web analytics
קטגוריות
שירה

המשורר שעבורו הזמן עצר מלכת-

כמה מחשבות על המשורר מאיר ויזלטיר.

מאיר ויזלטיר .ציירה קרן כץ

לפני כמה ימים פירסם המגזין "גלובס" במדור התרבות שלו ראיון עם המשורר מאיר ויזלטיר לרגל פירסום תרגומים משיריו לשפות אחרות . היה זה אחת הראיונות העצובים ביותר שקראתי אי פעם עם יוצר  כלשהו מאחר שברור היה לחלוטין שעבור ויזלטייר הזמן קפא  אי שם בסוף שנות התשעים ויותר נכון אי שם בשנות השישים.

ויזלטיר התלונן על כך שאין יותר שירה עברית אבל הודה שגם הוא אינו קורא יותר שירה ( מה שהופך את טענתו זאת למגוחכת ,שכן לא הוא האיש שיכול הצהיר הצהרה בנושא זה אם אינו קורא דבר ממה שנכתב).

משם עבר ויזלטיר לדסקס את הויכוח שהתנהל בשעתו (לפני ארבע או חמש  שנים לכל הפחות כמדומני ) בין המשוררים נתן זך ודודי מנור לגבי שאלת הכנסת או אי הכנסת החרוז לשירה. ויכוח חסר כל חשיבות  ועניין אפילו בזמנו  שלא לדבר על כיום . אבל ויזלטיר התייחס אליו בראיון כאילו התנהל רק אתמול ודן בו בפירוט .

מה שמעלה את המסקנה העצובה שויכוח זה הוא כל הנראה הדבר האחרון שויזלטיר זוכר שהתנהל בעולם השירה הישראלי ולכן דן בו . יש בזה מן האמת שזהו ככל הנראה הויכוח הספרותי האחרון בענייני שירה שהתנהל מעל דפי העיתונות הכתובה .

אלא שמאז התנהלו ויכוחים ספרותיים בעלי עניין רב לעין ערוך בנושאי שירה עברית . אלא שהם לא התנהלו בעיתונות הכתובה ,הם התנהלו באינטרנט ובראש ובראשונה בכתב העת המקוון לשירה "אוקאפי".אני משער שוילטייר אינו מודע כלל לקיומם של דיונים אלה וגם לקיומה של השירה ברשת .אבל זה אינו משנה את העובדה שהרשת תופסת את מקום התקשורת הכתובה כמקום המוביל לדיון בספרות עברית . ומי שאינו מבין זאת נשאר קפוא בזמן כמו מאיר ויזלטיר.

ראו גם

אחרוןן הנפילים ? :יואב עזרא על מאיר ויזלטיר

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

10 תגובות על “המשורר שעבורו הזמן עצר מלכת-”

באופן כללי יותר ניתן לומר שהרשת תופסת את מקומה של תקשורת ההמונים הצנטרליסטית כמקום מוביל תרבותית, לכל מי שלא מוצא את מקומו בקרב קהל היעד חסר הפנים של התקשורת המסחרית.

בקיצור, בית חם לכל "קבוצת שוליים" אשר לא זוכה למקום יקר מפז מעל דפי העיתונות המודפסת או התקשורת המשודרת.

לשירה, כמו לסוגי אמנות אחרים, הרשת מקנה רנסאנס ושוברת את המחסומים המסחריים ההולכים ומנמיכים את רמתה של התרבות ה"מנותקת".

אם הטענה שלך שמאיר ויזלטיר אינו מודע לקיומה של השירה ברשת היא דוגמה לדיונים שמתנהלים ברשת על שירה, אנחנו לא במצב טוב. מה שענה ויזלטיר, משורר מאוד חשוב לכל הדעות, לשאלות שנשאל בראיון מסויים, בעיתון בדפוס, אגב, לא כאן ברשת, לשאלות מסויימות מאוד מאוד, לא מהווה הוכחה לדבר. וכיוון שלדעתך הויכוח שבין זך למנור בזמנו היה חסר חשיבות, אשמח אם תעיר את עיני במהו כן ויכוח ספרותי שיש לו חשיבות, כאן ברשת. אתה רוצה לדבר על שירה – דבר. רק קצת מצחיק שאתה ממציא תאוריות על בסיס ראיון עיתונאי…

התקלד לי צירוף פואטי בתגובה הקודמת, תעיר את עיני, אז אמשיך: אני האחרון שאזלזל בכוחה של הרשת. אך הרשת, במקרה הזה בדיוק כמו העיתונות המודפסת, היא מדיה. ואי אפשר שוב ושוב לדון בכוחה של המדיה, ולא להתייחס לעניין עצמו, השירה.

הבעיה של ויזלטיר היא לא אנכרוניזם אלא משהו הרבה יותר פשוט: אגוצנטריות.
הזמן וכל השאר נעצרים בו עצמו: אין שירה ואין משוררים אחריו, אין תרגומי שייקספיר אחריו, והרגע האחרון שבו היה כשר לקבל את פרס ישראל היה כמובן הרגע שהוא קיבל אותו (אחרי ששפך קיתונות של בוז על "מפריסי פרסים" כלשונו, כגון יהודה עמיחי).
הטענה כאילו אין פסה שירה עברית מן העולם כל כך מגוחכת שמיותר להגיב עליה.
ואין קשר בין ויכוחים, בעיתון או באינטרנט, ובין שירה. ולא, השירה לא עברה לאינטרנט. האינטרנט הוא עדיין מפלטם של מי שלא הצליחו להיכנס לקומץ מוספי הספרות או להוציא ספר בקומץ ההוצאות הנחשבות מכובדות.
הסיכוי למצוא שירה גדולה, מרגשת, חשובה ב'במה חדשה' עדיין קלוש. אלף סליחות.
ותגיד, אלי, אולי אתה צריך מגיהה? בהתנדבות! לא? אז אולי לפחות לקרוא שוב לפני שמפרסמים?

שחלה ירידה דרסטית ברמתם של המוספים ספרותיים בעיתונות המודפסת. גם בגלל שהשטח שהוקצה להם מקוצצץ כל הזמן והוא מצומצם ביותר בהשוואה למה שהיה בשנות השישים למשל .
זה אומר שהמוספים הספרותיים אינם יכולים למעשה לנהל .
דיונים מתמשכים על נושא מסויים בניגוד למה שהיה בעבר . אותו דיון של נתן זך ודורי מנור והויכוח שהתפצח בעיקבותיו היה ככל הנראה האחרון מסוגו .בעיתונות הכתובה לפחות .
דיונים כאלה גם לא מתקיימים יותר בכתבי העת הספרותיים מאחר שאלה ברובם יוצאים רק אחת לחצי שנה במקרה הטוב ביותר והנדיר וכך אינם יכולים ליצור את ההמשכיות הנדרשת .
האינטרנט ובאופן ספציפי אתרים כמו האייל הקורא ואוקאפי הוא המקום שבו מתקיימים היום דיונים ספרותיים רבי משתתפים כפי שהיה בעבר בעיתונות המודפסת .
למשל דיון על נתן זך כמחדש או כמהרס של השירה העברית

או דיון שהתנהל על שאלת השירה האישית המובנת רק למעטים לעומת שירה שנגישה לרבים התקיים בהקשר לשירתה של המשוררת סיון בסקין .
אי אפשר למצוא יותר דיונים מסוג זה בעיתונות הכתובה .

אם הבנתי אותך נכון, אז הויכוח של נתן זך עם דורי מנור על מקום החרוז הוא ויכוח חסר כל חשיבות ועניין, וזה שמאיר ויזלטיר דן בויכוח הזה בפירוט – זה עצוב ואף פתטי, ולעומת זאת המאמר שלך על "המשוררת סיון בסקין" הוא "בעל עניין רב", נו, מה אפשר להגיד על זה? לא הרבה. אפשר לעשות איזו תנועה קטנה עם הראש

. יש נקודות השקפה שונות לגבי מה חשוב היום ומה לא .
ונקודת ההשקפה שלי לגבי מה חשוב ומה לא היא שונה משלך לחלוטין . אלה שבהבדל ממך אני כאשר מביא את השקפתי בעניין מסויים ( נניח סיון בסקין )) אני טורח לפרט ולנמק אותה באריכות בזמן שאתה רק מניד בראשך .
וזה ההבדל ביננו.

שלום לכולם,
לא יודעת איך הגעתם לדבר עלי, אבל אני מאמינה שהדיון שהתנהל בשעתו על העבודה שלי באמת אינו חשוב, בדיוק כמו שהוויכוח בין זך למנור (שנוהל בעיקר ע"י כותבים בכתבי עת, ולא ע"י זך ומנור עצמם) לא היה חשוב. לאמן יש רק תפקיד אחד: ליצור אמנות טובה, עם או בלי חרוזים, לשיקולו האמנותי. בכלל, אני מציעה שנקרא יותר ספרים ופחות דיונים בכתבי עת.

סיון בסקין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 − eleven =