פנחס שדה והגולם : תיאור של מציאות חלופית

"חולות אדומים " מאת אורי פינק, מבוסס על איור של גיורא רוטמן לסיפור "חולות אדומים" מאת פנחס שדה , 1974.

לרגל מלאת עשר  שנים למותו של הסופר והמשורר הידוע  פנחס שדה, להלן פרק מהספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק שיצא לאור בימים אלה בהוצאת מודן. הספר מתאר את תולדותיה של סדרת קומיקס במדינת ישראל שבעולם חלופי שבו הקומיקס היה חלק מרכזי בתרבות הפופולארית הישראלית עוד מלפני קום המדינה. עולם שבו פנחס שדה היה כותב של סדרת "הגולם " ולא של "הארץ שלנו" במשך קרוב לעשרים שנה כפי שהיה במציאות שלנו. .

הגולם נופל:הגולם בשנות ה-70

בשנות ה-70 החל עידן חדש בתולדות הסדרה. הן החלו על מי מנוחות, בסיפורים סופּר-פטריוטיים שבהם נאבק הגולם בכוחותיו של עבד אל-נאצר בתעלת סואץ במלחמת ההתשה וביחידות מחבלים חוטפי מטוסים באירופה וברחבי העולם. בסיפור "הגולם נגד רב-המחבלים" (חוברת 408 משנת 1970) הופיע לראשונה יאסר ערפאת בתור ארכי-טרוריסט שחוטף את לילית – מן הסתם תיכנן עבורה גורל מר ממוות. ערפאת הופיע מאז פעמים רבות, ותמיד הקפידו להדגיש את הנטיות ההומוסקסואליות של דמותו.
מלבד העיסוק המתמיד במשימות בטחוניות הִרבה הגולם ליטול חלק גם בתוכניות החלל, הן האמריקנית והן והישראלית. סיפורים רבים תיארו את מסעותיו ברחבי הגלקסיה בספינת החלל הישראלית "שביט 3".
אחד הכותבים הקבועים והחשובים של הסיפורים מראשית שנות ה-70 ועד לשנת 1975 היה הסופר הידוע פנחס שדה. שדה, שהפך מאז למעין "גורו" לדורות שלמים הודות לספריו הפילוסופיים כמו "החיים כמשל", שבהם הכניס הגיגים שונים על משמעות החיים ועל היחסים שבינו לבינה, עסק לפרנסתו בכתיבת סיפורי הגולם. הוא עשה זאת באנונימיות מוחלטת – הֶסדר שהיה נוח גם לו וגם לרשף, שכן רשף לא רצה שיֵדעו שמישהו חוץ ממנו כותב את הסיפורים, ואילו שדה התבייש בכך שהוא, הסופר הידוע, האינטלקטואל, איש הרוח המיוסר, כותב סיפורים מן הסוג הנחות הזה.
בראיון שנערך כעבור שנים התייחס שדה לראשונה לתקופה זו בחייו, ואמר:
"הבט, אין לי שום יחס לגולם, וגם כשהייתי ילד הוא לא היה הגיבור שלי. סיפורים על איזה יהודי שחרות לו מגן דוד על המצח ונלחם בשדים שיוצאים מבקבוק – דברים כאלה אף פעם לא תפסו אותי. אני העדפתי את הבלשים. התחום של הגולם היה השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי. אני אפילו לא זוכר אם קראתי סיפור שלו בילדותי. תראה, אני לא גאה בזה שכתבתי את הסיפורים, אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו ונאלצתי לכתוב את סיפורי הקומיקס המטופשים האלה כדי לאכול.
"גם את רשף אף פעם לא סבלתי. הוא תמיד היה מחפש את קרבתם של כל מיני אנשים ידועים מתוך ניסיון – פאתטי למדי, אם תשאל אותי – להיות חלק מן המִלייה החברתי שאליו הוא אף פעם לא השתייך. חוץ מזה הוא גם אף פעם לא שילם לנו כמו שצריך והיינו צריכים להילחם על כל תוספת בשכר אפילו בתקופות טובות מאוד במכירות [כאן מופיעים כמה משפטים של ניבול פה, א"א]. עם כל הכבוד לגולם, יהודי שמסתובב ברחבי העולם ומציל נפשות זה לא איזה ספרות גדולה וזה גם לא הסגנון שלי. מצד שני, אולי זאת ההזדמנות לבקש את סליחתו של הגולם אם חטאתי ולא עמדתי בסטנדרטים הראויים. הגולם היה דבר תמים, מאוד נקי. אם שימחתי את הקורא, אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית, הרי זהו דבר תמים לגמרי, כמו לטייל בחיק הטבע או לאכול תפוח זהב."
(מתוך ראיון שנתן פנחס שדה לאלי אשד זמן קצר לפני מותו).
על ציור הדמויות הופקד גיורא רוטמן, שהפך לאמן המזוהה ביותר עם המגזין במשך שנות ה-70 ולשותפו הקבוע של שדה בסיפורים.
אבל אז, ב-1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הגיעה אחת מנקודות השבר הגדולות בתולדות המגזין. כל העובדים גויסו למילואים, ורשף התקשה להוציא את העיתון לאור באופן סדיר. הוא החל "למחזר" חומר ישן מגליונות עתיקים. לאחר המלחמה פקד את הארץ משבר כלכלי חמור שגרם בין השאר לעלייה דרסטית במחירי הנייר – מה שיִיקר אוטומטית את גליונות המגזין. וכשהתברר שהקוראים הצעירים שוב אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות חוברת מדי שבוע בשבוע, עבר השבועון למתכונת של ירחון.
יש הטוענים שהסיפורים הטובים ביותר בהיסטוריה של המגזין התפרסמו דווקא בתקופה שלאחר המלחמה, בשנים 1974-1975. שדה הגיע אז לשיאו כסופר קומיקס. אלא שדמותו של הגולם שינתה את אופיה. הוא כבר לא הרבה לעסוק במשימות פטריוטיות, אלא התמקד במשימות אישיות שלא היו קשורות לענייני הצלת האומה, העולם והיקום. הגולם גילה ברחבי העולם קרובי משפחה שלא ידע על קיומם, ואפילו היו לו פרשיות רומנטיות (אבל לא עם לילית – למרבה צערם של הקוראים – שכן אחרי הכול היא היתה מבוגרת הרבה יותר מיוסי הנער). מדור מכתבי הקוראים היה פעיל כמו תמיד. רבים פנו אל רשף בבקשה לפרסם סיפורי פעולה "כמו שהיו פעם", אם כי היו גם קוראים שדווקא שיבחו את הקו החדש של המגזין.
ואכן היום, כאשר אני שב וקורא מחדש את הסיפורים (בפעם הראשונה קראתי אותם בילדותי בשנות ה-70), אני מתפעל מאיכויות שלא הבחנתי בהן בתור ילד. למשל בסיפור של שדה ורוטמן "חולות אדומים" נקלעים הגולם וחייל ישראלי פצוע לשטח אויב, והגולם, שמאבד את כוחות-העל שלו כתוצאה מקרינה בלתי מוסברת, נאלץ לחלץ את שניהם על ידי הפעלת האינטליגנציה שלו בלבד.
גם הערבים שהופיעו בסיפורים חדשים אלה לא היו מטומטמים ומגוחכים כל כך כבעבר, אלא הצטיירו לשם שינוי כיריבים ראויים.
גיורא רוטמן: "אהבתי לעבוד במגזין 'הגולם' ולצייר את הסיפורים של שדה, ואפילו כתבתי בעצמי כמה מהסיפורים. אצל אוריאל רשף לעומת זאת לא אהבתי לעבוד. הוא היה מעביד קשה, עצבני וגם לא חכם במיוחד. אבל זאת היתה הפרנסה שלי כסטודנט לאדריכלות, ושם למדתי את עקרונות העבודה בחוברות קומיקס. אבל ככל שעבר הזמן התברר לי שמדובר ב'סוס מת'. מאז שהמגזין עבר למתכונת של ירחון הוא לא הצליח להחזיק את הילדים בגלל הזמן הארוך שעבר מחוברת לחוברת. בסוף עזבתי אותו והתחלתי להוציא בעצמי קו של חוברות קומיקס מתחרות,
שמהר מאוד השתוו לו במכירות ואפילו עברו אותו."
(מתוך ראיון עם גיורא רוטמן).
יש לציין כי אף שהוא התבייש בהם, היו הסיפורים של פנחס שדה מבחינות רבות מן המשובחים ביותר בתולדות הסדרה. אלה היו סיפורים ארוכים ומורכבים שהתפרשו על פני מספר חוברות ותוארה בהם דמותו של הגולם בצורה עמוקה ומעניינת הרבה יותר מאי פעם.

באמצע 1974 יצר שדה סדרת סיפורים מרתקת שניתן לה השם הכולל: "מה קרה לגולם?" (חוברות 650-660). בסדרה זו מחליט יוסי מסיבות פסיכולוגיות שונות ששוב אינו מסוגל להמשיך להחזיק בזהות הכפולה של ילד רגיל מצד אחד ושל 'הגולם' מצד שני, שכן הדבר פוגע בחיי החברה שלו ובמיוחד ביחסיו עם חברתו החדשה כרמלה, ובצעד דרמטי הוא מחליט לנטוש את זהותו כגיבור-על. אך לאחר שחברתו נחטפת בידי כנופיית פושעים ומתברר שלילית לבדה אינה עומדת במאבק בכוחות הרשע, מבין יוסי שאין לו מנוס מלשוב ולהיות הגולם. בסיפור זה השתמש שדה פה ושם בציטוטים מספרו הידוע "החיים כמשל" בניסיון אמיץ להעלות את הרמה הספרותית של הקומיקס. אבל למרבה הצער הקוראים לא הבינו את מה ששדה ניסה לעשות, ובמכירות נרשמה ירידה דרסטית שאילצה אותו לחזור לסיפורים קונבנציונליים יותר.
שדה ורוטמן עזבו את רשף ב-1975 (נראה כי שדה "הועזב" כתוצאה ישירה של כישלון סיפוריו המתוחכמים). במקומם באו אחרים ובהם יהודה קוברט, שחזר הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים ופירסם במגזין כמה סיפורים על אימי המלחמה, אך אלה כמובן לא עניינו את הקוראים והם החלו לנטוש בהמוניהם. (הערה אישית: בדיוק מסיבה זו נטשתי גם אני את הסדרה שהייתי מכור לה במשך שנים כה רבות, א"א). 

קישורים  

האתר של פנחס שדה

הקומיקסים של פנחס שדה

גיורא רוטמן

האתר של גיורא רוטמן

הגולם

סדרת הגולם בYNET