סופר גולם

מאת אורי פינק ואלי אשד

מודן הוצאה לאור 2003, 80ע'.

אל תאמינו למילה שאלי אשד ואורי פינק אומרים לכם, או יותר נכון כותבים בשבילכם בספר 'הגולם – סיפורו של הקומיקס הישראלי'. הספר הדקיק והרחב (80 עמודים בסך הכל) מכיל בתוכו את ההיסטוריה המלאה של גיבור הקומיקס העברי הראשון 'הגולם', שהיה, כטענת הספר, פופולארי מאוד בשנות הארבעים.

כמעט כמו לפני עלייה לרכבת הרים בפארק שעשועים יוקרתי, גם כאן ישנן הרבה מאוד אזהרות כי כל הכתוב בפנים הוא מפוברק, לא אמיתי ופרי הדמיון בלבד. בעמוד השני של הספר מופיע המשפט "כל הראיונות בספר הם בהכרח לא אמיתיים". פינק ואשד טורחים גם לציין בדיוק את מקור הצילומים בהם השתמשו ועוד.

אולם, כמו בפארק שעשועים יוקרתי, ברגע שאנחנו עולים על רכבת ההרים אנו שוכחים מכל האזהרות והשלטים. גם כאן, מספיק לקרוא עמוד אחד כדי להישאב לאשליה הכל כך מושלמת שיצרו השניים עד שבתום הקריאה לא ייפלא אם חלק גדול מכם יתקשר לארכיוני עיתונים או אספני קומיקס רציניים בניסיון למצוא את אחד מגיליונות חוברות הקומיקס של ה"גולם" (כאלו, כמובן, לא קיימים).

מה זה בכלל הגולם? על פי הכתוב על כריכת הספר: 'סדרת ה'גולם' של אוריאל רשף עוסקת בהרפתקאותיו של ילד ההופך ל'גולם'- גיבור על כל יכול הפועל בשירות המדינה כנגד אויביה המרובים. זוהי סדרת קומיקס עברית שהתקיימה ברציפות בדרך זו או אחרת במשך עשרות שנים מ- 1940 ועד היום.

חייבים להוריד בפני השניים את הכובע על ההשקעה המרובה והדמיון הרב שנמצא בספר הדק הזה. ללא ספק עבודתם הטובה ביותר של פינק, אחד מאושיות הקומיקס הבולטות בארץ, ואשד, שבראשו טמון אחד ממאגרי הידע הגדולים בארץ בכל הקשור לקומיקס, מדע בדיוני ובכלל.
אלו מאתנו שקצת מכירים את ההיסטוריה של הקומיקס או תרבות הפופ יכולים לעצור בכל עמוד, לחייך ולמצוא את ההקשרים ההיסטוריים של התמונות שמופיעות לפנינו. למשל כריכת גיליון 001 כרך ב של הגולם, בו הוא מרים טנק בדיוק באותה תנוחה בה הרים סופרמן מכונית אי שם בשנות הארבעים. או הגיליון 'סופו של הגולם', מזכיר באופן חשוד את אחת מהכריכות היותר מפורסמות של 'ספיידרמן'.

אשד ופינק מצליחים לשחזר בדיוק רב את האופן שבו נראו חוברות מצויירות ועיתונים בימיה הראשונים של המדינה. הם גם מפגישים את 'הגולם' עם כל האויבים הגדולים של היהודים כפי שהיה מקובל בזמנו בספרי ילדים כמו 'חסמבה' או 'דנידין'. לא ייפלא כי החוברת הראשונה של הגולם קרויה 'הגולם נגד הצורר הנאצי'.

במהלך השנים יפגוש 'הגולם' את טרזן, יעבור את מסך הברזל, ייסע עם אריק לסלע האדום ויילחם נגד הפלישה הערבית. גם אישים פוליטיים נכבדים מצליחים למצוא את מקומם לצידו של הגיבור הבדוי, משה דיין ושמעון פרס, הם רק שתי דוגמאות בולטות.

פינק ואשד לא עוצרים רק בשחזורו המפוברק של הקומיקס אלא מתמקדים גם בחייו של היוצר, אוריאל רשף. ממש כמו פורסט גאמפ או זליג אנו עדים לאירועים מרכזיים בחייו של היוצר כמו מפגשים מרגשים עם לוי אשכול, יצחק רבין, עזר ויצמן, זלמן שזר ועוד. כל אלו מלווים ב'צילומים ארכיוניים'.
קריאת 'הגולם' הוא מסע נוסטלגי מקסים בהיסטוריה של המדינה, הקומיקס ובסופו של דבר בחייו של כל אחד מאיתנו (ואם עברתם את גיל 30 ההנאה רק תהיה גדולה יותר). השניים הקפידו על שמירת אופי הציורים, הכתיבה והסגנונות השונים, הקטעים הצבעוניים לצד השחור לבן, הקטעים הנוסטלגיים לצד הקטעים העכשוויים (מסתבר שבניו של רשף מנסים או ניסו להמשיך את דרכו) ואנו כקהל הקוראים רק נהנים מזה.

אולם, לצד כל התשבחות ישנה גם הסתייגות אחת. לא ממש ברור מטרת הוצאת הספר. מצד אחד, הרעיון והביצוע מושלמים, מצד שני אין זה ספר שכדאי לקחת בקלות ראש, או ספר שניתן סתם לקחת ולעלעל בו.

כדי לספוג את החוויה כולה יש לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו, והקריאה, מתברר, היא לא קלילה בכלל. ממש כמו שאומר הקיסר לאמדאוס בסרט, 'יש כאן יותר מידי צלילים', נראה לפעמים כי בספר יש יותר מידי מילים. בעוד העין שלנו מייד רוצה לספוג את קטעי הקומיקס, הכריכות והתמונות המדליקות והמצחיקות, לצידן ישנו טקסט ארוך, אפילו ארוך מאוד שמגולל את ההיסטוריה של אוריאל רשף וגיבורו. לראייה, רק ההקדמה לפרק הראשון מתפרסת על פני ארבעה עמודים (עם תמונות וציורים כמובן).

אשד ופינק כל כך התלהבו עד שהם מתארים את חייו של רשף הדמיוני כמעט שעה אחר שעה. הגופן הוא קטן יחסי ולא תמיד נעים לקריאה ונראה לפעמים כי הם ירו לעצמם ברגל מכיוון שהניגוד בין המראה הוויזואלי של הספר לתוכן הכתוב הוא עצום.

עדיין, 'הגולם' הוא ספר שחובה לקרוא ולו רק לראות איך פספסנו את אחת החוברות המוצלחות שמעולם לא יצאה לאור. מצד שני, אולי בזמנים קשים אלו של חוסר פטריוטיות במדינה, הגיעה העת להוציא, על אמת, את חוברת 'גולם מספר 1 – הגולם למען השלום'.