שובו של העכביש

  גיבור הקומיקס "העכביש " על עטיפת המגזין הישראלי "בוקי ".

חנות הקומיקס התל אביבית "קומיקאזה" הפכה בזמן הקצר של קיומה למוסד הידוע לכל חובב קומיקס במדינה. כל ביקור בה מגלה בין מליארדי החוברות של האקס מאן גם תגליות מדהימות באמת . וכך בביקור לפני כמה ימים גיליתי שם כרך של סדרה בריטית חדשה ולא ידועה לי עד כה בשם "ג'ק סטאף ". הקומיקס נראה במבט ראשון כשיגרתי , אך מבט שני גילה שהוא רחוק מאוד מלהיות כזה וזאת מאחר שהופיע בו דמות בשם SPIDER העכביש . גיבור שהיה מוכר לי היטב , נתקלתי בו לראשונה בגיליונות המגזין בוקי אי שם בשנות השבעים הרחוקות . וכעת מסתבר העכביש חוזר .
דמותו של העכביש היא ידועה הרבה פחות מדמויות אחרות שהופיעו לאורך השנים במגזין "בוקי "כמו באק רוג'רס ופלאש גורדון מנדריק הקוסם והפנטום סופרמן ואיש העטלף , האקס מאן ( "הבילתי מנוצחים" בבוקי ) האל תור ( רשף בבוקי ) ואירון מאן ( איש הפלדה בבוקי ) אך המומחים בתחום מחשיבים את סיפוריו כסיפורים הטובים ביותר שהופיעו במגזין במהלך 170 גיליונותיו.
דמותו של העכביש נחשפה לפני הקוראים הישראליים במסגרת שלושה סיפורים עוצרי נשימה ממש שהופיעו ב"בוקי " ושבו את דמיונם של קוראים רבים כפי שמרבית הסדרות האחרות במגזין לא עשו . למרות השם ולמרות השימוש הבלתי פוסק שלו בקורים ובמאפיינים אחרים של עכבישים אין ל"עכביש " שום קשר לפטר פארקר "ספיידר מאן " גיבור העל המפורסם של חברת מארוול שנוצר שלוש שנים לפניו.
אבל לעומת זאת לעכביש דווקא יש קשר עם גיבור העל הראשון המפורסם מכולם סופרמן , שהעכביש הוא מעין תמונת מראה מעוותת שלו ובכלל לא במקרה.

האיש עם אקדח הקורים

תמונה של העכביש מאת הצייר רג באן.

העכביש היה גיבור "אנגלי " לכאורה שסיפוריו התפרסמו במגזין הקומיקס הבריטי "ליון " .
אך רק לכאורה מאחר שהמחבר של רוב הסיפורים היה אמריקני והציירים בחלק מהמקרים היו איטלקים ואולי גם ספרדים ועלילות הדמות התרחשו בארה"ב.

העכביש בניגוד מוחלט וקיצוני לכל שאר דמויות הקומיקס של התקופה לא היה "גיבור טוב " , הוא היה פושע . הוא היה לבוש תמיד בחליפה שחורה ומנועי סילון מצויד באקדחי קורים כמו גפ באוזני "מיסטר ספוק " ענקיות שמטרתן ומוצאן מעולם לא הובהרו. . חלומו הגדול היה ונשאר להפוך למלך הפשע הבילתי מעורער של ניו יורק או ארה"ב . פרט לכך הקוראים מעולם לא ידעו דבר על עברו ,משפחתו או אף את שמו האמיתי .

 העכביש היה מוכן לעשות הכל אבל הכל ככדי להיהפך למלך הפשע הבלתי מעורער ולכוכב תקשורתי , כולל להרוג פושעים אחרים או להסגירם לידי המשטרה.אך בדרך כלל לא התמודד העכביש עם פושעים רגילים וגם לא עם המשטרה אלא דווקא עם גאוני פשע אחרים ומדענים מטורפים שונים וסתם יצורים מוצרים וחייזרים כמו דוקטור מיסטריוס , איש המראה , יצור משנה צורה המחלל החיצון שחיקה להנאתו פושעים מפורסמים מההיסטוריה האנושית , שד ג'יני שנכלא בבקבוק במשך מאות שבשנים והשתחרר מכלאו ועוד רבים אחרים. וכך שוב ושוב נצא עצמו העכביש ממש כנגד רצונו נאלץ להציל את האנושות מאיום זוועתי זה או אחר בזמן שכל מה שהוא רצה היה רק לצבור לעצמו עוד קצת כסף ופירסום.

העכביש בארץ הקודש

בסיום סיפור מצוין זה שהופיע בעברית בבוקי ( חוברות 19-23 ) אויר בידי אלדו מרקוזי האיטלקי והיציג את העכביש לראשונה לפני הקורא העברי החליט העכביש שהתלהב מהערצת העולם כלפיו להפוך ללוחם בפשע.

קראו את סיפור זה בבלוג זה כאן.

העכביש נגד נער העכביש.

סיפור שני שהופיע בעברית היה "העכביש נגד נער העכביש " (חוברות 29-33 ) אוייר בידי רג באן שבו נער מבריק ואמיץ בשם לארי הוא בנו של מאפיונר שנרצח בידי שותפו, המדען הגאוני והמרושע סילווסטר.הנ"ל הפליל את העכביש ברצח ושילח את לארי לבוש בחליפת חיקוי לזו של העכביש כנגד המקור במאבק חסר פשרות .

אך סיפור העכביש הטוב ומהמרשים מכולם , סיפור שנחשב בעיני המומחים לסיפור הטוב ביותר שהופיע במהלך 170 הגליונות של המגזין "בוקי " הוא העכביש נגד שבעת הנוראים" ( גליונות 53-66) שאייר רג באן שבו העכביש וחבורת גיבורים אחרים רובם לא יוצלחים באופן מוחלט : הרובוט רקס , גיזמו הממציא , טיגרו איש הפרא , קפטין הו הגיבור הטלווזיוני הרוכב על סוס מעופף שרוצה להוכיח את גבורתו מחוץ לסדרות הטלוויזיה ושמתגלה כמוג לב ואיש השלג יוצאים להילחם בלימבו האלמוני פושע ממימד אחר השואף לשעבד את האנושות בעזרת צבא מוטנטים מטיל אימה וצבא היצורים והפושעים שלו ובראשם "שבע הנוראים " המפלצתיים למטרות רווח שטניות .

העכביש בעמוד הפתיחה של המגזין "בוקי ".

אם כי בבוקי פורסמו רק שלושה סיפורים על העכביש , איך שהוא הוא הפך מיידית לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המגזין . ציור של הדמות הופיעה באופן קבוע בראש עמוד המכתבים של המגזין לצד דמויות מפורסמות הרבה יותר כמו פלאש גורדון והפאנטום ( ושעליהם פורסמו הרבה יותר סיפורים ) , והגרפיקאי של המגזין אשר דיקשטיין אף צייר את דמותו בעטיפה מיוחדת של חוברת מספר 53 של הסדרה שחגגה מלאת שנה ל"בוקי " שבה הופיע לצד באק רוג'רס שעל שמו נקרא המגזין ,פלאש גורדון , מנדריק הפנטום וסופרמן כאחת הדמויות המרכזיות של המגזין.

 עטיפת בוקי מספר 53 מאוייר בידי אשר דיקשטיין.

.בחו"ל יש דווקא סדרות ספרים מקבילות על פושעי על בלתי מנוצחים כמו "ארסן לופן" על שודד תכשיטים אבירי ( ששניים מספריה תורגמו לעברית ) וסדרת "פנטומאס " על פושע על רצחני שהייתה אהובה מאוד על האמנים הסוריאליסטיים בצרפת. בעברית לא היה שום דבר דומה לסדרת העכביש להוציא סדרה איטלקית מתורגמת על פושע על בשם דיאבוליק, שודד תכשיטים בעל אלף תחבולות ותחפושות שהופיעה בעברית בשנות ה–.70. אבל אף לא אחת מאלה דמתה באמת ל"עכביש " .

יוצרי העכביש

הסיפורים על העכביש הופיעו בשנים 1965-1969 לראשונה כפרקים שבועיים של 2-3 עמודים ומאוחר יותר כ4-5 עמודים בכל פרק . שנות השישים היו שנות הזוהר של העכביש עם כי הדפסות חוזרות של סיפוריו הופיעו בשנות השבעים בבריטניה ובארצות שונות באירופה וגם בישראל .
סיפור יצירתו של העכביש הוא מורכב ומפתיע . הדמות נוצרה ביוני 1965 במגזין ליון בידי יוצר קומיקס בריטי סטנדרטי בשם טד קוואן . שני הסיפורים הראשונים על הדמות היו שגרתיים למדי וחסרי כל יחוד .
אך לפתע חל שינוי גדול בעכביש ובעולמו וזאת בגלל תפנית בלתי צפויה לחלוטין . איך שהוא כמה מהחוברות בשחור לבן של "ליון " היגיעו לארה"ב ואיך שהו חוברות אלו מצאו את דרכן לידיו של האיש החשוב ביותר בתולדות הקומיקס בארה"ב,  כותב הקומיקס היהודי ג'רי סיגל יוצרו של סופרמן הגיבור האולטימטיבי שהודות לו נוצרה תעשיית הקומיקס האמריקנית כפי שאנו מכירים אותה היום וז'אנר סיפורי גיבורי העל ששולט בתעשייה זאת , הכל הודות לג'רי סיגל שחשב ראשון על הרעיון של גיבור על בקומיקס.
סיגל הפך לאדם מפורסם לאחר שהדמות של סופרמן התפרסמה לראשונה ב-1938 אך לאחר עשר שנים העז לדרוש חלק מהרווחים העצומים מהדמות במשפט שהיגישו הוא ושותפו ג'ו שוסטר נגד חברת די סי המוציא לאור שהרוויחה מיליוני דולרים מהדמות שאותה יצרו השניים, מיליונים שמהם לא ראו השניים כמעט פרוטה. הם הפסידו במשפט ופוטרו מהחברה.
ב-1959 סיגל שהתקשה למצוא פרנסה מכניסה הוחזר לעבודה בחברת די סי ככותב סופרמן. אך רק לאחר שהתחייב חגיגית לראשי החברה שהוא יכחיש מעתה ואילך שהוא היה אחד היוצרים של סופרמן. . חוץ מזה שסיגל יצר את סופרמן ( ודמות קומיקס ידועה אחרת "ספקטר") הוא היה אחד מסופרי הקומיקס המוכשרים ביותר של תקופתו וכתב כמה סיפורים שנחשבים כיום כקלאסיים על הדמות כמו "מותו של סופרמן " ו"שבו של סופרמן לקריפטון " אבל כל הסיפורים שכתב על סופרמן הופיעו כעת ללא קרדיט שמו ככותב, ובכלל חברת די סי היקפידה מאוד שלא לציין בשום חוברת סופרמן מי הוא האחראי ליצירתו של מקור הרווחים העיקרי שלה בשנות קיומה.
ב-1965 סיגל העז "בחוצפתו" להעיר בשיחה שמגיע לו יחס טוב יותר כיוצר הדמות של סופרמן, בתגובה הוא סולק מיידית וסופית מסופרמן ומחברת די סי ויותר לא כתב סיפורים על הדמות שאותה יצר. ג'רי סיגל הפך לאדם ממורמר ושבור שנאלץ לראות כיצד הדמות שיצר הפך לידועה בכל העולם ומקור לרווחים של מליארדי דולארים שהוא לא ראה מהם סנט , אפילו שמו נמחק לחלוטין מהתודעה של כל אותם מיליונים שהיכירו ואהבו את הדמות שיצר.

זמן קצר לאחר גירושו הסופי מחברת "די סי " ומסופרמן סיגל נתקל בדרך שתישאר מסתורית בחוברות ליון הבריטיות ובסיפוריהם שבשחור לבן בין אלפי חוברות הקומיקס האמריקניות הצבעוניות , ומשהו בסיפורים הסטנדרטיים של העכביש העבריין השחצני הנאבק בחברה האמריקנית בניסיון נואש ממש לזכות בתשומת לב דיבר אליו. . סיגל שלח מכתב לבריטניה להוצאת "פליטווי" ,  המוציאים לאור בבריטניה של "ליון " מכתב שבו התחנן ממש לכתוב את סיפורי העכביש והודיע שהוא יהיה מוכן לעשות זאת אפילו כשעיניו וידיו קשורים!

הבריטים היסכימו , סך הכל זה היה כבוד שיוצרו של סופרמן ( שהיה פופולארי בבריטניה כמו בכל מקום אחר ) מוכן לכתוב , ובשכר נמוך, את סיפורי דמות מישנית כל כך כמו העכביש. היוצר קוואן סולק מיידית מהדמות שיצר וסיגל החל לכתוב את הספורים במקומו .קוואן לא היה מאושר על כך אבל איש לא שאל לדעתו , הזכויות על הדמות שיצר היו שייכות לחברה כמו במקרה של סופרמן בארה"ב . קוואן היספיק לכתוב רק שני סיפורי עכביש לפני פיטוריו .מעתה ואילך הסיפורים היגיעו בדואר אוויר מסיגל בארה"ב לבריטניה , דבר שגרם לא פעם בעיות חמורות בלוחות הזמנים שכן סיפורי העכביש היו צריכים להתפרסם שבוע בשבוע וסיגל לא תמיד עמד בלוח הזמנים הקשוח. אך האיכות של הסיפורים הייתה כזאת שאיש לא התווכח עימו , בנתיים .

סיגל שהחל לכתוב את הסדרה מהסיפור השלישי ואילך שינה את הדמות ועולמה באופן מדהים העכביש הפך מפושע על סטנדרטי לחלוטין למשהו עוצר נשימה ממש לתושב של עולם הזוי מלא בפושעי על ביזאריים ומדענים מטורפים שבהם נאבק העכביש במכשירים מדהימים ומה שחשוב יותר בכוח ערמתו , עולם שבו הכל היה סוריאליסטי לחלוטין ונעשה סוריאליסטי יותר ויותר מתמונה לתמונה .חידוש נוסף שאותו הכניס סיגל : הסיפורים היו ארוכים ומפותלים ביותר, ג'רי עשה הכל כדי למרוח ולהאריך את העלילה ככל האפשר..
אבל החידוש הגדול ביותר היה בהקצנה של הדמות .העכביש של סיגל היה ההפך הגמור מסופרמן של סיגל האלטרואיסט האולטימטיבי שפעל למען האמת והצדק ו"הדרך האמריקנית " . העכביש פעל אך ורק רק למען עצמו גם כשלכאורה עזר לאחרים וזאת בראש ובראשונה ואך ורק על מנת שכולם ידעו מיהו ומהו . ניתן לתמוה אם הוא שיקף את רגשותיו של סיגל שראה כיצד הדמות הנצחית שיצר נלקחת ממנו ואחרים מרוויחים ממנה מליונים בעוד שהוא נשאר חסר פרוטה ושכוח לחלוטין.

הצייר הקבוע של הסדרה היה ראג באן שעד כה התפרסם בעיקר הודות לסיפורי רובין הוד מרובים שאייר , אם כי לא פעם החליפו אותו אמנים אחרים ובהם איטלקים וספרדים במקובל בסדרות הקומיקס הבריטיות .
נראה שסיפורי העכביש של סיגל הם הסיפורים הטובים ביותר שכתב אי פעם טובים יותר גם מסיפורי סופרמן המעולים ביותר שלו .. העכביש הפך הודות לסיגל למשך זמן מה לאחת מדמויות הקומיקס המצליחות ביותר של פליטווי ובשיא הצלחתו ב-1967 יצאו לאור במקביל לסיפורים בהמשכים בליון גם "ספישלים " 13 ספרונים שכללו סיפורים חדשים באורך מלא על הרפתקאות העכביש ושאותם איירו אמנים איטלקיים שונים כמו אלדו מרקוזי .

עטיפת ספרון של העכביש.

אך אחרי כל שיא מתחילה הירידה ובשלב מסוים לסיגל "נגמר הסוס " הוא החל להשתעמם מהדמות והחומר ששלח היה באיכות ירודה ביותר , זאת במקביל למסע שניהל בקרון עם אישתו מניו יורק ללוס אנג'לס . הסיפורים שיצר כעת על העכביש היו משעממים ולא ברורים ועוררו את זעמה של ההוצאה. לבסוף החליטה ההוצאה לפטר אותו והחליפה אותו בכותב בשם קן מאנל ובכך לחסוך כסף ולעמוד בלוחות הזמנים. מאנל כתב עוד שני סיפורי עכביש אך אלה היו ירודים ביותר גם ובנוסף קצרצרים ,דבר שלא נשמע עד אז לגבי העכביש שסיפוריו היו הארוכים והמפותלים ביותר בקומיקס הבריטי . וכך באפריל 1969 הסתיימו הרפתקאותיו של העכביש לאחר תקופה קצרה עד להדהים עבור דמות קומיקס מצליחה של 4 שנים בלבד.

סיפורי העכביש הוותיקים הוצאו לאור מחדש במהלך שנות השבעים במגזינים כמו THUNDER ו-VULCAN  ( אחד מהם העכביש נגד נער העכביש " שפורסם גם בעברית קוצר במיוחד ועל מנת לעשות זאת נאלצו ליצור עבורו סוף אחר שנכתב בידי כותב אחר ) ופה ושם פורסמו עליו סיפורי טקסט חדשים כמו גם סיפור שהפגיש אותו עם דמות קומיקס ידועה אחרת הרובוט ארצ'י . אבל פרט לאלה העכביש סיים את הקריירה שלו כמלך פשע ולוחם בפשע. הסיפורים גם תורגמו לשפות שונות כמו גרמנית איטלקית ספרדית ,צרפתית , הודית ואפילו טורקית וגם עברית .העכביש הפך למעין כוכב בינלאומי.
אבל בארה"ב מולדתו של סיגל והמקום ששם מתרחשים עלילותיו של העכביש לא שמעו עליו כלל . באנגליה כיום זאת נחשבת לסידרה "פריהסטורית שרוב הנוער הבריטי אינו מעוניין כלל לקרוא ורק הנוסטלגיים המעטים זוכרים אותה  בבריטניה ..

בחזרה בארה"ב ג 'רי סיגל ניהל במהלך שנות השבעים מאבק פומבי קשה ביותר עם חברת די סי הכרה בזכויותיו וזכויות שותפו ג'רי שוסטר ( שהתעוור בינתיים ) כיוצרי סופרמן והפעם הוא לא פנה אל בתי מהמשפט אלא אל כלי התקשורת . במהלך מאבק זה שהיה קולני מאוד ומתוקשר היטב הוא האשים את חברת די סי שהם הרסו את אושרו וחנקו את הקריירה שלו הוא כינה את מנהלי די סי "מפלצות מטורפות לכסף " והטיל קללה פומבית בעיתונות על סופרמן ועל חברת די סי ועל הסרט המתוכנן , נראה שסיגל למד משהו מהעכביש …

אל המאבק הצטרפו יוצרי קומיקס מודרניים ידועים כמו ניל אדמס שאף צייר תמונה מיוחדת של סופרמן עף באוויר כשהוא נושא בזרועותיו את יוצריו הזקנים והחולים סיגל ושוסטר ברמז ברור מאוד .
המאבק גרם נזק עצום לתדמיתה של חברת הקומיקס שהתפרנסה מדמותו של סופרמן כמגן הטוב והצדק והחלשים . והנזק היה אף עלול היה להיות גדול יותר שכן אז תוכנן סרט סופרמן בכיכובו של כריסטופר ריב שהכל קיוו ( וצדקו ) שיהפך להצלחה גדולה . מאבקו של סיגל עלול היה להרוס לגמרי את תדמיתם של חברת די סי ושל סופרמן ולחסל את כל אמינות הסרט ואת סיכוייו בקופות . לבסוף חברת די סי הסכימה ב-1978 בהחלטה תקדימית לשלם לסיגל ושוסטר פנסיה קטנה לכל ימי חייהם ולהחזיר להם את הקרדיט כיוצרי הדמות של סופרמן.וכעת הם יכלו לעסוק בשקט בהשלמת סרט הקולנוע .
רבים רואים בכל הפרשה את אחת ה"גניבות התרבותיות " הגדולות של המאה ה-20 וכתם שחור משחור על תעשיית הקומיקס האמריקנית.
ב-1999 כמה שנים לאחר מות סיגל ( הוא נפטר ב-1996)  הצליחו בני משפחתו להשיג לבסוף חלק מהשליטה על הדמות של סופרמן הודות לחוק הקיים בארה"ב שקובע שזכויות על דמות ספרותית יחזרו ליוצריה וליורשיהם לאחר 61 שנים , וכעת הם מקבלים באופן קבוע חלק מהרווחים על הדמות שנוצרה בידי סיגל .
רג באן נפטר עוד ב-1971 לאחר שסבל במשך שנים מבעיות בריאות של חוסר שפיות .
נראה היה שהדמות שיצרו של העכביש מתה וניקברה ביחד עימם
אך בקומיקס אף גיבור "טוב " אינו נקבר ומת לעולם וכך היה גם עם העכביש .

העכביש חוזר על מנת למות

העכביש חזר כביכול בסידרת "קפטין בריטיאן " של הסופר המפורסם אלן מור שנחשב כיום לגדול כותבי הקומיקס בעולם .. זוהי יצירת קומיקס קלאסית שבו תיאר מור כיצד כל גיבורי העל של יקום חלופי מושמדים בידי מכונה שמתפקידה להשמיד גיבורים אלה . כל הדמויות האלו היו לאמיתו של דבר גרסאות של גיבורי קומיקס בריטיים ידועים ואחת הדמויות שנהרגו כבר בהתחלה וכל מה שהקוראים שראו ממנה היה מצבת הקבר שלה קברה נקראה ה"ארכנאיד " רמז ברור לעכביש ( זהו המונח הלטיני לעכביש ) . שנים לאחר מכן חזר סופר קומיקס בריטי אחר גרנט מוריסון על הרעיון של מור ויצר סדרת קומיקס בשם "זנית " שגם בה נהרגים גיבורי על שונים בעולם מקביל שכולם הם וריאציות של גיבורי קומיקס בריטיים מפורסמים משנות החמישים והשישים אך הפעם העכביש לא היה אחד מהם .

העכביש חוזר על מנת לרצוח

תמונה של העכביש מסיפור ידוע לשימצה משנות ה90.

ב-1992 חזר העכביש עצמו לתחייה לפחות לכאורה. : ביחד עם עוד חמישה דמויות קומיקס בריטיות ידועות אחרות כמו "טלף הברזל" סוכן חשאי בעל יד ברזל שיכולה להפוך אותו לבלתי נראה ( ושהרפתקאותיו הופיעו בשנות השישים גם בספרונים מקבילים לאלה של ספרוני העכביש ) וארצ'י הרובוט . זאת במסגרת ספיישל של מגזין הקומיקס הבריטי המפורסם 2000AD ( שידוע הודות לדמות הקומיקס הבריטית המפורסמת ביותר כיום "השופט דראד " כמו גם דמויות קומיקס רבות אחרות ) .
אך אליה וקוץ בה : כל הדמויות הקלאסיות "עודכנו " ושונו באופן דרסטי על מנת להתאימם לשנות התשעים האכזריות ועל מנת שימצאו חן בעיני הקהל "המודרני ". למעשה השינויים הרסו לחלוטין את כל הדמויות שאיבדו כל דמיון לדמותן המקורית המוכרת לקהל הרחב של חובבי הקומיקס.
ומכולם העכביש עבר את השינויים הדרסטיים ביותר . בסיפור "משחקים רצחניים " הוא הפך לרוצח קניבל פסיכוטי גאוני מעין חניבעל לקטר בריטי ( הדמיון בין שתי הדמויות היה ברור מאוד ) שארג את חליפת העכביש לשלו לגופו וטבח עשרות אנשים להנאתו. לדמות זאת לא היה כמובן שום קשר לעכביש המקורי שבמקור היה כמובן גנב בעל ערכים וכבוד שלא הרג איש .
חובבי העכביש שנתקלים בטעות בסיפור זה מוזהרים לשרוף אותו מידית .

העכביש חוזר על מנת להישאר

אבל כאמור אם יש בקומיקס כלל הרי הוא שקשה להשמיד גיבורים טובים . וגם אם הורגים אותם או משחיתים אותם עם כתיבה גרועה הם בסופו של דבר תמיד יחזרו . וכך קרה בסופו של דבר גם לעכביש .
העכביש האמיתי חזר לאחרונה בסידרת "רטרו " נוסטלגית בשם "ג'ק סטאף"  של פאול גריסט שהיא מעין ואריאציה בריטית של דמות "הגולם "של כותב שורות אלה וארי פינק .
ג'ק סטאף הוא גיבור על בריטי רטרואקטיבי ( דהינו שנוצר רק בימינו אלה ) שהיה פעיל ומפורסם בשנות השישים שאז לפי הסיפור העכביש היה אויבו הקבוע ( לפני שהיגר לארה"ב כמתואר בסיפורי שנות השישים ) וחוזר לפעול בראשית המאה העשרים ואחת . ועימו חוזר לפעול העכביש , העכביש האמיתי , לא המטורף הרצחני מהסיפור משנות התשעים .
העכביש הוא כעת מבוגר הרבה יותר וממושקף אבל לא איבד הרבה מכשריו הישנים . אנחנו מגלים לראשונה את שמו של העכביש "אלפרד צי'נרד " . הוא פרש מעולם הפשע אבל גניבת אחת מחליפות העכביש הישנות שלו בידי מישהו שמחקה אותו ויוצע לבצע פשעים בשמו מאלצת אותו לחזור לפעילות בשיתוף פעולה עם ג'ק סטאף . והוא מראה שהוא לא איבד דבר מהעורמה הישנה כאשר הוא מערים שוב ושוב על גיבור העל המטופש במקצת וגם השחצנות הישנה נשארה כשם שהייתה .
נראה שהפעם העכביש חזר על מנת להישאר בסידרת ג'ק סטאף שזוכה להצלחה רבה בבריטניה ואף זכתה למהדורה אמריקנית של חברת "אימאג'" . הארכי קרימינאל שהפך ללוחם נועז בפשע של שנות השישים מוצא לעצמו קהל חדש ונלהב בראשית המאה ה-21.

וזאת רק ההתחלה: חברת ההוצאה לאור של סיפורי קומיקס "טיטאן " מתכננת להוציא מחדש בתור אלבומים  את סיפוריו הישנים של העכביש.בעת כתיבת שורות אלו יצא לאור אלבום שמכנס את שלושת הסיפורים הראשונים בשם The King of Crooks.

וידיעה מדהימה עוד יותר :  סופר הקומיקס החשוב ביותר של זמננו ,אלאן מור ,פרסם סדרה    בשם "אלביון " שבמרכזה עומדים גיבורי קומיקס בריטיים ישנים שונים ובראשם  כמובן העכביש

שם אנחנו מגלים שבראשית המאה העשרים ואחת העכביש הוא אסיר של הממשלה הבריטית בצוותא עם גיבורי על בריטיים וותיקים אחרים  משנות השישים והשבעים שאת כולם הוא לכדש במו ידיו וכעת הוא כלוא עימם. אולם העכביש נמלט בסיום הסדרה גם מבית כלא זה…

העכביש  בחוברת "אלביון "  מאת אלן מור, כאסיר של הממשלה הבריטית .

סביר להניח שהעכביש שהיה כה יוצא דופן בשנות השישים ירגיש את עצמו לגמרי בבית  בראשית המאה העשרים ואחת בין מיליוני אנשים שמוכנים לעשות כמוהו הכל אבל הכל רק על מנת  לזכות בשמץ של פירסום וסלבריטאיות בתוכניות ריאליטי שונות .