"המחשמל של מחוז הדרום ": לזכרו של צבי אשד

צבי אשד

27.2. . 1925

30.11.2003 

1925-2003

בכל אתר נידח אליו חשמל יגיע
ומים ,לחם ,אור, כוח ,חום וקור
אויב יפיל הקו-דבר לא ישאר
אנו –רק אנו –נחזיר את האור
( מתוך שירו של "מרדכי זעירא " "המחשמלים של מחוז הדרום ")
אבי צבי אשד נולד ב-27 לפברואר 1925
הוא נפטר ב-30 לנובמבר 2003 .
הוא היה בנם של חנה והסופר יוסף זונדל וסרמן ( שחיבר ספרים ידועים כמו "מיקירי ירושלים " ו"שמואל בדורו " על תולדות אישים ירושלמיים שונים ), צאצא למשפחה שחייתה דורות בארץ וצאצא ישיר של הגר"א הגאון מווילנה.
בשנים 1942-1945 שירת שירות לאומי כאיש יחידת ה"נוטרים" השוטרים היהודיים של המשטרה הבריטית ופעל באיזור הגליל ובעיקר משמר הירדן בקרב אנשי הכפרים הערביים.

צבי אשד במדי נוטר. על פי צילום. הצייר אינו ידוע.

מיד לאחר מכן ניכנס לעבוד בחברת החשמל והיה כל חייו איש חברת החשמל שם עבד במשך 43 שנים מפברואר –1945 ועד -1988 .בשנים הראשונות לעבודתו שירת במקביל באירגון "ההגנה".
במהלך שנות עבודתו הראשונות עסק בין השאר ב"חישמול" ( דהיינו בחיבור לרשת החשמל ) של איזור רצועת עזה עד להכרזת המדינה כאשר המשך העבודה שם שוב לא הייתה אפשרית מבחינה ביטחונית .לאחר מכן במלחמת העצמאות הוא המשיך בעבודתו תחת אש בילתי פוסקת.
הוא היה חבר בולט בקבוצה קטנה ונחושה של חשמלאים שהייתה אחראית מטעם חברת החשמל ל"תפקידים מיוחדים " והמסוכנים במיוחד במסגרת אחזקת ותיקון רשת החשמל מתל כביר ביפו ועד עזה דרך עשרות כפרים עיירות וערים ערביות באיזורים נרחבים שרגל יהודית מיעטה לדרוך בהם בזמנים מסוכנים אנשי החבורה כינו את עצמם "המחשמלים של איזור הדרום". קווי החשמל שהם בנו ותיקנו סיפקו את הצרכים לא רק של הישובים היהודיים אלא גם של הערבים ושל מחנות הצבא הבריטי. והם ידעו היטב שכל עמוד שהופל כל תיל שנקרע יש לתקן מיד שאם לא כן ישובי הדרום יהיו ללא אור וחמור מכך ללא מים ( אספקת המים כולה הייתה מבוססת על חשמל ) . ה"מחשמלים של איזור הדרום " פעלו בכל הכפרים והערים הערביות שכיתרו את הישובים היהודיים ושבהם עברו קוי החשמל המוליכים לישובים היהודיים ובהם היו גם מרבית הפגיעות והחבלות. שהרי בכל אירוע של יריות והפצצות קווי החשמל והרשתות היו הראשונים להיפגע ומספיק לנתק רק תיל אחד או להפיל עמוד אחד כדי שכל איזור הדרום ישאר ללא זרם חשמל ,ללא אור ללא שירותים ללא תעשיה ולא מים . כתוצאה היה עליהם לנסוע מיידית לכל מקום ומקום שבו התנהל אירוע בטחוני, החל מזריקת אבנים בידי ילדים וכלה בקרב עקוב מדם ומתים בין יחידות צבא ולתקן שם את רשת החשמל ויהי מה. הם עבדו ימי עבודה בלתי נגמרים כל אחד של 12-16 שעות בעבודה קשה ומסוכנת ביותר של שבעה ימים בשבוע ,זאת באישור הרבנות הצבאית על סמך הכלל ש"פיקוח נפש דוחה שבת". המחשמלים של איזור הדרום " התקינו קווים ובנו קווים חדשים בעיקר לצרכים צבאיים.הם נאלצו לבקר באופן קבוע במקומות כמו יפו תל כביר והיגיעו גם עד לבית מפקדתו של ראש הכנופיות הידוע חסן סלמה שדווקא שם היה לרוע המזל עמוד מיתוג חשוב, ולא הייתה ברירה לעובדים היהודיים אלא לבצע שם עבודות מהירות במפתיע ולברוח מיד על נפשם בסיום העבודה .
לביצוע עבודתם הם נסעו ממקום למקום לביצוע עבודתם ב"משוריין " למעשה המשוריין הראשון של המדינה בדרך ( שבמקורו היה משאית "פורד " מודל 1937 ושימש כמשוריין בזמן המרד הערבי של 1936-1938 )
.להבטחת קבוצה זאת בעת עבודתה לעיתים קרובות בלב ליבו של ישוב ערבי עוין ומוסת כלפי העובדים היהודיים שימשו מידי פעם כיתות ואף מחלקות של חיילים בריטיים . בזמן מלחמת העצמאות הם קיבלו למשימות מסוכנות באופן מיוחד אנשי כיתת פלמ"ח כמאבטחים ( שאחד מחבריה היה הקומיקאי הידוע לעתיד שיקה אופיר ) אבל בדרך כלל בגלל המחסור החמור בכוח אדם הם נאלצו להיות המאבטחים של עצמם, עם אקדח קטן בכף ידם או קרוב אליה בזמן עבודות התיקונים ולא פעם היה גם צורך להשתמש בו . שכן היה עליהם להגיע מיידית לכל מקום שבו התחולל אירוע בטחוני ושבו התנהל קרב בכל רחבי האיזורים הערביים על מנת לתקן שוב ושוב את רשתות החשמל שם לעלות על העמודים ולתקנם וזאת כשהם משמשים מטרה נייחת לצלפים הערביים שהירבו לירות עליהם ( ולעיתים גם פגעו) כיוון שכך העדיפו לעבוד בתיקונים בדרך כלל בחשכת הלילה .ולאחר כמה ימים שוב היה עליהם לחזור לאותם המקומות ושוב לתקן וכך חוזר חלילה עד סוף המלחמה. ומכיוון שצבי אשד היה הרווק היחיד בחבורה הוא היה נשלח בדרך כלל למשימות המסוכנות במיוחד של סיור ראשוני בשטח לפני כולם .(אחיו משה אשד שהיה סייר במלחמת העצמאות , היה מהמגלים ומהראשונים שהשתמשו ב"דרך בורמה " שדרכה הועברה הספקה לעיר הנצורה בידי הערבים ).

על פעולות קבוצת "המחשמלים " ניכתב והולחן שיר זמר בידי המלחין הידוע מרדכי זעירא שהושר בידי חבורת הזמר של חברת החשמל:

בכל אתר נידח אליו חשמל יגיע
ומים ,לחם ,אור, כוח ,חום וקור
אויב יפיל הקו-דבר לא ישאר
אנו –רק אנו –נחזיר את האור

מטול כרם ועד עזה פרושים היו קווינן בכל המלחמות . …….
חשופים לכדורים אל ראשי העמודים
מטרות חיות לצולפים נסתרים
כאשר מתחתנו ,למנוחת עולמים
מובלים אחים ,אמש נפלו גיבורים
שבעה יקרים במאורעות תרצ"ח
בשדות מסמיה נפלו חלל
בן אליהו עליהם ניצח
בשליחות המפעל בדרך אל החשמל
….שני מחשמלים וחמישה נוטרים

אנשי רשת הגנה ועמל
עד כדור אחרון –מול מאות פורעים
במשורין הפגוע של חברת חשמל

על פעלם חזרנו במלחמות תש"ח

במשורינים שלנו,בשליחות המפעל
לכל מקום בארץ שם הקו חובל
הגענו חיש מיד ,להחזרת החשמל

היד האחת אוחזת בפליר
היד השניה האקדח השלוף
חשופים לפגיעות על ראשי העמודים
מטרות חיות לכל אויב וצולף.
( מתוך "המחשמלים של מחוז הדרום ") מאת מרדכי זעירא

צבי אשד עצמו נפגע קשות בעת עבודה על עמוד חשמל וסבל מאז כתוצאה כאבים קשים ובלתי פוסקים כל חייו.מאז עבד בתפקיד בכיר במחלקת הבטיחות של החברה. בנוסף לכך  פעל  במשך השנים כפרדסן וכחקלאי .
. ב-1981 הוא היה מייסד ופעיל של העמותה "אפשר גם אחרת : התנועה ליצירת החיוב והעידוד " בישראל " שמטרתה היה לטפח בעם ובחברה הישראלית את ערכי מורשת ישראל אהבת ארץ ישראל העם היהודי והציונות . לרכז מידע על הפעילות החיובית וההתנדבותית בעם ולהביאם לידיעת הציבור בישראל כדי לעודד תופעות כאלה וכדי לשפר אתה אווירה בחברה הישראלית ובעם היהודי כחברה הבטוחה בעצמה ובדרכה מטרה נוספת הייתה "לשכנע" ולגייס את כלי התקשורת לשים דגש על החיובי במדינה ותוך הדגשת אתגרים ויעדים חברתיים ולאומיים . אין לאמר שמטרה זאת של העמותה אכן הושגה . מאידך כל חבר בעמותה התחייב בהגשמה אישית של מטרות העמותה בתחומים הבאים :
הסברת פנים לזולת לעולה ולתייר ולממלאי תפקיד ציבורי וממשלתי
בעזרה לזולת –על ידי עידוד גישה חיובית ונכונות להקשבה ועזרה תוך כבוד לזולת
הקפדה על ניקיון כפיים בתחום האישי והציבורי .
וטיפוח תודעת מורשת ישראל ,ארץ ישראל והעם היהודי .

מבחינת צבי אשד אפשר לאמר שההגשמה האישית שלו של מטרות אלו בוצעה במלואה.
הוא גם היה איש ספר. הוא אסף כתבי יד של קרונו הגאון מוילנה ושל אבותיו ושימר דברים רבים שאילולא הוא היו נאבדים, ותרם רבות לתערוכה על חיי הגאון מוילנה ומשפחתו " אדרת אליהו –הגאון מוילנה דמותו והשפעתו " שנערכה בבית התפוצות ב-1998 ..
הוא עסק לא מעט בכתיבה . הוא כתב כמה וכמה רשימות על תולדות חברת חשמל ואירועים שונים שבהם היה מעורב בחייו וסיפורי זיכרונות על הווי ילדותו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב שאותם פירסם ב"חשמל " עיתון חברת החשמל .כן הרבה לפרסם הספדים על חברים ותיקים ובהם בולטת חוברת שלמה שכתב לזכרו של ישעיהו דרז'נר נאמנו של מייסד החברה ,פנחס רוטנברג ואחד העובדים הראשונים של חברת חשמל שהיה הממונה עליו בראשית תקופת פעילותו בחברה.
. . לאחר צאתו לפנסיה היה פעיל מרכזי של המרכז לתיעוד היסטורי של חברת חשמל שהוקם בידי ד"ר זאב רוטיץ ופעל לראיין ותיקים בנושא ולסייע לעובדי החברה ולגימלאים להעביר חומר תיעודי שברשותם על תולדות חברת חשמל( ובמיוחד של מחוז הדרום של החברה שאת תולדותיו פעל לשחזר ולתעד ) בנסיון לשמר מידע זה על החברה שאותה כל כך אהב ובה עבד כל חייו.
הוא סימל בחייו את תושב הארץ הפעיל למען הציבור והקשור בה ובשימור עברה..
יהי זכרו ברוך .