זלדה מישקובסקי, אבא קובנר.

בכרך העשירי :שירת ארץ ישראל -ליריקה עסק ביוכבד בת-מרים, נתן יונתן ודליה רביקוביץ.

בכרך האחד עשרה : מהפכים פואטיים: וולך ואבידן  

בכרך ה-12 –מהפך פואטי המוקדש כולו לנתן זך

כרך 13 :תוספות: מורשה ותמורה

בכרך ה-14 ( 2019 ) תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו :   תוספות: חדשנות ומהפכנות /דן בתוספות, בפואטיקה המצטיירת בחדשנות ומהפכנות, ובמרכזה אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, יונתן רטוש, אבא קובנר, נתן יונתן, יהודה עמיחי, דויד אבידן, נתן זך.

כרך 15  הנמצא בהכנה, ינעל את הסדרה ויוקדש למילואים, מפואטיקה מקראית לפואטיקה עכשווית ומה שביניהן, מן המסד בדרך לטפחות.

במאמר זה נעסוק בכרך השישי בסדרה.

ברזל סוקר בכרך השישי "אקספרסיוניזם נבואי "  בפירוט הן  את חייהם והן את יצירתם של שלושה משוררים חשובים שנראה היה שנשכחו שכן כלל יצירתם הלכה בניגוד מוחלט למקובל בשירה ובספרות העברית ,ובראש ובראשונה לשפה ה"רזה " המקובלת בשנים האחרונות , וזאת מאחר ששירתם כל תמציתה היא החזון הנבואי של כותבם ובמרכזה עומדת הדאגה לאומה ולא ליחיד. משוררים אלה לא ראו ביצירתם אמנות לשם אמנות כי עם בעלת יעוד חינוכי אמיתי כפי שהיו דברי הנביאים בשעתם. ואם זאת בשנים האחרונות יש תחייה של התעניינות בהם .
אורי צבי גרינברג הוא עדיין משורר ידוע מאוד כיום בעיקר לאחר שכמעט הושלמה הסדרה של כל כרכי כתביו בעריכת דן מירון , מפעלו הפיוטי שנחשב לאחד המרכזיים של השירה העברית מצטיין בדבקות בעקרונות נבואיים במסגרת מסורת פואטית מאוחדת שביטאה את חזונו של המשורר שהיה לו השפעה עצומה על מחנה הימין בציונות .
יצחק למדן לעומת זאת הוא משורר שכוח עם כי שיריו בנושאי העקידה (תימה מרכזית בשירה העברית ) יצירתו הגדולה "מסדה " שמרכזה עמד חזון ההתמסרות לאידיאלים הציוניים הייתה פעם ידועה לכל ( בכל אופן הוצאת "עמדה" מתכננת להוציא בקרוב כרך של כתביו ).

וכך הוא המצב  גם  עם מתתיהו שוהם שמחזותיו התנכיים הם אולי החשובים ביותר שהתחברו בז'אנר זה בשפה העברית ויש שרואים בו את המחזאי העברי החשוב ביותר לפני אף חנוך לוין ( שאפשר לראות בו את ניגודו המושלם ) וניסים אלוני. כך למשל במחזה "אלוהי ברזל לא תעשה לך"הוא צפה את השואה והניגוד בין אברהם והגויים הגזעניים. לאחרונה הוצג המחזה החשוב ביותר שלו "צור וירושלים "  על המאבק בין הנביא אליהו ועובדת האלילים איזבל על במותנו.
אלו יוצרים ששוב אינם נקראים וידועים כבעבר ועם זאת ברזל רואה בהם דמויות החשובות ביותר של ספרותנו . מה המיוחד להם ? שהם עסקו ב"אקספרסיוניזם נבואי " דהיינו במבע פיוטי הכתוב בסגנון הגבוה , הנשגב והנלהב של חזון נביאי ישראל וכותבי המקרא . יצירות שבמרכזן לא עומד דווקא היחיד התלוש והמיוסר אלא גורלם של האומה בארץ ובגולה ואף של המין האנושי כולו .זהו הסגנון שהוא הניגוד המוחלט ביותר האפשרי ליצירות הספרות המקובלות כיום ששמות במרכז את היחיד המיוסר על בעיותיו ותסכוליו במרכז ולעזאזל כל דבר אחר. אלה הם משוררים שהיו שונים מאוד זה מזה בחייהם ואף יריבים זה לזה כמו במקרה של למדן וגרינברג אבל קרובים מאוד במצעם התרבותי הלאומי והפואטי . הם דנו בטרגיות של חיי האומה ועם זאת יצרו בשורה וחזון של עתיד טוב יותר שיצוץ לבסוף מבין ההריסות .

להלן ראיון על הספר שנערך עם פרופסור הלל ברזל :
א. א. הלל ברזל איך נוצרה הסדרה המקיפה הזאת ?

 

 

 

 

 

 

 
הלל ברזל :. הפרויקט כבר קיים עשרים שנה מ-1983 והחל במונוגרפיה שהוזמנה בספריית הפועלים על אמיר גלבוע ומצאה חן מאוד בעיני ההוצאה. אז הם שאלו אותי אם יש לי רעיון לפרוייקט גדול מאוד ואני עניתי שיש לי חלום: לכתוב את תולדות השירה העברית החדשה מתקופת התחיה ועד היום . לא לפני תקופת התחייה מאחר ששירת ההשכלה כבר נחקרה מספיק . ולעומתה תקופות אחרות לא נחקרו וכוסו באופן מספיק . ולהפתעתי ולשמחתי אנשי ההוצאה היסכימו לבצע את הפרוייקט הענק שנמשך מאז. האמת היא שבאותה מידה החלום שלי היה לכתוב גם את תולדות הפרוזה העברית ,אולם פרופסור גרשון שקד כבר כיסה את התחום הזה בסדרה משלו הסיפורת ולא חשבתי שיש להתחרות אותו ואחרי הכל המדובר בכמות עצומה של חומר . כך שאני מסתפק בתולדות השירה .

א.א.:ועד להיכן אתה מתכנן להגיע בסדרה זאת ?
הלל ברזל : אני עובד על הכרך הבא בסדרה "רומנטיקה אידיאולוגיה ומיתולוגיה" שעוסק ברחל ובאלכסנדר פן ומסביבם משוררים רומנטיים שונים .
בכרך שלאחר מכן אני אעבור למהפכנים צורניים כמו אמיר גלבוע יהודה עמיחי אבא קובנר וזלדה .
ואחר כך יהיה כרך נוסף על משוררים שראשית כתיבתם בנוף הארץ ישראלי כמו יוכבת בת מרים ויהודה קרני ונח שטרן משוררים שהם די בפריפריה ואני רוצה לסיים בשירת המדינה שבה אעסוק רק במגמות. שכן מאז קום המדינה יש שפע כזה של משוררים שאני לא אוכל לעסוק בהם בצורה מונוגרפית. וכן אעסוק בשירת הגולה בכרך מיוחד. וזוהי פחות או יותר התוכנית הגדולה של הסדרה כולה .
א.א:המחזה "צור וירושלים " של מחזאי שעסקת בו בספר מתתיהו שוהם הוצג לאחרונה על הבמות.  מה דעתך על ההצגה ? האם יש מקום למתתיהו שוהם כיום בתיאטרון שנשלט לחלוטין בידי חנוך לוין ?
ברזל : למחזה הזה יש חשיבות עצומה. ביאליק התלהב מאוד ממנו בגלל האופי הנבואי שבו וביאליק הזדהה מאוד עם הדמות של אליהו . סך הכל הייתי מרוצה מאוד מהטקסט המעובד של יוספה אבן שושן אם כי חבל שויתרו על פנטומימת הפתיחה במקדש של איזבל שבה איזבל ניסתה לפתות את אליהו לתאוות בשרים .. הם שגו בזה שהוסיפו מוזיקה על הבמה ולשחקנים היה קשה להתגבר בקולם על המוזיקה של התזמורת.וכך נוצרה משוואה לא מאוזנת בין המוזיקה והשחקנים . אבל בסך הכל זה היה מאוד חשוב שהמחזה זכה לגאולה . ביאליק השתדל מאוד שיציגו אותו בהבימה ולא רק שהטקסט של שוהם לא הוצג העיבוד שלו ששוהם הכין במיוחד לתיאטרון גם נעלם להם מהארכיון וכך גם עיבוד מאוחר יותר של אברהם שלונסקי . וזה חבל מאוד . היה צורך להציג את "צור וירושלים " יותר פעמים לאחר הפקת לקחים יכלו לעשות מממנו יצירה אוריטורית ענקית ולו היו שתי המקהלות של בנים ובנות כמו במחזה ,זה יכול היה להיהפך ליצירה בעלת רמה עולמית . "צור וירושלים " צריך להיות מחזה רפרטוארי קבוע שחוזרים אליו פעם אחרי פעם אחרי פעם .
א.א. מה דעתך על מצב המחקר של הספרות העברית ?
ברזל : כמו בכל תחום יש כאן התפתחויות מעניינות והמצב בתנופה אבל מקצצים במרצים וזה מאוד חבל אם כי לא מקצצים בבניה וחבל שהיד מונפת וזה פוגע מאוד במרצים ודוקטורנטים שלא מוצאים עבודה . הבעיה המרכזית היום היא במציאת עבודה למרצים וחוקרים בתחום . המכללות נותנות קצת אוויר צח אבל לא יותר מזה.
א.א. מה דעתך על מצב השירה העברית כיום ?
ברזל: היום יש הרבה שפע של שירה אבל פעם היו דמויות גדולות וסביבם דמויות קטנות הרבה יותר היום אתה לא רואה דמויות ענקיות שמסתובבים סביבם. אולי יופיעו ואולי זה אופייני חעידן הפוסט מודרני שבו יש שפע ופחות בולטים וענקים . אני חושב שיש היום משוררים חשובים חדשים אבל אני היסטוריון ולא מבקר ולכן אני מעדיף לא לציין את שמותיהם ובכך לפגוע אולי באחרים.
א.א : הספר שלך שם דגש חזק מאוד על התשתית התנכית שביצירתם של משוררים כמו גרינברג ושוהם ? האם לדעתך יש צורך לחזור לשורשים התנכיים ?בתקופה כזאת שבה מדברים על קיצוץ מסיבי בלימוד התנ"ך ?
ברזל : אין כיום משורר ומשוררת שיכול להוציא שיר אחד בלי התשתית התנכית בכל מילה ומילה גם אלה שמנגחים את זה עושים זאת על יסוד סיפורים מהתנ"ך . בלי זה אין קיום לשירה. הסיפורת זה משהו אחר בגלל שזה עלילה ושפה שונה לגמרי אז זאת לא שפה תנכית.
תנ"ך חייב להיות הבסיס של התוכנית הספרות ותמיד לחייב לצעוד ביחד בכל דבר בחינוך לערכי יסוד. לדעתי יש לחייב כל סטודנט ללמוד תנ"ך בכל מקצוע. בלי תנ"ך אין , וזוהי אמונתי העמוקה, אין ספרות עברית בלי תנ"ך ובודאי אין תרבות עברית ושירה עברית .

 

קישורים רלבנטיים :

 הלל ברזל בלקסיקון הספרות העברית

 

הלל ברזל בויקיפדיה

הלל ברזל בהוצאת אוניברסיטת בר אילן 

הילל ברזל על אורי צבי גרינברג

 

המחזה "צור וירושלים" של מתתיהו שוהם

יצחק למדן

 

בחזרה לימי התנ"ך בספרות העברית