מנחם פרי ,חוקר ספרות, מבקר, עורך , מו"ל ומחרים. צילום תמר פלג
סערה חדשה בעולם הספרות הישראלי , העורך והמו"ל פרופסור מנחם פרי הוציא הודעה לתקשורת שבה הוא מודיע על כך שיש בכוונתו להחרים מעתה ואילך את פרס "ספיר" לספרות של מפעל הפיס, הפרס הנחשב ליוקרתי ביותר בעולם הספרות הישראלי ובראש ובראשונה מאחר שהוא מעניק את סכום הכסף הגדול ביותר לזוכה , מאחר שהמועמדים לו אינם ראויים בעיניו. פרופסור פרי הכריז שמעתה ואילך יהיה ברור לסופרים ששולחים לו כתבי יד שתנאי לפרסומם יהיה אי הצגתם כמועמדים לפרס ספיר .
זאת לא הכרזת החרם הראשונה בעולם התרבות החילונית , רק לפני זמן קצר קרא הפילוסוף עדי אופיר ברשימה בכתב העת "סטודיו " לאמני ישראל להחרים את פרס ישראל לאמנות ולהראות בכך את סלידתם מהממסד הדורסני שאותו הוא מייצג .האם מייצגים אופיר ופרי טרנד חדש? טרנד של חרמות והחרמות של כל מי וכל מה שאינו מוצא חן בעיניהם?
כידוע המדובר בטרנד וותיק מאוד בעולם החרדי ששם נהגו האדמו"רים הבולטים להחרים את כל מי שנחשד בכפירה מאז ימי אוריאל דאקוסטא וברוך שפינוזה והגר"א שהחרים את החסידים . אולם גם שם נהגו בכלי נשק זה בצמצום ובזהירות רבה ביודעם ששימוש מופרז בנשק החרם יכול לפעול כנשק פיפיות. רק בשנים האחרונות ממש נירשם גידול במספר ההחרמות בידי רבנים כמו עובדיה יוסף שדווח שהוא משתמש בו כנגד יריבים פנימיים בש"ס שאמרו דברים שלא נעמו לאוזניו נגדו ונגד משפחתו.
עד כמה שאפשר להבין לא הייתה אפקטיביות רבה לחרמות שלו.
אולי בגלל האינפלציה בחרמות בעולם החרדי האפקטיביות שלהם הולכת ויורדת לעומת זאת דווקא בעולם הדתי הלאומי ששם התופעה לא הייתה מוכרת בעבר יש בשנים האחרונות שימוש גובר בכלי נשק זה ויש אנשים שדעותיהם לא מוצאים חן בעיני אנשים אחרים שאוסרים עליהם להיכנס לבית כנסת מסוים , לעלות לתורה וכו' ( והסטיריקן ב. מיכאל הוא רק דוגמה אחת ).
נשאלת השאלה האם לאחר שחדר נשק החרמות והחרמות מהעולם החרדי לעולם הדתי הלאומי הוא היגיע לבסוף גם לעולם החילוני דרך אופיר ופרי ? האם מאתה ואילך ניראה עוד החרמות ? עוד איומים כלפי גופים ואישים שדעותיהם ובחירותיהם אינם נראות ל"אדמו"ר חילוני " זה או אחר?
הפרופסור פרי הוא בגדר אדמו"ר של עולם התרבות הישראלי . הוא תרם רבות לעולם זה בעבר בתפקידים שונים כמבקר כחוקר , כמרצה , כראש מחלקה לספרות באוניברסיטה , כעורך ( ובראש ובראשונה של כתב העת "סימן קריאה ") וכמו"ל . וניראה שהיגיע למסקנה שמעמדו הוא כעת כזה שגם הוא כמו עובדיה יוסף יכול לנקוט בנשק החרם .
אין זה ברור מה פרופסור פרי ניסה להשיג עם הכרזת החרם הזאת שלו , אבל יש מקום לחשד שזאת הייתה עוד תשומת לב תקשורתית שכנראה חסרה לו בימים אלה, וכמו לגבי כל הצהרה קיצונית ומופרכת אחרת הוא השיג את מטרתו .
זה דבר אחד כאשר סופרים כמו מאיר שלו מודיעים שאין ברצונם להיות מועמדים לפרס ספיר , זה דבר אחר לגמרי שעורך כופה את החרם על סופריו ומטיל רפש על וועדת הבחירה של הפרס והסופרים המועמדים והנבחרים על ידיה. פרי בהכרזת החרם שלו פגע בסופרים טובים שהוכרזו כמועמדים לפרס כמו דן צלקה , ויורם קניוק ודרור בורשטיין ( שספרו "אבנר ברנר " זכה השנה ליותר ביקורת טובות באמת מכל ספר אחר ובוודאי משל כל סופר צעיר אחר ) וכל זה בשביל מה ? מאחר שספר של ההוצאה שלו לא נמצא השנה כראוי למועמדות ?
הצרה היא שכבר למדנו מהעולם החרדי והדתי הלאומי שמרגע שמתחילים בחרמות והחרמות זה לא נגמר כל כך מהר , זה רק הולך ומקצין עם חרמות והחרמות נגד והסוף מי ישורנו . לעולם הספרות העברי זה לא עושה כל טוב. אולי כדאי שגם אדמו"רים למיניהם יחשבו טוב טוב לפני שהם מוציאים עוד הודעה נזעמת לעיתונות ומנפקים חרמות פומביים כאלה ,משום שהם עלולים לגלות שהודעות כאלה שמביאות לחשיפה תקשורתית מוגברת בטווח הקצר פוגעות בהם ובמעמדם לטווח הארוך.
קישורים רלבנטיים
16 תגובות על “הטרנד החדש החרמות : פרופסור מנחם פרי מחרים”
בשנה שעברה זכה דווקא ספר של "מחברות לספרות" מזמורה-ביתן-כנרת
חשבתי גם אני לפצוח בטרנד ספרותי חדש, של ספרי ילדים למבוגרים:
"פו הדב מחרים את חזרזיר"
"פינוקי והחרם"
אתה חושב שזה יתפוס? – אם זה הולך להיות גל חדש בספרות, כדאי לחנך את דור הסופרים הצעיר כבר עכשיו.
איזו מין החרמה זו בלי פשקוויל עסיסי נלווה?
אולי שווה לפתוח מדור פשקווילים למערכת במדור הספרותי של הארץ
בכל אחת מהכתבות על החרם יש פירוט רב של דבריו העסיסיים של המבקר הנכבד על מה שהוא חושב על פרס ספיר ועל זוכיו .
זכותו כמובן לחשוב ולאמר מה שהוא רוצה אבל זה כבר עניין אחר לגמרי כאשר הוא מתכוון לישם חרם .
גדול!
חשבתי שפשקוויל כולל בהכרח גם אזהרות חמורות בנוגע לכל אדם שלא ימלא אחר תוכן הקריאה המופיעה בו. כנראה שטעיתי. בכל אופן, העתקתי מרוביק רוזנטל הסבר חביב ביותר בנוגע למקור המילה פשקוויל –
"פסקווילו (או פסקווינו) היה פסל עתיק והרוס למחצה בכיכר אורסיני ברומא. הוא נקרא כך על שם בעל מלאכה מן המאה ה-16שחנותו היתה סמוכה לפסל. על הפסל נהגו לתלות חרוזים עוקצניים שמהם התפתחה העיתונות הסאטירית. מאזPasquillo"" היא באיטלקית טקסט סאטירי, והמילה אומצה ליידיש: פשקוויל במשמעות כתב פלסתר, ובעברית פסקוויל. היום נקרא פשקוויל כמעט כל כרוז בשכונות החרדים ולא רק כתבי פלסתר."
מעניין איך בדיוק נראה הפסל ההוא, ואם הוא מפוסל, איך לומר, בצניעות
איזה יופי. החרמות. עיקרון מדהים, והכי רחוק מלוחמנות, נקמנות, ילדותיות, והערצת הכוח. רעיון נפלא שבא לקדם את הסבלנות והסובלנות, תרבות הדיון, האחווה והרעות בין פלגים שונים בעם לבין עצמם ובין סמלי תרבות מפורסמים למדינה שלהם, ולאלו בעם שאינם סמלי תרבות אבל אולי עדיין חשים משהו כלפי המדינה שלהם וה-ממסד הדורסני-.
ככה זה, חיים במדינה, מקבלים ממנה את כל התנאים הבסיסיים כדי להפוך לסופרים מפורסמים, שבדרך כלל בנוסף ל-להיות עסוקים בליצור, מהווים מנגנוני ביקורת משומנים ובלתי-נלאים, בדרך כלל מהכיוון השמאלני ליברלי. אח"כ, אחרי שגומרים את הלל על המדינה, על השלטון, על הצבא, על החלקים בעם שלא מוצאים חן בעיניהם, מה עושים? כמובן, מחרימים פרסים בקול צוהל, עם שלט ביד ולעיני התקשורת, שכולם יראו… סוטרים ליד המושטת, אחת האחרונות שנותרו, ומפנים את הגב. ככה בוחשים בקדרה. ככה תורמים לפילוג, לניכור, לחוסר האחדות, לאווירת הנכאים ששוררת בדרך כלל. למה לא? בשם האמנות. בשם האינטלקט.
קחו את התמונה הבאה: אדמו"רים חרדיים מחרימים, קצינים סרבנים מחרימים, סופרים מפורסמים מחרימים, פרופסורים באוניברסיטה מחרימים, מובטלים מחרימים, הכל מחרים ומוחרם לדעת. איזה יופי. איזה כיף לחיות כאן.
וכל הכבוד למנחם פרי, שבשם התרבות והאחריות הגדולה שמוטלת עליו, לא טורח אפילו לשנייה למצוא דרך אחרת למחאה, אולי כזו שפחות תזכיר לנו באיזה מחראה אנחנו חיים.
בעיניי הוא לא יותר טוב משום אדם שמתנהג בקיצוניות ובברבריות, ומקדם ניכור כערך עליון.
מה שנשאר לקוות, שהסטודנטים במחלקה לא יקחו ממנו דוגמה, שכל אלו שמעריכים את מאיר שלו על כתיבתו המופלאה (ואני ביניהם),לא יתהו בייאוש, את מי יישאר להם להעריך. כולם הצטרפו לסימפוניית הניכור ההחרמה ושנאת החינם.
כנראה שכבר אי אפשר לצפות אפילו מאלו שחורטים את הרוח האנושית, האינטלקט וההשכלה על דגלם, להתנהג בהתאם.
מנחם פרי מאלץ את סופרים שירצו להירשם אצלו בהוצאה, לא להיות מועמדים לפרס ספיר. ממש מחאה בכפייה. ואולי ישנה אפשרות שישנו סופר שמאד זקוק לפרס (אפילו מבחינה כלכלית), וגם מעוניין להירשם אצל ספיר? כל הכבוד להגינות ולהתחשבות.
ולכם, שכותבים כתגובה לידיעה "גדול!", ולא יודעים שמה שאתם מריעים לו זו התדרדרות של הרוח האנושית – לבי איתכם
הבנתי לא נכון שמאיר שלו השתתף ב"החרמה"… אז הוא לא.
ותודה רבה לאלי על הכתיבה המצויינת, ועל ההשוואה המתבקשת לסוגיית ההחרמות בעולם החרדי.
צעד המראה על הסתיידותו של הממסד הספרותי בארצנו.
מימסד שבמקום ליצור דברים חדשים כמו כתבי עת וכו' מעדיף לעסוק בהחרמות הוא בבירור מימסד שדרכו השתבשה .
זה קל מאוד להחרים זה קשה הרבה יותר ליצור .
עדיף היה שמנחם פרי היה מוציא לאור עוד גליון חדש של "סימן קריאה " ובכך היה מביא לעצמו הרבה יותר כבוד מאשר להשמיע הצהרות החרמה צורמניות בניסיון נואש להביא לעצמו עוד תשומת לב תקשורתית .
ולא רק את הפרס,
ולקרוא לסופרים שלו שלא לקנות כרטיסים של מפעל הפיס, הלוטו והטוטו.
אני מציע לו גם להחרים את הדוכנים, ושסופרי סמן קריאה לא יתקרבו לדוכנים של מפעל הפיס.
אפשר גם להוסיף שהסופרים יירקו שתי יריקות מלאות מוחטות כל פעם שהם עוברים ליד דוכן של מפעל הפיס.
ועוד היד נטויב…
איפה הוא לא פרסם את הבכי שלו.
פרס מפעל הפיס הופך לפרס פאטתי לספר הבינוני.בזה פרי צודק.
אבל פרי לא בכה כשגרוסמן זכה עם ספר-ילדים זניח.
פרי לא בכה כשא.ב. היה אחד מ-5 הנבחרים ב -2002.
פרי התחיל לקטר כשא.ב. לא זכה.
והכלה המשחררת לא היה הספר הטוב של 2002.
הספר הטוב ביותר באותה שנה ומאז שהפרס הזה קים הוא "חמסיןוציפורים משוגעות" של גבריאלה אביגור-רותם.
אבל – אם רשימת הסופרים שלא רוצים עסק עם הקרקס של מפעל הפיס היות שניכוו או שלמדו מהכוויות של אחרים תתארך, אם עוד מו"לים יצטרפו אליו אולי מפעל הפיס יאמץ הליך בחירה שימנע מהפרס הזה להמשיך את המסורת של הפרס העשיר לספר הבינוני.
לשליו ועוז לא היו טענות כלפי אופן הבחירה, אלא רק הסתייגות אישית מהחובה המוטלת על המועמדים הסופיים להשתתף בקברטים ספרותיים בחסות הפיס. זה לא בדיוק חרם מחאתי כמו של הפרי האציל.
לעמוס עוז ושלו ורשימה ארוכה של סופרים מליגת העל לא היו תלונות רק על הקברטים הספרותיים. היו להם תלונות על תהליכי הבחירה.
ואגב, הקברטים הספרותיים יכלו להיות דווקא חלק יפה מכל הטקס הזה. זאת אם מפעל הפיס היה טורח לעשות אותם במקומות שלא זוכים לפגישות עם סופרים בגלל מיקומם הגאוגרפי. אלא שמפעל הפיס כל שנה עושה פגישה אחת מה -4 בפריפריה ואת השלוש האחרות בת"א, ירושלים וחיפה.
כמה ימים לאחר פירסום רשימה זאת בעיתון "גלובס" פורסמה שם רשימת תגובה של דוברת סדרת "סימן קריאה " של הפרופסור פרי .
היא התלוננה בראש ובראשונה על כך שבגלובס נרשם תוארו של פרי בטעות כדוקטור ולא כפרופסור .
רשמנו לתשומת ליבנו .
בסיום הרשימה המפורטת שבה טענה הדוברת שאין החרם של פרי מסוג החרמות שעליהם דיברתי ברשימה זאת ( ואני תמיד חשבתי שחרם זה חרם ) היא הביעה את צערה על כך שהויכוח אינו עיחנייני ויורד לרכילות נמוכה.
וזהאת טענה מוזרה שכן הרשימה התמקדה אך ורק בדבריו של פרי כפי שצוטטו בכלי התקשורת ולא בשום דבר אחר חוץ מזה .
מצאתי את הטענה הזאת מפתיעה במיוחד שכן היגיעה מכיוון האיש שהפך את הרכילות לאמצעי קידום מרכזי של ספרי הוצאתו למשל כאשר טרח לדווח לכל העולם על רומן שהתנהל בינו ובין סופרת שעלו התבסס הספר החדש בהוצאתו וכו' וכו' והדוגמאות הן רבות מספור . חוששני שבעניין הזה אין לאנשי מחנהו של הפרופסור פרי דבר להטיף לאחרים.
[…] מנחם פרי מחרים […]