web analytics
קטגוריות
תרבות

השמאל הסהרורי

עדי אופיר , אחד הפוסט מודרניסטים הידועים ביותר במדינה ועורך כתב העת שלהם "תיאוריה וביקורת " פירסם קריאה בכתב העת לאמנויות "סטודיו " לכלל האמנים והיוצרים במדינה להחרים את "פרס ישראל " מסיבות שאינן נהירות לבני תמותה רגילים כמוני.

ניסים קלדרון איש השמאל השפוי פירסם רשימה חשובה בעניין שמדברת בעד עצמה .

אוסיף על כך רק שיותר ויותר מתברר שהפוסט מודרניזם מתגלה כאסון לשמאל ולעולם האינטלקטואלי ששואף להשפיע  בצורה זאת או אחרת על הפוליטיקה והחברה עם תפיסותיהם הסהרוריות. איך העיר על כך פוליטיקאי אמריקני :

בזמן שהפוסט מודרניסטים האקדמאיים הצליחו לגמרי  במשימתם  להשתלט על המחלקות לספרות באוניברסיטאות, אנשי הימין הקיצוני  האקדמאים השתלטו לגמרי על הממשלות "

נטישת החברה נטישת המאבק

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

13 תגובות על “השמאל הסהרורי”

שמנפנף בתואר "פוסט מודרניסטי" מבלי לנמק ולו במלה אחת ולהסביר מה הקשר בין דחיית פרס ישראל מטעמים פוליטיים ובין פוסט מודרניזם (למרות שתהיתי על כך במפורש – האם התעלמת מתהייתי משום שהיא מעבר להשגתך?), אפשטיין מסביר *בדיוק* מה ריאקציונרי בעמדתו של גדי טאוב. אבל אתה כנראה לא מסוגל להתמודד עם טיעוניו אלא רק להיתלות במילים נבובות.

לא אני עשיתי את הקשר בין הצעת דחיית הפרס ובין הפוסט מודרניזם , אלא היה זה ניסים קלדרון שמן הסתם מכיר טוב טוב את הנפשות הפועלות ודיעותיהם .
לא התרשמתי מן הטענות באותו האתר שהיפנית אותי אליו ,לא התרשמתי מנסיון ההשתקה שם של אחד יהונתן אורן שהעלה טענות שהירגיזו שם מישהו ( אותן טענות שאני הייתי מעלה ) דיון מפורט שלי בנושא אפשר למצוא בקישור שכבר נתתי למעלה.

דווקא חשבנו לא לדחות על הסף את פרס ישראל, לכשיציעו לנו אותו, אבל אם עדי אופיר אומר אז אין ברירה. אם זה היה מישהו אחר היה אומר אז אולי היינו מתעלמים. אבל עדי אופיר זה לא צחוק. שמו הולך לפניו מהודו ועד כוש. ז"א בעצם אף אחד לא יודע מי זה, אבל אתם חושבים שכל אחד היה יכול להתמנות לעורך כתב העת "תיאוריה וביקורת" ? שמענו שכבר חמישה אנשים קנו אותו, ושניים מהם אפילו הצליחו להגיע עד עמוד 4 לפני שנרדמו. בטח דבה, שמפנטזת בלילות על גדי טאוב, הייתה אחת מהם. אין מה לעשות – תגידו ללימור שתוציא אותנו מרשימת המועמדים.

ראשית, הסיווג "פסוט-מודרניסטי" הוא בבירור עניין צדדי במאמר של קלדרון, שמתמקד בעצם הקריאה של עדי אופיר להחרים את הפרס ובנגזורתיה (הימנעות מפוליטיקה – צעד הרסני, לטענת קלדרון)

שנית, לסיווג הזה יש סיבות: קלדרון משייך לפומו את התפיסה הבאה (במילותיו)

אנחנו לא חיים בתוך מציאות – אומרת התפיסה הזאת – אלא בתוך הונאה של מציאות. והאינטלקטואל-ממשיכה אותה תפיסה-הוא רק לכאורה המוח החושב של החברה, למעשה הוא הזנב המכרכר שלה. האינטלקטואל לא מבחין בהונאה. יותר מזה: הוא מפיק טובות הנאה מאי-ההבחנה השיטתי שלו. הוא, בעצם, נמושה. הוא מקבל את הפרס כי הוא מעוניין "להתחכך" בשלטון, "להתפרנס ממנו" ו"להנות" ממנו.

אם נכון שיוך זה או לא, תגידי את, לפומו אין הגדרה אחת וחד-משמעית.

עובדה היא שעל זהות מקבל הפרס מחליטה במציאות ועדה מקצועית. היא אינה נקייה מהשפעות פוליטיות, אך על זה בדיוק נסב הויכוח: האם נסיר ידינו בגועל מכל מה שחשוד כמטומא בהשפעות פוליטיות?!
אגב, קימרלינג, אם הבנתי נכון, יוצא נגד היוזמה של לבנת לשנות את תקנון הפרס (ובצדק גמור) הוא ממש לא טוען שאין הפרדה בין הפוליטיקאים לבין ועדות הפרס. אני מעריך שקריאתו של אופיר להחרים את הפרס אינה נוגעת לשינוי בתקנון שהציעה לבנת.

ציטוט של קימרלינג
מה שעלול לקרות הוא שטובת המדינה תוקרב למען טובת השלטון ופוליטיזציה נוספת של הפרס, שגם עד כה לא תמיד היה נקי משיקולים פוליטיים

האם מציטוט זה עולה כי ההבחנה בין המערכת הפוליטית ובין ה"ועדות המקצועיות" שבוחרות במקבלי הפרסים היא תמוהה, כדברייך?
אמנם בסופו של דבר פוליטיקאי ממנה את הוועדות המקצועיות, אך גם ע"פ קימרלינג אף שאינן נקיות משיקולים פוליטיים, הן אינן בלתי-ניתנות-להפרדה מן המימסד. קימרלינג וקלדרון בהחלט רואים עין בעין בנקודה זו.

לעופר:
שוב, לא קראתי את המאמר של עדי אופיר אז אני לא יודעת מה היו נימוקיו. בשם עצמי אני יכולה להגיד שהמערכת הפוליטית בישראל מייצרת בימים אלה כל כך הרבה רוע, שיש נימוקים טובים מאוד לראות פרס הניתן מידה כתעודת עניות ולא כתעודת כבוד, וגם לראות קבלה של פרס זה כמתן תעודת יושר לממסד המייצר את הרוע.
האם צריך להיות פוסט מודרניסט כדי לטעון טענה זו?
המאמר של קימרלינג מדבר על צעד נוסף מטה במערכת שהיא כבר מראש נתונה ללחצים פוליטיים. הפניתי אליו פשוט כדי לערער על ההבחנה החותכת שקלדרון עושה בין ה"מקצועי" ובין הפוליטי.
כל שאני אומרת הוא שיש נקודה שבה אדם הגון צריך לומר – עם ממסד כזה אין לי שום שיג ושיח, לא מדובשו ולא מעוקצו. לדעתי הגענו לנקודה הזו. אני לא חושבת שצריך להיות פוסט מודרניסט כדי לחשוב כך.
ולאלי אשד:
אתה לא עשית את הקישור אבל ציטטת והדגשת אותו. מכאן הנחתי שיש לך נימוקים *משלך* להסכים לו. כשביקשתי נימוקים לא הצלחת אלא לומר ש"ניסים קלדרון מן הסתם מכיר טוב טוב את הנפשות הפועלות". אם זה נימוק שמשכנע אותך, באמת אין לי מה להוסיף. באותה מידה אפשר גם ללכת לרבי.
ובאותה רוח – העובדה שמגיבים באתר העוקץ משתיקים מגיב אחר איננה נימוק נגד הטענות המועלות במאמר שהם מגיבים לו.
אולי נשמע ממך פעם משהו לגופו של עניין ולא לגופם של הדוברים?

אז אני לא יודעת מה הנימוקים. ובעצם אני לא יודעת שום דבר. אבל המערכת הפוליטית בישראל מייצרת בימים אלה כל כך הרבה רוע, וכולם הימלרים פה, ואלי אשד – אתה בכלל תבייש לך, ריאקציונר מעמדי שכמוך.

נ.ב. למעריץ האלמוני שמשכפל את ההודעות שלנו: באמת תודה. תגיד, זו תהיה חוצפה מצידנו אם נבקש ממך להפיץ אותן גם בפוסטים אחרים ?

את דיעותי המפורטות בעניין יכולת למצוא באותו הקישור שהפניתי אותך אליו אני שונא לחזור על עצמי .
ובעיקרון אני מסכים עם דיעותיו של קלדרון לגבי הפוסט מודרניזם ולגבי הסכנה שבהימנעות מפוליטיקה אז מדוע לחזור שוב על דבריו ? אבל מכיוון שאת עומדת על כך אעשה זאת.
הפוסט מודרניזם רואה בכל צורה של אידיאולוגיה ושלטון ניסיון שיעבוד של מישהו מישהו תמיד סובל מכך .
יתכן שזה נכון אובייקטיבית אבל זה לא מביא אותנו לשום מקום. זה רק הורס, אנחנו כבני אדם חיים במציאות כפי שהיא וזקוקים לאידיאולוגיות חיוביות של פעולה כדי להתמודד איתה לא להימנע ממנה לחלוטין בבוז כפי שעושה עדי אופיר במקרה הזה .
אינני רואה כל רבותה באידיאולוגייית המיעוטים שחברה בשנים האחרונות לפוסט מודרניזם אני בעד אחדות לא בעד הפרדה
יש כמובן עוד הרבה אבל נסתפק בזה הפעם.

שלהערכתי אידיאולוגיית הפוסט מודרניזם מבית מדרשו של פוקו ,ועמיתיו בצרפת וכפי שפותחה בארה"ב בשנות ה-=-80 וה-תשעים היגיעה כבר לשיאה או לשיא "האופנתיות " שלה אם תרצו וכעת היא כבר החלה לרדת מבחינת עוצמת ההשפעה שלה. .בעולם כמו שלנו שבו יש דרישה כה גדולה לאמונות חזקות ויודעות כל שוב אין מקום ליחסיות הקיצונית של הפוסט מודרניזם .
מה זה אומר ? זה אומר שבאירופה למשל מתפרסמים בשנתיים
האחרונות ספרים מרובים שמזהירים שהצעד הבא מהיחסיות של הפוסט מודרניזם הוא האיסלאם הקיצוני , אחרי התזה באה תמיד האנטיתזה.
הפוסט מודרניזם מתאים , לצערנו , רק לתקופות של שקט ושלוה ולא לתקופות של מאבק בין תרבויות ובין אידיאולוגיות

לא ראיתי באותו קישור דיון בפוסט מודרניזם. שם דובר על רב תרבותיות.
האם עדי אופיר טען שיש להימנע מקבלת פרס ישראל בכל הקשר ובכל מצב, או שטענתו נגעה למצב הפוליטי הספציפי השורר בישראל כיום?
כי מדבריך משתמע שמדובר בטענה גורפת כנגד כל קבלת טובת הנאה מכל שלטון באשר הוא. קשה לי להאמין שכך טען עדי אופיר, אבל אין לי מנוי לתיאוריה וביקורת ולכאן אינני יכולה לבדוק זאת כרגע.
יש הרבה חורים במאמר של קלדרון. למשל הזיהוי של פרס ישראל עם החברה האזרחית. אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שלא מובן לי כיצד הפכת את ההחרמה של פרס ממשלתי, צעד פוליטי-מחאתי מובהק, לצעד של הימנעות מפוליטיקה. זהו אמנם צעד פוליטי קיצוני אבל במצבים קיצוניים נדרשים צעדים קיצוניים. המאמר של קלדרון מפתח דיון תיאורטי מופשט על פוסט מודרניזם, חברה אזרחית ופוליטיקה ונמנע מכל התייחסות למצב הקונקרטי שבו אנו נתונים כרגע במדינת ישראל ולצעדים הקונקרטיים שיש לנקוט נוכח המצב הזה. בעיני דווקא הוא זה שבורח למגדל השן של הדיון האקדמי, ולא עדי אופיר.

המגמה הפוסט מודרניסטית היא תמיד מגמה של "פירוק " לא של בניה שהרי כל בנייה בעיניהם היא אקט של שיעבוד של מישהו .
עדי אופיר מציע להימנע מעשייה כל שהיא במקום להציע תוכנית פעולה חיובית כפי שדורש קלדרון ובכך
טמון לדעתי שורש הויכוח בינהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 − two =