העתקות של מאמרים מהרשת

אני מניח שלקחת זאת בחשבון, כשפרסמת את המאמר – ובכל זאת, זו תופעה מכוערת ומרגיזה.
היום יש כבר את האמצעים הטכנולוגיים שיכולים להקשות מאד על העתקה – הבעיה היא שלא לכל אתרי התוכן יש את האמצעים להטמיע אותם.

המקור

רשימה שלי באתר (08.05.2004)
http://www.notes.co.il/yigal/5833.asp

והנה חשיפה נוספת….(22.05.2004)
http://www.e-learning.co.il/research_4.htm

קודם כל, אני מצטער בשביל כל מי שרואה עצמו נפגע מזה שגונבים את רעיונותיו, מילותיו, סגנונו… באמת שחבל לראות חבר'ה טובים המתייסרים בשל כך…

עם זאת, אנו חברֵה של פלאגיאטיסטים במלוא מובן המילה, האין זה כך? כולם מחקים את כולם, דוגמנית היא סמל, אופנה היא צו, מסר של מנהיג (או של סתם חתיכת כאריזמט) הוא שליחות.

כולנו בעדר, ואם יש אחד שמתבלט בהיותו אחר – ואפילו לטובה – הוא חוטף סטירה כזו שגורמת לו, בדרך-כלל להיות תאום סיאמי משוכפל של העגל שלידו.

בערכים שכאלו, בבהבמיות שכזו, ובהתמעצעות כולנו ליד קו הרגרסיה, בעל המשמעות המיוחדת בהקשר זה, הרי שלא נותר אלא להתפלא על אלו שטורחים להשקיע ביצירה מקורית ולהסתכן ברגימה. הייתי מצפה מהמצליחן המצוי להעתיק ללא הרף, פה ושם להוסיף תמונות יפות (או מילים לועזיות להאדרת המסרים ולהשבחת שמו אצל הקוראים המשתאים), אבל מקוריות הס מלהזכיר. לך בחן את מערכת החינוך הארכאית ותראה שמי שלא משכפל מילה במילה, רעיון ברעיון, פסיק אחר פסיק את דברי מורהו נדון, בדרך-כלל, לציון מפוצלח (אם לא להזמנת הורים).

אני דווקא גאה למדי כשמעתיקים ממני, מהרשת או מכל מקום, אפילו אם לא טורחים לציין את שמי כבעליה המקורי של היצירה הנדונה. זה רק גורם לי להתגאות בפרי מוחי ומקלדתי עוד יותר. תגמולים במילא אני לא מקבל – אז לפחות יש גמדים שמפיצים בחינם את רעיונותיי הברוכים 🙂

מפני שבדרך כלל לעיתונות היומית המודפסת ולעיתונות הזרה יש הסכם. גם אם פרטי ההסכם או עצם קיומו לא ידועים לקוראים, ההסכם קיים.

השאלה היא, איך יכול קורא של עבודה מועתקת לזהות את המקור של העבודה אם הוא נמצא על הרשת? האם מספיק להקליד משפט או שניים מן העבודה בחלון חיפוש, למשל של "גוגל" ולבדוק תוצאות? האם הפתרון הזה ישים כשמדובר במספר רב של עבודות?