העיתונאי הזמר האמן והיוצר באופן כללי רואי "צ'יקי" ארד פתח בימים אלה תערוכה של יצירות האמנות שלו בתל אביב. הייתי שם בערב הפתיחה בסוף השבוע שעבר , אינני יכול להגיד שהיצירות האמנותיות של ארד הן כוס התה שלי , אבל נהניתי מהשיר שאותו הקריא ארד במהלך הערב. זהו אפוס שלם ( 12 עמודים ,לא פחות ) בשם "תירותיזמוס " שמתאר את חוויותיו של ארד במסעו לפראג ובחזרה .
להלן כמה ציטוטים נבחרים:
"ואז נכנס מישהו עם סיגריה כאצבע שישית
ושואל בכעס את המלצר
"אר יו הומוסקסואל ? אר יו
הומוסקסואל ? דאן פאק אוף" .
הוא לבוש בקפידה ,
כמעט כאדם שעובר בר מצווה ,
אולי כערבי שעובר בר מצווה …..
שערו שחור כהה ומסודר על הגולגולת
כמו הקופים בכוכב הקופים.
ואז הוא ניגש אלי עם
תמונה גזורה מז'ורנל .
הוא מציע לי בחורה ב-600
קרונות ללילה
תמורת בחורת -הנייר.
איטלקית , הוא אומר
ומגיע שוב המלצר ,פותח את הדלת
ומורה לסרסור את הדרך החוצה.
וכך זה נמשך ונמשך כל הרפתקאותיו של רועי ארד במסעותיו בפראג היפה והתובנות המעניינות שהוא מקבל מכך על עצמו. אם היצירה הזאת תתפרסם אי פעם אין לי מושג אבל היא בהחלט מעניינת לעצמה כדוגמה של ז'אנר שכמעט אינו קיים בעברית , והיא נדירה גם בספרות העולמית פואמת המסע .
4 תגובות על “תירותיזמוס : שיר של צ'קי ארד”
רועי ארד אינו אלא ידוען חסר כל כישרון. מכל מה שקראתי או שמעתי שהוא עשה עד כה לא עולה אחלא שהוא מבקש לייצר לעצמו תדמית של יוצר ובשל כך טורח, לעתים, להפריח איזה טקסט מופרך לחלל האוויר. פינג פונג היא דוגמה טובה, משום שגם שם התקשה מי שאפילו ניסה לומר מילה טובה בזכותם אם זו פרודיה על משהו ואם כן על מה. כשהוא ניסה להיות מבקר מוסיקה, הוא כתב בעיקר על מה שמעניין אותו בחיים וכמעט לא עסק באייטמים שאותם התבקש לסקר ולבקר. זה אמור להיות משהו מקורי-מגניב-מצחיק-סאטירי-שמאטירי הוא משהו מעין זה, אבל עושה רושם שזה מצליח להצחיק רק את ארד עצמו, שאף פעם לא מסתיר את אהבתו העצמית ואת חוסר הבקיאות שלו בכל דבר שקשור למוסיקה בפרט וליצירה בכלל.
השירה והציור שלו הם בערך על אותה רמה מוסיקלית של יצירתו האחרת. אסופה של קשקושים, מהם מילוליים ומהם גראפיים, שאין מאחוריהם כל עומק, שום דימויים עשירים או שפה ייחודית או חשיבה אסוציאטיבית כלשהי, אלא רק יומרה מגוחכת. מעין ניסיון לייצר בקלי-קלות משהו שכול-ממילא-לא-יבינו-שום-דבר-בו-אז-הם-יגידו-"וואו-איזו-יצירה-עמוקה".
חבל רק, אלי, שאנשים רציניים כמוך וכמו דובי קננגיסר נותנים כיסוי ליומרות שלו באמצעות סיקור רחב כל כך של פעילותו.
אלי, פואמת המסע אינה דבר חדש כלשעצמו. לאה גולדברג כתבה את שירי סוף הדרך כבר לפני עשרות שנים.
היא החלה עם האודיסאה במאה השמינית לפה"ס ועלילות גלגמש הבבלית אלף שנים קודם לכן.
לא אמרתי שארד המציא את הז'אנר רק שיש מעט מאוד דוגמאות שלו כיום.
לפי דעתי פואמת המסע הזו (ז'אנר נפלא לכשלעצמו) הינה בסך-הכל ניסיון של סילברטאי ספלסטיק מרוקן מכל תוכן לייצר תדמית רצינית ספרותית ו"עמוקה" לעצמו, על מנת שתחליף את תמידתו הבידורית והקלילה, ותאריך בדקה נוספת את 15 דקות התהילה שלו. לעניות דעתי, אגב, – לא בהצלחה יתרה.