כתבה אתמול ב"מעריב " מדווחת על התופעה הנפוצה מאוד במקומותינו כיום , העתקה של מאמרים מהרשת ( דבר שקל מאוד לביצוע כפי שיודעים כל הקוראים כאן ) והגשה שלהם כמאמרים מבלי לבצע כל שינוי כל עיבוד הקל שבקלים בתקווה שהמרצים ילכו שולל ואלה אכן הולכים שולל או שלא איכפת להם ברוב המקרים .
יש לי סיבה לחשוב שאני עצמי קורבן לגניבות כאלה ,ואלה הן גניבות מאחר שלא ניתן שום קרדיט למחברים .נתקלתי ברשת בעבודה אחת לפחות שהוגשה ב"כפר הירוק " והמחברת הגאה טרחה והעלתה אותה לרשת וכל כולה ( חוץ מהתמונות היפות ) מועתקת מכתבה שלי שקיימת ברשת מזה שנים.
במקרה הזה ה"מחברת " טרחה והעלתה את "העבודה" שלה על הרשת וכך אני יודע על הגניבה , נשאלת השאלה כמה "עבודות" כאלה קיימות שלא הועלו על הרשת וכך אינני יכול לדעת על קיומן.
אני מצטמרר לחשוב על האפשרות הסבירה שיש עוד מספר בלתי ידוע של אנשים שהעתיקו חומרים שלי עם הסגנון המיוחד מאוד שלי מהרשת כעבודות משלהם ואלו הוגשו במיכללות שונות ובאוניברסיטאות שונות בארץ במשך השנים וזכו בציון גבוה ( או שלא ) וללא שום קרדיט למחבר המקורי .
7 תגובות על “העתקות של מאמרים מהרשת”
אני מניח שלקחת זאת בחשבון, כשפרסמת את המאמר – ובכל זאת, זו תופעה מכוערת ומרגיזה.
היום יש כבר את האמצעים הטכנולוגיים שיכולים להקשות מאד על העתקה – הבעיה היא שלא לכל אתרי התוכן יש את האמצעים להטמיע אותם.
כשהייתי ילד אני זוכר כיצד הייתי מעתיק פרק שלם מהאנציקלופדיה העברית לתוך עבודה שתכליתה – סיכום פעילות חומה ומגדל…
אז מה?
מה ההבדל? למה זה מעניין?
זה מתחיל לעניין כאשר מישהו מרוויח הון מהותי כלשהו מהעניין. זה שאיזה ילדה עשתה את זה, זה לא מעניין (והכל כמובן לדעתי הבלויה)
המקור
רשימה שלי באתר (08.05.2004)
http://www.notes.co.il/yigal/5833.asp
והנה חשיפה נוספת….(22.05.2004)
http://www.e-learning.co.il/research_4.htm
זה משמעותי בין השאר מכיוון שזה קל מדי. כאשר העתקת ידנית מהאנציקלופדיה היית צריך לפחות לכתוב את הכל מחדש.
דבר שני: כאשר העבודה מועתקת לצורך לימודים, התלמיד מרוויח ציון. שלא לדבר על זה שהוא מקבל ציון בלי לרכוש ידע. (לדעתי האישית אם התלמיד מצליח לשנות מספיק את הטקסט בעזרת שכתוב, והתוצאה נשארת סבירה, הוא כנראה הבין מספיק את הנושא)
ואגב: אילו אמצעים יכולים להקשות על העתקה (בלי לפגוע יותר מדי בקורא?)
ההגיון כאן אומר שאם העין יכולה לזהות את הטקסט, יימצא גם האלגוריתם שידע לסלק את ההפרעות. מי שמפסיד הוא הקורא, שלא יכול לצטט בקלות את המאמר לצרכים לגיטימיים.
קודם כל, אני מצטער בשביל כל מי שרואה עצמו נפגע מזה שגונבים את רעיונותיו, מילותיו, סגנונו… באמת שחבל לראות חבר'ה טובים המתייסרים בשל כך…
עם זאת, אנו חברֵה של פלאגיאטיסטים במלוא מובן המילה, האין זה כך? כולם מחקים את כולם, דוגמנית היא סמל, אופנה היא צו, מסר של מנהיג (או של סתם חתיכת כאריזמט) הוא שליחות.
כולנו בעדר, ואם יש אחד שמתבלט בהיותו אחר – ואפילו לטובה – הוא חוטף סטירה כזו שגורמת לו, בדרך-כלל להיות תאום סיאמי משוכפל של העגל שלידו.
בערכים שכאלו, בבהבמיות שכזו, ובהתמעצעות כולנו ליד קו הרגרסיה, בעל המשמעות המיוחדת בהקשר זה, הרי שלא נותר אלא להתפלא על אלו שטורחים להשקיע ביצירה מקורית ולהסתכן ברגימה. הייתי מצפה מהמצליחן המצוי להעתיק ללא הרף, פה ושם להוסיף תמונות יפות (או מילים לועזיות להאדרת המסרים ולהשבחת שמו אצל הקוראים המשתאים), אבל מקוריות הס מלהזכיר. לך בחן את מערכת החינוך הארכאית ותראה שמי שלא משכפל מילה במילה, רעיון ברעיון, פסיק אחר פסיק את דברי מורהו נדון, בדרך-כלל, לציון מפוצלח (אם לא להזמנת הורים).
אני דווקא גאה למדי כשמעתיקים ממני, מהרשת או מכל מקום, אפילו אם לא טורחים לציין את שמי כבעליה המקורי של היצירה הנדונה. זה רק גורם לי להתגאות בפרי מוחי ומקלדתי עוד יותר. תגמולים במילא אני לא מקבל – אז לפחות יש גמדים שמפיצים בחינם את רעיונותיי הברוכים 🙂
מתרגום כתבות ומאמרים ופרסומם בעתונות היומית המודפסת
ללא ציון המקור?
מפני שבדרך כלל לעיתונות היומית המודפסת ולעיתונות הזרה יש הסכם. גם אם פרטי ההסכם או עצם קיומו לא ידועים לקוראים, ההסכם קיים.
השאלה היא, איך יכול קורא של עבודה מועתקת לזהות את המקור של העבודה אם הוא נמצא על הרשת? האם מספיק להקליד משפט או שניים מן העבודה בחלון חיפוש, למשל של "גוגל" ולבדוק תוצאות? האם הפתרון הזה ישים כשמדובר במספר רב של עבודות?